עם הצורה שבה הוא מתנהג.

בהתחלה ריחמתי עליו אבל עכשיו כבר לא.

ולהכיר לו את הכח שלו

להגיד לו שהוא לא צריך לפחד ושיגיד לו שהוא לא הולך לשום ארון. אבל בהלימה עם סה שהוא משתף את הגננת ובקשר קרוב איתה, כדי לעקוב

זה מה שאני הייתי עושה

ולהסביר לו שלהגן על עצמו בלהגיד שהוא לא מפחד ולהתמודד מול הילד זה בסדר וזה לא אלים. הוא מגן על עצמו

שלא ילך ושהוא חזק לא פחות אבל הוא מסביר לי כמה הילד הזה חזק והכי חזק ובלה בלה.

האמת שתמיד לימדנו שאנחנו לא משתמשים בידיים כדי להרביץ ואם מישהו מרביץ לנו אנחנו רק דוחפים אותו מאיתנו אבל אולי בסיטואציה פה זה לא מתאים.

מצד שני ללמד אותו להרביץ ולהיות אגרסיבי?

וכשאמרתי לו שילך לגננת אז הוא אמר שהוא לא יכול כי אז הילד יכניס אותו לכלא.

פפפ מה יהיה?

אנחנו כל הזמן מראים לו שאנחנו מאמינים בו ושהוא מסוגל ויכול אבל לאחרונה פשוט זה עלה מדרגה

לפרק איתו את הפחד

ואם תגיד לו שאתה לא נכנס לארון, מה הוא יעשה?

מה הוא עשה לילדים אחרים שלא נכנסו לארון? בהנחה והיו כאלה.

להסביר שהילד הזה משתמש בפחד של הילדחם האחרים כדי לשלוט בהם וברגע שלא מראים פחד, הוא יפסיק לחשוב שהוא יכול לחלק פקודות

הכניסו אותו לתוך ארון והגננת לא יודעת לזה???????

רק אני מזועזעת???

יכול לעשות לו נזק לדעתי

קודם כל יש לו שם חברים והוא הסתגל

דבר שני מה מלמדים אותו? אן מפחידים אותך,אז לא נטפל בזה ונברח לגן אחר?

יציבות חשובה לילדים. לעמוד על שלך חשוב לא פחות. מקרים כאלה ואחרים יכולים חקרות בכל מקום, צריך ללמד את הילד להתמודד ובמקביל לפנות לפיקוח זה רעיון טוב

אוהב ללכת לגן

יש לו חברים

לפחות 3 פעמים בשבוע מתקשרים להזמין אותו.

האמת שפניתי למפקח והוא דיבר עם הגננת אבל ביקש שקודם נמצה את כל האופציות מול הגננת.

בפורום הזה אני תמיד יוצאת אמא היסטרית, אבל אני הייתי הולכת לגן פיזית ודורשת מהמפקח להגיע.

זה לא מצב שבו מספיק שהגננת תגיד נונונו 🤷‍♀️

יצעק עליו מול כולם?

צריך לזכור שגם בצד השני יש ילד

לרוב התנהגויות כאלה מעידות על בעיה. צריך לפץור אותה וזה לא זבנג וגמרנו

אני עדיין חושבת שזה לא פתרון להעביר גן, מצטערת. הנזק לדעתי עולה על התועלת. זה שמור מבחינתי כפתרון קצה, אם לא חל שיםור ומענה מצד הגן בכלים הפדגוגיים המתאימים. אבל ממש כקצה של הקצה

אני יודעת שעושים לו כל מיני מבצעים ושהוא בעונש מלא עומד בפינה🤦‍♀️

ממש מקסים

אבל אני בטוחה שהוא לא הראשון ושהמערכת מכירה את זה

זה יכול להיות המון דברים, אבל אני לא יודעת לשים אצבע וגם לא מכירה הכל

ובכל מקרה, התפקיד שלך זה להציף את חוסר האונים שלכם מזה ולדאוג שהצוות יודע ומטפל ובמקביל, לחזק את הבן שלך בסיטואציה אחרי תשאול והבנה מה פחחת או יותר באמת קורה ולוודא שהצוות מכיר ומטפל ועוקב

אצל הבן שלי בגן יש ילד כזה. הוא כבר נשאר גן והוא במעקב של פסיכולוגית הגן ממה שאני יודעת (לא כי הגננת סיפרה לי כמובן) והוא מסכן באמת בעייתי. לא התעסקתי בו כשהוא הפריע לילד שלי. הדגשנו לגננת שזה עניין שלה לטפל, הילד שלך צריך להיות בטוח תחת אחריותה והיא צריכה למלא את תפקידה

לטפל בזה.

זה ממש לא תפקיד של האמא לפנות להורים של הילד ולדבר איתם, ממש לא. אנחנו גם לא יודעים מי ההורים של הילד וכמה הם נחמדים ורוצים לשמוע ביקורת על הבן שלהם.

זה משהו שפיקוח צריך לעשות ולהבהיר שזה לא יכול לחזור על עצמו.

מסכימה שזה מצריך טיפול בכל מקרה.

לא תמיד הפתרון זה להוציא מהגן

שתעקוב אחרי ההתנהגות בגן, לשמוע ממנה אם הסיטואציות באמת קורות במציאות, או רק בראש של הבן שלך (שזה גם מעיד על משהו, וצריך להתייחס אליו, אבל בצורה אחרת)

בתור גננת בעבר ובהווה, בחינוך הרגיל והמיוחד, יש לי אוסף של סיפורים שהילד מספר בבית אבל קורים בגן בצורה אחרת.

ילד מאתגר בגן זה מצב מורכב מאוד מאוד מאוד!

לנסות לבדוק עם הגננת, יש לה מקורות עזרה? יועצת? מנתחת התנהגות שמלווה את הגן?

למרות שיש לו שימת לב לפרטים בקטע מטורף

ובדרכ הוא לא מדומיין. אבל יכול להיות שמהפחד הוא מגיע למחשבות האלה שזה גם לא כיף.

אני בטןחה שהגננת עושה המון אבל בסוף זה לא מספיק😔

ואני לא חושבת שיש לה עזרה. אפשר לשאול דבר כזה? זה מקובל? לא רוצה להתקיף אותה חס וחלילה

הגננת צריכה לעשות זאת, ולבנות לילד תוכנית טיפול מיידית עם הפסיכולוגית של הגן. וכמובן - לעקוב אחריו בשבע עיניים. אולי יש צורך בסייעת נוספת בשבילו (ואז היא תצטרך לדבר עם העירייה). ואם שום דבר לא עוזר - להוציא את הילד הזה מהגן.

אבל את עצמך אמורה להתנהל רק מול הגננת ומול הבן שלך עצמך. לחזק אותו שלהתגבר על הצורך להרביץ זה הכי חזק שיש, ולכן הוא ילד הרבה יותר חזק מהילד ההוא. ולהזכיר לו שהגננות נמצאות שם כדי להגן עליו, ותמיד הוא צריך לפנות אליהן ולא לפחד מהילד החזק.

יותר מזה - לא רואה מה יש לך לעשות...

הרבה כוחות!

הוא אח כזה טוב לאחותו ותמיד הם משחקים ביחד

פתאום הוא התחיל לצעוק עליה שלא תתקרב למגנטים שלו ואם היא מתקרבת הוא ירביץ לה.

ניסיתי לדבר איתו, שאלתי אם מישהו עיצבן אותו ואמר לי כן ואת השם של הבת שלי. ובחיים הוא לא ככה. וזה בסדר

ואז היה שלב שכבר איבדתי את זה וצעקתי עליו ורק כשבעלי הגיע הוא סיפר לו שלא היה לו יום טוב כי הוא לא יכל לשחק בחצר.

ואני שמחה שהוא הוא בבית והוא פורק את כל האיכסה אבל זה מצב כזה מתסכל.

מתייגת לי את @אמאשוני 

זוכרת שהילד שלך היה מהצד השני של המתרס. יש מצב?

וגם לא זוכרת שפחדו ממנו בקטע פיזי (למרות שבאמת היה גדול פיזית מהם)

הוא פשוט היה מאוד אסרטיבי ודומיננטי, אז ילדים פשוט לא ידעו מה לעשות עם עצמם.

למשל שני ילדים רוצים משחק מסויים,

הבן שלי היה עומד על הזכות שלו למשחק והילד השני בכלל לא היה נותן פייט.

אני ראיתי הרבה מקרים כאלו מול העיניים שלי ובוודאות הבן שלי לא עשה משהו מוגזם.

וככה הוא למד שהכל שייך לו והוא קובע הכל.

רק כשילדים התווכחו איתו הוא בכלל שם לב שיש עוד אנשים בעולם.

למשל בתור למגלשה, הרבה ילדים משחקים שמתגלשים ואז עולים חזרה מהמגלשה,

רק שיוצא שמי שהתגלש הוא הראשון בתור לעלות ואז הוא הראשון בתור לרדת וככה הוא תמיד ראשון.

יש את הילדים שוויתרו מראש על זכותם במגלשה ויש את הילדים שעמדו על שלהם והוא כן קיבל את זה. הוא לא הרחיק אותם בצורה אלימה.

לא זכור לי שהוא נהג לשמור על הטריטוריה שלו באגרסיביות.

מצד שני גם לפי ההודעה הפותחת לא ברורה הסיטואציה אם מדובר בשיח דמיונות שניתן להפריך או באלימות של ממש. הבעיה בסיטואציה בגן שאי אפשר לתווך לילד שנפגע איך להתמודד כי הגננת לא יכולה להגיע להכל בכל רגע נתון, ואין מבוגר אחר שיכול לתווך את המצב.

אם היה מדובר באחר"צ, הייתי אומרת להפגיש בין הילדים וללמד אותם כישורי חיים.

את הילד הדומיננטי ללמד איך לתת מקום לאחרים (לפעמים פיזית צריך לקחת אחורה כדי לאפשר לכולם מקום במעגל) ואת הילד שנמנע מעימות ללמד להשתלב ולא לוותר ולעמוד בצד בחוסר אונים.

ואם יש שם אלימות של ממש (איבוד שליטה, זעם, איום בשפת גוף גם ולא רק באיזה משחק דמיוני) אז זה סיפור אחר.

מה שמשנה זה שהילד שלך מראה סימני מצוקה.

הוא מפחד.

לא יודעת מה נכון לעשות

מודה שבמקרים שפוגעים בילד שלי- יצאת ממני ממש לביאה ואני נעמדת על הרגליים האחריות.

הייתי בשלב ראשון מדברת עם הגננת

אומרת לה שלא מקובל עלי שהילד שלי מפחד בגן

שתמצא את הדרך להרחיק את הילד הפוגע מהילד שלי.

אומרת לילד שלי בנוכחות הגננת- שאם משהו קורה- שיגש אליה מיידית- והיא אחראית לטפל בילד הפוגע

מתחקרת כל יום - איך היה. אם היה לי טוב ואם × התקרב אליו

אם אני לא רואה שזה מטופל בעצימות הכי גבוהה

יש מצב שהייתי נגשת לילד בעצמי ואומרת בטון תקיף- שיתרחק מהילד שלי- ושיותר הוא לא מאיים עליו או מציק לו.

בכל חברה- מעון, גן, בית ספר,תנועת נוער,צבא, עבודה יש את החזקים יותר ואת החזקים פחות.

וההתמודדות הזו מול הילד/המבוגר החזק תמיד קיימת.

יש לך כאן הזדמנות לחזק את הבטחון עצמי שלהילד שלך.תחזקי אותו,תעצימי אותו!

וגם- תצאי רגשית מהסיפור.

את ממש "התערבבת" עם הרגשות של הילד.

זה לא בריא לא לך ולא לילד.

ברוגע בלי רגשות אפשר לפתור בעיות בדרכים שמתוך סערת רגשות לא היינו חושבים עליהם.

כמובן שבגלל שזה לא הילד שלי,קל לי לקרוא מהצד,ולתת עצות , הרבה יותר קשה לחשוב ברוגע כשזה קורה לבן שלך.

מה שאני חושבת ממה שאת כתבת -אני הייתי מביאה לילד עוד שקית אוכל בשביל לתת לילד הזה.( תמיד מדליק לי נורות אדומות שילד רוצה אוכל, אולי אין לו אוכל? אולי אפילו יש כאן רמז בשבילנו לראות אם צריכים עזרה בבית שלו? ) ובמקביל מלמדת את הילד שלי שאצלנו בבית גיבור וחזק זה מי שיודע לוותר/להתגבר ולא  מי שמתנהג בצורה לא נעימה.

בהצלחה ענקית!

( ורק עוד משהו קטן לגבי הגננת שחזרה מחל"ד, צורם לי שככה היא מדברת על הגננת המחליפה, 

מאד הגיוני שגננות אחרות יתנהגו אחרת, זה שהיא עם כללים אחרים מהמחליפה, לא מתיר לה לדבר עליה ככה.

יש הרבה גנים שילדים אוכלים אחד לשני את האוכל, שקופצים, לא נשמע חריג בפרט לגננת המחליפה)
 

יש התנהגויות שאין להם מקום

וזו הזדמנות ללמד את הילד שלה- שאמא שלו תמיד תעשה הכל כדי לשמור עליו.

אם היא תפספס את ההזדמנות הזו עכשיו- היא עלולה לאבד את האמון של הילד

בריונות זו אלימות לכל דבר

וזו אחת המגפות של ימינו

אין לה מקום בכלל- בטח שלא צריך לתת לילד שלה תחושה שהוא צריך להיענות לבריונות- לתת לו אוכל

אם אני נותנת לילד שקית נוספת אני ממש לא לימדתי אותו להיכנע ולוותר על שלו.

לימדתי אותו לרחם על השני, אבל בשקית אוכל נוספת ולא בשקית שלו- ולכן אין שום סיבה לאבד את האמון של הילד,

אני ממש לא רואה כאן איך נכנעתי לאלימות?!

הפוך- אני מלמדת את הילד לפתוח עין רגישה לסביבה.

ואם דיברת על מגיפה-לי מאד מציק המגפה של ההיפגעות, והמגפה של התעסקות בעצמי,( כותבת לך כתגובה למה שאת כתבת וממש ממש לא קשור לפותחת,אלא מה אני יכולה לעשות בהזדמנות זו)  יש כאן הזדמנות ללמד ילד מגיל קטן לא להיפגע מכל משפט שילדון אומר, וכן לפתוח עין רגישה לזולת.

להיות רגיש ובעל חסד זה ממש לא להיכנע לאלימות!

כמו שאדם שמתנדב ותורם הוא גומל חסדים ולא פרייאר- הכל תלוי באיך אנחנו בוחרים להסתכל על המציאות.

אני מאוד אהבתי את צורת החשיבה שהבאת פה.

ברור שלא צריך לתת לילד הפוגע להמשיך לפגוע. אבל בהחלט יש מקום לראות גם אותו ואת הקושי שלו ולשלוח גם לו אוכל (ואולי במקביל לברר מול הגננת מה הסיפור ואם באמת אין לו מספיק אוכל).

אני חושבת שזה מאוד תלוי בעמדה הפנימית שלנו ובאיך שאנחנו משדרים את הדברים לילד שלנו. אם הילד יודע שאנחנו מגנים עליו, ובוודאי מחנכים אותו להשיג דברים שהוא צריך בצורה נעימה ולא בבריונות, בהחלט אפשר להוסיף לזה גם חשיבה על האחר, והבנה שילד פוגע כי לו רע ואנחנו יכולים לעזור לו (לא להיכנע אלא לחשוב איך לעזור לו בלי שזה פוגע בי).

אני כן חושבת שבכל מקרה חובה להיות בקשר עם הגננת ולדאוג שלא יהיו איומים מסוג כזה בגן. וגם לוודא שהיא מטפלת בילד הפוגע, כי זה בהחלט התפקיד שלה.

אני לא חושבת שזה כיוונים סותרים. ואני חושבת שטיפול בבעיה מתוך דאגה גם לילד הפוגע יכול להיות יותר יעיל ונכון.

זה ילד בגיל 5 עשיתם ממנו בריון...

הוא לא הכניס את הילד השני לתוך ארון.. הוא אמר ודמיין, יש הבדל תהומי בניהם.

את יודעת כמה פעמים בתור ילדה שמעתי מילדים אחרים משפטים כמו, אבא שלי שוטר והוא ירה עלי אם.., או אבא שלי ינעל אותך במחסן אם..

טפו טפו לא גדלתי בתחושת חוסר ביטחון כמו שזה אולי נשמע . ילדים אומרים הרבה שטויות, לא צריך להתרגש מכל פיפס. 

בריונות יכולה להופיע גם בגיל 5

אם יש ילד שקבוע מתיל אימה על ילד אחר

מאיים עליו שאם לא יעשה xyz הוא יפעיל נגדו אלימות

ברמה שילד טוב וממושמע וחזק פיזית מפחד ממנו והגן מבחינתו הופך להיות לסביבה מאימת

תוסיפי לזה אמירה של הגננת שזה ילד חזק ואגרסיבי 

וכן... קיבלת בריונות!

נכון, הוא ילד

שכנראה לא מודע לכל מעשיו

אבל ילד כזה אם לא יטופל יהפוך להית מבוגר בריון

להפחית מהבעיה לא יפתור אותה

ובשום מקום לא היה כתוב שהוא דמיין...

כדי לטפל כמו שצריך בקושי של ילד - צריך יחסית להסתכל עליו מבחוץ, ולא לכאוב ממש בעצמך את הכאב שלו בדיוק. (הרבנית רחל בזק אומרת את זה הרבה)

הרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, וכשהאמא "חבושה בבית האסורים" ביחד עם הבן שלה, אין לה סיכוי לעזור לו.

זו עבודה קשה ממש ממש... כי הרי בסופו של דבר הילדים שלנו הם באמת בשר מבשרנו, וקשה לא להרגיש את העלבונות שלהם בכל נימי נפשנו... אבל זה הצעד הראשון בדרך לטיפול נכון בקושי שלו.

(כן, אמא בהחלט צריכה לשדר לילד שלה שהיא מאחוריו ושהיא לא תיתן לאף אחד לפגוע בו, כמו שכתבה @מקרמה, אבל היא לא תוכל לשדר לו שהיא מסוגלת להגן עליו אם היא מעורבבת איתו מדי ונופלת ביחד איתו מהקושי...)

להסביר לילד שאף אחד לא יכול להיות יותר חזק מה'...ללמד אותו לפנות לעזרה מצוות הגן.

לדבר עם הגננות והסייעות שישימו לב.

לומר לילד שלך להתרחק מהילד ההוא ואם הוא שואל - אז שידע מה לומר לו. ולהסביר לו.

לא הייתי פונה לאמא של אותו ילד אלא מתמקדת בכלים לילד שלך 

זה חסר טעם...

מה היא תעשה? תגיד סליחה ושהיא תדבר איתו?...

הייתי מדברת עם הגננת, דורשת לערב את הפסיכולוגית של הגן, אולי את המפקחת

לעשות תוכנית עבודה איך גורמים לתחושת ביטחון בגן.

ש*הם* ידברו עם הורי הילד הנל וישלחו אותו לטיפול או מה שצריך.

מנגד לא יזיק לקחת את הילד שלך לטיפול ריגשי כדי להתחזק נפשית. לא בגלל שיש לו באמת בעיה, אבל לתת לו כוחות להתמודד עם הבעיה הזאת

מבחינתי, 

לדבר עם הורים אחרים לילדים נוספים שנפגעים ממנו. 

וכולם ביחד לפנות להנהלת הגן בדרישה לטיפול דחוף.

כמובן, את באופן אישי יכולה לפנות עוד היום. 

וואו. אני בשוק. מה זה להכניס ילד לארון?! 

אבל קראתי כל תגובה וגם הראיתי לבעלי.

ממש תודה עליכן ועל המקום הזה!

מרגישה שהשירשור ממש עזר לי, מצד אחד להבין שזה באמת חריג ואני לא מגזימה אבל כן לנסות לצאת מהמקום הריגשי ולעבוד יותר בקור רוח.

דיברתי עם הבן שלי כמה פעמים יותר בדרך אגב בהשראת דברים שכתבתן לי, היו לו תגובות ככ חמודות. ממש נמסתי.

הם כאלה חכמים!!

ב"ה בלי קשר (או עם) בימים הבאים היה נשמע ממנו שהכל יותר רגוע ונורמלי.

אבל בכל מקרה אני אדבר עם הגננת מחר כדי לשמוע ממנה איזה צעדים מצידה נעשו.

שוב תודה!! מעריכה ממש כל אחת שכתבה והגיבה❤

אבל כן באלי לכתוב לך כמה דברים..

מה שקורה בגן זו תוצאה של תחלופה של אנשי צוות. הייתה גננת שלא ידעה להציב גבולות וילדים שיש להם קשיי התנהגות מזהים את זה מיד ונאבדים.

יכול להיות שהילד הזה רואה סרטים מסויימים או צורך תוכן שגורם לו לדבר ככה.

נשמע מהדברים שלך שלא היה פה אלימות פיזית אלא בעיקר הוא משתמש באיומים ודרך הפה להשיג דברים.  שזה מרגיע יחסית.

עכשיו הגננת הרגילה חזרה לגן ולאט לאט יהיה יותר סדר . זה לא ביום אחד..

בעיני בכל מקום הילדים שלנו יפגשו ילדים כאלה..

וזו הזדמנות ללמד את הילד שלך להתמודד מול זה.

איך לענות לו. להתרחק ולחפש ילדים אחרים. להיעזר במבוגרים. לנסוך בו ביטחון ששום דבר לא יקרה לו.

לפנות למפקח - מה יעזור? יעיפו את הילד? מה עשית בזה? ומה יהיה בהמשך?

לא הייתי רצה לשם בכלל!

אם הדבר ממשיך הייתי מנסה לדבר עם האמא של הילד. בצורה חיובית , או אפילו רק לפתוח לה את העיניים שתדבר עם הבן שלה על זה . להגיד בהתחלה כמה הוא מנהיג ומוביל ושהוא יכול להשתמש עם הכח שלו לטוב .. וכן לספר מה הבן שלך חווה..

בהצלחה!! נשמע שיש לכם בן מדהים שיודע להצביע על הבעיתיות בילד וזה מראה על עין בריאה

אצלנו ההורים עירבו את הפיקוח, וזה ממש לא עזר!! המפקחת ניסתה לרצות את ההורים ו"לתלות את הגננת בכיכר העיר" במקום לתת לה סיוע ועלים. הגננת המסכנה עזבה מיוזמתה והביאו גננת אחרת בעלת שם שגם לא הצליחה על הילד הזה.

בסוף הוציאו אותו לגן חינוך מיוחד וגם שם הוא עושה טרור.

מה אני מנסה לומר? שבדרך כלל הבעיה היא בילד. כנראה יש לו קשיים התנהגותיים רגשיים והגן הזה לא מתאים לו.

אגב- גיסתי גננת ותמיד היא מספרת לי איך הידיים שלהן כבולות. ההורים היום מאוד קשים ומתערבים(ואני בינהן😜) וכתוצאה מכך הרבה גננות דורכות על ביצים ומפחדות להיות "קשוחות" וכך בסופו של דבר אקלים הגן נפגע והסובלים העיקריים זה הילדים שלנו

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏