חיצוני?

אולי אפשר לחשוב על דברים שיעזרו לך להרגיש יותר נעים

לא מצליחה לחשוב על נעים יותר 

נמאס לי להיות בבית

אני מטפלת בילדים בקיצור

אין לי סבלנות אליהם כבר ואני מחזיקה את עצמי להתנהג כאילו הם ילדיי וזה קשה נפשית סוחט

זהב אמת קשה נפשית ממש 

מילא לבוד מטפלת במעון, את עוד יוצאת מהבית רואה עולם מדברת עם אנשים

אבל בבית שלך....

יש מצב לקחת מישהי לעזרה או שקשה למצוא?

בכנות אם זה המצב ואת לא מתכוונת לעשות את זה גם שנה הבאה כדאי לך לשקול להפסיק.. עד אוגוסט יש מלא זמן

תני להורים חודש התארגנות ושחררי את הילדים ואותך לחופשי

הוא גם איתי איפה אני ישים אותו באמצע שנה?

וזה לא שיש איזה משרה שווה שמחכה לי

וכשיגיע הזמן הוא ילך גם כן למסגרת 

אני בכל אופן לא מאמינה בלעשות כח דברים שגורמים לנו לסבול

אם את לא מוצאת בעצמך את הכוחות והחשק להמשיך בעבודה - זה הזמן לשינוי

תעשי חושבים על יתרונות וחסרונות. לפעמים צריך להיזכר בהם כדי לקבל דרייב לעשייה 

ואם זה לא זה, אז זה לא זה נשמה

מה לעשות 

זו עבודה מאוד סזיפית. אין ימי חופש כמעט. הרבה שעות. מבינה אותך 

זה עוד חצי שנה...

ואני ממש לא ממשיכה עם זה שנה הבאה

ואני גם לא צריכה עזרה אין לי הרבה ילדים ויש לי לפעמים שעות פנויות ושקטות מאוד במהלך היום, בגלל זה אני מרגישה שזה טיפשות להפסיק 

ואולי הקושי שלי זה תקופה ויעבור

הם ילדים של ההורים שלהם!

את צריכה לטפל בהם במסירות, בחום ואהבה,

אבל ממש לא כמו אמא!

יכול להיות שהשאיפה הזו כובלת אותך?

כשהייתי מטפלת מאד עזר לי ההבנה שהם לא ילדים שלי!

יש את הצרכים שאני רוצה וחייבת לתת להן, אמא זה לא אחד מהם.

ונראה לי שאדר זה תמיד נקודת שבירה,

כבר רווים מימים סגריריים בבית.

בעז"ה עוד מעט תזרח השמש, עתיד חדש יפתח.

אפשר לצאת עם הילדים החוצה.

לפי מספר הילדים - אפשר בעגלול, או סתם להשתזף בכניסה לבית עם כולם.

קטנים בלול.

גדולים יותר אפשר לעשות ארגז חול ולשבת בחוץ.

בהצלחה רבה 💗

גם את לא נהנית וגם הם בטוח מרגישים את זה.

בתור הורה הייתי רוצה לדעת את זה כדי להיערך מראש 

אפשרות ראשונה - להמשיך עד פסח- ככה יש מספיק זמן להורים לחפש מקום אחר.

אפשרות שנייה- לעשות את זה יותר כיף בשבילך.

תלוי בגיל שלהם, אם הם תינוקות - אז מוזיקה נעימה ומרגיעה, בזמן שכולם נחים את עושה משהו מפנק בשבילך.

אם הם פעוטות - אז את מתכננת מראש סדר יום, איזה יצירה, שיר, סיפור משחק וכו' ובזמן שהם נחים אז תוכלי לעשות משהו מפנק בשבילך.

במקביל - כדאי שתקבעי יציאה פעם בשבוע בערב לשיעור או עם בעלך, אחיות, חברות וכו' כדי להתמלא. 

היתה לי תקופה שהיה אצלי בבית משפחתון סבב - ואחד הדברים שעזרו לי היה למצוא לעצמי פודקאסט או קורס דיגיטלי או שיעור מוקלט שהייתי שומעת באופן קבוע בשעה שהילדים ישנו.

אמנם זה היה במקום לנצל את השעה השקטה לכביסה/בישול/סידור הבית אבל זה היה ממלא אותי ונותן לי חיות לא להרגיש שאני "נשרפת" מלהיות רק עם קטנטנים...

אולי תצטרפו ביחד יומיים בשבוע למישהי אחרת שעושה משפחתון או לגן הורים

קצת להיות בחברת מבוגרים

קצת לגוון...

מה שבטוח שלא ממשיכים ככה רק כי כלכלית

צריך למצוא מה יכול להקל!

תעדכני יקרה!!

תעצרי את זה! אין דבר כזה לעבוד עם ילדים ולהיות מתוסכלת

זה מוביל למקום לא טוב.

תגידי לאמהות שבגלל אילוץ רפואי את מסיימת בעוד 3 שבועות

זה נהוג ומקובל.

תקשיבי לעצמך.

בבקשה! אני בטוחה שאת נותנת לילדים את הלב

אבל את שחוקה ולאט לאט גם את הלב לא יהיה לך כח לתת להם.

תעצרי.

אני ממש מבינה את הפותחת.

אבל מצד שני הרבה פה ממהרות להגיד לה להפסיק, מה ההורים אמורים לעשות באמצע שנה פתאום?

פשוט מ-לא להיות רגועה.

ועד ל-אלימות כלפיי ילדים. יש הבדל.

ומהכרותי הקרובה עם מסגרות לפעוטות, לצערי כל המטפלות מגיעות למצבים של חוסר סבלנות לילדים. זה ממש לא אומר שהן אלימות כלפיהם. 

ועדיין

גם אם לא מגיעים לאלימות של ממש

אם למטפלת באמת רע להיות מטפלת- אני מאמינה שזה יתבטא ביחס שלה לילדים. זה יותר מסתם חוסר סבלנות שבא והולך..

אני עובדת עם ילדים, בתקופה שהיה לי לא טוב בגן (תחילת הריון)- לפעמים הרגשתי שאסור לי לטפל בילדים כי אין לי סבלנות מספקת. לא הייתי אלימה כלפיהם ח"ו, אבל הרבה יותר קצרה ומתעצבנת. ומה שעזר זה להיות עם נשות צוות נוספות לידי. היום אני במקום הרבה יותר טוב ורואה שטוב לי עם הילדים בגן ולרוב יש לי סבלנות אליהם. חוסר הסבלנות הוא זניח לעומת הזמנים הטובים.

לא הייתי רוצה שהתינוקת שלי תהיה אצל מטפלת שרע לה להיות מטפלת (אני יודעת שלמטפלת של הקטנה שלי יש ימים קשים וימים קלים, אנחנו ממש מדברות על זה, בתור חברות. אבל לרוב טוב למטפלת והיא אומרת שמבחינתה להיות מטפלת לתמיד, וזה ההבדל).

יעדיפו לא להשאיר אצלה ילדים

עם כל הכבוד, כן?

השחיקה הזו והחוסר חשק והלאות, הם שמביאים להתנהגות לא נאותה כלפי פעוטות בטווח הרחוק.

וגם, מה העניין בזה שההורים יותר חשובים מהתחושות שלה? לא טוב לה ממש. תסכול חוסר סבלנות ובכי מש לא אמורים להיות תוצאה ישירה של יום עבודה. יום אחרי יום.

ואני מתנצלת בפני הפותחת על הישירות, אבל חוסר התאמה למקצוע שמביא לתוצאות קשות זה בדיוק זה

יש שחיקה וכו, זה נכון. אבל לרצות לצרוח מתסכול ולבכות מהעבודה זה לא רק שחיקה. זאת זעקה של enough is enough.

אני בטוחה שהפותחת בעצמה גם לא הייתה רוצה מטפלת עם תחושות קשות ככ והייתה חוששת ממנה

מה ההורים יעשו זה לא שיקול בעיניי

יש רק משפחתון אחד באזור

ואם המטפלת היתה מחזלשת באמצע שנה היתי פשוט תקועה לחלוטין

מצד שני באמת לא היתי רוצה שמישהי שסובלת מזה תטפל בילדים שלי

מה עם למצוא מחליףה שרוצה לשמור בביתה

נשמע לי הוגן יותר

מטפלת שחלילה תגיע למקומות גרועים העיקר שילכו לעבודה?

אם זאת הגישה

לא פלא שיש מטפלות שמכות ילדים קטנים.

זה לא אומר שהם מרביצים למי שהם עובדים איתו.

סליחה אבל זה מזעזע בעיני מה שכתבת.

בין עבודה משרדית לילדים.

אני גם עברתי תקופות קשות עם עבודות וגם לקחתי פבק זמן ממושך בגלל זה

אבל לא קרה כלום אם אני זונשאת את הניירת או בא לי לצרוח כשנכנס עוד מייל מהבוסית

זא לי קרה, לא לעבודה...

לעומת תינוקות שמרגישים אם אוהבים אותם.

וזה ייני פרמטר ראשון למטפלת שתאהב ילדים. מאד.

זה עבודה קשה ומתישה בטירוף, שוחקת פיזית וזה גיל קטן, אין הרבה משוב מהם, אין עם מי לדבר, לגמרי יכול להוציא מהדעת.

ואגב, לפעמים אני משתוקקת לתת סטירה קלה לרענון לאחת הקולגות שלי. 

אין מה להזדעזע, העובדות מדברות בעד עצמן.

ילד קטן לא יכול להגן על עצמו ככה שאין מה להשוות למבוגר שיחזיר ויזמין משטרה.

אני מודעת היטב למצב במסגרות לתינוקות.

אבל אני חושבת שלכתוב דבר כזה סוג של נותן לזה לגיטמציה. ובעיני מי שמרביצה לתינוקות היא אישה *חולת נפש*. ו לצערנו בגלל שאין רגולציה על המסגרות וכל מי שרוצה יכולה לפתוח מסגרת לילדים, אז גם מגיעות לתחום נשים מסובבות. אבל לא בהכרח אישה שממש מתוסכלת מהעבודה שלה כמו שהפותחת מתארת, להגיד לה- אם לא תעזבי את תתחילי להרביץ להם. זה הזוי!!!

זה בעצם להגיד על כל הסיפורים של התעללות במסגרות לפעוטות שהנשים שם לא פושעות שמגיע להן כלא לתקופה ארוכה, אלא רק "מתוסכלות ובדכאון מהעבודה שלהן". לא. הן חולות נפש. מי שמסוגלת להתעלל ככה בחסרי ישע לא רק צריכה לא לעבוד עם פעוטות. היא צריכה להיות מאחורי סורגים. 

שכנראה היא אישה טובת לב, ועדינה, ונשמע גם שהיא מאוד מסורה לעבודה שלה. ושלכן להגיד שאם היא לא תעזוב היא תתחיל לפגוע בהם זה פשוט מעליב.

אני נגד להשאר בכל מחיר, ברור! פשוט חושבת שלפני שעוזבים עבודה (כל עבודה אגב) צריך לשקול את כל האפשרויות. 

נהנתי לקרוא כל מה שכתבת בדיון, תודה לך על הזווית שהבאת!

מוסיפה לגבי הנקודה הזו,

שאנחנו צריכות באמת לתת יותר אמון בעצמנו ובזולת,

זה לא כזה קליל ופשוט לעזוב עבודה,

יש מחוייבות להורים- אז צריך באמת לעמוד בה!

לא לברוח מכך בקלות כי יש קושי,

אפשר "לעבוד" על עצמנו ,אפשר למצוא פתרונות ( וחשבתי שזה מה שחיפשת הפותחת כשפתחה את השרשור). אנחנו בני אדם עם יכולת למצוא פתרונות,ולא לברוח מהתמודדות ברגע שנתקלים בקושי.

יכולות להיות התפרצות של חולת נפש ויכולות להיות סטירה פה דחיפה שם של עצבים וחוסר שליטה.

כמו שיש אמהות שמאבדות שליטה, ככה מטפלות, לכן למי שאין סבלנות עד כדי עצבים, צריכה להתרחק מיידית מתינוקות.

בצורה כזו מי שאלים לא לוקח אחריות על המעשים שלו ומייחס אותם למחלה נפשית כזו אי אחרת.

אדם אלים הוא אלים.

גם הביטוי חולי נפש מיושן ויש לומר מתמודדי נפש.

ויש הרבה מתמודדי נפש שלא הרימו ידם.

תהיו רגישות, אתן לא יודעות מי קוראת.  

כל מי שחולה נפש=אלים. חס וחלילה ואני ממש מצטערת אם מישהי פירשה את זה בצורה כזו.  אלא הפוך. מי שאלים ומתעלל בתינוקות, יש לו (בעיני) הפרעה נפשית כלשהי.

ולא מדובר בעיני על שגעון או התפרצות פסיכוטית, לצערי... ככה זה איכשהו לא אשמתם. 

אני חושבת שמרוב זעזוע שלנו ממציאות של אלימות כלפי חסרי ישע (והגיוני מאוד שאנחנו לא תופסים את זה ומזדעזעים!) אנחנו רואים כל חריגה מהשביל של ציפורים מצייצות כמדרון חלקלק לאלימות.

זה באמת באמת חמור ביותר! וצריך להוקיע את זה וכמובן למנוע את זה בכל הדרכים! יש הרבה מה להשתפר...

אבל מבחינת האמון האישי שלי באנושות- אני מאמינה בטוב ולכן גם מי שלא קל לה בעבודה, אאמין בה שתעשה עם עצמה את החושבים אם זה נכון לה להישאר, מהיושר הפנימי שלה...

מאשר שאחשוב עליה שעוד דקה היא מתחילה להרביץ לחסרי ישע...

שוב, יש את ההשתדלות של המדינה/ממשלה איך לטפל מערכתית. אני צדברת על ההשתדלות שלי, "סתם" אמא ששולחת ילדים למסגרות... 

לא מתאימה.

אני אוציא את הילד שלי ממסגרת שבה המטפלת מגיעה בלי חשק, חסרת סבלנות וכו.

כןכן, גם אם היא לא מרביצה.

אבל חוסר יחס חוסר תפקוד וכו ממש ממש יכול לקרות גם לפותחת.

זה לא שחור ולבן אבל אדם מתוסכל לא עובד הכי טוב ואדם מתוסכל מאוד מאוד אחרי הרבה שנים כנראה גם יעבוד גרוע. אז מכות לא אבל זה הילדים של אנשים וכולם רוצים את ההכי הכי טוב. 

ואני חושבת שכן אפשר לשפר את המצב כמו שהציעו כאן הצעות יפות לאיך אפשר כן להנות מהעבודה או להצליח להרגיש יותר טוב ופחות תסכול. ואם למרות הכל למרות שהיא תנסה לשנות קצת דברים ביומיום עדיין היא תרגיש ככ זוועה אז כן, מותר להגיד עד כאן. אבל לא להרים ידיים ישר. 

מאישה לבד בבית.

ולא מסכימה שאין אלטרנטיבה כי יש, מעון שמשלם טוב, באמת טוב מינימום 50 לשעה לסייעת. הסייעות מגיעות אחרת הם לא שחוקות ועצבניות כי שווה להן להתאמץ בעבודה שלהן.

וספציפית לא דיברתי על הפותחת יתכן מאוד שהיא תצליח להתאפס על עצמה ולהפוך את זה לטוב, אישית הייתי מעדיפה שהילד שלי יהיה במקום שאני יודעת שהמטפלות לא סובלות ובוכות כל יום. ולפי התיאור שלה קשה לי להאמין שזה ככה בכל מקום. ואם כן באמת כואב הלב ולא מבינה איך אפשר לשלוח ילדים ככה 

עבודה עם ילדים זה לא משרד

שלא בא לך את משאירה למחר, או מבינה שזה לחת של עכשיו ונגמר

עבודה עם ילדים אם לא תעשי לא יהיה להם מענה!

וצריך לעשןת בנחת ובסבלנות.

זה שונה לגמרי!

אם מכריחים מישהי שהיא לא סבלנית ומתוסכלת להמשיך לעבוד למרו שהיא לא מעוניינת

שלא יתפלאו שזה מגיע לאלימות. 

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

הלבשתי ביגוד ראשוני ארוך דק של נקסט ומעליו אוברול חם. יש בכל החנויות... קרטרס, שילב, פוקס, נקסט - פליז/פוטר.

היו לי אני חושבת בערך 8 בגדים לתקופה הראשונה, זה גיל שפחות מתלכלך, אז זה שאלה של כמה את מתכננת לכבס.

לק"י

אגב, הבן שלי בן חודש וחצי ושוקל בערך 3.5, ויש אוברולים 3-6 שדי טובים עליו.

תחשבי שיש מתחת גם גטקס, וגם אוברול חייב להיות מספיק גדול, שיהיה לתינוק מקום. זה לא כמו חולצה ומכנסיים.

המלצה שלי מהאחרון שלי גרביונים יותר נוחים מרגליות.זה גמיש ומחמם.

ביגוד במידה 0-3 הייתי קונה לכזה משקל. אולי בגד 2 קטנים יותר...

ובגיל כזה לי נח בעיקר אוברולים ולא מכנס וחולצה...

יש פרוותי כזה אני הכי אוהבת! בעיני משו כמו 7 אם את מכבסת הרבה לגמרי מספיק. הם גדלים מהר...

וכובעים!

אז מסכמת לי

0-3

בערך 8 בגדים חמים זה בסיסי.

מישהי ראתה מבצעים/הנחות ויודעת להגיד לי איפה כדאי עכשיו?

קרטרס לדעתי 2+4 שזה הכי טוב שלהם והם איכותיים

פוקס 50 אחוז (אמור להיות 70 בהמשך)

שילב יש מצב שגם יש לא זוכרת

נקסט בלי מבצעים אבל מחירים סבבה ביחס לאיכות