בא לי להגיד שאתה בשר ודם שרוצה ילדים הכי טבעי בעולם וכן זה מפחיד כשלא יודעים...ולא רואים במציאות...

ואולי תחושת חוסר סיכוי אמיתית תביא להתקוממות פנימית כי יש רצון וזה יכול להביא לתפילה ובסוף זה מה שנדרש ...

הלואי שנהיה בדרגות גבוהות כאלו של אמונה.של אברהם אבינו

דוקא מהתנ''ך אני מקבלת בטחון לכך שאני מתפללת על הקושי בצורה גלויה ו'לכאורה' מתוך חוסר אמונה... כי אני רואה את האמהות מתפללות מתוך הכרה עמוקה בחוסר ובלי לנסות ליפות את המציאות, שלא נורא ויהיה וכדו'.  (אולי זאת התבוננות שטחית אבל כך אני רואה)פשוט נראלי שזה חלק מתהליך הריפוי להכיר במה שמגיע...ולא חלילה להאשים את עצמנו בחוסר אמונה...

בכל אופן עניין האמונה כאן לפחות אצלי מאוד מבלבל, כל הזמן סתירות והבנות...

לא הייתי רוצה לחלום על ישו אבל אם זה בא בהחלט שווה למצוא לזה פתרון חיובי ומאיר ונראה שמצאת לך אחד כזה

בשני המקרים יש משהו שאנחנו כנבראים רוצים, רק שבבטחון אנחנו מקווים לקבלו ע"י הישענות על ה' ובתפילה ע"י פניה אליו. זה שמישהו מתפלל זה לא אומר שהוא לא בוטח אלא שהוא מנסה לממש את הרצון בדרך אחרת מזו של הבוטח. אבל שתי הדרכים הן מתוך אמונה בה'

(אני חושב שהתפיסה שיש סתירה נובעת מתפיסה שכלית שנוטה להפריד דברים ומשפיעה גם על הרגש (או להיפך), כשבחוייה הפשוטה אין באמת סתירה).

בכל אופן, אני מניח שהאמהות לפעמים ביטאו את הרצון בתפילה ולפעמים בבטחון, כפי נטיית הנפש בכל פעם.

הסתירה המהותית היא בין לרצות משהו לבין להגיד "אני לא רוצה כלום רק מה שה' רוצה" (גם אם אני לא באמת שם). וזה נכון. הרצון של האדם צריך להיות בדברים שהוא יודע שה' רוצה (רק שיש ברירת מחדל הגיונית ונורמלית ונכונה שהרצון למשהו טוב ומהותי שהוא גם מצווה, כמו להתחתן, הוא גם רצון ה').

אולי יש הבדל כי האשה לא מצווה להביא ילדים וגם לא להתחתן..וכשהיא פועלת ומבקשת זה נובע מתוך משהו אחר מאד פנימי של חיים של רחמי ה' .. וזה יוצר אצלה עמדה אחרת, לדעתי כמובן..

בסופו של דבר אדם שלא מאמין אין לו סיבה להתפלל אם לא מאמין שיש למי ולמה. התפילה מראה על אמונה. לכן כתבתי לכאורה כי זה לא חוסר אמונה, אולי יש לדייק ולהגיד הסתר פנים.

בקשר למה שכתבת, אדם שחי בבטחון גמור הוא לא חי בבטחון על מנת שה' ימלא את מה שהוא צריך, כי זה בעצם הסתירה. אם הוא יודע שכל מאורעותיו לטובה. אז הוא פשוט חי את זה. כמו שיש איזה סיפור. מקווה שלא משנה יותר מדי. על רב אחד שנפגש בשידוכים הוא פשוט התחתן עם האשה הראשונה שהוא נפגש כי הוא ידע שאם ה' הביא לו אותה אז זאת היא. וזה היה באמת מתוך שמחה ובטחון. וכאן בעצם ההבדל.

(והתפילה יכולה לנבוע מכל מיני מקומות לא רק על מנת הגשמת הרצונות, יכולה לנבוע מכאב ורצון לקשר עם הבורא, וגם משמחה.. וגם חיזוק הבטחון בתכלס ע''י הבנת הרצון..)

גם אצל בנים זה חיים וגם אצל בנות זו אמנם לא מצווה פורמלית אבל כן יש פה אידיאל שה' רוצה (או שהתכוונת שעצם זה שאני חייב משחרר אותי לרצות ולבקש כי אני הרי חייב לקיים?)

ונכון, אני גם דיברתי על התחושה הקטנה של חוסר אמונה שיש.

יש כידוע שתי הבנות במהות הבטחון. בטחון שהכל משמיים או בטחון שמה שאני רוצה יקרה (בעומק זו לא סתירה כי אם הרצון של האדם מספיק נקי ומכוון נכון אז זה היינו הך כי "רצון יראיו יעשה"-כי רצונם זה רצונו).

כנראה יש כאלה שמתאים להם יותר הסוג הזה וכאלה שמתאים להם יותר הסוג הזה (אבל כמעט תמיד יהיה שילוב).

גם הרצון שמה שאני רוצה יקרה זה לא בדיוק סתירה לרצון ה', כי ה' ברא אותי כנברא רוצה והעבודה היא זיכוך הרצון.

ונכון, יש הרבה בחינות בתפילה וזה עוזר כשמודעים אליהן

זה יכול להיקרא אחרת ממה שאני מנסה להעביר.

העניין שהאשה לא מצווה על כך נותן לזה משמעות אחרת לגישה ממנה היא פועלת .. כשאני חושבת על רצון לבית זה לא נובע מתוך רצון לקיום מצווה, אלא מין רצון לחיים ומימוש וכדו', זה קצת דורש יותר דיוק ברצון כי זה לכאורה רצון אישי, ולא ציווי אלוקי..

וכנראה שכך אצל גברים אבל אולי יש גם בראש את העניין שעדיין לא קיימתי את המוטל עליי..? 

במובן של- השם בטוח יקיים את מה שאני רוצה, אז יש סתירה בין זה לבין תפילה. כי הבטחון המושלם הוא ידיעה 100 אחוז שהשם מגשים את זה, ואם אדם בטוח באמת, מובטח לו שיקבל. ואם ככה אז למה להתפלל?

ביטחון זה לא "ה' יעשה את מה שאני רוצה"

ביטחון זה להאמין שה' יכול לעשות הכל, וכל מה שהוא עושה לי זה לטובתי. 

טובתי ו"מה שאני רוצה" זה ממש לא אותו דבר.

לכן התפילה נועדה לבקש דברים, ולשפר את הקשר שלך עם הקב"ה כדי שתהיה במעלה יותר גבוהה וככה הגורל שלך ישתנה.

כמובן גם שתפילה לא חייבת להיענות, כי בקשה שנוגדת את טובתך לא חייבת להיענות.

הסיפור שמעורר תמיד מעורר אצלי השראה על אבא של נחשון וקסמן הי"ד שאמר על התפילות הרבות שהתפללו על הבן שלו לא נענו "לפעמים לאבא מותר להגיד לא"

להכיל זה ביטחון ב-ה' וענוה.

כל אחד לפי מה שהוא עובד עליו.

איך כמעט כל סיפור שלך מתקשר בצורה מסוימת לנצרות 🙂

בסוף יסתבר שאתה גלגול מהזמן ההוא

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.