זה לא מתאים - לא בגלל הפעילות היקרה והכסף, אלא בגלל שאין את הקשר והחיבור החברתי.  

שני זרים שנפגשים לראשונה - לא הולכים לעשות משהו גדול ביחד, שצריכים להגיע אליו מתואמים במידה כזו או אחרת.  

מסעדה יקרה - צריך לברר מראש שקולעים לטעם וההעדפות של שני הצדדים.

חדר בריחה - גם כאן נדרש בירור ותאום מראש שזה מתאים לשני הצדדים, האופי של הפעילות הזו.

סדנת יצירה - כנ״ל. בפרט בנושא בו מתוכננת הסדנה.

טיסה בשמי הארץ - גם.

השאלה אם הצד השני רוצה. לא זורם. ממש רוצה בזה גם, ואז וואלה יצא טוב לשניהם

לפעמים דווקא הקיבעון הזה על מה מתאים ואיך מתאים ומאיפה מתאים וכו', חוסם אפשרויות לדברים להתפתח.

מעריך ומקבל את מה שאת אומרת. רק מעלה נק' לבירור..

גם אם מישהו היה מביא לו את זה בחינם זו הדעה שלי.

זה לא עניין של מה מתאים, בסוף יש זוג שירצה בית קפה ויש זוג שירצה בחוף הים.

העניין הוא שצד אחד עושה משהו פשוט כי הוא מנצל את הנוכחות של השני בשביל לעשות משהו בשביל עצמו, ודבר כזה בדייט ראשון לא יוביל לכלום.

את לא חושבת שבכל זאת האינטראקציה יכולה ליצור משהו? ולפעמים דווקא אינטראקציה יותר חזקה יכולה ליצור משהו יוצא חזק.

בסוף זה לא שהיא תשלים לו מקום כי הוא לא יכול לעשות לבד. הוא יכול. הוא פשוט לא רוצה לעשות לבד. הוא רוצה לעשות עם מישהי. הוא רוצה לחוות את זה עם מישהי. הוא רוצה שתהיה להם חוויה משותפת.

במקרים כאלה לפעמים דווקא הפתיחות של שני הצדדים יכולה להביא לחיבור יפה.

בקיצור גם אם יווצר "משהו חזק" זה נורא שטחי ומנותק כי פשוט לא מכירים את הבן־אדם.

באשר לרצון לעשות את זה דווקא עם מישהי... אם זאת חווייה לשם חווייה אז אני חושב שזאת כבר בעיה של הקלת ראש מול ערווה כו'.

לפעמים עשיה חוויתית יותר יכולה לאפשר יותר מאפשר סתם שיחת ספסל.

אני לא מצליח להבין את הקו חשיבה הזה.

למה אי אפשר להכיר את הבן אדם וכו' מתוך דבר כזה. רק שיחה (שאולי יכולה להיות מאוד בנאלית) על ספסל או על כוס קפה מאפשרת היכרות עם הבן אדם וכו'?

ולגבי הפסקה האחרונה, נו באמת 🙄

אבל בגדול:

א. ברור שאפשר להכיר מתוך עשייה חווייתית. השאלה היא מה טיב ההיכרות הזאת, ואילו צדדים מכירים.

בפגישות ראשונות אני רוצה להכיר את הצדדים המהותיים, טכניים ובנאליים ככל שיהיו. מהותי זה למשל מה הרמה הרוחנית שלה, איפה היא רואה את עצמה בעוד 5 שנים, מה דעתה על קריירה, האם היא אדם שצריך הרבה חום ורגש או עצמאית, איך היא מסתדרת עם האנשים מסביבה, האם אני מצליח לתקשר איתה, כו' כו'. אני רוצה לגבש לעצמי תמונה האם ברמה הכי בסיסית ומהותית יש התאמה. ואלה דברים שאי-אפשר לברר תוך-כדי צניחה חופשית או חדר בריחה.

הלאה כמובן אפשר לבדוק צדדים עמוקים יותר של הנפש שיכול להיות שיבואו לידי ביטוי באיזו סדנה או כל משחקי הקופסה האלה או מה שזה לא יהיה. שזה נחמד כי גם בזה יכולים להיות דברים מהותיים. אבל דברים שהם ממש מפוצצים, אני אישית חושב שהם שייכים לשלב ההיכרות שאחרי החתונה. אני פשוט לא ממש יודע מה בדיוק אני אמור לגלות או להכיר בפעילות של חדר בריחה לצורך העניין. OK יש בזה גיבוש ו-bonding... אבל מבחינתי אלה דברים שאמורים להיות או אחרי החתונה, או עכ"פ בשלב מתקדם שהמטרה שלו היא לפתוח איזה ערוץ רגשי שאמור לקרב אותנו להחלטה להתחתן.

ב. מבלי לדבר על הנושא של מובכות וכו', אני יודע, אולי יש אנשים שהם מספיק extraverted שזה נחמד להם, לי זה לא, נראה שגם לרוב העולם לא

ג. ברצינות, אם אני רוצה לחוות איזו חוויה מיוחדת, ובשביל זה אני מחפש בחורה, זה לא רציני וגובל גם בלא צנוע

הגבולות המדויקים כמובן תלויים בהשקפה, ההשקפה שלי אישית יותר קרובה להשקפה החרדית

אני פשוט שואל את עצמי מה הרב שלי היה חושב על זה

א. למה אתה חושב שאתה מקבל את התשובות האלה באופן טוב יותר כאשר זה במסירת מידע תוך כדי ישיבת על ספסל? למה בשיחה תוך מפגש טבעי ודינמי יותר לא מאפשר לקבל מידע כזה?

אני כמובן יוצא מנק' הנחה שהדייט הוא (לצורך העניין) להיפגש, לעלות על מטוס, לקפוץ, לנחות, להגיד שלום וללכת הביתה..

ג. אני לא ממש הגבתי לזה כי אני חושב שאתה לוקח את זה למקום לא ראוי וזה ודאי לא הכוונה.

א. כמו שאמרתי סוגים שונים של פעילויות יוצרים אווירות שונות שמשפיעות על איזה מידע אפשר לקבל

בשלב הראשון אני רוצה לראות שאנחנו משדרים על אותו גל מבחינת אותם דברים שהזכרתי וזה לא משהו שאפשר לדבר עליו תוך-כדי צניחה חופשית או סיבוב בקונגה בסופרלנד. ואפילו לא בגלגל ענק. כאילו ברצינות תוך-כדי סדנת שוקולד אני אשאל אותה מה דעתה על טלוויזיה בבית (סתם לצורך העניין)?

קודם אני רוצה להכיר קצת עובדות יבשות, לבדוק את השטח, וזה לא משהו שאפשר לדעתי לעשות באופן יעיל בפגישה שמרוכזת בחוויה, אני לא רוצה לפתוח את הצד החווייתי-רגשי שלי מיד

וכמו שהגבתי איפשהו כאן, אם אתה צריך לקבל מועמד לעבודה, דבר ראשון בודקים קצת דברים טכניים (קו"ח או "כרטיס"), מזמינים לראיון ושואלים שאלות ענייניות, משם לוקחים אותו לסיבוב בחברה, לראות איך הוא מסתדר עם אנשים, נותנים לו תקופת ניסיון ורואים אם זה הולך טוב, זה הסדר הנורמלי של הדברים, אני לא חושב שהדרך הכי טובה למצוא עובד טוב היא לקחת אותו לסופרלנד עוד לפני שראיינת אותו. ולא שפגישה היא ראיון עבודה, אבל באיזשהו מקום כן הרעיון הוא לדלות מספיק מידע (שחלקו הניכר הולך להיות יבש ו"רציני") כדי לקבל החלטה מושכלת

הייתה לי בזמנו זוגיות שהתבססה על "מפגשים טבעיים" ו"זרימה" ובדיעבד הבנתי מה החשיבות של בירורים טכניים לפני שעוברים לשלב רגשי וחווייתי יותר

ג. כתבת:

"בסוף זה לא שהיא תשלים לו מקום כי הוא לא יכול לעשות לבד. הוא יכול. הוא פשוט לא רוצה לעשות לבד. הוא רוצה לעשות עם מישהי. הוא רוצה לחוות את זה עם מישהי. הוא רוצה שתהיה להם חוויה משותפת."

לדעתי זה יכול בקלות לגבול בחוסר צניעות, אני לא מדבר על "לקחת את זה למקום לא ראוי" אלא על צניעות במובן היותר רחב של המילה. חז"ל התירו להסתכל ביופי של בחורה כדי שיישאנה, וכמובן אפשר למתוח קצת את ההגדרה ברמה כזאת או אחרת, אבל לדעתי מה שתיארת זה חורג, לאו דווקא בפעולה אלא בגישה.

נראלי שזה יכול להיות (אם מגיעים בפתיחות) שיחה נעימה יותר לשני הצדדים. בדיוק המקום שרוצה לדלות פרטים אבל שלא ירגיש כראיון. איך יוצרים את זה? דייט ספסל נראלי פחות..
 

אתה עשית בירורים יבשים עוד לפני שנפגשת (מקווה לפחות). מכאן הרעיון הוא יותר להבין עד כמה הכימיה בניכם עובדת, ועד כמה הפרטים הקטנים יותר תואמים. בדיוק מתאים לחוויה יחד.

אני באופן כללי חושב שאם זוגות היו יוצאים יותר מהמשבצת של "חיפוש מידע" ויותר נמצאים במשבצת של "לחוות את המפגש יחד", היה יותר פוטנציאל להיכרות טובה.

זה הבדל גדול בצורת חשיבה ובגישה לאדם שמולך. וזה משפיע ללא ספק.
 

ג. ברור שהוא עושה את זה בשביל מגמה של להכיר לנישואים. זה לא סתם למצוא מישהי לעשות איתה חוויה כלשהי. נו באמת 🙄

נ.ב. לג. לחשוב כל הזמן על מה צנוע ולא צנוע, לא בהכרח צנוע..

סתם בא להעלות מחשבות בנושא

תמיד בסיפור זה נערה יפה ואם היא לא היתה יפה לא היו מצילים אותה

לא ברור לי העניין

אגיב בשניהם ומקווה שהדברים לא יפגעו:

1. הנחת המספר היא שרמת החשיבה על מה שקרה הושפע מהיופי שלה.

2. פעם בסיפורים חשבו לצייר את המציאות באופן מוקצן ולכן היופי מקצין את האירוע.

א. בירורים מקדימים זה לרוב די שטחי

יש פעילויות שבהן אפשר לדלות מידע

לא רואה את עצמי פותח שיחה מהסוג שהייתי רוצה בזמן שאני עסוק בלהכין שוקולד, זה פשוט לא עובד

אני לא מדבר על חקירת שב"כ אלא קצת תיאום ציפיות עם כובד ראש

תאר לעצמך שאני מספר משהו על עצמי שהיא מבינה שזה דיל ברייקר, יותר נוח על ספסל מאשר בצלילה באילת חחח

ואם להשאיר הכל במסגרת של שיחות קלילות וכיפיות... אפשר לפספס הרבה דברים מהותיים מניסיון

ג. לא הניסוח המקורי

נ.ב ג. לא אמרתי לחשוב באופן אובססיבי פשוט לשים לב מתי צריך לשים גבולות, אני לא מדבר על צניעות במובן של הפוך מפריצקעס אלא על מושג כללי של התנהגות נאותה ונימוסים ראויים בין המינים. וכן כשיש מפגש בין המינים צריך לשאול האם זה צנוע או לא, כמו כשאתה בודק כשרות לפני שאתה אוכל

לא לוקחים אותך לסופרלנד, כי המטרה של הראיון היא לא לבדוק איך תגיב לגלגל ענק, אבל כן יש בהרבה מקצועות מבחן מעשי שבודק את היכולות שלך במקצוע. "ראיון טכני" מה שנקרא.

בהנחה שזוגיות היא (בין השאר) חוויות משותפות, אז לעבור חוויה משמעותית ביחד נשמע לי כמו רעיון מצוין למבחן כזה

בוא תסביר לי מה בדיוק אתה רוצה לבדוק בפגישה שהיא יום כיף בסופרלנד

ומה יום כיף כזה מאפשר לבדוק

איך בדיוק תיראה הפגישה? איזה מידע אתה הולך להוציא משם? אילו תובנות אתה הולך לקבל? אילו רשמים? האם אלה הולכים להיות רשמים שאפשר להתבסס עליהם?

מה הרלוונטיות של סופרלנד לשאלות הגדולות של איך תחיו אחד לצד השני בשגרה, תגדלו ילדים, כו' כו'?

בחזרה לראיונות עבודה, כמו שאמרת לא לוקחים לסופרלנד במקום ראיון עבודה כי זה פשוט לא קשור, אני לא הולך לגלות כלום על המועמד חוץ מאולי האם הוא מפחד מהקומבה או לא

לכן כמו שאמרתי הדרך הנכונה היא לעבוד מסודר, ראשית קורות חיים (= "כרטיס"), אח"כ ריאיון אישי (= שיחות ראשונות, תיאום ציפיות, להכיר קצת פרטים, תחביבים, שאיפות), אח"כ מה שאתה מתאר כ"ראיון טכני" שבודק את היכולות שלך במקצוע (= לעשות כל-מיני דברים ביחד שיעזרו להכיר אחד את השני)

סופרלנד לא בודק את היכולות שלך בלהקים בית

וגם אם תעשו כיף חיים זה לא אומר כלום לגבי איך אם זה יהיה מוצלח או לא

בוא נגיד שאני מצוות לך מישהי מעצבנת. מתלוננת כל הזמן. רואה את הרע בכל דבר. מקללת בצעקות מי שעוקף אותה בתור.

ואתה הולך איתה לסופרלנד.

איך זה יהיה? חוויה מרנינה, או שהיית שולח חבר שימלא את מקומך?

בדיוק זה.

וזה בלי להתייחס לזה שהנזק בבילוי חד פעמי עם מישהי לפני שסיימת לבדוק *ה-כ-ל* הוא נזק די מינורי. בסופו של דבר, הבדיקות הן תהליך שאמור להתבצע במקביל לבניית הקשר, ואני לא מכיר אנשים שמסוגלים להחליט בדיוק כמה לבנות את הקשר רגשית בהתאם לרמת הידע שלהם על הבחורה. זה דורש ניהול סיכונים ברמות של אשפי פיננסים, וניהול רגשות ברמה שאם אתה מסוגל לה אז לא ברור לי בכלל למה אתה חושש מרגשות שמתנהלים לבד. אז פעם אחת גם תתן לרגש לשחק קצת לפני ששאלת אותה כמה אחים יש לה ולמה היא בחרה במקצוע הזה

קטונתי

אבל א' לא הסגנון שלי

ב' אם יהיה צורך לפסול, אני מעדיף שזה יקרה כמה שיותר לפני הקומבה

ולכן נשמע לי הגיוני לעשות את זה באיזור דייט רביעי חמישי ומעלה ולא דייטים ראשונים.

המטרה של דייטים זה לחוות חוויות משותפות נעימות ובכך להרגיש אם שייך להמשיך.

מתי שמדובר בחוויה שהיא מאוד משמעותית אז זה לא מקדם את המטרה בצורה יותר טובה ויכול יותר לבלבל ולעשות מכשולים מיותרים בעיני.

דיי זה מפגש עם בנאדם למטרות שידוכים. ולכן דייט זה לא משחק. 

לכן, צריך לחשוב בראש ובראשונה על טובת מטרת הפגישה ולא על טובת הנאה מסויימת של אחד הצדדים.

העניין של הכסף לא כל כך תופס מקום עיקרי כל עוד שני הצדדים מגלים רגישות ביחס להשקעה של הזולת. וממילא אם ישנה רגישות, סביר שיהיה הסכם טוב עבור שני המשתתפים.

לא הייתי הולכת על זה.. לדעתי זה יותר מידי 'זיקוקים' על הפגישה הראשונה, כשהמטרה זה לספק את הצורך שלו במציאת פרטנרית ל'הרפתקאה'. 

פגישה ראשונה אמורה להיות משהו קלאסי ורגיל.. כשזה מתחיל בווליום גבוה- לרוב ההמשך יהיה פחות מוצלח (תהיה ירידה)

מה זה יציאה עם חברים או שמנסים להקים פה בית..?

נשמע חמוד מעניין אחר ..

נגיד פארק מעניין או סדנה מיוחדת

אבל זה בתנאי שיש פרטים ממש טובים על האדם

שלא יהיו פאדיחות למה אם נתקעת הלך עליך אחות

אפילו אם זה משהו שאני הייתי ממש רוצה בעצמי.

איך אדע אם יהיה לי טוב איתו במשהו כזה? זה גם הרבה זמן מנהסתם וגם כשמדובר על חוויה, כיף לעשות עם מישהו קרוב. שגם מרגישים בנח איתו, שאפשר להיות מספיק פתוחה לידו. וליד גברים, במיוחד בדייט ראשון, גם ככה מורכב ומביך. מעט מאד גברים באמת זורמים ומרגישים בנח לידם.

זה גם קצת העניין הכספי אבל בעיקר החוויה הרגשית. כמו שלא אלך בדייט ראשון לים עם מישהו.

אם זה כן היה קורה, זה היה גורם לי להרבה יותר קושי להגיד אח"כ שלא מתאים (במידה וזה היה לא מתאים באמת) ורוב הסיכויים שהייתי מושכת את זה יותר זמן.

דבר ראשון המטרה בפגישות היא לא לבלות אלא לבדוק התאמה, במיוחד בפגישה הראשונה

בפגישות יותר מאוחרות זאת כנראה שאלה של השקפה כמה מה-bonding צריך לעשות לפני החתונה וכמה אחרי ועד איזה גבול

בכללי זה פשוט משדר חוסר רצינות, אם רוצים לבלות אז אפשר או לבד או עם חברים למה להכניס מישהו זר שלא מכירים אותו (+כל המובכות שבעניין) ועוד מהמין השני

אני גם ככה לא מרגיש ממש בנוח ליד אנשים זרים אז גם מבחינת החוויה עצמה זה יהרוס לי ממש

פגישה רביעית+ אני יכול לזרום למשהו כיפי אבל לא מוגזם נגיד רכיבה על סוסים

פשוט אמרתי ביחס לשאלה המקורית, שזה משהו שאני יכול לזרום איתו אם יש התעקשות מהצד השני אבל רק אחרי כמה פגישות

אבל זאת סתם דוגמה אקראית שעלתה לי לראש

נראלי מוגזם מאוד

דווקא יש מלא סדנאות מאוד מכובדות

הכנת שוקולד ..

ציור בצבעים מיוחדים ..

הכנת תוצר..

סדנאות משחקי קופסה

מלא

לא יודע משום-מה לי הכנת שוקולד נשמע יותר קירוב לבבות מאשר להסתובב על סוס

מגמל אז גם לא

לא אמרתי שאי־פעם הצעתי את זה, או שאני מתכוון להציע את זה

שאלו במקור מה קורה אם הצד השני מאוד מעוניין בחוויה מסוימת האם זורמים

סתם נתתי דוגמה אקראית למשהו שאישית אולי הייתי זורם איתו אחרי כמה פגישות

לא יודע אצלי אין לזה קונוטציה רומנטית יותר מדי זה נשמע יותר כמו טיול בטבע פשוט פחות עומס על הרגליים

סתם חבל חוויה כזאת עם מישהו שעדיין לא יודעים אם ימשיך איתו.

אפשר בהמשך, אחרי 2-3 דייטים ללכת לדבר כזה,יותר ריאלי

אם זה היה קורה בצורה כזו (דומה למה ש @השתדלות ! כתבה):

קבעתם דייט ראשון בבית קפה. שלושה ימים לפני הוא מתקשר אלייך\שולח הודעה ואומר שהוא זכה מטעם העבודה בשובר שתקף לשבוע למסעדה שווה, והוא רוצה להציע שבמקום להיפגש בבית קפה תלכו יחד למסעדה השווה.

קבעתם דייט ראשון דייט ספסל. שלושה ימים לפני הוא מתקשר אלייך\שולח הודעה ואומר שהוא זכה בשובר לסדנת יצירה\חדר בריחה שתקף לשבוע, והוא רוצה להציע שבמקום דייט ספסל תלכו לשם.

וכו'.

האם התשובה שלך תשתנה?

@פ.א. מהתשובה שלך נשמע כאילו שצד אחד סובל, ומוכן לבלוע את הצפרדע בשביל האחר. אני גם חושבת שעצם זה שהסכמת לצאת עם מישהי אומר שיש כאן בסיס משותף כלשהו. אף פעם לא יצא לך להיות במסגרת שעושים בה פעילות גיבוש עם אנשים זרים? (נניח סמינריון, יום גיבוש בעבודה?).

@advfb מסכימה שדייט הוא לא משחק. אבל, האם בדייט ספסל מכירים מישהו יותר טוב מאשר חוויה משותפת? אם אקביל את זה רגע לעולם העבודה, בראיון עבודה רואים צדדים מסוימים, לעומת מצב שבו מבקשים לבצע את העבודה (נניח להעביר שיעור לדוגמה).

@מחפשת111 שאלה לגבי הגישה שלך, בדייט ראשון, את באה עם ציפיות גבוהות? כלומר, מתוך תחושה של - זה יכול להיות האדם שאתחתן איתו, הדייט הראשון האחרון בחיי?

@מתנות באדם איך יצרת את מעגל החברים שלך? האם קודם ישבת איתם ל"דייט ספסל", או שבעקבות חוויות משותפות התחברתם?

@אחו מקבלת את הגישה שלך. רק חושבת שרכיבה על סוסים בדייט רביעי זה מוגזם...

נו ואם יש שובר למלון זוגי באילת? כך או כך זאת סיטואציה לא נעימה, אני חושב שברוב המקרים זה יותר נזק מאשר תועלת. לגבי מסעדה יקרה שוין כי ברמה הבסיסית הפעילות עצמה לא שונה בהרבה מאשר בית קפה, אין פה איזה משהו מביך. אבל חדר בריחה וכיו"ב => לא בשביל זה אני יוצא לפגישה, וגם אני רוצה דבר ראשון לדעת מי הבן־אדם לפני שמתחילים לערב רגשות.

לגבי מה שאמרת על ראיון עבודה => אם אני צריך לקבל מישהו לעבודה, אז בראיון הראשון אני רוצה לשאול אותו שאלות, לראות אם הוא מתמצא בתחום, לראות עד כמה הוא רציני, מה היכולות שלו, כמה לחץ הוא יכול לשאת, לקבל קצת רושם איך הוא מסתדר עם אנשים, נימוסים, דברים בסגנון. גם לבקש שידגים איך הוא עובד זה רעיון טוב. אבל תארי לעצמך שבמקום ראיון עבודה אני אקח את המועמד לסופרלנד וככה אני אבדוק אם הוא מתאים לעבודה. ברור שאם הוא עובד כבר איזה כמה שבועות אפשר לצרף אותו לימי גיבוש או טיול של החברה כדי לתת תחושה טובה ולחזק את הקשר החברתי... אבל לא על סמך זה אני בודק אם הוא מתאים. גם אם טכנית אפשר ללמוד משהו על צדדים מסוימים באופי שלו...

כך גם כאן, קודם אני רוצה לשמוע מי היא, מה היא רוצה, לאיזה סוג אנשים היא מתחברת, מה הסגנון שלה, מה החלומות שלה, כו' כו', להתחיל לגבש הערכת מצב האם היא הולכת להיות בן-אדם אחראי ורציני, האם היא תהיה אימא טובה לילדים, תכל'ס זה מה שמעניין אותי

כמובן חוץ מכל העניין שזה מביך ולא נוח, אני לא יכול להתרכז בחוויה כשאני עם מישהו זר לגמרי, במיוחד אם זאת מישהי

סוסים בפגישה רביעית זה באמת קצת מוגזם, אבל הייתי יכול לזרום עם זה (כמו בשאלה המקורית שיש לה משהו שהיא חולמת עליו המון זמן)

יש גם דברים שלא הייתי זורם איתם כמו חדר בריחה או סדנת אומנות כי זה מרגיש קרוב מדי

כמו שעניתי מקודם, אז אענה לך כעת -

חוויה משותפת היא הדרך להכיר. כדאי מאוד שהחוויה תהיה מותאמת לרמה ולסגנון של מפגש ההיכרות.

מי אמר לך שדייט ספסל הוא לא נחשב חוויה משותפת? הוא גם עניין חוויתי, במינון יותר נמוך ממסעדה שווה, וזה המינון שלדעתי מתאים לדייט ראשון.

לא חייבים דייט ספסל או בית קפה בדווקא, אך כדאי שהחוויה הראשונית עם האדם בדייט תהיה מותאמת לסיטואציה.

כאשר החוויה לא מותאמת עבור הסיטואציה, בקלות מאוד עשויה להגרם חוסר נעימות במהלך התקשורת.

אם את מסוגלת לעבור חוויה ריגשית משמעותית עם הפרטנר שלך למפגש ולדעת שאולי מחר הוא יפרד ממך וזה לא מותיר עליך רושם - מעולה. אשרייך. אין בזה שום פסול. רק תבדקי שגם הפרטנר שלך ירגיש ככה (זה לא עניין שיכלי, שבו אפשר בהכרח לסמוך על האמירה של הזולת). אם זה כן יפריע לך עצם המחשבה - אז למה סתם לאתגר את המטרה שלשמה התכנסנו? שהמטרה היא נסיון ליצור תקשורת הראוייה לשני אנשים שלא נפגשו אחד עם השני לפני. זה יכול לחבל במטרה הזאת וחבל..

יכול להיות מעניין לדבר עם בנאדם על הא ועל דא

ואז יותר להטות הגוף לצד ואז נוח

ש-"אני הולך להכיר חבר" היא טעות.

כי אני לא הולך "להכיר חבר" אלא לבחון אם בניית בית עם האדם ממולי היא מתאימה.

זה שבסוף אני רוצה(ומאחל לכל אחד ואחת) שאישתי תהיה החברה הכי טובה שלי(ובעומק, הרבה מעבר), זה דבר אחר, אין כל קשר בין זה לבין פגישה ראשונה מפוצצת ורעשנית עם מישהי שאני בקושי מכיר.

ולשאלה, לא, גם אז אומר לה ביי יפה ובהצלחה.

אם זו סדנה של אמונה או תורה וזה קרוב אליך ואליה

למה לא

״מהתשובה שלך נשמע כאילו שצד אחד סובל, ומוכן לבלוע את הצפרדע בשביל האחר״.

לא יודע מאיפה הבאת את ההבנה הזו.

התנסחתי, באופן שחשבתי שהוא די ברור, שאין בכלל מקום לדייט מהסוג הזה.

לא שצד אחד סובל, אלא בכלל לא נפגשים.

״אני גם חושבת שעצם זה שהסכמת לצאת עם מישהי אומר שיש כאן בסיס משותף כלשהו.

אף פעם לא יצא לך להיות במסגרת שעושים בה פעילות גיבוש עם אנשים זרים? (נניח סמינריון, יום גיבוש בעבודה?).״

יום גיבוש בעבודה הוא עם אנשים שעובדים ביחד - ויוצאים לפעילות חוויתית כדי לצאת מהשגרה היום יומית.  והגיבוש אינו פעילות שמטרתה לבדוק התאמה זוגית ראשונית בין גבר ואישה.  

כנ״ל סמינריון.

מה שכתבתי בתגובה שלי לדעתי ממש זהה למה שהגיב @אחו. כנראה אותו הבנת יותר טוב מאשר הבנת אותי. 

חוץ מהעלות, שכאן אני מניח שהצד היוזם ישלם את הרוב, והצד השני ישלם מקסימום כמה שהוא היה מוכן לשלם על החוויה הזאת עם אדם זר.

א. זורם, לגמרי, אלא אם יש לי התנגדות לדבר עצמו

ב,ג. אם הצד השני מציע לשלם - במקרה הזה אני לא משלם בכלל. כן אשמח להציע שאבוא ברכב שלי ואחזיר אותה הביתה, שאקנה גלידה אחרי הדייט, וכו'

ד. לדעתי זה ישפיע לטובה כי מדובר במפגש חווייתי וכיפי לפחות עבור הצד השני

ד2. לא ארגיש מחויב יותר. ממש לא.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!