זה לא מתאים - לא בגלל הפעילות היקרה והכסף, אלא בגלל שאין את הקשר והחיבור החברתי.  

שני זרים שנפגשים לראשונה - לא הולכים לעשות משהו גדול ביחד, שצריכים להגיע אליו מתואמים במידה כזו או אחרת.  

מסעדה יקרה - צריך לברר מראש שקולעים לטעם וההעדפות של שני הצדדים.

חדר בריחה - גם כאן נדרש בירור ותאום מראש שזה מתאים לשני הצדדים, האופי של הפעילות הזו.

סדנת יצירה - כנ״ל. בפרט בנושא בו מתוכננת הסדנה.

טיסה בשמי הארץ - גם.

השאלה אם הצד השני רוצה. לא זורם. ממש רוצה בזה גם, ואז וואלה יצא טוב לשניהם

לפעמים דווקא הקיבעון הזה על מה מתאים ואיך מתאים ומאיפה מתאים וכו', חוסם אפשרויות לדברים להתפתח.

מעריך ומקבל את מה שאת אומרת. רק מעלה נק' לבירור..

גם אם מישהו היה מביא לו את זה בחינם זו הדעה שלי.

זה לא עניין של מה מתאים, בסוף יש זוג שירצה בית קפה ויש זוג שירצה בחוף הים.

העניין הוא שצד אחד עושה משהו פשוט כי הוא מנצל את הנוכחות של השני בשביל לעשות משהו בשביל עצמו, ודבר כזה בדייט ראשון לא יוביל לכלום.

את לא חושבת שבכל זאת האינטראקציה יכולה ליצור משהו? ולפעמים דווקא אינטראקציה יותר חזקה יכולה ליצור משהו יוצא חזק.

בסוף זה לא שהיא תשלים לו מקום כי הוא לא יכול לעשות לבד. הוא יכול. הוא פשוט לא רוצה לעשות לבד. הוא רוצה לעשות עם מישהי. הוא רוצה לחוות את זה עם מישהי. הוא רוצה שתהיה להם חוויה משותפת.

במקרים כאלה לפעמים דווקא הפתיחות של שני הצדדים יכולה להביא לחיבור יפה.

בקיצור גם אם יווצר "משהו חזק" זה נורא שטחי ומנותק כי פשוט לא מכירים את הבן־אדם.

באשר לרצון לעשות את זה דווקא עם מישהי... אם זאת חווייה לשם חווייה אז אני חושב שזאת כבר בעיה של הקלת ראש מול ערווה כו'.

לפעמים עשיה חוויתית יותר יכולה לאפשר יותר מאפשר סתם שיחת ספסל.

אני לא מצליח להבין את הקו חשיבה הזה.

למה אי אפשר להכיר את הבן אדם וכו' מתוך דבר כזה. רק שיחה (שאולי יכולה להיות מאוד בנאלית) על ספסל או על כוס קפה מאפשרת היכרות עם הבן אדם וכו'?

ולגבי הפסקה האחרונה, נו באמת 🙄

אבל בגדול:

א. ברור שאפשר להכיר מתוך עשייה חווייתית. השאלה היא מה טיב ההיכרות הזאת, ואילו צדדים מכירים.

בפגישות ראשונות אני רוצה להכיר את הצדדים המהותיים, טכניים ובנאליים ככל שיהיו. מהותי זה למשל מה הרמה הרוחנית שלה, איפה היא רואה את עצמה בעוד 5 שנים, מה דעתה על קריירה, האם היא אדם שצריך הרבה חום ורגש או עצמאית, איך היא מסתדרת עם האנשים מסביבה, האם אני מצליח לתקשר איתה, כו' כו'. אני רוצה לגבש לעצמי תמונה האם ברמה הכי בסיסית ומהותית יש התאמה. ואלה דברים שאי-אפשר לברר תוך-כדי צניחה חופשית או חדר בריחה.

הלאה כמובן אפשר לבדוק צדדים עמוקים יותר של הנפש שיכול להיות שיבואו לידי ביטוי באיזו סדנה או כל משחקי הקופסה האלה או מה שזה לא יהיה. שזה נחמד כי גם בזה יכולים להיות דברים מהותיים. אבל דברים שהם ממש מפוצצים, אני אישית חושב שהם שייכים לשלב ההיכרות שאחרי החתונה. אני פשוט לא ממש יודע מה בדיוק אני אמור לגלות או להכיר בפעילות של חדר בריחה לצורך העניין. OK יש בזה גיבוש ו-bonding... אבל מבחינתי אלה דברים שאמורים להיות או אחרי החתונה, או עכ"פ בשלב מתקדם שהמטרה שלו היא לפתוח איזה ערוץ רגשי שאמור לקרב אותנו להחלטה להתחתן.

ב. מבלי לדבר על הנושא של מובכות וכו', אני יודע, אולי יש אנשים שהם מספיק extraverted שזה נחמד להם, לי זה לא, נראה שגם לרוב העולם לא

ג. ברצינות, אם אני רוצה לחוות איזו חוויה מיוחדת, ובשביל זה אני מחפש בחורה, זה לא רציני וגובל גם בלא צנוע

הגבולות המדויקים כמובן תלויים בהשקפה, ההשקפה שלי אישית יותר קרובה להשקפה החרדית

אני פשוט שואל את עצמי מה הרב שלי היה חושב על זה

א. למה אתה חושב שאתה מקבל את התשובות האלה באופן טוב יותר כאשר זה במסירת מידע תוך כדי ישיבת על ספסל? למה בשיחה תוך מפגש טבעי ודינמי יותר לא מאפשר לקבל מידע כזה?

אני כמובן יוצא מנק' הנחה שהדייט הוא (לצורך העניין) להיפגש, לעלות על מטוס, לקפוץ, לנחות, להגיד שלום וללכת הביתה..

ג. אני לא ממש הגבתי לזה כי אני חושב שאתה לוקח את זה למקום לא ראוי וזה ודאי לא הכוונה.

א. כמו שאמרתי סוגים שונים של פעילויות יוצרים אווירות שונות שמשפיעות על איזה מידע אפשר לקבל

בשלב הראשון אני רוצה לראות שאנחנו משדרים על אותו גל מבחינת אותם דברים שהזכרתי וזה לא משהו שאפשר לדבר עליו תוך-כדי צניחה חופשית או סיבוב בקונגה בסופרלנד. ואפילו לא בגלגל ענק. כאילו ברצינות תוך-כדי סדנת שוקולד אני אשאל אותה מה דעתה על טלוויזיה בבית (סתם לצורך העניין)?

קודם אני רוצה להכיר קצת עובדות יבשות, לבדוק את השטח, וזה לא משהו שאפשר לדעתי לעשות באופן יעיל בפגישה שמרוכזת בחוויה, אני לא רוצה לפתוח את הצד החווייתי-רגשי שלי מיד

וכמו שהגבתי איפשהו כאן, אם אתה צריך לקבל מועמד לעבודה, דבר ראשון בודקים קצת דברים טכניים (קו"ח או "כרטיס"), מזמינים לראיון ושואלים שאלות ענייניות, משם לוקחים אותו לסיבוב בחברה, לראות איך הוא מסתדר עם אנשים, נותנים לו תקופת ניסיון ורואים אם זה הולך טוב, זה הסדר הנורמלי של הדברים, אני לא חושב שהדרך הכי טובה למצוא עובד טוב היא לקחת אותו לסופרלנד עוד לפני שראיינת אותו. ולא שפגישה היא ראיון עבודה, אבל באיזשהו מקום כן הרעיון הוא לדלות מספיק מידע (שחלקו הניכר הולך להיות יבש ו"רציני") כדי לקבל החלטה מושכלת

הייתה לי בזמנו זוגיות שהתבססה על "מפגשים טבעיים" ו"זרימה" ובדיעבד הבנתי מה החשיבות של בירורים טכניים לפני שעוברים לשלב רגשי וחווייתי יותר

ג. כתבת:

"בסוף זה לא שהיא תשלים לו מקום כי הוא לא יכול לעשות לבד. הוא יכול. הוא פשוט לא רוצה לעשות לבד. הוא רוצה לעשות עם מישהי. הוא רוצה לחוות את זה עם מישהי. הוא רוצה שתהיה להם חוויה משותפת."

לדעתי זה יכול בקלות לגבול בחוסר צניעות, אני לא מדבר על "לקחת את זה למקום לא ראוי" אלא על צניעות במובן היותר רחב של המילה. חז"ל התירו להסתכל ביופי של בחורה כדי שיישאנה, וכמובן אפשר למתוח קצת את ההגדרה ברמה כזאת או אחרת, אבל לדעתי מה שתיארת זה חורג, לאו דווקא בפעולה אלא בגישה.

נראלי שזה יכול להיות (אם מגיעים בפתיחות) שיחה נעימה יותר לשני הצדדים. בדיוק המקום שרוצה לדלות פרטים אבל שלא ירגיש כראיון. איך יוצרים את זה? דייט ספסל נראלי פחות..
 

אתה עשית בירורים יבשים עוד לפני שנפגשת (מקווה לפחות). מכאן הרעיון הוא יותר להבין עד כמה הכימיה בניכם עובדת, ועד כמה הפרטים הקטנים יותר תואמים. בדיוק מתאים לחוויה יחד.

אני באופן כללי חושב שאם זוגות היו יוצאים יותר מהמשבצת של "חיפוש מידע" ויותר נמצאים במשבצת של "לחוות את המפגש יחד", היה יותר פוטנציאל להיכרות טובה.

זה הבדל גדול בצורת חשיבה ובגישה לאדם שמולך. וזה משפיע ללא ספק.
 

ג. ברור שהוא עושה את זה בשביל מגמה של להכיר לנישואים. זה לא סתם למצוא מישהי לעשות איתה חוויה כלשהי. נו באמת 🙄

נ.ב. לג. לחשוב כל הזמן על מה צנוע ולא צנוע, לא בהכרח צנוע..

סתם בא להעלות מחשבות בנושא

תמיד בסיפור זה נערה יפה ואם היא לא היתה יפה לא היו מצילים אותה

לא ברור לי העניין

אגיב בשניהם ומקווה שהדברים לא יפגעו:

1. הנחת המספר היא שרמת החשיבה על מה שקרה הושפע מהיופי שלה.

2. פעם בסיפורים חשבו לצייר את המציאות באופן מוקצן ולכן היופי מקצין את האירוע.

א. בירורים מקדימים זה לרוב די שטחי

יש פעילויות שבהן אפשר לדלות מידע

לא רואה את עצמי פותח שיחה מהסוג שהייתי רוצה בזמן שאני עסוק בלהכין שוקולד, זה פשוט לא עובד

אני לא מדבר על חקירת שב"כ אלא קצת תיאום ציפיות עם כובד ראש

תאר לעצמך שאני מספר משהו על עצמי שהיא מבינה שזה דיל ברייקר, יותר נוח על ספסל מאשר בצלילה באילת חחח

ואם להשאיר הכל במסגרת של שיחות קלילות וכיפיות... אפשר לפספס הרבה דברים מהותיים מניסיון

ג. לא הניסוח המקורי

נ.ב ג. לא אמרתי לחשוב באופן אובססיבי פשוט לשים לב מתי צריך לשים גבולות, אני לא מדבר על צניעות במובן של הפוך מפריצקעס אלא על מושג כללי של התנהגות נאותה ונימוסים ראויים בין המינים. וכן כשיש מפגש בין המינים צריך לשאול האם זה צנוע או לא, כמו כשאתה בודק כשרות לפני שאתה אוכל

לא לוקחים אותך לסופרלנד, כי המטרה של הראיון היא לא לבדוק איך תגיב לגלגל ענק, אבל כן יש בהרבה מקצועות מבחן מעשי שבודק את היכולות שלך במקצוע. "ראיון טכני" מה שנקרא.

בהנחה שזוגיות היא (בין השאר) חוויות משותפות, אז לעבור חוויה משמעותית ביחד נשמע לי כמו רעיון מצוין למבחן כזה

בוא תסביר לי מה בדיוק אתה רוצה לבדוק בפגישה שהיא יום כיף בסופרלנד

ומה יום כיף כזה מאפשר לבדוק

איך בדיוק תיראה הפגישה? איזה מידע אתה הולך להוציא משם? אילו תובנות אתה הולך לקבל? אילו רשמים? האם אלה הולכים להיות רשמים שאפשר להתבסס עליהם?

מה הרלוונטיות של סופרלנד לשאלות הגדולות של איך תחיו אחד לצד השני בשגרה, תגדלו ילדים, כו' כו'?

בחזרה לראיונות עבודה, כמו שאמרת לא לוקחים לסופרלנד במקום ראיון עבודה כי זה פשוט לא קשור, אני לא הולך לגלות כלום על המועמד חוץ מאולי האם הוא מפחד מהקומבה או לא

לכן כמו שאמרתי הדרך הנכונה היא לעבוד מסודר, ראשית קורות חיים (= "כרטיס"), אח"כ ריאיון אישי (= שיחות ראשונות, תיאום ציפיות, להכיר קצת פרטים, תחביבים, שאיפות), אח"כ מה שאתה מתאר כ"ראיון טכני" שבודק את היכולות שלך במקצוע (= לעשות כל-מיני דברים ביחד שיעזרו להכיר אחד את השני)

סופרלנד לא בודק את היכולות שלך בלהקים בית

וגם אם תעשו כיף חיים זה לא אומר כלום לגבי איך אם זה יהיה מוצלח או לא

בוא נגיד שאני מצוות לך מישהי מעצבנת. מתלוננת כל הזמן. רואה את הרע בכל דבר. מקללת בצעקות מי שעוקף אותה בתור.

ואתה הולך איתה לסופרלנד.

איך זה יהיה? חוויה מרנינה, או שהיית שולח חבר שימלא את מקומך?

בדיוק זה.

וזה בלי להתייחס לזה שהנזק בבילוי חד פעמי עם מישהי לפני שסיימת לבדוק *ה-כ-ל* הוא נזק די מינורי. בסופו של דבר, הבדיקות הן תהליך שאמור להתבצע במקביל לבניית הקשר, ואני לא מכיר אנשים שמסוגלים להחליט בדיוק כמה לבנות את הקשר רגשית בהתאם לרמת הידע שלהם על הבחורה. זה דורש ניהול סיכונים ברמות של אשפי פיננסים, וניהול רגשות ברמה שאם אתה מסוגל לה אז לא ברור לי בכלל למה אתה חושש מרגשות שמתנהלים לבד. אז פעם אחת גם תתן לרגש לשחק קצת לפני ששאלת אותה כמה אחים יש לה ולמה היא בחרה במקצוע הזה

קטונתי

אבל א' לא הסגנון שלי

ב' אם יהיה צורך לפסול, אני מעדיף שזה יקרה כמה שיותר לפני הקומבה

ולכן נשמע לי הגיוני לעשות את זה באיזור דייט רביעי חמישי ומעלה ולא דייטים ראשונים.

המטרה של דייטים זה לחוות חוויות משותפות נעימות ובכך להרגיש אם שייך להמשיך.

מתי שמדובר בחוויה שהיא מאוד משמעותית אז זה לא מקדם את המטרה בצורה יותר טובה ויכול יותר לבלבל ולעשות מכשולים מיותרים בעיני.

דיי זה מפגש עם בנאדם למטרות שידוכים. ולכן דייט זה לא משחק. 

לכן, צריך לחשוב בראש ובראשונה על טובת מטרת הפגישה ולא על טובת הנאה מסויימת של אחד הצדדים.

העניין של הכסף לא כל כך תופס מקום עיקרי כל עוד שני הצדדים מגלים רגישות ביחס להשקעה של הזולת. וממילא אם ישנה רגישות, סביר שיהיה הסכם טוב עבור שני המשתתפים.

לא הייתי הולכת על זה.. לדעתי זה יותר מידי 'זיקוקים' על הפגישה הראשונה, כשהמטרה זה לספק את הצורך שלו במציאת פרטנרית ל'הרפתקאה'. 

פגישה ראשונה אמורה להיות משהו קלאסי ורגיל.. כשזה מתחיל בווליום גבוה- לרוב ההמשך יהיה פחות מוצלח (תהיה ירידה)

מה זה יציאה עם חברים או שמנסים להקים פה בית..?

נשמע חמוד מעניין אחר ..

נגיד פארק מעניין או סדנה מיוחדת

אבל זה בתנאי שיש פרטים ממש טובים על האדם

שלא יהיו פאדיחות למה אם נתקעת הלך עליך אחות

אפילו אם זה משהו שאני הייתי ממש רוצה בעצמי.

איך אדע אם יהיה לי טוב איתו במשהו כזה? זה גם הרבה זמן מנהסתם וגם כשמדובר על חוויה, כיף לעשות עם מישהו קרוב. שגם מרגישים בנח איתו, שאפשר להיות מספיק פתוחה לידו. וליד גברים, במיוחד בדייט ראשון, גם ככה מורכב ומביך. מעט מאד גברים באמת זורמים ומרגישים בנח לידם.

זה גם קצת העניין הכספי אבל בעיקר החוויה הרגשית. כמו שלא אלך בדייט ראשון לים עם מישהו.

אם זה כן היה קורה, זה היה גורם לי להרבה יותר קושי להגיד אח"כ שלא מתאים (במידה וזה היה לא מתאים באמת) ורוב הסיכויים שהייתי מושכת את זה יותר זמן.

דבר ראשון המטרה בפגישות היא לא לבלות אלא לבדוק התאמה, במיוחד בפגישה הראשונה

בפגישות יותר מאוחרות זאת כנראה שאלה של השקפה כמה מה-bonding צריך לעשות לפני החתונה וכמה אחרי ועד איזה גבול

בכללי זה פשוט משדר חוסר רצינות, אם רוצים לבלות אז אפשר או לבד או עם חברים למה להכניס מישהו זר שלא מכירים אותו (+כל המובכות שבעניין) ועוד מהמין השני

אני גם ככה לא מרגיש ממש בנוח ליד אנשים זרים אז גם מבחינת החוויה עצמה זה יהרוס לי ממש

פגישה רביעית+ אני יכול לזרום למשהו כיפי אבל לא מוגזם נגיד רכיבה על סוסים

פשוט אמרתי ביחס לשאלה המקורית, שזה משהו שאני יכול לזרום איתו אם יש התעקשות מהצד השני אבל רק אחרי כמה פגישות

אבל זאת סתם דוגמה אקראית שעלתה לי לראש

נראלי מוגזם מאוד

דווקא יש מלא סדנאות מאוד מכובדות

הכנת שוקולד ..

ציור בצבעים מיוחדים ..

הכנת תוצר..

סדנאות משחקי קופסה

מלא

לא יודע משום-מה לי הכנת שוקולד נשמע יותר קירוב לבבות מאשר להסתובב על סוס

מגמל אז גם לא

לא אמרתי שאי־פעם הצעתי את זה, או שאני מתכוון להציע את זה

שאלו במקור מה קורה אם הצד השני מאוד מעוניין בחוויה מסוימת האם זורמים

סתם נתתי דוגמה אקראית למשהו שאישית אולי הייתי זורם איתו אחרי כמה פגישות

לא יודע אצלי אין לזה קונוטציה רומנטית יותר מדי זה נשמע יותר כמו טיול בטבע פשוט פחות עומס על הרגליים

סתם חבל חוויה כזאת עם מישהו שעדיין לא יודעים אם ימשיך איתו.

אפשר בהמשך, אחרי 2-3 דייטים ללכת לדבר כזה,יותר ריאלי

אם זה היה קורה בצורה כזו (דומה למה ש @השתדלות ! כתבה):

קבעתם דייט ראשון בבית קפה. שלושה ימים לפני הוא מתקשר אלייך\שולח הודעה ואומר שהוא זכה מטעם העבודה בשובר שתקף לשבוע למסעדה שווה, והוא רוצה להציע שבמקום להיפגש בבית קפה תלכו יחד למסעדה השווה.

קבעתם דייט ראשון דייט ספסל. שלושה ימים לפני הוא מתקשר אלייך\שולח הודעה ואומר שהוא זכה בשובר לסדנת יצירה\חדר בריחה שתקף לשבוע, והוא רוצה להציע שבמקום דייט ספסל תלכו לשם.

וכו'.

האם התשובה שלך תשתנה?

@פ.א. מהתשובה שלך נשמע כאילו שצד אחד סובל, ומוכן לבלוע את הצפרדע בשביל האחר. אני גם חושבת שעצם זה שהסכמת לצאת עם מישהי אומר שיש כאן בסיס משותף כלשהו. אף פעם לא יצא לך להיות במסגרת שעושים בה פעילות גיבוש עם אנשים זרים? (נניח סמינריון, יום גיבוש בעבודה?).

@advfb מסכימה שדייט הוא לא משחק. אבל, האם בדייט ספסל מכירים מישהו יותר טוב מאשר חוויה משותפת? אם אקביל את זה רגע לעולם העבודה, בראיון עבודה רואים צדדים מסוימים, לעומת מצב שבו מבקשים לבצע את העבודה (נניח להעביר שיעור לדוגמה).

@מחפשת111 שאלה לגבי הגישה שלך, בדייט ראשון, את באה עם ציפיות גבוהות? כלומר, מתוך תחושה של - זה יכול להיות האדם שאתחתן איתו, הדייט הראשון האחרון בחיי?

@מתנות באדם איך יצרת את מעגל החברים שלך? האם קודם ישבת איתם ל"דייט ספסל", או שבעקבות חוויות משותפות התחברתם?

@אחו מקבלת את הגישה שלך. רק חושבת שרכיבה על סוסים בדייט רביעי זה מוגזם...

נו ואם יש שובר למלון זוגי באילת? כך או כך זאת סיטואציה לא נעימה, אני חושב שברוב המקרים זה יותר נזק מאשר תועלת. לגבי מסעדה יקרה שוין כי ברמה הבסיסית הפעילות עצמה לא שונה בהרבה מאשר בית קפה, אין פה איזה משהו מביך. אבל חדר בריחה וכיו"ב => לא בשביל זה אני יוצא לפגישה, וגם אני רוצה דבר ראשון לדעת מי הבן־אדם לפני שמתחילים לערב רגשות.

לגבי מה שאמרת על ראיון עבודה => אם אני צריך לקבל מישהו לעבודה, אז בראיון הראשון אני רוצה לשאול אותו שאלות, לראות אם הוא מתמצא בתחום, לראות עד כמה הוא רציני, מה היכולות שלו, כמה לחץ הוא יכול לשאת, לקבל קצת רושם איך הוא מסתדר עם אנשים, נימוסים, דברים בסגנון. גם לבקש שידגים איך הוא עובד זה רעיון טוב. אבל תארי לעצמך שבמקום ראיון עבודה אני אקח את המועמד לסופרלנד וככה אני אבדוק אם הוא מתאים לעבודה. ברור שאם הוא עובד כבר איזה כמה שבועות אפשר לצרף אותו לימי גיבוש או טיול של החברה כדי לתת תחושה טובה ולחזק את הקשר החברתי... אבל לא על סמך זה אני בודק אם הוא מתאים. גם אם טכנית אפשר ללמוד משהו על צדדים מסוימים באופי שלו...

כך גם כאן, קודם אני רוצה לשמוע מי היא, מה היא רוצה, לאיזה סוג אנשים היא מתחברת, מה הסגנון שלה, מה החלומות שלה, כו' כו', להתחיל לגבש הערכת מצב האם היא הולכת להיות בן-אדם אחראי ורציני, האם היא תהיה אימא טובה לילדים, תכל'ס זה מה שמעניין אותי

כמובן חוץ מכל העניין שזה מביך ולא נוח, אני לא יכול להתרכז בחוויה כשאני עם מישהו זר לגמרי, במיוחד אם זאת מישהי

סוסים בפגישה רביעית זה באמת קצת מוגזם, אבל הייתי יכול לזרום עם זה (כמו בשאלה המקורית שיש לה משהו שהיא חולמת עליו המון זמן)

יש גם דברים שלא הייתי זורם איתם כמו חדר בריחה או סדנת אומנות כי זה מרגיש קרוב מדי

כמו שעניתי מקודם, אז אענה לך כעת -

חוויה משותפת היא הדרך להכיר. כדאי מאוד שהחוויה תהיה מותאמת לרמה ולסגנון של מפגש ההיכרות.

מי אמר לך שדייט ספסל הוא לא נחשב חוויה משותפת? הוא גם עניין חוויתי, במינון יותר נמוך ממסעדה שווה, וזה המינון שלדעתי מתאים לדייט ראשון.

לא חייבים דייט ספסל או בית קפה בדווקא, אך כדאי שהחוויה הראשונית עם האדם בדייט תהיה מותאמת לסיטואציה.

כאשר החוויה לא מותאמת עבור הסיטואציה, בקלות מאוד עשויה להגרם חוסר נעימות במהלך התקשורת.

אם את מסוגלת לעבור חוויה ריגשית משמעותית עם הפרטנר שלך למפגש ולדעת שאולי מחר הוא יפרד ממך וזה לא מותיר עליך רושם - מעולה. אשרייך. אין בזה שום פסול. רק תבדקי שגם הפרטנר שלך ירגיש ככה (זה לא עניין שיכלי, שבו אפשר בהכרח לסמוך על האמירה של הזולת). אם זה כן יפריע לך עצם המחשבה - אז למה סתם לאתגר את המטרה שלשמה התכנסנו? שהמטרה היא נסיון ליצור תקשורת הראוייה לשני אנשים שלא נפגשו אחד עם השני לפני. זה יכול לחבל במטרה הזאת וחבל..

יכול להיות מעניין לדבר עם בנאדם על הא ועל דא

ואז יותר להטות הגוף לצד ואז נוח

ש-"אני הולך להכיר חבר" היא טעות.

כי אני לא הולך "להכיר חבר" אלא לבחון אם בניית בית עם האדם ממולי היא מתאימה.

זה שבסוף אני רוצה(ומאחל לכל אחד ואחת) שאישתי תהיה החברה הכי טובה שלי(ובעומק, הרבה מעבר), זה דבר אחר, אין כל קשר בין זה לבין פגישה ראשונה מפוצצת ורעשנית עם מישהי שאני בקושי מכיר.

ולשאלה, לא, גם אז אומר לה ביי יפה ובהצלחה.

אם זו סדנה של אמונה או תורה וזה קרוב אליך ואליה

למה לא

״מהתשובה שלך נשמע כאילו שצד אחד סובל, ומוכן לבלוע את הצפרדע בשביל האחר״.

לא יודע מאיפה הבאת את ההבנה הזו.

התנסחתי, באופן שחשבתי שהוא די ברור, שאין בכלל מקום לדייט מהסוג הזה.

לא שצד אחד סובל, אלא בכלל לא נפגשים.

״אני גם חושבת שעצם זה שהסכמת לצאת עם מישהי אומר שיש כאן בסיס משותף כלשהו.

אף פעם לא יצא לך להיות במסגרת שעושים בה פעילות גיבוש עם אנשים זרים? (נניח סמינריון, יום גיבוש בעבודה?).״

יום גיבוש בעבודה הוא עם אנשים שעובדים ביחד - ויוצאים לפעילות חוויתית כדי לצאת מהשגרה היום יומית.  והגיבוש אינו פעילות שמטרתה לבדוק התאמה זוגית ראשונית בין גבר ואישה.  

כנ״ל סמינריון.

מה שכתבתי בתגובה שלי לדעתי ממש זהה למה שהגיב @אחו. כנראה אותו הבנת יותר טוב מאשר הבנת אותי. 

חוץ מהעלות, שכאן אני מניח שהצד היוזם ישלם את הרוב, והצד השני ישלם מקסימום כמה שהוא היה מוכן לשלם על החוויה הזאת עם אדם זר.

א. זורם, לגמרי, אלא אם יש לי התנגדות לדבר עצמו

ב,ג. אם הצד השני מציע לשלם - במקרה הזה אני לא משלם בכלל. כן אשמח להציע שאבוא ברכב שלי ואחזיר אותה הביתה, שאקנה גלידה אחרי הדייט, וכו'

ד. לדעתי זה ישפיע לטובה כי מדובר במפגש חווייתי וכיפי לפחות עבור הצד השני

ד2. לא ארגיש מחויב יותר. ממש לא.

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת