בפרשה שלנו משה רבינו מבקש מה' לראות את פניו, אבל הקב"ה עונה לו "לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי".

אבל ממש לא הרבה אחר כך, עדיין בפרשה שלנו, עמ"י מצווה על המועדים, ושם כתוב "שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כׇּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ה' אֱלוֹקֵי יִשְׂרָאֵֽל".

משה רבינו לא יכול לראות את 'פני ה'', אבל עמ"י מצווים לעלות לרגל לראות את 'פני ה'' (כמובן שלא כפשוטו, כי אין לקב"ה לא גוף ולא דמות הגוף. אבל כן יש גילוי אלוקי מיוחד שמתגלה דווקא בבית המקדש, שנחשב כראיית פני ה'.

(את הרעיון הזה שמעתי באחד השיעורים של הרב ראובן ששון. כמובן שמדובר בעניינים עמוקים מעבר להבנה הפשוטה שלנו, אבל עדיין זה מבטא את המעלה המיוחדת שיש בא"י, ושבעז"ה נזכה לראות בגאולה השלמה).

ועוד נקודה שרציתי לציין -

בפרשה שלנו מוזכר אחד החטאים הגדולים של עמ"י, חטא העגל.

אבל בעקבותיו אנחנו זוכים לקרוא על י"ג מידות של רחמים שהקב"ה מלמד את משה רבינו. וזה כל כך מרגש לקרוא איך ה' מלמד את משה לפנות אליו ולהזכיר את המידות שלו, ולעורר את המידות שלו, של אהבה וטוב ורחמים. ועד היום אנחנו מזכירים אותן בסליחות ובימים נוראים.

איזה מיוחד ומרומם מעלת הארץ!

אשרינו שזכינו לגור בארץ.

אמן ואמן שנזכה במהרה לראות את פני ה'.

ומשהו מעניין בנושא הזה- היום היה יום פטירת הרש"ז אוירבעך, ומה שכתבת הזכיר לי שהוא סובר שבימינו יש כבר מצוות ראיה!

ומכיוון שכתוב לראות ולראות, יש מצווה לראות את רצפת הר הבית בימינו,( שמעתי את זה באחד מסיורי חול המועד ב"בית הצלם"- שמשם רואים את רצפת הר הבית . הזדמנות כמובן להמליץ על הסיורים המיוחדים האלה בחול המועד).

הנקודה השניה שכתבת מרגשת ממש. תודה רבה!

שלא חטאו בחטא העגל. המדרש אומר שבשכר זה זכו הנשים באיסור מלאכה בראשי חודשים (זה מעניין שה'שכר' שלנו זה איסור לעשות מלאכה. אבל אני חושבת שזה מבטא מעלה רוחנית מסויימת, שמתבטאת באיסור מלאכה. כמו שבשבת עיקר העניין של השבת הוא לא איסור המלאכה, אלא עצם התוכן של הקודש בשבת, שחלק מהביטוי שלו זה איסור מלאכה).

בהמשך, בניית המשכן מבטאת איזשהו תיקון לעגל הזהב. וגם בעניין זה הכלי יקר מציין שיש שבח מיוחד לנשים, שלא היו צריכות לתקן את הקלקול של עגל הזהב, כי שם הן לא היו שותפות ולא נתנו את התכשיטים שלהן, ולכן גם לא היו צריכות לתת עבור המשכן. אבל הנשים רצו ותרמו מעצמן, מחמת חיבת הקודש.

יהי רצון שנזכה גם להיות מחוברות לקודש, לבחור ולעשות הכל לפי רצון ה' ולא להתפתות לרע, ולהביא את הגאולה במהרה בימינו...

את הדברים שכתבתי למדתי מדף לימוד שקיבלתי במייל ברשימת תפוצה של ליאון קנדיל  (יש שם הרבה תכנים חינמיים מעניינים ומיוחדים, סביב עבודת ה' נשית. אם מישהי רוצה להצטרף לרשימת תפוצה - מוזמנת לכתוב לי ואשלח לה איך אפשר להצטרף...)

מצרפת את הקובץ של הלימוד הפעם שממנו הבאתי את הדברים

20240301005043.pdf

אני חושבת שאחד הדברים שקשים לאישה הוא להיות באי עשייה, ומצד שני - זה אחד הדברים החשובים בשביל אישה, להרפות קצת, לשחרר אישה...

בחטא העגל הנשים הצליחו להתגבר על טבען ולא לעשות כלום. ולכן השכר שלהן הוא... לא לעשות כלום, בראש חודש.

כשהקב"ה ברא את העולם, הוא הפסיק את המלאכות ממש ברגע כניסת שבת, ולכן הוא בעצם לא הוסיף 'תוספת שבת', למרות שהמדרש אומר שהקב"ה מקיים את כל המצוות (באופן האלוקי של המצווה).

המיוחד שבמצוות תוספת שבת זה היכולת שלנו להוסיף מהחול על הקודש. אם הקב"ה היה מתחיל את השבת קודם - זה היה כבר קודש מעצמו, וזו לא היתה תוספת. לכן זה משהו שרק אנחנו יכולים לעשות, דווקא כבני אדם, וזה מבטא את הכוח שהקב"ה נתן לנו בעולם הזה - להפוך את החול לקודש.

התפקיד שלנו בקבלת השבת מראה את היחס בין עמ"י לקב"ה, כאשר עמ"י אינו יכול ליצור קדוש 'יש מאין', אלא הכוח שלנו הוא בהגברת הקדושה שהקב"ה מוריד לעולם. כמו גחלת בוערת שכשנושפים עליה מגבירים את האש (הבעירה הראשונית היא מכוח הקב"ה, והנשיפה - העשייה של עמ"י, מגבירה את האש - הקדושה).

הרגעים האלו של המפגש בין שישי לשבת, איפה שאנחנו 'מושכים' את קדושת השבת ומחילים אותה על החול, זו נקודת הייחוד בין עמ"י לקב"ה, וזה עומק עניינם של שני הנרות - זכור ושמור, שרומזים לאור קוב"ה וכנסת ישראל.

אצל הנשים יש כוח גדול יותר מאשר אצל הגברים, כי קבלת השבת היא לא רק על ידי אמירה אלא על ידי מעשה ממש. והמעשה הוא הדלקת האור, שרומז לעצמות אור השבת וקדושתה.

ומעצים את זכותנו כנשים. תודה רבה

ראיתי בשיעור של הרב שמעון כהן לימוד חינוכי מעניין ממשה רבינו בפרשה.

במדרש הדר זקנים  שמות ל׳:י״ב מסופר על מה שהתרחש בפרשתנו-

כי תשא את ראש. מדרש בשעה שחטאו ישראל במעשה העגל ורצה הקב"ה להשמידם לולי משה בחירו שעמד בפרץ להשיב חמתו וזעמו וחרון אפו. אמר הקב"ה למשה מה אעשה משבועתי א"ל משה הנה ידעתי שנתחייבו להרים ראשם מעליהם ולכלותם כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור וכתיב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה'. ועתה הרם ראשם בגדולה שיהא שמך קרוי עליהם יותר משאר אומות והיינו דכתיב ונפלינו אני ועמך. א"ל הקב"ה אעשה לך מה שאמרת משל למלך שכעס על בנו ונשבע להגביה ראשו. שמע אוהבו של מלך הדבר ובא לפני המלך ופייסו אמר המלך לאוהבו מה אעשה משבועתי. א"ל אוהבו עשה אותו דוכוס או אפיפיור והגביה ראשו לגדולה. ועל זה ייס"ד הפי"יט אשרם להמלך תלוי ראש לשאת:

משה רבינו מלמד סנגוריה על עם ישראל ומבקש מה' שלא ישמיד את עם ישראל, משה רבינו מנמק את הבקשה- שה' ירומם את בני ישראל והם יהיו יותר מאומות העולם!

ואפשר לקחת את זה גם לחינוך ילדים,

כשילד עושה מעשה שלילי, האינסטינקט שלנו הוא להגיב בעונש הרתעתי, אבל לומדים כאן ממשה רבינו שהרווח החינוכי יכול להיות גדול יותר אם מעצימים את הכוחות החיוביים של הילד, ומראים לו שיש לו אחריות גדולה, ושהוא בן של מלך. ואז הוא מגייס את הכוחות שלו לדברים חיוביים.

כל בנ"א בעמ'י הוא חצי וכשמצטרף לכלל הוא שלם

וגם כל אחד צריך להביא מחצית השקל

אם אחד יחסר אז הספירה לא שלימה

כל יהודי חשוב לעמי זו השלמות כולם יחד

של הרב ראובן ששון, ששמעתי ביום שישי.

הפרשיות של תחילת הפרשה - מחצית השקל, כיור הנחושת, שמן המשחה וקטורת הסמים, כולן נכתבו כהכנה לקראת חטא העגל, וכולן מלמדות אותנו משהו ש'מכין רפואה לפני המכה' ואפשר ללמוד מהן איך לקום אחרי נפילה.

אז אני לא אכתוב פה את כולן (לא הצלחתי לשמוע את כל השיעור כמו שצריך).

אבל על מחצית השקל הוא אמר דברים שממש מתחברים ומוסיפים למה שכתבת.

עמ"י מורכב מהרבה פרטים, שכל אחד מהם בדרגה רוחנית אחרת. אבל כשמביאים מחצית השקל, זה מדגיש את הצד השווה בכולנו - לכולנו יש סגולה אלוקית שלא תלויה במעשים שלנו, ולא תלויה בדרגה הרוחנית שלנו, והיא תמיד קיימת.

והסגולה האלוקית הזו מבטאת את זה שאנחנו לא רק אנחנו בתור פרטים, כל אחד בפני עצמו, אלא אנחנו חלק - חלק מהעם שלנו, וגם מול הקב"ה יש לנו צד של חצי - בפנימיות אנחנו תמיד שואפים להידבק בה', אנחנו לא שלמים בלי החיבור אליו. כמו קשר בין איש ואישה שמתחיל מזה שהם במקור אחד, ולכן הרצון להתחתן הוא פנימי וטבעי בנו כי אנחנו מרגישים את זה שאנחנו חצי, כך גם הקישור שלנו לעמ"י ולקב"ה הוא קישור טבעי ופנימי שלא תלוי בלימוד או במעלות רוחניות, אלא הוא חלק מהסגולה האלוקית שקיימת בנו.

וזו חלק מההכנה שהקב"ה נותן לנו לפני חטא העגל, וגם ההכנה שאנחנו קוראים לפני פורים (בשבת הבאה, פרשת שקלים) - לא משנה מה הדרגה הרוחנית שלנו, לא משנה כמה חטאנו וכמה התרחקנו - תמיד יש בנו את הסגולה האלוקית שמבטאת את היותנו חלק מעם ה', תא אחד בגוף השלם של כנסת ישראל, שתמיד שייכת לקב"ה ורוצה לדבוק בו.

(וזו הטעות של המן, שחשב שאם עמ"י 'ישנו מן המצוות' אז אין בהם שום קדושה ואפשר להשמיד אותם. אבל דווקא הניסיון שלנו לפגוע בנו עורר את הנקודה האלוקית והביא לאחדות בעמ"י ולחיבור מחודש עם הקב"ה בקבלת התורה מרצון).

אבני דרך שאלות על הפרשה

תשובות לפי א' ב'

יש ספר פיצוחים שזה רמה גבוהה עם רש"י

ממש יפה

אנחנו בסעודות קוראים ומפצחים את החידות

עכשיו סיימתי לתלות את המכונה האחרונה מהחג.

ממש מטריף אותי הקטע של לא לכבס בחג.

סיימתי היום לכבס את כל הכביסה של החג כולל דפנות הסוכה, אלופת העולם שאני (מרימה לעצמי, כי אף אחד לא מתלהב פה מהאירוע)

אחרי שלא הייתי בבית ראשון שני

עכשיו כבר רואים את התחתית של הסלים אבל יש עוד מכונות לקפל כבר..

למרות שלא היה לי כ"כ הרבה כביסה כמו שאת מתארת, כי כיבסתי פעמיים ביום המועד,( ועוד כל יום מכונה עם בגדי ומצעי פיפי מצחינים) אבל עדיין לא הגעתי לקרקעית כי הבחילות ממש מקשות עליי, כל התעסקות עם הכביסה זה פשוט בעעעע והריח של המרכך כביסה עושה לי בחילות יותר מהריח של הכביסה המלוכלכת.... אז שה' יתן לנו כח לסיים עם ההר הזה בשמחה ובטוב לבב!

בדברים מעוררי בחילה

אני בהריון הראשון שלי איזה 3 חודשים כיבסו אצלנו ללא מרכך.

כל פעם שהרחתי מרכך כביסה טסתי להקיא את הנשמה....

אני לאט לאט בצעדי צב..

אבל ב"ה מתקדמת

(אבל משפחה קטנה משמעותית משלך וגם כיבסתי בחג פספוסים)

לק"י

אצלינו היבשת הוצפה במי ביוב (זה קורהה לפעמים, שיש הרבה מים באמבטיה, ואז הביוב גולש. יודעת שזה דורש טיפול).

בחסדי שמים הרצפה היתה ריקה כמעט לגמרי מבגדים.

@מכחול - תודה😊

@אמאשוני - מסכימה איתך. לפעמים אני מרגישה שאין לי מנוחת חול המועד כשאני רואה (ומריחה🤢) את הערמות... אבל בעלי אמר לי שזו לא המנוחה, אא המלאכה. אז מי אני שאגיד אחרת מההלכה

@מתיכון ועד מעון - אלופה! יריעות הסוכה שלנו עדיין מחכות בסבלנות במרפסת... אבל אני מרגישה בסדר עם זה, כי רק אתמול בעלי גמר לפרק סופית את שתי הסוכות שלנו...

@בוקר אור - לקיפול בכלל עוד לא הגעתי... וגם לא אגיע, כי אני לא מקפלת, אבל אני כן ממיינת בתוך סלסילות בארונות, וכרגע הבגדים נמצאים בעמדת המיון לפי ילדים באמבטיה, והסלים שם כבר עולים על גדותיהם...

@באתי מפעם - כיבסתי רק פעם אחת, בכביסה קצרה, מכנסיים צואים. ובעלי אמר לי לא להכניס שום דבר מעבר, אפילו לא את סמרטוטי הרצפה... (באורח נס הם לא התמלאו בזבובונים במהלך הזמן הזה) היו עוד בגדים ומצעים ובובות שהתמלאו בצואה מהורדת הטיטול היומית של הקטנה, אבל זה היה רגע לפני שמחת תורה, אז רק שטפתי במים...

@השקט הזה - מקווה שאת מתקדמת בצעדי צב ים, כי צב רגיל לא יכול לשחות בים הכביסה

@יעל מהדרום - וואי, מי ביוב זה איום ונורא... באמת נס שלא היו בגדים על הרצפה. (ואין, הכביסה מוציאה ממני דברים טובים, על כל הקושי והסירחון אוהבת להמשיל עליה מגוון משלים... האמת שלפני שלוש שנים כתבתי שיר שלם על כביסות ומלחמה...)

@מוריה - ראיתי את התמונה הזו בסטטוסים, והזדהיתי מאוד - חוץ מזה שההר שלה מסודר מדי

בלי להכיר אותך

כשסיימתי את רוב ההר, בישרתי בקול תרועה שגיהצתי וקיפלתי שמונה מכונות!!

אבל עכשיו אני יכולה להגיד שהמצעים של החדר ילדים גם נקיים פרוסים על המיטות, והשמיכות שבילו בסוכה מתייבשות.

(וחזרנו לשגרה שכל הזמן יש מי שמתחבק לו בסלי הכביסה

ומה הכוונה בסוגריים?🫢

אחרי המקלחות מזכירה לילדים לשים את הבגדים שלהם להתחבק בסלים ולא להשאיר אותם מבויישים על הרצפה...

(הילדים פה הם מהזן הנדיר שצריך כל יום להזכיר להם דברים בסיסיים שכאלה)

כי גם הילדים שלי מהזן הנדיר הזה (היחיד שמקפיד באדיקות להכניס את הבגדים שלו לסל זה הבן הגדול שלי, שעל הרצף🤭)

אני קיפלתי היום כמעט הכל

נשאר סל אחד

מרגישה בסחרחורת

לא עומדת בקצב כי כל לילה עושים לי כאן שמחה וששון

הבת שלי מגדילה לעשות

פעמיים כי טוב

גם במיטה שלה

וגם במיטה שלי.

שנאמר כל המרבה הרי זה משובח

ולכן אחים שלה גם הם לא משאירים מיטותיהם יבשות חלילה וחס

וטטרה

את יכולה להרים את החולצה ולהניק כשהבטן מכוסה בזכות הגופייה

ואפשר גם לקנות שמלה קלילה עם כפתורים ואז אפשר לפתוח להנקה.

וואי זה משפיע מאד. היה לי מישהי לידי בחדר שהתלבשה התאפרה כאילו היא מארחת בחג עכשיו חח

קינאתי בה ממש

רק עקבים היה חסר לה 😂

אבל לא יצא לי שבבית חולים התלכלכתי (כי זה זמן שאני חרדתית שירותים אני שותה גלונים בשביל ההנקה והולכת לשירותים כל חצי שעה כי מפחדת מעצירןת😅)

או חצאית וחולצת פוטר/טישרט

זה משנה עולמות הקטע של הלבוש, בימים אחרי הלידה אני לא מתפקדת כ"כ אבל אחת האחיות/אמא שלי אם היא איתי עוזרת לי להתלבש, להבריש את השיער (בימים האלה שמה כובע קליל ולא מטפחת קשירה מסובכת) ולהתאפר קצת

מחזיר אותי לחיים בהרגשה (למעשה גם לפני וגם אחרי אני במיטה אבל התחושה והפוזיציה שונים כל כך).

ואפשר גופיה מתחת, ואז כשמרימים את החולצה, לא חושפים את כל הבטן.

אני לובשת אותם לפעמים גם בימי שישי כשמנקה את הבית, וגם מעל הפיג'מה כשיורדים למקלט

קניתי כאלה זולים (150 ש"ח בערך), ומבחינתי זה היה לגמרי משתלם. לבשתי אותם גם בימים שאחרי השחרור מבית החולים.

הכי נוח לי עם החלוקים של הבית חולים אבל באמת זה לא הכי צנוע וגם זרוק כזה.

אז חלופה שנוחה לי זה חצאית קלילה עם גומי רחב (שלא תציק כשהכל רגיש אחרי לידה) וחולצת גלופה, שבעיקרון אני לא הולכת איתה ביום יום אבל היא הרבה יותר צנועה מחלוק בית חולים (למרות שהפתח שלה רחב, הוא לא רחב כמו של החלוק)

אני תמיד מזמינה משיין כמה וזה ממש כיף

הלידה האחרונה הייתי במצב לא הכי טוב ולא החלפתי מהבגד של הבית חולים והרגשתי רע מאוד

חלוק קשירה כזה שקושרים מעל הבגד, ואז את עם הפיג'מה של הבית רפואה אבל אם את מסתובבת במחלקה או מארחת אפשר בשניה לקשור מעל

מאמינה שאפשר להזמין בשיין כאלה, וגם ראיתי בשיין שמלות הנקה חמודות בסביבות 50 שח שאפשר גם להשתמש בהם אח''כ בתור שמלת בית...

לא מזמן קניתי והן פשוט נוחות.. זה שמלות שאני לא אסתובב איתן בחוץ אבל מצד שני לבושות ולא נראה פיג'מה או חלוק.

המחיר פצצה 70 שח. ואני חורשת עליהם בבית

מצרפת לך קישור שמלת הנקה חלקה

חולצה רחבה עם פתח סגור מספיק או דברים אחרים שכתבתן במחיר זול, לא בשיין?

לא אספיק להזמין משיין.

וזויה מזמן לא עולה עלי.

התלבטתי אם לנסות להזמין לארג' אבל יש לי הרגשה שזה לא מספיק גדול באמת.

האמת אני לרוב עם החלוקים של בי''ח ואחרי קיסרי.

וגם לא אקום לאורחים.

מי שבא לבי''ח שישא בתוצאות 🫣😁

יותר חשבתי לכיוון של הבית בימים הראשונים אחרי הבי''ח.

באמת קטנה

ובחברות אחרות אני לוקחת m - l תלוי בגזרה ואם אני רוצה רחב או לא

לשים משהו מתחת.

תודה!

וכשהנקתי הרמתי את השמלה והתכסיתי בשמיכה עד התינוקת..

לי זה היה אחלה.

תכלס, חלק מהזמן כן נשארתי עם החלוק של הבית חולים כי בסוף זה באמת הכי פחות מציק אחרי לידה והכל

אבל הוא היה לי קצת חשוף מידי אז שמתי מתחת טישרט

והקפדתי על מטפחות אמיתיות ויפות וממש לקשור

זה היה לי סופר משמעותי ועשה הרגשה טובה.

זה נותן תחושה הרבה יותר נעימה וטובה.

מביאה איתי חצאיות רחבות, חולצות נוחות (אפילו חולצות גלופה זה אחלה)

הלידה שהייתה בשבת, אפילו התלבשתי בבגדי שבת כבר בחדר לידה, לפני שעליתי למחלקה.. זה פשוט תחושה אחרת..

אחרי לידה הרבה פעמים לי היה דימום מוגבר ואז אחרי כל פעם שהלכתי לשרותים או שהתקלחתי (בערך באותה תדירות) הייתי מחליפה חלוק ומגבת ואמורת לעצמי בהנאה איזה כיף שלא אני מכבסת.

האמת שבמרבית הלידות גם כמעט לא היו לי מבקרים ומי שהגיע לא היה לי אכפת איך שיראה אותי

ממש לא התחשק לי ללכלך בגדים שלי

לבשתי חלוקים של בית חולים ומעל חלוק מהבית

מבחינתי הפינוק הכי גדול זה כביסה שלא אני מכבסת, ואוכל שלא אני מכינה.

ואת שניהם מקבלים באשפוז אחרי לידה😁

עם ילד שמקבל ברזל מאז שהוא נולד עד עכשיו, כשהוא כמעט בן 3.

עוזר להצמיד לפעילות קבועה, או לתת בזמן קבוע.

לי זה עוזר לתת את שניהם במקלחת (מקלחת כמעט כל יום ואם יום מתפספס אז לא נורא)

תמיד נתתי באמבטיה או תוך כדי שמלבישה.

מבחינתי שמכינה טיטול, בגדים, מכינה גם את זה.

רעיון להצמיד לפעולה קבועה.

תודה!

ואפשר לתת ברזל וויטמין די ביחד?

אני אפילו אוהבת, כי השומניות של הויטמין די על הכפית, עוזרת גם לברזל להחליק (שמה על הכפית קודם ויטמין די ומעליו ברזל ונותנת ככה).

ובגלל שהברזל מאוד מלכלך אני אוהבת לתת באמבטיה את הכל.

אם אין לך יד פנויה לזה, אולי כדאי לקנות פלסטיק פשוט כזה שהם שוכבים עליו באמבטיה.

יש להן על מה להיות במקלחת.

רק שלא רק אני מקלחת. 🫣

למשל כשמכינה סנדביצים בבוקר, ובמקרה זה גם ממש ליד...

או בערב כשמארגנים ארוחת ערב

אחר כך כבר לא התאפשר.

כי אם זה קבוע על השולחן, הילדים יתעסקו עם הבקבוק וישברו אותו.

תודה

בה אני לוקחת כל מה שצריכה- ויטמינים, גלולות, קפסולות להגברת חלב..

מרגישה שצריכה את הקופסאות האלה של הזקנים לאחסנת כדורים באופן יומי😅

יש לי בשידת החתלה ונותנת לו כל בוקר

ככה זה לא התפספס

ומרצ אותו שם עם כפית שיהיה מוכן.

ויטמין די בשידת החתלה כל בוקר נותנת כשמארגנת

לא בפנים ששם מאתגר יותר

יותר לכיוון ראש העין, פתח תקווה

פשוט כתבה לא מאותגר בטחונית. אז זה כן.

והיא לא כתבה בכלל לא אלא לא מאד

אני לא חושבת שאחיה עונה להגדרה מאד מאותגר בטחונית

יש יישובים ככ ככ ככה יותר..

לא עוברים דרך כפר ערבי בדרך, והוא בתוך גוש של יישובים יהודיים

בסוף כל הארץ מאותגרת בטחונית אבל יש יישובים שיותר ויש שפחות. ראיתי שכתבה עשהאל אז אחיה לא נראה לי יותר מאתגר מעשהאל. אבל כן יש יישובים שיותר קרובים למרכז ולצפון נניח שהם פחות מפחידים ביום יום.

(כמובן שבסוף מי שגר שם מתרגל ולא מפחד אבל זה תלוי כל אחד מאיפה באה וממה מפחד)

אבל אולי שווה לברר על מבוא חורון

בהצלחה!

ליד יריחו מקימים יישוב חדש בשם אלישע ומחפשים עבורו משפחות עדיין.

נשמע כן מאותגר ביטחונית.

לפותחת- אולי שבי דרום?

משמעותי להתפתחות! הרי עד שבוע 36 העובר נחשב לפג, ויש לזה משמעויות והשלכות. לי בשלוש הלידות האחרונות היו צירים מוקדמים בשבועות 32-35, כל תינוק בשבוע אחר, והתאמצו מאוד למנוע אותן בביהח. כולם נולדו בסוף בשבוע 39 פלוס

חוץ מלנוח ולשתות…

לכן אני אומרת

כבר לא נותנים זריקות להבשלת ריאות.

לי נתנו ב36.. תלוי מאוד בבית חולים

עד לשבוע 36-37

כי בכל זאת זה לידה מוקדמת ועלולים להיות סיבוכים.

לא הייתי משחקת עם זה.

כן מנסים לעצור לידה.

אם יש ציר פה ושם הייתי פשוט נחה ושותה מים אם זה ממש הופך לסדיר אז צריך להיבדק בהקדם לפחות עד שבוע 36.

לי היה צירים בשבוע 34 כל שתי דקות, צפופים וכואבים, ברמה שהייתי בטוחה שאני יולדת באותו לילה (זה היה ברמה שבלידות הקודמות היה לי ככה בפתיחה 7-8) וברוך ה' עצרו אותם במיון יולדות ונולד חודש וחצי אחר כך.

אני הייתי ממש בלחץ מזה, כל הדרך לבית חולים רק בכיתי "אני לא רוצה ללדת עכשיו"

ולא הייתי מיובשת בכלל, שתיתי מלא באותו יום אבל בכל זאת הנוזלים בבית חולים עזרו, האחות גם אמרה משהו על איזה חומר ששמים ביחד עם הנוזלים אבל אני לא זוכרת מה זה היה.

ברור שללכת להיבדק

אני בתם ככה חושבת לי להנאתי😅

מעניין מה שמים בנןזלים

אני אשאל אץ הצט!

מכירה כאלה שהסתבכו וכן הגיעו לקשיי נשימה ואפילו נקזים בריאות של התינוק

זה שבוע שלא אמורים ללדת בו

והיה מונשם.

ב"ה לא היה נזק לטווח ארוך.

כשהלכתי עם צירים מסודרים והתקצרות צוואר "את שבוע 34, כבר לא עוצרים לידה, אנחנו יודעים איך לטפל בתינוק"

יופי שיודעים, עדיין עדיף לתינוק להיוולד מאוחר יותר...

מזל שרופאת הנשים חשבה כמוני והוציאה לי את כל המכתבים והמסמכים שיכלה כדי שיאשרו לי שמירת הריון (שבאמת אישרו) ונחתי ממש ממש ממש וב"ה נולד בזמן.

מנוחה ושתייה משמעותיים מאוד, וכל יום נוסף בבטן שווה לתינוק פחות מאבקים בריאותיים בחוץ.

מובילים ללידה, לא עדיף שזה יקרה בבית החולים?😅

בטח בשבוע כזה

נראה לי סיבה מספיק טובה ללכת להיבדק

או לפחות לעכב אותה כמה שאפשר. בעיקרון כבר לא נותנים בשלב הזה זריקה להבשלת ריאות, אבל אולי יש סיכוי שיחליטו שכן. (אני הגעתי בשבוע 33+6 ונתנו לי את הזריקה. בפועל ילדתי יום אחר כך, כשכבר היה שבוע 34)

בכל אופן, אולי צריך גם לבדוק למה יש צירים בשלב מוקדם יחסית. ואולי מכיוון שהעובר עדיין קטן, רוצים לעקוב יותר ולראות שהוא לא נכנס למצוקה.

בקיצור - בהחלט ללכת לבדוק בשלב כזה של ההיריון.

העיקר שיהיה בקלות ובבריאות ובידיים מלאות!

עצרו את הלידה עם אוטיסיבן והייתי מאושפזת שבועיים.

שחררו אותי ב35 הביתה ותוך 3 ימים חזרתי ללידה עם צירים. הם אמרו שבשבוע כזה לא מפסיקים את הלידה אבל גם לא עוזרים לה ( כלומר לא מוסיפים זירוז). פתאום הפסיקו הצירים אחרי 12 שעות. השאירו אותי להשגחה ללילה במטרה לשחרר בבוקר. אבל בבוקר התחיל ציר אחד חזק שאחריו כבר הייתי פתיחה מלאה ותוך כמה דקות ילדתי (מזל שהייתי כבר בביח)

34 זה פגיה עדיין.

הריאות עוד לא בשלות, יש עוד דברים שמתפתחים בסוף. לידה בשבועות האלה מעלה סיכון לקשיי התפתחות, תקשורת, קשב ולמידה. לדעתי לאחרונה יצא מחקר שמשבוע 37 ואחורה, כל שבוע מעלה יותר סיכון סטטיסטי לקשיים הללו. יותר קשיים בהנקה כי עוד לא סיים להתבשל רפלקס המציצה ועוד.

ב''ה הרפואה מפותחת וניתן לטפל היטב בתינוקות והכל עשוי להיות כמובן ובע''ה בסדר גמור, אבל זה לא דבר חיובי ולא דבר להקל בו ראש בכלל.

עשויות להיות לזה השלכות לכל החיים.

אם יש צירים לגמרי ללכת להיבדק, לקבל עירוי או מה שצריך ולנסות לעצור אותם ולדחות את הלידה. כל יום ברחם הוא מתנה.

שיכולים להוביל ללידה, צריך בכל מקרה להגיע להיבדק. כדי בשלב מוקדם ינסו לעצור את הלידה, ובשלב יותר מאוחר יילדו בבית חולים.

אם זה צירים שלא מובילים ללידה, ואין מה לעשות, אז אין טעם ללכת.

ואם לא יודעים, אז בכל מקרה צריך לבדוק.

ברור שללכת להיבדק -

1. נותנים תרופה לעצור צירים, הבשלת ריאות וממש חשוב - מגנזיום ששומר על המוח של העובר בשלבים האלו, בעיקר מפני שיתוק מוחין. ממש קריטי לקבל אותו

2. בשלב כזה בגלל שהעובר קטן לידה יכולה להתפתח ממש מהר ואז העובר שהוא פג חייב עזרה ולא כדאי ללדת אותו מחוץ לבי"ח

3. בשלב הזה הם עוד מחליפים מנח ומתהפכים ואם העובר לא במצג ראש זה ממש מסוכן

ניתאי זה שם כבד בעיני.

שני אהרון- שאיתמר היה הבן של אהרון, לי אישית זה היה מפריע שניהם ביחד אבל זה ממש אישי

או כל שם שלא מתחיל באות א', שתי שמות באתה אות זה לא מתגלגל טוב על הלשון

ואגב גם איתמר ואיתי זה שמות תורניים.. מהתנך

השם ניתאי מעלה לי אסוציאציה ראשונית לבנג'מין ניתאי ועלי אישית הפרסונה לא חביבה.

אבל זה עניין של טעם.

אם השם השני הוא תורני

אז נראה לי הייתי הולכת על איתי שזה יותק קליל ויותר קצר...

למרות שלא מתחבר לי עם עוד שם

אבל השם עצמו מהמם

אז הייתי הולכת על איתי דווקא

וכשחסר לוקחים משם. לא חדש.

שמאבד ומפוזר... יש לי ילדים כאלו וכאלו.

צריך להתבונן ולראות ממה נובע.

אם מזלזול - צריך באמת לחדד את עניין השמירה על רכוש.

אם הילד רחפן ולא שם לב זה בטח פוגש אותו בעוד מקומות בחיים.. וצריך לחשוב על אסטרטגיות של ארגון, אחריות עצמית לבדוק מה חסר לי כל ערב ומה צריך למחר וכו'

הכל כמובן בהתאם לגיל והיכולת.

גם לי יש ילדים כאלה

האמת שאני לא ממש מתרגשת מבינה שזה חלק מהגיל

כמו שכתבת אני גם הדבקתי שמות על כלי הכתיבה שלהם

אבל זה מעצבן.

היום למשל הבת שלי לא מצאה את המחק. אמרתי לה שתחפש טוב. אחרי שהיא התייאשה מצאה אותו במקרה בתוך הקלמר...

שניה אח"כ מצאתי טוש שלה על הרצפה. אמרתי לה שתיקח אותו. כמובן שהוא נזרק בתיק ולא הוכנס לקלמר

אני מרגישה שחוץ מזה שהילדים שלי רחפנים, ואין לי מה לעשות עם זה, הם מאוד מזלזלים בציוד בגלל השפע שקיים.

מחקים לפעמים לא שורדים שבוע, והמחיר שלהם הוא אפסי אז לכאורה לא נורא, אבל מבחינה חינוכית זה גרוע בעיני, אז משתדלת להיות 'על זה' , לתזכר , להרים בסיום של.ב, להגיד להם שחיפשו, להגיד שאסור לזלזל ברכוש וכו'... נקווה שזה יטמע...

אז הם לא מתאמצים

גם לילדים שלי זה קורה כשהם יודעים שיש שפע האמת

עם קשיי התארגנות, וכמובן מאבד חפצים.

אני מנסה לעשות מה שאפשר כדי לעזור לו לשמור על הציוד.

כתבתי שם על כל פריט.

באמת על מחק פחות אפשרי. אם זה מה שעוזר, אפשר לקנות מחק שמגיע עם מחזיק או כמו עט כזה של מחקים. זה הרבה יותר קטן, אז כדאי רק אם לא יאבד כל שנייה.

קניתי לו קלמר עם סקוץ' בפנים. (עם תא אחד שיכול להתחלק לשניים עם סקוץ').

וחיברתי לו בסקוץ' דבק סטיק, מספרים, סרגל ומחדד. זה עוזר להחזיר כל דבר למקום.

כתבתי על הרוכסן של כל תא מה צריך להיות בפנים, ואני עוקבת כל כמה ימים לראות שיש לו כל מה שצריך.

הכנתי לו קלמר נוסף לבית, כדי שבבית הקלמר ישאר כל הזמן בתיק, והוא לא יוציא אותו בשביל להכין שיעורי בית ולא יחזיר לתיק.

בקבוקים הוא משתמש בבקבוק פשוט של מים מינרלים, ואם נאבד זה לא נורא. דואגת שיהיה מלאי בבית.

לכתוב שם על סוודרים, מעילים וכד'.

וגם על ספרי הלימוד.

צריך לראות אם ילד מאבד הרבה חפצים בגלל קושי, ואז לנסות למנוע אבדות ולדאוג למלאי לתחלופה.

או שזה יותר בגלל עצלות וחוסר אחריות, ואז אולי יעזור להעביר לילד את האחריות ולתת להם להתמודד עם ההשלכות, ולא מייד לתת להם חדש במקום.

זה תלוי גם בגיל של הילד.

לשלוח אותם בלי ציוד זה סתם מפריע ללמידה שלהם

לדרוש מהם לחפש טוב לפני שמחליטים שאין.

ללכת לקנות לבד ציוד חדש/ לקנות מכסף שלהם.

אם זה לא משהו שחייבים, שיסתדרו בלעדיו.

ואם זה משהו הכרחי אפשר לתת תחליף יותר פשוט.

הבת שלי בכיתה א שנה שעברה איבדה די הרבה. לדעתי זה כן קצת התמתן בהמשך השנה (ובכל זאת מתחילת שנה השנה היא כבר איבדה דברים)

מאמינה שעפ יותר ילדים בבית ספר יש יותר הוצאות, אבל אני באמת קענה סטוקים (ובודקת קודם בקלמר ובתיק שהיא לא פספסה את זה)

אפ יתאים לכם, אולי תקני דברים פחות שווים ואיכותיים שמי שמאבד לוקח מהם. ככה יעלה פחות כסף ואולי גם להם יהיה יותר אינטרס לשמור (לא יודעת באיזה גיל הם..)