זה התחיל במזרקה [שכבר מזמן לא מזרקה]... קיבלנו דיסק... היה כתוב עליו: "חפשו בשיר שם של דמות מתוכנית ילדים ותיקה" [לא הנוסח המדויק, אני פשוט לא זוכרת].

הלכנו לבית של מישהי מהקבוצה ושמנו את הדיסק ברדיו דיסק- הוא לא פעל. הלכנו למחשב. השיר היה "יוצא לאור".

לא הקשבנו לשיר כולו, הדפסנו את המילים ויצאנו. רק אז שמנו לב למה שכתוב על הדיסק. חשבנו חשבנו חשבנו ואז עליתי על זה- סניף מהמומינים!

טסנו לסניף וגילינו שהגענו ראשונות. בסניף היו על שולחן 3 מיכלים- אחד עם מיונז, אחד עם צואה של סוסים- והרבה..., ואחד עם חשופיות, מי שיודע מה זה... היינו צריכות להוציא מפתחות מהצואה של הסוסים ומהמיכל של החשופיות ולאכול את כל המיונז כדי לקבל את המפתח ה-3.

אני התנדבתי לחפש את המפתח שבצואה של הסוסים- ספרתי עד 3- ודחפתי ת'ידיים עד המרפקים. בינתיים האחרות התחילו להזיז את החשופיות עם מקל- המדריכות אמרו לנו שאסור- וכיסו את המפתח בחשופיות [זה לא היה הוגן!] מישהי ניערה את המיכל- והקצה הארוך של המפתח התגלה- מישהי אחרת תפסה אומץ ושלפה אותו.

באותו זמן- אני מחפשת בצואה של הסוסים- והאחרות מנסות לאכול מיונז. מישהי באה והכניסה גם את הידיים שלה לדלי.

המדריכות עשו לנו הנחה ולא הכריחו אותנו לגמור את כל המיונז- רק עוד שתי כפיות- הן אמרו.

מישהי באה ודחפה לי כפית מיונז לפה- עמדתי להקיא, אני שונאת מיונז.

בסוף מצאתי את המפתח בתוך הצואה של הסוסים. דבר ראשון- שטפתי ידיים.

המדריכות אמרו לנו שאחד המפתחות פותח את חדר הציוד.

ניסינו את שלושתם- אחד נכנס אבל לא פתח.

עוד קבוצה כבר חיכתה בחוץ.

בסוף, אחרי מיליוני ניסיונות התברר שהמדריכות טעו במפתח... הן הביאו את המפתח הנכון ונכנסנו... בפנים היה שולחן ועליו כ-30 כוסות מלאות מים ו-3 בקבוקים גדולים מלאים. המדריכות אמרו לנו שאנחנו צריכות לשתות את כל המים. כל אחת תפסה פינה של השולחן והתחלנו.

לקחתי את הכוס הראשונה שלי- שתיתי את כולה בשלוק אחד [היה לי טעם של מיונז בפה] כשגמרתי באתי לשים אותה על השולחן ואז ראיתי פתק מודבק בתחתית שלה. הקראתי- לרוץ לבריכה. המדריכות אמרו לנו שזהו, אנחנו לא צריכות לשתות יותר, אז רצנו לבריכה.

הגענו לבריכה ראשונות וקיבלנו חידה. משהו כמו:
"מהמקום בו גרו והתחילו קרבות המכבים
יוצא כביש למקום מבטחים
קחו את מס' הכביש
החליפו את הספרה האמצעית
לפי הספרה האחרונה"

ישבנו והתחלנו לחשוב. בסוף הלכנו לאותו בית שבו היינו קודם [הוא פשוט היה הכי קרוב...] ופתחנו אטלס- גילינו את הכביש שאנחנו צריכות- אבל לא את המס' שלו. התקשרנו לאבא של אותה בת שבבית שלה היינו. שאלנו אותו מה מס' הכביש בין מודיעין למצפה-רות. הוא ידע- 443.

רצנו בחזרה לבריכה, היינו צריכות לקפוץ למים ולהוציא משם פתק עם מספר- שאליו מחובר מפתח. קפצנו, היה ממש כיף להיות בתוך המים בחום הזה. התחלנו לחפש, אבל לא מצאנו. אגב- לשחות בבריכה עם חצאית ג'ינס, סנדלי שרש ומשקפיים זאת חוויה של פעם בחיים.

בסוף התברר לנו ששכחנו את החלק השני של החידה... המספר היה 433. נכנסנו שוב ומצאנו את המפתח. הוא היה של תיבת דואר. הלכנו אל התיבה [לא יכולנו לרוץ עם החצאיות הרטובות] ופתחנו אותה. בפנים הייתה מעטפה. פתחנו אותה וקראנו את הדף הראשון- היה כתוב בו לזהות 3 נשים מהתמונה שגרות בעלי, לאסוף 15 מצרכי-מזון יבשים וסגורים [שהלכו בסוף לנזקקים] ולהביא אותן לאחת מהנשים.

ישר הבנו שזאת אולפנת כפר-פינס, כי ראיתי את הרב צהר. המחזור היה כ"ד... ישבנו ובדקנו מלא זמן ופתאום מישהי מהקבוצה קופצת- זה המחזור של אמא שלי! וגם *** ו**** היו איתה! חיפשנו אותן [הן נראו די מצחיק פעם...] ואז הלכנו לאסוף מצרכי-מזון...

עוד או שזה משעמם אתכם?

בואו נחיה אותו

למה לדעתכם האם בחזית ולא האב?

גיטי קליינרמן: "מוישי הוא כבר הבן של עם ישראל" | ערוץ ７

גם עם הדר גולדין זה הרבה כך,

וגם עם שלושת הנערים הי"ד

זה חדש יחסית

עם נחשון וקסמן הי"ד זה היה האב בחזית

(למה זה גורם לי לחשוב שאני שוביניסטית?)

מרתק: כולם אומרים "שנמאס מהמצב"? למה זה קורה?

כולם מדברים על "המצב" ועל זה "שנמאס".
אבל מה אנחנו מרגישים באוויר ולמה?

פודקאסט חדש, מרתק וויחודי ששווה להאזין לו.
והפעם על: "תנועת הבעד"

כל הפרטים, להאזנה>>

קניון, מה הוא עושה לנו בלב?
פודקאסט חדש:"קניונים ורגשות".
להאזנה>>