אני צריכה לאסוף תשובות לשאלה הבאה:
א. כתבו שאלה שמעניינת אתכם הקשורה למדעים.
השאלה יכולה להיות לקוחה מחיי יומיום ולא צריכה להיות קשורה בהכרח למה שנלמד בבית הספר.
ב. פרטו למה השאלה מעניינת אתכם (סיבה אישית, בריאות אישית או ממשפחתית, משהו שקראתי, משהו שלמדתי, שמועות, סקרנות, אמונה וכו)
נא לכתוב גם מה הכיתה שלך👌
יאלה שוטו
תודהה
זה מעניין בגלל שזה מאוד משמעותי לביצועים של אתרי אינטרנט.
או יותר מערכות ספרתיות.
בשניהם דיברנו על זה.
ושכחת לכתוב כיתה😛
הפיזיקה קבועה. המידע עובר בסיבים האופטיים במהירות האור.
העיכובים מושפעים מכמות הציודים שמעורבים בדרך.
יותר צמתים שבוחנים את מהימנות וחוקיות חבילות המידע ומטפלים בניתוב המידע - יותר עיכובים בדרך.
מצד שני נתבים כאלה קריטיים למקרה שאחד מהקווי תקשורת נפל, הרעיון הוא שיהיו קווי גיבוי.
לכן חשבתי עליה
ולי זה מזכיר
(ונכשלתי היום לדעתי, אגב)
מקווה שבכל זאת תעברי, כי יעשו פקטור, אם ממוצע הציונים יהיו נמוך מידי….
אבל לא נורא
וכמה שכבות יש לו? והאם יש שוני בין כבישים?
ופילוסופית- אם שמים כל פעם עוד שכבה, אז הכביש נהיה גבוה יותר ויותר?
זה מעניין כי הכבישים בארץ שונים מאד אחד מהשני, ולכל אחד יש מספר שונה של כלי רכב עליו.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
