בפועל - מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת. מי שהשקיע קיבל את הכח וממילא, הוביל לפי מה שהוא האמין שנכון.

מומלץ מאוד ללמוד את ההקדמה של ספר 'אם הבנים שמחה' ולקבל פרופורציות...

הרבה מהם היו רבנים גדולים

מבשרי הציונות – ויקיפדיה

עוד בהיותו רבה של יפו, בשנת תרס"ח (אגרות הראי"ה א קמ"ד), קרא מרן הרב לשלומי אמוני ישראל לבנות את הארץ ברוחניות וגשמיות, בשילוב של תורה עם דרך ארץ, שכן כל עתיד צמיחת קרן הישועה תלוי בבניין הארץ מתוך יראת שמים אמיתית.

"… כי זה לי זמן הגון אשר בחנתי דרכי, ואדע נאמנה שכל תקוות יישוב ארץ ישראל… תלויה בנקודה אדירה זאת, שיתאספו אלינו כוחות טובים לעסוק בבניין הרוחני והחומרי של ארץ ישראל…. אל נא נאחר את המועד, אל נא ניתן את הרומסים לרמוס את היונקים, שרשי צמח ה' העולים על אדמת הקדש…" שאם לא כן ישתלטו בעלי "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגירים של היסטוריה ושל חיבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הניסיון – (אם) היד הטמאה הזו תתגבר, אז אין די באר גודל האסון. אבל בה' בטחתי, שלא ייתן למוט רגלנו, וכל חרד לדבר ה', וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו, יעמוד על דגלנו, ונתחיל לייסד בציון פינת יקרת, ולהחיות את היישוב החדש על בסיס טהרת האמונה, המחוברת עם ששון החיים ודרישת משאלותיהם הצודקות, והיה ה' עמנו, לקומם הריסות עמנו לדור דורים"

גם הרב זצ"ל תמך ברעיון, רק כדי להקים פה מדינה, אבל שים לב ללשון קודשו "המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי.." בדיוק מה שקרה פה בהקמת המדינה, ויעידו על זה כל אותם שבאו לפה מתימן, מרוקו, עיראק וכו' שמה עשו להם שהם באו? דבר ראשון, לטשטש כל סממן יהודי חיצוני(פיאות, לבוש וכן על זו הדרך..), למה? הרי אמרתם ציונות זה הדת לא? אלא מאי? הרב זצ"ל וכל החכמים שהבאת תמכו ברעיון, בהקמת המדינה, ברעיון הלאומי שהקמת מדינה יביא איתו ביחס לגויים (אור לגויים וכו'), אבל לא בתמורה לחילון.

"שאם לא כן ישתלטו בעלי היד רמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגירים של היסטוריה ושל חיבת השפה" כבר אז הרב זצ"ל ראה את מה שעתיד להיות..איך יחלנו פה אנשים אם לא יתחברו לשורש שהוא אמונה ותורה. ולצערינו זה בדיוק מה שקרה..חילנו פה את המדינה עוד מאז הקמתה. קוראים לעצמם מדינה יהודית, אבל חס ושלום לדבר הלכה, קוראים לעצמם דתיים אבל הס מלהזכיר שמירת שבת ולהיות כופה דת חשוך. ומאיפה הכל התחיל? מהציונות הלא כל כך יקרה לעם שלנו.

 זאת המדינה שקמה פה ואתה רואה שהרב זצ"ל ראה את זה בעיני רוחו ממש. מדהים.

1. היה ברור לרב שה' הוא היוזם והדוחף את תהליך החזרה לא"י ואת הקמת המדינה ולא שייך להתעלם מזה.

לכן קודם כל היה צריך מאמץ שכמה שיותר יהודים יר"ש יהיו שותפים בהקמת המדינה וישפיעו על אופיה, ואחר כך בתוך המסגרת של המדינה להשפיע כמה שיותר.

אגב, למעשה המפלגות החרדיות הרבה יותר "ממלכתיות" מהציונות הדתית.

שס במישרין וג' בעקיפין מיישרות קו עם המדיניות הלא בדיוק ימנית של הליכוד בשביל לימוד תורה ובשביל עוד כמה דברים שהם לא בדיוק "לשמה". ודווקא הציונות הדתית בגלל שמבינה את חשיבות המדינה ואת עניין הגאולה בדרך הטבע, פועלת כדי לקדם את המדינה בכל התחומים, וגם כשזה מצריך מאבק במפלגת השלטון.

2. בסופו של דבר זו המדינה שיש לנו כיום ואנחנו כבר פה. ממילא הדיון לא צריך להיות "האם היה צריך להשתתף בהקמתה", אלא "מה אנחנו עושים כדי לשפר אותה".

לכן למעשה לא אמורה להיות נפק"מ בין השיטות. אבל בסופו של דבר יש נפק"מ כמו שרואים, כי קשה למי שלא רואה את המדינה כאתחלתא דגאולה לעשות תמיד את ההפרדה בין מדינת ישראל לעם ישראל (לדוג'- כשממנים רב לרב עיר. האם מה שמשנה זה למי הוא מקורב או האם הוא באמת מתאים לתפקיד?)

3. עם ישראל בגלות בחלקו לא רק עבר ועובר תהליך של חילון אלא גם עזיבה של היהדות. אז אולי המדינה חילנה הרבה יהודים שהגיעו מארצות ערב, אבל מצד שני היא הצילה הרבה יהודים מאירופה מלהתבולל.

4. לא רק אי שמירה על תומ"צ זה חילול ה'. גם עצם זה שעם ישראל בגלות ושעם ישראל נרצח בגלות מבלי יכולת להגן על עצמו זה חילול ה'.

מדינת ישראל קיימת, וכל סוגיה אקטואלית דינה להבחן במרחב הענייני לאור המציאות המשתנה עם מבט צופה פני עתיד ולא למפרע, או כדברי חז"ל: יפתח בדורו כשמואל בדורו.

יצוטט בשם הרב שאול ישראלי: מי שיודע לומר מה היה משיב הרב קוק לשאלות אקטואליות, לו היה איתנו היום, אינו אלא שוטה. קל וחומר בשנת תשפ"ד.

גם במישור הפוליטי, להבדיל אלפי הבדלות, כל זב חוטם יודע לומר בוודאות מוחלטת כיצד היו בן גוריון ובגין מגיבים על לחצים מדיניים מחוץ לארץ. או במילים אחרות היסטוריה- לחוד, ואקטואליה- לחוד.

אשר על כן, הייתי מציע לכולם וגם לעצמי לקבוע מי הוא ה"יפתח" של דורנו, ולציית לכל מוצא פיו .

ספוילר: הוא עוד לא נולד...

גאוני עולם - הרב צבי הירש קאלישער, הרב אליהו גוטמאכער והרב יהודה אלקעלאי. הראשונים שעוררו ופעלו לעליה לארץ  על מנת ליישב ולהקים מדינה.

אחריהם פעלו הגאונים הרב שמואל מוהוליבר והנצי"ב כראשי תנועת 'חיבת ציון'.

החל משנות תר"למדים יהודים 'חרדים' (בהגדרות של אז) מירושלים מתחילים להקים שכונות מחוץ לחומות תוך סיכון עצמי ובמטרה להתפרנס מיגיע כפיהם ולא מ'החלוקה'. בשנת תרל"ח יהודים יראי שמים מירושלים מקימים את פתח תקווה, ע"מ להקים יישוב חקלאי בארץ ישראל. במקביל מצפת יוצאים ומקימים את 'גיא אוני' (לימים ראש פינה).

גם בהקמת התנועה הציונית הרשמית, שאז כבר (בהתאם למצב היהדות בעולם בכלל) המנהיגים היו חילונים - היו שותפים יהודים יראי שמים רבים. רק בהמשך, כשהקבוצות הסוציאליסטיות דרשו שהתנועה תעסוק גם ב'קולטורה', כולמר 'תרבות' במובן הרחב של המילה, כולל חינוך, (נגד דעתו של הרצל שרצה שהתנועה לא תתערב בנושאים אלו, אלא רק בפעילות להקמת מקלט בטוח ליהודים) - חלק גדול מהם פרשו והקימו את אגודת ישראל.

האבות המייסדים נחלקו בשאלה איך לטאטא את הערך יהודי אל מתחת לשטיח, ולהעלים אותו דה פאקטו.

האסכולה הבן גוריוניסטית קידמה את: "עברי", תדע כל אם עבריה, הסתדרות העובדים העבריים, וכו', ומנגד הז'בוטינסקית קידמה את: "ציוני".

בתווך היו אגודת ישראל שהתעקשה על יהודי, והמזרחי שבחרה להיות "גשר" בין כולם, גם יהודי, גם ציוני, גם דתי, וגם דתי לאומי. 

תכל'ס, ציוני דתי כדי לרצות את השמאל, ודתי לאומי כדי לרצות את הימין.

אגב, במגילת העצמאות הלכו על "יהודי"...

לא אייגע את קוראי, השמאל הישראלי הוא פוסט ציוני מלא מאז מלחמת יום כיפור, ואילו הימין מגדיר עצמו לאומי, או יהודי, לאו דווקא בנוסח מאה שערים.

בשולי הדברים, ציונות דתית ככותרת נתפסת כהכלאה בין ציוני לדתי, דהיינו גם וגם, אף שכאמור ציונות במובנה המקורי אינה קיימת עוד בשום מקום בשיח הציבורי- הלכה למעשה.

אלה שרוכבים עליה הם אויבי מדינת ישראל בכל מקום על פני הגלובוס, ואולי הגיע הזמן שגם אצלנו יחשבו מסלול מחדש. 

תראה, זה לא כל כך קשור לשאלה, אבל החילונים הם רשעים וכל מה שהם רוצים זה להשמיד אותנו מבפנים ולסיים את מלאכתו של אנטיוכוס הרשע.

הערבים מנסים לתאר אותנו כתנועה קולוניוניסטית שאין לה קשר אמיתי לארץ.

כמו להבדיל, להילחם מול "נאצים" זה להילחם מול אידיאולוגיה (ואנשים שמחזיקים בה)

זה משחק סמנטי

ב. להגיד ''ישראלים'' זה להכיר בקיומה של המדינה, ומבחינתם אנחנו זרים שהשתלטו על אדמה לא להם ואין לנו זכות למדינה כאן.

לכן ''הישות הציונית'' במקום ''מדינת ישראל''.

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)