אמא שקובעת עם אחראית של ארגון חסד מסויים שהיא מצטרפת אליהם והיא סוגרת את זה איתה בטלפון בידיעה שאת ההתרמה המעשית לארגון היא לא תבצע אלא הילדים שלה יצטרכו לעבור בית בית ולהתרים.
השאלה: האם לדעתכם היא יכולה לסגור את זה עם האחראית ללא ידיעת/הסכמת הילדים?
(אשמח לתשובות מנומקות)
גם במסגרת בתי ספר או הסניף.
משתמשים שם בטכניקות לחץ חברתי די נבזיות, כמו כל אחד מצהיר בפומבי על הסכום שהוא לוקח על עצמו לגייס, או הטלת סכומים יעד קבוצתיים, ואז אתה מרגיש אחריות לכיתה/ שבט/ משפחה/ וכו'.
ילד שלא מבין שום דבר מהחיים שלו לא באמת יכול להסכים לזה, וגם ברוב המקרים לא ממש מציגים לו שיש בררה.
התנדבות צריכה להיות בהתנדבות.
אווירת החיוב הזאת יכולה גם לעבור מהילד כלפי התורמים. הוא עלול לקבל את הרושם שכמו שחייבו אותו להתרים, ככה אנשים אחרים חייבים לתרום. אפילו לא מתוך טינה למארגנים (למרות שזאת גם אפשרות) אלא כי הוא באמת מאמין שככה זה אמור להיות.
"קיבלתי על עצמי את ההוצאות" - לא קיבלת על עצמך את ההוצאות, חבר. קיבלת על עצמך ללכת לאסוף כסף מאנשים
מהטעמים שחושבת ציינה:
ההתרמות המאורגנות האלו שכופים על ילדים זה נורא - צעירים מעל עשרים
נימוק
לא בסדר-
יכול להעמיד את הילד במצבים לא נעימים מול אנשים.
יכול ליצור טראומה לילד מהתנדבות שהיא בכוח.
אבל קורה-
בשביל לחנך ילד להתנדבות אי אפשר לשאול אותו אם הוא רוצה כי אז הוא לא ירצה..
אם מציבים לו עובדה הוא יעשה את זה כי הוא סומך על אמא שלו.
אפשר להסביר על החשיבות ולהלהיב את הילד, להפוך את זה לאירוע מיוחד וכיפיי, ללמד הערכה לאנשים שמתנדבים, ועוד המון שיטות אחרות.
יש גם הבדל בין לקחת את הילד לאיסוף סלי מזון לנזקקים, לבין להטיל עליו אחריות להשיג סכום של כסף שהוא לא ביקש אותה. אני חושבת שרק האחרון בעייתי.
דבר ראשון הדברים האלה לא באים בכפייה ואם כן אז זה מייצר אנטי
בתיכון הדתי שלמדתי היו כאלה שלא כל-כך היו אוהבים לקום בבוקר לתפילה והמדיניות הייתה להכריח לבוא כי זה מסגרת אבל לא להכריח להתפלל כי זה בין אדם למקום
בתור מי שהיה בהתרמות בתור ילד, זה לא הכי נעים, יש הרבה אנשים לא נעימים, ילד שהוא ביישן זה יכול להיות מאוד קשה
צריך להבדיל בין שני מקרים, אם הילד מסוגל לזה וגם יכול ליהנות מזה, פשוט הוא מתעצל, אז אפשר ללחוץ קצת כמו בכל דבר
אם יש התנגדות ונראה שהוא יסבול מזה, זה לא רעיון טוב
עמותת אנוש,
הקש בדלת,
שבטי יובל,
התרמה לספר תורה לישיבה התיכונית שלי...
עברתי בדלתות, עליתי בחדרי מדרגות, הסתובבתי בפארקים עירוניים מלאי אדם - וכל זה עוד לפני גיל 13. סיימתי פנקסים שלמים, זכיתי בכרטיסים ללונה פארק/סופרלנד, בפרסים של הישיבה, באירוח במאהל בדואי...
אין סיכוי שארשה לילדים שלי לעשות כך, ובמציאות אחרת הייתי כועס על ההורים שלי על ההזנחה הזאת (מציאות אחרת = אם לא היו לי נושאים יותר רציניים לכעוס עליהם...).
מי שרוצה לתרום - שיתרום מהשכר שהוא עצמו הרוויח, או מדמי חנוכה וכיוצ"ב, או שיארגן עם חברים פעילות שהכנסותיה הולכות לתרומה (אצלנו ביישוב הנוער מארגן בלי סוף דברים כאלה).
אבל לגשת לאנשים זרים ולבקש מהם לפתוח את הארנק? ביג נו.
ילד לא עושה כל דבר כי הוא מבין לעומק אלא כי אמא אומרת. ככה מחנכים ילדים. גורמים להם לעשות דברים כי ככה. אומרים תודה. נקודה. ואז הילד לומד שאם הוא לא אומר תודה למישהו אז זה לא מנומס. והשני יכול לכעוס..
זאת דוגמא פשוטה. זה קיים גם בדברים יותר מורכבים.
ילד לא מבין דברים, והוא עושה. גורמים לו לעשות.
אם הילדים לא רוצים, אז גם כן, כמו כל דבר בחינוך צריך לראות מה עושים. לא תמיד נכון להילחם עם הילדים. זה משניא את זה עליהם. המטרה היא להאהיב דברים על הילדים.. זה נכון גם על תפילה אבל זה אותו דבר. ילד קטן עושה כי אבא אמר. כי אמא אמרה. ילד גדול מחליט לבד. איך וכו'זה כבר דיונים של מחנכים איך לא להשניא עליו.. אבל למה דנים פה דווקא על התרמות? זה נכון גם לגבי אמירת תודה רבה. תפילה. לימוד תורה. אורך חצאית. לא שואלים ילדה לפני שהיא נרשמה לימודי מסויים אם היא מסכימה ללבוש חצאית כזאת כי ככה. וזה דיון שהוא מספיק חרוש... אבל כולם מסכימים שיש שלב בחיים שילד עושה כי ככה. שיש שלבים שהוא גדול. שאסור להשניא עליו.. וכל השאלה היא איך.
אז גם כאן, צריך לדעת איך לעשות את זה חכם. אולי בלי להציב יעדים או ליצור תחרותיות או לחץ חברתי מסויים שאם אתה לא תורם אתה חריג בכיתה.. (כמו דהעירו בתגובות לפניי). אבל תכלס? בעיני זה דבר מבורך.
וואלה לא הרגשתי שכולם חייבים לתרום. אף פעם. לא הרגשתי שאני יותר טוב מילדים שלא התרימו. לא הרגשתי ככה. פשוט לא.
כן, אותי בתור ילד לקחו להתרים, והיה לי כיף. באמת כיף.
כן, אותי בתור ילד לקחו בטיול לעזור לחקלאי בדרום לשקם את השדה שלו. כל הכיתה יחד. היה כיף.
גם לקחו אותי בתור ילד לארוז שקיות מזון לנזקקים.
גם בתור ילד לקחו אותי ללמוד קצת משניות. לא שאלו אותי אם אני רוצה. כך היה פשוט. הילדים בגיל הזה בשעה הזאת לומדים מסכת אבות.
היום פשוט צורת ההתרמה הזאת היא פחות מקובלת בעיני האדם שדופקים אצלו בדלת. זאת שאלה שונה ונפרדת מהשאלה היא האם נכון להגיד לילדים לעשות את זה, הרי הם לא מבינים! זאת פשוט אמירה, זאת סיטואציה לא נעימה, כי לא מקובל בציבור היום לשנורר אנשים בפתח הדלת שלהם (לעומת פרסומות שמבקשות תרומות שזה מקובל. לעומת קישורי תרומה דרך הביט שרצים בכל מיני קבוצות..).
לא אריזת סלי מזון לנזקקים.
כשלוקחים את הילדים לאירוע של התנדבות בפועל, ברור שזה כיף ומחנך לערכים וכל מה שאמרת.
הסיפור שהפותחת סיפרה הוא אמא שמטילה על הילדים שלה לגייס סכום מסוים בשביל ארגון כלשהו.
בדרך כל זה כולל התחננות לאנשים זרים, כיתות רגלים בשכונות לא סימפטיות, ועצם העובדה שיש לך אחריות להשיג סכום גדול ותתבייש מול הכיתה ו\או המשפחה אם לא תשיג אותו.
אלינו לבית ספר. חילקה פנקסים ועברנו בין השכונות.
דפקנו בדלת. ועוד דלת ועוד דלת.
אבל מה שכתבת זה בדיוק מחדד את הטענה של מה שכתבתי בסוף התגובה שלי.
אין בעיה בעובדה שההורים נותנים לילד משימה בלי שהוא יודע ומבין מה המשימה הזאת. כי זה נכון גם על סלי מזון.
אתם מתלוננים על זה בגלל שבעינכם זה דבר שהוא פחות מקובל לעבור מדלת לדלת. לא עצם העובדה שההורים קבעו שהילדים יעשו משהו בלי שהילדים יודעים.
לפני 10 שנים, היה הרבה יותר מקובל לעבור מדלת לדלת. היום לא. לכן אתם מתנגדים.
זה גם מה שהפך אותה ללא מקובלת היום.
ברור שאין בעיה עם פעילויות אחרות, או הרעיון הכללי שילד צריך להקשיב להורים שלו.
פשוט היה מודגש שוב ושוב כאן העניין שהילד לא יודע מה הוא עושה וכו'.
ואני לכן הבנתי שזה נכון גם לגבי שאר ההתנדבויות שיש
מדובר על מקרה שהילדים מקבלים הוראות על איך מתאימים ורק במקומות שזה נהוג ויש אנשים נורמלים. הולכים כל האחים ביחד.
ובגדול מטרת השאלה היתה לראות האם הורה יכול להורות לילד לעשות מעשה גם אם זה לא לרצונו.
חריג מהחברה זה אומר שאם האבא אומר לילד למשל.. אמ.. לגדל שיער כמו נזיר. והילד לא רוצה כי כולן צוחקים עליו.. אמ.. זה פחות סבבה
ההורים הם הסמכות.הם נותנים את החינוך, הרשות בידם כך עוד זה לא פוגע ממש ממש בילד.
ידוע שהסטיפלר הקדוש היה מלביש את הילדים שלו בבגדים ארוכים שהיו מבדילים אותם מילדים אחרים ואז אמרו לו שיכולים להתרחק מהם בגלל זה ואז אמר שדווקא בגלל זה הוא מלביש אותם ככה.
מי אמר שאסור להיות שונים. גם יהודים שגרים בחול בסביבה גויית נראים שונים חזותית ,אז הם ישנו את הנראות שלהם עד שלא ירגישו שונים?
להורים יש סמכות השאלה עד כמה הם מודעים לזה שם בעלי הסמכות.זה עוד שאלה.
יש כאלה שיגידו זע קו אדום ויש כאלה שיגידו חושך שבטו שונא בנו.
עד כמה
יש להורים זכות לתת לילד לעשן למרות שזה רעיל?
יש להורים זכות לתת לילד לשתות קולה למרות שזה רעיל?
אלה לא שאלות פשוטות.
אדם צריך להיות נורמלי. זה תנאי בסיס בחיים ובעבודת ה. כשאתה לא נורמלי אתה תתחרפו בסוף.
להורים יש סמכות.
אני לא יכולה לענות בשביל הורים אחרים אני יכולה רק לענות עלי כי לכל הורה יש השקפה אחרת.
אני רואה את הסמכות שלי בתוך השקפת התורה. ככה שדברים שהורים חילונים עושים בעיניי זה לא מוצדק.
אתה יכול לשאול גם
האם לאברהם היה הסמכות לעקוד את בנו?
יש סמכות לעשות ברית מילה?
יש סמכות להורים לתת לילדים רק אוכל טבעוני?
וכו'
כל אחד יענה לפי הערכים שלו.
ואם נגיד למישהי חשוב ממש חסד אז גם הילדים שלה יהיו שותפים לזה מן הסתם. כמו בשאלה של השרשור.
זה הכל..
אני חושבת שזה בעיקר מתוך מקום של צריך לשאול את הילד.זה גם מה שאני עניתי בהתחלה- שאי אפשר להפיל על הילד ככה וכו' עד שהבנתי.
במקרה הספציפי הזה זה היה בסביבה שזה מקובל.
לא ממש היה לי פנאי להציג את דעתי(שבהתחלה היתה כמו כולם כאן)
העניין הוא שכמו בכל דבר שיש חלוקת סמכויות אז גם בבית ההורים הם הסמכות והילדים צריכים לשמוע בקולם.
ככה זה עובד. וככה זה צריך לעבוד.
היום יש הרבה בלבול בסמכויות עם כל הדמוקרטיה וכולי וזה לא נכון להכניס את זה גם לבית.
אולי אפרט בהמשך.
וגם מצד מוגנות צריכים להיות חכמים בנושאים האלה
כבר כמעט חודשיים שאני מחפש עבודה.
נראלי שיש מין תום כזה שבע"ה נמצא בקלות עבודה, ולכן זה בסדר לקבל דמי אבטלה נמוכים שנגזרים ממשרת סטודנט..
ואז מגיע הרגע הזה, שאתה מבין שאולי ח"ו זה יכול לקחת הרבה יותר זמן .. ויפה שעה אחת קודם גם לחשוב על הכנסה זמנית וגם על לוז או משהו כזה ..
אני מניח שלרבים מילואים זאת אופציה אבל אין לי כח ורצון לפרט למה, אבל ישמצב גדול שאני מנוע מלעשות מילואים..
(לא עשיתי במלחמה..)
האם יש רעיונות אחרים למקומות עבודה זמניים?
במהלך התואר לא קמתי בזמן אז קל וחומר עכשיו שאני ללא מסגרת.. ואני מניח שאולי עבודה תוכל לגרום לי לבריאות ויציבות .. וכמובן גם להכנסה..
רעיונות אחרים לסדר ויציבות עשיה לימוד והתקדמות בתקופה מאתגרת זו מלבד עבודה זמנית/או על הצד שאתקשה למצוא עבודה זמנית זה גם מבורך..
בתפילה לפרנסה בשפע ולמציאת מקום עבודה מתאים ומספק לכולם.. ואולי אפילו השבוע אעדכן שדברים יסתדרו והתקבלתי😃
תודה רבה..
מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?
בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק
1.AI
2. אקסל
ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.
אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..
וגם יודע שיש קורסים חינמיים..
איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?
ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה?
כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו בהתאם.
לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה?
AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.
יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.
אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'
גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.
לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.
לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר
זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.
לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.
לשמור על קשר עם אנשים אחרים
לטפח את הבית והסביבה.
למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא
לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.
בהצלחה ושיעבור מתישהו 
או שנשארתם אותו הדבר?
ומה המשמעות למה שעברתם? או שלא עברתם..
ובכל זאת..
המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..
לא זכיתי שקרה..
יחד עם שאר פרוייקטי הווטסאפ של ערוץ 7, הנה עוד אחד: אייטמים מעניינים שאני (או הצוות) דגים מהפורום.
מוזמנים להצטרף. קבוצה שקטה של 2 אייטמים ביום בממוצע .
אשמח לשמוע מנסיונכם כשילדה בת שנתיים ותשע עברה למיטת מעבר (כי למדה לצאת מהמיטת תינוק), מה הכי עזר לכן שתשאר במיטה שלה במהלך הלילה ולא תבוא אליכם חמש פעמים?
רוצים להתחיל איתה מהלך אבל מנסים להבין מה יגרום לה להישאר במיטה שלה ולא לבוא אלינו כי היא יכולה וזה מפתה לצאת ולהיות עצמאית.
מבחינת שפה היא מבינה אבל לא הכי מדברת עדיין.
הריון ולידה
פה זה פחות רלוונטי
מה שיעזור זה להחזיר כל פעם
כל פעם
אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון
עם הזמן זה עובר.
ואתם כהורים.
אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה
כיף להיות במיטה עם אבא ואמא! לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק
והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון
לילד. אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.
זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.
אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים
הרצון להשתנות תמיד מתבדה
