צריך להיות חלק מהשיח, אתם לא שותפים בעסק וכפי שכתבת  קורה שמאחרים.

יפה מאוד שכשהגעת הביתה, לקחת את הילדים אליך וטיפלת בהם, זו בהחלט התנהלות נאותה וטבעית לאור הקושי של אשתך בשעה הקודמת.

אחרי שהוצאנו את המושג 'פיצוי' מהתמונה - צריך לקבל את זה שאחת הדרכים של בני אדם להתנחם כשקשה להם, זה דרך אוכל, הרבה פעמים אוכל מסויים ואוכל שלא הם טרחו עליו. אשתך כרגע במצב של קושי והיא מצפה לנחמה כזאת.

האם ההוצאה סבירה? לא יודע. לא יודע כמה אתה מגדיר יקר, לא יודע מה מצבכם.

בגדול, החלטות כאלו (כמה תקציב יש לנו לצרכים אלו ולאחרים) כדאי שזוג יקבל ביחד, לא בשעת לחץ. להחליט ביחד היות שההכנסות שלנו הן *** הוצאות ברזל (דיור, ארנונה, קופ"ח וכו') הן ****, הוצאות סופר הן ***, וכו' מהסכום הפנוי אנחנו רוצים לחסוך *** ולהשאיר להוצאות משתנות ***.

כשההחלטות הללו מתקבלות ביחד, בישוב הדעת, יודעים מראש שיש לאוכל בחוץ סכום *** ואפשר להחליט שמוציאים אותו הערב, אבל מחר לא יהיה.

הבעיה שכל השדר הוא שאתם מתנהלים כסוג של שותפים לעסק (או יותר גרוע - עובד/מעביד) כביכול היא 'עבדה' אצלך היום שעות נוספות, אז מצפה ממך (המעסיק) ל'פיצוי', לך לא נראה להוציא כסף (הכסף רק שלך?!).

אחרי הכל, נראה לי שהנ.ב. אינו נ.ב. - אתם צריכים ביחד לקבל הדרכה זוגית/הורית במיקוד על ניהול כחות ומשאבים. נראה שזה ייטיב עם כל הבית.

בגדול התפיסה שלה זה "לא מבינה בכסף, אשמח שזה פשוט ייכנס".

היה פה שרשור בעבר שפתחתי ומאז התחלתי ממש לשחרר ושתוציא מה שהיא רוצה על עצמה.

ספציפית בגלל שהיום יום רביעי, אז אמרתי לה שמרגיש לי חבל להוציא היום כי אני בעד הוצאות של אוכל שיהיו על שנינו מתוך חוויה זוגית (שזה קורה לרוב בסופ"ש).

יש מצב (גדול) שאני צריך "לשחרר" ושאפשר להוציא הרבה כי דברים כאלה לא קורים כל הזמן...

זה פשוט קשה לי כי אני חושב לעצמי שמדובר ב"כסף שהיה יכול להיות מנוצל למטרה של זוגיות חיובית וששנינו יכולים ליהנות ממנה" ועכשיו זה "את נהנית ממנה מתוך מטרה למלא איזה חסך".

באופן כללי, יש זוגות שמתאים להם שאחד אחראי באופן בלעדי על תחום מסויים. זה יכול להיות בסדר גמור כל עוד שזה זורם. אבל, לא יכול להיות שאתם נכנסים לשיח של מעסיק ועובד.

אני רוצה לנסות לעזור לך להבין את הצד של אשתך, כמו שהוא מצטייר לי מאיך שאתה מתאר פה.

קודם כל, נשמע שיש לך ביקורת על עצם זה שקשה לאשתך עם שני הילדים.

אס דבר ראשון אני רוצה להגיד על זה משהו.

להיות עם שני קטנים לבד זה קשה. באמת זה קשה, גם אם יש את מי שמצליחה. (לצערנו עכשיו יש יותר מידי נשים שצריכות להצליח להתמודד עם מצב כזה בעל כרחן, כי הבעל מגויס. אבל זה לא הופך את זה לקל. זה באמת באמת קשה).

ודווקא למי שרגילה שבעלה נמצא בדרך כלל בשעות הערב בבית, אז בפעמים שהוא לא נמצא זה יכול להיות עוד יותר קשה כי היא רגילה לזה שגם הוא נמצא ויש עוד זוג ידיים, ופתאום היא צריכה להסתדר עם הכל לבד.

ואני לא חושבת שהפתרון הוא 'להרגיל' אותה להסתדר לבד. זה לגיטימי שיהיה לה קשה. לרוב הנשים השלב הזה של כמה קטנים הוא קשה. ההקלה מתחילה כשהגדול כבר מספיק גדול כדי לעזור. עד אז זה באמת קשה.

זה לא אומר שאתה חייב תמיד להיות בבית בשעות שהיא צריכה עזרה. אבל בהחלט אפשר לשקול לקחת בייביסיטר לימים שאתה לא נמצא כדי שיהיו עוד זוג ידיים לעזרה.

באותה פעם שאיחרת בטעות, עליה אתה מספר, היה לה קשה. והקושי פה התגבר כי לא רק שהיא היתה צריכה להתמודד לבד, אלא שזה גם לא היה מתוכנן, וקושי שמגיע בלי שיודעים עליו מראש יכול להיות הרבה יותר קשה.

אז נכון שכשהגעת לקחת מיד אחריות ועזרת לה. וזה בהחלט ניתן להערכה.

אבל נשמע לי שהיא הרגישה שאתה לא מספיק התייחסת לקושי שהיא עברה.

זה לא העניין של 'להתנצל על הטעות'. אין פה חיפוש אשמים (וטוב מאוד שהיא מספיק בוגרת להבין את זה ולא לכעוס על הטעות שהיתה לך).

אבל בכל מקרה היתה פה סיטואציה של קושי גדול שהיא חוותה במשך השעה שהיא ציפתה שתהיה בבית ולא הגעת. והיא מצפה להתייחסות.

אני לא חושבת שה'פיצוי' זו הנקודה העיקרית פה. יכול להיות שאם היית מדבר איתה בצורה שבאמת הייתה מתיישבת לה על הלב, היא לא היתה מבקשת לקנות לה אוכל.

אבל אוכל הרבה יותר קל לבקש - זו בקשה קונקרטית ופשוטה שלא אמורה להיות מסובכת בשבילך לבצע (וב"ה גם כלכלית אתם יכולים להרשות לעצמכם).

להסביר לך איך לדבר איתה ומה להגיד לה כדי לגרום לה להרגיש טוב יותר זה הרבה יותר קשה, וגם מביך, וגם לפעמים מרגיש שזה לא יהיה שווה אם תגיד לה את מה שהיא צריכה לשמוע רק בגלל שהיא אמרה לך מה להגיד, ובלי שזה בא ממך באמת.

אז היא הלכה על הבקשה היותר קונקרטית ופשוטה מבחינתה. ואז בטח נורא התבאסה ונעלבה כשגם את זה לא היית מוכן לתת לה.

(אולי אני לא מנתחת אותה נכון. אבל כך זה נשמע לי מהקריאה של הסיפור).

אם אני הייתי במקומה, אני חושבת שהיה עוזר לי להרגיש שבעלי מבין מה עברתי, לא מזלזל בקושי שחוויתי, מעריך את זה שאני לא כועסת על הטעות שלו, ומעריך את ההתמודדות שלי עם הקטנים בזמן שהוא לא הגיע.

כל זה צריך להיות אמיתי, זה לא מספיק להגיד את הדברים אם הם לא אמיתיים.

ומצד שני, גם לא מספיק להרגיש אותם, צריך גם להגיד את הדברים לאישה...

הבעיה העיקרית שלי היא שאני באמת לא מרגיש צער "מספק" שתיישב את דעתה.

כי אני בא בגישה: "נכון, הייתה טעות, באמת לא נעים. אבל יאללה דברים כאלה קורים" והיא באמת רוצה את מה שאת רשמת.

זה בעצם ה"מבוי הסתום" שבו אני נמצא.

אני חושבת שחלק מהיופי של החיבור בחתונה הוא שזה מכריח אותנו להשתנות ולעבוד על עצמנו.

בני זוג משלימים אחד את השני לא רק בזה שהם עוזרים אחד לשני, או שכל אחד תורם מהיתרונות שלו. חלק מההשלמה שלנו היא שהזוגיות מכוונת אותנו לתקן את המקומות הפחות שלמים שלנו, ועל ידי זה אנחנו נהיים שלמים יותר.

אז המציאות שהיתה לכם עכשיו עזרה לך להבין את הצורך של אשתך במצבים כאלו. ועכשיו כשאתה יודע לזה, אתה יודע גם להגיד שאתה רחוק מזה כרגע. קשה לך להתייחס לקושי שהיה ועבר, אתה מעדיף להתקדם הלאה בלי לתת מקום לקושי.

אבל אשתך מכוונת אותך לעשות שינוי בנושא הזה. היא זקוקה להתייחסות למה שהיה, וזה מצריך ממך לעשות שינוי.

ובעיני, השינוי הזה שתעשה יהיה גם מאוד לטובתך. גם עם ילדים, אחד הדברים הכי חשובים זה לתת מקום לרגשות שלהם ולא לנסות להעביר הלאה. ילד שנותנים מקום ומבינים את מה שהוא מרגיש, יצליח הרבה יותר בקלות לעבור הלאה, לעומת ילד שלא מתייחסים לרגש שלו אז הוא רק יפגין אותו בעוצמה יותר ויותר גבוהה כדי לקבל התייחסות...

אם אתה מרגיש שזה 'מבוי סתום' עבורך ואתה לא מסוגל לעשות את השינוי הזה בעצמך, אני בטוחה שיש מי שיוכל לעזור לך ללמוד את זה. לפעמים כשאנחנו גדלים באופן מסוים קשה מאוד לשנות את הדפוסים שהתרגלנו אליהם, ובמיוחד בעניינים רגשיים. אבל איך שגדלנו זה לא סוף פסוק. יש הרבה שינויים שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו. ויש גם שינויים שאפשר לעשות על ידי עזרה חיצונית. 

אתה מחפש 'מי צודק',

אשתך מחפשת להרגיש שיש מישהו שאכפת לו ממנה, שמרגיש אותה.

מכיר את הסיפור 'הרגל של אשתי כואבת לנו'?

אז ככה. זה מה שהיא רוצה.

גם אם לפעמים רגליים כואבות, וגם אם יש הרבה אנשים שלא עושים מזה עניין, וגם אם אין כאן ממה להעלב. היא רוצה להרגיש שאכפת לך ממנה.

זה *לא* ילדותי, זה בסדר גמור מצד אשתך להרגיש ככה, ואין שום צורך לדרג מי צודק. שניכם צודקים.

אם משהו היה מבאס אותך, היית מעדיף שאשתך תגחך לעצמה ש'לכולם זה קורה ולמה הוא עושה עניין', או שהיית שמח להרגיש שהיא מקבלת את הקושי שלך ומנסה לעודד אותך? 

לגבי פיצויים- לחשוב איתה על דברים שישמחו אותה והם לא מבאסים אותך

להגיד לה שלא בריא שהיא לא מצליחה להתמודד עם שניהם לבד וכו

להיות עם צמודים לבד זה מאוד קשה זה לא קשור לבריא זה קשור לכוחות תאכלס אם קשה לה אפשרי מאוד שתגיד לה להזמין נערה שתעזור לה

לי יש 3 צמודים (3 ש'הגדולה' מתוכם שנתיים וחצי)

שהיה לי קשה עם 2 ובעלי היה מתעקב בעבודה וזה ב"ה אצלינו קורה בשפע אמרתי לו שאני לא מסוגלת לבד אז כן הוא אמר לי תזמיני אוכל או תזמיני בייביסיטר (שהשתמשתי בזה לא מעט) או תזמיני מנקה וכו

אני לא חושבת שדווקא אישתך רוצה פיצוי אלא שמותשים מהעבודה עם הילדים צריך עזרה במקום אחר כלומר היא רעבה במקום לבשל או לטרוף משו זריז היא רוצה ארוחה מזינה

אתה יכול גם להשאיר לה את החישוב אפשר לבזבז בחודש x על בייביסיטר (סכום שסבבב לכם לעמוד בו לדוגמא בעלי נתן לי כל חודש 1000 שאפשר לבזבזז על בייביסיטר) אם היא רוצה לקחת תסכום הזה ולא להזמין בייביסיטר היא יכולה לקנות דברים אחרים שעוזרים לה אוכל מנקה בגדים..

וקח את זה הלאה לכל דבר אין זמן לצאת לקניות זה מתיש שהבעל עושה שעות נוספות ולהשאר לבד עם צמודים אזז שתזמין קניות אונליין מטרנה קנייה מרוכזת עד הבית פעם בחודש כל דבר שיקל עליה

יכול להיות שהקושי עם הילדים עושה לה מצפון הרי לא סתם ישהו לכתוב את התיאוריה 'אמא טובה דייה' כי לאמא יש שאיפה להיות הכי טובה ומושלמת ושאת מרגישה שאת לא ככה את אוכלת את עצמל מבפנים או כמו שאמא שלי אומרת "עם לידת הילדים נולדים ייסורי המצפון"

ולסיום אני חושבת שתישבו לדבר ותוציאו מהלקסיקון את המילה  "לפצות" אתה לא מפצה אותה אבל אתה רוצה שתהיה לה *עזרה* כדי להקל עליה

אתה לא מפצה על זה שעשית שעות נוספות אלא מבין שאם אתה לא יכול לתת יד היא יכולה לקבל אותנ ממקור אחר כדי להקל על עצמה

א. להוציא את המילה 'פיצוי' מהלקסיקון במובן התודעתי.

ב. הקושי שלה לגטימי מאוד, במיוחד אם זה הגיע לה בהפתעה.

ג. אם יש יכולת כלכלית אז בטח תפנק את אשתך במיוחד בזמן שהיא בקושי ובאסה.

ד. כנראה שנ.ב הוא השורש- קשה לה עם זה שקשה לה. זה דורש ממך בעיקר הכלה, אמפתיה והבעת הערכה על זה שהיא אמא טובה ומסורה.

אתה נשמע אחלה אבא ובעל, חזק ואמץ ובהצלחה!

אשתך לא מתמודדת עם המציאות, יש לייצר לה סביבה נכונה עם עוגנים

ההגדרה לפיצוי לא נכונה. צ'ופר זה נחמד, אבל השידור מהזווית שלך נראה מעט ילדותי מצידה. אגב יכול להיות שזה המצב ומשם תעבדו, הכל בסדר, כל אחד ברמה ובעניין שלו. אתתך גוצא גחין ולחש לה.

קודם כל נשמע שהנקודה האמיתית היא שחשוב לה

שתראה אותה, את הקושי שלה,

את האכזבה והתסכול וכו'.

מציעה קודם כל לדבר על הפן הרגשי

להגיד אני ממש מצטער שהייתי צריך להתעכב, בטח היה לך קשה, דאגתי לך וחשבתי עלייך.

לגבי משהו חומרי נוסף- נשמע לי שזה נושא לשיחה נפרדת

האם וכמה לאכול אוכל מבחוץ, אבל במצבים הספציפיים שבהם

קשה לה והיא רוצה להרגיש לא לבד ושאתה רואה אותה נראה לי קודם כל חשוב לדבר, ואפשר גם להביא שוקולד כשאתה חוזר או משהו קטן אחר

ובהמשך אם היא תרצה להזמין אוכל אני אישית לא חושבת

שזו סוגיה שנכון להכנס אליה אם בכלל בשעת צער ספציפית,

אלא כדיון כללי עקרוני בהזדמנות שלא קשורה לכלום.

לגבי הקושי שלה עם הילדים-

2 ילדים קטנים זה דבר מאתגר כי לרוב יש להם צרכים סותרים

וזה דבר שצריך ללמוד אותו ולהסתגל אליו, בטח בשעות השכבה

וארוחת ערב, כשאחד רוצה לינוק והשני לאכול וכו.

לרוב סביב גיל שנה נהיה יותר קל כי הצרכים שלהם יותר מסתנכרנים, אפשר להאכיל יחד, לקלח יחד וכו

אבל נשמע שזו נקודה ששווה לראות איך ומה יכול לעזור בה.

אולי אשתך במצב רגשי לא טוב

אולי היא צריכה כלים להורות

אולי היא באמת עדיין זקוקה לעזרה פיזית וטכנית

כל מיני דברים יכולים לקרות, אבל המפתח הוא להקשיב לה

להבין מה עובר עליה ומה האתגרים וחנסות למצוא בעיה שורשית

לא אוכל להתייחס לכולם אבל מנסה להתייחס לחלקם לפי סעיפים:

א. הפן הכספי -

תיארת שמאוד יכול לשמח את אשתך להזמין אוכל מוכן בעיקר כאשר היה לה קשה והיא רוצה קצת להתפנק לאחר הקושי.

תיארת גם שיש לכם ב"ה כסף.

ושאתם צעירים 

ושאתה לא היית רוצה להגיע למצב שמוציאים אוכל פעמיים בשבוע, כשאחד מהפעמים כדי להרגיע את הבאסה של אשתך.

תראה יש כאן כמה וכמה הנחות יסוד ותפיסות והייתי מציעה לבחון אותם.

קודם כל התפיסה לגבי ה"פיצוי" או ה"באסה" או כל כינוי כזה או אחר שאנו מצמידים,

לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר?

אם נקרא לזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה ואושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על אוכל מוכן"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה שום אוכל מוכן למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות אוכל קנוי ומפנק, במיוחד לאחר קושי

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב. ההתמודדות עצמה של אשתך עם שני הילדים - זה נושא בפני עצמו שאין כאן המקום להרחיב,

אבל עבורכם כן חשוב לבחון כיצד להגיע למקום טוב בו, עבור אשתך ועבור כל המשפחה שלכם.

כמובן לא ממקום שופט או ביקורתי כלפיה, אלא ממקום שרוצה לחפש בכנות מה קשה לה באמת ואיך אפשר להקל מעליה, ואיך עוד היא תגיע לביטחון בעצמה (זו לא רק עבודה זוגית אלא גם עבודה אישית, כמובן)

ג. השורש עצמו של הדברים המובאים בהודעתך - מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך פשוט נפלא - יש רובד הרבה יותר עמוק מאשר דיבור טכני של זמנים ו"פיצויים",

שהעמקה בו יכולה בעצם מהותה לעשות הרבה מאוד טוב.

הקשבה פנימה, למה את מרגישה אשתי,

ומהם הרצונות שלך,

ולמה את זקוקה ממני בתור האיש שלך

ואיך תרגישי אם תינתן לך הניראות השלמה הזו על ידי

שאני רואה אותך

ואני מעריך אותך

ואני רואה גם את המקומות שקשה לך בהם

ומחבק אותך עליהם

ונותן גם להם מקום, לגיטימציה

ומראה לך עד כמה את עדיין טובה ואהובה ושוב טובה

בדיוק כמו שאת.

שתראו ב"ה הרבה ברכה והצלחה בכל

לא מבין אותה

למה היא לא מסתדרת עם 2 ילדים

יש לה בעיה ושתלמד כבר להסתדר!!

ואיזה קטע

יש מצב שגם היא מרגישה את זה ממך....

אז בוקר טוב אליהו:

כן, קשה להסתדר לבד עם 2 קטנים!!!!

התקופה הכי קשה ומאתגרת!! ומתישה!

אז קודם תצא מנקודת הנחה שאישתך צודקת, ואתה צריך לקחת איתה ביחד את עול ההשכבה... כי על בסיס יומי זה מתיש....ולא נגמר..

אם היא תרגיש ממך הבנה: וואו, זה חצי מהפיתרון!

חצי שני? לבוא לתת יד

או פעם אחת אפילו תיקח את זה על עצמך.. תתן לה לצאת להתאוורר....

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר