זה לא מהתרגשות זה חלק מה"חשבון נפש" שהגוף עושה ...

רפואה שלמה במהרה ומזל טוב!!!

הגוף והנפש קשורים.

אולי היא מתרגשת או חוששת והגוף מגיב

מלחץ

דיברתי על לחץ בכללי

יכול להיות אבל שזה שהיא בזרקור בתור ילדת היומולדת גורם לה לחשוש או להתרגש אובר..

זה ריגשי. לא באמת היה חולה אבל הגוף העלה חום כל פעם לפני יום הולדת/אירוע משמח גדול.

זה עובר מתישהוא

מזל טוב 🙂

עברתי ניתוח שהצריך אישפוז של שבוע והוא פיתח ממש חום ורק אח"כ הבנו שזה מריגשי כי הוא היה קשור אלי מאוד ולא הבין לאן נעלמתי פתאום

אבל חושבת שכל ילד שונה...

כשאמא לא נמצאת - הגיוני לפתח חום בגלל זה. (יש לי אח אחד שהיה כזה, אם אני זוכרת נכון)

השאלה אם זה קרה לו גם מהתרגשות חיובית?

שכל מה שהיה כל השנים האלה נבע מהרגשי שלו , גם ימי הולדת כמו שאת מתארת

אגב, אני גם הייתי כזאת..שהיה בביה"ס מסיבות גדולות נהייתי ממש חולה

הבן שלי ממש ריגשי עד היום (בן 13 כמעט) אז מתחבר לי מה שהיה

בגילאי 4-6 כזה תמיד היתה חולה, מרוב התרגשות. כ"כ חיכתה וציפתה ובסוף שכבה מסמורטטת  ומבואסת על הספה...

לקראת גיל 7 עשינו איתה איזה הכנה רגשית שמנחת הורים המליצה לנו, פירקנו את ה"חגיגות" (בי"ס, בית) לחלקים קטנים ודיברנו

על מה היא אוהבת ומה לא. הסתבר למשל, שאם באים הרבה בני משפחה בבת אחת ושרים לה וכו' זה מלחיץ או קצת מבהיל אותה,

ווביחד ניסינו לצייר בדמיון את החגיגה כמו שהיא אוהבת ולא מלחיצה אותה.

אגב, מסיבות בגן/ בי"ס, לעיני כל החברים גם יכולות להיות מלחיצות כשאת במרכז העניינים, במיוחד לילדים רגישים או ביישנים.

מעניין, כי לא נראה בכלל שהיא לחוצה מהמסיבה בגן, להפך - רק מחכה לזה... (פעם היא הייתה ביישנית נורא נורא בחברת זרים, אבל זה עבר לה ב"ה)

אבל אולי באמת משהו מזה נשאר...

מקווה לזכור בשנה הבאה להתכונן איתה מראש...

הם מתרגשים מאד, לפעמים מידי. ומתקשים להכיל את גודל האירוע...

העלית לי ממש חיוך

כי בן החמש שלי יחגוג בע"ה חמש ביום ראשון,

ופתאום נזכרתי שהיינו פה בהריון יחד🥰

מזל טוב, ורפו"ש❤️

כל פעם שיש מזהו סופר מרגש הוא חולה.

טסים לחופשה- תמיד היה חולה (איזה 5 פעמים ככה). הוא מודע לזה ותמיד אומר לי אמא, אני חושש שגם בחופש הבא אני אהיה חולה

אם נוסעים לסבא וסבתא אחרי תקופה ארוכה שלא ביקרנו הוא גם נהיה חולה מההתרגשות..

לא יודעת למה זה קורה ואיך אפשר לעבור את זה, מקווה שיגדל ויעבור לו.

דווקא ימי הולדת הוא היה בסדר ברוך השם 

אולי כן היה, ואני לא זוכרת. אבל זה נשמע לי יותר הגיוני, האמת.

מקווה שזה יחלוף לה מהר. כרגע אפילו לא "עדכנתי" אותה שיום ההולדת שלה בגן יידחה...

רק שאלה לגבי הפריחה 🙊

מה זה אומר שזה חשד? אצלינו היה פריחה מזעזעת כשלקחה מוקסיפן והרופא אמר שזה אלרגיה ומאז היא רשומה כאלרגית ולא מקבלת את זה. אצליכם היה משהו אחר? 

איך עושים את הבדיקה?

נותנים מוקסיפן בהשגחה או דרך אחרת?

יש לי שלושה שכתבו להם בתיק חשד לרגישות למוקסיפן בגלל פריחה.

אחד היה שנה שעברה במצב רפואי שחייב מוקסיפן, אושפז, קיבל מוקסיפן בהדרגה ובהשגחה וב"ה התגלה שהוא לא אלרגי.

השניים האחרים בהמתנה (כבר כמעט שנה) לרופא אלרגיה כדי לבדוק.

שזה אומר שבאים ליום ארוך במרפאת אלרגיה, מקבלים מינון קטן ולאט לאט עולים(המינון והקצב תלוי בילד ובתופעת אלרגיה שהיתה) ורואים אם יש תגובה או לא .

תורים ארוכים וממה שידוע לי זה לא בתור הראשוני, קודם באים הרופא מחליט מה עושים ואז קובעים תור לתגר עצמו.

בהצלחה

ולא היו עושים לי איזה חגיגות מיוחדות

נולדתי בניסן אז אפשר להאשים את זה שזו עונת מעבר אבל חוץ מזה אין לי ממש הסבר.

כתבתי בשביל הבת שלי סיפור, שאולי יעזור לה קצת לעבד את הרגשות שלה בעניין.

גיבורת הסיפור היא ילדה בשם שונשי, שהמצאתי לפני כמה זמן לכבוד הבת שלי, כדי לתמלל לה חוויות מהחיים שלה באמצעות סיפורים

מניחה פה את הסיפור, אולי יוכל לעזור לעוד ילדים רגישים❤️

(לבת שלי סיפרתי אותו מקודם, כרגע היא חולה מכדי להגיב ממש...)

שונשי שכבה במיטה.

לא, לא היה לילה עכשיו.

היה בוקר.

ולא, זה לא היה בוקר של שבת, שאז ישנים עד מאוחר.

היה בוקר רגיל.

בעצם - זה לא היה בוקר רגיל.

זה היה הבוקר של יום ההולדת של שונשי בגן!

שונשי כבר גדולה - היא בת ארבע!

אתמול אמא ושונשי אפו עוגה יפה, וגם קנו הפתעות חמודות בשביל כל ילדות הגן.

אבל הבוקר קמה שונשי,

והרגישה שהיא חלשה כל כך פתאום.

והרגישה שקר לה, למרות השמיכה החמה שכיסתה אותה.

אמא הניחה יד על המצח של שונשי ואמרה: "אוי, שונשי, יש לך חום, את חולה..."

אז שונשי שכבה במיטה,

והבובה גילי שכבה לידה.

והציפור ניצי שכבה בקן שלה - אולי גם היא חולה?

אולי גם לה יש יום הולדת היום?

במקום עוגה - שתתה שונשי מים מבקבוק.

ובמקום הפתעות - אמא מדדה לה חום במדחום.

שונשי שכבה במיטה, וחשבה:

אם הייתי עכשיו בגן, היו חוגגים לי יום הולדת.

ואם היו חוגגים לי יום הולדת, אז הייתי יושבת באמצע הגן, על הכיסא עם הבלונים, וכולן היו שרות לי ומסתכלות עליי.

שונשי התכסתה בשמיכה טוב יותר, וחשבה:

אני לא אוהבת שכולן מסתכלות עליי.

אני לא אוהבת לשבת לבד באמצע הגן.

אז אולי טוב שאני חולה, ואין לי יום הולדת היום?

שונשי שכבה במיטה ונרדמה. ואז שוב התעוררה.

אמא עמדה בפתח החדר: "שונשי, מתוקה, מישהו רוצה לדבר איתך בטלפון!"

שונשי הסתכלה על אמא ועל הטלפון שבידה. שונשי אף פעם לא דיברה בטלפון כמו הגדולים!

אמא הניחה את השפורפרת ליד האוזן של שונשי, ופתאום שמעה שונשי קול מוכר:

זה היה הקול של דינה הגננת!

"שונשי!" קראה דינה. "מה שלומך? כל כך הצטערנו שלא באת היום, במיוחד שיש לך יום הולדת היום..."

שונשי לא ענתה. היא יותר מדי התרגשה.

"אבל החלטנו בגן לא לוותר!" המשיכה דינה הגננת. "אנחנו נחגוג לך יום הולדת דרך הטלפון!"

ואז שונשי שמעה הרבה קולות ביחד, את הקולות של כל ילדות הגן!

והן שרו ביחד: "היום יום הולדת, היום יום הולדת לשונשי!"

ואז היא שמעה את הילדות צועקות ברכות: "שתזכי לראות את בית המקדש!" "שתעלי בסולם המצוות!"

ודינה הגננת הוסיפה: "שתהיי בריאה!"

שונשי שכבה במיטה.

היא הייתה עייפה וחלשה, אבל הייתה גם שמחה.

היה כיף כשכל הגן התקשר אליה! זה היה כמעט כמו יום הולדת אמיתי בגן, רק בלי עוגה ובלי הפתעות.

שונשי שכבה במיטה.

כבר היה לילה.

אמא באה למדוד לה חום בפעם האחרונה ולהזכיר לה לשתות עוד פעם מים.

"אמא," אמרה שונשי, "מחר אני רוצה להרגיש טוב, טוב? ומחר אני רוצה שיחגגו לי יום הולדת בגן. זה כיף יום הולדת בגן, שכל החברות שרות ומברכות ושמחלקים עוגה והפתעות!"

אמא ליטפה את לחייה של שונשי וחייכה.

"באמת כבר כמעט אין לך חום, מותק," היא אמרה. "ברגע שתהיי בריאה לגמרי, תוכלי לחגוג יום הולדת בגן."

"ויהיה לי כיף!" אמרה שונשי.

"ולא תתביישי," חייכה אמא שוב.

שונשי הנהנה ועצמה את העיניים. היא רצתה לישון, ולהרגיש טוב מהר-מהר.

ועל אדן החלון נחתה פתאום ניצי הציפור, שכבר לא הייתה חולה, ועל הראש היו לה נוצות בצורה של כתר של יום הולדת.

טווית ביד  אומן את הרגשות לתוך הסיפור!❤️

קראתי בשקיקה,בטח ילדים יהנו מזה מאד!!!

היה לה ממש חום גבוה ביומיים האחרונים (לא מדדתי אפילו, היא הייתה לוהטת), אז קשה להבטיח שהיא לא מדבקת. מה גם שהיא לא הייתה במצב לזוז בכלל...

הבוקר למרבה הפלא היא קמה לא חמה כמעט, פעילה ועליזה (וגם עצבנית בקלות בהתאם ). אבל בכל מקרה אין לה גן היום כי אין סייעת.

(האמת שאמא של חברה הזמינה אותה לשחק אצלם, ואני די מתלבטת...)

מקווה שבשבוע הבא היא תלך לגן ויהיה יום הולדת שמח בגן. (קצת לא נעים לי מהאמא של הילדה השנייה שחוגגת איתה - היא כבר קנתה את הירקות לשיפודי הירקות שמביאים ליום ההולדת, ועכשיו בעצם הם כבר יתקלקלו עד שיחגגו... אנחנו קנינו את ההפתעות והעוגות, אז זה לא מתקלקל)

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.