חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

מסכימה בהחלטאפונה

ומוסיפה שבעיני זה בסדר שכולם שוכחים..

(גם אנחנו לא זכינו לגדל את אחד מילדינו)

אין להם שום חיבור וקשר עם הילד הזה

הזיכרון שלו הוא רק בלבבות שלנו.

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

אני לא יודעת מה "נחשב נורמלי"רוני 1234

אבל יודעת שאצלי התחושות שונות לגמרי…

לדעתי אין מה להשוות עובר שאף פעם לא "הכרתי" לילד שממש גידלתי אותו.

הייתי מתחילה מלחשוב האם הקושי לשחרר מגיע אצלך ממקום יותר רגשי או יותר שכלי (כמו מין מחויבות מוסרית כלפי הילדה).

את כמובן לא צריכה לענות על גבי הפורום…

אמנם ב"ה לא חוויתי אבדן של הריוןעלמא22

או לידה שקטה או משהו כזה, אבל כן איבדתי אבא.

אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי, שטיפול יכול מאוד לעזור. לא בשביל לשחרר או להפסיק לחשוב על זה, אלא כדי לדייק את התחושות והרגשות שלך

את כותבתאמאשוני

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

תודה לכולן!shiran30005

קראתי הכל

אעשה חושבים עם עצמי אם אלך לטיפול בנושא


תודה, לפחות מבינה שהבעיה בי , פשוט מפריע לי הקטע שבעלי וכולם שמו את העניין מאחוריהם וזהו, כאילו איך אפשר? 

אל תקראי לזה בעיהפרח חדש

זה לא בעיה

זאת עובדה שככה את מרגישה וסוחבת את זה 

אפשר להמשיך ככה בחיים אבל עם כל מיני טריגרים לא נעימים

ואפשר לעבוד על זה ולשחרר את המשא במידה מסויימת, יהיה לך יותר טוב.

אין לך בעיה, אבל גם לא בטוח שאת מפרשת אותם נכוןכורסא ירוקה

לא בטוח שבעלך שם את הנושא הזה מאחוריו, אולי קל לו יותר לעשות את ההפרדה, והוא לא מרגיש צורך במין "אנדרטה" כזו בדמות התאריך שאת שומרת נקי מחגיגות.

אולי בשבילו זה תחושה של ההמשכיות שלה.

בכל אופן הקושי שלך מובן, את לא בעיה. אבל אם תעבדי אותו אולי תצליחי לשאת את הזיכרון בלי להרגיש אשמה כשאת מציינת את ימי ההולדת של הילדים

לא חושבתתהילה 3>
ש"הבעיה בך". גם לא הייתי מתייחסת אל זה כבעיה. אבל ואובדן זה מסע, כל אחד מעבד אותו באופן אחר, בזמן אחר. מרגיש שגם יש לך צורך להיות שומרת הזכרון המשפחתית, אולי חשש שאם לא את תהיי שם לזכור תאבדו את הדבר היחיד שנשאר ממנה. אולי שווה לעשות משהו לזכרה כל שנה, אפילו קטן- להקדיש שיעור, לתת צדקה, לתרום סעודה, להדליק נר.


בכל מקרה את נמצאת במקום מסויים בתהליך, ואל תשכחי שאת גם עברת אותו בצורה החזקה ביותר. את הרגשת בתוכך את החיים וגם את המוות. ומה שקורה עכשיו בעיני זו הזדמנות לעבד עוד שלב בדרך הזו, ולבחון איך יהיה נכון לך לתת מקום לה ולכאב שלך, וגם לילדים ולשמחות שהגיעו אחר כך, בלי למחוק דברים שמשמעותיים לך.

לא חושבת שזה בעיה בךאורוש3

זה נשמע לי סופר הגיוני.

אבל משום מה בתוכנית אלוקית שאנחנו לא הכי מבינים ה' הביא לך את המתנות הקטנות המתוקות דווקא בתאריכים האלה.

לא נבין למה. אבל כנראה שזה כן מחייב אותך לעבודה פנימית כלשהי לחגוג ולשמוח איתם לאורך כל שנותיהם דווקא בזמן הזה.

לא כי אין מקום לאבל, אלא כי יש מקום לחגוג. מבינה את ההבדל??  

אני לא חושבת שהייתי אומרת שזו בעיהמתיכון ועד מעון

ברור שאת כמי שהייתה בהריון וחשה את התנועות גם חווית הרבה יותר בעוצמה את האובדן מבעלך ובטח מיתר הסביבה

אני גם לא חושבת שזה שמרגישים שניתן לחגוג אומר ששמו את העניין מאחור. אנשים שונים מתמודדים אחרת עם אובדנים וזה בסדר, זה לא אומר ששמו את העניין מאחור.

בעלי איבד את אביו יחסית בגיל צעיר, ואימי איבדה את אימה בגיל מבוגר יותר, בעלי בהחלט לא שכח את אבא שלו, ועדיין יום הפטירה שלו היום ממרחק של מעל 20 שנה הוא יום של געגוע, אבל לא יום של דיכאון. אמא שלי לעומת זאת לא מתפקדת בכלל בכל סביבת התאריך של הפטירה. אני חושבת שניתן לחיות עם אובדן ולהמשיך לחיות, תוך התייחסות לכאב ולקושי אבל לא לעצור את החיים

יקרהתלמים

היה לי גם הריון מורכב עם לידה שקטה, אחריה הרגשתי שמתפקדת כמו רובוט, מריצה כל הזמן חלקים מהסיפור בראש.. הלכתי לכמה פגישות עם פסיכולוגית (שמתמחה באובדן ובשכול) והן ממש ממש עזרו לי.

מה שעשינו בפגישות זה שפשוט סיפרתי את כל מה שחוויתי ותוך כדי היא אמרה לי לעשות תנועות כאלה של הגנה לגוף כמו פרפר שטופח על השכמות, וממש היה חלקים שרעדתי בהן, אמרה שהרעידות בעצם משחררות את כל המתח שכלוא בגוף מהסיטואציות שדיברתי עליהן. עצם הדיבור במקום מכיל (ומקצועי) בעצם מאפשר להניח את כל מה שחוויתי במקום מוגן ובטוח וככה לא צריכה להרגיש שאוחזת בו כל הזמן, יודעת שיש לו מקום ויכולה לשחרר.. ככה בהרגשה שלי.

חיבוק גדול ממש בהצלחה!

תודה לכולן על התגובות!shiran30005
מעריכה מאוד ❤️
אולישיפוראחרונה
גם לחגוג- אולי לא בדיוק בליל טו בשבט, שממש מובן שזה יום עצוב בשבילך. אבל אפשר שבוע לפני או אחרי.


ובלי קשר- למצוא דרך מתאימה בשבילך לציין את האובדן. לתת מקום לכאב ולעצבות. אולי לעלות לקבר. אולי לעשות משהו קטן לזכרה. אולי שיחה עם בעלך, ולהסביר לו שחשוב לך שהוא ישמע ויכיל אותך גם אם הוא מרגיש אחרת.


שמה שאיבדת לא יפגע במה שיש לך, ומה שיש לך לא יפגע בזיכרון של מה שאיבדת.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765אחרונה

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.אחרונה

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדש

מרגיש לי שחשוב לומרשלומית.אחרונה

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך