בכל אירוע משמח כגון לידה, בר מצווה, חתונה וכיוצ''ב (להלן: האירוע),
כאשר מחלקים לציבור סוכריות טופי, סוכריות חמוצות, בוטנים וכו' (להלן: סוכריות) כדי לזרוק על חתן השמחה,
בעלי האירוע ישמרו מספר סוכריות בצד, אותן הם לא יחלקו לאף מבוגר.
הסוכריות הנ''ל יינתנו אחרי זריקת הסוכריות, עם חיוך רחב ובמאור פנים, לכל אותם ילדים שלא מסוגלים נפשית או פיזית להתמודד עם אירוע כאוטי במהלכו עשרות ילדים עומדים באותו מטר על מטר, דוחפים, משתוללים, שולחים ידיים בפראות, משתטחים על הריצפה, דורכים על אחרים, ובגדול - מאבדים כל צלם אנוש לצלילי ''ניי ניי ניינייניי'' עליזים.
הן יינתנו לאותם ילדים שלא מסוגלים לקחת חלק בטירוף, ובסופו הם נשארים עצובים כשהם רואים ילדים עם 539 סוכריות בתוך הטלית של אבא, בזמן שהם לא תפסו אפילו אחת.
אותם ילדים שלא מבינים איך זה שיש הורים שמלמדים את ילדיהם להיות מנומסים ומאופקים עם אוכל, אבל ברגע שיש אירוע בבית הכנסת אז פתאום אין אלוהים ואין תורה ואין דרך ארץ והכל מותר בשביל עוד כמה גרמים של סוכר דביק.
אותם ילדים שכאשר הם רואים סוכריה ומתכופפים בשביל להרים אותה, לא מבינים איך ילדים אחרים (ולפעמים מבוגרים) מרשים לעצמם פתאום לדרוך על הסוכריה עם הרגל בשביל להגיע אליה ראשונים, ואז הם שומרים את הסוכריה תחת רגליהם עד שהידיים מגיעות לריצפה.
אותם ילדים שההמולה מבהילה אותם, המרפקים מכאיבים להם, והבושה מכך ששוב ושוב הם לא מצליחים להגיע ראשונים לאף סוכריה צורבת בליבם.
כן, גם הם ישמחו לקבל סוכריה. והאמת? הם כנראה ישמחו יותר מילדים אחרים.
שכוייח וכל טוב
) 