ולהסתיר את האמונה שלנו רק בגלל שלהם לא נוח 

מצווה לומר ולא אמור לעצבן

רק כמובן בנימוס סביר מה שנקרא

אם זה בא במקום התחייבות וכאמירה בעלמא זה יכול לעצבן גם דתיים

אבל אם זה נאמר במקום הראוי אז תגידי. כאן זה נראה מאוד במקום

ואני שומע גם מנחים בערוצים חילוניים ומרואיינים חילונים שאומרים את זה.

אבל גם אם יש פה ושם מי שזה מעצבן אותם, חלילה להתבייש באמונה בגללם

(רוקחת בבית מרקחת שקניתי בו - והיא לא הייתה "דתייה", כלומר, בלי הלבוש המסורתי)

לדעתי זה (וברוך ה') הפכו להיות ביטויים שגורים בשפה העברית, כך שהם מתקבלים גם על אוזן חילונית.

ממש "אז אהפוך אל עמים.."

לשמוע ישמעאלית אומרת את זה, לא יודע אולי בגלל שערבי לא משנה עורו. או אולי בגלל שהדת השקרית שלהם היא עבודה זרה שמבטלת חס ושלום את היהדות. זה בדיוק כמו לשמוע ישמעאלי צועק "אללה וואכבר" ורוצח. בכל מקרה מקומה לא ביננו זה די ברור.

אלא כאמירה שמבטאת את גודל האסון שהם מביאים איתם בכל מה שהם מתעסקים, או כל מקום שבו הם נמצאים

משרתים בסבלנות ובאדיבות את הלקוחות/המטופלים. (לצערי בבית המרקחת של המרפאה שלנו יש כרגע רק רוקחים ערביים)

אני שמחה שהמטופלין מקבלים שירות טוב, אבל לא הייתי רוצה לחוש איזושהי חיבה לבני העם הזה שמנסה לרצוח אותנו...

(לגבי עבודה זרה או לא - למיטב ידיעתי הרוב פוסקים שהאסלאם הוא לא עבודה זרה. אבל ברור שהם מפרשים את אלוקים ואת הוראותיו בצורה שגויה לגמרי ומעוותת...)

רק לראות אותם שם מדברים בינם לבין עצמם בערבית וצוחקים גורם לי להרגיש כאילו זה ה"מגרש הביתי שלהם" כזה ואסור שזה יהיה ככה, אסור שתהיה להם שום חזקה פה בארץ, לא בעבודה ובטח שלא מגורים. אמנם היום זה נראה רחוק כי מה תעשה איתם? הים הוא לא אופציה לצערינו.

הפיתרון יגיע רק עם הגאולה שבורא עולם יביא במהרה בימינו ויעשה בהם דין.

בעז"ה דומה יותר לאינשאללה (וגם זה לא בדיוק. זה יותר כמו אם ירצה ה')

ב"ה, בעז"ה, חג שמח (ביום העצמאות😲)

ואפילו "אל תיקני מכאן, זה היתר מכירה"😆

רק את השמות שלנו הם לא קולטים- אפרִים (אפריים) תָלָה (תהילה) שָׂהָה (שחר)

שהם אומרים ב"ה איך זה מרגיש לכם..

שאני אומרת לפעמים אני מרגישה ואי נראלי חופרת להם עם הב"ה אבל לא אכפת לי זה הדיבור שלי

מפחד שאם זה דבר שצריך להעשות או מקווים שזה יעשה, וזה לא נעשה, אז אולי יראו את זה כחילול השם שאמרתי בעזרת ה', וזה לא התקיים.

או אם אני מודה ל-ה' על דבר שנעשה, אז זה יראה אצלם כאילו שאני לוקח מהם את בקרדיט.

לגבי אם שואלים אותי, מה נשמע, אז אולי פה באמת אני צריך להגיד ברוך ה', אבל אני מפחד לכפות עליהם משהו.

דרך אגב, אני עובד אם יהודים ממש מתוקים מבחינת רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, אבל הם כן כאלה שהם די רחוקים, והם מסתכלים על כל הדת מבחוץ.

אולי אני מגזים.

הייתה לי פגישה עם הבוס השבוע ודברנו על משהו שטענתי שיכול להיות חילול ה' אצל גויים, ואז אמרתי לו חילול עם ישראל.

אני חושב שיש חילונים שונים בענין הזה. נגיד הבני-דודים שלי שהם חילונים, תמיד צחקו שאני כמו סבא שלי שאני תמיד מזכיר את ה'. להם לא היתה בעיה

וברוך השם שהוא כזה מקובל

כאילו מסירים אחריות..

וזה גרם לי לצערי להתחיל לחשוב פעמיים לפני שאומרת בסביבה מסוימת, אפילו שבטבעי זה שגור על פי..

מה שכן זה הביא לדיון מעניין בנושא והבברה שזה לא מ'זריקה' אלא הבנת מוגבלות האדם ותחושת השגחה פרטית וכדו'

וגם להעריך יותר את הגישה הזו של לקיחת אחריות על המעשים. ואמונה ביכולת של האדם להשפיע

מי שלא מוצא חן בעיניו יכול למצוא עברית אחרת. כשאתה אומר ברוך ה' אתה מביא את עצמך. אף אחד לא אמור להפגע מזה.

הבוסית היית מתמוגגת משמחה ומהנהנת בראשה. 

מבוא מזורז לחילוניוּת:

1. החילונים מתחלקים לשני סוגים, הימנים והשמאלנים.

2. הימנים מחוברים למסורת היהודית במידה כזו או אחרת, ולכן מבחינתם "ברוך ה'", "אם ירצה ה'" או "בלי נדר" הם ביטויים רגילים לגמרי

3. השמאלנים שונאים את המסורת, ולכן כל מה שנודף ממנו ריח היהדות, נתפס על ידם כהדתה/שוביניזם/לה"טופוביה ושאר המונחים המומצאים

אם אתה שומע ערבי אומר "אינשאללה"

אתה מכבד את האמירה הזאת שלו.

לפי דעתי כל אחד יגיד כן.

למרות שהאלללה המדומיין שלו

רחוק שנות אור מהאמת. ומהקב"ה האמיתי שלנו.

וייתכן שאותו גוי נחשב בכלל כעובד עבודה זרה.

אע"פ הביטוי הזה,

איכשהו תפס מקום של כבוד (לפחות לתפיסתי)

כי הבן אדם כאילו מבטא את האמונה שלו

(תהיה עקומה, אשר תהיה)

מי שמאמין כנראה מבטא באמירה זו את אמונתו שהכל בעזרתו יתברך.

אבל אצל מי שלא, זה לפעמים נתפס בתור אמירה מסתייגת, שמשמעותה "לא בטוח", או בלשון הדתיים - "בלי נדר".

כל מקום וענין שמכניסים את הקב''ה, תהיה סייעתא  דשמיא.

אם זה מעצבן את מישהו, ברור, גם ציציות מעצבנות חילונים, כל שכן ברוך השם וכל כיו''ב. ויש עוד מלא דברים שמעצבנים אותם, כמו לימוד התורה או התורה בכלל...

אז מה?

אנחנו לא מחויבים לקודים שלהם ולא אכפת לנו. זה לגמרי לגיטימי להיות יהודי בארץ ישראל ואם את לא מרגישה כך אז תעבדי על הבעיה כן להרגיש כך!!

והיא רק תכבד אותך אם תציג את מה שחשוב לך.

זה טוב לך להגיד בעזרת ה' בנחישות.

סמוך עלי.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה