רק מזדהה איתך

למרות שאני לא עם הרבה ילדים

ולבעלי אין פטור

דיבורים על מלחמה בצפון גומרים עלי כרגע.....

לא מסוגלת לשמוע על זה.

אני במצב שונה משלך.... ככה שאני מקווה שלא אעשה ברגע האמת מה שאני כותבת לך עכשיו.

אבל נראה לי שבמקומך, במצבך, בנתונים שלך, ובמכלול הסיבות.

באמת שאם תהיה מלחמה בצפון, אבקש ממנו לא ללכת.....

באמת.

גם להיות מפונה, וגם בלי תמיכה, וכל מה שתיארת... זה מעל ומעבר.....

בסוף טובת המדינה העליונה היא שהמשפחה שלכם לא תתפרק.

ואם את תתפרקי, היא תתפרק.

וכלום לא יהיה שווה את זה....

ובאמת שלא לכל אחת הייתי אומרת את זה..

אבל בגלל שאתם גם ככה עם פטור! והרבה ילדים, ובטח גם הגיל שלו כבר גבולי... אז באמת שהמשפחה יותר חשובה מהמילואים... כי המשפחה היא המדינה גם...

לא מצלילה כרגע להעביר את כל מחשבותיי.

אבל הבפנים שלי צועק שאת לא סתם מפונקת, אלא יש כאן עניין אמיתי שהוא צריך להיות קשוב גם לזה.

ובכל אופן מציעה לך בשביל הבריאות הנפשית שלך לא להתעסק כרגע במחלמה בצפון אם וכש תהיה....

להיות עסוקה בהווה.

עד אז, ירחם השם עלינו ויאיר את דרכנו מה לעשות....

ככה אני אומרת לעצמי.

לא שווה לי להשקיע עכשיו את כל האנרגיות והפחדים על משהו שאולי יקרה עוד זמן..... עכשיו כל עוד הוא בבית אני רוצה לשמוח ולא לבזבז את הזמן על פחדים והעסקויות במה יהיה בעתיד.....

חיבוק, מצדיעה לך איזה גחבורה איך בכלל עשית את זה עד עכשיו....🩷🩷🩷

לוותר ולא ללכת

הוא לא יעמוד בזה

גם עכשיו היו פעמים שקרסתי

הרגשתי מצוקה ממש

והוא לא הצליח לוותר על עצמו ולבא

זה נשמע רע

אבל הוא לא התכוון

זה תפס אותו מאוד חזק הלחימה והרצון לקחת חלק

והוא לא הצליח לקלוט בזמן אמת

הוא רק ניסה לעזור לי להצליח להתמודד

אני פשוט מרגישה ממולכדת

כי פטור יש

הבעיה היא שהוא לא יעמוד בזה

אני באמת לא מפונקת

אני חושבת שתפקדתי והתאמצתי בכל החודשים האחרונים מעל הטבע

ובאמת מהזדהות עם עמ''י .

וגם מאהבה לבעלי שידעתי כמה משמעותי לו

אבל מבחינתי אני ממש בטראומה

אני רק חושבת על זה לרגע

ישר אין לי אוויר בריאות מוצפת דמעות גוש בגרון

עברתי שם תהומות בנפש

ולבד לבד

הרגשתי שצעקתי הצילו

וגם הוא לא קלט שזה אמיתי

כי אני בדר''כ בן אדם חזק והגיוני וכו

והרגשתי נטושה ופגועה

מאז ממש בעבודה לפרק להבין למה זה תפס אותי ככה

לנסות לעשות שינויים בחיים גם ..

בטיפול

אבל

מה אני עושה

כבר אמרתי לו שלא מסוגלת

דברנו דברנו

ויודעת שבזמן אמת כלום לא יעזור

וגם מתאים לי לוותר על עצמי

כי אני כזאת

שלא מסוגלת למנוע ממנו מה שחשוב לו כ''כ

במיוחד שמזדהה עם הצורך

רק באמת

אובייקטיבית

לא יודעת איך אשרוד

וכתבת כל כך נוגע לי בלב ותודה זה היה לי משמעותי שהרגשת אותי ולא ישר קיטלגת אותי כמפונקת

טראומה.

זה לא רק הרגשה, הכל בך צועק הצילו לא סתם.

בעלי השתחרר בימים האחרונים ממילואים, בכל פעם שהוא היה חוזר לצבא הייתי מרגישה אובדן כזה קטן. לא על מה שעלול לקרות, אלא על מה שאין לי כשהוא לא נמצא.

על השגרה החסרה, על חוסר בתמיכה, על השינוי במשפחה, על הלבד, הגעגוע, הדאגה. ב"ה ב"ה שהוא בסדר, אבל גם המציאות עצמה בלי בן זוג היא קשה.

קרתה כאן טראומה ברמה הלאומית, אובדן נורא, ומעבר להתמודדות עם זה, נשארנו גם לבד לבד להתמודד עם הכל. עיבוד של האירוע, אחריות על הכל, תמרון בין כולם.

זה לא רק מרגיש מציף, זה מציף. וזה בודד. כל כך כל כך בודד.

קשה לי לענות במישור הזוגי, כי בעיניי במצב כזה, ברור שבן הזוג צריך להישאר בבית, זו לא שאלה בכלל. זו חובתו המוסרית. אבל אני מתקשה להגיד איך לתקשר את זה. אני חושבת שקודם כל את צריכה להגיד את זה לעצמך, להאמין בזה באמת.

אני יודעת שזה קשה. כי מי לא רוצה להיות גיבורה? מי רוצה להיות זו שתגיד לבעלה לחזור הביתה מהמילואים כי קשה לה?

אבל בעיניי, יש מצבים שבהם זו הגבורה האמיתית, להציב את הגבול הזה ולהגיד עד כאן. אם אתה רוצה שאחרי המילואים יהיה לך לאן לחזור, אז אל תלך.

לא כאיום, אלא כשיקוף של המצב.

למלחמה יש כל מיני מחירים, יש מחירים ברורים, כמו אובדן חיים ופציעות לצערינו. אבל יש מעגלים שונים של פגיעה, שהם מעגלים שקופים. פגיעה בעבודה, פגיעה בזוגיות, פגיעה במצב נפשי של ילדים ועוד. ושוב, לא כאיום, אבל זה צריך להיות משוקף לו ככה. תבין שאם אתה הולך למילואים, אני לא יודעת באיזה מצב הבית יהיה שתחזור, ואני לא יודעת האם נצליח לעבור מעל הגל זה. בסוף כל אחד עושה את הבחירות שלו, אבל צריך להיות ברור שלכל בחירה יש מחיר. ואם מוכנים לשלם את המחיר הזה, בסדר. אבל צריך שיהיה ברור מה המחיר ומה ההשלכות של הבחירה.

ושוב חוזרת על זה, לא כאיום, אלא כשיקוף אמיתי של המצב

וממש תודה על ההבנה והאמפטיה

נראה לי שהכל מחדד לי שאני חייבת להמשיך את הטיפול

כי תכלס המשקעים שנשארו בלב במרחב הזוגי זה הכי קשה לי יותר מהכל

כולם נעשו לא בכוונה רעה כמובן

אבל

למעשה נשארתי ממש פגועה במקום ממש עמוק

נטישה כזאת במצב מצוקה

וגם כשדברתי איתו על אם יהיה המשך צפוני והמצוקה שזה מעלה בי ועל התחושה שלא מסוגלת שוב וכו

הוא לא מציע אופציה אם קשה לך אני אשאר או משהו או אל תדאגי אני לא אשאיר אותך ככה

כן סיכמנו שנדבר ונשתף בתחושות ובסוף נמצא איזה מתווה מעשי כלשהו

אבל בלב זקוקה לבטחון שלא מצליחה עדיין לקבל

מקווה שטיפול יעזור לי להתנקות ולהאסף קצת

זה באמת באמת באמת טראומה.

באמת.

בדיוק איך שתיארת.

הרגשת הנטישה יחד עם המתח הבלתי נגמר....

הוא באמת לא התכוון לנטוש אותך

ואת באמת הסכמת בתוכך שילך.

והכל נעשה מתוך שכל וחשיבה והסכמה עליונה של אידיאל.

וככה באמת הייתם צריכים לעשות.

כי אם כל אחד במדינה היה מפחד וקשה - אז חוזר הביתה, היינו נשארים בלי חיילים.

טוב ממש שעשיתם מה שעשיתם.

זו היתה מלחמת חירום. וכולם כולם היו צריכים להתגייס. החזית, העורף, כולם.

אבל עכשיו....

כבר נתת את כולך.

כבר התמסרת מעל ומעבר.

והנה יש רגע הפוגה.

ופתאום אפשר לחשוב באמת על מה היה כאן.

ואפשר גם לראות את הדברים ברגע של אמת.

יש כאן משפחה, עם פטור אמיתי.

עם הרבה ילדים.

עם גיל גבולי.

יש כאן אישה שנתנה מעל ומעבר לכל הכוחות שלה.

יש כאן משפחה שתהיה מפונה.

אין כאן תמיכה! לא חברתית לא משפחתית. אין.

יש כאן עולם שלם שכבר נתן את כולו ואם ימשיך לתת אולי יתפרק לבלתי שוב.....

לא. לא!

זה לא שווה את זה.

יש לכם פטור!

זה לא סתם הפטור הזה.

במחילה מאחיותיי החרדיות- זה לא פטור של תורתו אומנותו- שאם את שואלת אותי זה אולי פטור נכון לימים רגילים, לא למצב של מלחמה...

בעיני הם צריכים לדעת שה"פטור" הזה לא באמת פוטר אותם ואת המחוייבות שלהם לאומה.

זה לא סתם פטור של זוג צעיר שהאישה מפחדת שילך.... כי כולם מפחדים. אז גם היא צריכה לאזור כוחות ולמצוא דרכים להתגבר (הנה אני מדברת על עצמי......... זה באמת באמת לא קל. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי, בתוך עמי אנוכי יושבת, ואם הוא לא ילך, מי כן ילך?)

לא.

יש כאן סיפור אחר לגמרי.

יש פה פטור אמיתי שניתן לכתחילה.

וכמו שהוא לא יסלח לעצמו אם לא יהיה במלחמה ככה הוא גם לא יסלח לעצמו אם לא יהיה בבית שיתפרק....

אני חושבת שאם לך זה יהיה ברור קודם כל, הצורך הזה עד הסוף, תוכלי להעביר אותו הלאה... ואני מאמינה שיחד תגלו דרך משותפת שתהיה טובה לשניכם, מתוך הסכמה יחד....

לא לכפות עליו חלילה, אבל מאמינה שבשיתוף מתוך מקום שמקבל את עצמך, הוא יבין גם ותגיעו לדרך מיוחדת שלכם.....

אני לא הרגשתי לבד בגלל שהלך למילואים

היה לי ברור שאם מגייסים אז הוא ילך

ושזה הדבר הכי נכון ונצרך

רק שכשזה השפיע עלי נפשית ככה.. וממש קרסתי שוב ושוב ..והוא לא קלט אותי וכמה היתי זקוקה לעזרה ..

ובעצם נשארתי לבד להתמודד שוב ושוב עם קושי שגדול עלי בכמה מידות

ותוך כדי לתפקד על מאה אחוז+++

היה לי פשוט סיוט בגוף ובנפש

עכשיו כן העזתיצודברנו על מלחמה בתפון ומה נעשה

הוא לצערי עדיין לא ממוקם במקום שמזוגל לוותר על להשתתף

עדיין מצפה שאם אצליח להאסף ממה שהיה ואם אזדהה יותר עם הערך וכו אז אולי אצליח

זה לא מכוונה רעה

הוא אדם מאוד טוב וברגיל מאוד רגיש אלי

עכשיו זה תפס אותו ממש מהבטן הצורך הזה להלחם

הוא לא מצליח לשים את זה בצד..

והסברתי לו הכל מה הרגשתי ולמה נפגעתי כל כך

ולמה לא מסוגלת יותר לעבור את זה שוב

מילואים רגילים נתתי לו אישור - אפילו שזה גם טרוף שהאריכו ל40יום כל מילואים.

אבל זה עוד מתוחם.. ולא בתנאי מלחמה ועם בית ושגרה

אז באמת רציתי לתת לו בטחון ומקום לצורך שלו

אבל מלחמה זה עולם אחר

זה חסר ידיעה כמה זמן..ויכל להמשך חודשים כמו עכשיו..

וחרדות קיומיות עליו

ובלי בית ושגרה ומסגרות וכו

ואני עם תינוקת קטנטנה+כל השאר שגם קטנים

ולי ברור שלא מסוגלת

ואני אומרת

אבל הוא לא מצליח לוותר כי זה כל כך במפשו

ואני צבינה אבל בפלונטר

בסוף אולי נמצא מוצא

לא יודעת

אבל

מכל כיוון מרגישה שזה הפך לי את הזוגיות הקרובה והבטוחה שהיתה לנו כל השנים

מגוייס משמחת תורה, השחרור לא באופק

הנפש עייפה מלדאוג ולהתגעגע

הגוף גמור מלשאת הכל לבד

קראתי היום על חוק הגיוס ההזוי החדש ופשוט נשברתי

גיל 40 לא רחוק ובניתי על שחרור. עכשיו קפץ ל45, ופשוט התרסקתי מזה

בעיקר הלהאריך ל40 ימים תעסוקה מבצעית

שולחת לך חיבוק הכי מבין בעולם

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

ככה הבדיקות לא יכאבו

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

דולה שתדבר עם הצוות בשבילך

לי ממש ממש עזר

ממליצה על מוריה אלישע במרכז

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....

אין קסם. זה באמת קשוח

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣