״לבטלה״  

כל עוד אתם ביחד ומה שקורה - קורה בספונטניות ובטבעיות, ולא כמעשה מכוון כשיטה ישנה-נושנה למניעה (המהות של החטא המפורט בתורה), אינו לבטלה.  

(בהנחה שהבנתי נכון את כוונתך )

תזרום איתה עד הסוף. תגיעו יותר לחיבור מלא, אז לא תגיע לזרע לבטלה. סביר שזה גם מה שהיא באמת רוצה, אבל לא נעים לה להגיד. (ואם בכל זאת תכוון למצווה וקרה, אז 'אונס רחמנא פטריה')
 

אתם בתקופה ראשונה של בניה, לומדים אחד את השני ואת הכחות שלכם. עברתם מ0 ל100, בלגיטימציה לרצונות וכחות הגוף, זה תהליך למידה. סביר מאוד שאחרי התקופה הראשונה, לא תהיה לך בעיה להתחבק הרבה ומשמעותי, בלי להגיע לזה. וסביר מאוד שגם בהמשך הביקוש של אשתך יהיה יותר מאוזן.

ממש התלבטתי איך להתנסח בפורום פתוח, אבל טיפה הסבר שלפעמים בחורים צנועים וצדיקים לא יודעים והולכים עם ייסורי מצפון סתם.

אתה בטוח שמה שיוצא זה זרע ולא טיפת קישוי?

כלומר, זרע יוצא די בכח, בכמות שמלכלכת בצורה משמעותית במשך מספר שניות.

יש טיפה נוזל שקוף שיוצא מהאיבר כשהוא מתחיל להתקשות. סביר שזה מה שיוצא בסתם חיבוק או קירבה. הטיפה הזאת אינה זרע, תפקידה הביולוגי הוא להכין/לנקות את המקום לפני.

שמעתי מכמה תלמידי חכמים חשובים ובינהם מהרב מנחם בורשטין בשם מרן הרב אליהו זצ"ל, שמעיקר הדין וההלכה, אין בעיה בטיפה/טיפות הללו ואינן נחשבות שז"ל. אם על זה מדובר, תנוח דעתך לגמרי.

תזכו לבנין עדי עד בעז"ה

יש מצב שזה מה שאתה מדבר.

אשריך!

תודה רבה 

אחראי לכמה מיליוני בני אדם החיים בינינו היום..

אסביר:

טיפה היא לא זרע, כי זרע הוא לא נוזלי.

אבל הטיפה בהחלט עשויה להכיל תאי זרע, והם בהחלט עשויים להיות במצב טוב שמאפשר הפריה.

ישנם כאלה שחושבים שלא צריך אמצעי מניעה אם מנתקים מגע ''לפני הזמן'', כמו שעשה אונן.

אלא שהמחשבה הזאת שגויה ומתהלכים בינינו מיליוני בני אדם שנולדו בזכות הטיפה הזאת...

Some studies have shown that more than 40% of men have sperm in their pre-ejaculate fluid. Some men always have sperm in their pre-ejaculate, while others never do.

בעברית:

ל-40% מהגברים יש תאי זרע בטיפה הזאת. לחלק מהגברים תמיד יש שם זרע, ולחלק אף פעם לא.
 

להרחבה, מוזמנים לחפש על:

pre-ejaculate

לא לשאלה.

אגב זה,

באמת חשוב להזכיר:

לא לומדים מדע/רפואה מהלכה.

עגבניה היא פרי, כינה לא נוצרת מאליה, דבש כן נוצר מגוף הדבורה וכו'.

לכן,

גם אם לפי ההלכה פעולה מסוימת לא נחשבת כהוצאת זרע,

זה לא אומר שזרע לא יוצא...

(אתה אולי מסביר את דברי האר"י בכל זאת. לא חושב שחתן טרי אמור לחשוש לכך)

הדברים לא היו בתגובה לפותח השרשור,

אלא בתגובה למה שאתה כתבת.

כתבת משפט מסוים, משפט שיכולות להיות לו השלכות רציניות, ולכן הרגשתי צורך להגיב.

ובכל מקרה, לא צריך לנחש כי ב''ה יש לה פה ולבעלה יש אוזניים...

לא, סביר להניח שהיא לא רוצה חיבור מלא. היא אישה. הרבה יותר סביר שהיא רוצה בדיוק מגע וחיבוק.

(כמובן יכול להיות גם שכן אבל פחות סביר)

ובכל מקרה זוגיות טובה חייבת לכלול גם מגע וחום בלי שום קשר לחיבור מלא

אבל הכי נכון פשוט לדבר על זה... האם פעמיים בשבוע טוב לשניכם? אולי מתאים לנו יותר? חשוב שיהיה שיח שמאפשר גם לה וגם לך לבוא ולומר או לרמוז באיזה רמז מוסכם כשאתם רוצים ולא להתחיל לנחש

לגבי החצי השני- נכון

צריך ללמוד אחד את השני

ובאמת כדאי להתיעץ אישית לגבי העניין ההלכתי. ברוב המקרים לא ההלכה היא זו שיוצרת את הקשיים אלא החומרות או הטעויות הנפוצות.  ומול ערך עצום כמו שלום בית ו"ואהבת לרעך כמוך" חשוב לוודא שלא מחמירים בשום מקום שגורר נזק

לא רוצה מגע, מתלוננים.

כשהיא רוצה, מתלוננים.

שהוא שונה משלך

זה לפי דעתי מהות הזוגיות

וכשאין את זה

הזוגיות נפגעת/לא קיימת

ועלולה להתפרק.. ואולי עם כל הכאב, בצדק

כי מה זה בן אדם שלא רואה את השני ולא חש אותו?

אז זה זוגיות של סולו..

שצריך לרצות איזה צודק כלשהו.. שהוא היחיד בעולם.. כן

אני מציע לדבר על זה עם האשה

אולי לפי דעתי פשרה טובה:

קודם כל ל"שים" את הזרע במקום הנכון.

רק כדי להיות בסדר מבחינה הלכתית

יש דבר כזה. 

עם כל הרומנטיקה והזרימה וההקשבה

יש לנו ,ואמור להיות גם לאשה,כבוד להלכה,

 ולזהירות בדבר כה חיוני.

ואז אח"כ, אחרי שנתנו את הכבוד לעניין ההלכתי.

אז להתחיל את המשחק המקדים 

והחיבוקים וכל מה שרוצים בסדר שרוצים

ובכמות שרוצים.

להזריע פעמים.

"אמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים – יבעול וישנה"

גם אם יש לכאורה "שז"ל" זה לא נחשב שז"ל לפי מה שאני יודעת.

תברר הלכתית ולא אצל רב אחד.

ולתפיסתי, לא רק שזה מותר, זו מצווה.

אם אישתך צריכה ממך מגע רגשי, חשוב מאוד גם ברמה האלטרואיסיטית וגם ברמה האגואיסטית שזה מה שתתן לה.

התורה היא תורת חיים הרבה לפני שהיא "מערכת חוקים" אם בכלל.

אכן, זה נחשב בחומרה פחותה.

אבל עדיין ברור, לפחות לי, מתוך מה שלמדתי, שההלכה ממש ממש מתאמצת שזה לא יקרה

ומנסה למנוע את זה בכל דרך.

ואני לא מכיר בכל ההלכה יחס "מקל ראש"

לעניין כדוגמת,

 "לא נורא, חפיף איפה יצא, העיקר היית / ריצית את/ עם אשתך". כפי שניתן להבין מדברייך.

אין דבר כזה בספרות ההלכתית המקובלת

ויש הרבה לצד ההפוך..

שולחן ערוך אבן העזר כג.

סעיף א.

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ *ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד:*

מכאן את רואה שאפילו כשהזרע יוצא באשה הנכונה

אם זה במקום שאינו ראוי להוליד (כי היא קטנה שאינה ראויה לילד) - אסור.

סעיף ה

עריכה

*אשה שיש לה אוטם ברחם* וע"י כן כשבעלה משמש עמה זורה מבחוץ אסור (אבל מותר לשמש עם קטנה ואיילונית הואיל ומשמש כדרך הארץ) (תוספות ומרדכי פ"ק דיבמות ונ"י פרק הבא על יבמתו):

כנ"ל כאן אשה שיש לה אוטם ברחם,

השו"ע פסק שאסור.

והוא לא אמר לא נורא יצא זרע תוך כדי ריצוי ושימוח אשתך ולא משנה לי איפה יצא

לכן אני מציע אי אפשר להתעלם מהאיסור ההלכתי

ואי אפשר להתעלם מרצון הנשי, וגם האנושי, למגע "תמים" וחיבוק ונשיקה

לכן קודם כל כל בני הבית ששומרים הלכה כפופים לאיסור ההלכתי, ואם הגבר מעיד שהוא מסתכן אפילו בזרע לבטלה, ואם תראי שם בשלחן ערוך, מה שלא ציטטתי, איך הוא לא לוקח סיכונים בעניין.

לכן בואו קודם כל ניתן להלכה את המקום

ושיעשו את מה שניתן לעשות על מנת להקטין את הסיכון, ואח"כ ניתן את המקום לצרכים רצונות האנושיים, דרך אגב גם של הגבר, גם של האשה, ל"ביחד" נעים מדורג וארוך זמן

שישאל רבנים שהוא מתחבר לשיטה הכללית שלהם.

אני חושבת ששלום בית עולה על הכל, ושזה קריטי שיש מגע מחבר ולא מחייב בין לבין (גם לאישה, אבל גם לגבר בישירות או בעקיפין) ושדת זה לא עבודת ה'.

התורה היא תורת חיים והדתיים הרגו אותה.

אני בעד לשאול דעת תורה, אבל לא לפחד מדעות מפתיעות בהלכה שיש להן מקורות, נימוקים וסימוכים.

וכמובן שלצד זה, כדאי וראוי להתאמן על היכולת לשלוט בשפיכה.

בן אדם לא אמור לבוא עם ראש של חיפוש קולות

זה לא עושה טוב לאף אחד.

זה להפוך את הדת להצגה, וללמד את הדת מה נכון

במקום שדרך ה', ודבר ה', ילמד אותנו מה נכון..

אני מדבר על זוג שרוצה לקיים את ההלכה

ומבין שהציות לדבר ה' הוא לא הבעיה אלא הפתרון

יש לי שאלה, נראה לך שהנטיה לכופף גבולות

תעצר בפרט זה או אחר?

אבל בכל מקרה

גם בזוגיות שהאיש מקפיד על קיום ההלכה

יותר מהאשה

צריך, אם יש כאן זוגיות אמיתית,

האשה צריכה לחשוב עם הבעל

ולכבד גם סדר העדיפויות שלו.

ואת רמת הציות שלו להלכה.

ולא להגיד, אני את שלי קיבלתי

מבחינתי שהבן זוג שלי ירגיש

ויפעל בניגוד לאמונתו

סליחה זאת לא זוגיות

להשאיר את הבן אדם אכול ויתורים על הדברים החשובים לו כדי לרצות איזשהו חשק של השני

אולי אפילו איזשהו רצון להשתלט על השני

ולקבוע לו מה לעשות ומה נכון.

הוא חושב מרגיש ומאמין אחרת ממך.

אז בוא נמחק את הדעות שלו. (שהם במרכז ההלכה כן)

ונכניס אותו לפלונטר פנימי.

לא נכנס כרגע לשאלה מה נכון,

זוגיות והתחשבות אין כאן.

הוא דיבר הרבה על התורך לרַצות, לקרב, להביע חיבה, ללטף וכו' - וכל זה כדי לעורר את הרצון של האשה, ולא חלילה קודם לקיים יחסים כשהיא עוד לא מוכנה לכך ורק אז להביע אהבה בצורה יותר עדינה.

מדבריך אפשר לחשוב שהתפקיד של האשה הוא להיות כלי קיבול לזרע, ואם היא רוצה או לא זה לא חשוב, העיקר שהזרע יגיע אליה. הרצון שלה, הרגשות שלה, הצרכים שלה - בטלים לעומת הצורך של הגבר שהזרע ייצא בתוכה, אפילו כשזה עוד לפני היחסים עצמם.

נשמע לי מזעזע, זאת לא היהדות שאני מכיר.

האם אני נדרש להביא עורך דין כדי שיוכיח לך את טעותך, או שמי אתה בכלל שתכתוב עלי דברים כאלה?

מה זאת הירידה הזאת לפסים אישיים?

מי אתה שתכתוב לי כמה אני מחויב או לא מחויב להלכה?

אוף לפעמים הפורומים כאן פשוט מתישים

פניני הלכה

בכלל המצווה – החיבוק והנישוק והליטוף בכל מקום שנעים ובכל דרך שמשמחת. והמצווה להתקדם שלב אחר שלב, מהמקומות שהמגע בהם נעים אל המקומות שמסעירים יותר, עד המקום שהמגע בו מעורר ומשמח ביותר. 

וכל אשה צריכה לדעת היכן הוא, כדי שתוכל במידת הצורך להדריך את בעלה כיצד לשמחה. כיוון שכל אדם שונה מחברו, חלק מהמצווה הוא, שבני הזוג ידברו ביניהם בגילוי לב על מה שמענג אותם, וישאל האיש את אשתו כיצד יוכל לשמח אותה יותר, והיא תיענה לו ותיפתח אליו. 

ומתוך שהאיש ישמח את אשתו שמחה יתירה, יתחברו חיבור גמור. אצל רוב האנשים טוב שהאיש ישתדל שאשתו תגיע תחילה לשיא השמחה ואח"כ הוא, שאם לא כן, יש חשש שיאבד את תשוקתו ולא יצליח לשמח אותה כהלכה. יש לציין, שכפי הנראה, בעבר, ברוב המקרים נשים הגיעו לשיא השמחה בחיבור עצמו, וכיום מסיבות שונות, נשים רבות אינן מגיעות לכך בחיבור עצמו, אלא רק מליטוף באותו מקום, ואזי זו המצווה, ומתוך כך יתחברו חיבור גמור.

מאז ומעולם היתה מידתם של תלמידי חכמים ובני תורה ששימחו את נשותיהם כראוי, ועל כן הזהירו חכמים את האדם שלא ישיא את בתו לעם הארץ, מפני שכל "המשיא בתו לעם הארץ – כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים – אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים" (פסחים מט, ב). כלומר, כמו האריה שדורס את טרפו ומתחיל לאכול מבשרו בעודו חי, כך עם הארץ בועל כדי לספק את תאוותו ואינו ממתין שאשתו תתענג ותשמח

על המחמאות עיין זוהר (ח"א מט, ב, בתרגום): "מי שמתחבר עם אשתו, צריך לבקש ממנה רשות ולשמחה בדיבורים. ואם לא, לא ילון אצלה. כדי שיהיה רצון שלהם יחד בלא אונס… להמשיך עימה חביבות, למשוך אותה לרצונו, להתעורר עימה באהבה… כדי להראות לה שהם מאוחדים ואין ביניהם שום פירוד. ואח"כ ישבח אותה, שאין עוד אשה כמותה, והיא כבוד הבית… 

כמו שנאמר (משלי לא, כט): רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". וכ"כ בתקוני זוהר (תקון כא, נז, א), ושם מבואר שבשבת, מפני קדושתה, צריך להוסיף מחמאות. זוהר (ח"ב רנט, ב, בתרגום): "קיימים שתי בחינות של ייחוד, בנשיקות ובחיבור עצמו. זה למעלה וזה למטה, למעלה להוסיף שפע רוחני למעלה, ולמטה להוסיף שפע חיים למטה, כל אחד כפי הראוי לו". עוד מבואר בתקוני זוהר (י, כה, ב), שהנשיקה כוללת ארבע שפתיים, כנגד שם הויה, והחיבוק ארבע זרועות כנגד שם אדנות.

שבת קמ, ב, בין הדרכותיו של רב חסדא לבנותיו: "נקיט מרגניתא בחדא ידיה, וכורא בחדא ידיה. מרגניתא – אחוי להו, וכורא – לא אחוי להו, עד דמיצטערן, והדר אחוי להו". רש"י: "כשבעלך ממשמש בך להתאוות לך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום. הדדים המציאי לו, שתתרבה תאותו, ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער (כלומר ירבה להשתוקק), הדר אחוי ליה" אח"כ תתני לו. וכ"כ הרוקח (הל' תשובה יד): "ויחבקנה וינשקנה… ישעשע במשמושים ובכל מיני חיבוק למלאות תאוותו ותאוותה". וכן מובא בעוד ראשונים ואחרונים.

בעת שהאיש משמח את אשתו לפני החיבור, מן הסתם יוצא ממנו מעט נוזל, ואינו נחשב זרע לבטלה. ואמנם יש שהחמירו בזה על פי הקבלה (פע"ח שער ק"ש על המיטה יא; בא"ח פקודי יג), אולם עיקר ההקפדה על פי הקבלה שלא לפרוש מהחיבור בעוד שיוצא נוזל מהאיש (שער הכוונות, עניין דרושי הלילה; כה"ח רמ, ו; דרכי טהרה כב, יא). וגם בזה מצד הדין אין איסור, וכפי שמוכח מדעת רוב הראשונים שמותר לפרוש באיבר חי אחר בעילת מצווה (שו"ע יו"ד קצג, א; שואל ונשאל ג, תכד; ועיין עולת יצחק ב, רמב).

האמת הכרתי את הרב אליעזר.

אבל הדברים לא שייכים לנושא שהועלה ע"י

פותח השרשור

נושא הדיון הוא:

האם שייך להקל ראש בעניין זרע שעלול לצאת מן האיש לא כחלק מקיום המצווה.

לא מה שאתה מנסה להסיט את הנושא

לנושא שכנראה אתה רוצה לדבר עליו

ואני לא הבעתי את עמדתי בו בכלל.

"האשה היא כלי של הגבר למילוי יצריו"

זה נושא אחר שיותר נח לך לדבר עליו,

ולהביא אליו מקורות.

אבל זה לא הנושא הנידון

שכן,

יש מצווה גדולה לשמח את אשתו עוד לפני התשמיש המלא,

ואם בגלל מצווה זו יוצא מעט נוזל מהאיש - זה לא אסור.

אבל כאן כתב שהוא מרגיש

"שכמעט תמיד נכשל בזרע לבטלה"

לפי הבנתי, צריך להשתדל ששני הערכים לא יפגעו

גם "ואהבת", שהאשה לא תרגיש כלי וכל מה שהעלית.

וגם שבפועל לא נכשל באיסור זרע לבטלה

יש לי הרבה מה להגיד ואיך לנסות לפתור (אבל זה ארוך ותלוי התאמה למצב והכרות עם המצב..

וזה כן קשור להדרכה.)

אבל באמת יש כאן בעיה/עניין שצריך

להתמודד איתו ביחד.

ולא שבגלל ערך אחד נוותר על ערך אחר

זה הדרך הקלה והלא נכונה לפי דעתי

קודם כל לדאוג לצרכים שלה ולמצוות עונתה.

ועונתה לא יגרע. יש כל מיני דרכים לגרוע.

אח"כ באמת אם זה חשוב לו שימצא פתרונות הלכתיים וטכניים.

אבל לוותר על צרכי אישתך בשם ההלכה זה ההפך הגמור מדבר ה' עצמו.

זו מצוות עונה.

היא לא מתחילה בחיבור עצמו, אלא קודם כל בכל מה שמעבר. בסיפוק צרכי האישה.

באמת שהדעות האלה הם חילול ה'. ברור לי שהרצונות שלך טובים,

אבל אתם צריכים להבין שזה לא בדיוק דבר ה'.

תלמדו מרבנים נוספים. מי שלומד מרב אחד אין ברכה בלימודו.

זה נכון מאוד מה שכתבת

שמצוות עונה, היא לא מתחילה בחיבור עצמו, אלא קודם כל בכל מה שמעבר. בסיפוק צרכי האישה.

עד כאן משפט נכון ומדויק מאוד.

אבל להגיד שמי שרוצה שגם ערך האיסור זרע לבטלה לא יפגע, זה חילול ה' הדעה הזאת.. זו טעות.

זה קידוש ה', לקיים את מצוותיו

ולומר שהתורה יכולה להתקיים בעולם

ואפשר לקיים את המצווה ולהמנע מאיסור

(כן בגדר האפשר, אנחנו לא מלאכים, ולא בלחצים וכו')

לפי דעתי זה דווקא קידוש ה'

וחילול ה' הוא לומר שדרך ה' כל כך סבוכה ובלתי ניתנת ליישום..

זה בעצם מרפה את ידי

אלה שמנסים כן ללכת בדרך התורה

הרצון שלא לעבור את דבר ה' הוא חשוב מאוד.

אבל צריך להכיר את דבר ה' באמת.

יש הרבה דעות שאומרות שזה בכלל לא נחשב "לבטלה" כי זה בילד-אין למצווה.

שכל אחד יברר אצל רבותיו.

צריך להכיר גם את התיעדוף ההלכתי.

אנשים לפעמים מחמירים בגלל קבלה ושוכחים שההלכה היבשה שונה לגמרי.

ועוד כלל חשוב, שנשים מבינות אותו יותר כי הן מחוברות למקורות החיים.

התורה היא תורת חיים. כל מה שסותר את זה, זה שקר.

וכשאומרים ״קיום ההלכה״ או ״דבר ה׳ ילמד אותנו מה נכון״ - הרבה מאוד פעמים קשה להפריד בין ההלכה ובין חומרות.

ולכן מרבים לומר ״זה תלוי פסיקה״  

לאורך הדורות נולדו חומרות רבות בקיום המצוות, ולעיתים נדמה שבכל דור ודור, מתווספות חומרות חדשות שלא הקפידו עליהן לפני כן. חלק מהחומרות האלה הפכו להיות נורמות של ממש.

ולא לתת פרשנות והסבר למה מה שכתוב לא אמור להיות כתוב

לא כולם מחפשי קולות נואשים

יש אנשים שרוצים לקיים בגבורה את שורת הדין.

יש דרכים פיזיות לדאוג שלא תצא אף טיפה (איפה מופאסה כשצריך אותו?! אפילו לא מצליחה לתייג..)

זה לא בהכרח קל אבל אפשרי.

וכמובן אפשר גם ברמה זוגית למצוא דרכים ששני בני הזוג מרוצים ושמחים ואין צורך להתפשר על כלום.

אבל אם זה לא מצליח?? וחייבים איפשהו להתפשר?

(וזה מאוווד נורמלי.  במיוחד כשצעירים)

ברגע שחומרה כזו באה על חשבון מצווה בסיסית הרבה יותר של לשמח את אשתך - זה כבר לא בהכרח גבורה ולא יראת שמיים. צריך כמובן לדבר על זה ברמה זוגית אבל גם להתייעץ באופן אישי עם אדם גדול שמבין בפרטי ההלכה (או ממה שכתב נכתב בספרים) איפה בדיוק עובר הגבול ואיפה נכון שתתפשרו בקיום החומרות ואיפה בדברים אחרים 

"נראה לך שהנטיה לכופף גבולות תעצר בפרט זה או אחר?"

ענית לעצמך לגבי מה שאמרת בכותרת.

אתה מפחד.

דתיים מפחדים.

התורה היא תורת חיים, והגישה הזאת מזעזעת אותי גם בגלל הנטיה הברורה שלה להרחיק אנשים מתורת האמת ומדבר ה' המקורי.

נועדת לגבור!

יש כמה דרכים שיכולים לעזור להעלות את האנרגיה מינית למעלה במקום לשפוך.

קודם כל תגע בה ותחבק אותה על מנת להשפיע עליה אהבה וחום ולא כדי להנות ולעורר את עצמך. כאשר המטרה שלך במגע להשפיע אתה כבר בתודעה אחרת.

כל זמן של האינטראקציה, תנשום בנשימות עמוקות יותר. הסגולה של הנשימות העמוקות מהסרעפת היא להעלות את האנרגיה המינית ולהרגיע את המערכת. כדאי להתאמן על זה. תדמיין בכל נשימה שאתה מעלה את העוררות ללב או למוח. זאת חוויה מדהימה שיכול לעורר אותך גם תודעתית ורגשית.

תצא לרוץ! אתה מרגיש עוררות מוגברת? אין דרך טובה מלרוץ ואז להתקלח במים קרים.

תקח את זה כמשחק. אתה משחק במשחק כיפי שבסופו יש ניסיון. אם אתה גובר על הניסיון כל המשחק עובר לשלב הבא ועלית מדרגה. אתה אלוף!

אהבתי את ההסבר

אפילו שיכנעת בן אדם שכדאי לו לחשוב על האחר בשביל עצמו!!

ככה ה' ברא את העולם

מי שמשפיע, בכוונה להשפיע, מקבל אור חוזר שהאיכויות שלו אפילו יותר גדולים ממה שהוא השפיע. בסוד "ומתלמדי יותר מכולן"

אני שמח שאהבת

באמת, לפעמים אפילו כצופה מהצד קשה לקרוא מה שהם חושבים שנכון לעשות, בתוך זוגיות, בשם ההלכה... מעלה אצלי תהיות מי לימד אותם את כל זה, ולמה לא מנסים לשים את הדגש על המקומות החשובים יותר. 

את אחינו הגברים

העניין של שמירת הברית הוא מאוד שורשי ומרוכב וקיבל יחסי ציבור מאוד קשוח ושלילי אצל דתיים מגיל מוקדם בגלל חומרתו.

אני חושב שזאת מצווה מדהימה וחיובית שאסור לוותר עליה בשום אופן, מושך קדושה ודבקות על היהודי .

כשיש מורכבות כמו המקרה הנ"ל וזה יכול לגרום לטראומה ולחסכים שיכולים לסבך קשר זוגי, צריך להתייעץ ולברר.

אני מאמין שגבר צריך וגם יכול להזדקף ולהיות מסוגל לשלוט בעצמו ולרוויח גם דבקות בינו לבין ה' וגם בינו לבין רעייתו.

ותודה על המחמאה

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.