לא שומרת תורה וןמצוות 

כן יש ימים שבהם יותר קשה, ברור. אבל זה לא קשור לזה שבחרתי לחיות חיים של שומרת תורה ומצוות

כי מה, למי שלא דתי אין בעיות וקשיים.?

מה שכן, אם יש יום קשה אני לא משליכה עליו ישר את האמונה שלי וממעעטת להתעסק בה ברגעים של קושי. אם היא לא תהווה לי משענת, אסיח דעתי למשהו אחר. 

מתרכזת ביכולת הבחירה שלי.

החיים אינם קלים, הם מכילים מגוון קשיים ואתגרים שאינם קשורים לדת. לי יש את היכולת להחליט מה לעשות בכל סיטואציה.

אותו דבר עם קשיים שמגיעים על רקע דתי, אני בוחרת מה מתאים לי ומה לא. מבחינתי הדת לא מכריחה אותי שום דבר.

מבחינתי אני בחרתי להתחייב בתורה ומצוות ובחרתי להאמין.

נכון שיש דברים שקשים לי, אבל בסוף אני לגמרי מרגישה שאני דתייה מבחירה. בחרתי להתחייב לכל המערכת, ובתוכה יש גם דברים ש"צריך" לעשות. אבל בבסיס, הכל עניין של בחירה שלי.

אז אני מרגישה הרבה חופש בתוך הבחירה שלי

הרי אם אני מאמינה, אני מאמינה בהכל- לא בחצי.

של אמונה

יש הרבה שנחלשו או מתקשים בקיום המצוות ועדיין מאמינים.

ויש שמקיימים ומנותקים לגמרי

לא תמיד יש קורלציה..

ובאשר למה שכתבת על אכזבה מול השתדלות - אמונה כשלעצמה היא ניסיון. ואיננה סטטית. היא כל הזמן נבחנת.. ואם אני מתנה את האמונה שלי בכך שהקב"ה יעשה רצוני שאני חושבת שהוא טובתי, ברור שאפשר להיחלש. כי זה לא קורה לעתים..

מהי האמונה

אני מאמינה בבחירה, לא מאמינה במחויבות שלי לעשות x או y.

כל דבר שאני עושה, נעשה מתוך בחירה, יש דברים שאני בוחרת לעשות ויש שלא, הכל בשיקול דעת של מכלול הנתונים וברצון שלי.

מה זה להאמין בהכל? יש הרבה פנים לתורה, ככה שבוודאות את לא יכולה להאמין בהכל אלא רק בחלק מהדיעות.

אמונה זה דרך הכי יעילה להתמודד עם קשיים בלעדיה לא רואה את עצמי מתמודדת עם כלום

וממילא ומהכרת הטוב לכמה משמעות ועוצמה פנימית וכח וטוב  יש לי בחיים מכוחה

אז שמחה חהתמסר לכל הפרטים הקטנים

ובעיקר שואלת

למה קשה לך

באמת חושבת שלא אמורים להרגיש את זה כקושי

בכלל

קורה שנגיד בנק' ספציפיות כמו טהרה או צנעות אפשר להרגיש קושי וזה הגיוני

אבל זה אמור להיות חלק ממכלול

ואז מתמודדים נקודתית

אם החוויה הכללית היא קושי זה מעורר שאלה באמת.. למה?

לא אמרתי שזה קשיים בקטנה

כתבתי שהם נקודתיים-ידוע על מה הם יושבים

ואם יש מעטפת מבוססת ורחבה של אמונה בכללי וחיבור לאמת מהותית של מה הסיבה של החיים שלי פה בעולם בכלל

אז ניגשים לקושי

כאתגר שרוצים לפתור וליישב את הדעת..

וחושבים ומתיעצים ושואלים ומבררים

ולא מתייחסים לקושי

לא כסיבה לעזוב הכל

כי

מה יצא לי מזה

לחיות חיים של ריק ושל שקר ושל חוסר תכלית

בשביל שלא יהיה לי קשה במשהו?

לפותחת ולכולנו, ישועות בקרוב!

לפעמים זה יותר רצון לברוח מהכל ולחשוב שזה יפתור את ההתמודדות

זה מעיד בעיניי על תחושה של כבילות וחוסר אונים מול קושי מסוים והפתרון הוא לקחת שליטה בידיים ואז מה שחושבים שיעזור זה באמת להפסיק לחיות את החיים כמו שומרי מצוות, (שזה אורח חיים די מגביל במהותו בצורת הסתכלות מצומצמת) וכך לקבל את השליטה חזרה

אבל האמת היא שהיכולת שלנו לשלוט על תרחישים חיצוניים היא אפסית ממילא, לא משנה לאיזה מגזר אתה משתייך, והפתרון בדרכ מתחיל מההבנה שיש לנו בחירה ברוב הצמתים והקשיים וההתמודדויות שלפנינו. 

יותר לשלוט על תרחיישם באמצעות התפילות שלי.

אם יכולת ההשפעה שלי היא מינימלית על העולם,

אז למה בעצם אני צריכה הקב"ה? 

אבל הרבה פעמים אנחנו מגבילים את עצמנו ומצמצמם את עצמנו בתפילה ומתפללים שהמאורעות ישתנו כפי שאנחנו חושבים שהיא טובתנו, כשלמעשה, אולי אפשר להרחיב ולבקש שנגדל בעצמנו. שנקבל כח להתמודד. להסתכל אחרת.

לא להבין למה זה בסדר וזה מתבקש מעצם העובדה שמציאות השם ופועלו נשגבים מבינתנו. ואנחנו חיים בעולם שהוא הסתר..  לבקש כח להתמודד זה לפעמים מה שמתבקש. ביחד עם רצון לשינוי

ולפעמים תפילה היא לא ההשתדלות היחידה לעשות.. לפעמים צריך לעשות עוד דברים כדי לעזור לעצמנו לצאת מהמיצר

הוא פשוט שם.

יש לך בחירה אם ללכת לפי דרך החיים שניתנה לך כדרך החיים הנכונה, או לא.

אני מסתכלת על התורה קצת כמו ספר הוראות של איך נכון להתנהל פה בעולם. אני לא תמיד מסכימה עם זה, לא תמיד מבינה עם זה, אבל זו המהות הבסיסית. (לכן באמת קשה לי לפעמים לקיים מצוות שאני יודעת שהן נטו בגלל איך שחכמים בדורם פסקו לפי הידע המוגבל שהיה להם. זו קצת כפירה אולי אבל לי אישית זה קשה. המצוות ה"בסיסיות" שלא מושפעות מתפיסת הדור באותה תקופה קצת יותר קלות לי.)

של הרב לונדין. יסודות האמונה. לצערי לא מגיעה לזה. אבל אולי יעזור לך.

של הרב ראובן ששון - 'עבודה שבלב'.

ועם כל מה שלמדתי על תפילה במהלך החיים, הספר הזה פותח לי התבוננות הרבה יותר עמוקה על התפילה, והבנה מה באמת המשמעות של התפילה - הרבה מעבר למה שהכרתי עד היום (ועל הדרך עוד הרבה נושאים באמונה שמתחברים לנושא).

לפי איך שכתבת פה, נשמע לי שהספר הזה יכול להוסיף לך (לא יודעת אם זה מה שאת מחפשת כרגע...).

אם את רוצה אני יכולה להרחיב יותר עם רעיונות שלמדתי מהספר.

(זה מן הסתם ייצא ארוך, אבל זה עדיין רק נגיעה בחלק מהדברים שלמדתי, ועדיין לא למדתי את כל הספר... אם את מתחברת ויש לך זמן, ממליצה ממש ללמוד מהספר עצמו. שם גם אפשר לראות את המקורות שהרב מביא לדברים, הכל מובא עם הסברים ומשלים שמפשטים את הדברים ועוזרים להבין אותם לעומק).

קודם כל, צריך להבין שהתפילה לא שייכת לא למרחב השכל, ולא למרחב הרגש, אלא למרחב האמונה, שהוא מרחב בפני עצמו.

מה הכוונה?

בעולם שלנו, אנחנו רגילים לחשוב שכל דבר אפשר להבין על ידי השכל, ומה שהשכל לא מבין - כנראה שהוא לא אמיתי. לכן לפעמים קשה להבין את מהות התפילה, כי בשכל התפילה מעלה כל מיני שאלות, וגם אם עונים עליהן - קשה להבין באמת את ההיגיון של לעמוד בתפילה כל יום שוב ושוב מול מישהו שאנחנו לא יכולים לתפוס על ידי החושים. השכל רגיל לפרש את המציאות שהוא קולט על ידי החושים, אבל פה החושים לא תופסים את המציאות הזו ולכן השכל לא יכול להבין אותה.

אבל בעצם, יש לנו עוד דברים שהשכל לא יכול להבין. אי אפשר להסביר באופן שכלי למה מנגינה מסויימת מרגשת אותנו, ואחרת משמחת אותנו, וחיבור אחר של צלילים בכלל לא נשמע לנו נעים. אי אפשר להסביר בשכל למה מראה של שקיעה הוא כל כך יפה ונוגע. אי אפשר להסביר בשכל למה אנחנו אוהבים את הבעל שלנו או את הילדים שלנו. יש דברים שהם מעבר לשכל.

וכך גם התפילה היא מעבר לשכל. היא שייכת למרחב האמונה - נקודת החיבור בינינו לבין רבש"ע.

קשר של 'אמונה' הוא קשר של הישענות, כמו "כאשר יישא האומן את היונק" - האומן מחזיק וסומך והאמון נשען עליו, והקשר הזה הוא אמונה (זו גם משמעות המושג 'אמון' - הישענות בדבר בו אנחנו נותנים אמון).

למעשה כל הברואים אֲמונים על הקב"ה - הוויית החיים שלנו אֲמונה ונשענת על הקב"ה, והאמונה היא עצם נקודת הקשר עם הקב"ה בה אנחנו מקבלים את החיים ממנו, הנקודה שמהווה את קיומנו, כמו 'גזע המוח' של קיום האדם.

נקודת האמונה הזו היא עמוקה ונסתרת, ואין אפשרות להגיע אליה דרך השכל או דרך הרגש.

השכל והרגש כן יכולים להיות קשורים לאמונה - האדם יכול להתמלא ברגשות אהבת ה' ויראתו מתוך האמונה שבו, והשכל יכול להתבונן בגדלות ה' דרך התורה והבריאה.

אבל הנקודה הפנימית של האמונה היא עמוקה יותר מהשכל ומהרגש. היא מתגלה ב'רעותא דליבא' - רצון הלב. זו ידיעה עמוקה של מציאות ה', שהיא לא כמו ידיעה בשכל, אלא הכרה פנימית שדומה לידיעה שאנחנו קיימים - שזו לא ידיעה שכלית אלא חיבור עמוק וקיומי לעצם קיומנו.

נקודת האמונה הזו היא בעצם ה'צינור' שמחבר בינינו לבין הקב"ה. הנבואה קשורה גם היא למרחב הזה - שם הקב"ה מתגלה אלינו, ולא אנחנו פונים אליו, אבל זהו אותו ערוץ.

ובעצם מאז שחרב בית המקדש וניטלה מאיתנו הנבואה, גם שערי תפילה ננעלו - החיבור הזה נפגם והקשר אם הקב"ה הרבה פחות טבעי לנו. במצב של בריאות, התפילה היא טבעית וזורמת, אבל בעקבות הגלות גם התפילה כבר לא טבעית לנו ואנחנו צריכים לברר ולהתחבר למקום הזה של החיבור לקב"ה (אבל עדיין יש זמנים שהטבעיות של התפילה מתגלה - בעיקר בזמני סכנה, שם השכל לא מתערב והתפילה בוקעת מאיתנו בלי ספקות ובלי שאלות).

ומה בעצם קורה בזמן שאנחנו מתפללים?

העבודה השורשית והעיקרית של התפילה היא העמקת האמונה בליבו של האדם.

האמונה היא הלב והשורש של כל עבודת ה'. היא לא כוללת רק את ההכרה בכך שיש ה', אלא גם את ההכרה בכך שהוא הבורא והוא מקיים את העולם, מוביל ומנהל הכל, ואיך עוד מלבדו.

כאשר האדם מצליח להגיע לדרגת אמונה כזו שהוא באמת חש את האמונה, זה משפיע על כל מהלך החיים ועל כל עבודת ה' שלו. בכל דבר ודבר שקורה לו הוא רואה את הקשר לקב"ה, וזה הלב של עבודת ה'.

התפילה עוזרת בקניין האמונה. בזמן התפילה האדם יכול לפנות ישירות אל הקב"ה, בלי מתווכים, ולפנות אליו בנוגע לכל תחומי החיים. כאשר האדם ניגש לתפילה בלב פתוח, זה חוקק בו את ההכרה של מלכות ה', שהוא מנהל הכל והכל בידיו.

גילוי מלכות ה' היא העבודה של עמ"י בעולם הזה. הקב"ה מולך בעולם תמיד, ומלכותו היתה קיימת גם לפני שנברא העולם. אבל כעת מלכותו היא נסתרת, ונראה שיש אחרים שמולכים בעוה"ז. העבודה של עמ"י היא לגלות את מלכות ה', עד שבמציאות השלמה מלכותו תופיע בגילוי, כוח הרשעה ייאבד, והמציאות תהיה מלאה בטובה ובאורה של מלכות ה'.

על ידי עבודת התפילה אנחנו מגדילים את כוח מלכותו של הקב"ה בעולם, מוסיפים להארת השכינה שהקב"ה מאיר דרכנו, ומקרבים את העולם לקראת הגאולה, בה מלכותו של הקב"ה תופיע בגילוי.

מצד אחד התפילה היא 'מבחן' לאמונה - כאשר האדם מאמין יותר, הוא יפנה לקב"ה בכל קושי שהוא פוגש וזה יבטא את מדרגת האמונה שלו. ומצד שני, התפילה מחזקת את האמונה. על ידי כך שאנחנו מתפללים לקב"ה, משבחים ומהללים אותו, ופונים אליו לבקש שיעזור לנו בקשיים שלנו, אנחנו מעמיקים את האמונה שלנו ומגדילים את הארת השכינה שמופיעה דרכנו בעולם.

כל החסרונות בעולם נובעים מחסרונות שלנו שעוצרים את אור ה' שמושפע על העולם ומונעים ממנו להגיע אלינו בשלמות. בגאולה השלמה המציאות תהיה שלמה בלי חסרונות, אבל עכשיו יש בנו חסרונות, והחסרונות האלו מונעים מהשכונה לשרות בעולם הזה ולהשפיע מטובה עלינו בשלמות, וגורמים לחסרונות במציאות.

בכל חסרון שלנו יש גם צד של חסרון אמונה - כשאני מתגאה זה בגלל שאני לא מספיק מאמינה שכל הכוחות שלי הם מהקב"ה, כשאני כועסת זה כי אני לא מספיק מאמינה שכל מה שקורה לי מכוון מלמעלה, וכו'.

לכן כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקנים את האמונה שלנו, ובכך מתקנים את השורש לחסרונות שלנו. לכן עצם התפילה מתקנת אותנו מהחסרונות שלנו, וזה  מאפשר לשכינה להאיר יותר, ולתקן את החסרונות במציאות.

לפעמים יש גם מציאות שנראית לנו כמו חסרון, אבל בעצם היא נועדה להוביל ולדחוק אותנו לעלות קומה. לכן לפעמים גם כשנתפלל בכוונה הקב"ה לא יקבל את הבקשות שלנו כי הוא יודע ומבין יותר טוב מאיתנו שמה שיותר טוב עבורנו זה דווקא המסלול שהוא מכוון אותנו.

אבל גם אז, התפילה בוודאי לא שבה ריקם, כי היא עדיין מקרבת אותנו יותר לקב"ה, ומאפשרת לאור ה' להאיר דרכנו ולהוסיף לגילוי מלכות ה' בעולם, רק שזה לא יקרה הדרך שאנחנו רוצים שזה יקרה, והרבה פעמים נוכל להבין את הדברים רק במבט לאחור.

טוב, יצא באמת ארוך, מקווה ששרדת עד פה. לא יודעת אם הדברים דיברו אלייך, אבל בזכותך סיכמתי לעצמי את הדברים וזה עשה לי טוב, אז תודה…🙂

ליבי.

תושה שהקדשת עבור זה את הזמן. 

עם הקשיים?

אני מרגישה שכם כל הקשיים שיש, וחלקם אפילו קשורים ל"דת", אין לי דרך אחרת לחיות... בלעדי האמונה ובלעדי ההקב"ה הנוכח בחיים שלי - מה אהיה?

וזה לא שאין לי "דוגמה אישית" של אנשים חילונים - יש לי כמה וכמה קרובי משפחה שאינם שומרי מצוות... וכמה שהחיים שלהם נראים קלילים ומשוחררים, לא הייתי רוצה להתחלף איתם...

אבל נשמע שהשאלה שלך יושבת על קושי עצום וגדול, ואולי אף אחת מאיתנו לא תצליח להבין אותך עד הסוף ולנחם אותך כמו שצריך...

אם תרצי לפרט - נשתדל לתמוך בהתאם אלייך. וגם אם לא - שולחת לך הרבה כוחות להתמודדות, ומתפללת עלייך שתמצאי את הדרך הנכונה לך להרגיש טוב ושמח❤️

האם האמונה היא הגורם לאורח החיים שלי או הרגל

כי כן יש תקופות שהאמונה היא אתגר

ויש זמנים

שבא לי לבעוט בכל מציאות החיים שלי, כולל בדתיות שלי

ויש ימים שסתם נניח בוהה במראה ומתעבת את כיסוי הראש ורוצה להרגיש איך זה לצאת בלעדיו

ולא, אני לא מנסה את זה בפועל...

אבל באופן כללי מרגישה שדוקא קשיים בחיים מחייבים אותי לחזק את האמונה שלי

כי בסוף אין מוצא אחר

אבל להיות בלי אמונה???? זה קשה ממש אין המ שמחזיק אין מה שמנחם

להרבה חילונים יש אמונה

כל בן אנוש צריך אמונה בחייים שלו

את חושבת שכל תושבי כדור הארץ הזה מחזיקים באמונה? או בכלל רק היהודים?

אני חושבת שיש אנשים שאין להם קשר לתורה ומצוות (לא יודעת אם יש להם אמונה בלב) ואני לא רואה שחסר להם משהו בחיים.

ואם חילוני יש לו רק אמונה, אוקי, איך האמונה הזאת יש לה שייכות ליום יום שלו?

מכך מקום אני רוצה להסביר ואני יודעת שזה מוזר, זה לא שאין לי אמונה,לא ניסחתי נכון, סליחה.

יש לי אמונה.

יש לי אמונה בקב"ה, אני יודעת שהוא מכוון את כל המאורעות, אני לא מבינה, למה הוא כיוןן את החיים שלי ככה.

וזה פוגע בי.

מעליב אותי. 

אם האמונה שלך מתבססת על למה אלוקים מכוון כך, זה אכן מאד מערער. חבל שזה החינוך לאמונה, כי זה ממש לא הבסיס שלה ומביא אנשים לאבד אותה ולהיות אנטי.

הבסיס צריך להיות שהתורה היא תורת חיים וניתנה לכל אדם הבחירה לסלול את חייו בדרך המתאימה לו, לעשות את הכי טוב שהוא יכול.

תקראי את הספר "שעריו בתודה" של הרב שלום ארוש

את תודי לי על זה

קראתי אותו בתקופה שגרתי אצל חמותי, מטומטמת מהורמונים של טיפולים ועוד שלל נסיונות אחרים, את לא מבינה איך זה שינה לי את הכיוון חשיבה

וכאב לי על כל אותם בני אנוש שלא מודעים לכך.

חוץ מזה, לכתוב כל ערב 10 תודות דברים טובים שקרו לי, משנים לך הרבה דברים בחיים.

מומלץ בחום!!

וחיבוק על ההרגשה זה לא קל בכלל!!! וגם אין חשק לקום משם, מבינה אותך 3>

כל אחד מאמין במשהו אחר.

גם אתאיסט מאמין שאין אלוהים. זו גם אמונה מסוימת, סוג של מאמין בעצמו, שיש לו יכולת להתמודד לבד עם העולם הזה.

וכולם נאחזים באמונה שלהם בתקופות קשות.

ומי שמאמין בעצמו נאחז בחשיבה שהוא יכול או כל מיני חיזוקים שינסה לחזק את עצמו ולא להישען על מישהו אחר...

אבל גם הוא מאמין...

מי שמאמין בקב"ה יותר קל לו להתמודד עם קשיים, כי יש על מי להישען.

וגם כשקשה יש על מי לכעוס... זה לא מובן מאליו...

באמת שקלתי לעצמי אם אני רוצה להיות חילוניה. והבנתי שלמרות שב'השקפה' זה יותר מדבר אליי, אורח החיים הזה רחוק ממני ואני לא רוצה לחיות בו ולא לגדל בו ילדים.

אז אני עושה הפרדה בין מה שאני מאמינה בו לבין איך שאני חיה. בחרתי להיות חלק מחברה דתית והקמתי משפחה דתית אז אני מקבלת על עצמי את המוסכמות ההלכתיות.

לא חייב שאסכים עם כל דבר.

כמו שיש חילונים שלא מאמינים שצריך להביא 1000 שח לאירוע אבל הם בחרו לחיות בחברה הזו והולכים לפי הכללים שלה.

אפשר לחרוג פה ושם, מה שנקרא "להיות חפיפניק" אבל בגדול אני לא מוותרת על הפרקטיקה הדתית

(** עד השביעי באוקטובר. מאז משהו בי נשבר וכן התחלתי לחפף יותר. גם לא המון)

אם מדובר על קשיי החיים, הם לא נעלמים.

להפך, האמונה לרוב מקלה.

אני הפכתי ״לחילונית״ במהלך החיים.

לא בדיוק חילונית, יותר משבר אמוני.

החיים נשארו בדיוק אותו הדבר (:

אולי אם זה היה קורה לי לפני החתונה, היה שינוי.

אבל אולי האמונה אצלי היא לא כל כך חזקה מספיק כדי שתנחם אותי.

אם הייתי חילונית הייתי מתמודדת כמו שחילונים מתמודדים- עישון, מסיבות, אלכוהול.

במחשבה שניה, אולי הם קמים בבוקר לחיים ריקניים.

לא באמת יודעת. 

חילונים בלבד.. גם בבית את יכולה לעשות את זה ולברוח מהמציאות.. שימי אוזניות ועופי על זה

אבל הנקודה פה לדעתי היא הרצון ליצור מציאות אחרת שיהיה אפשר לברוח אליה, מעין יקום מקביל שמאפשר אסקפיזם..

אפשר ליצור את זה גם בדרכים אחרות

ואפשר לשאול את עצמי ממה אני רוצה לברוח, מה יעשה לי טוב, ולמה אני לא מצליחה להגיע לשם. מה מעכב אותי. אנחנו נוטים לחשוב ולהשלמך שהקב"ה כביכול חס ושלום מעכב אותנו במובן הלא טוב של העניין, אבל זה לדעתי הסתר שבא לכסות על עבודת חפוש והתבוננות פנימית.

שהרי הבחירה לעולם קיימת. זה יסוד חשוב ביהדות.

וסופו של דבר, גם בעולם של אנשים לא שומרי תורה ומצוות עניין הטיפולים הרגשיים והקואצ'רים גואה. באתי משם ואני חיה את העולם הזה עדיין בכל מיני מובנים ולרוב האנשים נמאס לברוח לדברים האלה, אנשים רוצים תשובות. אנשים רוצים שיהיה להם טוב ולהרגיש בעלי משמעות וסיפוק מהחיים. יש שיקחו את זה לניו אייג' שלילי ויש שישנו לעצמם את החיים לטובה. וזה מתחבר עם יהדות לגמרי בעיניי.

וזה תהליך שצריך לעבור. רוב האנשים יגידו לך שצומת של קושי הייתה מינוף אדיר לחיים שלכם, ואני ביניהם. צריך 'רק' לעצור ולכוון את עצמי. להקשיב לעצמי ולצאת לדרך..

עישון זה לא בריא, לא ממש מומלץ

במקום מסיבות את יכולה למצוא מבחר בילויים שמתאימים לך, בחוץ או בבית. (אני אוהבת לבלות בעיקר בבית עם סרט או סדרה טובה, אלכוהול וחטיף טוב)

זו לא התמודדות

זו בריחה.

אחרי הרבה בירורים ומחשבות הגעתי למסקנה שזו האמת האמיתית, ולכן אין לי בשביל מה לא להאמין.

לפעמים זה קשה ולפעמים רוצים לברוח, אבל זה ברצון. לא בידיעה.

אני לא רוצה לצאת מתוך מחשבה שאין הקב"ה.

אני רוצה לצאת פשוט לצאת.

זו לא יציאה בשאלה.

כי אין לי שאלות.

אין לי שאלות על קיומו, אלא על מעשיו. 

הקב"ה לא מנהל את עולמו באקראיות.

אבל קשה להסתכל עליה כעל משהו של כל אינדיוואל בפני עצמו. אלא שאנחנו חלק ממכלול שלם של התרחשויות וכמו באפקט הפרפר כל דבר שקורה לנו יש לו משמעות על אלו שסביבנו שבהתאמה משפיע על המעגל סביבם וכו'.

אני לא למדתי אמונה יותר מדי וגם נאבקת בעצמי. אבל שיחות שיצא לי לעשות עם רב מסוים הובילו אותי להבנה הזו.

יש המון זרמים ביהדות.

יהיו רבנים שיגידו לך שכמובן שיש עליך השגחה פרטית וה' עוקב אחרי כל צעד שלך ומכוון אותו. ואת תתפללי שמחר תצליחי במבחן ואז ה' יעשה שהמרצה יכתוב שאלות קלות רק בזכות התפילה שלך. אני לא שם באמונה שלי. בתיכון זה היה הסגנון, יש בזה משהו שמאוד מקל על הנפש. כשקל בחיים. כשקשה, פתאום אתה כזה "אבל לימדו אותי שאני בת של ה' ושהוא אוהב אותי ומשגיח עלי, וככ התפללתי, איך זה יכול להיות שכל הרע הזה מגיע לי"? אני לא חושבת שאפשר לתת תשובות נכונות כשיוצאים מנקודת ההנחה שכתבתי פה על השגחה ספציפית. אפשר לחשוב בכיוונים של "אני לא יודע מה נכון לי ורק ה' יודע". לא יודעת, לאנשים שנרצחו באכזריות עכשיו בעזה לא נראה לי שזה משכנע מספיק. 

גם פרשת פרה אדומה נסתמה ממשה רבנו.

ובשביל זה צריך הכנעה. לא שכנוע.

להבין שזה גדול מאיתנו ואנחנו לא מבינים לא בהכרח אומר שאין השגחה פרטית. זה אומר שאנחנו לא מבינים אותה.

והניסיון הוא לפעמים לקבל את זה ככה ולא למצוא את התשובה דווקא. כי לפעמים באמת אין. בעולם הזה לפחות.

אלא שזה עניין של איך שאנחנו מגדירים את זה...

כתבתי פה פשוט על שינוי התפיסה של מה זה "השגחה פרטית" לתחושתי לפותחת יש תפיסה של השגחה מאוד אישית פרטנית צינור ישיר ממך לה'. אני אישית לא מאמינה בזה.. וחושבת שכשתופסים את זה ככה נורא קשה להתמודד עם דברים קשים שקורים לנו. 

אולי כדאי לך ללמוד את זה לעומק.

שהקב"ה הרבה יותר עצום ממני, וכמו שיהיה מגוחך שגרגר אבק ינסה להבין את המניעים שלי לדברים שאני עושה - כך אנחנו כלפיו.

ומנסה להיאחד בטוב הגלוי שאני כן רואה.

לעצמי בגלל שיש בי תכונה של קיצוניות (אם אני עושה משהו אז עד הסוף) אני מודה לקב'ה אלף אלפי פעמים שאני דתיה ויש לי אמונה חזקה

בחילוניות יש מוסר חברתי אבל אין הרבה גבולות

קרה לי אחרי שאבא שלי נפטר.

לא כי חשבתי שזה יעזור לי במשהו (כמו שחלק כתבו פה), יותר בגלל שלא הייתי בטוחה שהוא עדיין טוב ובעדי. ואם זה ככה, אז מה שווה כל המאמץ שלי?

משבר אמוני, בקיצור.

בסופו של דבר, היו כמה דברים שחיזקו אותי ובזכותם אני נשארתי דתיה, אבל דתיה מתוך החלטה, לא בגלל שככה גדלתי וחונכתי (בכנות, לפעמים מרגיש לי שיש אנשים שהם שומרי תורה ומצוות רק בגלל שככה הם גדלו). כי אני בוחרת כל יום להיות דתיה, גם כשה קשה ולא נוח

אני פשוט מרגישה שאני פגועה.

פגועה מהקב"ה.

לא מבינה איך אחרי כל כך הרבה השתדלויות ומאמצים שאני עושה אני מקבלת את החיים החיים האלו לפנים. 

אנסה, מעט.

קודם כל, אם את מרגישה שאת פגועה מהקב"ה, זה סימן שיש לך יחס וקשר אליו...אז לעזוב אותו זה כנראה לא יעזור לך ולא ישפר את ההרגשה.

שנית, ואכתוב באופן כללי כי לא בא לי לפרט על עצמי, אני חושבת, ויותר מזה- אני בטוחה, שלכל אחד ואחת יש חלקים מהחיים שבהם הוא מרגיש ממש כמוך. אף פעם לא להאמין למראה עיניים, גם של אישה סופר מאושרת או של משפחה מושלמת. אין, אין כזה דבר בנאדם שלא מתמודד. ואולי היום יותר מפעם, אני לא יודעת. אין בנאדם שאין לו איזה "תיק" שהוא סוחב איתו. לא קיים. ואם נראה שקיים, אז כנראה שהוא עדיים לא מכיר את התיק שלו...

נכון, יש כאלה עם תיק כבד יותר ויש כאלה עם תיק קל יותר, אבל מי שנתן לנו חיים, נתן לנו גם את התיק הפרטי שלנו. וכנראה שזה התיק שמתאים לנו ושאמור בסופו של דבר להביא אותנו למסלול הטוב ביותר עבור הנשמה שלנו. 

אני יכולה להגיד לך מעצמי ומהחיים שלי, שהכל תלוי באיך מתייחסים לתיק הזה. אם נמצאים בהתנגדות מתמדת אליו אז זה הופך להיות קשה מנשוא, מדכא ושואב את כל שמחת החיים. אם מקבלים את התיק הזה ומפסיקים להתנגד אליו, אז לאט לאט אפשר לראות ולהרגיש שדווקא התיק הזה גורם לי להיות קצת יותר רגישה, או קצת יותר עמוקה, או קצת יותר מכוון אותי למקום אמיתי ונכון לי. אם כל החיים היו רק דבש, רובינו לא היינו עוברים מסע של התפתחות נפשית פנימית. לקשיים בחיים יש פוטנציאל להרים אותנו ולכוון אותנו ולהפוך אותנו להרבה יותר אנחנו. לא אומרת שזה קל...ולא אומרת שזה קורה ברגע...אבל אם מצליחים להסתכל על דברים מזוית ראיה קצת אחרת, אז זה דווקא פותח ערוץ כוח וערוץ אמונה עמוק יותר וחזק יותר. 

לפעמים יש דבריפ פיזיולוגיים שיכולים לעזור- ברמה של ויטמינים, שינה ופעילות גופנית שמביאים את הגוף למצב חזק יותר ואז גם הנפש מתחזקת ופתאום מצליחים לראות דברים אחרת ולחוות את החיים אחרת. ולפעמים זה רק נפשי ואז צריך לחזק את הנפש. אבל בגלל שהנפש כ"כ חלשה א"א לסמוך על עצמינו לחזק את עצמינו כי זה לא עובד...וצריך מקור חיצוני לחיזוק, לכן כתבתי לך שבוע שעבר על שמיעת שיעורים בסגנון שמדבר אלייך. זה מחזק, זה נותן כוח.

זהו בינתיים...

שיהיה לך שבוע טוב 

אני אכתוב לך בגדול את המסע שאני עברתי, אולי זה קצת יעזור לך-

בגדול באותה תקופה האמונה שלי הייתה די ברצפה. כעסתי על הקב"ה שאחרי כ"כ הרבה תפילות, קבלות טובות וכו' לרפואת אבא שלי, בסוף הוא נפטר. לא הצלחתי להבין למה זה קרה. אני גם הפסקתי להתפלל כמעט לגמרי, הרגשתי שאין לי סיבה לעשות את זה.

אחרי כמה זמן שמעתי את השיר המיית נשמתי של להקת עלמא וישר אחרי זה את השיר Here comes the sun של הביטלס (כן, יש לי פלייליסט ממש מגוון), ולא יודעת למה, אבל זה ממש חיזק אותי. די בסמוך לזה, שמעתי איזה שיעור על פסח, שהדבר שהכי תפס אותי שם זה שמי שהעביר את השיעור אמר שתמיד אפשר לחדש משהו, בכל דבר, גם בתפילה.

משום מה השילוב של הכל (כנראה שיחד עם הזמן שעבר, שזה כמה חודשים) ממש חיזק אותי והביא אותי להבנה שאבא שלי נפטר מסיבה מסוימת. כנראה שלעולם לא אדע אותה, כנראה שלעולם לא אקבל תשובות לשאלות שלי, אבל אין סיכוי שזה קרה סתם. זה הביא אותי לאיזו השלמה כזאת, והחזיר לי את האמונה שהיטשטשה לי.

היום, במרחק השנים, אני יודעת להגיד לך שני דברים:

קודם כל, אני חושבת שהאמונה שלי היום הרבה יותר חזקה ממה שהייתה אז, לפני הפטירה. זה רק בגלל התהליך שעברתי.

דבר שני, כמובן שאני לא יודעת לאן התפילות שלי הלכו, אבל היום עוזר לי לחשוב שזה הלך אולי לשמירה על אח שלי שלחם בעזה, אולי לשמור עלינו בדברים אחרים. היום זה קצת מקל.

מסתכלת על זה מתוך נקודת מבט של: 

הוא לא חייב לי כלום.

אני- חייבת לו הכל.

וזהו.

ואם הקרבתי בשבילו והתאמצתי ובכל זאת קיבלתי מכות- אני בטוחה שהייתה לו סיבה,

אבל לא משנה מה הסיבה, ואם כן מגיע לי או לא מגיע לי (אין לנו איך לדעת חשבונות שמים)

הוא ברא אותי. ואת כל העולם.

הוא זה שמחליט שאני אקום כל בוקר.

אני שפחה שלו ולכן אני אמשיך לעבוד אותו... גם כשקשה ואין גילוי פנים.

לא שזה קל לחשוב ככה, אבל זה מה שאני אומרת לעצמי כשקשה.

רואים זאת סביבנו, בציבורים גדולים ושונים, החיים באורח חיים שונה אלו מאלו, חומרות מול הקלות, ביחס לנושאי דת ומדינה וקיום ההלכה בחיים במדינה יהודית מודרנית ועצמית.  

(זה בלי קשר לאנשים שאכן בוחרים רק מה שנוח, או נוח להם, אפשר לצורך הנוחות לקרוא להם מסורתיים. ואגב גם המסורתיות נשענת על הרציונלים שלה...)

התגובה ״זה תלוי פסיקה״ נכתבת בפורום לעתים קרובות, ולרוב כאן זה בהקשרים של טהרת המשפחה.

אך העניין של ״תלוי פסיקה״ מלווה אותנו כמעט בכל נושא יומיומי - בבחירת הכשרות של האוכל שאנו אוכלים, בבחירת הקו החינוכי ובתי הספר לילדים שלנו, אופן רכישת ההשכלה התיכונית וסוג המוסדות בהם ילדינו לומדים, בבחירת הקהילה ובית הכנסת, תנועת הנוער לילדים, ביחס לחברה והמדינה - כיצד הבנים והבנות שלנו הופכים לאזרחים תורמים בהשתלבות בשירות צבאי/לאומי/הסדר/ישיבות/מדרשות בסיום שנות התיכון, ועוד כהנה וכהנה.  

"להחזיק את האמונה בשיניים". ולא יודעת על מה מדובר ומה הביא אותך למצב הזה.

אבל יש לי שלושה דברים להגיד.

א. גם כשעוברים תקופה קשה, ארוכה ככל שתהיה, אז להזכיר לעצמינו שוב ושוב שיש תקופות כאלה ויש תקופות אחרות. ולא להתייאש

ב. לנסות למצוא חיזוקים "בכוח". למצוא רב שנעים לך לשמוע ושהדיבורים שלו מרימים אותך ולמשוע שיעור שלו בקביעות- פעם ביומיים, או פחות או יותר, מה שמתאים לך. יש כ"כ הרבה ביוטיוב היום, בכ"כ הרבה כיוונים וסגנונות ודגשים שבטוח תמצאי לך אחד (או אחת) עם דיבורים שיכנסו לך ללב ויעודדו ויחזקו

ג. הכי קשה...למצוא זמן כל יום, אפילו עשר דקות, במקום שקט ופרטי בלי הפרעות, ופשוט לספר לה' את כל מה שאת מרגישה. כולל את הקושי באמונה. לפרוק בלי בושה...הדבר הזה הוא פלא גדול. והוא עובד. 

חושבת שמה שהכי נכון זה להביא את ההרגשות האלו אל הקב"ה

לדבר איתו בצורה פתוחה , להגיד את האמת

ולבקש עזרה

לא ידעתי לאיזה תגובה להגיב,אז מנסה כמה כיוונים לפי מה שכתבת בכמה תגובות,אולי כיוון כלשהו יתאים למה שהתכוונת.

פעם שמעתי מהרבנית הנקין לאחר ששכחה את בנה וכלתה,שאמרה שאין לה שאלות באמונה כי היא מעולם לא תפסה את ה' כ"סבא טוב שמחלק סוכריות" .

אולי כדאי ללמוד ולהתבונן מה משמעות "טוב ה' לכל".

שמעתי מרחל פריקר מקיבוץ בארי משפט מאד חזק-אין לי שאלות כי אני יודעת שגם את התשובה אני לא אבין. ה' הוא הרבה יותר גדול מההבנה שלי.

זה מתחבר לי למשפט שהרב צבי יהודה אומר הרבה בשיחות שלו,לא זוכרת בשם מי הוא מצטט,ונראה לי גם שאני לא מצטטת מדוייק.

שלעבוד את ה' שאני לא מבין זה הגיוני,כי ה' שאנחנו כן מבינים  לא יכול לברוא את העולם.

כיוון נוסף- כתבת שהחיים קשים,

זה לא הזמן להתחזק באמונה, אלא להאמין במה שבנוים בזמנים יותר קלים.

כמו שכתוב "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות".

בלילה רק מאמינים, בבקר מתבוננים בחסד ה',לומדים אמונה,חוקרים וכו'.

בלילה כשחשוך-רק "נתפסים" באמונה שכבר קיימת.

בדיוק השבוע יצא לי לדבר עם גיורת שסיפרה לי שכל החיים היא מצטערת שלא נולדה יהודיה, כי יש לה כל הזמן הרגשה כשהיו לה קשיים בשנים שחיפשה את האמת ובשנים של הגיור,היא תמיד הרגישה שאם היתה לה אמונה כירושה היה לה יותר קל.חוץ מזה שבשנים שלפני שגילתה את היהדות היא עסקה בחיפוש רוחני כי הרגישה ריק רוחני ,וכשמצאה את היהדות הרגישה שזה אמיתי,

אז זה לא שלגויים בלי אמונה יותר קל.

אבל אולי בכוון הפוך למה שהיא אמרה,אולי כדאי למרות שנולדת מאמינה ,לבנות לך מחדש את האמונה, לפעמים יכול להיות שרב אחר ,דרך אמונית אחרת יותר מתאימה לנשמה שלך.

שיהיה לך בהצלחה רבה! שהקשיים יסתדרו ושתמצאי לך את הדרך האמונית המתאימה לך❣️

שכתבת.

ותודה שחשבת על כל מיני דברים שלי בשרשור.

קראתי לפני שבת ורק עכשיו יכולתי לענות.

הכי התחברתי לכך שבלילה רק נתפסים לאמונה שכבר קיימת. 

אני כל כך מודה לה' שיש לי אמונה בחיים אחרת הייתי מתה

כל חוויה מכאיבה, היא מכאיבה כל כך כפליים כשאין את האמונה הפשוטה שהחוויה הזו לא שרירותית אלא מכוונת בהשגחה לצורך התפתחותי והייעוד שלי בעולם.

כל חוויה שאני עוברת, היא דרך להבשיל בי עוד כלי שנועד להופיע בעולם. גם הטעויות שלי, וגם הטעויות של אחרים הם בדיעבד, אם עברו דרכי, משהו שהייתי צריכה לחוות ללמוד להסיק מסקנות ממנו, ללמוד לסנן אותו, לעשות איתו בירור כדרך לשכלל את הופעת הנשמה שלי בעולם.

זה על קצה המזלג, אבל בלי ההבנה הזו, כל תסכול, כאב, פגיעה או חרדה היא כואבת כפליים.

אני כל כך מרחמת על מי שגדל בלי אמונה

כולל דתיים לאו דווקא חילוניים

זה פשוט בלתי אפשרי לעבור את החיים האלו בלי הכלי הזה

אחרת הכל פשוט חסר טעם

משום מה זה נשכח ממני או שלא היה חזק כ"כ כבר אז.

תודה על התזכורת. 

אבל גם בעולם חילוני לא נהוג לברוח לעישון ואלכוהול ומסיבות בעקבות הקשיים.

ההבדל הוא שאצל חילונים יש כמה שנים בין 18 ל 30 בערך, מי יותר ומי פחות שהם מרשים לעצמם לחוות כל מיני דברים, אבל עוד פעם עד גבול סביר. אחר כך מתחתנים, מביאים ילדים , יש אומנם דברים שמרשים לעצמם אבל עד גבול מסוים, ותלוי תת-מגזר. בן אדם בוגר שבורח לאלכוהול בגלל בעיות לא נחשב בן אדם נורמטיבי. ו ( תלוי תת-מגזר כמובן ) אנשים נורמטיביים מן סתם יעדיפו להתרחק ממנו כי הוא עושה בעיות ...

גם נוער שמגזים בזה נחשב נוער בסיכון.

לא יודעת למה חלק מדתיים חושבים שחילונים רק מתפרעים , הם לא...

החיים בתור חילוניים יותר קשים. איך עוברים את העולם הזה בלי אמונה??

כשהכל בחיים חלק עוד בסדר, אבל כשמופיעים אתגרים?

גם בבית חולים שעובדת תמיד שומעת "לכם הדתיים יותר קל להתמודד"

תלוי במה מאמינים, כמה משקל נותנים לכל היבט באמונה, תלוי באופי של האדם וכמה האמונה מתיישבת לו עם ההגיון, תלוי כמה קושי ומאיזה סוג חווים.

ומשמעות לסבל.

תהיות קשות ותסכול, "התיישבות עם השכל &בשבילי* זה ההפך מאמונה.

אבל כמו שאמרת, תלוי בבן אדם.

וגם צריך לעשות לא כלבן אדם דתי יש לו אמונה חזקה

ולא כל חילוני לא מאמין. רוב החילוניים שפגשתי בחיים אנשים מאמינים. 

כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...

אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.

אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.

ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.

ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .

ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.

ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו

להיות צודקת ולהראות לה את האור

או להיות בקשר איתה.

תקבעי את את אופי הקשר שלכם

אפס שיפוטיות

לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך

לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד

אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן

מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה

כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע

היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.

היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.

כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה

אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת

גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..

אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי

ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷

נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם

את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך

אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה

כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.

אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .

בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.

והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי

הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷

יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם

את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם

ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי

בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.

הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.

ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.

וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.

בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה

בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...

אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.

היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה

אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב

בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.

כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.

זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.

אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.

בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.

אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.

למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.

בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.

בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..

עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.

ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ

פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות

למה צריך

אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו

משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...

ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...

מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש

אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל

אבל חזרתי אחר כך, כי בסופו של דבר אני רוצה להיות בקשר עם המשפחה שלי...

ב"ה הוויכוחים בקבוצה התמתנו ואף נעלמו.

לך אני מציעה פשוט להתעלם כשבקבוצה מגיעים לוויכוחים... לא להגיב בכלל. ואם יש מישהו אחר שנוהג להלהיט את הרוחות מולה - אולי לנסות לדבר איתו באופן אישי ולבקש ממנו לא לעורר ויכוחים ולא להגיב לטריגרים שהחא מעלה...

אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.

כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.

אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.

וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..

וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.

הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.

באמת ב"ה שהסתדר

הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו

זה פשוט חסר טעם...

היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.

גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.

שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.

(אפילו מכמה כיוונים)

הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.

מכדי לוותר עליו.

והפיתרון די פשוט

לא להיכנס לפינות האלה

להכיד לה אחותי, אני אוהבת אותך, בואי לא נדבר על זה, זה סתם מרחיק...

שהרופאת ילדים עברה לפני השחרור בחדרים וביקשה לא להלביש להם יותר משכבה אחת ארוך כי חם מאד!! אם נמצאים במזגן אפשר עוד או שמיכה... זה בעיני. סביבות גיל חודש הם גם מתחילים לווסת את עצמם.

אני משוטטת בכל האתרים לחפש ארוך ודק

משימה מורכבת..

בגדול הכלל הוא רמה אחת יותר ממך

אז אם בקיץ יש מצבים שאני אשמח להיות ערומה אם זה היה לגיטימי

אז קצר זה רמה אחת מעל...

יש להם אוברולים חמודים עם רוכסן.

בגד גוף המןכנסיים/ רגליות.

בשל נקסט ספציפית יש בד מתחת לרוכסן.

ואם את באיזור באר שבע, יש שם שילב עודפים, ויש שם בגדים מתוקים במחירים יחסית נמוכים.

הבן שלי נולד בתחילת יולי ויש לי תמונות שלו מגיל חודש עם קצר.

צריך לזכור שהגוף גם לא יודע לווסת חום עדיין, לא רק קור.

שכבה אחת ארוכה.

ושמירה לפי צורך.

זה תלוי גם איפה גרים.

אם יש מזגן וקר, שכבה ארוכה.

אם בחוץ, וחם קצר. ולדאוג שלא יהיה עליו שמש.

וזה גם תלוי ילד.

יש כאלה שחם להם יותר.

תודה לכולם

נוריד שכבה

ונתארגן על עוד בגדים..

ושמה שתי שכבות קבוע

עדיין כשיש מזגן זה לא מספיק לו.. והוא מתחיל לרעוד

אבל התינוק שלי עדין מאד "עוברי"

אולי זה קשור..

ארוך דק

הוא כבר בן חודשיים

מגיל חודש אפשר

וכדאי כי הם סובלים

ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן

זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה

וההשוואה מאתגרת

מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️

אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.

אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.

וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.

גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות

ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.

אנחנו בלי מניעה חצי שנה בערך.... ובעלי אומר אם ה' ישלח עוד ילד כנראה שזה רצונו אבל הוא לא בעניין של לעשות מאמצי יתר.....

תודה גדולה על ההבנה, על נרגישות, על החיבוק... מחזק ממש🥰

איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂

מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️

קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!

ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.

תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.

תהני, תשמחי, תהני ממה שיש

ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.

אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.

מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞

אני נהנית, אבל בחצי קלאץ'..

ברור שנחמד שהילדים עצמאיים, שלא קמים בלילה כבר, שאין טיטולים וסלקלים ועגלות... אבל אני פשוט עוד לא בממקום שזה משמח אותי, הפוך.. מאמינה שבע"ה כשאביים את שלב הילודה ואהיה שם אשמח בע"ה ואוכל באמת ליהנות

למעשה אני הייתי במקום הזה

התפקחתי מנסיבות לא טובות שהצלחתי להקלט וההריון הסתבך והייתי מאושפזת, וכל הזמן ריחמתי על הגדולים שלא יודעים מה יש לאמא שלהם ורק חיכיתי שאוכל שוב להיות נוכחת, זה פתאום לא היה מובן מאליו שיש לי אותם בכלל.

לצערי ההריון בסוף הסתיים בחודש שישי, אבל הייתי אמא אחרת. ישר יצאתי איתם ופרחתי באמת.

ולימים זכיתי להביא להם אח ב"ה

אבל זו לא היתה המטרה, זה היה בונוס. יצא שהרווחתי פעמיים ב"ה

ולכן אני באמת מציעה לך להנות באמת באמת מהקיים ולא לחשוב על השאיפות העתידיות כי קשה ככה להנות ממה שכבר השגת .

ותחשבי על זה שגם הקיים היה פעם השאיפות העתידיות שלך💞 תהני מזה . ההנאות שלך או שלהם- תעשו ביחד

נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..

את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד

אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול

♥️

אני מטופלת וההתמודדות הרגשית היא בסדר.. אבל עדיין החוסר כואב וקשה. וטיפול רגשי לא יוכל לקחת זאת... רק לוסת, לעדן, להפגיש עם העומק ששם...

גם אצלי שכנות אומרות איזה כיף לך שאין קטנים וטיטולים ולא יודעות כמה אני מצטערת בלב .. חושבות שזו בחירה שלי .מרגישה שיש לי אנרגיות לעוד כפול ממה שיש לי אבל זה לא קורה וזה כואב .

מחזקת אותך ❤️

יכולה להגיד לך שכרגע אני מונעת הריון נטו בגלל בעל שלא מוכן נפשית כרגע לעוד ילדים ואניממש עצובהמזה

למרות שיש לי קטנים בבית כמו שאמרת אני רוצה משפחה ברוכה ומרגישה שזו השליחות שלי , ברמה שהיו ליהשבוע סחרחורות קצת וישר רצתי לבדיקות דם אמרתי הלוואי הריון למרותהמניעה וכמובן שלילי וקשה לי. וזה עוד כשאני מונעת ועם קטנים בבית אז קל וחומר שאת שככ רוצהלשוב ולאחוז את הדבר הכי טהור בעולם, מאחלת לך שתזכי בקרוב מאד !!!!

אני כיום כן בהריון ב''ה אבל אחרי כמה שנים ודרך.

ואני כן חושבת שצריך לחלק קצת את ההתמודדויות.

קודם כל אם זה בוער בך והבעל איתך ואת בת ארבעים ואחרי 4 שנים של נסיונות אז אין מה לחכות בכלל בשום צורה. לעשות בדיקת זרע במיידי. ולהתחיל טיפולים. גם אם הוא לא בקטע, זה כבר פחות הגיל לשלב הזה. אם מחליטים שרוצים אז במצב כזה צריך לפעול, וגם אז זה לא קסם... אולי שידבר עם מכון פועה. אם הבעל לא איתך ברצון בכללי, אז זה מקום אחר שהוא בעיני יותר לטיפול או לטיפול זוגי. בין אם זה לראות איך להתגמש למצב של כן לפעול או למקום של השלמה שלך שזו המציאות שלכם וכמובן יש ניסים, אבל שסביר שזה יהיה מספר הילדים שלכם. סיבות זוגיות זה הרבה פעמים נכנס לשיקולי הילודה...

מעבר לזה- לנטרל לגמרי ולחלוטין את הסביבה. אישית הייתי עם מספר הילדים שלי עכשיו שנים. וממש כיביתי את זה. בעיקר אצלי. כן, רוב החברות הכפילו אותי במספר. אבל לכל אחת הקשיים שלה והאתגרים שלה. ואלה החיים שלי (השנים הארוכות של הפער אצלי גם מחולקות לכמה שנות עבודה אישית והתבחבשות שהם סוג של בחירה, וגם לשנות ניסיונות וטיפולים, יחד זה יצא לא מעט).

אני חושבת שהמקום ה''תקוע'' שאת מרגישה מאוד פוגע בך, ובעיקר נמצא בנפש. ואולי באמת כדאי לפנות על זה גם קצת לטיפול. אני לא אומרת שזה קל. או שזה לא לגיטימי להרגיש ככה. זה מאוד מאוד מובן. אבל כרגע זו המציאות שלך. אז כן, להתחיל בתוכניות שאת מתכננת ל''אחרי''. זה לא בגידה ברצון. כי את ממשיכה להשתדל במקביל. להתקדם להתפתח לצמוח. ובע''ה אם יגיע עוד תינוק. הדברים ישתנו שוב. או ימתינו. זה בסדר גמור. אנשים דינאמיים. למשל לי זה יוצא על זמן מאתגר. ואנחנו נתמודד בהודיה אין סופית. זה לא משנה מה תכננו קודם.

דבר נוסף- אני ממש מבינה שזה לא מדבר אליך כרגע, אבל אפשר קצת לעבוד על זה... אני נהנתי מאוד מהחופש הזה. שאני יכולה לצאת בחופשיות, לא שאני מהמבלות אין סוף. אבל אפילו לערב צוות, בלי מצפון ואתגר גדול, לעבוד בלי להרגיש רע שאני משאירה אפרוח, לצאת עם בעלי מדי פעם, חברות, להשאיר ללילה לחופשה זוגית (אין לי אופציה להשאיר קטנטנים), לטייל בזרימה, להיכנס ברכב קטן, מותר להנות מהיתרונות בלי ייסורי מצפון למרות הציפייה...

וגם, בסוף לכל אחת התיק שלה כמו שכתבתי ואולי זה לא הכי נכון. אבל הייתי בקבוצות פוריות בפייסבוק וקצת מכירה גם מקרוב. ואיכשהו זה כן עזר לי לראות בנות שנלחמות את חייהם לילד ראשון. ולי היו הילדים המהממים שלי, מכניס לפורפורציות...

בהצלחה רבה!! מקווה שלא נפגעת ממשהו. אני מבינה שאת במקום אחר. אבל ממש כתבתי מהלב. אולי זה לא נכון לרגע הזה. אבל אולי בכל זאת משהו ייגע או יפתח איזה פתח בלב.

חיבוק!

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)

מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

אני פשוט מסבירה לו למה אני רוצה, ובעיקר אחרי הקניה 😅 אומרת לו כמה זה היה שימושי וטוב שקנינו

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

זה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?

זה לא יהיה חם מידי?

תנסי לחפש באתר, בטוח יש להם גם עם כותנה

הזמנתי, נקווה שיהיה טוב.

תודה רבה

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.

בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב

לק"י

לא יודעת אם לכל הדיעות.

כנראה שלא, אחרת גופיות ציצית היו אסורות.

וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.

אבל מהניסיון שלי המידות של נקסט יחסית גדולות.

אז אני חוששת שזה יהיה לו גדול מידי.

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅

חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

זה הקרמיקה ממש

כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור

אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00

לא חשבתי על מסיר עובש…

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

רק להיזהר... הם חזקים מטוד

לעבוד לפי ההוראות

ההורים שלך אם החלופה היא מזרנים

ושחמתך ובעלך יצטרכו להתמודד ושיהיה להם בהצלחה

אם אתם שם כל השבת האם הם צריכים לדעת?

נפגשים בבית כנסת או משהו?

באופן כללי אני לא חושבת שזוג צריך לדפוק חשבון לאף אחד אלא לעשות מה שטוב לו, בטח כשלאף אחד אין מטרה לפגוע.