אם את חושבת שחיי היום היום את עושה את רצון ה'.. לפעמים יש סטיות.. נורמלי, לא?..

חוץ מזה שתדעי שהרבנית ימימה אמרה.. שיש ירידה גדולה בספירת העומר.. ז"א בלילה הסדר היינו בפסגה, ואז בספירת העומר.. ושש צונחים..

=\

בס''ד

 

כזה דייייייייייייייייייייייייי

אוף, מה עשיתי היום? כלום+כלוםםםםםםםםם

 

כזה מרוקנת.

שעשית משהו?.

קודם כל ירידה לצורך עליה- מרגישים קצת למטה אבל שוב נמצא ת'צמינו בקרוב (בע"ה) למעלה בפסגה.

לפעמים העולם נהיה כזה סגריר וחשוך- לא שווה לחיות, לא כיף, נמאס, כאילו אין טעם..

בזמן הזה צריך להיות מעט עם עצמנו, לשבת ולברר עמוק בלב מאיפה זה בא- הבעיה היא חצי מהפיתרון.

ואז שאנחנו יודעים מה הבעיה לנסות לשנות את המצב הקיים והלא טוב הזה.

וכמובן עם תפילה, ואם יש משהו שמפריע בלב אז מומלץ להשיח עם אדם שאת מקבלת ממנו מאוד (לא בהכרח בן)

תפילה מחממת ת'לב, מחממת ת'בית, יש אוירה טובה והתפילה לא חייבת להיות מסידור אפשר גם בפה, ואז נפתחים שערים.

בהצלחה יקירתי!

 

בס"ד

 

ליודעת אם אני מרגישה למטה כמו שאני מרגישה באוויר.

 

 

את לא תרגישי סיפוק אמיתי לאורך זמן, אלא מדבר רוחני.

וגם זה, הנפש שלך תרצה עוד. למה? בשביל שתהיה שאיפה.

אבל ברוחני, את תרגישי שאת מתמלאת ורוצה עוד.

ואילו בסיפוק הגשמי, את תרגישי שאת מתמלאת 'כאילו', הופ - ירד הכל.

 

אז ככה:

הנשמה שלך. הכל מתחיל מכאן.
היא הגיע ממקור קדוש - היא רוצה להרגיש בקדושה.
כל מה שלא תתני לה - היא לא תשבע -
חוץ ממה שהיא רוצה. "צמאה נפשי לאלוקים".

לא קאלישה.
את תתנדבי, תתני, תהי מדריכה, תעזרי, משהו משהו של בחורה, אבל -
לא תרגישי מלאה בנפש - אם לא תלכי בדרך שהנפש שלך רוצה שתהלכי בה.

 

אני מאמין שאת אחת עם ראש על הכתפיים. ושאת לא אחת שעושה שטויות.

זה ברור לי מעל לכל ספק. ממילא, עכשיו תשתדלי כמה שיותר להרבות אור.

קחי משהו רוחני, משהו פצץ כזה, ושבי, תלמדי, תהי לרגע לדוסה...

הייתי מציע להתחיל באורחות צדיקים, או לחלופין, פרק יומי בתנ"ך עם מצודות.

לפני השינה, באוטובוס, הפסקה שיש חור שם ופה וכדו'.

לא לשנן את זה, אלא ללמוד. לשאול, להסתפק, לחיות ת'רוחניות.

 

 

אני לא יכול להבטיח לך שלא תהי עוד צמאה, כי את כן תהי צמאה - לאלוקים -

אבל זה יהיה צמאון שונה. משהו הרבה יותר מספק, מהנה - באמת.

 

 

ככה לפחות אני דוגל בחיים. אולי שיטה הזויה, אבל ככה למדתי מרבותי. ואני מאמין להם באמונה שלימה, במיוחד, במיוחד שלפעמים (!) אני זוכה שזה יתקיים בי...

 

 

תזכרי, ללמוד, לחיות, לנשום רוחניות.

וכן - זה שונה בתכלית השינוי משיעור מחשבת בכיתה, או מתנ"ך יחידה 3-4....

 

 

תנסי, תטעמי, ובעז"ה תצליחי. אגב, אף אחד לא חתום שלא יהיה מורדות ועליות - כן, יהיה. אבל המגמה, תהיה למעלה. הסיפוק יהיה נרגש. את תהי פשוט...אחרת. יותר כיף. יותר לחיות. יותר קרוב לאבאל'ה...

 

 

 

פססט, שיהיה הרבה מאוד בהצלחה!

שבת שלום ומבורכת!

אבל שוב תהי רגע לבד עם עצמך, תשירי שיר מרגש לאבא, ברגעים כאלה אנימנסה להזיל דמעות, כי זה עוזר להרגיש טוב, להרגיש לא באויר.

להרגיש את אבא.

בס"ד

 

דינאלה תודה צדיקה..בעיניין השיר לא אני בכלל..

כאילו רל ה"אירועים" (פעילויות באול', שבתות מיוחדות, הפגנות ושטויות כאלה) לא הרגשתי שבאמת משפיעים עליי, באמת גורמים לי הרגשה טובה.. (האמת חוצמההדרכה..)

 

אבל נראלי זה עבר.. כאילו עכשיו זה לא ככה ופשוט נותנים לזמן לעשות את שלו

זה יבוא, הכל יבוא בזמן. בע"ה.

את תתני לזה 'לעשות את שלו' - או כדבר השיר 'הזמן עושה את שלו', אז אל תשכחי שזה דו כיווני ו - שיא הבאסה!

כי הזמן יעשה את שלו גם למקום האחר - ההפוך. קיצור, במילים פשטות -

 

עזבי, בואי נשתדל לטפל בשורש ולא רק להגיד ת'משפט ההוא - כשלעצמו הוא נכון במקרים מסויימים בלבד. וכאן - לא בדיוק מתאים לעניות דעתי.

 

בשפת 'הדוסים', או יותר מה שה' עשה בזמן 'הדסה' זה משהו כזה:

 

אל תתני לזמן לפגוע בך, ובאותו כח המרפא - הוא הפוגע.

תזכרי את זה טוב טוב. בין אם תחליטי לתפוס ת'צמך - ובעצם כולנו ככה ולא רק את - בידיים עכשיו, ובין אם לא תחליטי כי תשארי עדיין בעמדה שלך, אם שוב יחזור לך התחושה ההיא של ה - 'ריקנות', תזכרי שהיה כאן איזה אח.. אחד שאמר לך משהו על שורש, מכה, תרופה, להקדים, זמן הרוס וכדו'...

סבבה אחות? אישית מציע לך להתחיל עכשיו, אבל בסופו של דבר, את מחליטה.

 

 

רק אוכל לברך אותך שתזכי להחליט החלטה שהכי ראויה בשבילך...

שיהיה בעז"ה הרבה בהצלחה! שבת שלום ומבורכת!

פלייז לא....

כל מי שאמר לי מה שכתבת ניסה להתאבד\לקחת סמים\להשתכר...

ולשכוח מהחיים

בס"ד

 

זה לא שנמאס לי מהחיים ממש לא..

 

זה פשוט תקופה שמרגישה שכאלו ב"ה מציתי את הכל..מכל כל..

 

ובאלי חידוש משו ששוב ימלא אותי..

ב"ה

איך אנחנו מתמודדים עם השגרה.

וזה משבר שבד"כ קורה לפנסיונרים חסרי מעש, או לאנשים שהעבודה כבר שחקה אותם..

אפילו יותר רלוונטית היום..

בס"ד

הנשמה שלך בעצם זועקת לד' יתברך. לכי לפגוש אותו בתורה הקדושה.

מניסיון- זה ממש עושה טוב על הנשמה.

 

ועוד עיצה- תעשי שמח וטוב לאחרים.. (תתנדבי..)

ב"הצלחה!!

קודם כל, תודה שאת משתפת אותנו בדבר זה.

כל הכבוד שאת קצת שמה לב למה שקורה איתך בפנים, מקשיבה לעצמך, ולא נשטפת בזרימה של החיים, בחיצוניות. 

אני מסכים עם אח.. שזה הנשמה שלך. היא ממש גדולה! אין לך מושג כמה! בפרק א' של המסילת ישרים הוא אומר "וגם הנפש לא תמלא" - משל לבן כפר שנשא בת מלך, כל מיני תענוגות שייתן לך - אינם כלום לה, כי היא מהעליונים!

אז מה לעשות?

רק את יודעת מה יעשה לך טוב, אבל, הייתי מציע לך פשוט "להיות במקום הזה", לא לנסות לברוח ממנו (כי הוא יבוא אח"כ בהפוכה), לתת את הלגיטימציה, ובעיקר, מה שעשית כ"כ יפה, להקשיב לעצמך! לראות מה יש לעצמך לומר, מה מפריע, ומה ייתן לך את הסיפוק. יכול להיות שיקח קצת זמן אבל כשתגלי את זה ותתחברי לעצמך - תהיי המאושרת באדם. 

מקווה שאני לא כותב גבוהה גבוהה אבל כך עלה לי לכתוב, מקוה שזה יועיל. בהצלחה!!!

לא כאלו שמכריחים אותך (אפשר גם), אלא כאלה שאת רוצה, שאת מעוניינת.

החל מללמוד באינטרנט משהו שמעניין אותך ועד ללמוד משהו תורני או להתחזק.

 

תתחילי לוודא שאת מעדכנת אותו וגם דואגת להתמודד איתו. בעז"ה - התחושה של יש תפקיד ומשמעות לחיי תתחזק אצלך, ותרגישי מלאה יותר.

שמשמש למטרה הזו.

 

הוא משמש לוח מטלות שלי, כשגם עוד אנשים במערכץ ערוץ 7 (עובדים) ובחיי (אשתי) מורשי כתיבה שם.

היא באה והולכת אם לא מטפלים בה, אני אתן לך דוג' משלי.

לפעמים קורה בחגים שאנחנו אוכלים הכל מכל- אנחנו מרשים לעצמינו לא לשמור על ה"גיזרה" בחג, אוכלים מכל המטעמים ולפעמים איזה שוקולד טוב או משו מתוק.

אח"כ בא הזמן שמציעים לך איזה משו ממש ממש טעים ו.. אופ לא בא לך.

ולמה? כי זה לא היה חסר לך, טעמת מיזה, מילאת את הרצון הזה ועכשיו זה נהיה מאוס.

אז אנחנו פשוט צריכים לדעת לא להיות מושלטים להרגל- אני מדברת מבחינת המעשים לא מבחינת הדוג' על האוכל.

אלא כל פעם מחדש לאהוב את מה שאנחנו עושים, לחפש את האהבה לדבר.

ממילא כך לא ימאס- איך עושים את זה?

מנסים בכל מיני צורות ודרכים (טובות כמובן) שלא ניסינו בעבר.

הוכחה קטנה מפרקי אבות: "אל תעש תפילתך קבע..." וההמשך הוא שצריך כל יום להתפלל בתחנונים, כאילו זו הפעם הראשונה.

אז רעות שוב שיהיה בהצלחה!

מה שאנו קוראים "נוער" זה בעצם בוגרים (אמנם צעירים). במקום שיכנסו לחיים, עבודה, אחריות - אנו משמרים אותם כילדים (אמנם גדולים) - שאמורים פשוט להעביר את זמנם בנעימים בבית הספר התיכון, באולפנה, בישיבה. שם דואגים להם לכל מיני מטלות ומשימות לימודיות מיותרות לחלוטין, שלא יתרמו להם דבר בחיים. או לוקחים אותם לטיולי "כיף" ולסמיריונים "חינוכיים וכיפים".

לא פלא שהצעירים האלה חשים ריקנות וחלל.

לעשות דברים??

אחות אני לא חושבת שזו הבעיה, לא חסר מצוות שאפשר לעשות פווללל חסדים ביומיום ולהרגיש מהם סיפוק.. זה עיניין של תקופה, זה קורה מתישהוא כמו לכל אחד.. כמו שאמרתי הנ"ל, שזה תקופת המיאוס.

אחריה באה ההתחדשות אבל זה תלוי אם הבן אדם מוכן לעשות מעשים כדי שהמצב ישתנה.

    

ורעות,מוזמנת לדבר..

לכי להתבודד.. וזה..

שיראל..צריך להכיר אותה..

כשהיא הייתה יותר קטנה היא הסתפקה בפחות, ומשגדלה היא צריכה דברים יותר גדולים...

הכל בלי רמה? היא גדלה, תתאימי את הדברים לרמה שלה! זו לא סתם בת של מלך!  

אני חושבת , שהתחושה הזו נובעת העיקר מרצון להשתנות ולהתחדש ולהגיש שטוב לי ....

 

וזה לפי דעתי ממש חשוב ,את מחפשת תוכן לחיים שלך , משמעות ומפריע לך שזה לא קורה

אני חושבת שתנסי לחשוב על הדברים שטובים לך , לנסות לעשות לעצמך טוב כמה שיותר

לפנק את עצמך ובעיקר לחשוב הרבה הרבה על מה שכן יש וטוב....

 

ותזכרי... ההצלחה היא כמו סולם אי אפשר לטפס עם ידים בכיסים..=)

 

בהצלחההה......הדר.

גם את מעריצה של הרבנית ימימה ????????

 

גמאני ....
=)=)=)

 

בס"ד

את מזכירה לי את אורה?

(סורי, הייתי חייבת לרשום את זה!)

בס"ד

היית פעם בשיעור שלה?לפי דעתי לא, אז אם תהי, תביני.

חס וחלילה לא משהו רע...