הבת שלי (בכיתה ה') סיפרה לי משהו שקורה בכיתה שלהבארץ אהבתי

שמצריך התערבות של המורה (ילדה שכולן חושדות בה שהיא גונבת לאחרות ולכן אף אחת לא מדברת איתה).


 

הקשבתי, התאפקתי לא לענות לה מיד מה אני חושבת (היא סיפרה בתור מי שגם כועסת על אותה בת. התאפקתי לא להתחיל לדבר איתה על חשד בכשרים ועל כמה זה משפיל כשאף אחת לא מדברת איתך, וכו'. אני כן רוצה להעביר לה את המסר הזה, אבל רוצה להשאיר לה ערוך פתוח לשתף אותי, אז בינתיים לא הגבתי ורק שמעתי).


 

אבל חוץ מהתגובה שרציתי להגיב אליה, היה לי חשוב ליידע את המורה. מתוך דאגה לאותה בת.

לא אמרתי על זה כלום, אבל כשסיימנו לדבר, הבת שלי ביקשה ממני שאני לא אגיד כלום למורה או ליועצת. בהתחלה ניסיתי להתחמק (לא להבטיח שאני לא אגיד, אבל גם לא להגיד מה אני מתכוונת לעשות), אבל היא כנראה קלטה שאני לא אומרת שוב דבר מחייב אז היא ממש התעקשה וביקשה. אז ניסיתי לדבר איתה על זה ולהבין למה זה כל כך מפריע לה, זה לא משהו שקשור אליה אבל חשוב לי שהמורה תדע כדי לדאוג לאותה בת. והיא אמרה שהיא חושבת שהמורה כבר יודעת, וגם מצד שני היא חוששת שאולי אם נערב את הצוות יחליטו להפסיק לחלק את המדבקות, וכו'. היא גם חזרה ואמרה שהיא שיתפה אותי סתם כדי לספר לי, כמו שהיא מספרת לי שהיה לה מבחן, ולא כדי שאני אעזור לה, אז אני לא צריכה לעשות עם זה שום דבר. אמרתי לה שהסיבה שאני רוצה לשתף זה לא בשבילה אלא בשביל הבת, אבל עדיין היא לא רצתה שאני אספר.

בכל מקרה, סיימנו את השיחה בלי שהתחייבתי לשום דבר, ואחרי התייעצות עם בעלי שלחתי הבוקר הודעה למורה וסיפרתי לה על העניין. אם היא יודעת - אז זה לא משנה שסיפרתי. ואם לא - זה חשוב שהיא תדע, גם אם הבת שלי לא רוצה שאני אגיד.

 

 

עכשיו המורה שאלה אותי מי הבת. מה שאומר שהיא לא יודעת עד הסוף מה קורה, גם אם הכירה חלק מהסיפור.

הבעיה שאני לא יודעת בעצמי מי הבת (כשהבת שלי סיפרה לי, היא נזהרה מלהזכיר שמות, שלא יהיה לשון הרע...).

אני מתלבטת עכשיו אם נכון לשאול אותה (והיא תבין מזה שכן בחרתי ליידע את המורה, כי אחרת אין שום תועלת בזה שאני שואלת אותה). או שעדיף להגיד למורה שתברר בדרך אחרת.

מה אתן אומרות?

(האמת שאני חושבת שחשוב שהיא כן תבין שיש דברים שחשוב לספר. מבחינתי אין פה פגיעה באמון או משהו כזה כי היא לא סיפרה משהו אישי על עצמה שאני הולכת ומספרת לאחרים. וחשוב לי שהיא תלמד שיש דברים שחשוב לספר גם אם אנחנו חוששים מההשלכות. אבל מצד שני אני חוששת שהיא לא תבין את העניין, וכן תחןוה את זה הפגיעה באמון, וזה ימנע ממנה לשתף אותי בעתיד)

אני חושבת שנהגת נכוןיראת גאולה

והייתי עונה למורה 'לא יודעת'.

שהיא תמצא את הדרך לבדוק את זה, זה לא אמור להיות לה מסובך.

תודה לך!בארץ אהבתי
בדיוקפה לקצת

ולא הייתי מספרת לבת שדיברתי עם המורה כדי לא לפגוע באמון שלה.

אם אני הייתי במקומה והיית מספרת לי שדיברת למרות שביקשתי שלא אז לא בטוחה שהייתי חוזרת לשתף אותך וסומכת עלייך.

איזה אמא רגישה אתברונזה

אולי כדאי לשבת עם הבת שלך בזמן ששתיכן רגועות ולעלות שוב את הנושא ולהגיד לה את נקודת המבט שלך ולהסביר כמה הילדה סובלת כשהיא גונבת וזה יכול להשפיע על ההתנהגות שלה בעתיד ובהווה וחבל

תנסי להסביר לה שאתם לא נג הגנבת אלא בעדה, רוצות שיהיה לה טוב

כי עם טיפול טוב היא תצליח לצאת מהעניין

לכן כדאי שתפני למחנכת ותסבירי לה את זה

ואולי אפילו תשאלי את הבת שלך אם לכתוב למחנכת שעדיף שלא ידעו שאת האמא שמסרת את השם (כאילו הילדה לא יודעת שדיברת עם המורה)

ואז תכתבי לה את השם

שהבת שלך לא תדע שדיברת עם המורה בכלל לפני

תגיעו ביחד למסקנה שבשביל לעשות טוב לאותה ילדה כדאי לכתוב למחנכת

תודה רבה! זה רעיון...בארץ אהבתי
את ממש צדיקהפליונקה

אבל האמת, אני הייתי נותנת למורה לגלות בעצמה.

הבנות בגיל הזה רבות ושוכחות ועוד פעם רבות, אם זה לא משהו מתמשך שממש עובר כל גבול, הייתי נותנת להן להסתדר.

גם לגבי מורה, היא אמורה לדעת שיש גניבות בכיתה. וגם הייתה אמורה לדעת שבנות לא הולכות לשיעור אחרון ביום מסוים. אז יש לך שתי אופציות. או שמורה היא ראש קטן ולא בטוח שהיא כתובת , או הסיפורים הם טיפה יותר קטנים ממה שנדמה לנו.

לא מתיימרת להיות צודקת , אבל אם בנות באמת יודעות שילדה גונבת , לא סתם כי הן לא אוהבות אותה, לא תמיד נכון לדרוש לדון לכך זכות , לא לחשוד וכו' , לפעמים עדיף להתרחק באמת מאותה ילדה. 

תודה רבה!בארץ אהבתי

האמת שלגבי הסוף אני לא מסכימה.

יש למורה אחריות חינוכית על הילדה. אם זו היתה הבת שלי, הייתי רוצה שיעזרו לה לצאת ממעגל הזה (כמובן בשיתוף איתי, לא כל האחריות היא רק על המורה). ילדה שגונבת בגיל הזה ממש לא חייבת להמשיך במסלול הזה. אבל אם כולן יתרחקו ממנה ואף אחד לא יעזור לה לצאת מהמקום שהיא נכנסה אליו, החיים שלה יכולים להמשיך למסלול לא טוב.

אני מסכימה שאם הילדה גונבת אז הבנות לא צריכות רק לדון לכף זכות וכו'. אבל הצוות החינוכי צריך לדעת מזה כדי שהמצב שלה הילדה ישתנה.


ואני לא מספיק יודעת מה המורה ידעה, כי לא דיברתי איתה אלא רק שלחתי הודעה. אבל אני כן סומכת עליה כדמות חינוכית, ומקווה שהיא באמת תדע לקחת את זה למקום נכון ולטפל בעניין כמו שצריך.

את צודקתפליונקה

חייבים לטפל ולעזור, ויכול להיות שילדה הזאת בכלל לא גונבת , אבל אם את מרגישה שמשהו שם לא בסדר, זה לא אמור להיות על חשבון ילדים אחרים. אסור להם להעליב אותה אבל לא בטוח שכדאי להתחבר איתה. לפחות עד שאת לא יודעת יותר פרטים. ויכול להיות כל דבר..

לגבי מורה , היא אמורה לשים לב על אווירה בכיתה ולדעת מה קורה ( אם יש ילדה שלא מדברים איתה, אין מצב לא לשים לב). אני כן הייתי כותבת לה שלבת שלי נעלם כך וכך דברים ושיבדקו את העניין. ממש לא הייתי נכנסת לעומק. גם כי יכול להיות שאת צודקת וסתם חושדים בילדה , וזה בכלל מישהי מכיתה אחרת , וגם כי לא הייתי רוצה שהיא תחשוב כל מיני דברים על בת שלי .

לדעתי היה חשוב ליידע את המורהחילזון 123

הבת שלך גם לא חייבת לדעת שיידעת אותה.

למה שהמורה תפסיק לחלק מדבקות בגלל גנבות?


וחוץ מזה המורה כבר יכולה בקלות לבדוק את הנושא, ומי הבת וכו' אם תוציא כמה בנות לשיחות אישיות ותדבר איתן.

תודה רבה לכל המגיבות! שאלת המשךבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ב באדר א׳ תשפ"ד 21:49

בעצתכן, וגם אחרי התייעצות עם בעלי, כתבתי למורה שאני מעדיפה לא לשאול אותה, ושתגלה בדרכים אחרות מי הבת.


 

עכשיו אני מנסה לחשוב איך אפשר לשנות את הגישה של הבת שלי בנוגע לשיתוף צוות חינוכי.

אני שמחה שהיא מרגישה בנוח לשתף אותי בדברים. אבל זה די מתסכל שהיא כמעט תמיד מסיימת באזהרה של 'אל תספרי על זה למורה'.

ופה זה אפילו לא משהו שאמור להביך אותה. זה בנוגע לילדה אחרת בכלל.


 

חשבתי לנסות להעביר את המסר הזה דרך סיפורים על מצבים שהשיתוף של הצוות החינוכי עזר לשנות את התמונה לטובה. זוכרת שקראתי כל מיני סיפורים כאלו, אבל לא זוכרת את הפרטים.

אז מי שיש לה סיפורים שיכולים להתאים, או עצות אחרות בכיוון, אני אשמח לשמוע...

אני חושבתריבוזום
ש@קמה ש. שיתפה על התנהגות קשה כלפיה שפסקה בעקבות התערבות של המורה
נכון 🙂, וחשבתי על זה מיד כשראיתי את השאלה שלקמה ש.

בס״ד


בארץ אהבתי.


באמת סבלתי מאד במשך תקופה של חודשים רבים ושיחה אחת (!) של המורה הצליחה לשים קץ להתנהגות של אותן הבנות שהתעללו בי. את הסיפור המלא כתבתי כאן:

ילדה בת 11 שרוצה להיעלם מן העולם (התעללות בבית הספר) – כי נפלתי קמתי


ומסכימה עם קודמותיי שזאת הזדמנות להסביר לילדה שיש מצבים בהם צריך שמבוגרים יכנסו לתמונה. אפשרות אחת זה לנסות לשכנע אותה באמת דרך סיפור או הסברים.


אפשרות שנייה זה פשוט *ללמד* אותה שיש מקרים בהם צריך התערבות של הורים ומורים. כמו שמלמדים ששתייה חמה יכולה לגרום לכבייה. וכמו שמלמדים איך תופרים כפתור או אופים עוגה ועוד כל מיני דברים. פשוט להסביר שלפעמים צריך מבוגרים בתמונה. בצורה פשוטה, מתוך אמונה ברורה בתוכך שזה הדבר הנכון לעשות במקרים כאלה 🙂. לפעמים זה יותר יעיל מהסברים ארוכים. ולפעמים השילוב של השניים הוא המנצח…


בהצלחה!!!!

וכל הכבוד על כל המחשבה והרגישות! ❤️

תודה לך!בארץ אהבתי

וחיבוק על מה שעברת, למרות שקראתי את זה כבר פעם, כואב לקרוא סיפור כזה. ב"ה שזה הסתיים בטוב, וגדלת משם להיות האישה המדהימה שאת...❤️❤️❤️


האמת שאני מבינה את הנקודה שאת כותבת (באפשרות השניה שהצעת - ללמד אותה על מצבים שחובה לערב מבוגר). לכן התלבטתי אם כן הייתי צריכה ליידע אותה שאני משתפת את המחנכת, ולשאול אותה מי הבת - כי המסר הזה באמת חשוב בעיני.

מצד שני, זה לא שהיא שמרה לעצמה. היא כן שיתפה מבוגר - אותי. למה היא חששה שאספר למורה? אני לא יודעת, אולי כי היא מרגישה שהמורה לא באמת תדע לתת מענה, אולי כי היא חוששת שזה יביא להשלכות לא טובות, אולי סתם זה מביך אותה. לא יודעת... אבל היא כן שיתפה, ומכאן אני כבר לקחתי אחריות ושיתפתי הלאה את המחנכת.

את חושבת שכן יהיה נכון לחזור לזה ולהגיד לה שזה מקרה שחובה לשתף את הצוות החינוכי? אני באמת מתלבטת... (מתלבטת בעיקר אם היא מספיק בוגרת כדי להבין את זה. כי אם לא - זה יכול לגרום לתופעה הפוכה, שהיא כבר תפסיק לשתף אותי, מחשש שהכל יעבור למחנכת...)

סליחה על הדיליי!קמה ש.

בס״ד


תודה יקרה! ❤️


שאלה טובה… כי באמת שיש כאן כמה ערכים שמתנגשים לכאורה. מצד אחד טובת הילדה החשודה בגבות. וטובת הבנות שנגנבים מהם דברים. ומצד שני האמון של הבת שלך בך והתקשורת הפתוחה ביניכן…


אני לא בטוחה שיש כאן מצב של נכון או לא נכון. זאת סיטואציה רגישה ויכול להיות שיש יותר מדרך אחת לפתור אותה.


אבל 3 דברים שאולי יעזרו:


1. בכללי הכי אידיאלי לגרום לילדה להבין שאכן חשוב לשתף דמות מבוגרת, שזה יהיה בהסכמתה ואולי יותר מזה, תוך העצמתה - שהיא תרגיש ש*בזכותה* ובזכות התושייה שלה בכך שהיא חשבה לשתף אותה, אנשים שסובלים יוכלו להרגיש יותר טוב בע״ה...


2. לבדוק אם יש דרך להשאיר לבת שלך מידה של שליטה בסיפור הזה. נגיד לשאול אותה אם יותר נוח לה שהיא תספר בעצמה למורה או אם עדיף לה שזה יעבור דרכך. האם היא מעדיפה לספר ליועצת, למחנכת, למורה מקצועית שהיא סומכת עליה או למנהלת? האם היא מעדיפה שהפנייה תעשה במייל או בטלפון וכו׳?


3. לפעמים ילדים (כמו מבוגרים) צריכים להתבשל קצת לפני שהם מסוגלים לראות את הדברים באור אחר. לכן, אם אין מקרה חרום ממש, אפשר להניח לזה כמה ימים ולמצוא הזדמנות רגועה לחזור לזה מאוחר יותר. אולי זה יאפשר מרחב לדברים טובים לקרות. שהגנבו

יפסקו. שהילדה שלך תחליט שזה בעצם בסדר לספר. שתעברי איתה איזשהו תהליך חינוכי וכו׳


מקווה שזה יעזור לך 🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻

אשרייך 🤍

תודה רבה על הנקודות החשובותבארץ אהבתי

האמת שהפעם כבר סיפרתי למורה בעצמי, בלי לחכות לאישור שלה (לא התחייבתי לה שלא אספר, והיה נראה לי מספיק חשוב שאני אספר גם אם היא לא 'אישרה' לי).

היא כרגע לא במצב שהיא מבינה בכלל את המקום של דאגה לחברה שלה. היא כועסת עליה בעצמה, בטוחה שהיא גונבת וגם חושבת שזה מוצדק לא לדבר איתה בגלל זה.

אני לא חושבת שהיא פוגעת בה בעצמה, והם גם ככה לא היו חברות קודם, אז אני משתדלת בעיקר לכוון אותה לשים לב לא לפגוע.


אבל הנקודות שכתבת חשובות להבא.

ולגבי המקרה שהיה לנו הפעם - אני חושבת שכרגע אני אעזוב אותו כדי לא להיכנס לשאלות שלה אם סיפרתי למורה (אני לא אשקר לה, אבל גם לא בטוחה שהיא צריכה לדעת שסיפרתי).

ואני מקווה להצליח לטפטף את המסרים האלו בהמשך, בשיחות וסיפורים שיעזרו להבין גם את הצד השני (בשבת סיפרתי סיפור שקראתי לאחרונה על ילד שגנב שעון לחבר והמורה שלו הוציא אותו מזה בחכמה גדולה, ואחר כך הוא לא המשיך עם הגניבות וגדל להיות מורה בעצמו. היא ישר הבינה למה סיפרתי את הסיפור, אבל אני חושבת שזה כן עזר לה גם להבין קצת את ההסתכלות שגם הילד שגונב זקוק לעזרה, ושמורה חכם יכול לעזור לשנות את המשך המסלול שלו בחיים...)

מדהים!! אני מכירה את הסיפור הזהקמה ש.
בס״ד


שכחתי את הפרטים אבל נשמע לי מאד מוכר. זה הסיפור שהמורה עצמו לא רצה לדעת מי לקח, נכון? טוב לא זוכרת עד הסוף…


כן כן, הבנתי שכבר דיווחת למורה. ונשמע לי חכם להשאיר את זה ככה כרגע, בגלל כל מה שכתבת.


מאמינה שמתישהו היא תבין את בעיקרון. כשהיא תהיה בשלה לזה.


את אמא אלופה!❤️ 

תודה רבה!❤️בארץ אהבתי
כן, בסיפור המורה אמר לגל הילדים לעצום עיניים והוא חיפש להם בכיסים. כשהתלמיד פגש את המורה הבגרות והזכיר לו את הסיפור, הוא התפעל מזה שהמורה אף פעם לא הזכיר את המקרה ולא נזף בו על הגניבה, והמורה אמר שכשהוא חיפש בכיסים גם הוא עצם עיניים... (זה כתוב יותר יפה מאיך שהבאתי פה, אבל זה באמת סיפור יפה...)
מהמם ככ 😍קמה ש.
דווקא לא יודעת אם פה סיפורים יכולים לעזור...מתואמת

(מן הסתם יש סיפורים בסגנון הזה בספרים של הסופר שאנחנו כבר מעדיפים לא לקרוא היום )

כמו ש@ברונזה הציעה, אני חושבת שעדיף לשבת איתה לשיחה, להסביר לה שהורים שולחים את הילדים לבית הספר מתוך אמון ושותפות עם הצוות החינוכי, ושביחד עם המורים וההנהלה הם רוצים בטובת הילדים ודנים עליהם רק בהקשר הזה.

יכול להיות שהיא לא תקבל את זה בהתחלה, אבל מניחה שבסוף זה יחלחל...

תראי , אם מורה נגישה ומבינהפליונקה

יודעת לטפל , משתפים אותה. אם לא אז לא.


סתם מביאה דוגמא, מחנכת של הגדולה שלי שהיא מורה טובה ויראת שמים , סיפרה לבנות שהיא תדבר עם הבת שלה בנושא מסוים רק אחרי גיל שש עשרה ( בת שלה הייתה בכיתה מעליהן) , אז יוצא שהיא גם שיתפה שלא לצורך שבת שלה לא יודעת דברים מסוימים ( או יודעת ממקור אחר) , וגם שבתחום מסוים היא ממש לא כתובת .

למורה אחרת היו עניינים בריאותיים, לעוד מישהי בן אדם יקר נפטר והיא לא הייתה פנויה רגשית לכלום. מורה אחד שיתף את התלמידים שהוא אף פעם לא היה ביד ושם ולא מתכוון ואם זה לא מספיק גם עשה איתם דיון פוליטי כשהוא מת על פוליטיקאי מסוים ( זכותו,) שאף אחד בכיתה לא אוהב... אחרי שיתוף המיותר הזה  תלמידים הפסיקו לכבד אותו.

אני חושבת שלא כדאי שאת תבררי מי הבתאורות המלחמהאחרונה
אלא תבקשי מהמורה לברר בדרך אחרת. אולי היא תדבר עם הבת שלך או שתבחר לברר בדרך אחרת 
אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8אחרונה

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטיםאחרונה

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8
מתלבטת בקשר לקשר של הבת שלי עם חברה שלהשופטים

שתי נערות בגיל 13, חברות מגיל אפס, צמד חמד בלתי נפרד..

לאחרונה משהו בחברה (שהיא מבית טוב וילדה טובה ) נראה קצת חשוד, לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה הספציפית, גם לבעלי לא הצלחתי להסביר.

משהו בסגנון דיבור, בהתלחששויות ביניהן לא מוצא חן בעיני, אבל שוב לא משהו קונקרטי..


מתלבטת אם להעלות את זה מול הבת שלי, ואם כן איך.

למה לדעתכן אני צריכה לשים לב, מתי כן להתערב.


הבת שלי קצת חסרת ביטחון והחברה עזרה לה מאוד, אבל אני גם מפחדת מתלות וגם מפחדת שהבת שלי לא פתוחה לקשרים אחרים שאולי יוכלו להיטיב איתה יותר. 

אולי הן פשוט גדלו ויותר חשובה להן הפרטיות?יעל מהדרום

לק"י

 

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

 

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

יכול להיות, יש לי בת יותר גדולה ואני לא חווהשופטים
את אותו דבר בכלל
אני חושבת שלאמא יש אינסטינקטים בריאיםלפניו ברננה!

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.


יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

תודה! צפיתי בראיון איתה והיה מאוד מענייןשופטים

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אני חושבת שהיא לא עובדת דווקא עם הורים לנוער בסיכולפניו ברננה!

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה


זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..


קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

מצטרפת, גם אני חושבת שאם את חשה במשהומתואמת

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

את צודקת לגבי השיחות הכלליותשופטים

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

בהצלחה❤️ את אמא קשובה ומדהימה!מתואמת
תודה!שופטיםאחרונה
אני בעד להקשיב לאינסטינקטים5+

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

לפעמים אני חושבת שיש עלינו ההורים יותר מדי אחריותשופטים

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

אם הקשר ככ ככ חזקאוהבת את השבת

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...


מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים


בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

תודה!שופטים
עוד התייעצות על מתבגרת צעירה (בכיתה ז')אנונימית באהב"ה

הבת שלי בכיתה ז' לא הכי מתחברת לסגנון של באולפנא. יש לה שם כמה חברות שהיא הגיעה איתן וטוב לה איתן. ונשמע שהיא הכירה קצת מהבנות החדשות אבל עוד לא יצרה ממש קשרי חברות. הסגנון שם קצת שונה ממה שהיא רגילה אליו, ובאופן כללי היא ילדה שקטה יחסית לוקח לה זמן להסתגל וליצור קשרי חברות.


הלימודים שם כן דורשים השקעה, וכל שיעור שהיא מפסידה היא צריכה להשלים, אז היא לא אוהבת להחסיר סתם ביום רגיל של לימודים.

אבל כל פעם שיש פעילות שהיא לא לימודים - לא בא לה. היא הרבה פעמים מבקשת להישאר בבית, בכל מיני תירוצים.

אותי זה מבאס, כי בעיני דווקא הפעילויות שהן לא 'לימודים' יכולות להוסיף הרבה (אם באים מתוך רצון ומוכנות לקבל). אבל אני לא כופה עליה ללכת. כן נותנת לה את הבחירה וכשהיא רוצה להישאר בבית אני מרשה לה.

רק שאני אומרת לה בפירוש מה דעתי על זה.


וגם היום - המורה שלחה הודעה על פעילות שתהיה להן לכבוד ט"ו בשבט, עם בקשה שנשלח אישור הורים. לי זה נשמע ממש נחמד, אבל היא התחילה לחפש תירוצים למה היא לא רוצה ללכת. 'חם לי ללכת לשם' 'זה לא אטרקציה בשבילי ללכת לשם כי זה קרוב מידי לבית'.

אז אמרתי לה שלי זה נשמע כמו תירוצים. אני מבינה שלא בא לה, ואני לא אכריח אותה ללכת, אבל אני לא רוצה שהיא תשכנע אותי למה לא שווה ללכת לשם עם תירוצים לא באמת משכנעים...

ואמרתי גם שאני שמה לב שכל פעילות שהיא לא לימודים היא לא אוהבת.

והיא ממש כעסה עלי על מה שאמרתי. צעקה שלא רוצה לשמוע אותי וברחה לחדר....

וזה מתסכל. מה היא מצפה ממני? לא רק להרשות לה לא ללכת, אלא גם להסכים איתה שלא שווה ללכת?

באמת לא מבינה איך הייתי אמורה להגיב...

אשמח שתאירו את עיני.

הי יקרהתהילה 3>

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.


נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)


לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

 

תודה על הכיוון הזהאנונימית באהב"ה

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.


אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

זה באמת חשובתהילה 3>

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.


ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

בעיניי הפוךפילה

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

זה כיוון מעניין. אני אחשוב על זה...אנונימית באהב"ה
בעבודה אם זה לא מתאים לא חייבים ( למשל כשזה מעורב)נפש חיה.
מה עם אחרי צהריים? יושבת בבית או נפגשת ופעילה?שופטים

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

לא חושבת שהיא סובלת שם כל כךאנונימית באהב"ה

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הייאוסיללה

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

 

תודה שכתבתאנונימית באהב"ה

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אולי כדאי לנסות לעבוד איתה על קשרים חברתייםלפניו ברננה!

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.


ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

תודה! אני אנסה אולי לדבר עם המורהאנונימית באהב"ה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).


לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

ואוו זה ממש מוריד ומאוד משפיעלפניו ברננה!

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

יכול להיות שזה באמת גורם משמעותי בענייןאנונימית באהב"ה

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

אולי לשבת איתה בלי קשר לנושאמתיכון ועד מעון

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

רק משתפת פהאנונימית באהב"ה

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

וואו כל הכבוד!!אוהבת את השבתאחרונה
ןמתחברת לדברים של תהילה, שזה מאוד קשה, אבל כדאי לפתח שיח רגשי עמוק עם הבת.. לנסות תשרגי שבנוח לשתף אותך מה היא מרגישה.. זה זמן מצויין לבנות את זה לפני שיא גיל ההתבגרות וזה..


בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...

אולי יעניין אותך