זה ממש לא פשוט...

תדאגי לעצמך! לאוכל טוב ומזין, לשינה כמה שאפשר, לדבר עם מישהי קרובה ולפרוק.

אפילו שתבוא נערה להיות עם הילדים ואת תלכי לנוח.

את הכי חשובה!

איך בבקרים כשהילדים במסגרות?

אולי שווה להביא עזרה דווקא בשעות האלו?

משהי שתעזור קצת בסדר ונקיון של הבית

ראיתי אצלי שכשהבית פחות או יותר מסןדר

אז אחכ השהות בבית עם הילדים יותר קלה.

לישוןןןןןן

זה מחזיר שפיות!!!!

אז איך?

הרי אי אפשר מישהי בלילה..

א- בלילה מה שהציל אותי מדיכאון: סדרה טובה..

ביום?

את חייבת החלפת אנרגיה

חייבת!!

קחי מישהי אפילו לשעה שאת נכנסת לישון בשקט בלי לשמוע בכי  

וממני שמבינה אותך מאוד- (בע"ה בקרוב אצלי😆😆🤭)

חיבוק גדול!!!!!

חיבוק על התחושות וההרגשות!!

אני גם שבוע ויומיים אחרי קיסרי ועם כל השמחה וההתלהבות בא לי קצת רגע לעצמי, לדאוג לי, בלי לחשוב על אף אחד בעולם

להכנס מתחת לפוך ולא לחשוב מתי הארוחה הבאה של התינוקת

חיבוק ומזל טוב! 🫶🌹

שווה לעשות מאמץ ולהיעזר בעזרה חיצונית.

הפעם-פעמיים הראשונות הן יכירו אתכם, מטלות הבית, ואיך לבצע. מה שלי מאוד עזר כדי שלא תהיה תחושה שהן שואלות אותי מה לעשות זה מראש לעשות רשימת מטלות שהן צריכות להספיק, אם לא מספיקות הכל א למצוא במפגשים את האיזון בין זמן המוקצב למשימות למה שהן צריכות להספיק

אני אנסה להרגיש מה נכון לי

פשוט ריק כזה בלי להיות לקראת משהו

הכל מאחורי

ממש מאוהבת בקטני

ובתודה גדולה

אבל מפחדת משגרה שוחקת ואפורה

גם אני קצת אחרי לידה וכל פעם מזדחל הפחד והחששות מההמשך מאיך יהיה

כשיתחילו הכאבי בטן

כשהאחים החמודים יתהפכו

מחופשת לידה ארוכה לבד בבית..

מה שאני עושה זה להחזיר את עצמי לכאן ועכשיו. אם עכשיו טוב אז בסדר. לנסות יותר להיות פה ופחות בעתיד

הבנתי שאצלך כבר עכשיו מאתגר אז אולי פחות יעזור 

אני כל הזמן אומרת לבעלי (בהריון)-

איזה משעמם זה שנה שאין בה לידה.. אין למה לצפות🤭🤭

(ואז נזכרתי במטרות אחרות ששמחו אותי.. כמו הירידה במשקל, כמו מציאת עבודה כלבבי..)

ילדתי את הארבעה הראשונים יחסית צפופים

ואז עשיתי הפסקה ארוכה, גם יחסית

והרגשתי ככה, שחסר את ההתחדשות והציפייה הזאת

אבל עם הזמן למדתי להנות מדברים מרגשים אחרים ביום יום

(החל מלילה שינה רצופה 😅 והלאה)

ובאמת היו הרבה דברים טובים בתקופה הזאת.

למדתי שעם הזמן מתרגלים לזה, מסתגלים למצב החדש

זה תהליך

כנ"ל התחושה הזאת אחרי הלידה..

שהתקופה הזאת של חל"ד מזמנת לנו אפשרות לחשוב על החיים ועל המשמעות שלנו בעולם.

זה המקום הזה שיש קצת ריק, כל אחת זה פוגש בצורה קצת שונה.

אם זה מעבודה אינטנסיבית והרגשה של סיפוק, שצריך אותך ופתאום אין את זה וגם מסתבר שמסתדרים בלעדיי.

אם זה ההריון וכל מה שכרוך בזה והציפיה וההתרגשות ופתאום זה פה ושיגרה וסזיפיות.

אז קודם כל לקבל את זה כמובן, להבין שזה הגיוני ושזאת הזדמנות! לגלות מי אני, מה אני רוצה מהחיים שלי מהמקום הכי פנימי ועמוק בלי שום דברים חיצוניים.

כותבת בעיקר לעצמי האמת. הלוואי ואצליח להגיע לדברים משמעותיים.

לפעמים הפאוזה הזו לא טובה לנו במובן של מחשבות עומק על החיים. בעיניי, תקופות הורמונליות ועייפות כמו אחרי לידה ממש, זה זמן שהמחשבה והרגש שלנו מעורער מאוד ולא תמיד כדאי להקשיב להם.

וסביר להניח שלו היינו מושפעות פחות מעייפות והורמונים ועמל, והשגרה שלנו הייתה מתערערת פחות, אז היה לנו יותר קל להכיל את ה'ריק' הזה ולא לחשוב שזה חייב להשליך על כל חיינו ושזה זמן לעצור הכל ולעשות חושבים.

אפשר גם להסתכל על זה כתקופה של קושי למען המטרה, שהיא עוד ילד, ולתת לגל לעבור בלי לעשות איתו כלום ובלי לתת למחשבות יותר מדי מקום מתוך הבנה שזה לגיטימי שיש גם ימים אפורים יותר בתוך השגרה הזו.

זו תקופה סיזיפית וקשה וישנים פחות. ומסודר פחות. ויש פחות כח. וזה הזמן לשחרר ולחיות ברגע.

אבל בסופו של דבר לפחות אצלי, כשאני חווה ריק וחוסר משמעות קשה לי לקבל את זה שזה הורמונים ותקופה ויעבור.

מאמינה שאם חושבים על זה מראש בתקופה שהמח קצת יותר אפוי זה יעיל יותר.

פשוט אצלי אין ככ מושג של לא לתת למחשבות מקום.

זה או שהן נודדות לכיוון חיובי או למקום די שלילי וקשה.

אבל מקבלת מה שאת אומרת❤ ממש חשוב!

ולדעתי בהחלט יש להכנה מוקדמת כח בעניין הזה. אבל צריך לתחזק את זה גם תוך כדי. כדי להיזכר ולהכניס למודעות ולהרפות. כי זה בדרכ זמנים של חולשה ממילא, ותחושת חוסר האונים מול המצב רק גדלה כי את עייפה מדי/ חלשה מדי/ חסרת כוחות כדי לעשות שינוי ממילא

בתור אחת שסובלת מpms רגשי בין היתר ורגישה מאוד לתנודות הורמונליות, לקח לי 20 שנה להבין את עצמי ולהגיע למסקנה הזו

אבל זה וודאי שזה לא רק זה. וזה יושב גם לפעמים על תחושה של חוסר משמעות/ חוסר פניות לעצמי/ פרפקציוניזם שאינו תואם מציאות/ חוסר שביעות רצון מהמציאות שבדרכ בימי שגרה אנחנו מצליחים להתנהל איתה, ומועצם מאוד בזמנים כאלה.

יש זמנים שהעבודה היא לא להתייחס למחשבות ורגשות האלה ולדעת שזה הורמונלי ויעבור.

רק שבמחזור החודשי את יודעת שזה עניין של כמה ימים. בהריון או אחרי לידה זה יכול להתמשך כמה חודשים, ואז לפעמים הפתרון של לתת לזה לעבור לא מספיק ויש צורך בהתבוננות מעמיקה יותר.

למדתי שבתקופות האלו אסור לחשוב לעומק

זה המון קולות, אצלי, שלא קשורים למציאות באמת

אוסף של עייפות והורמונים

שברגע שאני מתאוששת פיזית והורמונלית הם חולפים מעצמם וחבל לתת להם נפח יותר ממה שהם

איך אפשר למצוא את הזמנים האלה שאת כן יכולה להרשות לעצמך

לנוח

לישון

להרפות

ולהיענות לצורך שלך פשוט להתפנק?

גם אני קצת אחרי לידה אבל לידה ראשונה (בטוחה שזה מאוד שונה)

הרגשתי שגומר אותי האינטנסיביות של להיות צמודה לקטני ולהיות זמינה אליו ובקושי זמן לנוח ולא לישון בלילה...

מאוד מזדהה בצורך לנוח להשתחרר ולפינוק

ואתמול חשבתי עם בעלי וסיכמנו שהוא לוקח את הקטן ואחראי עליו לשעה בערב ואני יכולה להתאפס ולנוח ובעיקר להיות חופשיה למה שרוצה לשעה ואתמול והיום היה ממש נס כמה שהיה לי טוב 

אהובה. כל כך מובן

כל כך

העליות והירידות באלו במצב רוח

העייפות

הדרישות הבלתי פוסקות מהבית והטיפול בתינוק שזה אינטנסיבי שאי אפשר לתאר

והמלחמה ברקע וההשלכות שלה

בא לי לחבק אותך

אני כל כך מזדהה

שונאתתתת את התקופה הזאת אחרי לידה

אצלי לפחות

יש ימים רצופים שאני לא רואה אור יום

וזה לכשעצמו עושה לי רע

רצון להחזיק קצת בכח בזמן

שלא יתקדם מהר מדי קדימה

וידרוש ממני לחזור לתפקד ולחיות בשגרה

כל כך הרבה חיכיתי לאחרי הלידה

שזה יהיה תורי קצת לשחרר ולהתפנק

אחרי 3 חודשים שתפקדתי כאם חד הורית לחבורה שלמה+ סוף הריון לבד ( מילואים..אם לא הובן..)

וחיכיתי לתינוקי המתוק

לשיהיה לי רשמית מותר לנוח..לקבל.. ולא רק להיות במאמץ תמידי

והשבוע באמת נחתי יחסית

(לישון זה סיפור אחר..כי התינוקות שלי קשוחים בקטע הזה..אבל לא מתרגשת..לא מצפה למשהו אחר ושמחה על. כל שינה קצרה שכן)

ובעלי כן נרתם ולקח חופש אחה''צ לעזור לי עם הילדים

אבל זה לא יכל להמשיך ככה כמובן כי צריכים אותו

ופשוט נבהלתי לרגע

כי זה לא רק הפיזי

סה''כ אני מסתדרת עם הילדים..

מספיק מתורגלת ב''ה...

זה בעיקר רגשי

לידה זה רגע שיא

שקדמה לו כל כך הרבה ציפיה

ובבת אחת כל החוסר ידיעה הופך לידוע

וההכרות הראשונה עם הקטני כל כך מרגשת

עדיין מתרגשת כל הזמן!!💖 מתאהבת בו כל יום מחדש

אבל

התחושה היא שהחיים זה כמו מן מכבש כזה שדוחק אותך לקיר

שרק רוצה ממך עוד ועוד מאמץ והתגברות והתגייסות

לפחות זה מה שאני הרגשתי בחודשים האחרונים

כבר אין לי אמון בחיים פשוטים ומאוזנים

אולי גם ובעיקר כי בעלי מאוד כבוי מאז שהשתחרר היה מת לחזור לצבא..ולא הולך לו להשתלב חזרה..הוא השתנה במלא

ומורכב לו

והוא עובד עם עצמו מקסים ומתקדם

אבל הוא כבוי

ומרגישה שאנחנו ב2 עולמות

מאוד מדברים

אבל

עדיין

מתגעגעת אליו חיוני ושמח  ופנוי רגשית

זה משפיע גם עלי האין ברק בעיניים שאצלו

זהו..פרקתי שוב..

היום אני יותר בטוב..

תודה לכולן כתבתן דברים ממש חשובים ולוקחת לעצמי הרבה

לי אין עזרה בהריון ולא אחרי לידה,אז מבחינה פרקטית לא מרגישה את מה שכתבת, אבל כן מרגישה הרגשות כמו שכתבת -

אני מרגישה אחרי לידה תמיד "ירידה" כזו כי היו בתוכי חיים שנרקמו, והייתי שותפה למעשה בראשית, והיה בתוכי מלאך ועכשיו נשאר ריק,

לי עוזר להתבונן בתפקיד שלנו כאמהות ולראות איך התפקיד שלי ממשיך אבל ממקום מרוחק יותר.

בשנה הראשונה - התינוק ממש תלוי בי ההנקה,בתחושת בטחון בהכל,

ואחר כך לאט לאט הקשר ביננו תופס מרחק פיזי אבל עומק נפשי,

וזה עבודתנו לבנות קשר בריא להפנים שהתינוק לא קשור אלי בחבל טבור,אבל עדיין יש לי תפקיד מהותי בקשר ביננו.

זה אפילו קשר בוגר ועמוק יותר, למרות שאנחנו פיזית פחות קשורים.

אחר כך גם בצבא ובישיבה ובנישואים זה עבודה לבנות קשר בריא וטוב.

אז אחרי לידה זו תחילת ההתרחקות הזו.

ולכן הגיוני שזה חסר וכואב ההתנתקות הראשונית הזו.

ושיהיה לך בהצלחה רבה בבניית הקשר החדש בבית.

אולי זו הזדמנות כמו עם התינוק לבנות יחד קשר חדש? מסוג אחר אבל לא בהכרח פחות טוב?

ולגבי מנשא- אני שמה במנשא טוב אורטופדי מהרגע שחוזרים הביתה, זה ממש טוב לי, כן הייתי מציעה לך לנסות .

דווקא כתבתי שהעניין הוא לא הפרקטי

אלא הרגשי

בפרקטיקה מאמינה שאסתדר..

אבל רגשית צריכה להתמקם

לפני הלידה דמיינתי רק את ההתחלה

ועכשיו.. צריכה לייצר קדימה גם חלומות ורצונות

בוודאי שאנחנו מתכוונות לרגש,

אבל ממה שכתבת הבנתי שהרגש שתארת הוא תוצאה של פרקטיקה,

ואני חושבת שיש רגש כזה שלא תלוי בפרקטי בכלל,

לידה יוצרת אצלנו הרגשת ריק,

הקשר בין אמא לתינוק משתנה כשחותכים את חבל הטבור - וזה לא קשור לדמיונות או חלומות או רצונות או המצב בבית.

זה נטו רגש הורמונלי נשי שלא תלוי בשום דבר אחר.

ב''ה עכשיו הרבה יותר בסדר

גם מתרגלים

גם מתחזקים

גם מתאזנים

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.