זה ממש לא קל מדובר גם בשינוי לילדים

אבל הוא חייב להבין שבסוף חשוב שלאישה יהיה בסדר

הוא צודק שלהתקרב להורים זה קצת משנה משהו במשפחתיות אבל את יכולה להציע לו לניסיון של שנה

ואז תראו אם זה מסתדר וזה טוב

בסוף כסף זה כלום לעומת זה שהאישה תרגיש טוב

וזה מה שחשוב בזוגיות

אז מה שהרישום לגנים נסגר. זו לא סיבה להיות בלחץ לגבי החלטה כ"כ מהותית וחשובה שצריכה להלקח בשיקול דעת.

בסוף יש המון אנשים שמחליטים על מעבר דירה רק אחרי פסח, והילדים שלהם לא נשארים בבית בגלל זה

אם אתם בונים על גן עירוני - העיריה/מועצה חייבת לתת גן לכל ילד שגר במקום. ממילא, כל ילד שנמצא יתקבל לגן גם אחרי תחילת שנת הלימודים ובוודאי לפניה. מקסימום יתקבל לגן פחות מועדף או קצת יותר רחוק שיש בו מקום.

עכשיו שישתחרר הלחץ, כי אי אפשר לקבל החלטה כזאת כ'שצריך להחליט היום!', כדאי לתת זמן, נניח חודש מהיום שתעבדו בו את כל הצרכים והרצונות.

אפשר לפי הדגשים המדהימים שכתה לכם למטה @נגמרו לי השמות ואפשר להדגיש עוד צדדים ותשתדלו להגיע לעמק השווה.

כיוון אחד יכול להיות למצוא איך מוצאים כאן חברה וכו', אפשר גם למצוא איך מפיגים את החששות של בעלך ממעבר לעיר שאת רוצה. יכול להיות גם כיוון שלישי - מעבר למקום אחר, שיענה בצורה משמעותית על הצרכים של שניכם.

רישום לגן תעשו כעת לפי מיקום נוכחי

קחו את השנה בשביל לברר ביניכם ותקבעו דד ליין של החלטה

בינתיים תשקיעו בדברים מסביב בירורים וכו

שדרכה, ובזכותה - אפשר להגיע לעוד עומקים בזוגיות

כדי לעשות זאת בצורה הכי נכונה ושבאמת תקדם אתכם ותתאים עבורכם ספציפית, צריך לעשות עבודת עומק וכמובן שלא ניתן על גבי הפורום להכריע בשאלה כבדת משקל שכזו.

אנסה לשרטט קווים כלליים, אבל חשוב לדעת שחשוב להעמיק בצורה הכי נכונה ומותאמת עבורכם בכדי ששניכם תרגישו שלמים בהחלטה, תהיה אשר תהיה.

ראשית כדאי למפות את הצרכים של שניכם

וגם את ה"למה" (ל' בקמץ) שלך שניכם

ליצור הקשבה אמיתית, עד הסוף

הבנה עמוקה

ומשם - הדרך למציאת פתרונות תהיה הרבה יותר סלולה ב"ה.

לגבי מיפוי הצרכים (על סמך מה שכתבת בלבד, יכול מאוד להיות שיש עוד):

אצלך -

- את אומרת שהמקום הנוכחי ללא קהילה וללא משפחה - משמע יש לך כאן צורך בחיי חברה, עזרה, הרגשה של יחד.

- את מאוד רוצה לחזור לעיר ילדותך שם נמצאית גם משפחתך - משמע יש לך כאן צורך בהעמקת תחושת השייכות, החזרה להרגשת המתיקות בילדות וגם עזרה בפועל מההורים.

אצל בעלך -

- הוא אומר שתפסידו כל חודש 3,000 ש"ח בערך (ההפרש בין השכרת הדירה שלכם להשכרת הדירה בעיר החדשה) - משמע יש לו צורך ביציבות וביטחון כלכלי.

- הוא חושש שתפסידו את המשפחתיות שלכם (כי ההורים שלך יהיו קרובים ואת יותר תישעני עליהם) - משמע יש לו צורך בביחד החזק שלכם, במשפחה שאתם שניכם בונים, במשפחתיות שלכם, בלהיות המשענת המרכזית אחד של השנייה ללא גורם חיצוני, הגם שזה ההורים.

- הוא אומר שהאמת שלא בא לו לעזוב כאן - משמע יש לו צורך ברוגע ובטוב שיש במקום הנוכחי (ואפשר כמובן לשאול אותו עוד על ה"למה" שלו ולהבין עוד מדוע חשוב לו להישאר).

התבוננות משותפת על איך ניתן שהצרכים של *שנינו* יתממשו יכולה לקדם אתכם מאוד

(לצורך הדוגמא בלבד:

האם אני יכולה להרגיש תחושת שייכות בביחד שלנו, שלי ושל בעלי, ולבנות אותה במקום הנוכחי?

האם אני יכולה למלא את הצורך במשפחתיות ובחברה גם בנסיעות מדי פעם מחוץ לבית ולאו דווקא במקום מגורים קרוב?

האם אני יכולה למצוא גם במקום הנוכחי כמה חברות נחמדות?

האם אני יכול להרגיש שעדיין יש לנו יציבות כלכלית וה3,000 ש"ח הללו הולכים לאושר של אשתי, לאושר הזוגי שלנו, וזה בסדר גמור לי לשלם על זה וגם כי ב"ה יש לנו וזה מספיק חשוב לי?

האם נוכל ליצור תא משפחתי חזק ועצמאי גם אם נגור ליד ההורים?

האם נוכל להחליט יחד שאנו נשענים אחד על השנייה קודם כל וכל גורם חיצוני אחר הוא רק משני לנו ורק כאשר זה לא בא על חשבוננו?

האם אוכל למצוא רוגע וטוב גם במקום החדש, לאט לאט ובהדרגה ולהכיר שם יותר?

וכן הלאה).

נתון משמעותי - בעלך אומר שהוא איתך ומוכן לחזור לעיר ילדותך.

נתון משמעותי נוסף - לך קשה לעשות את הצעד כאשר את יודעת שהוא לא רוצה.

הנתון הראשון מאוד משמח ומרגש ומראה עד כמה בעלך אוהב אותך ואכפת לו ממך, שלמרות כל הנ"ל הוא מוכן לעשות מה שישמח אותך ויעשה לך טוב, ושהוא *איתך*

זה נפלא! ויש לזה ערך ומשקל רב מאוד מאוד.

גם הנתון השני משמח - כי הוא טומן בחובו בדיוק אותו דבר גם עבורך - שבאמת אכפת לך מבעלך, שאת באמת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב, ושאת לא רוצה לעשות שום צעד שיצער אותו ושהוא יהיה במקום שליבו אינו חפץ.

אז קודם כל אשריכם ממש

איזה זוג מקסים אתם

ודעו שעצם הדבר הזה - האכפתיות האמיתית אחד מהשנייה, אחד לאושר של השני/ה - הוא הוא אחד המנועים הכי חזקים שיעזרו לכם לצלוח גם את ההתלבטות הנוכחית וגם כל קונפליקט אחר בזוגיות.

אכן חשוב מאוד להגיע להחלטה ששנינו שלמים איתה. שאף אחד לא ירגיש שמחק את עצמו. אפשר להתגמש, אפשר למצוא את האמצע והאיזון, אבל לא למחוק את עצמינו.

ותהליך בירור נכון יקח בחשבון את כל השיקולים בכדי להגיע לכך באמת.

והבסיס הזה, האוהב, הרואה את האחר, ממנו שניכם יוצאים הוא כ"כ נכון וחשוב, ותנכיחו אותו ממש כל הזמן לנגד עיניכם גם בהתלבטויות.

לגבי הבנת הפחדים:

- את מפחדת שכל דבר שיקרה זה יהיה בגלל שעברתם

- את מפחדת שאם תאבדו הכנסה אחת זה כבר יהיה גדול עליכם

- את מפחדת לקבל החלטה שבסופו של דבר תפגע בכם ובזוגיות שלכם. 

- צריך להחליט *היום* בגלל הרישום לגנים של הילדים

אפשר וכדאי לתת מקום לפחד.

להקשיב לו, לראות מה הוא רוצה, בפנים

וכמובן להתחיל לענות לו:

- לגבי הפחד שכל דבר שיקרה זה יהיה בגלל שעברתם,

וגם הפחד לקבל החלטה שבסופו של דבר תפגע בכם ובזוגיות שלכם (שנשמע ששניהם מגיעים מאותו שורש):

אני רואה אותך פחד שרוצה לשמור על הקשר שיש לבעלי ולי, על הזוגיות שלנו.

אתה לא רוצה שנאבד אותה.

ואתה כ"כ צודק!

איך נגיע לכדי כך שזה לא יפגע בזוגיות שלנו?

איך ניצור מצב שאנו שלמים בהחלטה ויודעים בצורה מושכלת ובוגרת שאנו הולכים לקראת מסע חדש, ונדע ונזכור ונשמור לשים את הזוגיות בראש סדר העדיפויות ולהתמודד עם כל האתגרים בדרך מתוך מקום של יחד ולא נפרד, מתוך מקום של אחד עם השניה ולא אחד נגד השנייה.

- לגבי הפחד שאם תאבדו הכנסה אחת זה כבר יהיה גדול עליכם -

אני רואה אותך פחד שרוצה לשמור על היציבות הכלכלית שלנו.

זה נכון וצריך להיות מחושבים גם כלכלית.

איך נוכל ליצור לעצמנו מרווח ביטחון?

ידיעה שמצד אחד אנו חיים בהווה, בכאן ועכשיו, ויש לנו ב"ה את הכסף הדרוש

ומצד שני להיות עם יד על הדופק ולראות אם וכאשר יהיו שינויים לפעול בהתאם. 

למשל אולי למצוא עבודה חלופית זמנית, להגדיל הכנסה ממקור אחר, להפחית הוצאות אחרות, להיעזר בפעמונים וכד', 

לנסות תקופה של שנה בלבד ולפי זה לראות מה הלאה,

הרי אנו לא מוכרים את הבית אלא משכירים, וגם גרים בשכירות אחרת.

לכן שום דבר לא סגור וחתום.

ואפשר בהחלט לנסות שנה אחת ולקבע זאת בחוזה.

ואם יתאים לנו - מעולה, אפשר להאריך את החוזה.

ואם לא יתאים לנו - גם מעולה, למדנו, גדלנו, התפתחנו, אנו יותר מדויקים ונוכל לחזור לבית שלנו שקנינו כי הוא עדיין בבעלותנו

וכן הלאה למצוא עוד אפשרויות שיכולות להתאים.

- ולגבי הצריך להחליט *היום* בגלל הרישום לגנים של הילדים - זה די בעייתי שיש זמן כה קצר ולחוץ.

כי החלטות שמתקבלות בלחץ לא תמיד הכי מדויקות לנו.

הייתי מציעה לשים שנייה בצד את הלחץ ולחשוב באמת מה הכי נכון ומדויק לנו.

ולהיות שלמים בהחלטה.

שנינו.

לקחת את כל היתרונות והחסרונות

את כל הצרכים

את כל הפחדים

את כל הלמה

את כל השיקולים

ולהחליט.

זה לא קל

אבל זה אפשרי!

(למשל כחלק מכתיבת היתרונות במקום הנוכחי ציינת כבר ש:

- יכולתם לקנות בו דירה.

- כתבת גם שהסיבה הגדולה שעברתם אליו היא בשביל שלום בית.

ואפשר להוסיף עוד

וכנ"ל לגבי החסרונות

ואז את אותו התהליך מול המקום החדש)

לסיכום,

יש כאן בהחלט הרבה דברים ושיקולים שצריכים להילקח בחשבון

כאשר בראש ובראשונה עומד האושר שלכם. הזוגיות שלכם.

הבית שלכם פנימה. עבורכם. עבור הילדים שלכם שאתם מהווים עבורם את המודל הזוגי היחידי שהם רואים, ואושרכם הזוגי - הוא בהכרח גם אושרם!

והבית שלכם פנימה הוא לא רק הבית הפיזי של 4 קירות - אלא האהבה והקשר שהם הם בונים ומחיים את הקירות הפיזיים.

התבוננו פנימה גם בעצמכם ומצאו מה חשוב לכל אחד ואחת מכם

תקשרו זאת באהבה ופתיחות אחד לשנייה

ותגיעו ב"ה לפתרונות הכי נכונים לכם.

ב"הצלחה רבה רבה!

(בכל זאת החפירות דורשות זמן גם בעריכה ויכול לצאת מצב שההודעה נקראה הרבה הרבה לפני 😅)

זה לא מרגיש כאילו אנחנו זוג מקסים אם אני מרגישה שרק אני מוותרת כל הזמן, בשביל שלום בית, כי אני לא אוהבת לריב.

ודאי שלא צריך להרגיש שמוותרים כל הזמן,

אפילו על פעם אחת צריך לדון בכך. כי המילה "וויתור" אם היא אומרת שאנחנו מוותרים על עצמינו ומרגישים שאנחנו נמחקים - איננה נכונה אפילו פעם אחת.

וכאמור חשוב להגיע להחלטות משותפות שיהיו נכונות וטובות *לשנינו*, למצוא איך למלא את הצרכים *של שנינו*.

ושלום הבית יגיע כך.

לא ע"י הימנעות

לא ע"י ריצוי

לא ע"י מחיקת העצמי

השלום בבית הוא השלום שיש לנו קודם כל גם בלב כל אחד עם עצמו ומשם זה מקרין.

כשהלב לא מפויס ולא רגוע גם השלום הוא מן השפה לחוץ.

וודאי שלא נחמד לריב, אבל אפשר ללמוד איך לריב, או יותר נכון איך לתקשר בצורה מיטיבה גם כשאנו בחוסר הסכמה ולנהל קונפליקטים זוגיים בהצלחה.

נכון, זה עובר הרבה פעמים דרך חתחתים של כעסים, ריחוק, מריבות, אכזבות, אתגרים ומשברים - אבל כ"כ חשוב להמשיך ולהעמיק ולא לוותר על עצמינו ועל הזוגיות שלנו ודווקא מתוך המקומות הללו הרחוקים ללמוד לצמוח ולעלות עוד קומה בזוגיות (והרבה פעמים גם בפן האישי).

שולחת לך חיבוק גדול ותפילה שהקב"ה ישלח לכם בהירות שלמה, החלטות טובות, שלמות בלב ובבית אהבה ונחת גדולה 🙏🌹

נשמע מהדברים, שגם בעלך מוכן לוותר. בהודעה הפותחת כתבת שהוא מוכן לעבור, בשבילך, למרות שלא בא לו מכל מיני סיבות שחלקן לפחות אוביקטיבית הגיוניות.

אז אתם באמת זוג מקסים, שכל אחד מבני הזוג מוכן לוותר בשביל השני.

עכשיו, אחרי שיש לשניכם מוכנות לוויתורים בשביל השני והבית - אפשר לעלות קומה. כל עוד ששניכם מוכנים לוותר - זה הרבה יותר טוב מזוג שכל אחד עומד על שלו ויש מריבות, אבל כל החלטה משאירה אחד מכם מתוסכל.  כלומר, את מוכנה לוותר, בשבילו ולהשאר מתוסכלת כי א', ב', ג'. הוא גם מוכן לוותר בשבילך ולהשאר מתוסכל כי ד', ה', ו'.

עכשיו כדאי לראות איך עולים קומה, משיח של וויתור - לשיח של השלמה. לשיח שרואה את כל הצרכים והרצונות השונים ומתוך ראיה עמוקה שלהם - מפתחים מסוגלות להחליט ביחד.

בניגוד לקודמת, את זה לא ראיתי בדברים שלך, אז יכול להיות שזה לא ככה אצלכם, אבל כיוון שזו תחושה נפוצה ותופעה נפוצה, שווה להתבונן בה:

הרב שמחה כהן זצ"ל, מתאר בספרו זוג שהגיע אליו להתייעצות, האשה (הוא מקדים, שכל המקרים קרו עם שני צדדים, כל פעם הוא בחר דוגמא אחת) טענה שתמיד היא מוותרת ואף פעם לא מקבלים את דעתה. הרב הציע שלצורך התרגול, תבחר תחום אחד שבו היא תחליט.

תוך כדי שהיא חושבת על זה, הבעל מעיר, שרק רוצה לציין ש:

התלבטו איפה לגור והלכו למקום שהאשה העדיפה, היא אישרה,

התלבטו איזה רכב וקנו את זה שהאישה העדיפה, היא אישרה

וככה רשימה של עוד כמה נושאים משמעותיים - ועדיין היא נשארה בתחושה ש'אף פעם לא הולכים לפי דעתה' 'תמיד אני מוותרת'.

ההסבר הנפשי לזה הוא שמבחינת כל אחד מאיתנו, העמדות שלו הן 'העמדות הנכונות' ואז, יכול להיות זוג מתחשב ממש, שפעם אחת בסופו של דבר עושים את מה שהוא מעדיף ופעם שניה את מה שהיא - אבל כל אחד מהם בתחושה שהוא 'תמיד מוותר', כי הפעמים שבהן השני וויתר, "זה בכלל לא היה וויתור - פשוט הוא 'קיבל שכל' להסכים להחלטה הנבונה...".

כשקראתי את זה, זה הסביר לי בדיעבד, כמה מורכביות שנתקלנו בהם בשנים הראשונות. אם הועלתי לפותחת או למישהו - אשמח.

אם תרצו לעבור דירה, תוכלו. עשיתי את זה בקיץ לפני כמה שנים ואם ההורים שלך גרים שם יש אפילו פיתרון טכני שיכול לכפות על העיריה רישום של הילדים שלכם גם בלי שיש לכם אפילו חוזה שכירות.

(רושמים את הילדים לגנים ומצהירים שהם גרים אצל סבא וסבתא)

רגשית - ענו לך טוב ממני.

אם רושמים בעירייה שבה לא גרים צריך להביא ביטול רישום וזה משהו שאפשר להביא גם בחודש אוגוסט

ולהביא חוזה שכירות

אל תדאגי אנשים עוברים גם ברגע האחרון ודברים מסתדרים

מעבר דירה מצריך דיון על צרכים אישיים ומשפחתיים

חשוב לנהל אותו ולא לעשות דברים מלחץ

יש לכם זמן ואם זה לא יקרה השנה אבל גם שנה הבאה דברים יכולים להסתדר

באמת חשוב להתייחס לרבדים השונים משפחתיים, כלכליים, מוסדות חינוך וכיו'

זה משהו כרגע לא נראה שיכול להסתדר זה לא אומר שבהמשך לא יסתדר אלא שצריך לברר האם אפשרי גם אחרת

בהצלחה!!

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת