אבל גם אצלנו סעודות השבת לא תמיד כמו בדמיון.

ואני משננת לעצמי בפנים שאני עושה את המקסימום שאני יכולה. ולא הכל תלוי בי.

תנסי אולי לשחרר ולהתפנק. לשיר בכיף, מי שמצטרף- לעודד אותו. לאכול בחד פעמי כדי לא לטרוח אחר כך. לאו דווקא מהבחינה של לשים פס אלא להנות בעצמך ואולי ימשכו כולם 

אולי את עצמי אני תופסת קצר

ולא משחררת

ואז אולי באמת זה חלק מהעניין..

למצוא מה משמח אותי בשולחן שבת...

(אממ... לזה אין לי תשובה....)

משך השבוע הרבה יותר זורם לי עם הילדים מאשר בשולחן שבת..

מה משמח אתכן בשולחן שבת?

או

איך אתן שמחות וזורמות בשולחן שבת?

זה משהו שאנחנו מנסים להכניס יותר ויותר לאחרונה. התחושה היא שזה ממש עושה טוב לכולם. מייצר משהו מגבש כזה. וזה גם יפה.

אבל אוכל טעים

חברה נעימה

ולעבור לספה לספר טוב או לנחת עם הילדים

זה אוכל שאני אוהבת

שהבית נקי כמו שאני אוהבת

שיש את העלון שבת שאני אוהבת

והלימוד עם הילדים, שגם אותו אני אוהבת

וכמובן - שמח לי גם אם הילדים אהבו ונהנו אבל קרה מצב שהתבאסו שאין את הסלט או הדג שהם רוצים.  או שהבת שלי בכתה כל הערב מרוב עייפות. אבל לא נורא בעיניי.

אני דואגת שאני אהנה אחרי שטרחתי ככ והטרחה היא לגמרי גם בשבילי

מקריאה שלך פה - את נותנת לעצמך מעט מדי מקום ודואגת לרצות את כולם. ואז מתבאסת שלא יוצא כמו שאת רוצה.

נח לך לאכול בדלפק? אחלה, תהני

בא לך מנה שאת אוהבת שתשמח אותך - למה לא, בעצם?

הילדים רבים? את עדיין אמא נהדרת, הילדים של כולם רבים.

בשורה התחתונה, אני מקשרת את זה לערך עצמי. אנחנו רוצות וצריכות מחמאות. זה נכון.

אבל אם לא קיבלנו אותן, זה לא אומר שזה מעיד עליי משהו. וזה לא צריך לערער את עולמנו הפנימי. כי אנחנו יכולות לקבל אותן גם מעצמנו ואף אחד לא צריך לאשר לך את היותך טובה או חשובה זולת עצמך קודם כל

בהמשך, באופן טבעי זה מגיע גם מבחוץ. כי כשאת מזיזה את עצמך הצידה, לא רואים אותך..

חזק. אהבתי.

היותך טובה או לא?

ז"א, את שמה יהבך ובטחונך הרגשי בתגובות של בני הבית וב'ציונים טובים' והנאה/ שקט מהילדים בסעודת השבת?

בעצם' כאילו ציון על ההורות שלי..

וואו שאלה טובה.

ברור שאני מרגישה שיש המון על הכתפיים שלי,

איך אתווך בין הילדים, להיות נכונה, להיות בסדר, שיהיה להם טוב, ונכון.. שישמחו אחד עם השני, שלא יפגעו אחד בשני- שיא הרגיש אצלי אם פוגעים אחד בשני,

שיאהבו את האוכל

שישבעו

שישמחו.....

וגם אליי

שיתייחסו, שיודו, שיראו כבוד והערכה, שיהיה מקום של "אמא", (אבא- שבקושי בבית גם ברגיל במשך השבוע) הוא השוס בשולחן שבת. כולם רוצים לשמוע ולהשמיע אותו-אליו, אני "בצד"

ומה זה להיות נכונה ובסדר בעינייך? זה בעינייך בכלל, או שזה דברים שאת חושבת שנכון ובסדר כי ראית בחוץ?

יש לי בראש הערכה של בעל קצת יותר גדולה...

אז דברנו והוא ממש מנסה (פעם הוא היה מתחיל לאכול בלי אף מילת תודה!!! היום הוא למד להגיד תודה)

אבל בראש שלי אני מדמיינת כן,בעל מוקיר את האישה עד שכולם בשולחן מוקירים אותה, כמו יהלום יקר. בכבוד.

בעלי בעיקר מקשיב לילדים, כי יש להם מלא להשמיע.. שאני מרגישה שאין לי מה לתרום. ושמה שאני אומרת לא מספיק מעניין, וישר עובר לאבא. כולם רוצים תשומת לב מאבא. (שוב, במשך השבוע הוא באמת בקושי בבית- גם בזמן רגיל, אני איתם רוב הזמן- וטוב לנו ב"ה, לילדים ולי במשך השבוע ביחד.. )

טרחתי מלא מלא ביום שישי (הוא בקושי עוזר כי הוא אחראי על כל מני דברים וחייב להספיק אותם עד שבת),

ואני מצפה לאיזה כבוד ויקר בשולחן שבת..

וכן, זה שם אותי בציפייה גדולה והתרסקות כל פעם מחדש..

לא מספיק מעריכים..  

הוא אמר תודה עם העיניים או סתם מהשפה לחוץ..

הוא שפוך ולא שם לב אליי או שבאמת הוא שפוך (הוא באמת שפוך בערב שבת כי הוא רץ כל השבוע והוא ממש מנסה לתת תשומת לב לילדים לפני שהוא קורס למיטה...)

ולשים מראה

אם הבנתי נכון אז את בהריון, והבעל במילואים?

אז קודם כל אני מאמינה שמגיע לך צלש

דבר שני זה נראה לי קשוח לחלוטין וחיבוק ענק על זה

ורגע שמה את תשומת הלב על זה שאת במצב הורמונלי קצת רגיש ובאופן כללי במצב לא "נורמלי" (שהאיש לא בבית..)

מה שמביא אור לדעתי לתמונה זה ששני הדברים האלה הם זמניים, בע"ה- התינוק יוולד בבריאות, האיש יסיים מילואים, והכל יחזור לקדמותו (בצורה משודרגת, עם עוד אוצר במשפחה).

ובינתיים בכי זאת דרך נורמלית ובריאה לפרוק דברים.

חיבוק❤️

חיבוק והבנה והכלה והערכה-

אוף בדיוק מה שאני צריכה😪

האיש בטלפון ישר נותן פתרונות ומאפס כזה, יורה פתרונות.."אל תשימי פס, שימי גבולות"  בסוף השיחה יגיד שהוא כמובן מעריך, אבלללל

לפעמים אני צריכה רק

חיבוק

הבנה

הכלה

..

אז תודההההה

אין לך מושג כמה

זה כל כך ברור

(וגם התגובה שלו.. גברית קלאסית🙈 כל כך טיפוסי להבדלים בין המינים..)

חיבוק❤️

בס״ד

זאת תקופה כל-כל מאתגרת!!!

עקבתי אחרי התגובות שלך מתחילת המלחמה ואת אלופת עולם איך שאת מתמודדת ביד רמה עם הכל!

איך את מתפעלת את הבית בהצלחה כל-כך גדולה,

ואיך גם בזוגיות את מוצאת את כל הטוב שהתקופה הזאת מגלה בקשר ביניכם.

אבל כמה שאת אלופה ומדהימה,

זה עדיין לא אומר שהתקופה הזאת קלה!

ומבחינתי העובדה שהתפרקות ככה

לא מעידה על כלום,

חוץ מזה שאת אנושית

ושהלב שלך לפעמים גם צריך לשחרר קצת,

ולבכות…

אז זה יוצא על הערה פה

על חוסר שיתוף פעולה שם,

או על סיטואציה מורכבת אצל החברים אליהם הוזמנתם,

אבל תכלס יש לך בלב כל-כך הרבה…

על עם ישראל,

על הבעל היקר שמשרת רחוק,

על הילדים ואיך הם מתמודדים, *בפנים, באמת*, עם כל התקופה הזאת,

עם ההריון (!)….

והבכי הזה מצא לו פתח לצאת.

כי גם אמא אלופה שמחזיקה בגבורה (ואפילו קצת בטביעות, ככה התרשמתי מהדברים שכתבת בתקופה האחרונה), לפעמים צריכה לתת לכל הקשיים הרבים ולכל העומס ולכל הדאגות ולכל החששות ולכל העייפות - לצאת החוצה ❤️

ולגבי סעודות שבת ספציפית,

אני חושבת שזאת נקודה רגישה אצל הרבה מאיתנו.

זה כאילו הזמן שמצפים שיהיה פוטוגני (גם אם רק לעצמנו), עם שירים, עם ביחד, אוכל טוב, אחווה, רוחניות…

אבל בפועל זה לא תמיד ככה.

כי ילדים הם ילדים.

כי החיים הם חיים - לא מושלמים…

וזה לא אומר שלא הצלחנו.

זה רק אומר שאנחנו עדיין בדרך.

שהילדים עדיין קטנים או צעירים ולא מווסתים (גם המתבגרים).

ואפשר לשנות ולפשר, ברור.

אפשר להתבונן על מה שהיה

לנסות לזהות איפה זה לא הלך ומה אפשר לנסות לשנות,

אפשר לשוחח עם הילדים ולשקף להם מה היינו רוצות שיקרה,

אפשר כל מיני…

אבל קודם כל,

לקחת את הסיטואציה בערבון מוגבל,

לדעת שזה קורה גם בבתים מעולים אחרים

ולדעת שאנחנו עדיין אימהות מצוינות ❤️

ולמעו הסר ספק, אני צריכה להזכיר לעצמי את כל זה לא פעם ולא פעמיים

חיבוק גדול גדול גדול!

(גם על העניין של הכסא המתנדנד לתינוק)

❤️❤️❤️❤️❤️❤️

תודה על התגובה הזאת @קמה ש.

ותודה על ההבנה..

ועל ההארות..

לא תמיד יש בנמצא מי שיאיר לי על הדברים ה"רגילים" שאותם אני עושה 24/7 ימים כלילות..

אז תודה על זה!!!

עם בעל מגוייס...

הכל בסדר, תפנקי את עצמך במה שעושה לך טוב.

תחשבי מה ישמח אותך.

עוגה? דברי תורה? קידוש ארוך? אוכל מסויים?

להתארח? לארח?

לא כולם מוצאים את עצמם זה בסדר.

את מחזיקה את כולם ואת הכל כל השבוע.

את לקראת לידה.

מותר לך לנהל את השבת כמו שאת רואה לנכון.

מותר לך לאכול בדלפק אם זה מה שעושה לך נחת.

מי שטוב לו, אחלה.

מי שלא טוב לו, יום טוב לו!

אם את רוצה שהילדים ירגישו יותר שותפים כדאי לתת להם אחריות.

הילדה לא אהבה את האוכל? זכותה. לפעמים יהיה אוכל שהיא אוהבת ולפעמים לא, היא מוזמנת לשבת הבאה להכין משהו שמתחשק לה.

לגבי השתתפות בסעודה עצמה,

לפעמים יותר קל לסיים את הסעודה מהר ולברך,

ואחרי הסעודה עוברים לספה או נשארים סביב השולחן לתה עם עוגה/ פיצוחים ואז זה יותר חופשי ויש פחות מריבות.

את צודקת לחלוטין...!

כי תכלס בסיום הסעודה ואחריי שקצת בכיתי בחדר, (משום מה שאצלי זה מצטייר כבכי מתרסק ולא בכי "משחרר", על אף שבטוח זה שחרר, אבל בראש שלי אם אני מגיעה לבכי- ואני לא בכיינית ברגיל!! זה אומר שלא החזקתי, שהתרסקתי, שזהו, אני מרוסקת) חזרתי ושחקתי עם הקטנים יותר רמיקוב בשולחן.. ונהיה יותר רגוע...

יכול להיות שבגלל שגם אני יותר רגועה, אז האוירה רגועה, ואולי כדאי שנריץ שולחן שבת לכתחילה- קידוש, המוציא, אוכל, ברכת המזון, ואז את צודקת- רעיון מעולה.. ללכת לסלון בנחת להוציא מנה אחרונה ואז רגוע יותר- מי שרוצה יושב, מי שרוצה קם, קורא, משחק...

תודה על הטיפ הזה!!!

אקח אותו!

תבורכי @אמאשוני!

רק רציתי להגיד לך שאת אלופה לגמרי!!!

נשמע שאת בתקופה רגישה(ומה הפלא... הריון ובעלה במילואים זה לא פשוט בכלל)

וזה נשמע שאת מסתכלת על ארוחות שבת כאילו זה המראה של הרבה דברים (לאיזה אמא את, האם האחרים מעריכים, האם את עושה את הדברים כמו שצריך וכו'.)

אבל זה לא אומר כלום.

ילדים מתבגרים מעירים הערות תמיד להורים ( להיפך מי שלא, כנראה שחי בסביבת משפחה לא בטוחה ... לי הייתה ילדות לא פשוטה ובכלל לא היה לי את גיל ההתבגרות. הייתי ילדה מאד טובה ומרצה)

נשמע שבעלך והילדים זכו באישה ואמא מדהימה, אלופה לגמרי.

תודה על הפרגון הזה @אישהואימא

בהחלט משמחת ונותנת כח💗

לסעודת שבת?

מגיע לך צלש

גררת את עצמך לשכנים - מגיע לל צל"ש

קידשת לבד והכנת סעודה ולא הסתפקת בחלה עם חומוס? - מגיע לך צל"ש!

נשמע שיש לך מלא ציפיות מעצמך

ואת משליכה מאיך נראה שולחן השבת שלל על התפקוד שלך

תפחיתי ביקורת!

קודם על כלפי עצמך

(וכזה יקרה- עם הזמן גם תלמדי לסנן ביקורת מהילדים...)

את עושה הכי טוב שלך

בסיטואציה חא פשוטה בכלל

עצם זה שגררת את עצמך מהמיטה בבוקר- זה ראוי להערכה 

המילים בהחלט נכנסו ללב!!

אני לא במצבך (כלומר - אותו מספר ילדים, אבל לא בהיריון ועם בעל בבית), אז לא יודעת כמה אוכל לייעץ לך מניסיון אישי...

אצלנו הדברים המאתגרים הם המריבות והוויכוחים בין הילדים (על מקומות ישיבה, על מנה אחרונה...) אבל למדנו די להתעלם מהם.

מנסה לחשוב על רעיונות לשינוי עמדה נפשית:

א. את השקעת והכנת את האוכל. מכאן - זה לא עניינך מה האחרים חושבים עליו. את עשית את שלך, עכשיו זה שלהם...

ב. מה עושה לך טוב בסעודה? לשיר - תשירי עם עצמך. אולי יהיו ילדים שיצטרפו. לומר דברי תורה? את יכולה לפתוח חומש ולדון עם עצמך בקול על הפרשה. אולי יהיו ילדים שיקשיבו. ליהנות מהאוכל? תאכלי ותתמוגגי ממנו בקול, אולי הילדים ישמעו ויושפעו ממך

ג. לפעמים אולי דווקא נכון לקצר בסעודות, לפנות לדברים הכיפיים יותר בשבת.

ד. אולי להבטיח בסיום הסעודה פעילות כיפית כלשהי - משחק קופסה משפחתי על השולחן, קריאת ספרים ביחד, לימוד פרשת שבוע משותף...

ה. אצלנו אנחנו משתדלים לעשות סבב דבר תורה בין הילדים - כל אחד בתורו אומר לפי רמתו. ואז יש ציפייה לתור וידיעה שצריך להקשיב לאחרים כדי שגם יקשיבו לך...

מקווה שקצת נתן לך כיוון.

בכל מקרה - באמת תכילי את עצמך. את במצב ממש מאתגר, שילוב של כמה דברים לא קלים. ועד עכשיו היה נראה שאת מתמודדת מדהים - אז הגיוני שבנקודות מסוימות כן יהיה לך קשה... ❤️

לשיר באמת פעם יותר אהבתי

היום בעלי והילדים שרים בקולי קולות והם בוחרים את השירים ואני נבלעת אז אין לי חשק לשיר יותר מדי.

להתמוגג מהאוכל?

הנה סוד: לא עפה על האוכל!! הוא בעיקר מה שהם אוהבים!!! בעלי והילדים!! ואין לי חשק וכח להשקיע בשבילי 😨

לא אוהבת את השטאץ של "עוף תפו"א אורז"

לא אוהבת מרק שהילדים שלי אוהבים (או כתום, או עוף, או זך- אני אוהבת מלא ועשיר במלא ירקות וקטניות ובזה הם לא יגעו)

אני אוהב סלטים טריים מושקעים- עם כל מני דברים- והילדים אוהבים סלט פשוט, ובעלי- מטבוחה מושקעת, אז אני משקיעה בשבילם מלא מלא מלא.

לי? אם הכנתי סלט שומר זה אומר שטרחתי לעצמי- וכל מה שישמח אותי בשולחן זה יהיה הסלט שומר...

(אני אוהבת ירקות, קטניות- הם אוהבים בשרים, פחמימות.. )

אז זהו, עוד משהו להוסיף

אני מכינה גם לעצמי את מה שאני אוהבת כדי להנות ממנו. את לא פחות חשובה מהם..

אז יוצא שאני מכינה לפי טעמם, ובקושי לפי טעמי... (האמת שבעיקר בעלי סובל מזה)

את מסוגלת בכל זאת להכין משהו אחד שיהיה לטעמך בלבד? ואם לא להכין - אז לקנות משהו מיוחד בשבילך?

והאמת - הילדים שלך כבר גדולים. אפשר להכניס אותם למטבח, ושהם יכינו את הדברים שהם אוהבים, ואת תכיני מה שאת אוהבת...

ולגבי השירים - תבחרי לך שיר שאת אוהבת (אחד, וזהו) ותתחילי לשיר אותו לבד, לעצמך. אם יצטרפו אז מצוין. אם לא - אז תשירי סולו, ותיהני מזה

אבל תכלס כן, אני חייבת לשנות גישה..

להרגע.

לשמוח

וואו פעם הייתי לגמרי כמוך היום למדתי להכין גם את מה שאני אוהבת.

ואפיחו להגיד להם את זה כששואלים אמא למה הכנת גם איקס אז אני עונה כי אני אוהבת מינשרוצה מוזמן לטעום.

השבת הכנתי משהו שלי התחשק ובעלי פחות התחבר והילדים שאלו למה הכנתי כזה אז,אנרתי כי אני רציתי וכשבעלי התלונן שיבש או לא כמו שאוהב אמרתי לו זה בסדר אתה יכול לא לאהוב אני ממש לא מכריחה אותך לאכול מה שאתה לא אוהב למרות שברגע הראשון טיפה נעלבתי כי ציפיתי שיאהב אבל אז החלטתי שזה לא אמור להפריע לי. כמובן שבהתחשב שרק אני אוהבת את זה אז חהבא אדע לדאוג גם לדברים נוספים לאלו שלא אוהבים או שאכין בסעודה שפחות קרריטי כמו סדש בחורף..

לגבי מרק יש לי רעיון בשבילך תכיני עם ירקות חתוכים גס ואז הילדים יאכלו רק את המרק ואת תהני מהירקות או שבזמן הבישול תפצלי קצת לסיר קטן ותוסיפי לך את מה שאוהבת.

ולדעתי כשמגיעים באופן קבוע לסעודו שבת שהאוכל לא אהוב עליך זה ממש יוצר קושי. כשזה פעם ב זה לא כזה משפיע אבל קבוע בעיני זה לא טוב בשבילך

וזה מה שהכנתי השבת

וכנגדו הכנתי עוגת שוקולד מושחתת מצופה גנאש - טרפו אותה ב 'טועמיה' בשבת בבוקר ובמלווה מלכה..

ואני התענגתי על המרק שנשאר כולו בשבילי

וחוץ משולחן ערוך יפה, במטעמים, אני אוהבת שמתלבשים יפה

ופיצוחים

והשקט הנפלא

וכל הצמחים היפים שבשבת יש זמן להנות במרפסת 

דומה מבחינת ששבת בלי בעל.

כשבעלי נוסע  לאומן זה באמת הזמן הכי קשה שלי סעודות שבת.

וכשהו נמצא אז תמיד יש איזה מתח באויר כל פעם ממשהו אחר.

מה שלי עוזר זה א לשחרר ציפיות וזה בהחלט עבודת חיים.

לקבל את המריבות את התלונות ולא להתרגש מהם.

וכשהוא לא נמצא אז משחררת את כל המוסכמות והמסגרות ועושה מה שטוב לי וכן לםעמים בולעת את הדמעות אבל לרוב כשאני מתנהלת לפי איך שעושה לי טוב ואני על קרקע בטוחה ורגועה יותר קל לי להכיל את רגעי הקושי שבאים..

ושולחת לך חיבוק גדול על כל ההתמודדות

וקצת שולי ובטוחה שהוא יא עיקר הפוסט...

לגבי מקומות אצלנו מקומות קבועים ממש מרגיעים הרבה מריבות

אז שולחת לך חיבוק💜

מודה שאין לי ממש עצות, אני מנסה לדאוג שיהיה לי משהו ו טעים לאכול ומשהו מעניין לקרוא ולהקיף את עצמי באנשים שיעשו לי טוב אם זה מתאפשר (וזה לא תמיד מתאפשר).

הילדים שלי ממש קטנים, אז מניחה שזה מאוד שונה.

שבוע טוב

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ד' בשבט תשפ"ד 01:12

(מנסה לכתוב לך את הדברים שעלו לי בסעיפים ❤)

א. קודם כל תראי איזה אור וטוב יש בך

שעצרת.

ראית שיש משהו שהוא לא חד פעמי,

זיהית אותו

קראת לו בשם - אני מגיעה לבכי ב3 שבתות

ועצרת רגע.

והבנת כמו שכתבת בחוכמתך הרבה ש: 

"משהו צריך להשתנות..

נקודת מבט..

ראיה..

התייחסות.."

וכבר ההבנה הזו,

וההתייחסות של כל זה כהזדמנות לצמיחה,

כמנוע להתקדמות,

יכולה כבר לעזור ולקדם בהמשך התהליך מאוד מאוד!

אז כבר שאפו לך על זה

ב. גם זה שכתבת בכל שבת מה היה הדבר שגרם לבכי - עוד העמקה והתבוננות פנימה מופלאה שעשית!

שבת אחת: 

הבנת את עצמך.

שבעלך במילואים.

שאת בעומס רגשי.

שחלק מהילדים לא מצאו את עצמם.

והנפש והגוף החכמים והבריאים שלך - מצאו דרך נפלאה לנתב את כל העומס הרגשי הזה - בבכי!

הבכי הוא מתנה

הוא מוציא

הוא מאוורר

הוא מנקה

הוא באמת זכות ומתנה

ובעצם הבכי 

את מתחברת לעצמך

את מאפשרת לעצמך

את מעניקה לעצמך לגיטימציה לכל מה שמתחולל בך ולך

את מעניקה לעצמך מקום

את מעניקה לעצמך אפשרות לשהות רגע בכאב ולא ישר להמשיך הלאה באדישות

את מעניקה לעצמך אפשרות להתחבר לעצמך, 

את קשובה לעצמך ולא מנותקת

זה טוב שבכית!!!

עצם ההסתכלות על בכי בתפיסה של: "אוי איזו איומה אני אם הגעתי לכדי בכי!" הינה תפיסה שגויה שצריך להמשיך להשריש ולקדם את התפיסה שיותר נכונה ויותר עניינית לנו,

של: "אני מאפשרת לעצמי לבכות כי אני זקוקה עכשיו לבכות. ואני מעולה וטובה גם עכשיו ואפילו יותר עכשיו "

ושבת שניה- 

אחת הגדולות מפטירה לעברך משהו בציניות.

בום.

נפגעת.

הלב מאפשר לעצמו לחוש את הפגיעה.

ואת בוכה.

כמה טבעי! וכמה מחובר לעצמך לבכות כאשר חשת עלבון צורב או פגיעה וכאב!

וכאשר זיהית את המקור תוכלי לאחר המתנה של הבכי וההירגעות גם לעשות תהליך מול אותה הבת החמודה, אולי לשקף לה שדרך התבטאות זו פוגעת בך,

אולי לשקף לה גבול אחר,

אולי לשמוע עוד ממנה מדוע הגיבה כך,

אולי עוד להשמיע אותך

אני בטוחה בטוחה שהתשובות נמצאות בתוכך באילו דרכים קיימות כדי לקחת את ההבנות היקרות הללו ולצמוח מהן!

שבת שלישית- 

בעלך במילואים *שוב*

את מקבלת הערות: 'אמא, איזה קידוש ארוך', 

'ככה,אבא לא עושה', 

אח"כ את שרה לבד ולא מצטרפים אלייך, בעוד שלאבא כן

את מרגישה בודדה, עצובה

לא הזמינו אתכם לסעודה

לא הביאו אפילו עוגה

ההורים לא באו לביקור אפילו פעם אחת מאז המילואים

הרגשת עוד עלבון וכאב לאחר שעד שהעזת לבקש מאבא עזרה בקניית כסא הנדנדה לקראת הלידה הרגשת שענה בקרירות ובצורה חותכת.

ואת בוכה.

ושוב מאפשרת לעצמך להוציא ולו קצת מכל הכאב שמתחולל בתוכך.

לא לאפשר לשחור הזה להישאר אצלך בבטן, בגוף, בלב,

אלא להיות כמו צינור פתוח שמאפשר יכולת ניקוז לכל הרע והשחור ולא אטום וסגור ומשאיר את כל השחור משחור הזה בתוך הגוף פנימה.

וגם כאן, כאשר זיהית את המקור תוכלי לאחר המתנה של הבכי וההירגעות גם לעשות תהליך מול כל גורם בפני עצמו:

- בעלך במילואים *שוב* - 

שאלות כמו: איך אני יכולה לשמח את עצמי בשבתות כאלה? מה עוד יכול להקל מעליי? אפילו פינוק קטן שאני דואגת לעצמי, אוכל שאני אוהבת וכו'?

- את מקבלת הערות: 'אמא, איזה קידוש ארוך' -

אולי גם כאן עבודה על התחזקות *בעצמך פנימה* שזה מה שאת עושה וזה טוב מספיק ותיווך של זה גם לילדים, כולל תיווך אסרטיבי של רגשותייך ורצונותייך כאן.

"ככה אני עושה קידוש. אבא היקר במילואים לכן בשבתות שהוא לא כאן אמא עושה קידוש וזה הכי טוב ונכון שאני עושה."

- 'ככה,אבא לא עושה' - 

כנ"ל להתחזק בעצמך שאת עושה את ההכי טוב שאת יכולה. וזהו!

ולומר זאת שוב לילדים: "נכון. אבל ככה אמא עושה."

- אח"כ את שרה לבד ולא מצטרפים אלייך, בעוד שלאבא כן -

גם כאן אפשר לתווך להם שהיית שמחה אם יצטרפו אלייך, שזה יעשה לך טוב על הלב.

אבל גם אם הם לא מצטרפים - זה לא כי הם נגדך, זה כי באותו רגע הם לא רוצים לשיר. זה יכול להיות מאלף סיבות אחרות

(אולי כך מתגעגעים יותר לאבא וזה קשה? אולי עייפים? אולי סתם לא מתחשק? אולי משהו אחר?)

אבל את שרה.

ויש לך אותך.

וזה המון ויקר

וכיף לשיר עם עצמך!

- את מרגישה בודדה, עצובה

לא הזמינו אתכם לסעודה

לא הביאו אפילו עוגה -

לראות במקומות כאלה האם שייך לשאול אחרים מיוזמתך אם יתאים להגיע לארוחה?

אולי לקנות לעצמך עוגה שווה?

אולי למצוא עוד פינוקים שישמחו אותך ביודעין בשבתות כאלה?

אולי משהו אחר?

- ההורים לא באו לביקור אפילו פעם אחת מאז המילואים

הרגשת עוד עלבון וכאב לאחר שעד שהעזת לבקש מאבא עזרה בקניית כסא הנדנדה לקראת הלידה הרגשת שענה בקרירות ובצורה חותכת. -

מעולה שאת מבינה את עצמך. זה מאוד חשוב. ובאמת להרגיש את כל הדברים האלו שאת מרגישה ולחוות את כל הדברים הללו שאת חווה זה לא פשוט

אולי כאן בחינה של האם שייך לבקש מההורים להגיע או שיח אחר מולם או שמא התחזקות בך פנימה תהיה נכונה יותר?

תקשיבי עוד ללב היקר שלך.

הוא יודע גם כאן את התשובות הכי נכונות והכי מתאימות והכי מדויקות לך ❤

ג. לבחון את עצם המהות של שבת עבורך.

כתבת "יש לי קטע כבר מזמן שסעודות שבת הן זמן סופר- ריגשי בעבורי."

ואני מאמינה שגם העמקה בעניין הזה יכולה להועיל רבות ב"ה.

שאלות כמו "מה מסמלות סעודות השבת עבורי?

מה המשמעות של זה?

מדוע זה כך?

האם בהכרח הערך שלי כאדם, כרעיה, כאמא, כאישה נמדד אך ורק בשולחן השבת?

האם בשאר הימים, שאני רואה וחווה הערכה רבה אליי מילדיי, מבעלי - זה אינו שווה לי כי בשבת אני מרגישה את זה פחות?

אולי דווקא כי זה זמן רגיש עבורי אני יותר רגישה לדברים שהיו עוברים על ידי בזמן אחר?

אילו עוד תובנות אני יכולה לקחת מכאן?

איך נראו סעודות השבת בבית הוריי בילדותי?

מה זה היווה עבורי?

איך אני מגדירה את הערך שלי?

האם הוא תלוי משהו?

מה עוד השורש של הדברים?

כיצד אוכל לחוש יותר את האהבה והערכה של כל בני ביתי אליי, ואת הערכה שלי עצמי ביתר שאת?

גם בימי חול?

וגם בשבתות?

מה עוד יש שם שמצריך ליבון ובירור והעמקה שיכולים להגדיל אותי?"

כל שאלה בפני עצמה (ועוד אחרות) באמת מצריכות רגע התמקדות והעמקה שיכולים ללאפשר לך למצוא הרבה פנינים והרבה מפתחות יקרי ערך בדרך לאושר עוד יותר גדול בחייך כולם ❤

ד. בחינת היחס שלך והערכה שלך לעצמך לאור האימהות וההורות שלך

כתבת שאת בהחלט מצפה מעצמך להרבה גם בכל מה שקשור לילדים:

"איך אתווך בין הילדים, 

להיות נכונה, 

להיות בסדר, 

שיהיה להם טוב, 

ונכון.. 

שישמחו אחד עם השני, 

שלא יפגעו אחד בשני- 

שיא הרגיש אצלי אם פוגעים אחד בשני,

שיאהבו את האוכל

שישבעו

שישמחו.....

וגם אליי

שיתייחסו, 

שיודו, 

שיראו כבוד והערכה"

וכל אלו הם באמת רצונות נפלאים ורק מראים על האמא המדהימה שאת!!!

ובתוכם אני רוצה גם שתראי את האנושיות שבך.

ואת המציאות של החיים עצמם, שלפעמים אחים רבים, ואפילו הרבה, וזה מאוד טבעי (ואפילו בונה בהם דברים שיעזרו להם לכשיגדלו),

שילד הוא ילד הוא ילד ולעיתים הוא מבואס, ולעיתים מתפרץ, ולעיתים פוגע בלי או עם כוונה, ולעיתים רב

וזה אומר שהם בריאים נפשית!

ואת לא חייבת להיות סופר-וומן ומושלמת כי אין כזה דבר אישה מושלמת או אמא מושלמת או אדם מושלם! רק הקב"ה לבדו מושלם!

לכן, *בהכרח* לפעמים את תטעי,

ותתקני

הכל בסדר!

את תהיי בסדר גם בהיותך לפעמים לא בסדר!

ואת תהיי בסדר וטובה גם אם לילדייך לא יהיה תמיד מושלם ב100 אחוז!

ה. בחינת המקום שלך מול בעלך בעיני הילדים:

כתבת: "שיהיה מקום של "אמא",

(אבא- שבקושי בבית גם ברגיל במשך השבוע) הוא השוס בשולחן שבת. כולם רוצים לשמוע ולהשמיע אותו-אליו, אני "בצד""

...

"כולם רוצים תשומת לב מאבא. (שוב, במשך השבוע הוא באמת בקושי בבית- גם בזמן רגיל, אני איתם רוב הזמן- וטוב לנו ב"ה, לילדים ולי במשך השבוע ביחד.. )"

ממבט מבחוץ נראה אך הגיוני וטבעי שאבא יהיה ה"שוס" של הבית כיוון שוהא לא נמצא הרבה כמו אמא, גם בימים רגיגילים ובטח במילואים, שמצטרפת לכך גם הדאגה לאבא, הגעגוע וכו'.

ועצם זה שאת כותבת שרוב השבוע את איתם בבית רוב הזמן וטוב לכם ב"ה - זה מראה עד כמה גם החשיבות שלך עצומה עבורם, רק שבשבת כשאבא נוכח במלואו מטבע הדברים ירצו יותר "לנצל את הזמן" איתו וכמה שיותר לחוות אותו. 

זה חלילה לא בא כנגדך, אלא עומד בפני עצמו כרצון לחוות את אבא שלא נמצא הרבה.

ואת אמא חווים גם בשאר השבוע, וב"ה בצורה טובה ואיכותית ומיטיבה!

ו. בחינת המקום של ציפיותייך מבעלך ביחס אלייך בשולחן השבת:

- לגבי מה שכתבת: "אז דברנו והוא ממש מנסה (פעם הוא היה מתחיל לאכול בלי אף מילת תודה!!! היום הוא למד להגיד תודה)" -

מעולה! רואים שיש כאן לימוד 

שאת משמיעה את מה שחשוב לך

שהוא שומע

ושכבר מתחיל להתרחש תהליך של שינוי!

- ולגבי מה שכתבת :"טרחתי מלא מלא ביום שישי (הוא בקושי עוזר כי הוא אחראי על כל מני דברים וחייב להספיק אותם עד שבת),"

כאן רואים שאת מלמדת עליו זכות שזה שהוא לא עוזר הרבה בהכנות לשישי זה לא כי לא אכפת לו ממך או כי הוא לא מייקר אותך, אלא כי הוא אחראי על הרבה דברים וחייב להספיק אותם לפני שבת.

והוא כן אומר תודה, עם העיניים.

ואולי הוא לא אומר תודה בבירור כמו שכתבת כי הוא שפוך,

ושוב ציינת ש"הוא *באמת שפוך* כי הוא רץ כל השבוע והוא ממש מנסה לתת תשומת לב לילדים לפני שהוא קורס למיטה..."

ז. גם הזיהוי בך שמה שאת זקוקה לו זה

חיבוק 

והבנה 

והכלה 

והערכה

הוא נפלא!

ולהמשיך להעניק לעצמך בדיוק את זה!

דרך עצמך

ודרך הסביבה 

ב"ה נביעה יקרה שתראי המון נחת, שמחה, ברכה ואור גדול גם בשבת וגם בחול ❤🙂❤

מאלפת אחת

איזה השקעה עד הפרטים הקטנים...

ועל כך אני שולחת תודה תודה תודה💗💗💗

קוראת בשימת לב..

ואקח את הדברים.

תודה רבה!!

והמון הצלחה וברכה ב"ה ✨

שזה תקופה מוצפת רגשית

אל תדוני את עצמך קשות.. הגיוני ששבת מציפה כשבעלך במילואים או באפטר

חיבוק

קודם כל חיבוק על התחושה❤️❤️❤️ועל המאמצים שלך למען עם ישראל בגבורה שלך בעורף❤️❤️❤️

אני חושבת על רגעים בחיים שמציפים אותי רגשית שזה מקום שבנוסטלגיה שלי- מתוק מדבש,עם זכרונות ילדות מתוקים מתוקים

אני כמובן זוכרת כמה היה לי טוב ליד שולחן שבת ולא כמה ההורים היו עייפים,או הצליחו לשבת בנחת בכלל,זכרונות הילדות שלנו תמיד מבליטים את הטוב,וטוב שכך...

וגם בדמיון שלי-נראה לי שכולנו חלמנו על שולחן שבת שהנסיכים יושבים מטופטפים מסביב ואנחנו המלכה והמלך יושבים בראש השולחן ,

אוכלים בכלי פורצלן, והשירה מתנהלת ב3 קולות .

ואז כשהרגעים האלו פוגשים אותי במציאות האמיתית אני ממש מתאכזבת...

מה שעוזר לי- זה לחלום את החלומות האלה מחדש בהתאם למציאות ואז לא רק שאני לא מאוכזבת אלא יש לי גם את השמחה שהחלום מתגשם.

ולגבי שבתות לבד- זה באמת קשוח, מה שעוזר לי במקרים כאלה זה לתת כותרת שזו שבת של אמא, ואז על כל משפט תלונה של הילדים אני עונה- נכון כשאבא כאן זה ככה וכשאמא עושה קידוש זה ככה.

לא ממקום של הצבת גבולות אלא ממקום של הכלה.

וכמובן - תפילות!!!

עוד לפני הקידוש,מיד אחרי שלום עליכם אנחנו מבקשים מה' ( בתפילה רבון כל העולמים) שנזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה וכו'

פשוט להתפלל שאזכה לשמוח בשולחן שבת!

ושוב תודה על הגבורה שלכם בעורף ובחזית❣️

שמגיעה לך מדליה 🎖🏆פשוט יש לך מתבגרים וזה לא פשוט.

חיבוק

🐌

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (ילדתי תאומות לפני כ3 חודשים)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

• בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

• יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

• במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

• מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

וואי אני בשוק מזה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

ואת חוזרת לפרק ויכול לראות אותו בלי שנרשמת

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅