אני בהריון חודש חמישי, ויש ילד בן שלוש בבית
בעלי התחיל להתנהג מוזר ממש, כאילו הוא תמיד היה זורק את המילים האלה לעברי, אבל לאחרונה זה נהיה נוראי
אנחנו יושבים עם חברים שמדברים על לטוס עם בני זוג, והוא זורק אני לא אטוס איתה, לא נהנה אין לנו כלום במשותף.
חטפתי את זה בבום ללב..
אין לנו כלום במשותף? אז למה אנחנו ביחד בכלל?
והוא חזר על זה כמה פעמים, שאנחנו שונים ואין בנינו כלום במשותף, ושהוא נהנה יותר עם חברים מאשר איתי
וגם שאנחנו יוצאים בימי שישי לבית קפה, הוא לא נהנה.
ושהוא יותר אוהב טבע נוף..
עכשיו עשינו לעצמנו יום בשבוע שאנחנו יוצאים ומדברים, וחשבתי שזה כיף לו וחשוב לו
ומסתבר שהוא סובל, ולא נהנה איתי
ישבתי כל הלילה ובכיתי, כי למה לי לחיות עם אדם שאני מסבה לו סבל? שהוא לא נהנה איתי?
אתמול הוא יצא עם חבר לבית קפה עד 12 וחצי בלילה
שלחתי לו הודעה, מתי הוא מגיע?
והוא פשוט תקף אותי.. שאני חונקת ואין לו אוויר
סך הכול שאלתי שאלה, לא ביקשתי ממנו לחזור ולא כלום.
מציינת שזאת הייתה הפעם השניה שהוא יצא עם אותו חבר עד שעות כאלה, פתאום הוא לא עייף
ולא צריך לקום מוקדם לעבודה כמו שהוא אומר לי תמיד.
היום הוא היה אמור לעבוד מהבית, ונסע לבית קפה לעבוד משם
שלחתי לו הודעה שיש לי מחר מבחן
ואני אשמח אם הוא יכול לעזור לי ולהיות עם הילד כדי שאוכל ללמוד.
הוא הגיע אחרי 5 שעות מההודעה לבית,
ופשוט צרח עליי.. שאני לא נותנת לו לעבוד, ואני חונקת אותו
ונמאס לו.
למה זה אמור להיות נורמלי חיים כאלה?
שאני לא אמורה לשלוח לבעלי הודעה, ולשאול שאלה בסיסית..
כי זה חונק אותו.
לא דרשתי ממנו כלום, רק ביקשתי קצת עזרה.
אני באמת חושבת על גירושין,
רע לי ועצוב לי, ואני מוצאת את עצמי כל הזמן בוכה
אני חיה עם בן אדם שלא אוהב אותי, ולא רואה אותי
בחיים לא חושב עליי ועל לשמח אותי, כל היום מחפש לברוח מהבית ולהיות רחוק ממני.
אני באמת לא בן אדם חונק, ואני מאוד מאפשרת
ומנסה להקל עליו כמה שיותר
המילים שלו כמו סכינים בלב שלי
תודה על התגובה!