אני מכאן, לא כותבת הרבה אבל נהנית מאד לעקוב
פתחתי ניק חדש כי ממש לא בא לי שיזהו אותי
תודה מראש למי שתקרא
ב"ה שלושה חודשים אחרי לידה. יש לנו שתי בנות מהממות שהגיעו שתיהן אחרי טיפולי פוריות. חיכינו כמה וכמה שנים עד שהפכנו להורים.
שני הריונות בסיכון. חלק מהזמן עם דימומים וטבילות ואיסור על קיום יחסים וכו'.
אני בהודיה ובאושר עצום. וואו. זו ההקדמה.
אבל אני רוצה להניח כאן ואולי זה יעזור לי להשלים עם זה ולהתקדם הלאה
אני שלושה חודשים אחרי לידה ועוד מעט צריכה לטבול בפעם הרביעית.
אני מניקה הנקה מלאה. כמה פעמים בלילה. מוצץ ברמה מינורית ממש.
טבלתי קרוב לחודשיים אחרי הלידה.
כמה ימים אחר כך קיבלתי מחזור. ופחות מיממה אחרי שטבלתי בפעם השנייה התחיל שוב דימום קטן. הרב אמר שזה דם וסת (יש לי השערה למה זה קרה אבל לא רלוונטי)
אז טבלתי בפעם השלישית. וקצת אחר כך התחילו תסמיני PMS שתמיד היו חזקים אצלי.
ועכשיו מחזור. וכואב לי מאד. דימום חזק כרגיל אצלי ויותר. וההורמונים משגעים אותי ממש. אני בוכה ועצבנית מאד ורגישה מאד.
וקשה לי ממש להניק ככה, עם הכאב והדימומים והמיטות המופרדות, והקטנה לתחושתי פחות אוהבת לינוק בימים האלה.
מרגישה שמאז הלידה אני בדימום נצחי
ואין לי כח. פשוט אין לי כח להיכנס שוב ללופ הזה, לארגונים לטבילה ולמקווה עם שתי קטנטנות, לכאבים, לתחושות, לריחוק הזה, לחישובים מתי ואיך
אנחנו לא הולכים לחזור לטיפולים בתקופה הקרובה, כך שזה הולך להיות תקופה ארוכה, ואני מותשת רק מהמחשבה
אני בלי מניעה (אין סיכוי לצערי בדרך הטבע לספונטני) וממש לא בא לי לקחת גלולות והורמונים שמשפיעים עליי לרעה רק כדי לא לקבל מחזור
ואני לא מבינה למה זה טוב. אוף
פעם שעברה קיבלתי אחרי 4 חודשים ומאז בכל חודש, וזה היה גם קשוח. כל כך קיוויתי שלפחות כמה חודשים יהיה לי שקט
שללתי אנדומטריוזיס אגב.
אוף. אוף
תודה על התגובה!