אפשר לעבוד על הויסות החושי עם ריפוי בעיסוק.

לנסות למצוא חבר או שניים ולעזור להם לתקשר עם תיווך שלכם ההורים וכן ללמד משחקי הרכבה/קוםסא וכו..

אני חושבת שכאמא כן הייתי מדברת איתו בנושאים שמעניינים אותו ונותנת לו את המקום הזה איתך אבל בד בבד מלמדת אותו דברים נוספים שיכולים לעזור לו עם חברים.. זה בסדר שיהיו לו תחומי עניין שונים איתך ותחומי עניין שונים עם חברים זה לא רע בכלל

לא נראה לי שהאיחור שלו נוראי מוטורית

רק זה עושה שבדברים שפחות מורגש הפער בינו לחברים הוא ממש דפוק ואז קשה לו, ובורח למשחקי חשיבה שלו...

כדאי לפנות לריפוי בעיסוק בנוגע לעניין התחושתי, היצירות והמוטוריקה. זה החלק הראשון שהוא יחסית יותר פשוט לביצוע.

לחלק השני, אני חושבת שאת צודקת. חכמה זה מתנה, אבל מיומנות חברתית היא לא פחות חשובה (ואפילו יותר).

מה תפקידך כאמא?

לתווך לו את העולם החברתי, וללמד אותו איך משחקים עם חברים, ואיך נמצאים עם חברים.

איך עושים את זה?

הדרך הכי טובה ללמוד היא דרך התנסות

*להתחיל בלהזמין חבר הביתה. את מפנה את הזמן הזה לתיווך. חלק מהדברים מתאים לעשות תוך כדי (נגיד אם הם לא בוחרים משחק לבד, לכוון אותם בזה), חלק מהדברים מתאים לעשות אחר כך. נגיד להסב את תשומת ליבו למשהו "אתה יודע, ראיתי שכששאול היה אצלך, קרה כך וכך. בדרך כלל במצב כזה מתאים לעשות _____. זה יותר נעים / מכובד / מעניין".

*לשחק איתו. משחקים שמטרתם היא כיף ופיתוח מוטוריקה ומיומנויות חברתיות ולא למידה. משחקי תחרות - כדי ללמוד גם להפסיד, משחקי הרכבה - כדי ללמוד להרכיב, משחקי דימיון - כדי ללמוד לדמיין. לצאת לפארק כדי לעבוד על מוטוריקה, וכדי לייצר הזדמנויות למפגש חברתי.

תתחילו בזה, לאט לאט. לכל ילד יש את הנקודות שבהם הוא צריך הכוונה, זה יכול לקחת זמן, זו דרך. לא בטוח שהוא יגיע למצב שהוא הכי מוביל חברתית, וזה בסדר. אבל כן אפשר להכווין ולתווך לו כדי שיהיה לו נעים עם חברים, וכדי שלחברים יהיה נעים איתו

אני אשתדל.

כמו שאמרתי גם אני לא אלופה חברתית וכנראה לכן קשה לי לתווך לו התנהגות עם חברים....

כן משתדלים ללמד כללי משחק

בגללשהוא הבכור ואחריו רק תינוק קטןאז באמת הבית פחות מפתח חברתית

מה הגננת אומרת?

אולי כדאי להתעניין לגבי ריפוי בעיסוק.

אני עצמי דווקא לא שמתי לב לקושי מיוחד אצל הבן שלי (מרכיב פאזלים, גוזר יפה) אבל הגננת המאוד ערנית שלו אמרה שיש פער קטן ואיזשהוא סרבול יחסית לבני גילו. הוא גם בן ארבע והיא המליצה לברר לגבי ריפוי בעיסוק כדי שלא יהיה פער לקראת כתה א'. אז ממליצה לך לדבר אתה.

לגבי החברים זה באמת משהו לתת עליו את הדעת. לא נראה לי גזרת גורל שילד חכם מאוד שלא מתעניין בכל מה שבני גילו מתעניינים לא ימצא את עצמו חברתית. מספיק חבר-שניים קרובים או קבוצה מצומצמת של חברים, ובעיקר הרגשה שהוא מקובל ורצוי ואפס לעג ואפס תחושת דחייה מהקבוצה. זה משהו שיכול להתפתח בכיוונים שונים. יכול להיות שהוא עוד צריך למצוא את החבר הזה שאתו הוא ירגיש הכי בנוח וזה עדיין לא קרה. מה הוא עושה כשילדים צוחקים עליו? אולי שווה לתת את הדעת גם על זה. תגובה של ביטחון שלא תעודד את הילדים האחרים להמשיך בזה?

מה לגבי ספורט? הוא אוהב? אופניים \ כדור \ ריצה \ משחק בפארק? זה משהו שהוא יכול למצוא את עצמו נהנה ממנו עם חברים?

מה לגבי משחקי דמיון? זה לא משהו שעובד טוב עם חברים? הוא אוהב? (נניח שאנחנו טסים לחלל, הכרית הזו זו החללית שלנו, והכוכב שאנחנו רוצים להגיע אליו בחדר הילדים וכו')

איך שומעים את האכפתיות וגם את הדאגה שלך... מאחלת לך שבע"ה הוא יגדל ויפרח ויצליח בשמחה ואהבה!

בתגובה..

הגננת לא מודאגת- אין לו איחור, פשוט הקטע החזק שלו זה שכל אז הוא בורח לשם... מבחינת הרגישות התחושתית זה משתפר, ואנחנו מחכים לתור לריפוי בעיסוק.

יש לו אופניים והוא אוהב אותם, בכדור הוא לא טוב, אבל גם כשנוסע באופניים עם חברים הוא מתחיל להסביר להם חוקי תנועה שאני בקושי מכירה והם לא מבינים למה הוא לא נותן לנסוע בשקט..

כנל דמיון הוא טטב במשחקי דמיון אבל הוא משחק במשרד ועושה חישובים מסובכים והם רוצים לשחק מלחמה או משהו בסגנון שלא מענים אותו..

ברור שזו לא גזירת גורל אבל תכלס לו אין מיומנויות חברתיות ובהתחשב בהורים שלו זה לא כזה מפתיע..

רק כואב לי לראות אותו הולך לעבור מה שאני עברתי..

הילדים האלה באמת הרבה פחות לא מסתדרים חברתית. אבל במסגרת של מחוננים הם מוצאים חברים.

יכול להיות תסמונת אספרגר גם בגלל העניין התחושתי...

בכל אופן, על מוטוריקה עדינה בהחלט אפשר לעבוד 

אפשר גם לשים בחוג ולפתח אצלו תחביב ששם גם יוכל להכיר ילדים שימצא איתם מכנה משותף. 

באמת נשמע מאוד מתקדם לגילו. הגננת עשתה מיפוי בגן ואמרה לי שהבן שלי, בן 4, ועוד ילדה יצאו הכי גבוה. והוא לא ברמה של מה שאת מתארת 

חוץ מהפלומבה שהוא מחונן?

בזמני לא היה את זה נראה לי...

אבל מי שמאובחן כמחונן נכנס למסגרת של פעם בשבוע עם ילדים מחוננים אחרים ומקבל העשרה שמתאימה לו יותר.

יש הרבה ילדים שלא מסתדרים חברתית במסגרות רגילות ודווקא שם הם מוצאים חברויות 

אבל אני בת 35 ובזמני כן היה.

אמרת שהמתנות האלה מפחידות אותך, זה אמנם מובן בגלל החוויה האישית שלך והפערים החברתיים שלו, אבל חבל להתנהל מתוך זה.  

ילד כזה במיוחד צריך את הביטחון ממך שהוא פרח מיוחד (כמו כל הילדים רק שזו המיוחדות שלו), שלא בטעות יהפוך היתרון שלו לחיסרון שלו בעינייך, בקלות זו יכולה להיות התפיסה שלו לגביי עצמו.

השם נתן לו את המתנה הזו באמונה שלימה שאיתה הוא יוכל למלא את התפקיד שלו בעולם, אני מאמינה שתפיסה שלך כהורה את היתרונות שלו בלי גאווה ובלי פחד מהשימוש בהם אבל עם הרבה אמונה בו ושמחה על המיוחדות שלו  (ביחד עם כל העצות שאמרו לך כאן) יכולה לתת לו הרבה ביטחון לממש את היתרונות שלו בלי עליונות חברתית ולהוריד מהתסכולים שהוא יכול לחוות בהמשך .

אני מרגישה לא ככ ברורה, מקווה שתביני את הכוונה.

אפשר לעשות המון דברים נכונים אבל בסוף העמדה הנפשית שלנו היא זו שמשנה מה הילד יתפוס מההשתדלות שלנו . 

נגעת בנקודה.

השאלה איך עובדים על העמדה הנפשית שלי..

שחכם ממש הרבה מעבר לנורמה

אישית הייתי מתייעצת. זה בעיה של הרבה ילדים שחכמים מהממוצע או מחוננים.

וכדאי לנסות לפתור כמה שיותר מוקדם.

אני לא אשת מקצוע אבל נשמע לי שבגיל ארבע בפירוש כבר יש עם מה לעבוד. חשוב מאוד לדעתי ללמד אותו התנהלות נכונה בחברה

משחקת תופסת טלפונית עם הפסיכולוגית של הגן אחרי שצפתה בו לבקשתי .

מי מבין בזה?

לא דווקא של הגן

היא תוכל לכוון אותך מה הלאה

ממליצה לך ללמוד על מאפייני מחוננות והתמודדות בין השאר עם השוני החברתי.

כתבו פה על מבחן מחוננים בכיתה ב', אבל תדעי שאפשר לאתר כבר בגן חובה ולהירשם לתוכניות מחוננים מכיתה א'.

נשמע שיהיה חבל לחכות איתו.

האם את בילדותך עשית מבחן איתור מחוננים? אם לא אותרת מחוננת או מצטיינת ולא טופלת בהתאם אז מאוד מובן התחושות הקשות שלך סביב הנושא.

מקווה שתהיה לך חוויה מתקנת עם הילד.

יש היום כלים ומוסדות מדהימים כמענה לתחום.

את מוזמנת לקרוא עוד במרכז מידע להורים של ילדי מחוננים של משרד החינוך ובמסגרות לימודיות ייעודיות.

ככל שתבואי מוכנה לחיים יהיה לך יותר קל בהתמודדות שהמוחננות יוצרת ושאפו לך על המודעות כבר מעכשיו.

לגבי המוטוריקה, אז אחד הדברים שמאפיין מחוננים, זה שהם מפצים על בעיות שונות בעזרת היכולת הקוגניטיבית הגבוהה במקום להתמודד עם הבעיה עצמה.

אז דווקא חשוב לשים לב לטפל ולא לתת לו לבצע "עיקוף" של הבעיה.

כן חשוב לעשות הפרדה בין התחושות של הילד לתחושות שלך. לא בהכרח החוויה שהייתה לך מסיטואציות מסויימות, תהיה גם החוויה שלו.

אני לא חושבת שאפשר לפתח בילד תחומי עניין "נורמליים" אבל אפשר להפוך שיחות רגילות למותאמות לו, ואז הוא ימצא עניין בשיחות האלו.

מה הקטע במבחן מחוננים?

הוא ילך לתלמוד תורה היחיד שיש בעיר שלנו, מקום טוב בעקרון, בררנו כשבאנו לגור כאן. לא יודעת כמה יש תוכניות ייחודיות כי זה לא ענק.

מה זה תוכנית מחוננים? לא מכירה..

לק"י

יום בשבוע שהילדים הולכים לבית ספר למחוננים, ולומדים שם תכנים אחרים מהלימודים הרגילים.

אמורים לקבל שם גם מענה חברתי-רגשי.

אני חושבת שברוב המקומות אין מסגרת דתית כזאת, אבל מגיעים לשם גם ילדים דתיים.

הבן שלי התחיל השנה, והוא ממש נהנה 

ובמקביל הולך גם למרכז ברקת. נשמע שיותר יתאים לכם מבחינת הסגנון.

זה מרכז למחוננים ומצטיינים מבתים דתיים וחרדים.

נמצא ביד בנימין ויש הסעות מהדרום, ירושלים והמרכז.

הם עושים אצלם מבחנים אז לא צריך לחכות למבחנים של משרד החינוך שמן הסתם לא מתקיימים בתלמודי תורה.

יש לזה כמה יתרונות מבחינתי:

1. חשיפה לתוכן מאתגר- יש גירוי למוח אז בזמנים אחרים הוא יותר רגוע. כשאין גירוי מספק הוא לא מצא את עצמו וזה התבטא בתסיסה לא הכי בריאה.

2. חשיפה לילדים כמוהו- גם מנרמל דרכי חשיבה והתנהגות וגם צריך להתמודד עם דברים שאחרים מתמודדים מגיל קטן ולו לא הייתה ההזדמנות להתמודד איתם.

כמו למשל לחזור על חומר שוב, להיתקל במצב שנשאלת שאלה ואתה לא יודע וכו'.

3. כישורי למידה- בתוכנית לימודים רגילה מעט מאוד מתייחסים לכישורי למידה עצמאיים. יש מדי פעם פרויקטים ועובדות חקר. אבל זה מעט מאוד.

בתוכנית מחוננים לא רק נחשפים לידע רחב, אלא גם לכישורי למידה חדשים, ככה שגם אחרי שעות הלימודים הוא בעצם ממשיך ללמוד על סמך הכלים הוא קיבל.

יש לי שני ילדים שאותרו כמחוננים וגם הקטנה בכיתה א' מגלה פער בכיתה.

אצל הבנות העניין החברתי היה יותר טבעי, אצל הבן היה מאתגר ממש. בסוף כמה שמנסים לתווך ולהסביר על נורמות חברתיות, אין כמו לחוות את זה בעצמו.

רק הערה קטנה שחשוב לי לציין, יש הבדל בין ילדים מצטיינים ומחוננים. לרוב הם מאותרים ולומדים יחד, אז היחס לשתי הקבוצות האלו לרוב די דומה. אבל האמת היא שיש הבדל גדול בין מחוננים למצטיינים.

מצטיינים במובן מסויים הם חכמים אבל עדיין בטווח נורמה "נורמלי". הם לא מפתחים בעיות משמעויות בגלל שהם חכמים.

מחוננים מוגדרים חינוך מיוחד וזה לא סתם.. יש להם את הבעיות שלהם. סוג של חכמים "יותר מדי". המוח שלהם עובד אחרת והפער בין היכולת הרגשית והשכלית הוא יותר משמעותי

לא כל המחוננים חווים את הבעיות האלו,

אבל בעוד שאצל מצטיינים לרוב הם מצליחים להשתלב בנורמות חברתיות, אצל מחוננים יש יותר בעיה וצריך להיות מודעים אליה כדי לטפל בה.

סתם דוגמה כדי לסבר את האוזן, הבן שלי כרגע בכיתה ו' וקורא חומר שמותאם לילדים הרבה יותר מכפי גילו, בגלל שהמאמרים האלו יותר מורכבים מבחינה אנליטית.

אני עוברת על החומר שהוא נחשף אליו בד"כ, אבל למשל בעקבות אירועי ה7 באוקטובר האחרון נחשף לתוכן ממש לא מותאם גיל וזה גרם לו למצוקה רגשית גדולה.

אז הוא חייב תוכן מותאם. שבחינת החשיפה למידע שיהיה מותאם גיל. ומבחינת סגנון שיהיה הרבה יותר עמוק ומגרה את החשיבה.

זה כמו שכתבת על הבן שלך עם חטאי אבות רק על סטרואידים. מהניסיון שלי זה לא נפתר עם הגיל אלא רק מחמיר.

לרוב לגננת אין בעיה לספר כאלה דברים כי ילד לא מבין את המשמעות העמוקה של חטאי אבות. אבל הבן שלך כן. וזה גורם למועקה רגשית כי ילד בגילו לא יכול להתמודד עם הדברים האלו.

במרכז ברקת למשל ממש נותנים מקום לפרוק את הקושי הזה. זה לא רק השיעורים עצמם, יש שיעור קבוע עם המנהל שמדברים על אקטואליה בגובה העיניים שזה בדיוק זה, מותאם רגשית ושכלית לילדים מחוננים. ושם ילדים משתפים את החוויות שלהם ומעלים מצוקות ומקבלים מענה.

בשלב הזה ממילא אין לך מה לעשות מבחינת הילד אם יאתרו אותו כמחונן. מה שחשוב כרגע זה שאתם כהורים תקבלו הדרכה מאנשי מקצוע מתאימים.

ולא, הגננת והפסיכולוגית של הגן הם ממש לא הכתובת. וגם לא המפקחת.

אם הגננת הייתה מבינה את הנזק שהיא עושה היא לא הייתה עושה אותו, אז בטח שהיא לא תדע להדריך אתכם.

תחפשו מישהו שמבין את הסוגיה לעומק ויוכל באמת לתת לכם כלים.

לק"י

מחוננים הם האחוז שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר.

המצטיינים הם אלה שתחתיהם. והם מקבלים תוכנית העשרה אחרי הצהריים.

באמת פירטת והסברת דברים שהרגשתי כילדה ומרגישה עכשיו מולו.

באמת הרגשתי הרבה פעמים שהגננת מדברת לא מתאים אבל לא ידעתי איך להסביר.. לדוגמא בראש השנה חווינו הרבה קושי איך לתווךלו את מה שנלמד בגן מצוות עבירות הוא לקח הכל לגמרי ברצינות..

מכירת יוסף שנלמד בגן גם כן העיק עליו ממש.

נשמע שאת אמא מנוסה קצת בתחום..

מכירה אנשי מקצוע מנחות הורים וכדו' שאפשר להתיעץ איתן?

לחוג כדורגל או כדורסל בשביל מיומנויות חברתיות.

וגם כדאי לטפל במוטוריקה עדינה , בגיל הזה פערים נסגרים מהר. לא מחייב שהוא לא ישתלב חברתית , פשוט צריך לשים לב שהוא גם בעניינים של ילדים בגיל שלו. בנים ביסודי אוהבים לשחק במשחקי אסטרטגיה כמו סיכון או קטאן כך שהוא כן ירוויח מחוכמה שלו. כנראה גם לא כדאי לרשום אותו לבית ספר קטן , בבית ספר גדול יש יותר אופציות חברתיות ויותר תוכניות העשרה , לבדוק את זה. לבת שלי יש חברה מחוננת אבל הורים רשמו אותה לחטיבה קטנה וגרועה מבחינת לימודי חול , וילדה די התחרפנה שם , בנוסף גם פן תורני עשה לה אנטי כי לא קיבלה מענה לצרכים שלה. 

רק אין כאן כל כך מבחר של בתי ספר

בכל אופן נתת לי כמה רעיונות וקצת הרגעה כללית, תודה!

עשינו מלא אבחונים, כל גננת אמרה שיש "משהו" אבל לא יודעים מה.

הקפיצו אותו שנה- עקף גן חובה ועלה ישר לבית הספר,  כיוון שהתאים שכלית (מה שהיה יותר גרוע רגשית).

בסוף המסקנה שיצאה מכל האבחונים היא שהוא גאון, מחונן מאוד

חברתית- שולחת אותו לפחות פעם בשבוע לחבר, בהתחלה באמת הזמין חברים אלינו הביתה וקצת תיווכתי בינהם. היום דווקא שולחת לחברים- כי שם ההתמודדות הכי טובה.

לימודית- הוא בכיתה א', מעולם לא ישבתי איתו על לימודים. בעלי בוחן אותו והוא יודע הכל בעל פה, אז זו ברכה בעיניי.

כן עשינו ריפוי בעיסוק, רכיבה טיפולית

אבל אני מרגישה שככל שהוא יותר גדל הפער בינו לבין החברים מצטמצם- הוא מוצא איך לגשר על הפער האינטלקטואלי.

בהצלחה!

אני גם חויתי שעם השנים זה יותר קל הפער החברתי,

באמת הגננת שאלה אותי אם אני רוצה להקפיץ אבל אמרתי שלא כי פער בינכה וכה יהיה

גם בגן שנה מעליו לא קוראים עדיין, חשבון וכו' לפחות שיהיה עם בני גילו חברתית ורגשית

יש לו מתנות גדולות וזה נהדר! ואת אמא מהממת שחושבת על הילד שלך ומה שהוא צריך.

בעיני, העניין הוא שבדכ אנחנו נוטים להתמקד בכישורים האלו, לפתח אותם ולעודד ופחות במיומנויות חברתיות ורגשיות

כלומר, הרבה יותר קל להשוויץ בילד שקורא מאשר בילד שמשחק משחקי דמיון מפותחים (כי זה לא מדיד)

וגם מערכת החינוך מכוונת הרבה ללמידה שכלית (בית ספר, לימוד מספרים, קריאה וכו')

אז בעיני כשיש ילד שמבחינה שכלית קולט דברים בקלות אז התקפדי שלנו הוא לעזור להשקיע ולקדם במיומנויות האחרות

(כמו שילד שמתקשה בקריאה תשבי איתו על אותיות וכתיבה וכו, אז כאן הפוך)

להשקיע במיומנויות חברתיות, בהרכבה, בכל התחום המוטורי, וממש לפרגן לו על זה ולעודד (כהשוואה לילד שמתקשה בלמידת קריאה ומפרגנים לו על כל הצלחה)

אז כל יצירה שעושה - לעודד ולפרגן ולשמוח בו

לקנות חומרי יצירה כיפיים לבית

להזמין חברים ולתווך במשחק

בקיצור - לעודד ולפתח כמה שיותר את התחומים האחרים

כי ב"ה המיומנויות השכליות הולכות לו בקלות, אז עכשיו הזמן להשקיע בכל השאר

(וגם חושבת שאם משקיעים ומכוונים על זה מגיל צעיר אז זה יעזור לו חברתית גם בגיל גדול יותר)

כמו שאת מתארת, בהחלט חכמה היא מתנה אבל התמודדות. וכדאי לטפל בה לפני שנפתחים פערים.

אני מאמינה שבאבחון גורם מטפל ידע להכווין אתכם למטפל הספציפי שרלוונטי- אם בתחום הריפוי בעיסוק ואם בתחום הרגשי חברתי.

תקבלי גם תמיכה והדרכת הורים 

פנינו בשביל ריפוי בעיסוק

הם רק בודקים שאין פערים... ככה התרשמתי

תודה לה' גם לנו🙏🙏🙏

מה שאני עשיתי זה להמשיך את החיים כרגיל

לא רשמנו אותו לתוכנית למחוננים כי התוכן היה נשמע לי אווילי

כן רשמנו להמון המון חוגים

קניתי הרבה משחקים ודברי יצירה שעניינו אותו אבל האמת כבר מגיל שנה בערך, כי כשהיה בן 3 חודשים ראיתי שמתעצל לתפוס עם הידיים. אמרתי לו בנעימות שהוא צריך ללמוד, אמא כבר יודעת לנענע ועכשיו גם הוא ידע

עם חברים הייתה בעיה עד כיתה ג'.

בגן הייתי מזמינה המון פעמים ילדים אלינו הביתה, עשיתי ממש פעילויות מיוחדות כדי שיבואו, זה עזר לו מאד לרכוש מיומנויות חברתית אבל בבית הספר התגלו שוב קשיים.

היה לו רק חבר אחד והיו רבים ומרביצים

הוא בכה מתסכול שאין לו חברים

ואני המשכתי בסבלנות להזמין, קנינו המון צעצועים יפים, בסוף ב"ה הוא הסתדר.

ובגיל ההתבגרות הכל התהפך -

הוא מנהיג - הוא מדריך במספר מקומות

יש לו המון חברים הוא משקיע המון בחברויות שלו (מזכיר את ההשקעה שעשיתי בכיתות הנמוכות). הוא אהוב וב"ה טוב לו

בלימודים הוא "זורק" אבל ב"ה היכולות הגבוהות מפצות על זה

לק"י

לכל בית ספר יש כנראה תוכנית אחרת.

אני יכולה להגיד שהבן שלי מאוד נהנה ללמוד שם. הוא מקבל שם תכנים אחרים וחווייתיים.

בחיים האמיתיים יש אנשים מכל הסוגים

והיה לנו מאד חשוב שילמד עם ילדים רגילים

לא הייתה לו תווית של ילד מחונן

למרות שהחברים זיהו מייד והדביקו את התווית בעצמם

אנחנו השקענו הון כסף בחוגים מאד מיוחדים ששם הייתה לו חברת השווים אבל התוכן היה מועיל לחיים ולא אווילי.

מבחינה כלכלית נטו תוכנית המחוננים זולה להורים אבל אני טרחתי ללכת לקבל מידע על כל מערך השיעורים והחלטנו לוותר

ולעשות לו תוכנית פרטנית.

כן נכון זה אומר שגם האחים ילכו למלא חוגים וצריך להחליט על תעדוף הוצאות.

אנחנו העדפנו בגדים יד 2 ולהשקיע את הכסף בהעשרה שלו.

❤-🐌

תנסי

אם הוא מאד מאד מתלהב - תקני כמה

כשמשהו מעניין אותם פתאום מתגלה המוטוריקה

זה מעניין מה שאת כותבת,

כי אני בהתלבטות עד כמה להעשיר את הילדה מעבר וכמה לתת לה ללמוד בעצמה מהעולם

היו חוגים כבר מגיל שנה. התעמלות, מוסיקה, ואומנות - יצירה.

בגדול אלו 3 תחומים שכדאי לבדוק לאן הכישרון נוטה

לקראת גיל בית ספר עברנו למקום יותא דתי

היו הרבה חוגים נהדרים בבית הספר

אבל אני רשמתי לבן- פימו, לגו הנדסי, התעמלות, קפוארה, שחיה 

לכל חוג יש כמה רמות

רציתי גם טיסנים אבל בגיל ההתבגרות ילדים מחליטים

רציתי מאד גם חוג בישול אבל הוא היה באותה שעה של חוג אחר, אז נתתי יד חופשית בבית, מבשל יותר טוב ממני היום

לבנות - רקמה, ציור, פימו, חוג עיצוב במרציפן, סריגה, ציור על משי, איפור, בישול, אפיה... שחיה

אצל בנות אם יש לך חוג בלט או התעמלות ממש ממליצה שתעודדי אותה זאת מתנה לכל החיים,

יש גם וול סטריט בית ספר לאנגלית  אבל  דווקא אחיו התמיד והוא לא רצה, אני גם מאד ממליצה אם לא דוברים בבית את השפה

יש חוגים יותר יקרים כמו צלילה ושיט 

אם יש לה כישרון למוסיקה אז כמובן להשקיע בכלי ובמורה 

 במשפחה ברוכת ילדים זה יהיה מיותר יש במשפחות גדולות מארג חברתי וכשרונות שיחודי להם

יש חנויות שמוכרות ערכות יצירה

זה הרבה יותר זול מחוג

אבל מפתח ממש

והייתה תקופה שסבבה סביב הערכות האלה גיל שנתיים וחצי שלוש ארבע

נ ב  מי שגרה בעיר עם ים אין חוג טוב יותר מללכת לים

ממש השקעת בחוגים,

ובאמת מגוון מעשיר ומרחיב בכל התחומים. כתבת כיוונים שלא חשבתי עליהם.

אני אחשוב מה רלוונטי אצלנו (בעיקר להמשך כי היא עוד קטנה ואני לא אשלח לחוג החל מגיל שנה ;))

כאילו עדיין 😅

מפתיע, נכון..?

האמת שאני יכולה לומר שבדיעבד היה פער ביני לבין ילדים אחרים בגלל העניין הזה, שרק כבוגרת הצלחתי לפתור. אבל הייתה אז תת מודעות חעניין וז היה בעיקר מגניב שיש מישו כזה במשפחה

כן היו לי תכניות העשרה שהיו מיועדות עבורי ואחים שלי לא הלכו אליהן (וגם לא רצו) וגם בסוף צורפתי למין כיתת על כזו של מחוננים עד סוף התיכון

אבל, המיומנויות החברתיות שלי היו לא משהו.

בסוף התיכון כבר הורדתי הילוך בכל הנוגע להעשרות למיניהן כי השקעתי יותר בעולמי הרגשי בדרכים שלא אפרט

וכן מצאתי את עצמי יותר בחברה של בוגרים ממני ולא היו לי הרבה תחומי עניין עם החבר'ה.

הייתי שמחה אם היו משקיעים בי בפן הזה גם. כי מאוחר יותר הבנתי שאני נמנית תחת הטייטל ''אישה רגישה' וזה השפיע עליי מאוד

ובקיצור, בעיניי - לימודים זה לא העיקר, ולא לתת לילד תחושה שהוא מוצלח רק בגלל השכל המרומם  כן להשקיע גם במיומנויות חברתיות

יש בו עוד הרבה דברים שצריך לעזור לו לגלות בעצמו 

מסביר איך את מסתדרת עם 10 שעות עבודה

ומותר להגיב גם אם אני לא מחוננת?

כי יש לנו במשפחה שני מחוננים, גבר ואשה, ושניהם סופר חברתיים דווקא...

זה כנראה מסתדר🐣🐥🐤

ויש דרכים ודגשים לעבוד עם זה, ממליצה לקרוא בנושא

לא הפותחת, אבל עם בן שנתיים שעושה רושם של מחונן..וכבר דואגת

לק"י

לא כל המחוננים הם אותו הדבר.

והפוך, גם ילדים שאינן מחוננים יכולים להיות עם קשיים חברתיים וכו'.

תני לו לגדול ותראי איך הוא.

למה את חושבת שהוא מחונן?

זה מעניין אותי 

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה