מי נותן לך את האישור להיות מאושרת?
חשבתן פעם על הדמיון בין מילה מאושר מלשון "אושר" למילה מאושר מלשון "אישור"?
בלשון עברית שום דבר לא במקרה.
אז ממי אנחנו מקבלות אישור שעושה אותנו מאושרות?
לכל אחד מאיתנו יש רצון למצוא חן בעיני בני אדם וזה נורמלי וטבעי.
האם זה אומר שהאושר שלנו תלוי ומושפע אך ורק מהסביבה שלנו? לא.
הרי להיות מושפעת אך ורק מאישורים חיצוניים זה כמו להיות עלה נידף, להיות בן אדם בלי עמוד שדרה.
האושר ממלא אותנו כשיש לנו בלב "אישור" על המעשים שלנו. כשיש לנו בטחון עצמי שאנחנו בדרך הנכונה.
בטחון עצמי אמיתי זה נובע לא מאישורים חיצוניים, אלא מאישור פנימי.
אישור פנימי זה המוסר שיש בכל אחד מאיתנו, זה הנקודה האלוקית.
כל אחת מכירה את התחושת סיפוק הזאת שמלווה אותנו אחרי שעשינו מעשה טוב.
לכן, הדרך הנכונה לצאת מכל עצבות, זה להרבות במצוות ומעשים טובים. כשאת עסוקה בהם, תחושת הערך העצמי שלך חוזרת אליך, כי את פחות מרוכזת בעצמך ומצליחה להתנער מהבעיות שלך. וגם כי אלוקים "מבסוט" עלייך וזה ממלא אותך באושר צרוף.
בתפילת שחרית כל יום אנחנו מבקשות "למצוא חן בעיני אלוקים ואדם."
כל יום אנחנו רוצות שהמעשים שלנו ימצאו חן בעיני אלוקים. אם נלך בדרכיו, ללא ספק הם ימצאו חן גם בעיני אנשים. שנזכה.
