אמא שקובעת עם אחראית של ארגון חסד מסויים שהיא מצטרפת אליהם והיא סוגרת את זה איתה בטלפון בידיעה שאת ההתרמה המעשית לארגון היא לא תבצע אלא הילדים שלה יצטרכו לעבור בית בית ולהתרים.
השאלה: האם לדעתכם היא יכולה לסגור את זה עם האחראית ללא ידיעת/הסכמת הילדים?
(אשמח לתשובות מנומקות)
גם במסגרת בתי ספר או הסניף.
משתמשים שם בטכניקות לחץ חברתי די נבזיות, כמו כל אחד מצהיר בפומבי על הסכום שהוא לוקח על עצמו לגייס, או הטלת סכומים יעד קבוצתיים, ואז אתה מרגיש אחריות לכיתה/ שבט/ משפחה/ וכו'.
ילד שלא מבין שום דבר מהחיים שלו לא באמת יכול להסכים לזה, וגם ברוב המקרים לא ממש מציגים לו שיש בררה.
התנדבות צריכה להיות בהתנדבות.
אווירת החיוב הזאת יכולה גם לעבור מהילד כלפי התורמים. הוא עלול לקבל את הרושם שכמו שחייבו אותו להתרים, ככה אנשים אחרים חייבים לתרום. אפילו לא מתוך טינה למארגנים (למרות שזאת גם אפשרות) אלא כי הוא באמת מאמין שככה זה אמור להיות.
"קיבלתי על עצמי את ההוצאות" - לא קיבלת על עצמך את ההוצאות, חבר. קיבלת על עצמך ללכת לאסוף כסף מאנשים
מהטעמים שחושבת ציינה:
ההתרמות המאורגנות האלו שכופים על ילדים זה נורא - צעירים מעל עשרים
נימוק
לא בסדר-
יכול להעמיד את הילד במצבים לא נעימים מול אנשים.
יכול ליצור טראומה לילד מהתנדבות שהיא בכוח.
אבל קורה-
בשביל לחנך ילד להתנדבות אי אפשר לשאול אותו אם הוא רוצה כי אז הוא לא ירצה..
אם מציבים לו עובדה הוא יעשה את זה כי הוא סומך על אמא שלו.
אפשר להסביר על החשיבות ולהלהיב את הילד, להפוך את זה לאירוע מיוחד וכיפיי, ללמד הערכה לאנשים שמתנדבים, ועוד המון שיטות אחרות.
יש גם הבדל בין לקחת את הילד לאיסוף סלי מזון לנזקקים, לבין להטיל עליו אחריות להשיג סכום של כסף שהוא לא ביקש אותה. אני חושבת שרק האחרון בעייתי.
דבר ראשון הדברים האלה לא באים בכפייה ואם כן אז זה מייצר אנטי
בתיכון הדתי שלמדתי היו כאלה שלא כל-כך היו אוהבים לקום בבוקר לתפילה והמדיניות הייתה להכריח לבוא כי זה מסגרת אבל לא להכריח להתפלל כי זה בין אדם למקום
בתור מי שהיה בהתרמות בתור ילד, זה לא הכי נעים, יש הרבה אנשים לא נעימים, ילד שהוא ביישן זה יכול להיות מאוד קשה
צריך להבדיל בין שני מקרים, אם הילד מסוגל לזה וגם יכול ליהנות מזה, פשוט הוא מתעצל, אז אפשר ללחוץ קצת כמו בכל דבר
אם יש התנגדות ונראה שהוא יסבול מזה, זה לא רעיון טוב
עמותת אנוש,
הקש בדלת,
שבטי יובל,
התרמה לספר תורה לישיבה התיכונית שלי...
עברתי בדלתות, עליתי בחדרי מדרגות, הסתובבתי בפארקים עירוניים מלאי אדם - וכל זה עוד לפני גיל 13. סיימתי פנקסים שלמים, זכיתי בכרטיסים ללונה פארק/סופרלנד, בפרסים של הישיבה, באירוח במאהל בדואי...
אין סיכוי שארשה לילדים שלי לעשות כך, ובמציאות אחרת הייתי כועס על ההורים שלי על ההזנחה הזאת (מציאות אחרת = אם לא היו לי נושאים יותר רציניים לכעוס עליהם...).
מי שרוצה לתרום - שיתרום מהשכר שהוא עצמו הרוויח, או מדמי חנוכה וכיוצ"ב, או שיארגן עם חברים פעילות שהכנסותיה הולכות לתרומה (אצלנו ביישוב הנוער מארגן בלי סוף דברים כאלה).
אבל לגשת לאנשים זרים ולבקש מהם לפתוח את הארנק? ביג נו.
ילד לא עושה כל דבר כי הוא מבין לעומק אלא כי אמא אומרת. ככה מחנכים ילדים. גורמים להם לעשות דברים כי ככה. אומרים תודה. נקודה. ואז הילד לומד שאם הוא לא אומר תודה למישהו אז זה לא מנומס. והשני יכול לכעוס..
זאת דוגמא פשוטה. זה קיים גם בדברים יותר מורכבים.
ילד לא מבין דברים, והוא עושה. גורמים לו לעשות.
אם הילדים לא רוצים, אז גם כן, כמו כל דבר בחינוך צריך לראות מה עושים. לא תמיד נכון להילחם עם הילדים. זה משניא את זה עליהם. המטרה היא להאהיב דברים על הילדים.. זה נכון גם על תפילה אבל זה אותו דבר. ילד קטן עושה כי אבא אמר. כי אמא אמרה. ילד גדול מחליט לבד. איך וכו'זה כבר דיונים של מחנכים איך לא להשניא עליו.. אבל למה דנים פה דווקא על התרמות? זה נכון גם לגבי אמירת תודה רבה. תפילה. לימוד תורה. אורך חצאית. לא שואלים ילדה לפני שהיא נרשמה לימודי מסויים אם היא מסכימה ללבוש חצאית כזאת כי ככה. וזה דיון שהוא מספיק חרוש... אבל כולם מסכימים שיש שלב בחיים שילד עושה כי ככה. שיש שלבים שהוא גדול. שאסור להשניא עליו.. וכל השאלה היא איך.
אז גם כאן, צריך לדעת איך לעשות את זה חכם. אולי בלי להציב יעדים או ליצור תחרותיות או לחץ חברתי מסויים שאם אתה לא תורם אתה חריג בכיתה.. (כמו דהעירו בתגובות לפניי). אבל תכלס? בעיני זה דבר מבורך.
וואלה לא הרגשתי שכולם חייבים לתרום. אף פעם. לא הרגשתי שאני יותר טוב מילדים שלא התרימו. לא הרגשתי ככה. פשוט לא.
כן, אותי בתור ילד לקחו להתרים, והיה לי כיף. באמת כיף.
כן, אותי בתור ילד לקחו בטיול לעזור לחקלאי בדרום לשקם את השדה שלו. כל הכיתה יחד. היה כיף.
גם לקחו אותי בתור ילד לארוז שקיות מזון לנזקקים.
גם בתור ילד לקחו אותי ללמוד קצת משניות. לא שאלו אותי אם אני רוצה. כך היה פשוט. הילדים בגיל הזה בשעה הזאת לומדים מסכת אבות.
היום פשוט צורת ההתרמה הזאת היא פחות מקובלת בעיני האדם שדופקים אצלו בדלת. זאת שאלה שונה ונפרדת מהשאלה היא האם נכון להגיד לילדים לעשות את זה, הרי הם לא מבינים! זאת פשוט אמירה, זאת סיטואציה לא נעימה, כי לא מקובל בציבור היום לשנורר אנשים בפתח הדלת שלהם (לעומת פרסומות שמבקשות תרומות שזה מקובל. לעומת קישורי תרומה דרך הביט שרצים בכל מיני קבוצות..).
לא אריזת סלי מזון לנזקקים.
כשלוקחים את הילדים לאירוע של התנדבות בפועל, ברור שזה כיף ומחנך לערכים וכל מה שאמרת.
הסיפור שהפותחת סיפרה הוא אמא שמטילה על הילדים שלה לגייס סכום מסוים בשביל ארגון כלשהו.
בדרך כל זה כולל התחננות לאנשים זרים, כיתות רגלים בשכונות לא סימפטיות, ועצם העובדה שיש לך אחריות להשיג סכום גדול ותתבייש מול הכיתה ו\או המשפחה אם לא תשיג אותו.
אלינו לבית ספר. חילקה פנקסים ועברנו בין השכונות.
דפקנו בדלת. ועוד דלת ועוד דלת.
אבל מה שכתבת זה בדיוק מחדד את הטענה של מה שכתבתי בסוף התגובה שלי.
אין בעיה בעובדה שההורים נותנים לילד משימה בלי שהוא יודע ומבין מה המשימה הזאת. כי זה נכון גם על סלי מזון.
אתם מתלוננים על זה בגלל שבעינכם זה דבר שהוא פחות מקובל לעבור מדלת לדלת. לא עצם העובדה שההורים קבעו שהילדים יעשו משהו בלי שהילדים יודעים.
לפני 10 שנים, היה הרבה יותר מקובל לעבור מדלת לדלת. היום לא. לכן אתם מתנגדים.
זה גם מה שהפך אותה ללא מקובלת היום.
ברור שאין בעיה עם פעילויות אחרות, או הרעיון הכללי שילד צריך להקשיב להורים שלו.
פשוט היה מודגש שוב ושוב כאן העניין שהילד לא יודע מה הוא עושה וכו'.
ואני לכן הבנתי שזה נכון גם לגבי שאר ההתנדבויות שיש
מדובר על מקרה שהילדים מקבלים הוראות על איך מתאימים ורק במקומות שזה נהוג ויש אנשים נורמלים. הולכים כל האחים ביחד.
ובגדול מטרת השאלה היתה לראות האם הורה יכול להורות לילד לעשות מעשה גם אם זה לא לרצונו.
חריג מהחברה זה אומר שאם האבא אומר לילד למשל.. אמ.. לגדל שיער כמו נזיר. והילד לא רוצה כי כולן צוחקים עליו.. אמ.. זה פחות סבבה
ההורים הם הסמכות.הם נותנים את החינוך, הרשות בידם כך עוד זה לא פוגע ממש ממש בילד.
ידוע שהסטיפלר הקדוש היה מלביש את הילדים שלו בבגדים ארוכים שהיו מבדילים אותם מילדים אחרים ואז אמרו לו שיכולים להתרחק מהם בגלל זה ואז אמר שדווקא בגלל זה הוא מלביש אותם ככה.
מי אמר שאסור להיות שונים. גם יהודים שגרים בחול בסביבה גויית נראים שונים חזותית ,אז הם ישנו את הנראות שלהם עד שלא ירגישו שונים?
להורים יש סמכות השאלה עד כמה הם מודעים לזה שם בעלי הסמכות.זה עוד שאלה.
יש כאלה שיגידו זע קו אדום ויש כאלה שיגידו חושך שבטו שונא בנו.
עד כמה
יש להורים זכות לתת לילד לעשן למרות שזה רעיל?
יש להורים זכות לתת לילד לשתות קולה למרות שזה רעיל?
אלה לא שאלות פשוטות.
אדם צריך להיות נורמלי. זה תנאי בסיס בחיים ובעבודת ה. כשאתה לא נורמלי אתה תתחרפו בסוף.
להורים יש סמכות.
אני לא יכולה לענות בשביל הורים אחרים אני יכולה רק לענות עלי כי לכל הורה יש השקפה אחרת.
אני רואה את הסמכות שלי בתוך השקפת התורה. ככה שדברים שהורים חילונים עושים בעיניי זה לא מוצדק.
אתה יכול לשאול גם
האם לאברהם היה הסמכות לעקוד את בנו?
יש סמכות לעשות ברית מילה?
יש סמכות להורים לתת לילדים רק אוכל טבעוני?
וכו'
כל אחד יענה לפי הערכים שלו.
ואם נגיד למישהי חשוב ממש חסד אז גם הילדים שלה יהיו שותפים לזה מן הסתם. כמו בשאלה של השרשור.
זה הכל..
אני חושבת שזה בעיקר מתוך מקום של צריך לשאול את הילד.זה גם מה שאני עניתי בהתחלה- שאי אפשר להפיל על הילד ככה וכו' עד שהבנתי.
במקרה הספציפי הזה זה היה בסביבה שזה מקובל.
לא ממש היה לי פנאי להציג את דעתי(שבהתחלה היתה כמו כולם כאן)
העניין הוא שכמו בכל דבר שיש חלוקת סמכויות אז גם בבית ההורים הם הסמכות והילדים צריכים לשמוע בקולם.
ככה זה עובד. וככה זה צריך לעבוד.
היום יש הרבה בלבול בסמכויות עם כל הדמוקרטיה וכולי וזה לא נכון להכניס את זה גם לבית.
אולי אפרט בהמשך.
וגם מצד מוגנות צריכים להיות חכמים בנושאים האלה
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
