גם במסגרת בתי ספר או הסניף. 

משתמשים שם בטכניקות לחץ חברתי די נבזיות, כמו כל אחד מצהיר בפומבי על הסכום שהוא לוקח על עצמו לגייס, או הטלת סכומים יעד קבוצתיים, ואז אתה מרגיש אחריות לכיתה/ שבט/ משפחה/ וכו'.

ילד שלא מבין שום דבר מהחיים שלו לא באמת יכול להסכים לזה, וגם ברוב המקרים לא ממש מציגים לו שיש בררה. 

התנדבות צריכה להיות בהתנדבות.

אווירת החיוב הזאת יכולה גם לעבור מהילד כלפי התורמים. הוא עלול לקבל את הרושם שכמו שחייבו אותו להתרים, ככה אנשים אחרים חייבים לתרום. אפילו לא מתוך טינה למארגנים (למרות שזאת גם אפשרות) אלא כי הוא באמת מאמין שככה זה אמור להיות.

"קיבלתי על עצמי את ההוצאות" - לא קיבלת על עצמך את ההוצאות, חבר. קיבלת על עצמך ללכת לאסוף כסף מאנשים

מהטעמים שחושבת ציינה:

ההתרמות המאורגנות האלו שכופים על ילדים זה נורא - צעירים מעל עשרים

נימוק

לא בסדר- 

יכול להעמיד את הילד במצבים לא נעימים מול אנשים.

יכול ליצור טראומה לילד מהתנדבות שהיא בכוח.

אבל קורה-

בשביל לחנך ילד להתנדבות אי אפשר לשאול אותו אם הוא רוצה כי אז הוא לא ירצה.. 

אם מציבים לו עובדה הוא יעשה את זה כי הוא סומך על אמא שלו.

אפשר להסביר על החשיבות ולהלהיב את הילד, להפוך את זה לאירוע מיוחד וכיפיי, ללמד הערכה לאנשים שמתנדבים, ועוד המון שיטות אחרות.

יש גם הבדל בין לקחת את הילד לאיסוף סלי מזון לנזקקים, לבין להטיל עליו אחריות להשיג סכום של כסף שהוא לא ביקש אותה. אני חושבת שרק האחרון בעייתי.

דבר ראשון הדברים האלה לא באים בכפייה ואם כן אז זה מייצר אנטי

בתיכון הדתי שלמדתי היו כאלה שלא כל-כך היו אוהבים לקום בבוקר לתפילה והמדיניות הייתה להכריח לבוא כי זה מסגרת אבל לא להכריח להתפלל כי זה בין אדם למקום

בתור מי שהיה בהתרמות בתור ילד, זה לא הכי נעים, יש הרבה אנשים לא נעימים, ילד שהוא ביישן זה יכול להיות מאוד קשה

צריך להבדיל בין שני מקרים, אם הילד מסוגל לזה וגם יכול ליהנות מזה, פשוט הוא מתעצל, אז אפשר ללחוץ קצת כמו בכל דבר

אם יש התנגדות ונראה שהוא יסבול מזה, זה לא רעיון טוב

עמותת אנוש,

הקש בדלת,

שבטי יובל,

התרמה לספר תורה לישיבה התיכונית שלי...

עברתי בדלתות, עליתי בחדרי מדרגות, הסתובבתי בפארקים עירוניים מלאי אדם - וכל זה עוד לפני גיל 13. סיימתי פנקסים שלמים, זכיתי בכרטיסים ללונה פארק/סופרלנד, בפרסים של הישיבה, באירוח במאהל בדואי...

אין סיכוי שארשה לילדים שלי לעשות כך, ובמציאות אחרת הייתי כועס על ההורים שלי על ההזנחה הזאת (מציאות אחרת = אם לא היו לי נושאים יותר רציניים לכעוס עליהם...).

מי שרוצה לתרום - שיתרום מהשכר שהוא עצמו הרוויח, או מדמי חנוכה וכיוצ"ב, או שיארגן עם חברים פעילות שהכנסותיה הולכות לתרומה (אצלנו ביישוב הנוער מארגן בלי סוף דברים כאלה).

אבל לגשת לאנשים זרים ולבקש מהם לפתוח את הארנק? ביג נו.

ילד לא עושה כל דבר כי הוא מבין לעומק אלא כי אמא אומרת. ככה מחנכים ילדים. גורמים להם לעשות דברים כי ככה. אומרים תודה. נקודה. ואז הילד לומד שאם הוא לא אומר תודה למישהו אז זה לא מנומס. והשני יכול לכעוס..

זאת דוגמא פשוטה. זה קיים גם בדברים יותר מורכבים.

ילד לא מבין דברים, והוא עושה. גורמים לו לעשות.

אם הילדים לא רוצים, אז גם כן, כמו כל דבר בחינוך צריך לראות מה עושים. לא תמיד נכון להילחם עם הילדים. זה משניא את זה עליהם. המטרה היא להאהיב דברים על הילדים.. זה נכון גם על תפילה אבל זה אותו דבר. ילד קטן עושה כי אבא אמר. כי אמא אמרה. ילד גדול מחליט לבד. איך וכו'זה כבר דיונים של מחנכים איך לא להשניא עליו.. אבל למה דנים פה דווקא על התרמות? זה נכון גם לגבי אמירת תודה רבה. תפילה. לימוד תורה. אורך חצאית. לא שואלים ילדה לפני שהיא נרשמה לימודי מסויים אם היא מסכימה ללבוש חצאית כזאת כי ככה. וזה דיון שהוא מספיק חרוש... אבל כולם מסכימים שיש שלב בחיים שילד עושה כי ככה. שיש שלבים שהוא גדול. שאסור להשניא עליו.. וכל השאלה היא איך.

אז גם כאן, צריך לדעת איך לעשות את זה חכם. אולי בלי להציב יעדים או ליצור תחרותיות או לחץ חברתי מסויים שאם אתה לא תורם אתה חריג בכיתה.. (כמו דהעירו בתגובות לפניי). אבל תכלס? בעיני זה דבר מבורך.

וואלה לא הרגשתי שכולם חייבים לתרום. אף פעם. לא הרגשתי שאני יותר טוב מילדים שלא התרימו. לא הרגשתי ככה. פשוט לא.

כן, אותי בתור ילד לקחו להתרים, והיה לי כיף. באמת כיף.

כן, אותי בתור ילד לקחו בטיול לעזור לחקלאי בדרום לשקם את השדה שלו. כל הכיתה יחד. היה כיף.

גם לקחו אותי בתור ילד לארוז שקיות מזון לנזקקים.

גם בתור ילד לקחו אותי ללמוד קצת משניות. לא שאלו אותי אם אני רוצה. כך היה פשוט. הילדים בגיל הזה בשעה הזאת לומדים מסכת אבות.

היום פשוט צורת ההתרמה הזאת היא פחות מקובלת בעיני האדם שדופקים אצלו בדלת. זאת שאלה שונה ונפרדת מהשאלה היא האם נכון להגיד לילדים לעשות את זה, הרי הם לא מבינים! זאת פשוט אמירה, זאת סיטואציה לא נעימה, כי לא מקובל בציבור היום לשנורר אנשים בפתח הדלת שלהם (לעומת פרסומות שמבקשות תרומות שזה מקובל. לעומת קישורי תרומה דרך הביט שרצים בכל מיני קבוצות..).

לא אריזת סלי מזון לנזקקים.

כשלוקחים את הילדים לאירוע של התנדבות בפועל, ברור שזה כיף ומחנך לערכים וכל מה שאמרת.

הסיפור שהפותחת סיפרה הוא אמא שמטילה על הילדים שלה לגייס סכום מסוים בשביל ארגון כלשהו.

בדרך כל זה כולל התחננות לאנשים זרים, כיתות רגלים בשכונות לא סימפטיות, ועצם העובדה שיש לך אחריות להשיג סכום גדול ותתבייש מול הכיתה ו\או המשפחה אם לא תשיג אותו.

אלינו לבית ספר. חילקה פנקסים ועברנו בין השכונות.

דפקנו בדלת. ועוד דלת ועוד דלת.

אבל מה שכתבת זה בדיוק מחדד את הטענה של מה שכתבתי בסוף התגובה שלי.

אין בעיה בעובדה שההורים נותנים לילד משימה בלי שהוא יודע ומבין מה המשימה הזאת. כי זה נכון גם על סלי מזון.

אתם מתלוננים על זה בגלל שבעינכם זה דבר שהוא פחות מקובל לעבור מדלת לדלת. לא עצם העובדה שההורים קבעו שהילדים יעשו משהו בלי שהילדים יודעים.

לפני 10 שנים, היה הרבה יותר מקובל לעבור מדלת לדלת. היום לא. לכן אתם מתנגדים.

זה גם מה שהפך אותה ללא מקובלת היום.

ברור שאין בעיה עם פעילויות אחרות, או הרעיון הכללי שילד צריך להקשיב להורים שלו.

פשוט היה מודגש שוב ושוב כאן העניין שהילד לא יודע מה הוא עושה וכו'.

ואני לכן הבנתי שזה נכון גם לגבי שאר ההתנדבויות שיש

מדובר על מקרה שהילדים מקבלים הוראות על איך מתאימים ורק במקומות שזה נהוג ויש אנשים נורמלים. הולכים כל האחים ביחד.

ובגדול מטרת השאלה היתה לראות האם הורה יכול להורות לילד לעשות מעשה גם אם זה לא לרצונו.

חריג מהחברה זה אומר שאם האבא אומר לילד למשל.. אמ.. לגדל שיער כמו נזיר. והילד לא רוצה כי כולן צוחקים עליו.. אמ.. זה פחות סבבה

ההורים הם הסמכות.הם נותנים את החינוך, הרשות בידם כך עוד זה לא פוגע ממש ממש בילד.

ידוע שהסטיפלר הקדוש היה מלביש את הילדים שלו בבגדים ארוכים שהיו מבדילים אותם מילדים אחרים ואז אמרו לו שיכולים להתרחק מהם בגלל זה ואז אמר שדווקא בגלל זה הוא מלביש אותם ככה.

מי אמר שאסור להיות שונים. גם יהודים שגרים בחול בסביבה גויית נראים שונים חזותית ,אז הם ישנו את הנראות שלהם עד שלא ירגישו שונים?

להורים יש סמכות השאלה עד כמה הם מודעים לזה שם בעלי הסמכות.זה עוד שאלה.

יש כאלה שיגידו זע קו אדום ויש כאלה שיגידו חושך שבטו שונא בנו.

עד כמה

יש להורים זכות לתת לילד לעשן למרות שזה רעיל?

יש להורים זכות לתת לילד לשתות קולה למרות שזה רעיל?

אלה לא שאלות פשוטות.

אדם צריך להיות נורמלי. זה תנאי בסיס בחיים ובעבודת ה. כשאתה לא נורמלי אתה תתחרפו בסוף.

להורים יש סמכות.

אני לא יכולה לענות בשביל הורים אחרים אני יכולה רק לענות עלי כי לכל הורה יש השקפה אחרת.

אני רואה את הסמכות שלי בתוך השקפת התורה. ככה שדברים שהורים חילונים עושים בעיניי זה לא מוצדק.

אתה יכול לשאול גם

האם לאברהם היה הסמכות לעקוד את בנו?

יש סמכות לעשות ברית מילה?

יש סמכות להורים לתת לילדים רק אוכל טבעוני?

וכו'

כל אחד יענה לפי הערכים שלו.

ואם נגיד למישהי חשוב ממש חסד אז גם הילדים שלה יהיו שותפים לזה מן הסתם. כמו בשאלה של השרשור.

זה הכל..

אני חושבת שזה בעיקר מתוך מקום של צריך לשאול את הילד.זה גם מה שאני עניתי בהתחלה- שאי אפשר להפיל על הילד ככה וכו' עד שהבנתי.

במקרה הספציפי הזה זה היה בסביבה שזה מקובל.

לא ממש היה לי פנאי להציג את דעתי(שבהתחלה היתה כמו כולם כאן)

העניין הוא שכמו בכל דבר שיש חלוקת סמכויות אז גם בבית ההורים הם הסמכות והילדים צריכים לשמוע בקולם.

ככה זה עובד. וככה זה צריך לעבוד.

היום יש הרבה בלבול בסמכויות עם כל הדמוקרטיה וכולי וזה לא נכון להכניס את זה גם לבית.

אולי אפרט בהמשך.

וגם מצד מוגנות צריכים להיות חכמים בנושאים האלה

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

בשמן שומשומין ראשי

תחפש בגוגל אטמים נגד רעש

אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר

 לק"י

ראיתי פעם בדן דיל.

בטוח גוגל יידע לכוון אותך.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊