כמה יש חשק/ כח לעזור למשפחות מגוייסים לעומת תחילת המלחמה?
אשמח לשמוע תשובות כנות כדי להחליט איך להתנהל עם המשך המילואים והקשר עם האנשים פה.. יש הרבה לא מגויסים יחסית.
מצד אחד אני פחות אוהבת להיות תלויה באחרים, מצד שני אין ספק שיש עזרות שהן בגדר הצלה לאותו רגע..
מתכוונת נגיד אם חסר לי משהו דחוף בבית ויש מישהי שכבר בסופר זה חוסך ממני יציאה עם הילדים או שצריך להחזיר ילדה מהפעולה ויש הורה עם רכב שיכול להקפיץ את הבת שלי הביתה שלא אצטרך לצאת עם כולם.
פחות מתכוונת שצריך לצאת במיוחד בשבילי או לארח או לבשל ארוחה שזה מן הסתם יותר מטריח ובטח לאנשים כבר נמאס.
אני חוששת שאם אגזים אז יזכרו אותי בתור הנודניקית שכל הזמן מבקשת דברים, ולא בא לי.
עקרונית אני יכולה להסתדר לבד, זה לא שאני בקריסה ממש שאם כן, אז לא הייתה התלבטות.
אני גרה בעיר ופחות מקובל פה להיעזר על דברים כאלה בשגרה.
