ארץ. שדמעותיה כה רבות.
ארץ. בה הדם זורם ברחובות.
אדמתה רוויה בדם הקרבנות.
על פניה, היו עברו זוועות.
בינות לצוקים שבמדבר
נשפך הדם במצדה שעל ההר
הגופות, נרקבות מתחת לעפר
אך זה היה, עבר נגמר.
ארץ הדמים והמוקש
ארץ בה סיסרא לבוא בושש.
בה בכי הילדים אינו רועש
ארץ שבכל דור נאכלת באש.
במדבר סיני הריק והשמם
בשאברייה נעשה הלב דומם
אבשלום המרגל אז דימם
בחולות נקבר, ולא התקומם.
בעליית הגג, בדירה הקטנה
בדמו התבוסס בעל חזון המדינה
בתל-אביב, העיר המשתנה
אברהם שטרן, יאיר, הוטל בפינה.
ארץ ציון ודם ואש ותמרות עשן
ארץ חומת מגן ועמוד ענן
הדוידקה והקרבין המיושן
עליה נשפך דם היהודי הנאמן.
מתל-חי ליודפת העיר הנצורה
תקופות שונות ואותה הצרה
הבליסטרא והתותח בקול נורא
גופותיהם האדמה נצרה.
בבית הדסה תרפ"ט ותש"ם
אירע טבח מזוויע והדם זרם שם.
קלשניקוב ורימון, וסכין מוכתם.
חברון עיר האבות, הגופות והדם.
ארץ השבטים והמלחמות
ארץ בה נספרו יותר מדי גופות
ארץ שהושקתה בדמעת אימהות
ארץ בה נותרה השאלה האם להיות.
