לפני 4 חודשיים בערך שיתפתי את הקטע הבא:
ויוצא החג
והשנה החדשה התחילה
ופתאום השמחה מתחלפת בעצבות ענקית.
"שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה עכשיו"
שונה אני חושבת לעצמי, אולי הפעם אצליח להיכנס להריון בקלות. אולי בקרוב זה יקרה?! אולי הפעם בלי טיפולים וככה פתאום זה יגיע טבעי?! אולי הפעם אצליח "לשחרר" ולהאמין באמת שזה יגיע כשהקב"ה יחליט.
שאולי הפעם אזכה שיעשו בשבילי ארוחות ליולדת.
והלב כואב, ונצבט.
וכבר יש ילדה בבית, אז בכלל על מה אני מתלוננת?!
ואולי זה לטובה כי עוד לא מצאתי עבודה?
ואולי יהיה יותר קל אם הקטנה קצת תגדל לפני הילד הבא?!
אבל שום דבר לא באמת יותר קל כשאת כלכך משתוקקת לילד אבל זה לא מגיע.
שאת מתגעגעת לתחושה של החיים שגדלים בתוכך.
שאת רוצה שוב להרגיש את הבעיטות.
שאת רוצה שוב לחבק ניו בורן קטן, להתמסר לרגע, להניק.
שאת רוצה לראות אותו גדל.
שהלב כלכך רוצה להתרחב.
שאת רוצה אח קטן לקטנה ורואה כמה חסר לה חברה.
ואיך בכלל מסבירים על רצון לילד נוסף.
אבל הלב מתכווץ כלכך.
וצריך להתקשר למכון פועה, ולדחות את הרופאת פוריות ובא לי שזה פשוט יגיע בלי להתעסק בזה כלכל הרבה.
והבית הפוך וגם הלב ואולי לא בא לי להתחיל את השנה כי אולי אני לא באמת מאמינה שהפעם היא תיהיה שונה.
והלוואי ואני טועה.
וב"ה בניסי ניסים גלויים!!
זכיתי להיכנס להריון לפני 3 חודשים, להריון טבעי ותקין!
בדיוק באנו להתחיל את הטיפולים, כבר סיימנו את כל הבדיקות. הגעתי לרופאת פוריות והיא מביאה לי מרשמעם וקובעת פרוטקול ואומרת בואי נעשה אולטסאונד סתם לראות מה המצב.
ואומרת לנו שזה נראה שבייצתי לפני כמה ימים, כולנו בהלם כי לא בייצתי טבעי כבר המון זמן.
נכנסנו לאוטו ואמרתי לבעלי שאני לא רוצה לפתח ציפיות אבל נראה לי שהנס שלנו מתחיל.
וב"ה צדקתי.
מאחלת ומתפללת לכל מי שרוצה ומחכה שיגיע בקרוב ובקלות ובידיים מלאות.
ובא לי לסכם את זה במשפט אחד שתמיד מחזק ומחזיק אותי בתקופות קשות.
"רחמיך רבים ה'". מזכיר לי שגם בתקופות וזמנים שנראה שזה פשוט לא אפשרי, בידיו הכל אפשרי והוא רק רוצה להשפיע פה שפע טוב.
בתפילה גדולה שכמו שהנס שלנו קרה (ועוד קורה ב"ה) בעז"ה יהיו ניסים גדולים בעם ישראל ובארץ ישראל. וכל החיילים והחטופים יחזרו הביתה בריאים ושלמים, הביטחון שלנו במדינה יחזור ושכל מי שצריך יקבל נחמה מהשמיים.
