הבת שלי (בכיתה ה') סיפרה לי משהו שקורה בכיתה שלהבארץ אהבתי

שמצריך התערבות של המורה (ילדה שכולן חושדות בה שהיא גונבת לאחרות ולכן אף אחת לא מדברת איתה).


 

הקשבתי, התאפקתי לא לענות לה מיד מה אני חושבת (היא סיפרה בתור מי שגם כועסת על אותה בת. התאפקתי לא להתחיל לדבר איתה על חשד בכשרים ועל כמה זה משפיל כשאף אחת לא מדברת איתך, וכו'. אני כן רוצה להעביר לה את המסר הזה, אבל רוצה להשאיר לה ערוך פתוח לשתף אותי, אז בינתיים לא הגבתי ורק שמעתי).


 

אבל חוץ מהתגובה שרציתי להגיב אליה, היה לי חשוב ליידע את המורה. מתוך דאגה לאותה בת.

לא אמרתי על זה כלום, אבל כשסיימנו לדבר, הבת שלי ביקשה ממני שאני לא אגיד כלום למורה או ליועצת. בהתחלה ניסיתי להתחמק (לא להבטיח שאני לא אגיד, אבל גם לא להגיד מה אני מתכוונת לעשות), אבל היא כנראה קלטה שאני לא אומרת שוב דבר מחייב אז היא ממש התעקשה וביקשה. אז ניסיתי לדבר איתה על זה ולהבין למה זה כל כך מפריע לה, זה לא משהו שקשור אליה אבל חשוב לי שהמורה תדע כדי לדאוג לאותה בת. והיא אמרה שהיא חושבת שהמורה כבר יודעת, וגם מצד שני היא חוששת שאולי אם נערב את הצוות יחליטו להפסיק לחלק את המדבקות, וכו'. היא גם חזרה ואמרה שהיא שיתפה אותי סתם כדי לספר לי, כמו שהיא מספרת לי שהיה לה מבחן, ולא כדי שאני אעזור לה, אז אני לא צריכה לעשות עם זה שום דבר. אמרתי לה שהסיבה שאני רוצה לשתף זה לא בשבילה אלא בשביל הבת, אבל עדיין היא לא רצתה שאני אספר.

בכל מקרה, סיימנו את השיחה בלי שהתחייבתי לשום דבר, ואחרי התייעצות עם בעלי שלחתי הבוקר הודעה למורה וסיפרתי לה על העניין. אם היא יודעת - אז זה לא משנה שסיפרתי. ואם לא - זה חשוב שהיא תדע, גם אם הבת שלי לא רוצה שאני אגיד.

 

 

עכשיו המורה שאלה אותי מי הבת. מה שאומר שהיא לא יודעת עד הסוף מה קורה, גם אם הכירה חלק מהסיפור.

הבעיה שאני לא יודעת בעצמי מי הבת (כשהבת שלי סיפרה לי, היא נזהרה מלהזכיר שמות, שלא יהיה לשון הרע...).

אני מתלבטת עכשיו אם נכון לשאול אותה (והיא תבין מזה שכן בחרתי ליידע את המורה, כי אחרת אין שום תועלת בזה שאני שואלת אותה). או שעדיף להגיד למורה שתברר בדרך אחרת.

מה אתן אומרות?

(האמת שאני חושבת שחשוב שהיא כן תבין שיש דברים שחשוב לספר. מבחינתי אין פה פגיעה באמון או משהו כזה כי היא לא סיפרה משהו אישי על עצמה שאני הולכת ומספרת לאחרים. וחשוב לי שהיא תלמד שיש דברים שחשוב לספר גם אם אנחנו חוששים מההשלכות. אבל מצד שני אני חוששת שהיא לא תבין את העניין, וכן תחןוה את זה הפגיעה באמון, וזה ימנע ממנה לשתף אותי בעתיד)

אני חושבת שנהגת נכוןיראת גאולה

והייתי עונה למורה 'לא יודעת'.

שהיא תמצא את הדרך לבדוק את זה, זה לא אמור להיות לה מסובך.

תודה לך!בארץ אהבתי
בדיוקפה לקצת

ולא הייתי מספרת לבת שדיברתי עם המורה כדי לא לפגוע באמון שלה.

אם אני הייתי במקומה והיית מספרת לי שדיברת למרות שביקשתי שלא אז לא בטוחה שהייתי חוזרת לשתף אותך וסומכת עלייך.

איזה אמא רגישה אתברונזה

אולי כדאי לשבת עם הבת שלך בזמן ששתיכן רגועות ולעלות שוב את הנושא ולהגיד לה את נקודת המבט שלך ולהסביר כמה הילדה סובלת כשהיא גונבת וזה יכול להשפיע על ההתנהגות שלה בעתיד ובהווה וחבל

תנסי להסביר לה שאתם לא נג הגנבת אלא בעדה, רוצות שיהיה לה טוב

כי עם טיפול טוב היא תצליח לצאת מהעניין

לכן כדאי שתפני למחנכת ותסבירי לה את זה

ואולי אפילו תשאלי את הבת שלך אם לכתוב למחנכת שעדיף שלא ידעו שאת האמא שמסרת את השם (כאילו הילדה לא יודעת שדיברת עם המורה)

ואז תכתבי לה את השם

שהבת שלך לא תדע שדיברת עם המורה בכלל לפני

תגיעו ביחד למסקנה שבשביל לעשות טוב לאותה ילדה כדאי לכתוב למחנכת

תודה רבה! זה רעיון...בארץ אהבתי
את ממש צדיקהפליונקה

אבל האמת, אני הייתי נותנת למורה לגלות בעצמה.

הבנות בגיל הזה רבות ושוכחות ועוד פעם רבות, אם זה לא משהו מתמשך שממש עובר כל גבול, הייתי נותנת להן להסתדר.

גם לגבי מורה, היא אמורה לדעת שיש גניבות בכיתה. וגם הייתה אמורה לדעת שבנות לא הולכות לשיעור אחרון ביום מסוים. אז יש לך שתי אופציות. או שמורה היא ראש קטן ולא בטוח שהיא כתובת , או הסיפורים הם טיפה יותר קטנים ממה שנדמה לנו.

לא מתיימרת להיות צודקת , אבל אם בנות באמת יודעות שילדה גונבת , לא סתם כי הן לא אוהבות אותה, לא תמיד נכון לדרוש לדון לכך זכות , לא לחשוד וכו' , לפעמים עדיף להתרחק באמת מאותה ילדה. 

תודה רבה!בארץ אהבתי

האמת שלגבי הסוף אני לא מסכימה.

יש למורה אחריות חינוכית על הילדה. אם זו היתה הבת שלי, הייתי רוצה שיעזרו לה לצאת ממעגל הזה (כמובן בשיתוף איתי, לא כל האחריות היא רק על המורה). ילדה שגונבת בגיל הזה ממש לא חייבת להמשיך במסלול הזה. אבל אם כולן יתרחקו ממנה ואף אחד לא יעזור לה לצאת מהמקום שהיא נכנסה אליו, החיים שלה יכולים להמשיך למסלול לא טוב.

אני מסכימה שאם הילדה גונבת אז הבנות לא צריכות רק לדון לכף זכות וכו'. אבל הצוות החינוכי צריך לדעת מזה כדי שהמצב שלה הילדה ישתנה.


ואני לא מספיק יודעת מה המורה ידעה, כי לא דיברתי איתה אלא רק שלחתי הודעה. אבל אני כן סומכת עליה כדמות חינוכית, ומקווה שהיא באמת תדע לקחת את זה למקום נכון ולטפל בעניין כמו שצריך.

את צודקתפליונקה

חייבים לטפל ולעזור, ויכול להיות שילדה הזאת בכלל לא גונבת , אבל אם את מרגישה שמשהו שם לא בסדר, זה לא אמור להיות על חשבון ילדים אחרים. אסור להם להעליב אותה אבל לא בטוח שכדאי להתחבר איתה. לפחות עד שאת לא יודעת יותר פרטים. ויכול להיות כל דבר..

לגבי מורה , היא אמורה לשים לב על אווירה בכיתה ולדעת מה קורה ( אם יש ילדה שלא מדברים איתה, אין מצב לא לשים לב). אני כן הייתי כותבת לה שלבת שלי נעלם כך וכך דברים ושיבדקו את העניין. ממש לא הייתי נכנסת לעומק. גם כי יכול להיות שאת צודקת וסתם חושדים בילדה , וזה בכלל מישהי מכיתה אחרת , וגם כי לא הייתי רוצה שהיא תחשוב כל מיני דברים על בת שלי .

לדעתי היה חשוב ליידע את המורהחילזון 123

הבת שלך גם לא חייבת לדעת שיידעת אותה.

למה שהמורה תפסיק לחלק מדבקות בגלל גנבות?


וחוץ מזה המורה כבר יכולה בקלות לבדוק את הנושא, ומי הבת וכו' אם תוציא כמה בנות לשיחות אישיות ותדבר איתן.

תודה רבה לכל המגיבות! שאלת המשךבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ב באדר א׳ תשפ"ד 21:49

בעצתכן, וגם אחרי התייעצות עם בעלי, כתבתי למורה שאני מעדיפה לא לשאול אותה, ושתגלה בדרכים אחרות מי הבת.


 

עכשיו אני מנסה לחשוב איך אפשר לשנות את הגישה של הבת שלי בנוגע לשיתוף צוות חינוכי.

אני שמחה שהיא מרגישה בנוח לשתף אותי בדברים. אבל זה די מתסכל שהיא כמעט תמיד מסיימת באזהרה של 'אל תספרי על זה למורה'.

ופה זה אפילו לא משהו שאמור להביך אותה. זה בנוגע לילדה אחרת בכלל.


 

חשבתי לנסות להעביר את המסר הזה דרך סיפורים על מצבים שהשיתוף של הצוות החינוכי עזר לשנות את התמונה לטובה. זוכרת שקראתי כל מיני סיפורים כאלו, אבל לא זוכרת את הפרטים.

אז מי שיש לה סיפורים שיכולים להתאים, או עצות אחרות בכיוון, אני אשמח לשמוע...

אני חושבתריבוזום
ש@קמה ש. שיתפה על התנהגות קשה כלפיה שפסקה בעקבות התערבות של המורה
נכון 🙂, וחשבתי על זה מיד כשראיתי את השאלה שלקמה ש.

בס״ד


בארץ אהבתי.


באמת סבלתי מאד במשך תקופה של חודשים רבים ושיחה אחת (!) של המורה הצליחה לשים קץ להתנהגות של אותן הבנות שהתעללו בי. את הסיפור המלא כתבתי כאן:

ילדה בת 11 שרוצה להיעלם מן העולם (התעללות בבית הספר) – כי נפלתי קמתי


ומסכימה עם קודמותיי שזאת הזדמנות להסביר לילדה שיש מצבים בהם צריך שמבוגרים יכנסו לתמונה. אפשרות אחת זה לנסות לשכנע אותה באמת דרך סיפור או הסברים.


אפשרות שנייה זה פשוט *ללמד* אותה שיש מקרים בהם צריך התערבות של הורים ומורים. כמו שמלמדים ששתייה חמה יכולה לגרום לכבייה. וכמו שמלמדים איך תופרים כפתור או אופים עוגה ועוד כל מיני דברים. פשוט להסביר שלפעמים צריך מבוגרים בתמונה. בצורה פשוטה, מתוך אמונה ברורה בתוכך שזה הדבר הנכון לעשות במקרים כאלה 🙂. לפעמים זה יותר יעיל מהסברים ארוכים. ולפעמים השילוב של השניים הוא המנצח…


בהצלחה!!!!

וכל הכבוד על כל המחשבה והרגישות! ❤️

תודה לך!בארץ אהבתי

וחיבוק על מה שעברת, למרות שקראתי את זה כבר פעם, כואב לקרוא סיפור כזה. ב"ה שזה הסתיים בטוב, וגדלת משם להיות האישה המדהימה שאת...❤️❤️❤️


האמת שאני מבינה את הנקודה שאת כותבת (באפשרות השניה שהצעת - ללמד אותה על מצבים שחובה לערב מבוגר). לכן התלבטתי אם כן הייתי צריכה ליידע אותה שאני משתפת את המחנכת, ולשאול אותה מי הבת - כי המסר הזה באמת חשוב בעיני.

מצד שני, זה לא שהיא שמרה לעצמה. היא כן שיתפה מבוגר - אותי. למה היא חששה שאספר למורה? אני לא יודעת, אולי כי היא מרגישה שהמורה לא באמת תדע לתת מענה, אולי כי היא חוששת שזה יביא להשלכות לא טובות, אולי סתם זה מביך אותה. לא יודעת... אבל היא כן שיתפה, ומכאן אני כבר לקחתי אחריות ושיתפתי הלאה את המחנכת.

את חושבת שכן יהיה נכון לחזור לזה ולהגיד לה שזה מקרה שחובה לשתף את הצוות החינוכי? אני באמת מתלבטת... (מתלבטת בעיקר אם היא מספיק בוגרת כדי להבין את זה. כי אם לא - זה יכול לגרום לתופעה הפוכה, שהיא כבר תפסיק לשתף אותי, מחשש שהכל יעבור למחנכת...)

סליחה על הדיליי!קמה ש.

בס״ד


תודה יקרה! ❤️


שאלה טובה… כי באמת שיש כאן כמה ערכים שמתנגשים לכאורה. מצד אחד טובת הילדה החשודה בגבות. וטובת הבנות שנגנבים מהם דברים. ומצד שני האמון של הבת שלך בך והתקשורת הפתוחה ביניכן…


אני לא בטוחה שיש כאן מצב של נכון או לא נכון. זאת סיטואציה רגישה ויכול להיות שיש יותר מדרך אחת לפתור אותה.


אבל 3 דברים שאולי יעזרו:


1. בכללי הכי אידיאלי לגרום לילדה להבין שאכן חשוב לשתף דמות מבוגרת, שזה יהיה בהסכמתה ואולי יותר מזה, תוך העצמתה - שהיא תרגיש ש*בזכותה* ובזכות התושייה שלה בכך שהיא חשבה לשתף אותה, אנשים שסובלים יוכלו להרגיש יותר טוב בע״ה...


2. לבדוק אם יש דרך להשאיר לבת שלך מידה של שליטה בסיפור הזה. נגיד לשאול אותה אם יותר נוח לה שהיא תספר בעצמה למורה או אם עדיף לה שזה יעבור דרכך. האם היא מעדיפה לספר ליועצת, למחנכת, למורה מקצועית שהיא סומכת עליה או למנהלת? האם היא מעדיפה שהפנייה תעשה במייל או בטלפון וכו׳?


3. לפעמים ילדים (כמו מבוגרים) צריכים להתבשל קצת לפני שהם מסוגלים לראות את הדברים באור אחר. לכן, אם אין מקרה חרום ממש, אפשר להניח לזה כמה ימים ולמצוא הזדמנות רגועה לחזור לזה מאוחר יותר. אולי זה יאפשר מרחב לדברים טובים לקרות. שהגנבו

יפסקו. שהילדה שלך תחליט שזה בעצם בסדר לספר. שתעברי איתה איזשהו תהליך חינוכי וכו׳


מקווה שזה יעזור לך 🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻

אשרייך 🤍

תודה רבה על הנקודות החשובותבארץ אהבתי

האמת שהפעם כבר סיפרתי למורה בעצמי, בלי לחכות לאישור שלה (לא התחייבתי לה שלא אספר, והיה נראה לי מספיק חשוב שאני אספר גם אם היא לא 'אישרה' לי).

היא כרגע לא במצב שהיא מבינה בכלל את המקום של דאגה לחברה שלה. היא כועסת עליה בעצמה, בטוחה שהיא גונבת וגם חושבת שזה מוצדק לא לדבר איתה בגלל זה.

אני לא חושבת שהיא פוגעת בה בעצמה, והם גם ככה לא היו חברות קודם, אז אני משתדלת בעיקר לכוון אותה לשים לב לא לפגוע.


אבל הנקודות שכתבת חשובות להבא.

ולגבי המקרה שהיה לנו הפעם - אני חושבת שכרגע אני אעזוב אותו כדי לא להיכנס לשאלות שלה אם סיפרתי למורה (אני לא אשקר לה, אבל גם לא בטוחה שהיא צריכה לדעת שסיפרתי).

ואני מקווה להצליח לטפטף את המסרים האלו בהמשך, בשיחות וסיפורים שיעזרו להבין גם את הצד השני (בשבת סיפרתי סיפור שקראתי לאחרונה על ילד שגנב שעון לחבר והמורה שלו הוציא אותו מזה בחכמה גדולה, ואחר כך הוא לא המשיך עם הגניבות וגדל להיות מורה בעצמו. היא ישר הבינה למה סיפרתי את הסיפור, אבל אני חושבת שזה כן עזר לה גם להבין קצת את ההסתכלות שגם הילד שגונב זקוק לעזרה, ושמורה חכם יכול לעזור לשנות את המשך המסלול שלו בחיים...)

מדהים!! אני מכירה את הסיפור הזהקמה ש.
בס״ד


שכחתי את הפרטים אבל נשמע לי מאד מוכר. זה הסיפור שהמורה עצמו לא רצה לדעת מי לקח, נכון? טוב לא זוכרת עד הסוף…


כן כן, הבנתי שכבר דיווחת למורה. ונשמע לי חכם להשאיר את זה ככה כרגע, בגלל כל מה שכתבת.


מאמינה שמתישהו היא תבין את בעיקרון. כשהיא תהיה בשלה לזה.


את אמא אלופה!❤️ 

תודה רבה!❤️בארץ אהבתי
כן, בסיפור המורה אמר לגל הילדים לעצום עיניים והוא חיפש להם בכיסים. כשהתלמיד פגש את המורה הבגרות והזכיר לו את הסיפור, הוא התפעל מזה שהמורה אף פעם לא הזכיר את המקרה ולא נזף בו על הגניבה, והמורה אמר שכשהוא חיפש בכיסים גם הוא עצם עיניים... (זה כתוב יותר יפה מאיך שהבאתי פה, אבל זה באמת סיפור יפה...)
מהמם ככ 😍קמה ש.
דווקא לא יודעת אם פה סיפורים יכולים לעזור...מתואמת

(מן הסתם יש סיפורים בסגנון הזה בספרים של הסופר שאנחנו כבר מעדיפים לא לקרוא היום )

כמו ש@ברונזה הציעה, אני חושבת שעדיף לשבת איתה לשיחה, להסביר לה שהורים שולחים את הילדים לבית הספר מתוך אמון ושותפות עם הצוות החינוכי, ושביחד עם המורים וההנהלה הם רוצים בטובת הילדים ודנים עליהם רק בהקשר הזה.

יכול להיות שהיא לא תקבל את זה בהתחלה, אבל מניחה שבסוף זה יחלחל...

תראי , אם מורה נגישה ומבינהפליונקה

יודעת לטפל , משתפים אותה. אם לא אז לא.


סתם מביאה דוגמא, מחנכת של הגדולה שלי שהיא מורה טובה ויראת שמים , סיפרה לבנות שהיא תדבר עם הבת שלה בנושא מסוים רק אחרי גיל שש עשרה ( בת שלה הייתה בכיתה מעליהן) , אז יוצא שהיא גם שיתפה שלא לצורך שבת שלה לא יודעת דברים מסוימים ( או יודעת ממקור אחר) , וגם שבתחום מסוים היא ממש לא כתובת .

למורה אחרת היו עניינים בריאותיים, לעוד מישהי בן אדם יקר נפטר והיא לא הייתה פנויה רגשית לכלום. מורה אחד שיתף את התלמידים שהוא אף פעם לא היה ביד ושם ולא מתכוון ואם זה לא מספיק גם עשה איתם דיון פוליטי כשהוא מת על פוליטיקאי מסוים ( זכותו,) שאף אחד בכיתה לא אוהב... אחרי שיתוף המיותר הזה  תלמידים הפסיקו לכבד אותו.

אני חושבת שלא כדאי שאת תבררי מי הבתאורות המלחמהאחרונה
אלא תבקשי מהמורה לברר בדרך אחרת. אולי היא תדבר עם הבת שלך או שתבחר לברר בדרך אחרת 
מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11
אמיתי המספר
דתית הולך ?אנוני.מית

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

תודה על התגובות! סליחה שרק עכשיו חוזרת לענותאנונימית באהב"ה

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

בספוטיאנוני.מית

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

שווה להתייעץ איתודפני11
אין לי ילדים בגיל הזה אבל נשמע שזה יכול להתאים לנוער צעיר
אמיתי המספר מתאים גם לילדים גדולים יותריעל מהדרוםאחרונה

לק"י


הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

קרסתי בערב.עוד מעט פסח

מצאתי את עצמי אוכלת לחם עם קוטג' לארוחת ערב, אז החלטתי לפנק את עצמי, להכין סלט טעים לשבת ולאכול ממנו קצת כבר הערב.

הכנתי את הסלט עם הילדים סביבי, ואז שמתי לקטנים שירים בטלפון וישבתי לאכול במטבח.


חוזרת הביתה הגברת בת ה-15 (שקמה ב-12 וכל היום היתה עם חברות), אומרת לי- 'לכבוד מה הם רואים סרט?'.

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

היא אומרת לי- 'אה, אבל להכין סלט מושקע יש לך כח? בגלל זה הם יצאו ככה מופרעים'.


מצאתי את עצמי בורחת לחדר, מקללת אותה בלב.

חצופה ומנותקת, שלא מבינה שמינית ממה שעובר על הורים בימים האלה.

ואני כל כך כועסת עליה על כל הימים האלה, שאני בקריסה והיא לא עושה כמעט כלום בבית (מתבכיינת שעה על זה שביקשתי ממנה לקחת את הכביסה של עצמה!!! לחדר).

ועוד באה בהערות מתנשאות.


עכשיו הקץ' המעצבן, זה שלדעתי זו אמא של החברה שלה שקצת מורידה אותה נגדי. מין אמא כוסמת-חינוך ביתי-טיטול רב פעמי כזאת, שכל היום מספרת כמה כולם נחותים לעומתה.


אוף.


בא לי לצרוח.

יואו! מחרפן בהחלטיעל מהדרום
לק"י

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.


🫂

הפתח לאמירה שלהoo

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'


אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה


הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

נשמע מדויקמתיכון ועד מעון

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

כןoo

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)


כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)


בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

ממש מזדהה. חיבוק ענקקדם
עבר עריכה על ידי קדם בתאריך א' בניסן תשפ"ו 20:49

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...


 

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

ווא, נעתקו לי המיליםמתואמת

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

חיבוק על זה, לא נעים בכללשופטים

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?


כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..


ואי אין לי מתבגרת אבל מעלה לי את הסעיף רק לקרוא🩷לפניו ברננה!

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.


סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

תודה לכולכן!עוד מעט פסח

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.


וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אני חושבת שאולי כן יש מקום להודיע לה שהיא לא אורחתלפניו ברננה!
בבית ושמצופה ממנה איקס דברים מסויימים בכל יום (נראה לי עדיף מוגדרים שחוזרים על עצמם, כמו לדוג ארוחת ערב, או כלים וכביסות, ככה את מנטרלת ויכוחים) ואם מולך זה יתפוצץ אז שאבא יקח אותה לשיחה..
הלוואיעוד מעט פסח

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

גם לי קרה משהו כזה פה ושם כמעט עם כל ילדפילה

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

הכיוון שלך נכוןמתואמת

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

..הרמוניה

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

 

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

..הרמוניה

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

תראי יקרההפי

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )


 

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .


 

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

 

תודה לךעוד מעט פסח

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...


האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

את מדהימה באמתהפי
זה נשמע שאת בעין טובה ומכילה את הסיטואציה יותר מכל עצה טובה שאפשר לתת 
קשוח עכשיו, קשוח עוד יותר עם מתבגריםמתיכון ועד מעון

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

אני באמת מרגישה שהיא מתפספסת ליעוד מעט פסח

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.


מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

לגמרי קשהמתואמת
ואל תאשימי את עצמך על מה שאת לא מצליחה... תנסי לבדוק מה סדר העדיפויות הנכון לך עכשיו (אולי למשל אפשר לוותר על הלימודים של האמצעיים כדי שתוכלי לשים לב יותר למתבגרת? אולי איכשהו יש מקום להוריד סטנדרטים בסדר של הבית? אולי אפשר לשלב בין דברים, ודווקא תוך כדי שאת מסדרת להזמין אותה לדבר איתך? מה שנראה לך שתהיי מסוגלת לו עכשיו❤️)
זה ממש לא נאמר בשיפוטיות, מקווה שזה ברורמתיכון ועד מעון

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

כל כך מכירה את זהאורי8
קרה לי עם חלק מהמתבגרים. זה מעצבן ופוגע ברמות אחרות... הגדולים שלי מעל גיל 20 ויש חי כבר נשואים. וטם זה מעודד אני יכולה לומר שזה מאוד מתעדם בהמשך, והם מתחילים בשלב כלשהו לראות אותך...ושאני ממש מנסה לעבד על עצמי לא להפגע אישית).לא תמיד מצליחה... רק בשבוע שעבר היה לח ענין דומה עם הבן שלי) . אני כן חושבת שכדאי לדבר איתה בזמן רגוע( אולי את ובעלך יחד) על איפה היא יכולה להיות שותפה בבית . ואחרי שנרגעת מהפגיעה הכל כך מוצדקת גם להיות המבוגר האחראי ולהמשיך את הקשר ולהיות אמא שלה  אפשר גם לנסות לומר שמה שאמר פגע בך כי את עובדת קשה ומותר לך לפנק את עצמך בלי להכנס לדיון על זה. ואז פשוט להמשיך הלאה ושזה לא יגרר לעוד ברוגז ןכעסים.  בהצלחה יקרה, זה לא קל , יכולה לומר שיש לי בת מהממת שדומה לי מאוד והתנהגה בדיוק כך בגיל 15. היתי נפגעת ממנה מאוד ותמיד אמרתי לה מה אני מרגישה אפילו שזה יכל להמשיך את המריבה כי לפי דעתי היא צריכה להבין שאמא היא בן אדם עם רגשות ולמילים שלה יש כח ויכולת לפגוע. אבל תמיד הקפדתי להמשיך הלאה ואחרי שנרגענו להיות אמא שלה לדאוג לה להיות אכפתית. לא נתתי למריבות להגרר .  ב"ה היום היא נשואה ואנחנו במקום אחר לגמרי. 
וואי קשוחתהילה 3>אחרונה

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.


בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.


תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.


אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

אבחון פסיכודיאנוסטימשתדלת פלוס
מי מופנה לאבחון פסיכודיאנטסטי?

איך מתבצע?


מה בודקים?


מי מבצע אבחון זה?

בדרך כלל פסיכולוגים קלינייםמתיכון ועד מעון

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

תודה רבהמשתדלת פלוס
האם זה קשור לאוטיזם?
יש אבחון פסיכולוגי לאוטיזםמתיכון ועד מעון

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

מוסיפה שלצורך אבחנה של אוטיזםמתיכון ועד מעון
צריך גם אבחון רפואי של רופא התפתחותי או פסיכיאטר 
אצלנו קיבלנו הפניה בגלל חשד לאוטיזםמתואמתאחרונה

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

כשאני מעירה אותו, הוא בסוף קם והולך. רק שזה התפקידאביגיל ##

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

תודה לכל מי שענתה! קראתי מזמן, אבל שכחתי את הסיסמאאביגיל ##

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

כל מקרה לגופופילה

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

אני מדברת על החופש.. שאז הוא לא קם מעצמואביגיל ##אחרונה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן


אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרום
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

לדעתי זה הגיונירוני 1234אחרונה

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8

אולי יעניין אותך