לא שומרת תורה וןמצוות 

כן יש ימים שבהם יותר קשה, ברור. אבל זה לא קשור לזה שבחרתי לחיות חיים של שומרת תורה ומצוות

כי מה, למי שלא דתי אין בעיות וקשיים.?

מה שכן, אם יש יום קשה אני לא משליכה עליו ישר את האמונה שלי וממעעטת להתעסק בה ברגעים של קושי. אם היא לא תהווה לי משענת, אסיח דעתי למשהו אחר. 

מתרכזת ביכולת הבחירה שלי.

החיים אינם קלים, הם מכילים מגוון קשיים ואתגרים שאינם קשורים לדת. לי יש את היכולת להחליט מה לעשות בכל סיטואציה.

אותו דבר עם קשיים שמגיעים על רקע דתי, אני בוחרת מה מתאים לי ומה לא. מבחינתי הדת לא מכריחה אותי שום דבר.

מבחינתי אני בחרתי להתחייב בתורה ומצוות ובחרתי להאמין.

נכון שיש דברים שקשים לי, אבל בסוף אני לגמרי מרגישה שאני דתייה מבחירה. בחרתי להתחייב לכל המערכת, ובתוכה יש גם דברים ש"צריך" לעשות. אבל בבסיס, הכל עניין של בחירה שלי.

אז אני מרגישה הרבה חופש בתוך הבחירה שלי

הרי אם אני מאמינה, אני מאמינה בהכל- לא בחצי.

של אמונה

יש הרבה שנחלשו או מתקשים בקיום המצוות ועדיין מאמינים.

ויש שמקיימים ומנותקים לגמרי

לא תמיד יש קורלציה..

ובאשר למה שכתבת על אכזבה מול השתדלות - אמונה כשלעצמה היא ניסיון. ואיננה סטטית. היא כל הזמן נבחנת.. ואם אני מתנה את האמונה שלי בכך שהקב"ה יעשה רצוני שאני חושבת שהוא טובתי, ברור שאפשר להיחלש. כי זה לא קורה לעתים..

מהי האמונה

אני מאמינה בבחירה, לא מאמינה במחויבות שלי לעשות x או y.

כל דבר שאני עושה, נעשה מתוך בחירה, יש דברים שאני בוחרת לעשות ויש שלא, הכל בשיקול דעת של מכלול הנתונים וברצון שלי.

מה זה להאמין בהכל? יש הרבה פנים לתורה, ככה שבוודאות את לא יכולה להאמין בהכל אלא רק בחלק מהדיעות.

אמונה זה דרך הכי יעילה להתמודד עם קשיים בלעדיה לא רואה את עצמי מתמודדת עם כלום

וממילא ומהכרת הטוב לכמה משמעות ועוצמה פנימית וכח וטוב  יש לי בחיים מכוחה

אז שמחה חהתמסר לכל הפרטים הקטנים

ובעיקר שואלת

למה קשה לך

באמת חושבת שלא אמורים להרגיש את זה כקושי

בכלל

קורה שנגיד בנק' ספציפיות כמו טהרה או צנעות אפשר להרגיש קושי וזה הגיוני

אבל זה אמור להיות חלק ממכלול

ואז מתמודדים נקודתית

אם החוויה הכללית היא קושי זה מעורר שאלה באמת.. למה?

לא אמרתי שזה קשיים בקטנה

כתבתי שהם נקודתיים-ידוע על מה הם יושבים

ואם יש מעטפת מבוססת ורחבה של אמונה בכללי וחיבור לאמת מהותית של מה הסיבה של החיים שלי פה בעולם בכלל

אז ניגשים לקושי

כאתגר שרוצים לפתור וליישב את הדעת..

וחושבים ומתיעצים ושואלים ומבררים

ולא מתייחסים לקושי

לא כסיבה לעזוב הכל

כי

מה יצא לי מזה

לחיות חיים של ריק ושל שקר ושל חוסר תכלית

בשביל שלא יהיה לי קשה במשהו?

לפותחת ולכולנו, ישועות בקרוב!

לפעמים זה יותר רצון לברוח מהכל ולחשוב שזה יפתור את ההתמודדות

זה מעיד בעיניי על תחושה של כבילות וחוסר אונים מול קושי מסוים והפתרון הוא לקחת שליטה בידיים ואז מה שחושבים שיעזור זה באמת להפסיק לחיות את החיים כמו שומרי מצוות, (שזה אורח חיים די מגביל במהותו בצורת הסתכלות מצומצמת) וכך לקבל את השליטה חזרה

אבל האמת היא שהיכולת שלנו לשלוט על תרחישים חיצוניים היא אפסית ממילא, לא משנה לאיזה מגזר אתה משתייך, והפתרון בדרכ מתחיל מההבנה שיש לנו בחירה ברוב הצמתים והקשיים וההתמודדויות שלפנינו. 

יותר לשלוט על תרחיישם באמצעות התפילות שלי.

אם יכולת ההשפעה שלי היא מינימלית על העולם,

אז למה בעצם אני צריכה הקב"ה? 

אבל הרבה פעמים אנחנו מגבילים את עצמנו ומצמצמם את עצמנו בתפילה ומתפללים שהמאורעות ישתנו כפי שאנחנו חושבים שהיא טובתנו, כשלמעשה, אולי אפשר להרחיב ולבקש שנגדל בעצמנו. שנקבל כח להתמודד. להסתכל אחרת.

לא להבין למה זה בסדר וזה מתבקש מעצם העובדה שמציאות השם ופועלו נשגבים מבינתנו. ואנחנו חיים בעולם שהוא הסתר..  לבקש כח להתמודד זה לפעמים מה שמתבקש. ביחד עם רצון לשינוי

ולפעמים תפילה היא לא ההשתדלות היחידה לעשות.. לפעמים צריך לעשות עוד דברים כדי לעזור לעצמנו לצאת מהמיצר

הוא פשוט שם.

יש לך בחירה אם ללכת לפי דרך החיים שניתנה לך כדרך החיים הנכונה, או לא.

אני מסתכלת על התורה קצת כמו ספר הוראות של איך נכון להתנהל פה בעולם. אני לא תמיד מסכימה עם זה, לא תמיד מבינה עם זה, אבל זו המהות הבסיסית. (לכן באמת קשה לי לפעמים לקיים מצוות שאני יודעת שהן נטו בגלל איך שחכמים בדורם פסקו לפי הידע המוגבל שהיה להם. זו קצת כפירה אולי אבל לי אישית זה קשה. המצוות ה"בסיסיות" שלא מושפעות מתפיסת הדור באותה תקופה קצת יותר קלות לי.)

של הרב לונדין. יסודות האמונה. לצערי לא מגיעה לזה. אבל אולי יעזור לך.

של הרב ראובן ששון - 'עבודה שבלב'.

ועם כל מה שלמדתי על תפילה במהלך החיים, הספר הזה פותח לי התבוננות הרבה יותר עמוקה על התפילה, והבנה מה באמת המשמעות של התפילה - הרבה מעבר למה שהכרתי עד היום (ועל הדרך עוד הרבה נושאים באמונה שמתחברים לנושא).

לפי איך שכתבת פה, נשמע לי שהספר הזה יכול להוסיף לך (לא יודעת אם זה מה שאת מחפשת כרגע...).

אם את רוצה אני יכולה להרחיב יותר עם רעיונות שלמדתי מהספר.

(זה מן הסתם ייצא ארוך, אבל זה עדיין רק נגיעה בחלק מהדברים שלמדתי, ועדיין לא למדתי את כל הספר... אם את מתחברת ויש לך זמן, ממליצה ממש ללמוד מהספר עצמו. שם גם אפשר לראות את המקורות שהרב מביא לדברים, הכל מובא עם הסברים ומשלים שמפשטים את הדברים ועוזרים להבין אותם לעומק).

קודם כל, צריך להבין שהתפילה לא שייכת לא למרחב השכל, ולא למרחב הרגש, אלא למרחב האמונה, שהוא מרחב בפני עצמו.

מה הכוונה?

בעולם שלנו, אנחנו רגילים לחשוב שכל דבר אפשר להבין על ידי השכל, ומה שהשכל לא מבין - כנראה שהוא לא אמיתי. לכן לפעמים קשה להבין את מהות התפילה, כי בשכל התפילה מעלה כל מיני שאלות, וגם אם עונים עליהן - קשה להבין באמת את ההיגיון של לעמוד בתפילה כל יום שוב ושוב מול מישהו שאנחנו לא יכולים לתפוס על ידי החושים. השכל רגיל לפרש את המציאות שהוא קולט על ידי החושים, אבל פה החושים לא תופסים את המציאות הזו ולכן השכל לא יכול להבין אותה.

אבל בעצם, יש לנו עוד דברים שהשכל לא יכול להבין. אי אפשר להסביר באופן שכלי למה מנגינה מסויימת מרגשת אותנו, ואחרת משמחת אותנו, וחיבור אחר של צלילים בכלל לא נשמע לנו נעים. אי אפשר להסביר בשכל למה מראה של שקיעה הוא כל כך יפה ונוגע. אי אפשר להסביר בשכל למה אנחנו אוהבים את הבעל שלנו או את הילדים שלנו. יש דברים שהם מעבר לשכל.

וכך גם התפילה היא מעבר לשכל. היא שייכת למרחב האמונה - נקודת החיבור בינינו לבין רבש"ע.

קשר של 'אמונה' הוא קשר של הישענות, כמו "כאשר יישא האומן את היונק" - האומן מחזיק וסומך והאמון נשען עליו, והקשר הזה הוא אמונה (זו גם משמעות המושג 'אמון' - הישענות בדבר בו אנחנו נותנים אמון).

למעשה כל הברואים אֲמונים על הקב"ה - הוויית החיים שלנו אֲמונה ונשענת על הקב"ה, והאמונה היא עצם נקודת הקשר עם הקב"ה בה אנחנו מקבלים את החיים ממנו, הנקודה שמהווה את קיומנו, כמו 'גזע המוח' של קיום האדם.

נקודת האמונה הזו היא עמוקה ונסתרת, ואין אפשרות להגיע אליה דרך השכל או דרך הרגש.

השכל והרגש כן יכולים להיות קשורים לאמונה - האדם יכול להתמלא ברגשות אהבת ה' ויראתו מתוך האמונה שבו, והשכל יכול להתבונן בגדלות ה' דרך התורה והבריאה.

אבל הנקודה הפנימית של האמונה היא עמוקה יותר מהשכל ומהרגש. היא מתגלה ב'רעותא דליבא' - רצון הלב. זו ידיעה עמוקה של מציאות ה', שהיא לא כמו ידיעה בשכל, אלא הכרה פנימית שדומה לידיעה שאנחנו קיימים - שזו לא ידיעה שכלית אלא חיבור עמוק וקיומי לעצם קיומנו.

נקודת האמונה הזו היא בעצם ה'צינור' שמחבר בינינו לבין הקב"ה. הנבואה קשורה גם היא למרחב הזה - שם הקב"ה מתגלה אלינו, ולא אנחנו פונים אליו, אבל זהו אותו ערוץ.

ובעצם מאז שחרב בית המקדש וניטלה מאיתנו הנבואה, גם שערי תפילה ננעלו - החיבור הזה נפגם והקשר אם הקב"ה הרבה פחות טבעי לנו. במצב של בריאות, התפילה היא טבעית וזורמת, אבל בעקבות הגלות גם התפילה כבר לא טבעית לנו ואנחנו צריכים לברר ולהתחבר למקום הזה של החיבור לקב"ה (אבל עדיין יש זמנים שהטבעיות של התפילה מתגלה - בעיקר בזמני סכנה, שם השכל לא מתערב והתפילה בוקעת מאיתנו בלי ספקות ובלי שאלות).

ומה בעצם קורה בזמן שאנחנו מתפללים?

העבודה השורשית והעיקרית של התפילה היא העמקת האמונה בליבו של האדם.

האמונה היא הלב והשורש של כל עבודת ה'. היא לא כוללת רק את ההכרה בכך שיש ה', אלא גם את ההכרה בכך שהוא הבורא והוא מקיים את העולם, מוביל ומנהל הכל, ואיך עוד מלבדו.

כאשר האדם מצליח להגיע לדרגת אמונה כזו שהוא באמת חש את האמונה, זה משפיע על כל מהלך החיים ועל כל עבודת ה' שלו. בכל דבר ודבר שקורה לו הוא רואה את הקשר לקב"ה, וזה הלב של עבודת ה'.

התפילה עוזרת בקניין האמונה. בזמן התפילה האדם יכול לפנות ישירות אל הקב"ה, בלי מתווכים, ולפנות אליו בנוגע לכל תחומי החיים. כאשר האדם ניגש לתפילה בלב פתוח, זה חוקק בו את ההכרה של מלכות ה', שהוא מנהל הכל והכל בידיו.

גילוי מלכות ה' היא העבודה של עמ"י בעולם הזה. הקב"ה מולך בעולם תמיד, ומלכותו היתה קיימת גם לפני שנברא העולם. אבל כעת מלכותו היא נסתרת, ונראה שיש אחרים שמולכים בעוה"ז. העבודה של עמ"י היא לגלות את מלכות ה', עד שבמציאות השלמה מלכותו תופיע בגילוי, כוח הרשעה ייאבד, והמציאות תהיה מלאה בטובה ובאורה של מלכות ה'.

על ידי עבודת התפילה אנחנו מגדילים את כוח מלכותו של הקב"ה בעולם, מוסיפים להארת השכינה שהקב"ה מאיר דרכנו, ומקרבים את העולם לקראת הגאולה, בה מלכותו של הקב"ה תופיע בגילוי.

מצד אחד התפילה היא 'מבחן' לאמונה - כאשר האדם מאמין יותר, הוא יפנה לקב"ה בכל קושי שהוא פוגש וזה יבטא את מדרגת האמונה שלו. ומצד שני, התפילה מחזקת את האמונה. על ידי כך שאנחנו מתפללים לקב"ה, משבחים ומהללים אותו, ופונים אליו לבקש שיעזור לנו בקשיים שלנו, אנחנו מעמיקים את האמונה שלנו ומגדילים את הארת השכינה שמופיעה דרכנו בעולם.

כל החסרונות בעולם נובעים מחסרונות שלנו שעוצרים את אור ה' שמושפע על העולם ומונעים ממנו להגיע אלינו בשלמות. בגאולה השלמה המציאות תהיה שלמה בלי חסרונות, אבל עכשיו יש בנו חסרונות, והחסרונות האלו מונעים מהשכונה לשרות בעולם הזה ולהשפיע מטובה עלינו בשלמות, וגורמים לחסרונות במציאות.

בכל חסרון שלנו יש גם צד של חסרון אמונה - כשאני מתגאה זה בגלל שאני לא מספיק מאמינה שכל הכוחות שלי הם מהקב"ה, כשאני כועסת זה כי אני לא מספיק מאמינה שכל מה שקורה לי מכוון מלמעלה, וכו'.

לכן כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקנים את האמונה שלנו, ובכך מתקנים את השורש לחסרונות שלנו. לכן עצם התפילה מתקנת אותנו מהחסרונות שלנו, וזה  מאפשר לשכינה להאיר יותר, ולתקן את החסרונות במציאות.

לפעמים יש גם מציאות שנראית לנו כמו חסרון, אבל בעצם היא נועדה להוביל ולדחוק אותנו לעלות קומה. לכן לפעמים גם כשנתפלל בכוונה הקב"ה לא יקבל את הבקשות שלנו כי הוא יודע ומבין יותר טוב מאיתנו שמה שיותר טוב עבורנו זה דווקא המסלול שהוא מכוון אותנו.

אבל גם אז, התפילה בוודאי לא שבה ריקם, כי היא עדיין מקרבת אותנו יותר לקב"ה, ומאפשרת לאור ה' להאיר דרכנו ולהוסיף לגילוי מלכות ה' בעולם, רק שזה לא יקרה הדרך שאנחנו רוצים שזה יקרה, והרבה פעמים נוכל להבין את הדברים רק במבט לאחור.

טוב, יצא באמת ארוך, מקווה ששרדת עד פה. לא יודעת אם הדברים דיברו אלייך, אבל בזכותך סיכמתי לעצמי את הדברים וזה עשה לי טוב, אז תודה…🙂

ליבי.

תושה שהקדשת עבור זה את הזמן. 

עם הקשיים?

אני מרגישה שכם כל הקשיים שיש, וחלקם אפילו קשורים ל"דת", אין לי דרך אחרת לחיות... בלעדי האמונה ובלעדי ההקב"ה הנוכח בחיים שלי - מה אהיה?

וזה לא שאין לי "דוגמה אישית" של אנשים חילונים - יש לי כמה וכמה קרובי משפחה שאינם שומרי מצוות... וכמה שהחיים שלהם נראים קלילים ומשוחררים, לא הייתי רוצה להתחלף איתם...

אבל נשמע שהשאלה שלך יושבת על קושי עצום וגדול, ואולי אף אחת מאיתנו לא תצליח להבין אותך עד הסוף ולנחם אותך כמו שצריך...

אם תרצי לפרט - נשתדל לתמוך בהתאם אלייך. וגם אם לא - שולחת לך הרבה כוחות להתמודדות, ומתפללת עלייך שתמצאי את הדרך הנכונה לך להרגיש טוב ושמח❤️

האם האמונה היא הגורם לאורח החיים שלי או הרגל

כי כן יש תקופות שהאמונה היא אתגר

ויש זמנים

שבא לי לבעוט בכל מציאות החיים שלי, כולל בדתיות שלי

ויש ימים שסתם נניח בוהה במראה ומתעבת את כיסוי הראש ורוצה להרגיש איך זה לצאת בלעדיו

ולא, אני לא מנסה את זה בפועל...

אבל באופן כללי מרגישה שדוקא קשיים בחיים מחייבים אותי לחזק את האמונה שלי

כי בסוף אין מוצא אחר

אבל להיות בלי אמונה???? זה קשה ממש אין המ שמחזיק אין מה שמנחם

להרבה חילונים יש אמונה

כל בן אנוש צריך אמונה בחייים שלו

את חושבת שכל תושבי כדור הארץ הזה מחזיקים באמונה? או בכלל רק היהודים?

אני חושבת שיש אנשים שאין להם קשר לתורה ומצוות (לא יודעת אם יש להם אמונה בלב) ואני לא רואה שחסר להם משהו בחיים.

ואם חילוני יש לו רק אמונה, אוקי, איך האמונה הזאת יש לה שייכות ליום יום שלו?

מכך מקום אני רוצה להסביר ואני יודעת שזה מוזר, זה לא שאין לי אמונה,לא ניסחתי נכון, סליחה.

יש לי אמונה.

יש לי אמונה בקב"ה, אני יודעת שהוא מכוון את כל המאורעות, אני לא מבינה, למה הוא כיוןן את החיים שלי ככה.

וזה פוגע בי.

מעליב אותי. 

אם האמונה שלך מתבססת על למה אלוקים מכוון כך, זה אכן מאד מערער. חבל שזה החינוך לאמונה, כי זה ממש לא הבסיס שלה ומביא אנשים לאבד אותה ולהיות אנטי.

הבסיס צריך להיות שהתורה היא תורת חיים וניתנה לכל אדם הבחירה לסלול את חייו בדרך המתאימה לו, לעשות את הכי טוב שהוא יכול.

תקראי את הספר "שעריו בתודה" של הרב שלום ארוש

את תודי לי על זה

קראתי אותו בתקופה שגרתי אצל חמותי, מטומטמת מהורמונים של טיפולים ועוד שלל נסיונות אחרים, את לא מבינה איך זה שינה לי את הכיוון חשיבה

וכאב לי על כל אותם בני אנוש שלא מודעים לכך.

חוץ מזה, לכתוב כל ערב 10 תודות דברים טובים שקרו לי, משנים לך הרבה דברים בחיים.

מומלץ בחום!!

וחיבוק על ההרגשה זה לא קל בכלל!!! וגם אין חשק לקום משם, מבינה אותך 3>

כל אחד מאמין במשהו אחר.

גם אתאיסט מאמין שאין אלוהים. זו גם אמונה מסוימת, סוג של מאמין בעצמו, שיש לו יכולת להתמודד לבד עם העולם הזה.

וכולם נאחזים באמונה שלהם בתקופות קשות.

ומי שמאמין בעצמו נאחז בחשיבה שהוא יכול או כל מיני חיזוקים שינסה לחזק את עצמו ולא להישען על מישהו אחר...

אבל גם הוא מאמין...

מי שמאמין בקב"ה יותר קל לו להתמודד עם קשיים, כי יש על מי להישען.

וגם כשקשה יש על מי לכעוס... זה לא מובן מאליו...

באמת שקלתי לעצמי אם אני רוצה להיות חילוניה. והבנתי שלמרות שב'השקפה' זה יותר מדבר אליי, אורח החיים הזה רחוק ממני ואני לא רוצה לחיות בו ולא לגדל בו ילדים.

אז אני עושה הפרדה בין מה שאני מאמינה בו לבין איך שאני חיה. בחרתי להיות חלק מחברה דתית והקמתי משפחה דתית אז אני מקבלת על עצמי את המוסכמות ההלכתיות.

לא חייב שאסכים עם כל דבר.

כמו שיש חילונים שלא מאמינים שצריך להביא 1000 שח לאירוע אבל הם בחרו לחיות בחברה הזו והולכים לפי הכללים שלה.

אפשר לחרוג פה ושם, מה שנקרא "להיות חפיפניק" אבל בגדול אני לא מוותרת על הפרקטיקה הדתית

(** עד השביעי באוקטובר. מאז משהו בי נשבר וכן התחלתי לחפף יותר. גם לא המון)

אם מדובר על קשיי החיים, הם לא נעלמים.

להפך, האמונה לרוב מקלה.

אני הפכתי ״לחילונית״ במהלך החיים.

לא בדיוק חילונית, יותר משבר אמוני.

החיים נשארו בדיוק אותו הדבר (:

אולי אם זה היה קורה לי לפני החתונה, היה שינוי.

אבל אולי האמונה אצלי היא לא כל כך חזקה מספיק כדי שתנחם אותי.

אם הייתי חילונית הייתי מתמודדת כמו שחילונים מתמודדים- עישון, מסיבות, אלכוהול.

במחשבה שניה, אולי הם קמים בבוקר לחיים ריקניים.

לא באמת יודעת. 

חילונים בלבד.. גם בבית את יכולה לעשות את זה ולברוח מהמציאות.. שימי אוזניות ועופי על זה

אבל הנקודה פה לדעתי היא הרצון ליצור מציאות אחרת שיהיה אפשר לברוח אליה, מעין יקום מקביל שמאפשר אסקפיזם..

אפשר ליצור את זה גם בדרכים אחרות

ואפשר לשאול את עצמי ממה אני רוצה לברוח, מה יעשה לי טוב, ולמה אני לא מצליחה להגיע לשם. מה מעכב אותי. אנחנו נוטים לחשוב ולהשלמך שהקב"ה כביכול חס ושלום מעכב אותנו במובן הלא טוב של העניין, אבל זה לדעתי הסתר שבא לכסות על עבודת חפוש והתבוננות פנימית.

שהרי הבחירה לעולם קיימת. זה יסוד חשוב ביהדות.

וסופו של דבר, גם בעולם של אנשים לא שומרי תורה ומצוות עניין הטיפולים הרגשיים והקואצ'רים גואה. באתי משם ואני חיה את העולם הזה עדיין בכל מיני מובנים ולרוב האנשים נמאס לברוח לדברים האלה, אנשים רוצים תשובות. אנשים רוצים שיהיה להם טוב ולהרגיש בעלי משמעות וסיפוק מהחיים. יש שיקחו את זה לניו אייג' שלילי ויש שישנו לעצמם את החיים לטובה. וזה מתחבר עם יהדות לגמרי בעיניי.

וזה תהליך שצריך לעבור. רוב האנשים יגידו לך שצומת של קושי הייתה מינוף אדיר לחיים שלכם, ואני ביניהם. צריך 'רק' לעצור ולכוון את עצמי. להקשיב לעצמי ולצאת לדרך..

עישון זה לא בריא, לא ממש מומלץ

במקום מסיבות את יכולה למצוא מבחר בילויים שמתאימים לך, בחוץ או בבית. (אני אוהבת לבלות בעיקר בבית עם סרט או סדרה טובה, אלכוהול וחטיף טוב)

זו לא התמודדות

זו בריחה.

אחרי הרבה בירורים ומחשבות הגעתי למסקנה שזו האמת האמיתית, ולכן אין לי בשביל מה לא להאמין.

לפעמים זה קשה ולפעמים רוצים לברוח, אבל זה ברצון. לא בידיעה.

אני לא רוצה לצאת מתוך מחשבה שאין הקב"ה.

אני רוצה לצאת פשוט לצאת.

זו לא יציאה בשאלה.

כי אין לי שאלות.

אין לי שאלות על קיומו, אלא על מעשיו. 

הקב"ה לא מנהל את עולמו באקראיות.

אבל קשה להסתכל עליה כעל משהו של כל אינדיוואל בפני עצמו. אלא שאנחנו חלק ממכלול שלם של התרחשויות וכמו באפקט הפרפר כל דבר שקורה לנו יש לו משמעות על אלו שסביבנו שבהתאמה משפיע על המעגל סביבם וכו'.

אני לא למדתי אמונה יותר מדי וגם נאבקת בעצמי. אבל שיחות שיצא לי לעשות עם רב מסוים הובילו אותי להבנה הזו.

יש המון זרמים ביהדות.

יהיו רבנים שיגידו לך שכמובן שיש עליך השגחה פרטית וה' עוקב אחרי כל צעד שלך ומכוון אותו. ואת תתפללי שמחר תצליחי במבחן ואז ה' יעשה שהמרצה יכתוב שאלות קלות רק בזכות התפילה שלך. אני לא שם באמונה שלי. בתיכון זה היה הסגנון, יש בזה משהו שמאוד מקל על הנפש. כשקל בחיים. כשקשה, פתאום אתה כזה "אבל לימדו אותי שאני בת של ה' ושהוא אוהב אותי ומשגיח עלי, וככ התפללתי, איך זה יכול להיות שכל הרע הזה מגיע לי"? אני לא חושבת שאפשר לתת תשובות נכונות כשיוצאים מנקודת ההנחה שכתבתי פה על השגחה ספציפית. אפשר לחשוב בכיוונים של "אני לא יודע מה נכון לי ורק ה' יודע". לא יודעת, לאנשים שנרצחו באכזריות עכשיו בעזה לא נראה לי שזה משכנע מספיק. 

גם פרשת פרה אדומה נסתמה ממשה רבנו.

ובשביל זה צריך הכנעה. לא שכנוע.

להבין שזה גדול מאיתנו ואנחנו לא מבינים לא בהכרח אומר שאין השגחה פרטית. זה אומר שאנחנו לא מבינים אותה.

והניסיון הוא לפעמים לקבל את זה ככה ולא למצוא את התשובה דווקא. כי לפעמים באמת אין. בעולם הזה לפחות.

אלא שזה עניין של איך שאנחנו מגדירים את זה...

כתבתי פה פשוט על שינוי התפיסה של מה זה "השגחה פרטית" לתחושתי לפותחת יש תפיסה של השגחה מאוד אישית פרטנית צינור ישיר ממך לה'. אני אישית לא מאמינה בזה.. וחושבת שכשתופסים את זה ככה נורא קשה להתמודד עם דברים קשים שקורים לנו. 

אולי כדאי לך ללמוד את זה לעומק.

שהקב"ה הרבה יותר עצום ממני, וכמו שיהיה מגוחך שגרגר אבק ינסה להבין את המניעים שלי לדברים שאני עושה - כך אנחנו כלפיו.

ומנסה להיאחד בטוב הגלוי שאני כן רואה.

לעצמי בגלל שיש בי תכונה של קיצוניות (אם אני עושה משהו אז עד הסוף) אני מודה לקב'ה אלף אלפי פעמים שאני דתיה ויש לי אמונה חזקה

בחילוניות יש מוסר חברתי אבל אין הרבה גבולות

קרה לי אחרי שאבא שלי נפטר.

לא כי חשבתי שזה יעזור לי במשהו (כמו שחלק כתבו פה), יותר בגלל שלא הייתי בטוחה שהוא עדיין טוב ובעדי. ואם זה ככה, אז מה שווה כל המאמץ שלי?

משבר אמוני, בקיצור.

בסופו של דבר, היו כמה דברים שחיזקו אותי ובזכותם אני נשארתי דתיה, אבל דתיה מתוך החלטה, לא בגלל שככה גדלתי וחונכתי (בכנות, לפעמים מרגיש לי שיש אנשים שהם שומרי תורה ומצוות רק בגלל שככה הם גדלו). כי אני בוחרת כל יום להיות דתיה, גם כשה קשה ולא נוח

אני פשוט מרגישה שאני פגועה.

פגועה מהקב"ה.

לא מבינה איך אחרי כל כך הרבה השתדלויות ומאמצים שאני עושה אני מקבלת את החיים החיים האלו לפנים. 

אנסה, מעט.

קודם כל, אם את מרגישה שאת פגועה מהקב"ה, זה סימן שיש לך יחס וקשר אליו...אז לעזוב אותו זה כנראה לא יעזור לך ולא ישפר את ההרגשה.

שנית, ואכתוב באופן כללי כי לא בא לי לפרט על עצמי, אני חושבת, ויותר מזה- אני בטוחה, שלכל אחד ואחת יש חלקים מהחיים שבהם הוא מרגיש ממש כמוך. אף פעם לא להאמין למראה עיניים, גם של אישה סופר מאושרת או של משפחה מושלמת. אין, אין כזה דבר בנאדם שלא מתמודד. ואולי היום יותר מפעם, אני לא יודעת. אין בנאדם שאין לו איזה "תיק" שהוא סוחב איתו. לא קיים. ואם נראה שקיים, אז כנראה שהוא עדיים לא מכיר את התיק שלו...

נכון, יש כאלה עם תיק כבד יותר ויש כאלה עם תיק קל יותר, אבל מי שנתן לנו חיים, נתן לנו גם את התיק הפרטי שלנו. וכנראה שזה התיק שמתאים לנו ושאמור בסופו של דבר להביא אותנו למסלול הטוב ביותר עבור הנשמה שלנו. 

אני יכולה להגיד לך מעצמי ומהחיים שלי, שהכל תלוי באיך מתייחסים לתיק הזה. אם נמצאים בהתנגדות מתמדת אליו אז זה הופך להיות קשה מנשוא, מדכא ושואב את כל שמחת החיים. אם מקבלים את התיק הזה ומפסיקים להתנגד אליו, אז לאט לאט אפשר לראות ולהרגיש שדווקא התיק הזה גורם לי להיות קצת יותר רגישה, או קצת יותר עמוקה, או קצת יותר מכוון אותי למקום אמיתי ונכון לי. אם כל החיים היו רק דבש, רובינו לא היינו עוברים מסע של התפתחות נפשית פנימית. לקשיים בחיים יש פוטנציאל להרים אותנו ולכוון אותנו ולהפוך אותנו להרבה יותר אנחנו. לא אומרת שזה קל...ולא אומרת שזה קורה ברגע...אבל אם מצליחים להסתכל על דברים מזוית ראיה קצת אחרת, אז זה דווקא פותח ערוץ כוח וערוץ אמונה עמוק יותר וחזק יותר. 

לפעמים יש דבריפ פיזיולוגיים שיכולים לעזור- ברמה של ויטמינים, שינה ופעילות גופנית שמביאים את הגוף למצב חזק יותר ואז גם הנפש מתחזקת ופתאום מצליחים לראות דברים אחרת ולחוות את החיים אחרת. ולפעמים זה רק נפשי ואז צריך לחזק את הנפש. אבל בגלל שהנפש כ"כ חלשה א"א לסמוך על עצמינו לחזק את עצמינו כי זה לא עובד...וצריך מקור חיצוני לחיזוק, לכן כתבתי לך שבוע שעבר על שמיעת שיעורים בסגנון שמדבר אלייך. זה מחזק, זה נותן כוח.

זהו בינתיים...

שיהיה לך שבוע טוב 

אני אכתוב לך בגדול את המסע שאני עברתי, אולי זה קצת יעזור לך-

בגדול באותה תקופה האמונה שלי הייתה די ברצפה. כעסתי על הקב"ה שאחרי כ"כ הרבה תפילות, קבלות טובות וכו' לרפואת אבא שלי, בסוף הוא נפטר. לא הצלחתי להבין למה זה קרה. אני גם הפסקתי להתפלל כמעט לגמרי, הרגשתי שאין לי סיבה לעשות את זה.

אחרי כמה זמן שמעתי את השיר המיית נשמתי של להקת עלמא וישר אחרי זה את השיר Here comes the sun של הביטלס (כן, יש לי פלייליסט ממש מגוון), ולא יודעת למה, אבל זה ממש חיזק אותי. די בסמוך לזה, שמעתי איזה שיעור על פסח, שהדבר שהכי תפס אותי שם זה שמי שהעביר את השיעור אמר שתמיד אפשר לחדש משהו, בכל דבר, גם בתפילה.

משום מה השילוב של הכל (כנראה שיחד עם הזמן שעבר, שזה כמה חודשים) ממש חיזק אותי והביא אותי להבנה שאבא שלי נפטר מסיבה מסוימת. כנראה שלעולם לא אדע אותה, כנראה שלעולם לא אקבל תשובות לשאלות שלי, אבל אין סיכוי שזה קרה סתם. זה הביא אותי לאיזו השלמה כזאת, והחזיר לי את האמונה שהיטשטשה לי.

היום, במרחק השנים, אני יודעת להגיד לך שני דברים:

קודם כל, אני חושבת שהאמונה שלי היום הרבה יותר חזקה ממה שהייתה אז, לפני הפטירה. זה רק בגלל התהליך שעברתי.

דבר שני, כמובן שאני לא יודעת לאן התפילות שלי הלכו, אבל היום עוזר לי לחשוב שזה הלך אולי לשמירה על אח שלי שלחם בעזה, אולי לשמור עלינו בדברים אחרים. היום זה קצת מקל.

מסתכלת על זה מתוך נקודת מבט של: 

הוא לא חייב לי כלום.

אני- חייבת לו הכל.

וזהו.

ואם הקרבתי בשבילו והתאמצתי ובכל זאת קיבלתי מכות- אני בטוחה שהייתה לו סיבה,

אבל לא משנה מה הסיבה, ואם כן מגיע לי או לא מגיע לי (אין לנו איך לדעת חשבונות שמים)

הוא ברא אותי. ואת כל העולם.

הוא זה שמחליט שאני אקום כל בוקר.

אני שפחה שלו ולכן אני אמשיך לעבוד אותו... גם כשקשה ואין גילוי פנים.

לא שזה קל לחשוב ככה, אבל זה מה שאני אומרת לעצמי כשקשה.

רואים זאת סביבנו, בציבורים גדולים ושונים, החיים באורח חיים שונה אלו מאלו, חומרות מול הקלות, ביחס לנושאי דת ומדינה וקיום ההלכה בחיים במדינה יהודית מודרנית ועצמית.  

(זה בלי קשר לאנשים שאכן בוחרים רק מה שנוח, או נוח להם, אפשר לצורך הנוחות לקרוא להם מסורתיים. ואגב גם המסורתיות נשענת על הרציונלים שלה...)

התגובה ״זה תלוי פסיקה״ נכתבת בפורום לעתים קרובות, ולרוב כאן זה בהקשרים של טהרת המשפחה.

אך העניין של ״תלוי פסיקה״ מלווה אותנו כמעט בכל נושא יומיומי - בבחירת הכשרות של האוכל שאנו אוכלים, בבחירת הקו החינוכי ובתי הספר לילדים שלנו, אופן רכישת ההשכלה התיכונית וסוג המוסדות בהם ילדינו לומדים, בבחירת הקהילה ובית הכנסת, תנועת הנוער לילדים, ביחס לחברה והמדינה - כיצד הבנים והבנות שלנו הופכים לאזרחים תורמים בהשתלבות בשירות צבאי/לאומי/הסדר/ישיבות/מדרשות בסיום שנות התיכון, ועוד כהנה וכהנה.  

"להחזיק את האמונה בשיניים". ולא יודעת על מה מדובר ומה הביא אותך למצב הזה.

אבל יש לי שלושה דברים להגיד.

א. גם כשעוברים תקופה קשה, ארוכה ככל שתהיה, אז להזכיר לעצמינו שוב ושוב שיש תקופות כאלה ויש תקופות אחרות. ולא להתייאש

ב. לנסות למצוא חיזוקים "בכוח". למצוא רב שנעים לך לשמוע ושהדיבורים שלו מרימים אותך ולמשוע שיעור שלו בקביעות- פעם ביומיים, או פחות או יותר, מה שמתאים לך. יש כ"כ הרבה ביוטיוב היום, בכ"כ הרבה כיוונים וסגנונות ודגשים שבטוח תמצאי לך אחד (או אחת) עם דיבורים שיכנסו לך ללב ויעודדו ויחזקו

ג. הכי קשה...למצוא זמן כל יום, אפילו עשר דקות, במקום שקט ופרטי בלי הפרעות, ופשוט לספר לה' את כל מה שאת מרגישה. כולל את הקושי באמונה. לפרוק בלי בושה...הדבר הזה הוא פלא גדול. והוא עובד. 

חושבת שמה שהכי נכון זה להביא את ההרגשות האלו אל הקב"ה

לדבר איתו בצורה פתוחה , להגיד את האמת

ולבקש עזרה

לא ידעתי לאיזה תגובה להגיב,אז מנסה כמה כיוונים לפי מה שכתבת בכמה תגובות,אולי כיוון כלשהו יתאים למה שהתכוונת.

פעם שמעתי מהרבנית הנקין לאחר ששכחה את בנה וכלתה,שאמרה שאין לה שאלות באמונה כי היא מעולם לא תפסה את ה' כ"סבא טוב שמחלק סוכריות" .

אולי כדאי ללמוד ולהתבונן מה משמעות "טוב ה' לכל".

שמעתי מרחל פריקר מקיבוץ בארי משפט מאד חזק-אין לי שאלות כי אני יודעת שגם את התשובה אני לא אבין. ה' הוא הרבה יותר גדול מההבנה שלי.

זה מתחבר לי למשפט שהרב צבי יהודה אומר הרבה בשיחות שלו,לא זוכרת בשם מי הוא מצטט,ונראה לי גם שאני לא מצטטת מדוייק.

שלעבוד את ה' שאני לא מבין זה הגיוני,כי ה' שאנחנו כן מבינים  לא יכול לברוא את העולם.

כיוון נוסף- כתבת שהחיים קשים,

זה לא הזמן להתחזק באמונה, אלא להאמין במה שבנוים בזמנים יותר קלים.

כמו שכתוב "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות".

בלילה רק מאמינים, בבקר מתבוננים בחסד ה',לומדים אמונה,חוקרים וכו'.

בלילה כשחשוך-רק "נתפסים" באמונה שכבר קיימת.

בדיוק השבוע יצא לי לדבר עם גיורת שסיפרה לי שכל החיים היא מצטערת שלא נולדה יהודיה, כי יש לה כל הזמן הרגשה כשהיו לה קשיים בשנים שחיפשה את האמת ובשנים של הגיור,היא תמיד הרגישה שאם היתה לה אמונה כירושה היה לה יותר קל.חוץ מזה שבשנים שלפני שגילתה את היהדות היא עסקה בחיפוש רוחני כי הרגישה ריק רוחני ,וכשמצאה את היהדות הרגישה שזה אמיתי,

אז זה לא שלגויים בלי אמונה יותר קל.

אבל אולי בכוון הפוך למה שהיא אמרה,אולי כדאי למרות שנולדת מאמינה ,לבנות לך מחדש את האמונה, לפעמים יכול להיות שרב אחר ,דרך אמונית אחרת יותר מתאימה לנשמה שלך.

שיהיה לך בהצלחה רבה! שהקשיים יסתדרו ושתמצאי לך את הדרך האמונית המתאימה לך❣️

שכתבת.

ותודה שחשבת על כל מיני דברים שלי בשרשור.

קראתי לפני שבת ורק עכשיו יכולתי לענות.

הכי התחברתי לכך שבלילה רק נתפסים לאמונה שכבר קיימת. 

אני כל כך מודה לה' שיש לי אמונה בחיים אחרת הייתי מתה

כל חוויה מכאיבה, היא מכאיבה כל כך כפליים כשאין את האמונה הפשוטה שהחוויה הזו לא שרירותית אלא מכוונת בהשגחה לצורך התפתחותי והייעוד שלי בעולם.

כל חוויה שאני עוברת, היא דרך להבשיל בי עוד כלי שנועד להופיע בעולם. גם הטעויות שלי, וגם הטעויות של אחרים הם בדיעבד, אם עברו דרכי, משהו שהייתי צריכה לחוות ללמוד להסיק מסקנות ממנו, ללמוד לסנן אותו, לעשות איתו בירור כדרך לשכלל את הופעת הנשמה שלי בעולם.

זה על קצה המזלג, אבל בלי ההבנה הזו, כל תסכול, כאב, פגיעה או חרדה היא כואבת כפליים.

אני כל כך מרחמת על מי שגדל בלי אמונה

כולל דתיים לאו דווקא חילוניים

זה פשוט בלתי אפשרי לעבור את החיים האלו בלי הכלי הזה

אחרת הכל פשוט חסר טעם

משום מה זה נשכח ממני או שלא היה חזק כ"כ כבר אז.

תודה על התזכורת. 

אבל גם בעולם חילוני לא נהוג לברוח לעישון ואלכוהול ומסיבות בעקבות הקשיים.

ההבדל הוא שאצל חילונים יש כמה שנים בין 18 ל 30 בערך, מי יותר ומי פחות שהם מרשים לעצמם לחוות כל מיני דברים, אבל עוד פעם עד גבול סביר. אחר כך מתחתנים, מביאים ילדים , יש אומנם דברים שמרשים לעצמם אבל עד גבול מסוים, ותלוי תת-מגזר. בן אדם בוגר שבורח לאלכוהול בגלל בעיות לא נחשב בן אדם נורמטיבי. ו ( תלוי תת-מגזר כמובן ) אנשים נורמטיביים מן סתם יעדיפו להתרחק ממנו כי הוא עושה בעיות ...

גם נוער שמגזים בזה נחשב נוער בסיכון.

לא יודעת למה חלק מדתיים חושבים שחילונים רק מתפרעים , הם לא...

החיים בתור חילוניים יותר קשים. איך עוברים את העולם הזה בלי אמונה??

כשהכל בחיים חלק עוד בסדר, אבל כשמופיעים אתגרים?

גם בבית חולים שעובדת תמיד שומעת "לכם הדתיים יותר קל להתמודד"

תלוי במה מאמינים, כמה משקל נותנים לכל היבט באמונה, תלוי באופי של האדם וכמה האמונה מתיישבת לו עם ההגיון, תלוי כמה קושי ומאיזה סוג חווים.

ומשמעות לסבל.

תהיות קשות ותסכול, "התיישבות עם השכל &בשבילי* זה ההפך מאמונה.

אבל כמו שאמרת, תלוי בבן אדם.

וגם צריך לעשות לא כלבן אדם דתי יש לו אמונה חזקה

ולא כל חילוני לא מאמין. רוב החילוניים שפגשתי בחיים אנשים מאמינים. 

קצת תהיי עייפה אבל תצליחי לאכול וזה הכי חשוב

החיסרון שזה די יקר

וגם אומרים שזה גורם לעייפות, תכלס לא יודעת אם העייפות שיש לי זה מההריון או מהבונגסטה אבל עייפות זה לא נורא ביחס לבחילות.

ניתן לקנות כמות מועטה של כדורים ולנסןת. לוקחים בערב לפני השינה.

לא לכולם זה מאה אחוז אפקטיבי, אבל להרבה כן

מה שכן זה גורם לעייפות ויש הנחיה למי שזה מעייף אותה שלא תנהג

כבר אין את התחושה המגעילה הזאת של בחילות כל היום?? כל ריח קטן מגביר בחילה?

או שזה רק טכני עוזר להקאות?

אפשר גם לקחת רק אחד לפני השינה נגיד

אבל לא תוך יום, זה לקח כמה ימים

ומוסיפה שבאזור חודש רביעי כן היה לי קצת בחילות אבל עד אז ממש לא היה לי

גם b קומפלקס מפחית את הבחילות משמעותית, אבל לא גורם לעייפות מטורפת כמו הבונגסטה

הרופאה שלי אמרה שזה בסדר להחליף זמנית במקום פרנטל על סוף השליש הראשון

לא יודעת איך אפשר לקחת אותו עם בחילות..

(לא אשת מקצוע, מהניסיון שלי)

• אכילה חברתית. להושיב אותו לאכול יחד אתכם, בשבת וגם כל השבוע אם אפשר. שלא ירגיש שנותנים לו אוכל במיוחד אלא שהוא חלק מ"ארוע משפחתי"

• יש ילדים שאוכלים יותר טוב בעצמם, הייתה לי אחת כזו שכתינוקת אכלה לאט לאט, שעות, בקצב שלה... ואם לא אז היא לא אכלה. אי אפשר היה להאיץ בה.

  לעומת זאת יש ילדים שאם מאכילים אותם הם אוכלים יותר, תנסי ככה וככה או לשלב (לטווח הארוך ההרגל היותר טוב לאכול לבד, אבל כרגע את צריכה שבעיקר ייכנס יותר אוכל).

• להפתח לטעמים חדשים - אם את מתבלת את האוכל תנסי לתת לו אוכל עם מלח בלבד, אם נתת בלי תבלינים תנסי לתת פיקנטי. יש לי ילד שכתינוק הסכים לאכול רק מתובל!! ממש בשלב של הטעימות ראו שהוא נהנה מאוכל מתובל. מרק עם חוואייג', חומוס עם בשר טחון עם הרבה שום וכאלה... עד היום הווא זה שפחות אוהב מתוק אצלי.

• אם צריך נותנים מטרנה, גרבר, תוספי מזון- מה שהרופא ילדים ממליץ. ולא להרתע מזה, לי היה קשה בהתחלה והיה ילד שממש היה צריך את זה... עד שגדל ועבר את השלב. פשוט למצוא דמות מקצועית שאת סומכת עליה כמו רופא ילדים מנוסה או דיאטנית שאת מרגישה שהיא טובה, ולזרום איתם ובעז"ה הוא יגדל ותעברו את זה

• ויש משהו פחות בריא... אני נתתי לבררנית שלי וופלים וביסקוויטים כדי לעודד אותה לאכול מוצק. הרגשתי שהיא צריכה לעבור מחסום ואם היא תאכל בעצמה, כשהיא מחזיקה, זה יעודד אותה לאכול בהמשך יותר. אבל אם את מתחילה ייעוץ תזונתי אולי לא טוב לתת ג'אנק, תתייעצי איתם

היא יכולה לשמוע ממך מה הוא אוכל, ולנסות לבנות תפריט שיעשיר את התזונה שלו.

בדרך כלל ממליצים להוסיף לתזונה מאכלים עם שומנים בריאים, כמו טחינה, חמאת בוטנים, אבוקדו.

עושים מעקב של המשקל, בודקים באיזה קצב הוא עולה ובאיזה אחוזונים הוא נמצא.

יש לי ילד ממש כזה, בררן ממש משהיה תינוק. שלחו אותי לדיאטנית וזה לא עזר כלום. הציעה לי לשים למשל בדייסה חלב במקום מים, אז הוא לא אכל את זה... ועוד כל מיני עצות שלא היו ראליות. אבל תלכי בכל זאת כדי שיהיה במעקב. היום הוא בן חמש ואוכל ממש דברים ספציפיים.

אבל זו לא אשמתך בכלל. זה שלו. אני ממש ראיתי את זה שהצעתי לו אותם דברים כמו כל האחרים. הוא היה זה ששונה

ואני האמת הייתי מורידה בקבוק לגמרי, לא. דללת. גם מים סותם את התיאבון.

בהצלחה!

פגשת איש מקצוע לא טוב, אין זה מעיד על המקצוע או על ההתאמה לתחום.

יש גם רופאים ממש לא טובים ואני אישית נתקלתי בקלינאית תקשורת אחת הגרועות שיש.

בתחילה חשבתי שהתחום לא מתאים לילד עד שפגשתי מקצועית יותר.

אני מכירה משפחה שקיבלו סיוע מדיאטנית למקרה של בררנות והשתפר פלאים. אגב, היה מדובר בבעיה של וויסות חושי, כל שלדעתי ממש ממש שווה לבדוק.

של אי עליה במשקל וחוסר תיאבון אובחן צליאק, מציעה לך לבדוק.

יכול להיות גם טעויות בשקילה עצמה וגם אם הילד היה חולה בשבועות שלפני השקילה האחרונה אז הוא יכול להוריד במשקל מהמחלה.

אם עד גיל שנה הוא עלה ממש יפה ופתאום עכשיו הוא לא עלה אז שווה לבדוק את העניין הטכני של השקילה עצמה.

(הבן שלי בן עשרה חודשים, עלה ממש יפה עד גיל חצי שנה ובארבעה חודשים בין גיל חצי שנה לעשרה חודשים הוא ירד מלא באחוזונים ועלה סך הכל 80 גרם... אז גם אני (והאחות בטיפת חלב) מפקפקת בדיוק של השקילה הקודמת ומפקפקת בדיוק של השקילה הנוכחית ונוסיף על זה שבועיים של ילד משלשל וחולה שבטוח לא עזרו לו לעלות במשקל אז גם אני וגם האחות לא יותר מדי דאגנו)

אל תאשימי את עצמך, זה ממש לא קשור אלייך. יש ילדים בעייתיים באוכל, מכירה ילד בן 4 שממש לא אוכל כלום, הוא נראה בן שנתיים בגודל, זה ממש מפחיד.

אותנו הלחיצו יותר...

הלכנו לדיאטניות בקופה, שכל חודשיים בערך התחלפו (לא ברור למה), וההוראות שלהן היו להוסיף לה שמן לכל מאכל שהיא מוכנה לאכול ולתת לה לאכול הרבה ופלים, כי את זה היא אוהבת. לא הייתה שום התייחסות לבריאות של האוכל

במקומכם הייתי הולכת לדיאטנית פרטית עם המלצות.

בכל אופן, יכולה להרגיע אותך שלמרות כל ההפחדות ("היא רגע לפני נזק מוחי", ככה אמרו לנו בטפ"ח) היא גדלה והתפתחה מצוין, והיא כיום בחורה מוצלחת מאוד. עדיין בררנית, אבל עם השנים למדה לאכול דברים נוספים ומגוונים יחסית. (יש לי עוד ילד בררן, הרבה יותר גרוע ממנה, וגם עליו אנחנו לא נלחצים, כי אנחנו רואים שהוא מתפתח וגדל מצוין...)

הרבה הצלחה!

גם אצלינו התחלפו כמה דיאטניות, אבל אף אחת מהן לא עודדה מאכלים לא בריאים.

כן הציעו להוסיף שמן זית למאכלים, ובעיקר לתת שומנים בריאים.

מוסיפה שגם אף פעם לא אמרו לי להפסיק הנקה או לתת תמ"ל.

אצלינו לא מדובר בילד בררן, אלא בילד שלא אוכל הרבה ולא מצליח לעלות טוב במשקל.

אמא שלי מספרת על אחד מהאחים שלי שהיה קטן, שאז כן אמרו לה לתת לו פודינג וכד'.

אבל זה היה לפני יותר מ 20 שנה.

אצלנו היא כבר הייתה אז בעיקר על תמ"ל, אז לא היה דיבור על ההנקה.

מקווה מאוד שהמצב היום אצל הדיאטניות בקופה אחר!

רציניות עם עצות טובות והגיוניות

בקופת חולים כללית, הייתה לנו גם דיאטנית טובה בעבר, לפני מעל 17 שנה בשניידר במרפאה להפרעות אכילה.

ב"ה לא זוכרת שפגשתי המלצות הזויות כגון לתת וופלים במקום אוכל, שמעתי הרבה על העשרה קלורית איכותית

כאלה? זה היה בכללית, לפני כ-18 שנה.

אוף...

לפחות היה לנו השכל לא להקשיב להן עד הסוף... (אף שהיינו הורים טריים)

והיא גם די הגיונית האמת

לא משפיע על הטעם

אבל הבת שלי אהבה למשל גרבר, ואמרו לנו לערבב בזה דייסה ושמן... זה כבר מגעיל

אולי חסר לו ברזל, יכול להיות קשור לתיאבון. אולי כדאי לבקש בדיקת דם מרופא משפחה ולראות

יש לי כמה ילדים שהיו, מידת העזרה הייתה אצל חלק יותר ואצל חלק פחות.

אני ממליצה להגיע לפחות פעם אחת לבנות אחלה ביחד תפריט, לחשוב איך נכון לארגן את הארוחות.

חשוב לדעת שאכילה עלולה להשפיע לא רק על המשקל אלא גם על הגובה אז כדאי לעודד אכילה נכונה.

בשולי הדברים אכתוב שהאנדוקרינולוג שלנו אומר שהוא לא מעודד דיאטת השמנה, אם ילד אוכל סביר ולא משמין (כל עוד הוא ממשיך לגבוה) הוא לא לחוץ, בעיני זה לא סותר את ההמלצה לנסות להתייעץ ולבנות תפריט מותאם לצד ההמלצה לא להתרגש מדי

אנחנו היינו בליווי אצל דיאטנית בטיפת חלב

וזה עזר לנו מאד מאד!

זה תלוי גם ממה הקושי.

בשביל יולדת לגעת בשביל להקל עד שהראש יוצא...

ואם מחללים שבת על יולדת אז זה לא סתם...

הוא יכול עד פתיחה מלאה או דימום מסיבי

שזה ממש מקל

אבל בכל זאת לפעמים הלידה ארוכה וטוב שיש עם מי להתחלף

הגעתי אליהם מהאתר שלהם

שזו לא הנאה זוגית

זו הנאה אישית שעושים אותה ביחד

צריך להגיע להבנה

מה בסיטואציה הזו יכול להיות הנאה עצמית ואז לתקשר אותה

אבל יש בזה גם הנאה זוגית בעיניי

בסוף זו פעולה זוגית שנותנת הנאה וקרבה

אבל זה קורה רק אם כל אחד חווה הנאה בפני עצמו

שבשקט בשקט יש הרבה כמונו.

גם אני מנסה להבין מה העניין הגדול שעושים מיחסי מין ולא מצליחה...

ברור

כי הרבה פעמים נשים עסוקות בלהיות בהריון ולטפל בילדים

ולא פנויות להקשיב לגוף שלהן

גם באופן כללי

זה בגילאים צעירים

ואז בגילאי 40+ הרבה נשים מגלות את העולם הזה

והוא לגמרי צועק אל תגעו בי

את מונעת הורמונלית? זה תמיד היה ככה?

וכן תמיד היה ככה

נראה לי יש אנשים שבאמת זה פחות כיף להם, זה הגיוני סך הכל

כי הן לא מצאו מה הן אוהבות

אולי גם לא חיפשו

אולי אין מקום בכלל בחיים שלהם לתת לזה מחשבה והתבוננות

אולי הן חוות את זה בצורה שלילית

גם באוכל כל אחד אוהב/ לא אוהב משהו אחר

אפשרות להנות מיחסים בכלל, אלא שאולי לא גילינו איך

או לא פתרנו את המחסומים בדרך לשם

מקווה שבכל אופן תמצאי את הדרך שכן ואם טוב לך להשלים עם זה אז גם טוב♥️

אבל זה בר שינוי

קודם להבין למה לא רוצים

אחכ להבין מה יכול לעשות טוב בסיטואציה מתאימה

אחכ לרצות ולתקשר את זה

לא רק בזוגיות, גם ברמה האישית, זה אנרגיה, כוח, עונג וחיבור.

חיבוק על זה.

נראה לי שבשלב כזה את צריכה למצוא מיניות עם עצמך, איך תוכלי לדעת מה חסר לך ומה לבקש ממנו כשאפילו את לא יודעת מה זה.

אפשר לקנות עזרים, והריון זה זמן בסדר להתחיל עם זה, למרות שיש כאלה שפחות מגורות.

בכל זאת, תנסי עם עזרים (יש אפילו בסופר פארם או באנונימיות דרך אתר ואהבתם למשל).

לאחר מכן אפשר להשתמש בעזרים גם בצורה זוגית.

בצורה פרטית יש סיכוי גבוה יותר שתסכימי להרפות ולהיפתח.

לפעמים בצורה זוגית נאטמים, במיוחד כשיש חוויות עבר לא מוצלחות ברמה האינטימית הזאת, הגוף זוכר ונאטם.

ואל תעשי את זה בשבילו, בשביל עצמך.

זה כמעט כמו לגלות שלאוכל יש טעם כשעד עכשיו הכל היה תפל ומריר. (לדעתי יותר מזה)

הייתי הולכת לייעוץ אישי. שיעזרו לך להבין מה נעים לך ואיך להביא את זה למרחב הזוגי.

וקצת אולי לנסות לשנות את התפיסה בכלל על מיניות כי מן הסתם זה גם הרבה על זה

אני גם במשך הרבה שנים לא נהנתי

וזה באמת הופך את את יחסית האישיות למטלה לא משהו

וניסינו גם טיפול וזה לא עזר

ועוד טיפול קורסים אונליין

וזה באמת מתסכל

ואני מבינה אותך מאוד

אבל זה השתנה

מעדיפה לא להרחיב פה

אבל רק רוצה להגיד שזה יכול להשתנות, שיכול להתחיל להיות טוב

ולעודד לא להתייאש

ולהמשיך לחפש וללמוד ולחקור

א. כמו שציינתי- אני מאוד אוהבת מגע, חיבוק, נישוק. ב"ה בפן הזה טוב לנו. אני התכוונתי ספציפית לחיבור. שבשבילי זה דורש מאמץ כי אין לי שום הנאה מזה.. במיוחד בהריון שעוד יותר לא בא לי.

ב. אני כן מחוברת לגוף שלי מאוד. כבר מהנערות גיליתי מגע שנעים לי. אבל אני לא צריכה אותו בשביל זה. הפוך... במידה מסויימת אני סתם מתוסכלת כשהוא נוגע (וכן, לא תמיד זה עוזר להדריך שוב ושוב) אז מעדיפה לבד. ומה שמקרב זה המגע המשותף כמו שציינתי בהתחלה.

1. לא להיכנס לזה אם את לא רוצה. זה יוצר אנטי בגוף. לטווח הארוך יכול ליצור גם נזק

2. אם יש מגע שנעים לך וכשבעלך נוגע לא נעים לך - אולי את לא מספיק מגורה? יש משחק מקדים? אולי הוא לא מספיק קשוב לך?

האמת, לא הייתי פותרת את הבעיה בהריון.

זה עלול ליצור תסכול אצל שניכם אם אצלך בהריון יש פחות סיכוי.

לפעמים גם יש פחות חשק וגם התחושה העצבית יורדת משמעותית.

הייתי מניחה לזה עכשיו, לא מרצה כי בטווח הארוך (גם הקצר) זה נזק לשניכם,

ובתקופה הזאת מניחה לעניין,

ואחרי הלידה מנסה לחזור לזה בהדרגה.

(אם את יודעת איזה מגע עוזר לך, והוא לא מצליח, תעשי בעצמך תוך כדי או עם עזרים)

שיש שוקולד-וניל

עוגת שמרים (פס)

יפה לערוך אותם במנז'טים במגש מתאים לאורך, כך :

טור א - שליש מגולגלות תמרים

(ניתן לפזר על השטרודל אבקת סוכר לפני שמעבירים את החתיכות למנז'טים)

טור ב- שליש שיש

טור ג- שליש עוגת שמרים

מיני קרמשניט - בצק עלים מופשר, חוצכים לקןביוצ בלי לרדד. מכינים קצפת טעימה, מפרידים כל חציכה לחצי וממלאים. באירוע האחרון שעשיתי זה נחטף.

ג'לי בכוסות - 2 צבעים, אפשר לעשוצ שכבה אחת, להעמיד כוס באלכסון ואחרי שמצייצב את השכבה השניה.

מגש עוגות שמרים קראנץ' - עשיתי 4 עוגות לבר מצוקים של בערך 100 איש

חיצוכיות חמאת בוטנים .

אבל זה יותר מתאים לי לקינוחים.

חיתוכיות חמאת בוטנים הכנתי.שכתי לכתוב ברשימה.

השמרים זה רעיון מעולה תודה🙏

עוגיות שקדים

לא מתחבר לי כל כך לשבת עוגיות מכונה,אבל זה רעיון טוב לנשנושים

שבקייה, נשיקות מרנג, עוגיות גרנולה, חיתוכיות תפוחים, חיתוכיות לוטוס

וטיגון ואז סירופ ושומשום

ממש לא ממליצה בנוסף לכל העבודה שיש לה

הכנתי לפני כיפור אצל אמא שלי (יוצא לי להכין גם לבד) ואם לא היא איתי ביחד היה לוקח לי הרבה זמן רק על נגלה שהסספיקה לכ20 אנשים

יש לך מתכון לחיתוכיות לוטוס?

שבקייה פחות גם תופס מלא מקום וגם חתיכת התעסקות ולכלוך....

עוגיות גרנולה זה מעולה למבוגרים

מישהו כבר המציא כזה, ועשיתי חיפוש וזה נראה מוצלח.

https://www.instagram.com/reel/DaAmc5nIRnO/?cplk=MzFsMGtyOXo0aGti

עוגת תפוחים פירורים מטריפה פרווה | חן במטבח

אני ממש אוהבת את העוגת לימון של אפרת ליכטנשטט.

פרווה וקל הכנה, זה לא הדברים הכי מרשימים, אבל צריך גם דברים לא מרשימים בקידוש

נכון הכי פשוט הכי טעים

יוצא מושלם. מעולם לא הכנתי חלבי אז אני לא יודעת מה ההבדל אבל הפרווה ממש מוצלח

לקידוש אולי אפשר חלבי ואז להכין עוגת גבינה פרורים בכוסות או פס שמרים גבינה

יש לך מתכון מסוים?

אני די מאלתרת, אסל בעיקרון שמנת מתוקה, גבינה, שמנת חמוצה, פודינג.

שמה ביסקיוויט מפורר עם חמאה בתחתית הכוס, חצי כפית מלית אוכמניות, את הגבינה ושוב פרורים.

הכי נח בכוסות עם המכסה- גם לאחסון וגם להגשה.

מוסיפה כפיות קטנות ליד

שמעלות סרטונים עם מתכונים. זה נקרא "מתכונים של חרדים" ויש שם מתכונים ממש מוצלחים

זה סרטונים למתכונים קלים ממוצרים פשוטים שיש בבית. וזה פרווה.

הן מסבירות שיש הרבה קידושים ואירועים וצריך כאלה מתכונים

ממש קל להכנה

1.5 כוסות קמח

0.5 כוס סוכר

0.5 כוס שמן

ביצה

2 סוכר וניל

לשטח בתבנית חד"פ רגילה

לפזר חצי חבילת שוקולד צ'יפס

כוס קמח

3/4 כוס שמן

4 ביצים

1 1/3 כוסות סוכר

3 כפות נס קפה

לשפוך מעל

א. סוכר אחרי האפיה

לחתוך לריבועים ולהקפיא

להקציף ריץ' להמיס שוקולד עם קצת ריץ' ולערבב

לשים בכוסיות ואולי איזה שוקולד ציפס קטן מלמעלה

מאוד קל להכין ונראה מאוד טוב

באותו סגנון הכנתי פעם

ריץ' עם אוראו טחון ושבר של אוראו מעל

ריץ' עם תותים טחונים מעורבב ומלמעלה רק תותים טחונים

פחות קידוש לבוקר.

אבל תודה🙏

קל וממש טעים

סליחה שזה לא כ"כ קריא... ואת יכולה למרוח כל ריבה במקום השוקולד.

הבאסה שהיא מתפוררת בטרוף.

אבל טעימה ממש

פירות זה משדרג ממש (גם קטנים שאפשר לנשנש כמו ענבים, וגם אבטיח ומלון חתוך וכו)

טראפלס- יש מתכון של שוקולד עם ממרח לוטוס ואז עוטפים בקקאו. זה כן עם שוקולד

בחושות- הכי כיף בעולם. נשמר נהדר בהקפאה. אפשר גם לגוון עם בחושה גזר, דבש וכאלה. אם עושים את זה קאפקייקס זה ממש נוח לקידוש. אם עושים פס זה אחלה לנשנוש של אחרי.

עוד דבר, אפשר עוגיות שוקולד צ'יפס לעשות כחיתוכיות. זה יוצא יותר רך כזה, וזה ממש קל להכנה (משטחת על תבנית של תנור, אחרי האפיה חותכת לריבועים, זהו). נשמר טוב בהקפאה.

עוד דבר שאפשר לנשנושים של אחרי- קרקרים תוצרת בית, או חיתוכיות גרנולה. גם זה נשמר טוב בהקפאה

שתהיי בריאה, כמה מקפיאים יש לך? הלוואי עליי כל המקום הזה…

פיניתי מקפיא של 6 מגרות.

לאימא שלי עוד שש.

אבל זה מתחלק גם לפשטידות,ומנות אחרונות.

כל השאר הזמנו קייטרינג.

האח הכי קטן במשפחה אז היא מתרגשת ומנחיתה עליי את כל העבודה😂

לא נורא הכנה מנטלית לבן שלי (אין הרבה הפרש בינהם)

בעייתי בפורום הריון ולידההההה

יאבלההההה באלי הכללללל

תכנסי אולי תמצאי רעיונות

לא חשבתי על זה🤦‍♀️

לקחתי לא מזמן

סובלת בטירוף

עם עצירות

הלחצת אותי שאולי זה בגלל זה

אבל הוא בן 5 חודשים

שלך בת שנתיים

הייתי לוקחת ולא מניקה כמה שעות אחרי

בלי אחריות כמובן

אולי אפילו שואבת וזורקת

ההשפעה היא ממש לאותן שעות

ולהרבה ילדים יש עצירות עכשיו בעונת מעבר

חלב חם עם סילאן ממש פותח

תודה

התכוונת חלב אם?

כשהרופאה נתנה לי קולטל היא אמרה לא לקחת אם יש איחור במחזור. ברמה כזאת.

ממליצה לברר אצל רופא.

לא זוכרת אם לקחתי פעם בהנקה או לא.

תנסי פרטביוטיקה, בגדול עוזר מרוד לשלשולים, אבל נשמע שאצלך זה מעבר. אבל גם יעזור קצת מניחה שזה יקל עליך.

גם פרכיות אורז וקולה עוזרים.

עם פטנט שלא ישפוך.

לא ניסיתי, אבל את יכולה לבדוק אם זה עונה על הצרכים שלך.

מצרפת קישור לדוגמה: Spill-Proof Biscuits Container Box Snacks Storage Box Baby Kids Plastic Snack Catcher Double Handle Snack Cup Jar Bowl קופסת אחסון חטיפים עמידה בנזילות לתינוקות וילדים, קופסת פלסטיק לתפיסת חטיפים עם ידית כפולה, כוס חטיפים וצנצנת - AliExpress 1501

יש כמו רוכסן שסוגר. הן יותר עמידות ואפשר להשתמש בהן כמה פעמים, במיוחד לדברים יבשים כמו קורנפלקס וכו'.

אישית אני לוקחת לעבודה הכל בתוך זיפר אחת (כריך, יוגורט, פרי, נשנוש, גרנולה) אבל אני שמה בפנים בתוך שקיות אוכל כל דבר.

הרבה יותר נוח לי מקופסת אוכל שתופסת מקום

וכמובן שזה לשימוש חוזר

פעם ראיתי שיש שקיות בד לכריכים

הילדים שלי שמים בכוסות כל הזמן

אני לוקחת להם ונותנת להם כשהם יושבים והכוסות לא מלאות

לחילופין יש קופסאות פלסטיק עגולות עם מכסה. שייכנסו לאוטו כשזה סגור (אם זה ישים מבחינתך)

קופסא זה נראה לי פחות נוח לתפוס בנסיעה לעומת שקית, חשבתי על זה גם

מספיקים להיות מוכנים ועוד לשחק זמן מכובד בבית לפני שיוצאים

ועדיין נהנים לנשנש באוטו בדרך לגן

לק"י

ביסקוויט או 2 קרקרים וכדו'?

(ואם רוצים יותר מזה, אז שיאכלו את הרוב בבית, ולדרך יחזיקו ביד).

ואז אחד לכל אחד.

אני לא זוכרת איך מה שיש בארץ נקרא, אבל נראה לי את מחפשת משהו בסגנון הזה;

שקית אחסון סנדוויץ' ניתנת לשימוש מחדש עם תוספת TPU, שקיות חטיפים ולקרו לילדים, ניתן לשטוף, עמידה במים, בטוחה למזון, שקיות חטיפים ניתנות לשימוש מחדש - AliExpress 15