אני חושבת שצריך להביט על כל העניין במבט של "מאקרו" ולא רק "מיקרו",
להבין את המקום בכללותו של הזוגיות, המיניות, ההורות, הפן האישי שלך ושל בעלך וכן הלאה.
ועל גבי ההבנה של התמונה השלמה ליצור מציאת פתרונות שיהיו הכי נכונים לכם.
בינתיים מנסה להתייחס בנקודות לדברים שכתבת:
א. אחד מהדברים שציינת בהודעתך הוא: "לאחרונה מרגישה שהזוגיות נעלמה"
האם תוכלי לשים את האצבע מתי בדיוק התחלת להרגיש כך?
האם קרה משהו לאחרונה? בכל החיים של שניכם?
האם הייתה איזושהי נקודת מפנה שיכולה יותר להסביר?
משהו אחר?
הדגשת הפן הזוגי לכשעצמו, ולאו דווקא רק הפן של חיי האישות, יכול לשפוך עוד אור על המצב בכללותו.
לכן בחינת הזוגיות כולה והמצב הרגשי-זוגי ביניכם יכולה להשפיע לטובה בצורה ישירה או עקיפה גם על תחום האישות.
כאשר יש קירבה זוגית ואינטימיות רגשית-זוגית - עולים גם האחוזים לקירבה אינטימית בחיי האישות, ולהיפך (כלומר ריחוק זוגי יכול לגרום גם לריחוק בחיי האישות כתגובה טבעית לכך...)
ב. ציינת שאת לוקחת סרזט.
עצם נטילת הגלולות יכולה ליצור מצב של חוסר חשק או תנודות בחשק המיני.
ישנה השפעה הורמונלית וזה נתון שיכול להתווסף לדברים שכבר קיימים או להיות בפני עצמו סיבה (וגם יכול להיות שלא, אבל שווה לברר גם את העניין הזה).
ג. לגבי מה שכתבת "פשוט לא מרגישים שזה דחוף... זה לא שנהיה אסורים עוד יומיים או שבועיים..."
חשוב לזכור שמציאות של חיי אישות משמחים באה הרבה פעמים דווקא על גבי יצירת שיגרה כזו, כלומר על גבי השקעה *אקטיבית* בכדי ליצור שיגרה כזו.
בשביל ליצור מרחב כזה. מרחב זוגי, מרחב אינטימי.
ולא לחכות ל"מוזה" שתיפול מהשמים או בצורה פסיבית, אלא לזכור שתשוקה, כמו גם אהבה, היא אקטיבית, אפשר ליצור אותה ואפשר להגביר אותה אקטיבית.
ודווקא מצב שבו התרגלנו והשיגרה היא שיגרה ללא מרחב של חיי אישות וללא מרחב אינטימי - עצם ההרגל הזה, עצם השיגרה הזו, בתוספת השחיקה של החיים בכלל ושל כל המורכבויות שבאו בעקבות הוספת עוד ילד למשפחה, הקורונה, המלחמה, עומסי היומיום ועוד אינספור סיבות שרק מקשות - עצם זה גורם הרבה פעמים לדחיקת חיי האישות לתחתית סדרי העדיפויות והכוחות.
אז זה שזיהית את הנקודה, וזה שאת פועלת למען השינוי - זה כבר חצי דרך לפתרון ב"ה!
עצם המודעות הזו,
עצם הצבת המטרה הזו כמטרה זוגית ואישית שחשובה לי - חשובה מאין כמותה!
ועתה ניתן לראות איך עושים זאת בפועל.
ובתור התחלה, כאמור - ליצור מצב שיש לנו שיגרה של יחסים, שמכניסים גם תיכנון מראש ולא רק מסתמכים על ספונטניות בלבד או פסיביות בלבד (אפשר גם, אבל לא רק),
אלא מפנים לנו מרחב אינטימי שנכון לנו.
כדוגמת יום בשבוע שבו יש לנו שעתיים זמן רק לנו. או שעה.
ובמרחב הזה אנו מאפשרים לעצמנו פניות, זמן, מקום, לעצמינו. בלי טרדות ובלי הסחות ובלי הפרעות.
ובמרחב הזה יכול לקרות כל מה שנבחר בו, בלי חתירה ל"הישג" כזה או אחר, אלא רק לקירבה שלנו, לביחד שלנו, להנאה שלנו.
ד. אפשר גם לבחון האם יש דרכים להקל מעלייך את הרגשת הכבדות והלחץ ממציאות של ריחוק ותהליך הטהרה כדבר בפני עצמו שיוסיף לרוגע ויפחית את הלחץ.
ה. באם תבחרו שנכון לכם מניעה לא הורמונלית אז התקן לא הורמונלי הוא בהחלט אופציה. ואפשר לבחון האם מתאים לכם.
כנ"ל דיאפרגמה או כל אמצעי לא הורמונלי אחר.
וחשוב כאן לקחת בחשבון את מכלול הדברים שחשובים לכם - הלכתית, זוגית, אישית, אחוזי מניעה, יעילות, תופעות לוואי, השפעות וכן הלאה...
אלו בינתיים הדברים שעולים לי מקריאת הודעתך,
מחזקת את ידייך להמשיך ולפעול למען האושר שלכם, בכל התחומים 
שתראו ב"ה המון ברכה והצלחה בכך! ותהנו מכל הפירות המתוקים של פרי עמלכם והשקעתכם ❤
