אבל גם אצלנו סעודות השבת לא תמיד כמו בדמיון.

ואני משננת לעצמי בפנים שאני עושה את המקסימום שאני יכולה. ולא הכל תלוי בי.

תנסי אולי לשחרר ולהתפנק. לשיר בכיף, מי שמצטרף- לעודד אותו. לאכול בחד פעמי כדי לא לטרוח אחר כך. לאו דווקא מהבחינה של לשים פס אלא להנות בעצמך ואולי ימשכו כולם 

אולי את עצמי אני תופסת קצר

ולא משחררת

ואז אולי באמת זה חלק מהעניין..

למצוא מה משמח אותי בשולחן שבת...

(אממ... לזה אין לי תשובה....)

משך השבוע הרבה יותר זורם לי עם הילדים מאשר בשולחן שבת..

מה משמח אתכן בשולחן שבת?

או

איך אתן שמחות וזורמות בשולחן שבת?

זה משהו שאנחנו מנסים להכניס יותר ויותר לאחרונה. התחושה היא שזה ממש עושה טוב לכולם. מייצר משהו מגבש כזה. וזה גם יפה.

אבל אוכל טעים

חברה נעימה

ולעבור לספה לספר טוב או לנחת עם הילדים

זה אוכל שאני אוהבת

שהבית נקי כמו שאני אוהבת

שיש את העלון שבת שאני אוהבת

והלימוד עם הילדים, שגם אותו אני אוהבת

וכמובן - שמח לי גם אם הילדים אהבו ונהנו אבל קרה מצב שהתבאסו שאין את הסלט או הדג שהם רוצים.  או שהבת שלי בכתה כל הערב מרוב עייפות. אבל לא נורא בעיניי.

אני דואגת שאני אהנה אחרי שטרחתי ככ והטרחה היא לגמרי גם בשבילי

מקריאה שלך פה - את נותנת לעצמך מעט מדי מקום ודואגת לרצות את כולם. ואז מתבאסת שלא יוצא כמו שאת רוצה.

נח לך לאכול בדלפק? אחלה, תהני

בא לך מנה שאת אוהבת שתשמח אותך - למה לא, בעצם?

הילדים רבים? את עדיין אמא נהדרת, הילדים של כולם רבים.

בשורה התחתונה, אני מקשרת את זה לערך עצמי. אנחנו רוצות וצריכות מחמאות. זה נכון.

אבל אם לא קיבלנו אותן, זה לא אומר שזה מעיד עליי משהו. וזה לא צריך לערער את עולמנו הפנימי. כי אנחנו יכולות לקבל אותן גם מעצמנו ואף אחד לא צריך לאשר לך את היותך טובה או חשובה זולת עצמך קודם כל

בהמשך, באופן טבעי זה מגיע גם מבחוץ. כי כשאת מזיזה את עצמך הצידה, לא רואים אותך..

חזק. אהבתי.

היותך טובה או לא?

ז"א, את שמה יהבך ובטחונך הרגשי בתגובות של בני הבית וב'ציונים טובים' והנאה/ שקט מהילדים בסעודת השבת?

בעצם' כאילו ציון על ההורות שלי..

וואו שאלה טובה.

ברור שאני מרגישה שיש המון על הכתפיים שלי,

איך אתווך בין הילדים, להיות נכונה, להיות בסדר, שיהיה להם טוב, ונכון.. שישמחו אחד עם השני, שלא יפגעו אחד בשני- שיא הרגיש אצלי אם פוגעים אחד בשני,

שיאהבו את האוכל

שישבעו

שישמחו.....

וגם אליי

שיתייחסו, שיודו, שיראו כבוד והערכה, שיהיה מקום של "אמא", (אבא- שבקושי בבית גם ברגיל במשך השבוע) הוא השוס בשולחן שבת. כולם רוצים לשמוע ולהשמיע אותו-אליו, אני "בצד"

ומה זה להיות נכונה ובסדר בעינייך? זה בעינייך בכלל, או שזה דברים שאת חושבת שנכון ובסדר כי ראית בחוץ?

יש לי בראש הערכה של בעל קצת יותר גדולה...

אז דברנו והוא ממש מנסה (פעם הוא היה מתחיל לאכול בלי אף מילת תודה!!! היום הוא למד להגיד תודה)

אבל בראש שלי אני מדמיינת כן,בעל מוקיר את האישה עד שכולם בשולחן מוקירים אותה, כמו יהלום יקר. בכבוד.

בעלי בעיקר מקשיב לילדים, כי יש להם מלא להשמיע.. שאני מרגישה שאין לי מה לתרום. ושמה שאני אומרת לא מספיק מעניין, וישר עובר לאבא. כולם רוצים תשומת לב מאבא. (שוב, במשך השבוע הוא באמת בקושי בבית- גם בזמן רגיל, אני איתם רוב הזמן- וטוב לנו ב"ה, לילדים ולי במשך השבוע ביחד.. )

טרחתי מלא מלא ביום שישי (הוא בקושי עוזר כי הוא אחראי על כל מני דברים וחייב להספיק אותם עד שבת),

ואני מצפה לאיזה כבוד ויקר בשולחן שבת..

וכן, זה שם אותי בציפייה גדולה והתרסקות כל פעם מחדש..

לא מספיק מעריכים..  

הוא אמר תודה עם העיניים או סתם מהשפה לחוץ..

הוא שפוך ולא שם לב אליי או שבאמת הוא שפוך (הוא באמת שפוך בערב שבת כי הוא רץ כל השבוע והוא ממש מנסה לתת תשומת לב לילדים לפני שהוא קורס למיטה...)

ולשים מראה

אם הבנתי נכון אז את בהריון, והבעל במילואים?

אז קודם כל אני מאמינה שמגיע לך צלש

דבר שני זה נראה לי קשוח לחלוטין וחיבוק ענק על זה

ורגע שמה את תשומת הלב על זה שאת במצב הורמונלי קצת רגיש ובאופן כללי במצב לא "נורמלי" (שהאיש לא בבית..)

מה שמביא אור לדעתי לתמונה זה ששני הדברים האלה הם זמניים, בע"ה- התינוק יוולד בבריאות, האיש יסיים מילואים, והכל יחזור לקדמותו (בצורה משודרגת, עם עוד אוצר במשפחה).

ובינתיים בכי זאת דרך נורמלית ובריאה לפרוק דברים.

חיבוק❤️

חיבוק והבנה והכלה והערכה-

אוף בדיוק מה שאני צריכה😪

האיש בטלפון ישר נותן פתרונות ומאפס כזה, יורה פתרונות.."אל תשימי פס, שימי גבולות"  בסוף השיחה יגיד שהוא כמובן מעריך, אבלללל

לפעמים אני צריכה רק

חיבוק

הבנה

הכלה

..

אז תודההההה

אין לך מושג כמה

זה כל כך ברור

(וגם התגובה שלו.. גברית קלאסית🙈 כל כך טיפוסי להבדלים בין המינים..)

חיבוק❤️

בס״ד

זאת תקופה כל-כל מאתגרת!!!

עקבתי אחרי התגובות שלך מתחילת המלחמה ואת אלופת עולם איך שאת מתמודדת ביד רמה עם הכל!

איך את מתפעלת את הבית בהצלחה כל-כך גדולה,

ואיך גם בזוגיות את מוצאת את כל הטוב שהתקופה הזאת מגלה בקשר ביניכם.

אבל כמה שאת אלופה ומדהימה,

זה עדיין לא אומר שהתקופה הזאת קלה!

ומבחינתי העובדה שהתפרקות ככה

לא מעידה על כלום,

חוץ מזה שאת אנושית

ושהלב שלך לפעמים גם צריך לשחרר קצת,

ולבכות…

אז זה יוצא על הערה פה

על חוסר שיתוף פעולה שם,

או על סיטואציה מורכבת אצל החברים אליהם הוזמנתם,

אבל תכלס יש לך בלב כל-כך הרבה…

על עם ישראל,

על הבעל היקר שמשרת רחוק,

על הילדים ואיך הם מתמודדים, *בפנים, באמת*, עם כל התקופה הזאת,

עם ההריון (!)….

והבכי הזה מצא לו פתח לצאת.

כי גם אמא אלופה שמחזיקה בגבורה (ואפילו קצת בטביעות, ככה התרשמתי מהדברים שכתבת בתקופה האחרונה), לפעמים צריכה לתת לכל הקשיים הרבים ולכל העומס ולכל הדאגות ולכל החששות ולכל העייפות - לצאת החוצה ❤️

ולגבי סעודות שבת ספציפית,

אני חושבת שזאת נקודה רגישה אצל הרבה מאיתנו.

זה כאילו הזמן שמצפים שיהיה פוטוגני (גם אם רק לעצמנו), עם שירים, עם ביחד, אוכל טוב, אחווה, רוחניות…

אבל בפועל זה לא תמיד ככה.

כי ילדים הם ילדים.

כי החיים הם חיים - לא מושלמים…

וזה לא אומר שלא הצלחנו.

זה רק אומר שאנחנו עדיין בדרך.

שהילדים עדיין קטנים או צעירים ולא מווסתים (גם המתבגרים).

ואפשר לשנות ולפשר, ברור.

אפשר להתבונן על מה שהיה

לנסות לזהות איפה זה לא הלך ומה אפשר לנסות לשנות,

אפשר לשוחח עם הילדים ולשקף להם מה היינו רוצות שיקרה,

אפשר כל מיני…

אבל קודם כל,

לקחת את הסיטואציה בערבון מוגבל,

לדעת שזה קורה גם בבתים מעולים אחרים

ולדעת שאנחנו עדיין אימהות מצוינות ❤️

ולמעו הסר ספק, אני צריכה להזכיר לעצמי את כל זה לא פעם ולא פעמיים

חיבוק גדול גדול גדול!

(גם על העניין של הכסא המתנדנד לתינוק)

❤️❤️❤️❤️❤️❤️

תודה על התגובה הזאת @קמה ש.

ותודה על ההבנה..

ועל ההארות..

לא תמיד יש בנמצא מי שיאיר לי על הדברים ה"רגילים" שאותם אני עושה 24/7 ימים כלילות..

אז תודה על זה!!!

עם בעל מגוייס...

הכל בסדר, תפנקי את עצמך במה שעושה לך טוב.

תחשבי מה ישמח אותך.

עוגה? דברי תורה? קידוש ארוך? אוכל מסויים?

להתארח? לארח?

לא כולם מוצאים את עצמם זה בסדר.

את מחזיקה את כולם ואת הכל כל השבוע.

את לקראת לידה.

מותר לך לנהל את השבת כמו שאת רואה לנכון.

מותר לך לאכול בדלפק אם זה מה שעושה לך נחת.

מי שטוב לו, אחלה.

מי שלא טוב לו, יום טוב לו!

אם את רוצה שהילדים ירגישו יותר שותפים כדאי לתת להם אחריות.

הילדה לא אהבה את האוכל? זכותה. לפעמים יהיה אוכל שהיא אוהבת ולפעמים לא, היא מוזמנת לשבת הבאה להכין משהו שמתחשק לה.

לגבי השתתפות בסעודה עצמה,

לפעמים יותר קל לסיים את הסעודה מהר ולברך,

ואחרי הסעודה עוברים לספה או נשארים סביב השולחן לתה עם עוגה/ פיצוחים ואז זה יותר חופשי ויש פחות מריבות.

את צודקת לחלוטין...!

כי תכלס בסיום הסעודה ואחריי שקצת בכיתי בחדר, (משום מה שאצלי זה מצטייר כבכי מתרסק ולא בכי "משחרר", על אף שבטוח זה שחרר, אבל בראש שלי אם אני מגיעה לבכי- ואני לא בכיינית ברגיל!! זה אומר שלא החזקתי, שהתרסקתי, שזהו, אני מרוסקת) חזרתי ושחקתי עם הקטנים יותר רמיקוב בשולחן.. ונהיה יותר רגוע...

יכול להיות שבגלל שגם אני יותר רגועה, אז האוירה רגועה, ואולי כדאי שנריץ שולחן שבת לכתחילה- קידוש, המוציא, אוכל, ברכת המזון, ואז את צודקת- רעיון מעולה.. ללכת לסלון בנחת להוציא מנה אחרונה ואז רגוע יותר- מי שרוצה יושב, מי שרוצה קם, קורא, משחק...

תודה על הטיפ הזה!!!

אקח אותו!

תבורכי @אמאשוני!

רק רציתי להגיד לך שאת אלופה לגמרי!!!

נשמע שאת בתקופה רגישה(ומה הפלא... הריון ובעלה במילואים זה לא פשוט בכלל)

וזה נשמע שאת מסתכלת על ארוחות שבת כאילו זה המראה של הרבה דברים (לאיזה אמא את, האם האחרים מעריכים, האם את עושה את הדברים כמו שצריך וכו'.)

אבל זה לא אומר כלום.

ילדים מתבגרים מעירים הערות תמיד להורים ( להיפך מי שלא, כנראה שחי בסביבת משפחה לא בטוחה ... לי הייתה ילדות לא פשוטה ובכלל לא היה לי את גיל ההתבגרות. הייתי ילדה מאד טובה ומרצה)

נשמע שבעלך והילדים זכו באישה ואמא מדהימה, אלופה לגמרי.

תודה על הפרגון הזה @אישהואימא

בהחלט משמחת ונותנת כח💗

לסעודת שבת?

מגיע לך צלש

גררת את עצמך לשכנים - מגיע לל צל"ש

קידשת לבד והכנת סעודה ולא הסתפקת בחלה עם חומוס? - מגיע לך צל"ש!

נשמע שיש לך מלא ציפיות מעצמך

ואת משליכה מאיך נראה שולחן השבת שלל על התפקוד שלך

תפחיתי ביקורת!

קודם על כלפי עצמך

(וכזה יקרה- עם הזמן גם תלמדי לסנן ביקורת מהילדים...)

את עושה הכי טוב שלך

בסיטואציה חא פשוטה בכלל

עצם זה שגררת את עצמך מהמיטה בבוקר- זה ראוי להערכה 

המילים בהחלט נכנסו ללב!!

אני לא במצבך (כלומר - אותו מספר ילדים, אבל לא בהיריון ועם בעל בבית), אז לא יודעת כמה אוכל לייעץ לך מניסיון אישי...

אצלנו הדברים המאתגרים הם המריבות והוויכוחים בין הילדים (על מקומות ישיבה, על מנה אחרונה...) אבל למדנו די להתעלם מהם.

מנסה לחשוב על רעיונות לשינוי עמדה נפשית:

א. את השקעת והכנת את האוכל. מכאן - זה לא עניינך מה האחרים חושבים עליו. את עשית את שלך, עכשיו זה שלהם...

ב. מה עושה לך טוב בסעודה? לשיר - תשירי עם עצמך. אולי יהיו ילדים שיצטרפו. לומר דברי תורה? את יכולה לפתוח חומש ולדון עם עצמך בקול על הפרשה. אולי יהיו ילדים שיקשיבו. ליהנות מהאוכל? תאכלי ותתמוגגי ממנו בקול, אולי הילדים ישמעו ויושפעו ממך

ג. לפעמים אולי דווקא נכון לקצר בסעודות, לפנות לדברים הכיפיים יותר בשבת.

ד. אולי להבטיח בסיום הסעודה פעילות כיפית כלשהי - משחק קופסה משפחתי על השולחן, קריאת ספרים ביחד, לימוד פרשת שבוע משותף...

ה. אצלנו אנחנו משתדלים לעשות סבב דבר תורה בין הילדים - כל אחד בתורו אומר לפי רמתו. ואז יש ציפייה לתור וידיעה שצריך להקשיב לאחרים כדי שגם יקשיבו לך...

מקווה שקצת נתן לך כיוון.

בכל מקרה - באמת תכילי את עצמך. את במצב ממש מאתגר, שילוב של כמה דברים לא קלים. ועד עכשיו היה נראה שאת מתמודדת מדהים - אז הגיוני שבנקודות מסוימות כן יהיה לך קשה... ❤️

לשיר באמת פעם יותר אהבתי

היום בעלי והילדים שרים בקולי קולות והם בוחרים את השירים ואני נבלעת אז אין לי חשק לשיר יותר מדי.

להתמוגג מהאוכל?

הנה סוד: לא עפה על האוכל!! הוא בעיקר מה שהם אוהבים!!! בעלי והילדים!! ואין לי חשק וכח להשקיע בשבילי 😨

לא אוהבת את השטאץ של "עוף תפו"א אורז"

לא אוהבת מרק שהילדים שלי אוהבים (או כתום, או עוף, או זך- אני אוהבת מלא ועשיר במלא ירקות וקטניות ובזה הם לא יגעו)

אני אוהב סלטים טריים מושקעים- עם כל מני דברים- והילדים אוהבים סלט פשוט, ובעלי- מטבוחה מושקעת, אז אני משקיעה בשבילם מלא מלא מלא.

לי? אם הכנתי סלט שומר זה אומר שטרחתי לעצמי- וכל מה שישמח אותי בשולחן זה יהיה הסלט שומר...

(אני אוהבת ירקות, קטניות- הם אוהבים בשרים, פחמימות.. )

אז זהו, עוד משהו להוסיף

אני מכינה גם לעצמי את מה שאני אוהבת כדי להנות ממנו. את לא פחות חשובה מהם..

אז יוצא שאני מכינה לפי טעמם, ובקושי לפי טעמי... (האמת שבעיקר בעלי סובל מזה)

את מסוגלת בכל זאת להכין משהו אחד שיהיה לטעמך בלבד? ואם לא להכין - אז לקנות משהו מיוחד בשבילך?

והאמת - הילדים שלך כבר גדולים. אפשר להכניס אותם למטבח, ושהם יכינו את הדברים שהם אוהבים, ואת תכיני מה שאת אוהבת...

ולגבי השירים - תבחרי לך שיר שאת אוהבת (אחד, וזהו) ותתחילי לשיר אותו לבד, לעצמך. אם יצטרפו אז מצוין. אם לא - אז תשירי סולו, ותיהני מזה

אבל תכלס כן, אני חייבת לשנות גישה..

להרגע.

לשמוח

וואו פעם הייתי לגמרי כמוך היום למדתי להכין גם את מה שאני אוהבת.

ואפיחו להגיד להם את זה כששואלים אמא למה הכנת גם איקס אז אני עונה כי אני אוהבת מינשרוצה מוזמן לטעום.

השבת הכנתי משהו שלי התחשק ובעלי פחות התחבר והילדים שאלו למה הכנתי כזה אז,אנרתי כי אני רציתי וכשבעלי התלונן שיבש או לא כמו שאוהב אמרתי לו זה בסדר אתה יכול לא לאהוב אני ממש לא מכריחה אותך לאכול מה שאתה לא אוהב למרות שברגע הראשון טיפה נעלבתי כי ציפיתי שיאהב אבל אז החלטתי שזה לא אמור להפריע לי. כמובן שבהתחשב שרק אני אוהבת את זה אז חהבא אדע לדאוג גם לדברים נוספים לאלו שלא אוהבים או שאכין בסעודה שפחות קרריטי כמו סדש בחורף..

לגבי מרק יש לי רעיון בשבילך תכיני עם ירקות חתוכים גס ואז הילדים יאכלו רק את המרק ואת תהני מהירקות או שבזמן הבישול תפצלי קצת לסיר קטן ותוסיפי לך את מה שאוהבת.

ולדעתי כשמגיעים באופן קבוע לסעודו שבת שהאוכל לא אהוב עליך זה ממש יוצר קושי. כשזה פעם ב זה לא כזה משפיע אבל קבוע בעיני זה לא טוב בשבילך

וזה מה שהכנתי השבת

וכנגדו הכנתי עוגת שוקולד מושחתת מצופה גנאש - טרפו אותה ב 'טועמיה' בשבת בבוקר ובמלווה מלכה..

ואני התענגתי על המרק שנשאר כולו בשבילי

וחוץ משולחן ערוך יפה, במטעמים, אני אוהבת שמתלבשים יפה

ופיצוחים

והשקט הנפלא

וכל הצמחים היפים שבשבת יש זמן להנות במרפסת 

דומה מבחינת ששבת בלי בעל.

כשבעלי נוסע  לאומן זה באמת הזמן הכי קשה שלי סעודות שבת.

וכשהו נמצא אז תמיד יש איזה מתח באויר כל פעם ממשהו אחר.

מה שלי עוזר זה א לשחרר ציפיות וזה בהחלט עבודת חיים.

לקבל את המריבות את התלונות ולא להתרגש מהם.

וכשהוא לא נמצא אז משחררת את כל המוסכמות והמסגרות ועושה מה שטוב לי וכן לםעמים בולעת את הדמעות אבל לרוב כשאני מתנהלת לפי איך שעושה לי טוב ואני על קרקע בטוחה ורגועה יותר קל לי להכיל את רגעי הקושי שבאים..

ושולחת לך חיבוק גדול על כל ההתמודדות

וקצת שולי ובטוחה שהוא יא עיקר הפוסט...

לגבי מקומות אצלנו מקומות קבועים ממש מרגיעים הרבה מריבות

אז שולחת לך חיבוק💜

מודה שאין לי ממש עצות, אני מנסה לדאוג שיהיה לי משהו ו טעים לאכול ומשהו מעניין לקרוא ולהקיף את עצמי באנשים שיעשו לי טוב אם זה מתאפשר (וזה לא תמיד מתאפשר).

הילדים שלי ממש קטנים, אז מניחה שזה מאוד שונה.

שבוע טוב

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ד' בשבט תשפ"ד 01:12

(מנסה לכתוב לך את הדברים שעלו לי בסעיפים ❤)

א. קודם כל תראי איזה אור וטוב יש בך

שעצרת.

ראית שיש משהו שהוא לא חד פעמי,

זיהית אותו

קראת לו בשם - אני מגיעה לבכי ב3 שבתות

ועצרת רגע.

והבנת כמו שכתבת בחוכמתך הרבה ש: 

"משהו צריך להשתנות..

נקודת מבט..

ראיה..

התייחסות.."

וכבר ההבנה הזו,

וההתייחסות של כל זה כהזדמנות לצמיחה,

כמנוע להתקדמות,

יכולה כבר לעזור ולקדם בהמשך התהליך מאוד מאוד!

אז כבר שאפו לך על זה

ב. גם זה שכתבת בכל שבת מה היה הדבר שגרם לבכי - עוד העמקה והתבוננות פנימה מופלאה שעשית!

שבת אחת: 

הבנת את עצמך.

שבעלך במילואים.

שאת בעומס רגשי.

שחלק מהילדים לא מצאו את עצמם.

והנפש והגוף החכמים והבריאים שלך - מצאו דרך נפלאה לנתב את כל העומס הרגשי הזה - בבכי!

הבכי הוא מתנה

הוא מוציא

הוא מאוורר

הוא מנקה

הוא באמת זכות ומתנה

ובעצם הבכי 

את מתחברת לעצמך

את מאפשרת לעצמך

את מעניקה לעצמך לגיטימציה לכל מה שמתחולל בך ולך

את מעניקה לעצמך מקום

את מעניקה לעצמך אפשרות לשהות רגע בכאב ולא ישר להמשיך הלאה באדישות

את מעניקה לעצמך אפשרות להתחבר לעצמך, 

את קשובה לעצמך ולא מנותקת

זה טוב שבכית!!!

עצם ההסתכלות על בכי בתפיסה של: "אוי איזו איומה אני אם הגעתי לכדי בכי!" הינה תפיסה שגויה שצריך להמשיך להשריש ולקדם את התפיסה שיותר נכונה ויותר עניינית לנו,

של: "אני מאפשרת לעצמי לבכות כי אני זקוקה עכשיו לבכות. ואני מעולה וטובה גם עכשיו ואפילו יותר עכשיו "

ושבת שניה- 

אחת הגדולות מפטירה לעברך משהו בציניות.

בום.

נפגעת.

הלב מאפשר לעצמו לחוש את הפגיעה.

ואת בוכה.

כמה טבעי! וכמה מחובר לעצמך לבכות כאשר חשת עלבון צורב או פגיעה וכאב!

וכאשר זיהית את המקור תוכלי לאחר המתנה של הבכי וההירגעות גם לעשות תהליך מול אותה הבת החמודה, אולי לשקף לה שדרך התבטאות זו פוגעת בך,

אולי לשקף לה גבול אחר,

אולי לשמוע עוד ממנה מדוע הגיבה כך,

אולי עוד להשמיע אותך

אני בטוחה בטוחה שהתשובות נמצאות בתוכך באילו דרכים קיימות כדי לקחת את ההבנות היקרות הללו ולצמוח מהן!

שבת שלישית- 

בעלך במילואים *שוב*

את מקבלת הערות: 'אמא, איזה קידוש ארוך', 

'ככה,אבא לא עושה', 

אח"כ את שרה לבד ולא מצטרפים אלייך, בעוד שלאבא כן

את מרגישה בודדה, עצובה

לא הזמינו אתכם לסעודה

לא הביאו אפילו עוגה

ההורים לא באו לביקור אפילו פעם אחת מאז המילואים

הרגשת עוד עלבון וכאב לאחר שעד שהעזת לבקש מאבא עזרה בקניית כסא הנדנדה לקראת הלידה הרגשת שענה בקרירות ובצורה חותכת.

ואת בוכה.

ושוב מאפשרת לעצמך להוציא ולו קצת מכל הכאב שמתחולל בתוכך.

לא לאפשר לשחור הזה להישאר אצלך בבטן, בגוף, בלב,

אלא להיות כמו צינור פתוח שמאפשר יכולת ניקוז לכל הרע והשחור ולא אטום וסגור ומשאיר את כל השחור משחור הזה בתוך הגוף פנימה.

וגם כאן, כאשר זיהית את המקור תוכלי לאחר המתנה של הבכי וההירגעות גם לעשות תהליך מול כל גורם בפני עצמו:

- בעלך במילואים *שוב* - 

שאלות כמו: איך אני יכולה לשמח את עצמי בשבתות כאלה? מה עוד יכול להקל מעליי? אפילו פינוק קטן שאני דואגת לעצמי, אוכל שאני אוהבת וכו'?

- את מקבלת הערות: 'אמא, איזה קידוש ארוך' -

אולי גם כאן עבודה על התחזקות *בעצמך פנימה* שזה מה שאת עושה וזה טוב מספיק ותיווך של זה גם לילדים, כולל תיווך אסרטיבי של רגשותייך ורצונותייך כאן.

"ככה אני עושה קידוש. אבא היקר במילואים לכן בשבתות שהוא לא כאן אמא עושה קידוש וזה הכי טוב ונכון שאני עושה."

- 'ככה,אבא לא עושה' - 

כנ"ל להתחזק בעצמך שאת עושה את ההכי טוב שאת יכולה. וזהו!

ולומר זאת שוב לילדים: "נכון. אבל ככה אמא עושה."

- אח"כ את שרה לבד ולא מצטרפים אלייך, בעוד שלאבא כן -

גם כאן אפשר לתווך להם שהיית שמחה אם יצטרפו אלייך, שזה יעשה לך טוב על הלב.

אבל גם אם הם לא מצטרפים - זה לא כי הם נגדך, זה כי באותו רגע הם לא רוצים לשיר. זה יכול להיות מאלף סיבות אחרות

(אולי כך מתגעגעים יותר לאבא וזה קשה? אולי עייפים? אולי סתם לא מתחשק? אולי משהו אחר?)

אבל את שרה.

ויש לך אותך.

וזה המון ויקר

וכיף לשיר עם עצמך!

- את מרגישה בודדה, עצובה

לא הזמינו אתכם לסעודה

לא הביאו אפילו עוגה -

לראות במקומות כאלה האם שייך לשאול אחרים מיוזמתך אם יתאים להגיע לארוחה?

אולי לקנות לעצמך עוגה שווה?

אולי למצוא עוד פינוקים שישמחו אותך ביודעין בשבתות כאלה?

אולי משהו אחר?

- ההורים לא באו לביקור אפילו פעם אחת מאז המילואים

הרגשת עוד עלבון וכאב לאחר שעד שהעזת לבקש מאבא עזרה בקניית כסא הנדנדה לקראת הלידה הרגשת שענה בקרירות ובצורה חותכת. -

מעולה שאת מבינה את עצמך. זה מאוד חשוב. ובאמת להרגיש את כל הדברים האלו שאת מרגישה ולחוות את כל הדברים הללו שאת חווה זה לא פשוט

אולי כאן בחינה של האם שייך לבקש מההורים להגיע או שיח אחר מולם או שמא התחזקות בך פנימה תהיה נכונה יותר?

תקשיבי עוד ללב היקר שלך.

הוא יודע גם כאן את התשובות הכי נכונות והכי מתאימות והכי מדויקות לך ❤

ג. לבחון את עצם המהות של שבת עבורך.

כתבת "יש לי קטע כבר מזמן שסעודות שבת הן זמן סופר- ריגשי בעבורי."

ואני מאמינה שגם העמקה בעניין הזה יכולה להועיל רבות ב"ה.

שאלות כמו "מה מסמלות סעודות השבת עבורי?

מה המשמעות של זה?

מדוע זה כך?

האם בהכרח הערך שלי כאדם, כרעיה, כאמא, כאישה נמדד אך ורק בשולחן השבת?

האם בשאר הימים, שאני רואה וחווה הערכה רבה אליי מילדיי, מבעלי - זה אינו שווה לי כי בשבת אני מרגישה את זה פחות?

אולי דווקא כי זה זמן רגיש עבורי אני יותר רגישה לדברים שהיו עוברים על ידי בזמן אחר?

אילו עוד תובנות אני יכולה לקחת מכאן?

איך נראו סעודות השבת בבית הוריי בילדותי?

מה זה היווה עבורי?

איך אני מגדירה את הערך שלי?

האם הוא תלוי משהו?

מה עוד השורש של הדברים?

כיצד אוכל לחוש יותר את האהבה והערכה של כל בני ביתי אליי, ואת הערכה שלי עצמי ביתר שאת?

גם בימי חול?

וגם בשבתות?

מה עוד יש שם שמצריך ליבון ובירור והעמקה שיכולים להגדיל אותי?"

כל שאלה בפני עצמה (ועוד אחרות) באמת מצריכות רגע התמקדות והעמקה שיכולים ללאפשר לך למצוא הרבה פנינים והרבה מפתחות יקרי ערך בדרך לאושר עוד יותר גדול בחייך כולם ❤

ד. בחינת היחס שלך והערכה שלך לעצמך לאור האימהות וההורות שלך

כתבת שאת בהחלט מצפה מעצמך להרבה גם בכל מה שקשור לילדים:

"איך אתווך בין הילדים, 

להיות נכונה, 

להיות בסדר, 

שיהיה להם טוב, 

ונכון.. 

שישמחו אחד עם השני, 

שלא יפגעו אחד בשני- 

שיא הרגיש אצלי אם פוגעים אחד בשני,

שיאהבו את האוכל

שישבעו

שישמחו.....

וגם אליי

שיתייחסו, 

שיודו, 

שיראו כבוד והערכה"

וכל אלו הם באמת רצונות נפלאים ורק מראים על האמא המדהימה שאת!!!

ובתוכם אני רוצה גם שתראי את האנושיות שבך.

ואת המציאות של החיים עצמם, שלפעמים אחים רבים, ואפילו הרבה, וזה מאוד טבעי (ואפילו בונה בהם דברים שיעזרו להם לכשיגדלו),

שילד הוא ילד הוא ילד ולעיתים הוא מבואס, ולעיתים מתפרץ, ולעיתים פוגע בלי או עם כוונה, ולעיתים רב

וזה אומר שהם בריאים נפשית!

ואת לא חייבת להיות סופר-וומן ומושלמת כי אין כזה דבר אישה מושלמת או אמא מושלמת או אדם מושלם! רק הקב"ה לבדו מושלם!

לכן, *בהכרח* לפעמים את תטעי,

ותתקני

הכל בסדר!

את תהיי בסדר גם בהיותך לפעמים לא בסדר!

ואת תהיי בסדר וטובה גם אם לילדייך לא יהיה תמיד מושלם ב100 אחוז!

ה. בחינת המקום שלך מול בעלך בעיני הילדים:

כתבת: "שיהיה מקום של "אמא",

(אבא- שבקושי בבית גם ברגיל במשך השבוע) הוא השוס בשולחן שבת. כולם רוצים לשמוע ולהשמיע אותו-אליו, אני "בצד""

...

"כולם רוצים תשומת לב מאבא. (שוב, במשך השבוע הוא באמת בקושי בבית- גם בזמן רגיל, אני איתם רוב הזמן- וטוב לנו ב"ה, לילדים ולי במשך השבוע ביחד.. )"

ממבט מבחוץ נראה אך הגיוני וטבעי שאבא יהיה ה"שוס" של הבית כיוון שוהא לא נמצא הרבה כמו אמא, גם בימים רגיגילים ובטח במילואים, שמצטרפת לכך גם הדאגה לאבא, הגעגוע וכו'.

ועצם זה שאת כותבת שרוב השבוע את איתם בבית רוב הזמן וטוב לכם ב"ה - זה מראה עד כמה גם החשיבות שלך עצומה עבורם, רק שבשבת כשאבא נוכח במלואו מטבע הדברים ירצו יותר "לנצל את הזמן" איתו וכמה שיותר לחוות אותו. 

זה חלילה לא בא כנגדך, אלא עומד בפני עצמו כרצון לחוות את אבא שלא נמצא הרבה.

ואת אמא חווים גם בשאר השבוע, וב"ה בצורה טובה ואיכותית ומיטיבה!

ו. בחינת המקום של ציפיותייך מבעלך ביחס אלייך בשולחן השבת:

- לגבי מה שכתבת: "אז דברנו והוא ממש מנסה (פעם הוא היה מתחיל לאכול בלי אף מילת תודה!!! היום הוא למד להגיד תודה)" -

מעולה! רואים שיש כאן לימוד 

שאת משמיעה את מה שחשוב לך

שהוא שומע

ושכבר מתחיל להתרחש תהליך של שינוי!

- ולגבי מה שכתבת :"טרחתי מלא מלא ביום שישי (הוא בקושי עוזר כי הוא אחראי על כל מני דברים וחייב להספיק אותם עד שבת),"

כאן רואים שאת מלמדת עליו זכות שזה שהוא לא עוזר הרבה בהכנות לשישי זה לא כי לא אכפת לו ממך או כי הוא לא מייקר אותך, אלא כי הוא אחראי על הרבה דברים וחייב להספיק אותם לפני שבת.

והוא כן אומר תודה, עם העיניים.

ואולי הוא לא אומר תודה בבירור כמו שכתבת כי הוא שפוך,

ושוב ציינת ש"הוא *באמת שפוך* כי הוא רץ כל השבוע והוא ממש מנסה לתת תשומת לב לילדים לפני שהוא קורס למיטה..."

ז. גם הזיהוי בך שמה שאת זקוקה לו זה

חיבוק 

והבנה 

והכלה 

והערכה

הוא נפלא!

ולהמשיך להעניק לעצמך בדיוק את זה!

דרך עצמך

ודרך הסביבה 

ב"ה נביעה יקרה שתראי המון נחת, שמחה, ברכה ואור גדול גם בשבת וגם בחול ❤🙂❤

מאלפת אחת

איזה השקעה עד הפרטים הקטנים...

ועל כך אני שולחת תודה תודה תודה💗💗💗

קוראת בשימת לב..

ואקח את הדברים.

תודה רבה!!

והמון הצלחה וברכה ב"ה ✨

שזה תקופה מוצפת רגשית

אל תדוני את עצמך קשות.. הגיוני ששבת מציפה כשבעלך במילואים או באפטר

חיבוק

קודם כל חיבוק על התחושה❤️❤️❤️ועל המאמצים שלך למען עם ישראל בגבורה שלך בעורף❤️❤️❤️

אני חושבת על רגעים בחיים שמציפים אותי רגשית שזה מקום שבנוסטלגיה שלי- מתוק מדבש,עם זכרונות ילדות מתוקים מתוקים

אני כמובן זוכרת כמה היה לי טוב ליד שולחן שבת ולא כמה ההורים היו עייפים,או הצליחו לשבת בנחת בכלל,זכרונות הילדות שלנו תמיד מבליטים את הטוב,וטוב שכך...

וגם בדמיון שלי-נראה לי שכולנו חלמנו על שולחן שבת שהנסיכים יושבים מטופטפים מסביב ואנחנו המלכה והמלך יושבים בראש השולחן ,

אוכלים בכלי פורצלן, והשירה מתנהלת ב3 קולות .

ואז כשהרגעים האלו פוגשים אותי במציאות האמיתית אני ממש מתאכזבת...

מה שעוזר לי- זה לחלום את החלומות האלה מחדש בהתאם למציאות ואז לא רק שאני לא מאוכזבת אלא יש לי גם את השמחה שהחלום מתגשם.

ולגבי שבתות לבד- זה באמת קשוח, מה שעוזר לי במקרים כאלה זה לתת כותרת שזו שבת של אמא, ואז על כל משפט תלונה של הילדים אני עונה- נכון כשאבא כאן זה ככה וכשאמא עושה קידוש זה ככה.

לא ממקום של הצבת גבולות אלא ממקום של הכלה.

וכמובן - תפילות!!!

עוד לפני הקידוש,מיד אחרי שלום עליכם אנחנו מבקשים מה' ( בתפילה רבון כל העולמים) שנזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה וכו'

פשוט להתפלל שאזכה לשמוח בשולחן שבת!

ושוב תודה על הגבורה שלכם בעורף ובחזית❣️

שמגיעה לך מדליה 🎖🏆פשוט יש לך מתבגרים וזה לא פשוט.

חיבוק

🐌

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

1.נובה טי (נחושת)

2.כן הווסת תמיד היתה לי 4-5 ימים עם ההתקן 9 ימים,

3.לא

4.מרוצה חוץ מהדימום הארוך..שוקלת להבא התקן הורמונלי..

עצוב שאין פיתרון לא הורמונלי לנשים דתיות. 

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות