זה ממש לא פשוט...

תדאגי לעצמך! לאוכל טוב ומזין, לשינה כמה שאפשר, לדבר עם מישהי קרובה ולפרוק.

אפילו שתבוא נערה להיות עם הילדים ואת תלכי לנוח.

את הכי חשובה!

איך בבקרים כשהילדים במסגרות?

אולי שווה להביא עזרה דווקא בשעות האלו?

משהי שתעזור קצת בסדר ונקיון של הבית

ראיתי אצלי שכשהבית פחות או יותר מסןדר

אז אחכ השהות בבית עם הילדים יותר קלה.

לישוןןןןןן

זה מחזיר שפיות!!!!

אז איך?

הרי אי אפשר מישהי בלילה..

א- בלילה מה שהציל אותי מדיכאון: סדרה טובה..

ביום?

את חייבת החלפת אנרגיה

חייבת!!

קחי מישהי אפילו לשעה שאת נכנסת לישון בשקט בלי לשמוע בכי  

וממני שמבינה אותך מאוד- (בע"ה בקרוב אצלי😆😆🤭)

חיבוק גדול!!!!!

חיבוק על התחושות וההרגשות!!

אני גם שבוע ויומיים אחרי קיסרי ועם כל השמחה וההתלהבות בא לי קצת רגע לעצמי, לדאוג לי, בלי לחשוב על אף אחד בעולם

להכנס מתחת לפוך ולא לחשוב מתי הארוחה הבאה של התינוקת

חיבוק ומזל טוב! 🫶🌹

שווה לעשות מאמץ ולהיעזר בעזרה חיצונית.

הפעם-פעמיים הראשונות הן יכירו אתכם, מטלות הבית, ואיך לבצע. מה שלי מאוד עזר כדי שלא תהיה תחושה שהן שואלות אותי מה לעשות זה מראש לעשות רשימת מטלות שהן צריכות להספיק, אם לא מספיקות הכל א למצוא במפגשים את האיזון בין זמן המוקצב למשימות למה שהן צריכות להספיק

אני אנסה להרגיש מה נכון לי

פשוט ריק כזה בלי להיות לקראת משהו

הכל מאחורי

ממש מאוהבת בקטני

ובתודה גדולה

אבל מפחדת משגרה שוחקת ואפורה

גם אני קצת אחרי לידה וכל פעם מזדחל הפחד והחששות מההמשך מאיך יהיה

כשיתחילו הכאבי בטן

כשהאחים החמודים יתהפכו

מחופשת לידה ארוכה לבד בבית..

מה שאני עושה זה להחזיר את עצמי לכאן ועכשיו. אם עכשיו טוב אז בסדר. לנסות יותר להיות פה ופחות בעתיד

הבנתי שאצלך כבר עכשיו מאתגר אז אולי פחות יעזור 

אני כל הזמן אומרת לבעלי (בהריון)-

איזה משעמם זה שנה שאין בה לידה.. אין למה לצפות🤭🤭

(ואז נזכרתי במטרות אחרות ששמחו אותי.. כמו הירידה במשקל, כמו מציאת עבודה כלבבי..)

ילדתי את הארבעה הראשונים יחסית צפופים

ואז עשיתי הפסקה ארוכה, גם יחסית

והרגשתי ככה, שחסר את ההתחדשות והציפייה הזאת

אבל עם הזמן למדתי להנות מדברים מרגשים אחרים ביום יום

(החל מלילה שינה רצופה 😅 והלאה)

ובאמת היו הרבה דברים טובים בתקופה הזאת.

למדתי שעם הזמן מתרגלים לזה, מסתגלים למצב החדש

זה תהליך

כנ"ל התחושה הזאת אחרי הלידה..

שהתקופה הזאת של חל"ד מזמנת לנו אפשרות לחשוב על החיים ועל המשמעות שלנו בעולם.

זה המקום הזה שיש קצת ריק, כל אחת זה פוגש בצורה קצת שונה.

אם זה מעבודה אינטנסיבית והרגשה של סיפוק, שצריך אותך ופתאום אין את זה וגם מסתבר שמסתדרים בלעדיי.

אם זה ההריון וכל מה שכרוך בזה והציפיה וההתרגשות ופתאום זה פה ושיגרה וסזיפיות.

אז קודם כל לקבל את זה כמובן, להבין שזה הגיוני ושזאת הזדמנות! לגלות מי אני, מה אני רוצה מהחיים שלי מהמקום הכי פנימי ועמוק בלי שום דברים חיצוניים.

כותבת בעיקר לעצמי האמת. הלוואי ואצליח להגיע לדברים משמעותיים.

לפעמים הפאוזה הזו לא טובה לנו במובן של מחשבות עומק על החיים. בעיניי, תקופות הורמונליות ועייפות כמו אחרי לידה ממש, זה זמן שהמחשבה והרגש שלנו מעורער מאוד ולא תמיד כדאי להקשיב להם.

וסביר להניח שלו היינו מושפעות פחות מעייפות והורמונים ועמל, והשגרה שלנו הייתה מתערערת פחות, אז היה לנו יותר קל להכיל את ה'ריק' הזה ולא לחשוב שזה חייב להשליך על כל חיינו ושזה זמן לעצור הכל ולעשות חושבים.

אפשר גם להסתכל על זה כתקופה של קושי למען המטרה, שהיא עוד ילד, ולתת לגל לעבור בלי לעשות איתו כלום ובלי לתת למחשבות יותר מדי מקום מתוך הבנה שזה לגיטימי שיש גם ימים אפורים יותר בתוך השגרה הזו.

זו תקופה סיזיפית וקשה וישנים פחות. ומסודר פחות. ויש פחות כח. וזה הזמן לשחרר ולחיות ברגע.

אבל בסופו של דבר לפחות אצלי, כשאני חווה ריק וחוסר משמעות קשה לי לקבל את זה שזה הורמונים ותקופה ויעבור.

מאמינה שאם חושבים על זה מראש בתקופה שהמח קצת יותר אפוי זה יעיל יותר.

פשוט אצלי אין ככ מושג של לא לתת למחשבות מקום.

זה או שהן נודדות לכיוון חיובי או למקום די שלילי וקשה.

אבל מקבלת מה שאת אומרת❤ ממש חשוב!

ולדעתי בהחלט יש להכנה מוקדמת כח בעניין הזה. אבל צריך לתחזק את זה גם תוך כדי. כדי להיזכר ולהכניס למודעות ולהרפות. כי זה בדרכ זמנים של חולשה ממילא, ותחושת חוסר האונים מול המצב רק גדלה כי את עייפה מדי/ חלשה מדי/ חסרת כוחות כדי לעשות שינוי ממילא

בתור אחת שסובלת מpms רגשי בין היתר ורגישה מאוד לתנודות הורמונליות, לקח לי 20 שנה להבין את עצמי ולהגיע למסקנה הזו

אבל זה וודאי שזה לא רק זה. וזה יושב גם לפעמים על תחושה של חוסר משמעות/ חוסר פניות לעצמי/ פרפקציוניזם שאינו תואם מציאות/ חוסר שביעות רצון מהמציאות שבדרכ בימי שגרה אנחנו מצליחים להתנהל איתה, ומועצם מאוד בזמנים כאלה.

יש זמנים שהעבודה היא לא להתייחס למחשבות ורגשות האלה ולדעת שזה הורמונלי ויעבור.

רק שבמחזור החודשי את יודעת שזה עניין של כמה ימים. בהריון או אחרי לידה זה יכול להתמשך כמה חודשים, ואז לפעמים הפתרון של לתת לזה לעבור לא מספיק ויש צורך בהתבוננות מעמיקה יותר.

למדתי שבתקופות האלו אסור לחשוב לעומק

זה המון קולות, אצלי, שלא קשורים למציאות באמת

אוסף של עייפות והורמונים

שברגע שאני מתאוששת פיזית והורמונלית הם חולפים מעצמם וחבל לתת להם נפח יותר ממה שהם

איך אפשר למצוא את הזמנים האלה שאת כן יכולה להרשות לעצמך

לנוח

לישון

להרפות

ולהיענות לצורך שלך פשוט להתפנק?

גם אני קצת אחרי לידה אבל לידה ראשונה (בטוחה שזה מאוד שונה)

הרגשתי שגומר אותי האינטנסיביות של להיות צמודה לקטני ולהיות זמינה אליו ובקושי זמן לנוח ולא לישון בלילה...

מאוד מזדהה בצורך לנוח להשתחרר ולפינוק

ואתמול חשבתי עם בעלי וסיכמנו שהוא לוקח את הקטן ואחראי עליו לשעה בערב ואני יכולה להתאפס ולנוח ובעיקר להיות חופשיה למה שרוצה לשעה ואתמול והיום היה ממש נס כמה שהיה לי טוב 

אהובה. כל כך מובן

כל כך

העליות והירידות באלו במצב רוח

העייפות

הדרישות הבלתי פוסקות מהבית והטיפול בתינוק שזה אינטנסיבי שאי אפשר לתאר

והמלחמה ברקע וההשלכות שלה

בא לי לחבק אותך

אני כל כך מזדהה

שונאתתתת את התקופה הזאת אחרי לידה

אצלי לפחות

יש ימים רצופים שאני לא רואה אור יום

וזה לכשעצמו עושה לי רע

רצון להחזיק קצת בכח בזמן

שלא יתקדם מהר מדי קדימה

וידרוש ממני לחזור לתפקד ולחיות בשגרה

כל כך הרבה חיכיתי לאחרי הלידה

שזה יהיה תורי קצת לשחרר ולהתפנק

אחרי 3 חודשים שתפקדתי כאם חד הורית לחבורה שלמה+ סוף הריון לבד ( מילואים..אם לא הובן..)

וחיכיתי לתינוקי המתוק

לשיהיה לי רשמית מותר לנוח..לקבל.. ולא רק להיות במאמץ תמידי

והשבוע באמת נחתי יחסית

(לישון זה סיפור אחר..כי התינוקות שלי קשוחים בקטע הזה..אבל לא מתרגשת..לא מצפה למשהו אחר ושמחה על. כל שינה קצרה שכן)

ובעלי כן נרתם ולקח חופש אחה''צ לעזור לי עם הילדים

אבל זה לא יכל להמשיך ככה כמובן כי צריכים אותו

ופשוט נבהלתי לרגע

כי זה לא רק הפיזי

סה''כ אני מסתדרת עם הילדים..

מספיק מתורגלת ב''ה...

זה בעיקר רגשי

לידה זה רגע שיא

שקדמה לו כל כך הרבה ציפיה

ובבת אחת כל החוסר ידיעה הופך לידוע

וההכרות הראשונה עם הקטני כל כך מרגשת

עדיין מתרגשת כל הזמן!!💖 מתאהבת בו כל יום מחדש

אבל

התחושה היא שהחיים זה כמו מן מכבש כזה שדוחק אותך לקיר

שרק רוצה ממך עוד ועוד מאמץ והתגברות והתגייסות

לפחות זה מה שאני הרגשתי בחודשים האחרונים

כבר אין לי אמון בחיים פשוטים ומאוזנים

אולי גם ובעיקר כי בעלי מאוד כבוי מאז שהשתחרר היה מת לחזור לצבא..ולא הולך לו להשתלב חזרה..הוא השתנה במלא

ומורכב לו

והוא עובד עם עצמו מקסים ומתקדם

אבל הוא כבוי

ומרגישה שאנחנו ב2 עולמות

מאוד מדברים

אבל

עדיין

מתגעגעת אליו חיוני ושמח  ופנוי רגשית

זה משפיע גם עלי האין ברק בעיניים שאצלו

זהו..פרקתי שוב..

היום אני יותר בטוב..

תודה לכולן כתבתן דברים ממש חשובים ולוקחת לעצמי הרבה

לי אין עזרה בהריון ולא אחרי לידה,אז מבחינה פרקטית לא מרגישה את מה שכתבת, אבל כן מרגישה הרגשות כמו שכתבת -

אני מרגישה אחרי לידה תמיד "ירידה" כזו כי היו בתוכי חיים שנרקמו, והייתי שותפה למעשה בראשית, והיה בתוכי מלאך ועכשיו נשאר ריק,

לי עוזר להתבונן בתפקיד שלנו כאמהות ולראות איך התפקיד שלי ממשיך אבל ממקום מרוחק יותר.

בשנה הראשונה - התינוק ממש תלוי בי ההנקה,בתחושת בטחון בהכל,

ואחר כך לאט לאט הקשר ביננו תופס מרחק פיזי אבל עומק נפשי,

וזה עבודתנו לבנות קשר בריא להפנים שהתינוק לא קשור אלי בחבל טבור,אבל עדיין יש לי תפקיד מהותי בקשר ביננו.

זה אפילו קשר בוגר ועמוק יותר, למרות שאנחנו פיזית פחות קשורים.

אחר כך גם בצבא ובישיבה ובנישואים זה עבודה לבנות קשר בריא וטוב.

אז אחרי לידה זו תחילת ההתרחקות הזו.

ולכן הגיוני שזה חסר וכואב ההתנתקות הראשונית הזו.

ושיהיה לך בהצלחה רבה בבניית הקשר החדש בבית.

אולי זו הזדמנות כמו עם התינוק לבנות יחד קשר חדש? מסוג אחר אבל לא בהכרח פחות טוב?

ולגבי מנשא- אני שמה במנשא טוב אורטופדי מהרגע שחוזרים הביתה, זה ממש טוב לי, כן הייתי מציעה לך לנסות .

דווקא כתבתי שהעניין הוא לא הפרקטי

אלא הרגשי

בפרקטיקה מאמינה שאסתדר..

אבל רגשית צריכה להתמקם

לפני הלידה דמיינתי רק את ההתחלה

ועכשיו.. צריכה לייצר קדימה גם חלומות ורצונות

בוודאי שאנחנו מתכוונות לרגש,

אבל ממה שכתבת הבנתי שהרגש שתארת הוא תוצאה של פרקטיקה,

ואני חושבת שיש רגש כזה שלא תלוי בפרקטי בכלל,

לידה יוצרת אצלנו הרגשת ריק,

הקשר בין אמא לתינוק משתנה כשחותכים את חבל הטבור - וזה לא קשור לדמיונות או חלומות או רצונות או המצב בבית.

זה נטו רגש הורמונלי נשי שלא תלוי בשום דבר אחר.

ב''ה עכשיו הרבה יותר בסדר

גם מתרגלים

גם מתחזקים

גם מתאזנים

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה