צריך להיות חלק מהשיח, אתם לא שותפים בעסק וכפי שכתבת  קורה שמאחרים.

יפה מאוד שכשהגעת הביתה, לקחת את הילדים אליך וטיפלת בהם, זו בהחלט התנהלות נאותה וטבעית לאור הקושי של אשתך בשעה הקודמת.

אחרי שהוצאנו את המושג 'פיצוי' מהתמונה - צריך לקבל את זה שאחת הדרכים של בני אדם להתנחם כשקשה להם, זה דרך אוכל, הרבה פעמים אוכל מסויים ואוכל שלא הם טרחו עליו. אשתך כרגע במצב של קושי והיא מצפה לנחמה כזאת.

האם ההוצאה סבירה? לא יודע. לא יודע כמה אתה מגדיר יקר, לא יודע מה מצבכם.

בגדול, החלטות כאלו (כמה תקציב יש לנו לצרכים אלו ולאחרים) כדאי שזוג יקבל ביחד, לא בשעת לחץ. להחליט ביחד היות שההכנסות שלנו הן *** הוצאות ברזל (דיור, ארנונה, קופ"ח וכו') הן ****, הוצאות סופר הן ***, וכו' מהסכום הפנוי אנחנו רוצים לחסוך *** ולהשאיר להוצאות משתנות ***.

כשההחלטות הללו מתקבלות ביחד, בישוב הדעת, יודעים מראש שיש לאוכל בחוץ סכום *** ואפשר להחליט שמוציאים אותו הערב, אבל מחר לא יהיה.

הבעיה שכל השדר הוא שאתם מתנהלים כסוג של שותפים לעסק (או יותר גרוע - עובד/מעביד) כביכול היא 'עבדה' אצלך היום שעות נוספות, אז מצפה ממך (המעסיק) ל'פיצוי', לך לא נראה להוציא כסף (הכסף רק שלך?!).

אחרי הכל, נראה לי שהנ.ב. אינו נ.ב. - אתם צריכים ביחד לקבל הדרכה זוגית/הורית במיקוד על ניהול כחות ומשאבים. נראה שזה ייטיב עם כל הבית.

בגדול התפיסה שלה זה "לא מבינה בכסף, אשמח שזה פשוט ייכנס".

היה פה שרשור בעבר שפתחתי ומאז התחלתי ממש לשחרר ושתוציא מה שהיא רוצה על עצמה.

ספציפית בגלל שהיום יום רביעי, אז אמרתי לה שמרגיש לי חבל להוציא היום כי אני בעד הוצאות של אוכל שיהיו על שנינו מתוך חוויה זוגית (שזה קורה לרוב בסופ"ש).

יש מצב (גדול) שאני צריך "לשחרר" ושאפשר להוציא הרבה כי דברים כאלה לא קורים כל הזמן...

זה פשוט קשה לי כי אני חושב לעצמי שמדובר ב"כסף שהיה יכול להיות מנוצל למטרה של זוגיות חיובית וששנינו יכולים ליהנות ממנה" ועכשיו זה "את נהנית ממנה מתוך מטרה למלא איזה חסך".

באופן כללי, יש זוגות שמתאים להם שאחד אחראי באופן בלעדי על תחום מסויים. זה יכול להיות בסדר גמור כל עוד שזה זורם. אבל, לא יכול להיות שאתם נכנסים לשיח של מעסיק ועובד.

אני רוצה לנסות לעזור לך להבין את הצד של אשתך, כמו שהוא מצטייר לי מאיך שאתה מתאר פה.

קודם כל, נשמע שיש לך ביקורת על עצם זה שקשה לאשתך עם שני הילדים.

אס דבר ראשון אני רוצה להגיד על זה משהו.

להיות עם שני קטנים לבד זה קשה. באמת זה קשה, גם אם יש את מי שמצליחה. (לצערנו עכשיו יש יותר מידי נשים שצריכות להצליח להתמודד עם מצב כזה בעל כרחן, כי הבעל מגויס. אבל זה לא הופך את זה לקל. זה באמת באמת קשה).

ודווקא למי שרגילה שבעלה נמצא בדרך כלל בשעות הערב בבית, אז בפעמים שהוא לא נמצא זה יכול להיות עוד יותר קשה כי היא רגילה לזה שגם הוא נמצא ויש עוד זוג ידיים, ופתאום היא צריכה להסתדר עם הכל לבד.

ואני לא חושבת שהפתרון הוא 'להרגיל' אותה להסתדר לבד. זה לגיטימי שיהיה לה קשה. לרוב הנשים השלב הזה של כמה קטנים הוא קשה. ההקלה מתחילה כשהגדול כבר מספיק גדול כדי לעזור. עד אז זה באמת קשה.

זה לא אומר שאתה חייב תמיד להיות בבית בשעות שהיא צריכה עזרה. אבל בהחלט אפשר לשקול לקחת בייביסיטר לימים שאתה לא נמצא כדי שיהיו עוד זוג ידיים לעזרה.

באותה פעם שאיחרת בטעות, עליה אתה מספר, היה לה קשה. והקושי פה התגבר כי לא רק שהיא היתה צריכה להתמודד לבד, אלא שזה גם לא היה מתוכנן, וקושי שמגיע בלי שיודעים עליו מראש יכול להיות הרבה יותר קשה.

אז נכון שכשהגעת לקחת מיד אחריות ועזרת לה. וזה בהחלט ניתן להערכה.

אבל נשמע לי שהיא הרגישה שאתה לא מספיק התייחסת לקושי שהיא עברה.

זה לא העניין של 'להתנצל על הטעות'. אין פה חיפוש אשמים (וטוב מאוד שהיא מספיק בוגרת להבין את זה ולא לכעוס על הטעות שהיתה לך).

אבל בכל מקרה היתה פה סיטואציה של קושי גדול שהיא חוותה במשך השעה שהיא ציפתה שתהיה בבית ולא הגעת. והיא מצפה להתייחסות.

אני לא חושבת שה'פיצוי' זו הנקודה העיקרית פה. יכול להיות שאם היית מדבר איתה בצורה שבאמת הייתה מתיישבת לה על הלב, היא לא היתה מבקשת לקנות לה אוכל.

אבל אוכל הרבה יותר קל לבקש - זו בקשה קונקרטית ופשוטה שלא אמורה להיות מסובכת בשבילך לבצע (וב"ה גם כלכלית אתם יכולים להרשות לעצמכם).

להסביר לך איך לדבר איתה ומה להגיד לה כדי לגרום לה להרגיש טוב יותר זה הרבה יותר קשה, וגם מביך, וגם לפעמים מרגיש שזה לא יהיה שווה אם תגיד לה את מה שהיא צריכה לשמוע רק בגלל שהיא אמרה לך מה להגיד, ובלי שזה בא ממך באמת.

אז היא הלכה על הבקשה היותר קונקרטית ופשוטה מבחינתה. ואז בטח נורא התבאסה ונעלבה כשגם את זה לא היית מוכן לתת לה.

(אולי אני לא מנתחת אותה נכון. אבל כך זה נשמע לי מהקריאה של הסיפור).

אם אני הייתי במקומה, אני חושבת שהיה עוזר לי להרגיש שבעלי מבין מה עברתי, לא מזלזל בקושי שחוויתי, מעריך את זה שאני לא כועסת על הטעות שלו, ומעריך את ההתמודדות שלי עם הקטנים בזמן שהוא לא הגיע.

כל זה צריך להיות אמיתי, זה לא מספיק להגיד את הדברים אם הם לא אמיתיים.

ומצד שני, גם לא מספיק להרגיש אותם, צריך גם להגיד את הדברים לאישה...

הבעיה העיקרית שלי היא שאני באמת לא מרגיש צער "מספק" שתיישב את דעתה.

כי אני בא בגישה: "נכון, הייתה טעות, באמת לא נעים. אבל יאללה דברים כאלה קורים" והיא באמת רוצה את מה שאת רשמת.

זה בעצם ה"מבוי הסתום" שבו אני נמצא.

אני חושבת שחלק מהיופי של החיבור בחתונה הוא שזה מכריח אותנו להשתנות ולעבוד על עצמנו.

בני זוג משלימים אחד את השני לא רק בזה שהם עוזרים אחד לשני, או שכל אחד תורם מהיתרונות שלו. חלק מההשלמה שלנו היא שהזוגיות מכוונת אותנו לתקן את המקומות הפחות שלמים שלנו, ועל ידי זה אנחנו נהיים שלמים יותר.

אז המציאות שהיתה לכם עכשיו עזרה לך להבין את הצורך של אשתך במצבים כאלו. ועכשיו כשאתה יודע לזה, אתה יודע גם להגיד שאתה רחוק מזה כרגע. קשה לך להתייחס לקושי שהיה ועבר, אתה מעדיף להתקדם הלאה בלי לתת מקום לקושי.

אבל אשתך מכוונת אותך לעשות שינוי בנושא הזה. היא זקוקה להתייחסות למה שהיה, וזה מצריך ממך לעשות שינוי.

ובעיני, השינוי הזה שתעשה יהיה גם מאוד לטובתך. גם עם ילדים, אחד הדברים הכי חשובים זה לתת מקום לרגשות שלהם ולא לנסות להעביר הלאה. ילד שנותנים מקום ומבינים את מה שהוא מרגיש, יצליח הרבה יותר בקלות לעבור הלאה, לעומת ילד שלא מתייחסים לרגש שלו אז הוא רק יפגין אותו בעוצמה יותר ויותר גבוהה כדי לקבל התייחסות...

אם אתה מרגיש שזה 'מבוי סתום' עבורך ואתה לא מסוגל לעשות את השינוי הזה בעצמך, אני בטוחה שיש מי שיוכל לעזור לך ללמוד את זה. לפעמים כשאנחנו גדלים באופן מסוים קשה מאוד לשנות את הדפוסים שהתרגלנו אליהם, ובמיוחד בעניינים רגשיים. אבל איך שגדלנו זה לא סוף פסוק. יש הרבה שינויים שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו. ויש גם שינויים שאפשר לעשות על ידי עזרה חיצונית. 

אתה מחפש 'מי צודק',

אשתך מחפשת להרגיש שיש מישהו שאכפת לו ממנה, שמרגיש אותה.

מכיר את הסיפור 'הרגל של אשתי כואבת לנו'?

אז ככה. זה מה שהיא רוצה.

גם אם לפעמים רגליים כואבות, וגם אם יש הרבה אנשים שלא עושים מזה עניין, וגם אם אין כאן ממה להעלב. היא רוצה להרגיש שאכפת לך ממנה.

זה *לא* ילדותי, זה בסדר גמור מצד אשתך להרגיש ככה, ואין שום צורך לדרג מי צודק. שניכם צודקים.

אם משהו היה מבאס אותך, היית מעדיף שאשתך תגחך לעצמה ש'לכולם זה קורה ולמה הוא עושה עניין', או שהיית שמח להרגיש שהיא מקבלת את הקושי שלך ומנסה לעודד אותך? 

לגבי פיצויים- לחשוב איתה על דברים שישמחו אותה והם לא מבאסים אותך

להגיד לה שלא בריא שהיא לא מצליחה להתמודד עם שניהם לבד וכו

להיות עם צמודים לבד זה מאוד קשה זה לא קשור לבריא זה קשור לכוחות תאכלס אם קשה לה אפשרי מאוד שתגיד לה להזמין נערה שתעזור לה

לי יש 3 צמודים (3 ש'הגדולה' מתוכם שנתיים וחצי)

שהיה לי קשה עם 2 ובעלי היה מתעקב בעבודה וזה ב"ה אצלינו קורה בשפע אמרתי לו שאני לא מסוגלת לבד אז כן הוא אמר לי תזמיני אוכל או תזמיני בייביסיטר (שהשתמשתי בזה לא מעט) או תזמיני מנקה וכו

אני לא חושבת שדווקא אישתך רוצה פיצוי אלא שמותשים מהעבודה עם הילדים צריך עזרה במקום אחר כלומר היא רעבה במקום לבשל או לטרוף משו זריז היא רוצה ארוחה מזינה

אתה יכול גם להשאיר לה את החישוב אפשר לבזבז בחודש x על בייביסיטר (סכום שסבבב לכם לעמוד בו לדוגמא בעלי נתן לי כל חודש 1000 שאפשר לבזבזז על בייביסיטר) אם היא רוצה לקחת תסכום הזה ולא להזמין בייביסיטר היא יכולה לקנות דברים אחרים שעוזרים לה אוכל מנקה בגדים..

וקח את זה הלאה לכל דבר אין זמן לצאת לקניות זה מתיש שהבעל עושה שעות נוספות ולהשאר לבד עם צמודים אזז שתזמין קניות אונליין מטרנה קנייה מרוכזת עד הבית פעם בחודש כל דבר שיקל עליה

יכול להיות שהקושי עם הילדים עושה לה מצפון הרי לא סתם ישהו לכתוב את התיאוריה 'אמא טובה דייה' כי לאמא יש שאיפה להיות הכי טובה ומושלמת ושאת מרגישה שאת לא ככה את אוכלת את עצמל מבפנים או כמו שאמא שלי אומרת "עם לידת הילדים נולדים ייסורי המצפון"

ולסיום אני חושבת שתישבו לדבר ותוציאו מהלקסיקון את המילה  "לפצות" אתה לא מפצה אותה אבל אתה רוצה שתהיה לה *עזרה* כדי להקל עליה

אתה לא מפצה על זה שעשית שעות נוספות אלא מבין שאם אתה לא יכול לתת יד היא יכולה לקבל אותנ ממקור אחר כדי להקל על עצמה

א. להוציא את המילה 'פיצוי' מהלקסיקון במובן התודעתי.

ב. הקושי שלה לגטימי מאוד, במיוחד אם זה הגיע לה בהפתעה.

ג. אם יש יכולת כלכלית אז בטח תפנק את אשתך במיוחד בזמן שהיא בקושי ובאסה.

ד. כנראה שנ.ב הוא השורש- קשה לה עם זה שקשה לה. זה דורש ממך בעיקר הכלה, אמפתיה והבעת הערכה על זה שהיא אמא טובה ומסורה.

אתה נשמע אחלה אבא ובעל, חזק ואמץ ובהצלחה!

אשתך לא מתמודדת עם המציאות, יש לייצר לה סביבה נכונה עם עוגנים

ההגדרה לפיצוי לא נכונה. צ'ופר זה נחמד, אבל השידור מהזווית שלך נראה מעט ילדותי מצידה. אגב יכול להיות שזה המצב ומשם תעבדו, הכל בסדר, כל אחד ברמה ובעניין שלו. אתתך גוצא גחין ולחש לה.

קודם כל נשמע שהנקודה האמיתית היא שחשוב לה

שתראה אותה, את הקושי שלה,

את האכזבה והתסכול וכו'.

מציעה קודם כל לדבר על הפן הרגשי

להגיד אני ממש מצטער שהייתי צריך להתעכב, בטח היה לך קשה, דאגתי לך וחשבתי עלייך.

לגבי משהו חומרי נוסף- נשמע לי שזה נושא לשיחה נפרדת

האם וכמה לאכול אוכל מבחוץ, אבל במצבים הספציפיים שבהם

קשה לה והיא רוצה להרגיש לא לבד ושאתה רואה אותה נראה לי קודם כל חשוב לדבר, ואפשר גם להביא שוקולד כשאתה חוזר או משהו קטן אחר

ובהמשך אם היא תרצה להזמין אוכל אני אישית לא חושבת

שזו סוגיה שנכון להכנס אליה אם בכלל בשעת צער ספציפית,

אלא כדיון כללי עקרוני בהזדמנות שלא קשורה לכלום.

לגבי הקושי שלה עם הילדים-

2 ילדים קטנים זה דבר מאתגר כי לרוב יש להם צרכים סותרים

וזה דבר שצריך ללמוד אותו ולהסתגל אליו, בטח בשעות השכבה

וארוחת ערב, כשאחד רוצה לינוק והשני לאכול וכו.

לרוב סביב גיל שנה נהיה יותר קל כי הצרכים שלהם יותר מסתנכרנים, אפשר להאכיל יחד, לקלח יחד וכו

אבל נשמע שזו נקודה ששווה לראות איך ומה יכול לעזור בה.

אולי אשתך במצב רגשי לא טוב

אולי היא צריכה כלים להורות

אולי היא באמת עדיין זקוקה לעזרה פיזית וטכנית

כל מיני דברים יכולים לקרות, אבל המפתח הוא להקשיב לה

להבין מה עובר עליה ומה האתגרים וחנסות למצוא בעיה שורשית

לא אוכל להתייחס לכולם אבל מנסה להתייחס לחלקם לפי סעיפים:

א. הפן הכספי -

תיארת שמאוד יכול לשמח את אשתך להזמין אוכל מוכן בעיקר כאשר היה לה קשה והיא רוצה קצת להתפנק לאחר הקושי.

תיארת גם שיש לכם ב"ה כסף.

ושאתם צעירים 

ושאתה לא היית רוצה להגיע למצב שמוציאים אוכל פעמיים בשבוע, כשאחד מהפעמים כדי להרגיע את הבאסה של אשתך.

תראה יש כאן כמה וכמה הנחות יסוד ותפיסות והייתי מציעה לבחון אותם.

קודם כל התפיסה לגבי ה"פיצוי" או ה"באסה" או כל כינוי כזה או אחר שאנו מצמידים,

לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר?

אם נקרא לזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה ואושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על אוכל מוכן"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה שום אוכל מוכן למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות אוכל קנוי ומפנק, במיוחד לאחר קושי

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב. ההתמודדות עצמה של אשתך עם שני הילדים - זה נושא בפני עצמו שאין כאן המקום להרחיב,

אבל עבורכם כן חשוב לבחון כיצד להגיע למקום טוב בו, עבור אשתך ועבור כל המשפחה שלכם.

כמובן לא ממקום שופט או ביקורתי כלפיה, אלא ממקום שרוצה לחפש בכנות מה קשה לה באמת ואיך אפשר להקל מעליה, ואיך עוד היא תגיע לביטחון בעצמה (זו לא רק עבודה זוגית אלא גם עבודה אישית, כמובן)

ג. השורש עצמו של הדברים המובאים בהודעתך - מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך פשוט נפלא - יש רובד הרבה יותר עמוק מאשר דיבור טכני של זמנים ו"פיצויים",

שהעמקה בו יכולה בעצם מהותה לעשות הרבה מאוד טוב.

הקשבה פנימה, למה את מרגישה אשתי,

ומהם הרצונות שלך,

ולמה את זקוקה ממני בתור האיש שלך

ואיך תרגישי אם תינתן לך הניראות השלמה הזו על ידי

שאני רואה אותך

ואני מעריך אותך

ואני רואה גם את המקומות שקשה לך בהם

ומחבק אותך עליהם

ונותן גם להם מקום, לגיטימציה

ומראה לך עד כמה את עדיין טובה ואהובה ושוב טובה

בדיוק כמו שאת.

שתראו ב"ה הרבה ברכה והצלחה בכל

לא מבין אותה

למה היא לא מסתדרת עם 2 ילדים

יש לה בעיה ושתלמד כבר להסתדר!!

ואיזה קטע

יש מצב שגם היא מרגישה את זה ממך....

אז בוקר טוב אליהו:

כן, קשה להסתדר לבד עם 2 קטנים!!!!

התקופה הכי קשה ומאתגרת!! ומתישה!

אז קודם תצא מנקודת הנחה שאישתך צודקת, ואתה צריך לקחת איתה ביחד את עול ההשכבה... כי על בסיס יומי זה מתיש....ולא נגמר..

אם היא תרגיש ממך הבנה: וואו, זה חצי מהפיתרון!

חצי שני? לבוא לתת יד

או פעם אחת אפילו תיקח את זה על עצמך.. תתן לה לצאת להתאוורר....

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...