מתייעצת פה כי בעולם האמיתי ין לי עם מי וגם יש פה נשים חכמות.
ממש אשמח לתגובות מכבדות.
לבעלי ולי יש חילוקי דעות בנושאים שממש קריטים לי על הילדים ושבעיניי גובלים בסכנת חיים.
אתן דוגמאות כדי להסביר-
היום הוא לקח את בן השנתיים מהגן. הבן לא הסכים להתקדם אז הוא השאיר אותו בחוץ לבד)!!) במדרכה ועלה לבית (קומה ראשונה) והשאיר את הדלת טיפה פתוחה אבל גם לא היה מפריע לו לסגור ואמר שהוא יתאפס ויעלה לבד.
אני נחרדתי. ילד! בן שנתיים! לבד! ויש כביש קרוב! וזה מפחיד! והוא לא יודע איפה אבא! ויש זרים ברחוב! ממש ממש הזדעזעתי והוא לא הבין אפילו..
או הוא מבחינתו אין בעיה להשאיר ילד בן שנתיים או שנה שישן לבד בבית לרבע שעה/ עשרים דקות. בעיניי זה הזנחה פושעת וממש אסור אפילו לא לדקה.
וכנל על זאת הדרך..
אני כל הזמן מנסה לשקף לו את הפחד של הילד לקום ולגלות את עצמו לבד בסיטואציות שונות כי מרגישה שזה טיפה מדבר אליו..
אבל מה שמפריע לי הוא הרבה מעבר.. לא יודעת להסביר.. מין שכל ישר שחסר מה המותר לעשות ומה אסור. ואני לא ככ יודעת מה לעשות עם זה.
הוא האיש שלי. אני סומכת עליו. יותר נכון רוצה לסמוך עליו
אבל .. לא יודעת להגדיר בדיוק.. מפחדת על הילדים וחושבת שחסרה הבננ בסיסית בסיטואציות האלו. הוא באמת לא רואה בעיה וחושב שאני מגזימה ממש.
מה אפשר לעשות? איך אפשר לפתור את המצב?
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות