כשהלכנו להדרכת הורים אז פשוט במשך כל השבוע כתבנו בנקודות דברים שעלו כדי שכשנגיע לפגישה יהיה לנו על מה לדבר ולעבוד.

אפשר גם כאן, לכתוב לעצמך בימים שיש על מה לדבר את הנושא בנקודות ואז גם אם תלכו ביום מעולה עדיין יהיה לכם על מה לדבר ולעבוד.

ועל הדרך איך זה עובד?

קודם כל איזה מדהימים ואלופים אתם!

וכמה נפלא ולא מובן מאליו שאתם ב"ה בזוגיות שמחה וטובה, ודווקא מהמקום הזה רוצים אפילו עוד יותר להתעצם, לגדול, לקבל עוד כלים ודיוקים וממש לעוף הכי למעלה שאפשר

זה מקום נפלא בעיניי להגיע לתהליך! וממש לא רק כאשר מרגישים "שכלו כל הקיצין" ויש קושי אדיר. כמובן שזו אחת האפשרויות, אבל להגיע ממקום כזה יכול גם להועיל רבות וזה נפלא שאתם משקיעים ככה בעצמכם ובדבר הכה יקר וחשוב לכם הזה! 💪

כדי למקסם את הרווח מן הפגישות אני מציעה גם להתחיל בהצבת מטרות ויעדים לתהליך עצמו עוד לפני שהתחלתם (לשבת את ובעלך ולכתוב כל אחד מהן המטרות שלו) + לשקף זאת מול איש המקצוע כבר בטלפון ועוד לפני הפגישה הראשונה + לכתוב לעצמכם במהלך התהליך ב"מחברת תהליך" שהיא מחברת הייעודית  לכך את כל התובנות, הנקודות, וכל מה שעולה לכם גם בין לבין הפגישות - ולהביא זאת לפגישות ולהניח מה שחשוב לכם מול איש המקצוע + לראות אם היועץ עצמו יודע לנהל את התהליך ולדעת להוציא מכם את מה שחשוב ועיקרי לכם, כלומר שהאחריות היא עליו ולא עליכם מוטל כל הנטל לדעת בדיוק מה לעשות עכשיו - אלא הוא לוקח את המושכות ומנחה את התהליך נכון, כמובן בצורה שהכי נכונה ומדויקת עבורכם וכמובן שבקשיבות מלאה אליכם ואל מה שחשוב לכם.

בנוסף, כתבתי בעבר קווים כלליים על התהליך של הטיפול הזוגי אם זה יכול לעזור,

זה הקישור לתגובה: מנסה לענות - הריון ולידה

ומעתיקה גם לכאן:

לפני שמגיעים לתהליך של טיפול זוגי מאוד חשוב לדייק את המטרות שלנו מהטיפול עצמו.

זה השלב הראשון והחשוב ביותר לפני שמתחילים טיפול כלשהו.

כלומר, ממש להציב את המטרות שלך מהתהליך, לעשות תיאום ציפיות מול איש המקצוע, לומר את הרקע לפנייה ולברר ולוודא שאכן זו כתובת מתאימה שיכולה לתת לך את המענה השלם ב"ה.

(אישית זה בדיוק מה שאני משתדלת לעשות לפני כל תחילת תהליך - שיחת היכרות טלפונית ללא עלות קודם חובה, כי רק אם אני רואה שאני יכולה להיות כתובת מתאימה אני אומרת וממשיכים הלאה.

אם לא - אני אומרת זאת ואם מכירה - מפנה הלאה.)

חשוב גם לברר האם אנחנו רוצים וצריכים טיפול זוגי או יעוץ זוגי.

ההבדל, בגדול ממש ועל קצה המזלג, בין יעוץ (כדוגמת יועץ אישי, יועץ זוגי, יועץ מיני, יועץ משפחתי וכו') לבין טיפול (פסיכולוג קליני, מטפל מיני, פסיכולוג שהוא גם מטפל זוגי וכו') -

הוא שטיפול כשמו כן הוא - בא לטפל. בדברים יותר עמוקים, במורכבויות שיש בנפש, כמובן בדברים כדוגמת - דיכאון, חרדה, טראומות, כפייתיות, וכן הלאה - אלו מצבים שמתאימים *רק* למטפל שמוסמך בכך והמורכבות והעומק הנפשי שהם מצריכים היא בד"כ של טיפול ממושך יותר.

יעוץ לעומת זאת נכון למצבים בהם רוצים לקבל כלים, העצמה של הזוגיות/האישי/המיניות/ההורות וכן הלאה לפי התחום, רוצים לקבל תובנות, לקבל מקום גם של איוורור רגשות ופריקה ועשיית סדר בדברים עם קבלת אותן התובנות והכלים לדרך. זה מקום שרואה את הלקוח כלקוח ולא מטופל, כי זה לא מטפל, זה יועץ.

לכן כ"כ חשוב לברר כבר בשיחת ההיכרות עם איש המקצוע מה בדיוק המטרות שלנו, מה בדיוק תחום ההתמחות והניסיון שלו, ואם מתאים - מעולה, ואם לא - לחפש הלאה.

זה אחד הדברים שהייתי רוצה שממש יהיו נחלת כל אנשי המקצוע, כי אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב.

כלומר אם אישה מגיעה לפגישה, מבזבזת זמן, בייביסיטר, טירחה וכמובן כסף - ואז יושבת בפגישה ראשונה ומבינה שבכלל זו לא כתובת נכונה ומתאימה עבורה (לא מבחינת כימיה שאת זה ניתן לראות בעיקר בפגישות עצמן, אלא מבחינת תחום ההתמחות של אשת המקצוע) - זה חבל.

אני מאוד בעד לבקש מכל איש מקצוע שפונים אליו שיחת היכרות או לכל הפחות לברר ממש קודם את המטרות ואת תיאום הציפיות האם אכן הוא מתמחה בכך או לא. לדעת שלפחות זה ידוע.

ואז מגיעים לפגישה ראשונה ורואים מה הלאה, מבחינת כימיה חיבור וכו' וכמובן התקדמות התהליך.

ולגבי שאלותייך:

1. "איך יודעים/מבררים/המלצות למטפל/ת באזור מסוים"

בעיקר שואלים ומתייעצים, בדיוק כמו שכתבת כאן

ואנשים שהיו או מכירים יוכלו להמליץ מניסיון אישי

אפשר גם לפנות לכתובות מקצועיות שמכירות אנשי מקצוע (כמו קו היועצות של מכון פועה שיכולות להפנות, למשל)

לשאול בעוד פלטפורמות

לבקש המלצות

וכן הלאה.

אם לא מוצאים באיזור מישהו שמתאים לכם אפשר לחשוב על להרחיב את טווח החיפוש או למקום רחוק יותר אבל נגיש, או לתהליך שנעשה כולו או רובו בזום, אם מתאים.

2. "איך בכלל מתנהל הטיפול הזוגי"

זו שאלה נפלאה אבל כמספר אנשי המקצוע כך מספר התשובות

כלומר זה מאוד תלוי במטפל עצמו ובתהליך שהוא עושה.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה למשל עם מחויבות לכל התהליך, בזמן ובשעה קבועים, למשל חודשים או שנים, במתכונת של פעם בשבוע פגישות זוגיות.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה, עם יותר מרחב מאפשר וגמישות בזמנים, במתכונת שמתאימה לזוג וגמישה גם היא (אחת לשבוע/שבועיים/משתנה עם הזמן וכן הלאה), ושישלבו פגישות זוגיות ופגישות אישיות לפי הצורך, והתהליך יהיה יותר ממוקד ומתפרס על כמה חודשים

יש אנשי מקצוע שיעבדו בעיקר על העבר, ויש שיותר יתמקדו בהווה

יש שיעבדו לפי פרקטיקה ותיאוריה, ויש שרק לפי תיאוריה

יש שיהיו כמו "משפך" ששופך ידע "מלמעלה למטה" ללקוח ויש שיאמינו שהתשובות רובן ככולן מצויות אצל האדם העומד מולם עצמו והם רק מסייעים לו להביא אותן מן הכוח אל הפועל

ויש עוד הרבה מאוד סוגים.

גם את זה מאוד ממליצה לברר כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית אם יש. או לכל הפחות בפגישה הראשונה.

שוב, מאוד מאמינה בהתאמת המענה המדויק עבור הזוג עצמו ספציפית והשאלות הללו הן חלק בלתי נפרד מבחינת ההתאמה הזו.

(אני אישית דוגלת בלא לעבוד רק לפי גישה מסוימת. אלא מאוד מאמינה בהסתכלות באדם שנמצא מולי כאדם אינדיבידואלי וייחודי ומנסה להתאים את כל התהליך אליו/ה ספציפית.

כלומר לראות ממש אותו או אותה בפני עצמם. ולנסות לדייק את המענה שהכי נכון להם ספציפית.

לא "להכניס" אותם בכוח לאיזו תבנית או גישה מסוימת, אלא לבחון מה יכול לתרום להם הכי הרבה.

בפועל מדובר גם בשילוב של כמה גישות שיכולות להתאים לאדם מולי, אבל גם ובעיקר בהקניית כלים, תובנות, ידע ונגיעה לעומק. הבנה של שורשי הדברים וראיית התמונה השלמה של האדם הנמצא מולי.

דבר נוסף שאני מאוד מאמינה בו והולכת על פיו זו אמונה בכוחות שיש באדם עצמו, הבנה שרוב התשובות נמצאות בו/בה פנימה, שיש לו מסוגלות וערך רב.

שנתינת מרחב וגמישות גם בפגישות עצמן הוא דבר מאוד תורם, שתהליך עמוק וממוקד יכול להתאים יותר לכל מיני אנשים ושוהתמקדות גם בכלים בפועל ולא רק בתיאוריה יכולה להתאים ולהועיל יותר).

3. "מה, צריך להתחיל לשפוך את "סיפור חיינו"?"

אז גם כאן, זה מאוד תלוי באיש המקצוע.

יש שיענו שכן ויש שיענו שלא.

אישית אני מאוד מאמינה שהאדם והזוג יביאו רק את מה שהם מרגישים בנוח להביא. בקצב שלהם. במרחב הבטוח שלהם.

אפשר לשאול בעדינות אבל תמיד עם נתינת מקום לבחירה ואוטונומיה על מה יפתח ומה לא, ובאיזה קצב.

4. "כמה כח צריך להכין לפני הכניסה לטיפול"

השאלות שלך באמת מקסימות וכ"כ כנות!

בהחלט צריך כוח בכניסה לתהליך.

אבל חשוב לזכור שהכוח הזה מתרגם אח"כ ב"ה לתועלת רבה מאוד.

כלומר זו עבודה מתגמלת מאין כמוה ועם פירות מתוקים מתוקים ב"ה, כיוון שאנו עוסקים באיכות חיינו ממש.

וגם חשוב לזכור שזה תהליך.

לאט לאט.

לא הכל בבת אחת.

וגם אם יש קשיים מאוד חשוב לשקף זאת למטפל.

שיהיה קשוב אליכם, גם בטוב וגם בקושי, שיהיה רגיש אליכם, שיהיה אכפת לו מכם באמת

שיעזור לתת כוח גם לכוח של התהליך עצמו

וב"ה רואים בתהליך גם תקופות של הנאה וסיפוק ולא רק רק עבודה קשה כל הזמן, אם כי אין ספק שרצון ההדי של הזוג להיות יחד *בטוב*, מוכנות של שניהם לתהליך (זה נכון גם אם רק אחד מהם מגיע לתהליך), ולקיחת אחריות אישית - מקפיצים את אחוזי ההצלחה בצורה משמעותית.

- כן יכולים להיות מצבים כמובן שתוך כדי כמה פגישות איש המקצוע רואה שאין התקדמות או שהוא לא יכול לעזור - ואז מתפקידו לשקף זאת ולהפנות הלאה ולא סתם לבזבז את הזמן של הלקוח בעוד ועוד ועוד פגישות אינסופיות שלא מקדמות ולא מביאות לכלום. לצערי גם זה קורה בעולם הזה וצריך להיות קשובים לעצמנו ובהחלט לבקש ולשקף מה שמרגישים מול איש המקצוע.

בחירת איש מקצוע היא לעיתים מסע, לעיתים לוקח זמן עד שמוצאים.

אבל אם זה נצרך זה כ"כ משמעותי וחשוב ומחזקת את ידי כולנו לעשות את זה ולדאוג לרווחה הנפשית שלנו שהיא הכי חשובה.

לדעת שמקום שאנו פונים ליעוץ או טיפול זו תעודת גבורה עבורנו. וממש ממש לא תעודת עניות כמו שטועים לחשוב.

זה *לא* כי "מה דפוק בי / בנו / בזוגיות" ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ או טיפול,

אלא - איזה יופי אני, אנחנו, ש*כי* כ"כ חשובה לנו הזוגיות שלנו,

*כי* כ"כ חשובה לנו הרווחה הנפשית שלנו,

*כי* כ"כ חשובים לנו הילדים שלנו וכמובן אנחנו עצמנו - אנחנו הולכים להעצים את זה, לקבל כלים, להיות עוד יותר גדולים ומדויקים בתוך זה!

מתוך הבנה ברורה שזה לימוד!

זוגיות היא לימוד

הורות היא לימוד

מיניות היא לימוד

מקום שלנו מול עצמנו הוא לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע

גם כל המטפלים וכל הפסיכולוגים וכל היועצים - כולם כולם צריכים ללמוד את זה! וכמובן לעבוד בזה בינם לבין עצמם, בזוגיות שלהם עצמם וכו', כולם ממש ללא יוצא מן הכלל.

וגם המטפל הכי טוב בעולם שלא ידאג לזה לעצמו פנימה - לא יהיה לו טוב. וגם הוא נדרש לעבודה מתמדת ולימוד מתמיד על עצמו ועל חייו.

כך שאין לנו כלל כלל מה להתבייש בלפנות לטיפול או יעוץ אלא רק להיות גאים בעצמנו!

לכל אדם זה יכול להיות טוב ומועיל (שוב, בדגש על כל, כולל המטפלים עצמם, הם בדיוק אותו דבר כמו כולם ).

אז אם אנחנו באים מהמקום הזה,

של להעצים את הקיים,

של להיות 10 מעשר אם אנחנו עכשיו 9,

של להיות 11 מעשר אם אנחנו עכשיו 10 אפילו

מגיעים עם מוכנות לתהליך

מגיעים עם רצון לתהליך ולמטרות

מגיעים עם לקיחת אחריות אישית

מגיעים לכתובת המתאימה

- הסיכויים להצלחה שלנו מאוד מאוד גדולים ב"ה!

וכמובן שהקב"ה ישים את ברכתו בכך כי באמת שהכל הכל רק מאיתו יתברך

אז מחזקת אותך יקרה למצוא את המקום שהכי מתאים ונכון לך ולשמוח מפרי עמלך ולהגיע לחיים הכי מתוקים עבורך ועבור כל משפחתך 🌹

גוזרת ושומרת (:

אז לחשוב מראש על כמה נקודות שמאוד חשובות לך ועל זה לעבוד.

בתקווה שתהיו מרוצים מהמטפל\ת צריך ס"ד לדברים האלה.

אני בעד, כשהטיפול טוב זו מקפצה ענקית לעצמך ולזוגיות

עולה בדרך כלל 300₪++

יכול להגיע גם ל450₪ למפגש

350 בערך כל פגישה?!

יוצא 4\5 פגישות, 

טוב אולי 5 פגישות זה באמת סבבה אם זה בקטנה,

ושוב בתפילה שהמטפל טוב ולא יהיה בזבוז זמן.

אנחנו הלכנו לטיפול רגיש זוגי לדבר ספציפי מאוד, התהליך היה מאוד מוד יעיל וטוב ובאמת יצאנו מרוצים אחרי 5 פגישות, אבל זה המון ס"ד

שוב בהנחה שהכל תקין ורוצים ליישר קו אחרי המלחמה..

חמש פגישות זה ממש סבבה.. 

לא תמיד מרוויחים מדבר שלא הכי צריכים,

יכול להיות שזה תלוי בסוג / הכשרה/ מומחיות / לא יודעת מה של המטפל?

אבל לפעמים דווקא ללכת למשהו שלא בהכרח נצרך יכול לעורר סתם דובים מרבצם,

ואז נגמר הסכום שקיבלתם אבל נשארתם עם הרבה דובים שהוצפו ועלולים להיות במקום לא טוב.

( אני אישית הייתי מוותרת על ה1500₪ האלה ולא נכנסת לזה)

אם אתם כן הולכים,אולי כדאי להיות מאד ערניים שזה בכלל בכוון טוב,ולשים לב האם זה עושה לכם טוב.ולהיות מספיק חזקים להפסיק באמצע אם זה לא עושה לכם טוב.

בהצלחה !!!

אבל עדיין אי אפשר להגיש בקשות להחזרים

בהמשך..

שאחרי ההכנות יתברר לך,

שבעלך חיפש מקום בטוח לפתוח פציעה

וזה לא יהיה בדיוק טיפול זוגי כמו שתיארו לך כאן

בד"כ גברים לא אוהבים טיפולים זוגיים או לא יוזמים

וכאן שהיוזמה באה מצידו ואת לא רואה צורך, אולי יש דברים בגו

ואת בעצם תקבלי כלים לתמיכה.

לא באה להלחיץ פשוט את מתכוננת וחושבת על נקודות שהיו בחיים שלפני המלחמה

אבל זה תשלום שמגיע מהצבא אחרי לחימה

ולכן אני חושבת שמטרתו לפתוח פתח לשתף במועקה שלו.

את עושה בחוכמה שהולכת איתו

חוכמת נשים בנתה ביתה

❤❤❤

בעלי ואני מאוד פתוחים.

הוא אמר לי למה לדעתו יש צורך. לדעתי פחות..

זה כמובן לא מצב קריטי אבל כפי שנאמר, אם אחד רוצה יש לכבד אותו.. לעניות דעתי.

תודה רבה. 

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית מספיקה

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימית ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי