הצד השני אומר לכם, (ומדגישה, אדם זר שאתם עוד לא מכירים, אבל כן הסכמתם לצאת איתו):
כבר מלא זמן שאני רוצה לעשות <השלם את החסר במשהו יקר*>
ואין לי עם מי, ניסיתי ולא הסתדר.
אני יודע שזה לא מקובל בדייט ראשון להוציא סכום, אבל אני מאוד רוצה.
א. זורמים? למה?
ב. מציעים להשתתף בתשלום?
ג. מתעקשים להשתתף בתשלום?
ד. האם לדעתכם זה ישפיע על תוצאות הדייט? האם תרגישו מחויבים יותר בגלל ההשקעה הכספית?
* חדר בריחה, מסעדה יקרה, טיסה בשמי הארץ, סדנת יצירה וכו' - כל דבר שעולה כמה מאות שקלים.
זה לא מתאים - לא בגלל הפעילות היקרה והכסף, אלא בגלל שאין את הקשר והחיבור החברתי.
שני זרים שנפגשים לראשונה - לא הולכים לעשות משהו גדול ביחד, שצריכים להגיע אליו מתואמים במידה כזו או אחרת.
מסעדה יקרה - צריך לברר מראש שקולעים לטעם וההעדפות של שני הצדדים.
חדר בריחה - גם כאן נדרש בירור ותאום מראש שזה מתאים לשני הצדדים, האופי של הפעילות הזו.
סדנת יצירה - כנ״ל. בפרט בנושא בו מתוכננת הסדנה.
טיסה בשמי הארץ - גם.
השאלה אם הצד השני רוצה. לא זורם. ממש רוצה בזה גם, ואז וואלה יצא טוב לשניהם
לפעמים דווקא הקיבעון הזה על מה מתאים ואיך מתאים ומאיפה מתאים וכו', חוסם אפשרויות לדברים להתפתח.
מעריך ומקבל את מה שאת אומרת. רק מעלה נק' לבירור..
גם אם מישהו היה מביא לו את זה בחינם זו הדעה שלי.
זה לא עניין של מה מתאים, בסוף יש זוג שירצה בית קפה ויש זוג שירצה בחוף הים.
העניין הוא שצד אחד עושה משהו פשוט כי הוא מנצל את הנוכחות של השני בשביל לעשות משהו בשביל עצמו, ודבר כזה בדייט ראשון לא יוביל לכלום.
את לא חושבת שבכל זאת האינטראקציה יכולה ליצור משהו? ולפעמים דווקא אינטראקציה יותר חזקה יכולה ליצור משהו יוצא חזק.
בסוף זה לא שהיא תשלים לו מקום כי הוא לא יכול לעשות לבד. הוא יכול. הוא פשוט לא רוצה לעשות לבד. הוא רוצה לעשות עם מישהי. הוא רוצה לחוות את זה עם מישהי. הוא רוצה שתהיה להם חוויה משותפת.
במקרים כאלה לפעמים דווקא הפתיחות של שני הצדדים יכולה להביא לחיבור יפה.
בקיצור גם אם יווצר "משהו חזק" זה נורא שטחי ומנותק כי פשוט לא מכירים את הבן־אדם.
באשר לרצון לעשות את זה דווקא עם מישהי... אם זאת חווייה לשם חווייה אז אני חושב שזאת כבר בעיה של הקלת ראש מול ערווה כו'.
לפעמים עשיה חוויתית יותר יכולה לאפשר יותר מאפשר סתם שיחת ספסל.
אני לא מצליח להבין את הקו חשיבה הזה.
למה אי אפשר להכיר את הבן אדם וכו' מתוך דבר כזה. רק שיחה (שאולי יכולה להיות מאוד בנאלית) על ספסל או על כוס קפה מאפשרת היכרות עם הבן אדם וכו'?
ולגבי הפסקה האחרונה, נו באמת 🙄
אבל בגדול:
א. ברור שאפשר להכיר מתוך עשייה חווייתית. השאלה היא מה טיב ההיכרות הזאת, ואילו צדדים מכירים.
בפגישות ראשונות אני רוצה להכיר את הצדדים המהותיים, טכניים ובנאליים ככל שיהיו. מהותי זה למשל מה הרמה הרוחנית שלה, איפה היא רואה את עצמה בעוד 5 שנים, מה דעתה על קריירה, האם היא אדם שצריך הרבה חום ורגש או עצמאית, איך היא מסתדרת עם האנשים מסביבה, האם אני מצליח לתקשר איתה, כו' כו'. אני רוצה לגבש לעצמי תמונה האם ברמה הכי בסיסית ומהותית יש התאמה. ואלה דברים שאי-אפשר לברר תוך-כדי צניחה חופשית או חדר בריחה.
הלאה כמובן אפשר לבדוק צדדים עמוקים יותר של הנפש שיכול להיות שיבואו לידי ביטוי באיזו סדנה או כל משחקי הקופסה האלה או מה שזה לא יהיה. שזה נחמד כי גם בזה יכולים להיות דברים מהותיים. אבל דברים שהם ממש מפוצצים, אני אישית חושב שהם שייכים לשלב ההיכרות שאחרי החתונה. אני פשוט לא ממש יודע מה בדיוק אני אמור לגלות או להכיר בפעילות של חדר בריחה לצורך העניין. OK יש בזה גיבוש ו-bonding... אבל מבחינתי אלה דברים שאמורים להיות או אחרי החתונה, או עכ"פ בשלב מתקדם שהמטרה שלו היא לפתוח איזה ערוץ רגשי שאמור לקרב אותנו להחלטה להתחתן.
ב. מבלי לדבר על הנושא של מובכות וכו', אני יודע, אולי יש אנשים שהם מספיק extraverted שזה נחמד להם, לי זה לא, נראה שגם לרוב העולם לא
ג. ברצינות, אם אני רוצה לחוות איזו חוויה מיוחדת, ובשביל זה אני מחפש בחורה, זה לא רציני וגובל גם בלא צנוע
הגבולות המדויקים כמובן תלויים בהשקפה, ההשקפה שלי אישית יותר קרובה להשקפה החרדית
אני פשוט שואל את עצמי מה הרב שלי היה חושב על זה
א. למה אתה חושב שאתה מקבל את התשובות האלה באופן טוב יותר כאשר זה במסירת מידע תוך כדי ישיבת על ספסל? למה בשיחה תוך מפגש טבעי ודינמי יותר לא מאפשר לקבל מידע כזה?
אני כמובן יוצא מנק' הנחה שהדייט הוא (לצורך העניין) להיפגש, לעלות על מטוס, לקפוץ, לנחות, להגיד שלום וללכת הביתה..
ג. אני לא ממש הגבתי לזה כי אני חושב שאתה לוקח את זה למקום לא ראוי וזה ודאי לא הכוונה.
א. כמו שאמרתי סוגים שונים של פעילויות יוצרים אווירות שונות שמשפיעות על איזה מידע אפשר לקבל
בשלב הראשון אני רוצה לראות שאנחנו משדרים על אותו גל מבחינת אותם דברים שהזכרתי וזה לא משהו שאפשר לדבר עליו תוך-כדי צניחה חופשית או סיבוב בקונגה בסופרלנד. ואפילו לא בגלגל ענק. כאילו ברצינות תוך-כדי סדנת שוקולד אני אשאל אותה מה דעתה על טלוויזיה בבית (סתם לצורך העניין)?
קודם אני רוצה להכיר קצת עובדות יבשות, לבדוק את השטח, וזה לא משהו שאפשר לדעתי לעשות באופן יעיל בפגישה שמרוכזת בחוויה, אני לא רוצה לפתוח את הצד החווייתי-רגשי שלי מיד
וכמו שהגבתי איפשהו כאן, אם אתה צריך לקבל מועמד לעבודה, דבר ראשון בודקים קצת דברים טכניים (קו"ח או "כרטיס"), מזמינים לראיון ושואלים שאלות ענייניות, משם לוקחים אותו לסיבוב בחברה, לראות איך הוא מסתדר עם אנשים, נותנים לו תקופת ניסיון ורואים אם זה הולך טוב, זה הסדר הנורמלי של הדברים, אני לא חושב שהדרך הכי טובה למצוא עובד טוב היא לקחת אותו לסופרלנד עוד לפני שראיינת אותו. ולא שפגישה היא ראיון עבודה, אבל באיזשהו מקום כן הרעיון הוא לדלות מספיק מידע (שחלקו הניכר הולך להיות יבש ו"רציני") כדי לקבל החלטה מושכלת
הייתה לי בזמנו זוגיות שהתבססה על "מפגשים טבעיים" ו"זרימה" ובדיעבד הבנתי מה החשיבות של בירורים טכניים לפני שעוברים לשלב רגשי וחווייתי יותר
ג. כתבת:
"בסוף זה לא שהיא תשלים לו מקום כי הוא לא יכול לעשות לבד. הוא יכול. הוא פשוט לא רוצה לעשות לבד. הוא רוצה לעשות עם מישהי. הוא רוצה לחוות את זה עם מישהי. הוא רוצה שתהיה להם חוויה משותפת."
לדעתי זה יכול בקלות לגבול בחוסר צניעות, אני לא מדבר על "לקחת את זה למקום לא ראוי" אלא על צניעות במובן היותר רחב של המילה. חז"ל התירו להסתכל ביופי של בחורה כדי שיישאנה, וכמובן אפשר למתוח קצת את ההגדרה ברמה כזאת או אחרת, אבל לדעתי מה שתיארת זה חורג, לאו דווקא בפעולה אלא בגישה.
נראלי שזה יכול להיות (אם מגיעים בפתיחות) שיחה נעימה יותר לשני הצדדים. בדיוק המקום שרוצה לדלות פרטים אבל שלא ירגיש כראיון. איך יוצרים את זה? דייט ספסל נראלי פחות..
אתה עשית בירורים יבשים עוד לפני שנפגשת (מקווה לפחות). מכאן הרעיון הוא יותר להבין עד כמה הכימיה בניכם עובדת, ועד כמה הפרטים הקטנים יותר תואמים. בדיוק מתאים לחוויה יחד.
אני באופן כללי חושב שאם זוגות היו יוצאים יותר מהמשבצת של "חיפוש מידע" ויותר נמצאים במשבצת של "לחוות את המפגש יחד", היה יותר פוטנציאל להיכרות טובה.
זה הבדל גדול בצורת חשיבה ובגישה לאדם שמולך. וזה משפיע ללא ספק.
ג. ברור שהוא עושה את זה בשביל מגמה של להכיר לנישואים. זה לא סתם למצוא מישהי לעשות איתה חוויה כלשהי. נו באמת 🙄
נ.ב. לג. לחשוב כל הזמן על מה צנוע ולא צנוע, לא בהכרח צנוע..
סתם בא להעלות מחשבות בנושא
ארץ השוקולדתמיד בסיפור זה נערה יפה ואם היא לא היתה יפה לא היו מצילים אותה
לא ברור לי העניין
אגיב בשניהם ומקווה שהדברים לא יפגעו:
1. הנחת המספר היא שרמת החשיבה על מה שקרה הושפע מהיופי שלה.
2. פעם בסיפורים חשבו לצייר את המציאות באופן מוקצן ולכן היופי מקצין את האירוע.
א. בירורים מקדימים זה לרוב די שטחי
יש פעילויות שבהן אפשר לדלות מידע
לא רואה את עצמי פותח שיחה מהסוג שהייתי רוצה בזמן שאני עסוק בלהכין שוקולד, זה פשוט לא עובד
אני לא מדבר על חקירת שב"כ אלא קצת תיאום ציפיות עם כובד ראש
תאר לעצמך שאני מספר משהו על עצמי שהיא מבינה שזה דיל ברייקר, יותר נוח על ספסל מאשר בצלילה באילת חחח
ואם להשאיר הכל במסגרת של שיחות קלילות וכיפיות... אפשר לפספס הרבה דברים מהותיים מניסיון
ג. לא הניסוח המקורי
נ.ב ג. לא אמרתי לחשוב באופן אובססיבי פשוט לשים לב מתי צריך לשים גבולות, אני לא מדבר על צניעות במובן של הפוך מפריצקעס אלא על מושג כללי של התנהגות נאותה ונימוסים ראויים בין המינים. וכן כשיש מפגש בין המינים צריך לשאול האם זה צנוע או לא, כמו כשאתה בודק כשרות לפני שאתה אוכל
לא לוקחים אותך לסופרלנד, כי המטרה של הראיון היא לא לבדוק איך תגיב לגלגל ענק, אבל כן יש בהרבה מקצועות מבחן מעשי שבודק את היכולות שלך במקצוע. "ראיון טכני" מה שנקרא.
בהנחה שזוגיות היא (בין השאר) חוויות משותפות, אז לעבור חוויה משמעותית ביחד נשמע לי כמו רעיון מצוין למבחן כזה
בוא תסביר לי מה בדיוק אתה רוצה לבדוק בפגישה שהיא יום כיף בסופרלנד
ומה יום כיף כזה מאפשר לבדוק
איך בדיוק תיראה הפגישה? איזה מידע אתה הולך להוציא משם? אילו תובנות אתה הולך לקבל? אילו רשמים? האם אלה הולכים להיות רשמים שאפשר להתבסס עליהם?
מה הרלוונטיות של סופרלנד לשאלות הגדולות של איך תחיו אחד לצד השני בשגרה, תגדלו ילדים, כו' כו'?
בחזרה לראיונות עבודה, כמו שאמרת לא לוקחים לסופרלנד במקום ראיון עבודה כי זה פשוט לא קשור, אני לא הולך לגלות כלום על המועמד חוץ מאולי האם הוא מפחד מהקומבה או לא
לכן כמו שאמרתי הדרך הנכונה היא לעבוד מסודר, ראשית קורות חיים (= "כרטיס"), אח"כ ריאיון אישי (= שיחות ראשונות, תיאום ציפיות, להכיר קצת פרטים, תחביבים, שאיפות), אח"כ מה שאתה מתאר כ"ראיון טכני" שבודק את היכולות שלך במקצוע (= לעשות כל-מיני דברים ביחד שיעזרו להכיר אחד את השני)
סופרלנד לא בודק את היכולות שלך בלהקים בית
וגם אם תעשו כיף חיים זה לא אומר כלום לגבי איך אם זה יהיה מוצלח או לא
בוא נגיד שאני מצוות לך מישהי מעצבנת. מתלוננת כל הזמן. רואה את הרע בכל דבר. מקללת בצעקות מי שעוקף אותה בתור.
ואתה הולך איתה לסופרלנד.
איך זה יהיה? חוויה מרנינה, או שהיית שולח חבר שימלא את מקומך?
בדיוק זה.
וזה בלי להתייחס לזה שהנזק בבילוי חד פעמי עם מישהי לפני שסיימת לבדוק *ה-כ-ל* הוא נזק די מינורי. בסופו של דבר, הבדיקות הן תהליך שאמור להתבצע במקביל לבניית הקשר, ואני לא מכיר אנשים שמסוגלים להחליט בדיוק כמה לבנות את הקשר רגשית בהתאם לרמת הידע שלהם על הבחורה. זה דורש ניהול סיכונים ברמות של אשפי פיננסים, וניהול רגשות ברמה שאם אתה מסוגל לה אז לא ברור לי בכלל למה אתה חושש מרגשות שמתנהלים לבד. אז פעם אחת גם תתן לרגש לשחק קצת לפני ששאלת אותה כמה אחים יש לה ולמה היא בחרה במקצוע הזה
קטונתי
אבל א' לא הסגנון שלי
ב' אם יהיה צורך לפסול, אני מעדיף שזה יקרה כמה שיותר לפני הקומבה
ולכן נשמע לי הגיוני לעשות את זה באיזור דייט רביעי חמישי ומעלה ולא דייטים ראשונים.
המטרה של דייטים זה לחוות חוויות משותפות נעימות ובכך להרגיש אם שייך להמשיך.
מתי שמדובר בחוויה שהיא מאוד משמעותית אז זה לא מקדם את המטרה בצורה יותר טובה ויכול יותר לבלבל ולעשות מכשולים מיותרים בעיני.
דיי זה מפגש עם בנאדם למטרות שידוכים. ולכן דייט זה לא משחק.
לכן, צריך לחשוב בראש ובראשונה על טובת מטרת הפגישה ולא על טובת הנאה מסויימת של אחד הצדדים.
העניין של הכסף לא כל כך תופס מקום עיקרי כל עוד שני הצדדים מגלים רגישות ביחס להשקעה של הזולת. וממילא אם ישנה רגישות, סביר שיהיה הסכם טוב עבור שני המשתתפים.
לא הייתי הולכת על זה.. לדעתי זה יותר מידי 'זיקוקים' על הפגישה הראשונה, כשהמטרה זה לספק את הצורך שלו במציאת פרטנרית ל'הרפתקאה'.
פגישה ראשונה אמורה להיות משהו קלאסי ורגיל.. כשזה מתחיל בווליום גבוה- לרוב ההמשך יהיה פחות מוצלח (תהיה ירידה)
מה זה יציאה עם חברים או שמנסים להקים פה בית..?
נשמע חמוד מעניין אחר ..
נגיד פארק מעניין או סדנה מיוחדת
אבל זה בתנאי שיש פרטים ממש טובים על האדם
שלא יהיו פאדיחות למה אם נתקעת הלך עליך אחות
אפילו אם זה משהו שאני הייתי ממש רוצה בעצמי.
איך אדע אם יהיה לי טוב איתו במשהו כזה? זה גם הרבה זמן מנהסתם וגם כשמדובר על חוויה, כיף לעשות עם מישהו קרוב. שגם מרגישים בנח איתו, שאפשר להיות מספיק פתוחה לידו. וליד גברים, במיוחד בדייט ראשון, גם ככה מורכב ומביך. מעט מאד גברים באמת זורמים ומרגישים בנח לידם.
זה גם קצת העניין הכספי אבל בעיקר החוויה הרגשית. כמו שלא אלך בדייט ראשון לים עם מישהו.
אם זה כן היה קורה, זה היה גורם לי להרבה יותר קושי להגיד אח"כ שלא מתאים (במידה וזה היה לא מתאים באמת) ורוב הסיכויים שהייתי מושכת את זה יותר זמן.
דבר ראשון המטרה בפגישות היא לא לבלות אלא לבדוק התאמה, במיוחד בפגישה הראשונה
בפגישות יותר מאוחרות זאת כנראה שאלה של השקפה כמה מה-bonding צריך לעשות לפני החתונה וכמה אחרי ועד איזה גבול
בכללי זה פשוט משדר חוסר רצינות, אם רוצים לבלות אז אפשר או לבד או עם חברים למה להכניס מישהו זר שלא מכירים אותו (+כל המובכות שבעניין) ועוד מהמין השני
אני גם ככה לא מרגיש ממש בנוח ליד אנשים זרים אז גם מבחינת החוויה עצמה זה יהרוס לי ממש
פגישה רביעית+ אני יכול לזרום למשהו כיפי אבל לא מוגזם נגיד רכיבה על סוסים
פשוט אמרתי ביחס לשאלה המקורית, שזה משהו שאני יכול לזרום איתו אם יש התעקשות מהצד השני אבל רק אחרי כמה פגישות
אבל זאת סתם דוגמה אקראית שעלתה לי לראש
נראלי מוגזם מאוד
דווקא יש מלא סדנאות מאוד מכובדות
הכנת שוקולד ..
ציור בצבעים מיוחדים ..
הכנת תוצר..
סדנאות משחקי קופסה
מלא
לא יודע משום-מה לי הכנת שוקולד נשמע יותר קירוב לבבות מאשר להסתובב על סוס
מגמל אז גם לא
לא אמרתי שאי־פעם הצעתי את זה, או שאני מתכוון להציע את זה
שאלו במקור מה קורה אם הצד השני מאוד מעוניין בחוויה מסוימת האם זורמים
סתם נתתי דוגמה אקראית למשהו שאישית אולי הייתי זורם איתו אחרי כמה פגישות
לא יודע אצלי אין לזה קונוטציה רומנטית יותר מדי זה נשמע יותר כמו טיול בטבע פשוט פחות עומס על הרגליים
סתם חבל חוויה כזאת עם מישהו שעדיין לא יודעים אם ימשיך איתו.
אפשר בהמשך, אחרי 2-3 דייטים ללכת לדבר כזה,יותר ריאלי
אם זה היה קורה בצורה כזו (דומה למה ש @השתדלות ! כתבה):
קבעתם דייט ראשון בבית קפה. שלושה ימים לפני הוא מתקשר אלייך\שולח הודעה ואומר שהוא זכה מטעם העבודה בשובר שתקף לשבוע למסעדה שווה, והוא רוצה להציע שבמקום להיפגש בבית קפה תלכו יחד למסעדה השווה.
קבעתם דייט ראשון דייט ספסל. שלושה ימים לפני הוא מתקשר אלייך\שולח הודעה ואומר שהוא זכה בשובר לסדנת יצירה\חדר בריחה שתקף לשבוע, והוא רוצה להציע שבמקום דייט ספסל תלכו לשם.
וכו'.
האם התשובה שלך תשתנה?
@פ.א. מהתשובה שלך נשמע כאילו שצד אחד סובל, ומוכן לבלוע את הצפרדע בשביל האחר. אני גם חושבת שעצם זה שהסכמת לצאת עם מישהי אומר שיש כאן בסיס משותף כלשהו. אף פעם לא יצא לך להיות במסגרת שעושים בה פעילות גיבוש עם אנשים זרים? (נניח סמינריון, יום גיבוש בעבודה?).
@advfb מסכימה שדייט הוא לא משחק. אבל, האם בדייט ספסל מכירים מישהו יותר טוב מאשר חוויה משותפת? אם אקביל את זה רגע לעולם העבודה, בראיון עבודה רואים צדדים מסוימים, לעומת מצב שבו מבקשים לבצע את העבודה (נניח להעביר שיעור לדוגמה).
@מחפשת111 שאלה לגבי הגישה שלך, בדייט ראשון, את באה עם ציפיות גבוהות? כלומר, מתוך תחושה של - זה יכול להיות האדם שאתחתן איתו, הדייט הראשון האחרון בחיי?
@מתנות באדם איך יצרת את מעגל החברים שלך? האם קודם ישבת איתם ל"דייט ספסל", או שבעקבות חוויות משותפות התחברתם?
@אחו מקבלת את הגישה שלך. רק חושבת שרכיבה על סוסים בדייט רביעי זה מוגזם...
נו ואם יש שובר למלון זוגי באילת? כך או כך זאת סיטואציה לא נעימה, אני חושב שברוב המקרים זה יותר נזק מאשר תועלת. לגבי מסעדה יקרה שוין כי ברמה הבסיסית הפעילות עצמה לא שונה בהרבה מאשר בית קפה, אין פה איזה משהו מביך. אבל חדר בריחה וכיו"ב => לא בשביל זה אני יוצא לפגישה, וגם אני רוצה דבר ראשון לדעת מי הבן־אדם לפני שמתחילים לערב רגשות.
לגבי מה שאמרת על ראיון עבודה => אם אני צריך לקבל מישהו לעבודה, אז בראיון הראשון אני רוצה לשאול אותו שאלות, לראות אם הוא מתמצא בתחום, לראות עד כמה הוא רציני, מה היכולות שלו, כמה לחץ הוא יכול לשאת, לקבל קצת רושם איך הוא מסתדר עם אנשים, נימוסים, דברים בסגנון. גם לבקש שידגים איך הוא עובד זה רעיון טוב. אבל תארי לעצמך שבמקום ראיון עבודה אני אקח את המועמד לסופרלנד וככה אני אבדוק אם הוא מתאים לעבודה. ברור שאם הוא עובד כבר איזה כמה שבועות אפשר לצרף אותו לימי גיבוש או טיול של החברה כדי לתת תחושה טובה ולחזק את הקשר החברתי... אבל לא על סמך זה אני בודק אם הוא מתאים. גם אם טכנית אפשר ללמוד משהו על צדדים מסוימים באופי שלו...
כך גם כאן, קודם אני רוצה לשמוע מי היא, מה היא רוצה, לאיזה סוג אנשים היא מתחברת, מה הסגנון שלה, מה החלומות שלה, כו' כו', להתחיל לגבש הערכת מצב האם היא הולכת להיות בן-אדם אחראי ורציני, האם היא תהיה אימא טובה לילדים, תכל'ס זה מה שמעניין אותי
כמובן חוץ מכל העניין שזה מביך ולא נוח, אני לא יכול להתרכז בחוויה כשאני עם מישהו זר לגמרי, במיוחד אם זאת מישהי
סוסים בפגישה רביעית זה באמת קצת מוגזם, אבל הייתי יכול לזרום עם זה (כמו בשאלה המקורית שיש לה משהו שהיא חולמת עליו המון זמן)
יש גם דברים שלא הייתי זורם איתם כמו חדר בריחה או סדנת אומנות כי זה מרגיש קרוב מדי
כמו שעניתי מקודם, אז אענה לך כעת -
חוויה משותפת היא הדרך להכיר. כדאי מאוד שהחוויה תהיה מותאמת לרמה ולסגנון של מפגש ההיכרות.
מי אמר לך שדייט ספסל הוא לא נחשב חוויה משותפת? הוא גם עניין חוויתי, במינון יותר נמוך ממסעדה שווה, וזה המינון שלדעתי מתאים לדייט ראשון.
לא חייבים דייט ספסל או בית קפה בדווקא, אך כדאי שהחוויה הראשונית עם האדם בדייט תהיה מותאמת לסיטואציה.
כאשר החוויה לא מותאמת עבור הסיטואציה, בקלות מאוד עשויה להגרם חוסר נעימות במהלך התקשורת.
אם את מסוגלת לעבור חוויה ריגשית משמעותית עם הפרטנר שלך למפגש ולדעת שאולי מחר הוא יפרד ממך וזה לא מותיר עליך רושם - מעולה. אשרייך. אין בזה שום פסול. רק תבדקי שגם הפרטנר שלך ירגיש ככה (זה לא עניין שיכלי, שבו אפשר בהכרח לסמוך על האמירה של הזולת). אם זה כן יפריע לך עצם המחשבה - אז למה סתם לאתגר את המטרה שלשמה התכנסנו? שהמטרה היא נסיון ליצור תקשורת הראוייה לשני אנשים שלא נפגשו אחד עם השני לפני. זה יכול לחבל במטרה הזאת וחבל..
יכול להיות מעניין לדבר עם בנאדם על הא ועל דא
ואז יותר להטות הגוף לצד ואז נוח
ש-"אני הולך להכיר חבר" היא טעות.
כי אני לא הולך "להכיר חבר" אלא לבחון אם בניית בית עם האדם ממולי היא מתאימה.
זה שבסוף אני רוצה(ומאחל לכל אחד ואחת) שאישתי תהיה החברה הכי טובה שלי(ובעומק, הרבה מעבר), זה דבר אחר, אין כל קשר בין זה לבין פגישה ראשונה מפוצצת ורעשנית עם מישהי שאני בקושי מכיר.
ולשאלה, לא, גם אז אומר לה ביי יפה ובהצלחה.
אם זו סדנה של אמונה או תורה וזה קרוב אליך ואליה
למה לא
״מהתשובה שלך נשמע כאילו שצד אחד סובל, ומוכן לבלוע את הצפרדע בשביל האחר״.
לא יודע מאיפה הבאת את ההבנה הזו.
התנסחתי, באופן שחשבתי שהוא די ברור, שאין בכלל מקום לדייט מהסוג הזה.
לא שצד אחד סובל, אלא בכלל לא נפגשים.
״אני גם חושבת שעצם זה שהסכמת לצאת עם מישהי אומר שיש כאן בסיס משותף כלשהו.
אף פעם לא יצא לך להיות במסגרת שעושים בה פעילות גיבוש עם אנשים זרים? (נניח סמינריון, יום גיבוש בעבודה?).״
יום גיבוש בעבודה הוא עם אנשים שעובדים ביחד - ויוצאים לפעילות חוויתית כדי לצאת מהשגרה היום יומית. והגיבוש אינו פעילות שמטרתה לבדוק התאמה זוגית ראשונית בין גבר ואישה.
כנ״ל סמינריון.
מה שכתבתי בתגובה שלי לדעתי ממש זהה למה שהגיב @אחו. כנראה אותו הבנת יותר טוב מאשר הבנת אותי.
חוץ מהעלות, שכאן אני מניח שהצד היוזם ישלם את הרוב, והצד השני ישלם מקסימום כמה שהוא היה מוכן לשלם על החוויה הזאת עם אדם זר.
א. זורם, לגמרי, אלא אם יש לי התנגדות לדבר עצמו
ב,ג. אם הצד השני מציע לשלם - במקרה הזה אני לא משלם בכלל. כן אשמח להציע שאבוא ברכב שלי ואחזיר אותה הביתה, שאקנה גלידה אחרי הדייט, וכו'
ד. לדעתי זה ישפיע לטובה כי מדובר במפגש חווייתי וכיפי לפחות עבור הצד השני
ד2. לא ארגיש מחויב יותר. ממש לא.
אבל לראשונה הפסקתי לראות בזה בעיה.
בני אדם טועים לתפוס התקדמות בצורה שהיא תמיד בקצב קבוע, אבל הטבע עובד אחרת לגמרי.
שנים ארוכות במגורים לבד גרמו לי לעבור תהליך שינוי ארוך, ואפרט עליו בפוסטים הבאים. בנתיים שוב דבר לא השתנה באופן גלוי, כי השינוי הוא כלפי פנים.
מה שנותן לי השראה הוא במבוק. 5 שנים שלמות שהוא מקבל שמש, מים ומזון, ונראה כלפי חוץ בדיוק אותו דבר ולא צומח במילימטר. אבל בתום החמש שנים האלה הוא בבת אחת צומח בקצב מסחרר, שמגיע בשיאו למטר ביום, ואחרי 6 שבועות הוא מגיע ל30 מטר.
מי שיאמר לי שאסור לדחות כלום לעולם עד שיגיע הרגע הנכון, וכל מה שלא קורה מייד בהכרח לא יקרה לעולם ועד, ממליץ להסתכל על נתניהו, ש20 שנה ברציפות דיבר על איראן ועל תקיפה ולא עשה כלום ושום דבר, ואז הגיע הרגע המתאים ואז נהרס הנ"מ האיראני, נהרג הפיקוד העליון והרסנו להם כורים אטומים רבים, הכל ביום אחד.
והיום הם חווים מצור הרסני, קורסים תחתיו והכל מתשתיות שנבנו במשך המון שנים, כאשר בשנה וחצי של מלחמה נהרסה להם טבעת האש וארגוני הפרוקסי שכבר לא מאיימים עלינו, ויכולים רק להטריד עלינו.
א. מאחלים לך את הדייט האמיתי והמתאים ביותר בקרוב בקרוב בקרוב, כמו הבמבוק שלך.
ב. מאוד מעניניות התובנות שלך. נראה שהמגורים לבד עשו לך משהו טוב.
כל טוב שנה טובה והמון אושר.
זה המשל הכי יפה בעולם הבמבוק.. מרגש
ואם במקרה שלך כן מחכה, היא סובלת בזמן שאתה לוקח לעצמך את הזמן.
ומגיע מוכן הרבה יותר, והיא תרוויח הרבה יותר.
ארחיב בפוסט נפרד על התהליך שעברתי ושאני עובר.
אגב אמנם אף אחת לא מחכה לי, אבל תמיד יש בנות פנויות.
אני סקרן אם אין לך צורך לדבר עם אף אחד כשאתה בבית לבד. או שאתה מחליף את זה בשיעור קבוע, חברותא, מועדון ברידג' או משהו כזה...
מתי ננעלה הדלת שלכם?
הדלת לאהבה, נישואין, זוגיות
מה הייתם עושים אחרת?
הכל בר תיקון בכל שלב.
חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.
מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...
השאלה אם יש מספיק אומץ
מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.
אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.
לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.
אם דלת ננעלה
לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר
תמיד ישארו דלתות נוספות
בכל נושא ובפרט באהבה
עם עבודה נכונה
הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר
אין יאוש כלל כל עוד השם נמצא. ואני כותבת את זה לאחר כמה שעות
של סערת רגשות ובכייה כזו שזה שהשכנים לא הזמינו הצולה, זה לכשעצמו
נס גדול ....
פעמים רבות אולי אנו, מרוב יאוש, חשש, חוסר בטחון עצמי, ערעורים באמונה ,
נועלים לעצמנו את הדלתות במו ידני... לא אמיצים מספיק...... וחשש גדול יש לי, שלאחר 120, נצטרך לתת דין וחשבון
שלא נתנו לקב"ה מספיק קרדיט.
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
בטומאה שיש בה (אין צורך לפרט, אני מקווה), זו רק מן שכבה דביקה, מסריחה (סליחה) ומתועבת
שמן למעלה כזה והארץ אינה באמת מושפעת ממנה? רוחנית? פיסית? האדמה, העצים, האוויר?
שואלת. זה לא בציניות. מעניין איך מחשיבים את זה. כתוב שהארץ מקיאה אותנו כשאיננו מתנהגים
יפה, זאת אומרת (אני מבהירה לעצמי) שהיא נשארת באמת טהורה וקדושה ומקיאה את הסחי
והמיאוס החוצה. כן?
במצב הרוח הנוכחי שלי (מקדימה בזהירות לנוכח חלק מהתגובות שמן הסתם תבאנה), לא
נראה לי שזה קורה.
אם מישהו נפגע מזה זה דווקא רוב האנשים שומרי המצוות. לא? בצבא, בפיגועים, במעיין
כשטובלים לכבוד יום הכיפורים....סליחה. זה כל כך עצוב לי. כל כך עצוב וכואב.
אולי זה נשמע כפירה. כן. כשקורה דבר כזה, יש לי הרהורים מהסוג שצריך להתוודות
עליהם ביום כיפור. למרות ששכלית אני מבינה ומכירה ויודעת.
ועדיין.....
עד מתי. השם.
אז את מי היא בדיוק מקיאה? נראה לי שדוקא אלה שצריכים להיות מוקאים (ומוקעים)
דווקא נאחזים בה חזק והיטב. לא כך?
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
