בתוכך, מותר ואפשר לצחוק על הגיכוך שבדבר.  

אבל אתם לא חברים ואין ביניכם שום קשר, מאשר עניין מזדמן בשיעורי הנהיגה.  

אז למה לא לזרום עם הרצונות המוזרים של הבן אדם?

זה מסוג הדברים של כבוד הבריות.

גם אם האדם לא מכבד את עצמו, ועושה מעצמו צחוק בהגדרתו את מגדרו בת, כשאר מינו הביולוגי בן - במפגש אקראי ומזדמן, תזרמי עם מה שיש.

מה יש לשאול פה שאלת רב?

ואם רב - איזה רב? הרי סביר שלרבנים שונים דעות שונות. כמו כמעט כל דבר בהנהגות התלויות באורח חיים והשקפות. 

מגורים נפרדים, מקלחות נפרדות.  אפשר לומר, כמעט חדר פרטי ומקלחת פרטית - בניגוד לשאר, חיילות וחיילים, שצריכים להסתדר במגורים משותפים עם בני/בנות מינם ומקלחות משותפות, לפי המין.  

הטרנסים, מקבלים תנאי דה-לוקס… חדר נפרד, מקלחת נפרדת.  

לא יצא לי

אולי שלום וזהו

כי נפתחים דיונים תוך כדי נסיעה ושואלים שאלות וכו'

והמורה שלי גם אוהבת שהתלמידים שלה מתידדים..

בוודאי שיש איסור גמור לנהוג קלות ראש איתו או לגעת בו.

נראה לי לזרום. לא רואה סיבה לעשות מזה מריבה, תועלת זה לא יביא ככל הנראה לאף אחד. גם אם היה מקובל להתייחס לאנשים שלובשים כובע אפור כאילו הם פילים, אז הייתי מתייחס אליהם כאילו הם פילים. אין מצווה להגיד שהמלך עירום, לא בסיטואציה הזו. 

מבחינת דיני צניעות - להתייחס כאילו מדובר בבן, ואם יש מקרים שהוא נוגע אז להבהיר לו שזה אסור.

הלכות צניעות תלויות במין ולא ב'מגדר'.

למה לא? מה זה יתן להתייחס אליה כבן?

מבחינת מרחק כאילו לגעת וכזה צריך לשמור. כן.

אבל בסדר, היא מרגישה בת וזו זכותה🤷‍♀️

כל אחד עם ההרגשות שלו. 

שצריך לפנות באופן שלא יעליב אותו/ה

כשזה קרה לי אמרתי במגדר שהוא רוצה אבל בלב שלי ביטלתי את זה מבחינתי הוא עדיין מה שהוא נולד

אם הוא מרגיש ככה, מה אכפת לך? זה לא שתהפוך אותו לכמוך אם תפנה אליו אחרת. אז יש לו איזושהי בעיה. סבבה. אבל רצונו של אדם הוא כבודו🤷‍♀️

@אני))) אולי בשיעורי נהיגה אפשר לומר שאת מתרגלת את האנגלית שלך לקראת איזה מבחן ולדבר רק באנגלית 🤷🏻‍♀️

אז יום אחרי זה היינו ביחד בשיעור וכו' וכו' ולא הצלחתי להיות עניינית ואז בחזור הביתה נסענו יחד באוטובוס ויצא לנו לדבר על הנושאים שהכי לא רציתי כמו מגזרים טרנסים ודת וזה גרם לי לחשוב הרבה על נכון שהוא בן אדם נחמד אבל זה שהוא נחמד אומר שמה שהוא עושה זה בסדר? אני צריכה לקבל את זה?

ואז יום אחרי זה פגשתי אותו באוטובוס והוא כבר חושב שאני חברה שלו ורוצה שנתאם ביחד טסט.

ה' יעזור..

מנהסתם הבחורה ההיא יודעת שזה נגד התורה וש @אני))) לא תומכת בזה ואף מתנגדת.

סה"כ מדובר על לדבר עם מישהי. גם אני עושה הרבה דברים שאחרים לא יאהבו. אז מה? לא צריך לצאת נגד.

חוצמזה, תחשבו שהיא *באמת* מרגישה ככה. מנהסתם היא לא משחקת. וכן, יש לה בעיה. וכן, היא אפילו מסכנה קצת. ואולי צריך לרחם עליה.

אבל לצאת נגד או לקרוא לה כבן, יעזור זה בטוח לא.

הוא חושב שזה ענין של פרשנות של התורה ושזה לא חטא. (הוא לפחות רוצה להאמין ככה)

את אומרת שלא צריך לצאת נגד זה אבל יש מצוות תוכחה מהתורה.

לא דיברתי על המקרה הספציפי שלי אלא בכללי.

האמת הוא מודע לאיסור רק שחושב שיש אנשים שמפרשים לא נכון את התורה (זה כמובן לא נכון אבל יש משהו יפה בזה שהוא רוצה להיות טוב לפי התורה)

"אין איסור לפנות לבן בלשון נקבה"

אני לא בטוחה. במקרה הספציפי הזה כנראה שיש פה עניין של לכבד את האדם ולא ליצור התנגדות אבל בכללי לדעתי זה לא טוב גם בגלל שזה יכולה להיות בגדר ליצנות וגם בגלל שזה נותן כוח להתנהגות כזאת(שבן מתנהג כמו בת והפוך).

( המורה כבר פנתה אליו בלשון נקבה ואמרה לי תכירי את x (שם של בת) וגם הכינה אותי לפני לזה שאוספים תלמידה)

לא הבנתי, יש לו פירוש אחר בהבנת הפסוק בתורה: "לא ילבש גבר שמלת אשה"? מה אפשר להבין אחרת פה?

האיסור היחיד שאפשר לחשוב עליו שיהיה פה, הוא סיוע לדבר עבירה. אבל סיוע לדבר עבירה הוא כשהאדם בפועל תורם לקיום העבירה. במקרה הזה שהתנהגות האדם לא תשפיע על עובר העבירה, וניתן לומר שאפילו תגרום לתוצאה הפוכה (שדווקא אם תהיה התנגדות זה יגרום יותר לקיום העבירה), במקרה כזה לא נקרא שאת מסייעת. יש שיטת יחיד שלימוד עברית זו מצווה, אבל גם אם כן, זו מצווה קיומית שלא שייך בה ביטול עשה וכדו', מלבד שזו שיטת יחיד, ועוד, שגם אם היה שייך בזה ביטול מצוות עשה, זה היה אם האדם לא היה לומד עברית ולא היה יודע. כאן כשיודעים אבל מדברים אחרת מידיעה, אין בכך בעיה. בקיצור, לא רואה כאן אף בעיה הלכתית. בעניין ליצנות, לא את הליצנית, אלא הוא הליצן, וכמו שאמרתי, אין כאן סיוע לדבר עבירה של הליצנות, כיוון שאת לא משנה כלום בהתנהגותך. כמו שאמרתי, זה לא נותן כוח, כיוון שהוא יעשה את זה בכל מקרה, כל מה שיש לעשות זה או לדבר איתו, אם את חושבת שזה יעזור, או פשוט להתפלל עליו ולהוות דוגמא אישית לאדם נורמלי. כמובן, כשהדברים נוגעים אלייך, כמו שיחה איתו, נגיעה וכדו', את יכולה להעיר ולהשמיע את דעתך, בצורה שיבין שכמו שיש לו את הזכות לחשוב מה שהוא רוצה, גם לך יש את הזכות לחשוב מה שאת רוצה (תלכי לשיטתו, מה שנקרא). כמובן, כדאי במקרה הזה לשאול רב אם יש בעיות הלכתיות אחרות שיכולות להוות בעיה, אבל אני אישית לא חושב שיש כאן בעיה. מחילה על האריכות.

כמובן שזה משולל כל היגיון אבל לפעמים אדם מנסה לעוות את המציאות כדי להצדיק את הדרך שלו.(שזה רע אבל גם קצת טוב כי רואים כאן בעומק רצון כן להיות ישר וטוב)

אני לא חושבת שזה קל ככה להוריד את האפשרות שיש בזה סיוע לדבר עבירה שהרי מדוע נגיד יש/היו כאלה שהם מה שנקרא 'בארון'? כמובן שזה החשש מהסביבה. יש חשיבות לאיך הסביבה רואה את זה.

ורואים שהיום יש ילדים ונערים שממהרים להגדיר את עצמם כבעלי נטיה x y x או הכל ביחד וכל זה מגיע מהשדר שיש בסביבה שזה מקובל ונורמלי ואפילו חושבים שזה 'מגניב'.

אז מכאן שבהכרח יש משמעות והשפעה באם אני אקבל ואשתף פעולה עם זה או עם שטות אחרת.

לגבי הליצנות שאמרתי זה היה בהקשר למה שאמרת שאין שום איסור לקרוא לבן בלשון נקבה. כתבתי את זה בלי קשר למקרה הספציפי שכתבתי עליו אלא על אפילו נגיד בתוך משפחה עם האחים והאחיות. לא ראוי לקרוא לבן בלשון נקבה, ככה נראה לעניות דעתי. במיוחד לאור המצב בדורנו שזה ישר יכול להיקשר לדברים האלה ,גם כשזה בצחוק לדעתי זה לא ראוי.

אז אכתוב מחדש:

בסופו של דבר, כנראה שאת לא זאת שתשפיעי עליה. הסיוע לדבר עבירה נקרא סיוע במצב שבו את אכן מסייעת, ובזכותך (בין היתר) הדבר נעשה. אם לא, לא. אם מדובר על אחד מהמגזר החילוני, ברור שלא את זאת שמשפיעה עליו. יש כבר נורמה בציבור החילוני שמעודדת את הדבר הזה, ואת, כדתייה, לא מעניינת אותו. ואם הוא מהציבור הדתי והוא לא מתבייש, הוא מוכיח שאפילו שהנורמה בציבור הדתי נגד הדברים האלו (לפחות ברובו המוחלט), לא אכפת לו מהנורמה. אם הוא מהציבור הדתי וכן מתבייש (כמו שאמרת, לא יצא מהארון), רק כאן שייך העניין הזה, אך זהו לא המצב. החשש מהסביבה הוא חשש שכולל הרבה אנשים, והוא רלוונטי רק לזמן שבו האדם לא חשף את עצמו, אלא מנסה לקרוא את החברה ולהבין מה היא חושבת עליו. לכן, הפתרון הוא לעשות שינוי עומק בתפיסת הערכים של החברה, עד שהנורמה הכללית תשתנה. אבל אם מדובר שהמציאות היא כבר שהנורמה היא כזאת, דעתך לא תשנה את האירוע, וממילא אין כאן סיוע לדבר עבירה.

לגבי ליצנות, מסכים שלא ראוי לעשות ככה, אבל כיוון שיש כאן עוד שיקולים, של חשש לתוצאה הפוכה, והדבר לא אסור, כפי שאמרתי, לכן כאן אין ללכת ע"פ מה שראוי (עייני מסילת ישרים פרק כ'- "משקל החסידות")....שכוייח

שזה נגד התורה. אנשים שאינם דתיים כנראה לומדים על היהדות ממה שמצטייר מהתקשורת ומהתנהגות שיוצא להם להיתקל בה. אפשר לקבל רושם שיש דתיים "חשוכים" ויש דתיים ליברלים. והנה, עובדה שיש דתיים שזורמים המקבלים אותי, אז כנראה שיש גישות ביהדות שדווקא מקבלות את ההתנהגות הזו.

גם אני עושה הרבה דברים שהם לא בסדר, אבל זה שסתם מדברים אתי לא מכשיר את ההתנהגויות הללו ולא קשור אליהן. וגם כאן אנחנו לא דנים אם לדבר אתו או לא, אלא רק לגבי הפנייה בלשון נקבה שקשורה ישירות לעניין. אם אפשר לדבר ולהימנע מפניה בגוף נוכח הבעיה נפתרת.

לבסוף, לא הצעתי לפנות בלשון זכר כי ודאי שזה לא יעזור וכנראה רק יגרום צער.

אבל אני כן חושבת שראוי להתחמק וכזו היתה גם ההצעה שלי.

@פ.א. גם

חחח אבל צודקת

מה זאת אומרת "זכותו להרגיש כך"?

אם זכותו ככה אז גם לי יש זכות לא לשתף פעולה עם דבר שמביך אותי ונגד מה שאני מאמינה בו.

כל הסיפור של הזכותו וזכותי זה לדעתי דבר שקשור לדמוקרטיה והנאורות כביכול וזה לפעמים סותר את דרך התורה.

אין דבר כזה שבן אדם עושה משהו רק כי בא לו כי ככה היא מרגיש. כי זכותו. צריך להפעיל קצת שכל.

כל הזכותי וזכותי הזה הורס ומכשיר הרבה דברים משוגעים.

המקור נמצא בתלמוד הירושלמי, בלשון נקבה, כאשר מסופר על אמו של רבי ישמעאל, שמרוב יראת כבוד שרחשה לבנהּ על היותו מגדולי הדור, רצתה לשתות מים עכורים שבהם רחצה רגליו של בנה, ורבי ישמעאל סרב משום שהדבר מבזה את כבודה של אמו, ואמרו לו חכמים שאדרבה, מכיוון שכך רצונה, זהו כבודה:

אפשר שאין רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו? אמרו לה: מה עשה לך? אמרה: בשעה שיוצא מבית הועידה אני רוצה לרחוץ את רגליו ולשתות את אותם מים, והוא לא מניח לי. אמרו לו: הואיל והוא רצונה - הוא כבודה

— תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א'

וזה לא מתאים לכל מקרה.

אי אפשר לדחוף אותו לכל סיטואציה זה לא נכון וזה לדעתי מעוות את המשפט.

ואם רצונו של האדם זהו כבודו במקרה הזה מה עם הרצון שלי הוא לא רלוונטי? אם אני לא מעוניינת לשתף פעולה עם הדבר הזה גם יכבדו אותי? או שהמשפט הזה תקף רק על התנהגויות שהן נגד התורה?

זה מסוג הפעמים שצריך מאד להיזהר לא לעקם את התורה רק בגלל שכתוב x y z

צריך לקחת דברים בפרופורציות

נטו איך להתייחס לבחורה שנולדה גבר.

אז יש אנשים שרוטים/מסכנים. עניין שלהם. למה להתערב להם? מה זה יתן? 

אחרי הכל הם לא בחרו בזה! הם באמת מרגישים ככה ומספיק מתמודדים. למה סתם להקשות עליהם?

(מדברת על הרוב)

לא יעזור להם אם ננרמל את הדבר הזה.הפוך, זה יגרום להם להישאר שם.

את רוצה שישארו ככה?

חוצמזה, שיישארו. מה אכפת לי?

זה לא שזה פוגע בי אישית. סורי אם יוצאת אגואיסטית.

אבל *לך* באמת אין מה להשפיע. תאמיני שמי שמרגיש ככה, מה שתגידי לו לא ישנה לו את ההרגשה. בדיוק כמו שאם מישהי תפנה אלייך בלשון גבר, זה לא יגרום לך להרגיש ככה. אז אצלם זה הפוך.

והם גם בני אדם!

והדיבור על זה מוסיף כמובן.

אבל ללא ספק, יש אנשים שבאמת הם כאלו.

ואדם בוגר שלא מרגיש כמו המין שהוא נולד, או שנמשך לבני מינו, זכותו להרגיש כך. ומאד יכול להיות שזה אמיתי לחלוטין. אדם לא מרוויח כלום מלהיות כזה. 

אז שחררי

היא לא תושפע מהדעה שלך גם כך.

אנחנו מדברות ברמה התיאורטית בלבד.

בפועל אני משתדלת לכבד אותו בתור בן אדם.

זה כאילו להגיד: "ה', טעית..."

לא שאני יכולה להבין את הניסיון שלהם אבל קודם כל להבין שיש פה ניסיון ולא הכל סבבה וכל אחד מה שהוא מרגיש...

ולא נכון שזה עניין שלהם. יש לנו אחריות כחברה.

https://www.kamoha.org.il/wp-content/uploads/2016/07/%D7%99%D7%97%D7%A1-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA.doc

(יחס היהדות לבעלי נטיות הפוכות / הרב עזריאל זילבר)
 

סקירה היסטורית, עד ימינו אנו, והשוואה בין שיטות וגישות שונות.  

קראתי את הסיכום רק

אשמח אם תכוון למשהו ספציפי כי לא ראיתי דעה יוצאת דופן שם...

 לדעתי, בהיתקלות אקראית עם מי שסובלים מנטיות הפוכות - אין מה לעשות חשבונות שמים במפגש המזדמן.  

לזרום עם הבקשה והציפייה שלו/שלה, איך להתייחס אליהם, ולעבור הלאה.

בפרט שבחז״ל, במשך דורות, היחס למשכב זכר אינו שונה מהיחס לכל עבירה אחרת, והדבר בא לידי ביטוי בולט בספרי המוסר המדברים על משכב זכר בהבלעה עם איסורים אחרים הקשורים בפריצות מינית, כניאוף, גילוי עריות, ועוד. בהמשך לכך אין כל עדות המצביעה על כך שחכמי ישראל התייחסו אל החוטא במשכב זכר כאל אדם בעל זהות מינית חריגה, או כמי ששייך לקבוצה של סוטים הפועלים בניגוד לטבע האנושי. 

"יחסים חד-מיניים אכן היו קיימים בעם ישראל לדורותיו. אף שרבים נוטים לחשוב שהומוסקסואל דתי לא היה ולא נברא עד לתקופה המודרנית, אין הדבר כך, ואמנם נדרשו חכמי הדורות לנושא זה, ולא נרתעו מלעסוק בו לפי צורכי הזמן והמקום.

השאלה באיזו מידה מצוי משכב זכר בקרב יהודים ועד כמה יש לחשוש לו, העסיקה פוסקים במרוצת הדורות, וכך התעוררה שוב ושוב השאלה, מתקופת התנאים ועד ימינו, בדבר שינה או שהייה משותפת של שני רווקים יחדיו בתנאי ייחוד. בעל השולחן ערוך כותב: "ובדורות הללו שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר", ונושאי כליו פירשו ש"המחבר כתב כן לפי מדינתו שהיו פרוצים בעבירה זו".

התופעה של קיום יחסים חד-מיניים הייתה מצויה לאורך ההיסטוריה, במיוחד ביחסים בין מבוגר היוזם אותם ובין ילד או נער שממלא תפקיד פסיבי באקט המיני, ונאלץ או נעתר לשמש אובייקט לסיפוקו של המבוגר. חכמים חששו במיוחד מפני גויים העלולים לכפות או לפתות ילדים למשכב זכר, ולכן קבעו ש"אין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות" (ע"ז, טו, ב). עם זאת, יחסים חד-מיניים של מבוגרים עם ילדים היו קיימים גם בקרב החברה היהודית עצמה, ויש על כך עדויות בספרות השו"ת, כשבמקרים רבים נסב הדיון על מלמד תינוקות שנכשל בעבירה זו. ואולם, התופעה הייתה קיימת גם בין בחורים שקיימו יחסים אלה עם אלה. עדויות ברורות על כך מספקים לנו ספרי מוסר של חכמים המתריעים מפני התופעה, ומתוך הספרות ההלכתית יודעים אנו שגם מבוגרים נשואים הואשמו לא אחת במשכב זכר, והדבר מצא את ביטויו בתביעות בענייני אישות ובעניינים שבין אדם לחברו.

העיון בתופעת היחסים החד-מיניים בקרב עם ישראל לדורותיו מלמד שלמרות האיסור המפורש שהיה, התקיימה התופעה במידות שונות ומשתנות של שכיחות. הומוסקסואל יהודי היה ונברא, וחכמים ישבו על מדוכתו. מה שחשוב עוד להסיק מעיון זה הוא שהיחס למשכב זכר לא היה שונה מהיחס לכל עבירה אחרת, והדבר בא לידי ביטוי בולט בספרי המוסר המדברים על משכב זכר בהבלעה עם איסורים אחרים הקשורים בפריצות מינית, כניאוף, גילוי עריות, ועוד. בהמשך לכך אין כל עדות המצביעה על כך שחכמי ישראל התייחסו אל החוטא במשכב זכר כאל אדם בעל זהות מינית חריגה, או כמי ששייך לקבוצה של סוטים הפועלים בניגוד לטבע האנושי. אכן, כזו הייתה גם התפיסה הרווחת בחברה הכללית, במשך כל השנים ועד לתקופה המודרנית, לגבי המקיימים יחסים חד-מיניים.

כזה שלא תמיד היה לאישה בחירה חופשית עם מי להתחתן.  

אורח חיים מאוד פטריארכלי.

ההורים, בפרט האבא, קבעו לה.  

לכן ברור שהיו גם מקרים אומללים של נישואין של אישה עם גבר בעל נטיות הפוכות.  

זה תלוי מאוד בהסתכלות על זה.

האם זה שכרגע הבן אדם עם נטיה לבני מינו אומר שזה מוחלט ולא ניתן לשינוי או שכן.

אם אנשים בזמנם הצליחו להתחתן ולהקים בתים אולי זה מוכיח שזה אפשרי .

בסוף אדם הוא לא רובוט יש לנו כוח בחירה ואנחנו יכולים לעבוד על מחשבות ונטיות.

(בהמשך לדיון על נשמות נקביות וזכריות)

אולי זה לא מעורב והנשמות שלנו מאותו סוג

<צ>

אני די מסכימה מבחינת בפועל. אבל מבחינת מה לחשוב ולהרגיש זה לדעתי לא נכון לשדר שהכל סבבה. 

צריך להפריד בין האדם למעשים שלו. לכבד והכל אבל לדעת שזה לא טוב. 

וגם היום זה נהיה בצורה של גאווה ממש...לא עבירה בשושו...

כשגבר הופך להראות כמו אשה זה לא עניין פרטי... 

וזה מעבר לעבירה יש גם ויכוח רעיוני על כל התרבות, על הגישה למה זה זהות. וזה עניין שאפשר להשפיע על הגישה עליו. לפחות ללמוד אותו לעומק.

התורה מכנה במפורש את איסור משכב זכור כ"תועבה", מה שהיא לא מצמידה לכל איסור. כותב המאמר כתב מצד אחד שהאיסור חמור כמו כל שאר האיסורים, אך הביא דוגמא מזה שספרי המוסר הצמידו את איסור משכב זכור לגילוי עריות ולניאוף. למעשה, גם גילוי עריות זהו דבר שהוא נגד הטבע (לפחות הבסיס של גילוי עריות, שזה הקרובים הבסיסיים). וגם ניאוף זהו איסור מאוד חמור שנכתב בעשרת הדיברות, והוא אכן לא כמו כל שאר האיסורים. לכן, מתאים מאוד שיצמידו את איסורים חמורים אלו לאיסור משכב זכור.

ניתן לראות גם בפשטות מהתבוננות בתורה ובדברי חז"ל שהאיסור הזה חמור מאוד. התורה אומרת: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו". חז"ל מפרשים שהכוונה היא למה שדרכם הייתה לישא זכר (עיין לדוגמא ספרא אחרי מות פרשה ח פרק יג אות ח). והמדרשים גם אומרים שהמצרים התעיבו במעשיהם יותר מכולם. ורואים שהכנענים כיוון שהיו כ"כ רשעים, שהתורה (לפי הסבר חז"ל) מצביעה שחטאם העיקרי היה זה, התחייבו כליה כולם, ויש בהם דין מיוחד של: "לא תחיה כל נשמה", כדי שעם ישראל לא ילמד מהם: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי...". גם המצרים, בסופו של דבר, צבא מצרים כולו הושמד, והתרבות המצרית הוכחדה. גם דור המבול וסדום, שלפי חז"ל חטאו בעניין זה, התחייבו כליה והושמדו. אז בבירור רואים שהחטא הזה הוא חמור מאוד (ולפי הרב שרקי, עיין בהסכתים שלו על בראשית, זו גם הסיבה שלוט הציע את בנותיו, כי רצה להציל את סדום מחטא זה, שהוא כנגד הטבע, וממילא להציל אותם מכליה), ואינו "כמו כל שאר האיסורים".

גם הטבע מעיד שהדבר הזה הוא סטייה, זכר וזכר לא יכולים ביולוגית להביא ילדים. גם אם מי שיש לו את הסטייה הזאת (וזו לא הסטייה המולדת היחידה), לא אשם בכך (אגב, הרבה פעמים זו תוצאה של התפתחות ולא דבר שנולדים איתו, וברוב המקרים זה בר שינוי), בסופו של דבר זה נגד הטבע וזו סטייה. מקור לדוגמא: "ת"ר ובחקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקי תועבותיהם. ומה היו עושין האיש נושא לאיש ואשה נושאת אשה והאשה נישאת לשנים. והאיש נושא אשה ובתה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף נ עמוד ב).

וזה המקום גם להדגיש למי שחושב(ומסתבר שהרבה) שהאיסור החמור הוא רק עם איש ואיש ואצל נשים זה קל שזה לא נכון.

"כמעשה ארץ מצרים לא תעשון" זה כולל את המעשים שעשו גם הגברים וגם הנשים במצרים ואסור לנו להידמות להם.

ואוסיף, שאלה/נקודה. שנכון שזאת עבירה חמורה ביותר וזה נגד ההיגיון האנושי וכו' אבל בעיקרון עיקר האיסור הוא מול בורא עולם, ומול בורא עולם מה שמשנה זה לא גודל המצווה/עבירה אלא גודל מי שציווה עליה (ז"א הכל חמור וגם מצווה שנראית כביכול קטנה לא מסתכלים על הגודל של המצווה )אז נראלי לכן סוג של מובן למה יש כאלה שאומרים שלא נכון להגיד שזה יותר חמור משאר המצוות הרי בעיני ה' זה אסור וזה אסור.

ובאמת,אנחנו לא יודעים בבירור מה יותר חמור, וזה קשור גם לתוקף היצר שהיה לאדם ועד כמה היה לו בחירה וכו'.

וגם מנגד יש נגיד את מצוות השבת שהיא מאוד חמורה ועליה לא כ"כ מוחים כואבים כמו בעניין הנדון. זה גם מעלה שאלה למה? אולי כי התרגלנו? או שבאמת זה יותר חמור?

גם שמירת שבת כתובה בעשרת הדיברות ומי שמחלל שבת דינו כגוי וכו'

שאלה.

באמת חשבתי להוסיף את הנקודה שבסופו של דבר גם מצוות שהן פחות חמורות לכאורה, הן חמורות בדיוק כמו שאר המצוות. אמנם, מה שכתבת זה לא כזה פשוט, בעקרון זו סתירה בין המקורות, יש מקורות שנראה מהם שכל המצוות אותו דבר, ויש מקורות שנראה מהם שיש דרגות. האמת היא שיש הבדל בין השכר של המצוות, לבין חומרת המצוות. אכן, יש מצוות שיש עליהן יותר שכר (ועל זה המדרש והגמרא מביאים שהקב"ה העלים שכר המצוות, בכך שעשה שגם מצווה קלה כמו שילוח הקן יש עליה שכר של אריכות ימים כמו כיבוד הורים, שזו מצווה חמורה, ובמדרש מובא שזה כדי שלא ירוצו לעשות מצוות אחרות ואת השאר יזניחו. מקווה שאני מדייק בדבריי כאן בסוגריים), אבל מצד החומרה של המצוות, שהן עשיית רצון ה' ולהיפך חלילה לעבור על רצון ה', בזה כל המצוות שוות, שגם במצווה הקלה אתה עושה את רצון המלך, כמו במצווה החמורה. ובביטול שתיהן עברת על רצון המלך. זה מימד כפול שיש בכל המצוות. לפי זה מוסבר שמה שבעל התניא מסביר שבביטול מצוות עשה יש חומרה יותר גדולה (הוא מסביר שנראה מהגמרא שמדברת על ארבעה חילוקי כפרה שלא תעשה יותר חמור, לא תעשה חמור יותר מצד הכפרה שלו, שצריך יותר דברים לכפר ולהעביר את החטא מן העולם, אך מצד החומרה, הפגם בביטול עשה יותר חמור, עיי"ש), הכוונה היא לא מצד הפגם של חוסר עשיית רצון ה', אלא מצד השכר של המצווה (אולי ההגדרה של שכר מצווה היא לא מדוייקת לגמרי, אולי אפשר לומר המצווה לכשעצמה, והשייכות שלה לכלל התורה, לעצם עשיית רצון ה' שמתבטא בפרט זה או אחר).

לגבי מצוות השבת, שוב, מזכיר את העניין של דברים הנשמעים. ולצערינו, עניין שבת זה פחות דבר הנשמע היום מאשר מצוות אחרות (באופן כללי, כל מקרה לגופו מתי יש למחות ומתי אין למחות). לעניין הכאב, את צודקת. לגבי דינו כגוי, היום הדין הזה לא נכון, מהסיבה שפעם שמירת השבת היא הדבר שבעיני העם סימל מי יהודי ומי לא, כיוון שזו הברית בינינו לבין הקב"ה. היום המצב הוא לא כזה, ולכן אם אדם מבטל מצוות שבת, הוא לא מבטא בכך אקט של הוצאת עצמו מכלל ישראל (דבר זה שמעתי בשם כמה אחרונים, לא זוכר בדיוק מי אומר את זה, אבל זה מבוסס עד כמה שידוע לי).

לגבי הפסקה האחרונה.

יש כאלה שאומרים כך ויש כאלה שלא בדיוק.

ובמציאות משתדלים לדוג' להיזהר מיין נסך.

נכון, שכחתי מהנקודה הזאת....

את ממשיכה עם ההיא. הוא לא היא. הוא רוצה להיות היא אבל הוא לא.

חוץ מזה לא אמרנו שאנחנו בעד מריבות ולא דיברנו על הרגשות דיברנו על המעשים.

אני לא הגבתי האם להכנס איתה למריבות או לא, זה ודאי שלא לריב בלי הכרח, אני אפילו לא הגבתי להודעה הפותחת מרוב שזה מורכב בעיניי ותלוי סיטואציה. 

למה זה אכפת לי? משני כיוונים. מהכיוון האישי ומהכיוון המוסרי. מהכיוון האישי- מפריע לי לראות עיוות כזה, כמו לראות מישהו גונב. אם תראי יהודי אוכל בשר עם חלב זה לא יפריע לך בעין? את לא תרגישי שקשה לך לסבול את זה? או... כשאת רואה שמאלנים שמשלמים כסף לערבים ובעצם פועלים נגדנו את לא תתקוממי? לאנשים נורמלים יש חשק להרביץ להם. להחזיר על מה שהם עושים. להפסיק את הנזק הזה.

גם כאן כשאני רואה משהו לא בסדר זה מפריע לי! כמו שבדוגמא של השמאלנים אנחנו רואים איך הם פוגעים במציאות בפועל, ככה גם מי שעושה עבירות קל וחומר בפרהסיה הוא פוגע בעמ"י מבחינה רוחנית. כל ישראל ערבים זה לזה! אני חלק ממנו והוא חלק ממני! אנחנו תלויים אחד בשני לטוב ולרע ומשפיעים אחד על השני. כל אחד יכול להעלות או להוריד את המצב של עמ"י.

ומהכיוון המוסרי- יש מצוה מהתורה לאהוב כל אחד מישראל ולרצות את הטוב בשבילו אבל גם יש מצוות תוכחה וחייב לפחות למחות בלב. אגב מצוות תוכחה למרות שהיא נשמעת קשה היא צריכה להיעשות ע"י אהבה. וזה לא פשוט. ואם אני יודעת שיש לי אפשרות להשפיע אפילו קצת חובה עליי לעשות את זה. (וגם זכות).

ברמה מסויימת זה נקרא קנאה לה'.

ויש הבדל בין ההתייחסות בפועל לבין היחס בלב. בפועל- יכול להיות שצריך להתעלם, להתייחס בצורה מכובדת וזהו, ורק אם שייך או ששואלים אותי במפורש להגיד ולהסביר.

אבל בלב- אין ספק שזה צריך להפריע לי. ומעבר לזה, חשוב לי לשדר אי הסכמה עם זה ספציפית, עם הכבוד שאני ארחש לאותו אדם.

ואני חושבת שיש דברים שיותר רגילים אליהם ודברים שפחות, והדברים שעוד לא התרגלו אליהם זה בעיקר חובתינו להגיב כדי שלא יתרגלו... כי הנושא הזה הוא עדיין נפיץ ועדיין לא מקובל לגמרי ואם אותו אחד ישאל את @אני))) בטעות מה דעתה לגבי זה היא צריכה שתהיה לה יכולת להאיר את עיניו. לא בדרך מתנשאת אלא בדרך התורה, בדרכי נועם...

ואני אוסיף משהו באופן אישי- מבולבלת אחותי יש לך לב יהודי רחמן אבל צריך להבין שבחיים לא הכל יסתדר רק עם לב.

אני גם הייתי ככה עד שהגעתי לחינוך, וראיתי במוחש שאם נחמדים לילדים ומאפשרים להם הם לומדים שאין שום עקרונות והם יגדלו בלי גבולות. צריך להשתמש גם בכובעים שפחות טבעי לנו ללבוש, לפעמים לעמוד על שלנו (וזה לא שאני מתנשאת מעליהם זה שאני באמת מעליהם) 

לפעמים לתת עונשים לפעמים לתפוס ילד בכוח. אי אפשר להשאר ב"שיעשה מה שהוא מרגיש העיקר שהוא לא פוגע באף אחד". חייב לחנך מה נכון ומה לא עושים.

מכירה את "מבחן ההורים הגדול"?

אני ממש ממליצה לראות את זה...

יש שם כמה גישות של הורים, וזה ממש ממחיש את סוגי החינוך.

יש הורים שהם באמת כאלה מכילים לילדים שלהם ולא מתערבים להם כי 'זכותם להרגיש מה שהם מרגישים' אפילו אם יש להם דחפים כמו לשפוך את המלח ואז ללקק את הצלחת באמצע המסעדה, או לקנות ממתקים לארוחת ערב ובעצם אין להם סמכות הורית, כי ההורים לא חושבים שיש להם זכות להגיד לילדים שלהם משהו שיסתור את הרגשות שלהם. ורואים שפשוט הילדים שלהם יוצאים... לא נעים לומר לומר אבל... פרא.

ואנחנו לא רוצים שהחברה שלנו תהיה פרא. אז נכון, אני לא באה לחנך אנשים ברחוב. אבל העיקרון שיש דרך נכונה ויש דרך שהיא הפוך, זה מאוד מאוד חשוב שיהיה ברור בתור עם ובתור אנשים פרטיים. 

אני באמת חושבת כך

להן יש בעיה וזה עניין אחר. מה אנחנו כציבור וכפרטים עושים עם זה? מה יהיה הטוב ביותר שנוכל לעשות?

זה מתחיל מהגישה. המעשים משתנים בהתאם למציאות.

אגב יש לי שם טעות.. קוראים לזה "אתגר ההורים הגדול" לא "מבחן..."

רק שתדעו

אם יש תיקונים/ הערות/ הוספות באמת אשמח לשמוע...

מסע הנשמות ההפוכות – הרהורי תשובה

מאמר מרתק

כמובן (כמו שגם מבואר ומודגש במאמר הנ"ל), זה לא מצדיק שום התנהגות נגד ההלכה. 

מי שברא אותנו כך, הוא גם זה שנתן לנו את התורה ואמר לנו איך לחיות בעולם הזה.

תודה רבה על הסיכום!!

עברתי על זה גם קצת, מעניין.

עברתי על זה ובאמת מעניין (רק הפריע לי שלא היה מקורות)

וואי משהו מדהים שקרה לי עכשיו אני בחיים עד היום לא שמעתי על זה שיצחק אבינו היה נשמת נקבה בהתחלה, אוקיי? ובדיוק לפני שעה ומשהו הלכתי לסיים הרצאה שהתחלתי לראות מזמן של הרב יצחק פנגר, והופה-

דקה 39:48

מגיד מישרים (ספר) – ויקיפדיה

על סיפורי התגלות - הרב מיכאל אברהם

האמת התכוונתי למקורות לגבי אברהם ושרה, ויהודה ותמר

או שזה כתוב שם?

היא פשוט כרגע @מבולבלת מאדדדד אבל אני יעזור לה (:

ואתה פשוט @די שרוט אז...

ברמת הפרט באופן פרטי וברמת הקבוצה/תנועה.

אם הנושא הזה היה בעיה של אנשים פרטים, לא הייתה לי שום בעיה.

הבעיה שלי היא ברמת הקבוצה. הנושא הזה יצא מכלל שליטה ונוצרה דת, במלוא מובן המילה, חדשה.

הפרוגרסיבים מארה"ב וחלקים מאירופה הם קבוצה של מכחישי מדע. אני לא יכול להכיל הכחשת מדע כשזה נכנס כחומר לימודי בפקולטות מדעיות.

ובלי קשר, הנושא הזה כבר חצה את כל גבול הטעם הטוב מכל הרבה סיבות. תחרויות ספורט למשל. מגיע שחיין זכרי, שבתחרויות עם גברים כמוהו נתן ביצועים פושרים ביותר. הלה החליט להפוך לאישה והחל להתחרות עם שחייניות והפלא ופלא, הוא קוטף בתור אישה תחרות אחר תחרות את המקומות הראשונים. יש לו יתרון מובנה במבנה הגוף שלו לשחיה. עייני ערך Lia Thomas.

מלכות יופי. עוד תחרות שאני באופן אישי לא מעניינת אותי כהוא זה, אתה רואה בנות צעירות בארה"ב שהשקיעו את כל חייהן בטיפוח וגלמור. אבל ממש התאמצו, נשמו את כל הנושא הזה, הרעיבו את עצמן, קישטו את עצמן וממש כל אחת מהן מהממת ביופיה במושגי התחתרות הזאת. ואז הגיע גבר שהפך לאישה, שמן רצח, מכוער כמו הפרצוף שלי אחרי שהיה ממושכת בתא לחץ לריפוי טחורים, גידל קצת שיער, שם שמלה אדומה וזכה במקום הראשון בתחרות מלכת היופי. וכתבות שער מהדהדות, ראיונות בטלויזיה "אישה מעוררת השראה!", עמודי שער בכל העיתונים "תראו איזה יופי! מיס יוניברס טרנסג'נדרית! איזו אישה מדהימה!". זאת גניבה בעיני. מסכנות הילדות שהיו חייבות לחייך "ולפרגן" כשכל המצלמות מופנות אליהן לאישה הזאת שזכתה ויעני לשמוח בשמחתה כשברור לכל בר דעת שכיעור כזה זאת הונאה אחת גדולה.

ושלא נדבר על זה שגברים שהורשעו באונס, עשו שינוי מין ועכשיו הם נשים ושמו אותם בכלא נשים ובכלא הנשים הם תוקפים מינית נשים בכלא.

ושלא נדבר על זה שגברים ביולוגים נכנסים לשירותים ציבוריים עם נערות בנות 13.

וממשיך בזה שפסיכיאטרים ופסיכולוגים שלא מיישרים קו עם טיפולי המרת מין ורוצים לעשות עבודה מקצועית ללוא משוא פנים נמצאים תחת איום מתמיד של שלילת הרישיון שלהם.

וממשיך בזה שהפרוגרסיבים האלה טוענים שאין דבר כזה "מין ביולוגי". כל האוניברסיטאות מוצפות בהם, זה לא קומץ סהרורי. יש ממש תרבות ביטול של כל מתנגדי האינדוקטרינציה הזאת בבתי ספר של ילדים.

והטרלול שהבאתי זה עוד כלום. הורים לילדים מכניסים לראש של הילדים שלהם שאין דבר כזה מין ביולוגי ו"הילדים יחליטו בעצמם" כשיגיעו לגיל 3 או מתי שהם רוצים מה הם. או הורים שקונים לבנים שלהם שמלות ורודות כי הם "תפסו" את הילד שלהם בן ה 3 לובש את נעלי העקב של האמא.

והורים לוקחים את הילדים שלהם בני פאקינג 6! למופעי דראג קווינס בערום כמעט מלא עם טוורקינג כי זה "מופע אומנותי".

ובתי ספר שמייצרים "מרחב מוגן" לילדים שמזגהים כחתולים וחיות ומורים חייבים לפנות אליהם כאלה חיות. כן כן זה אמיתי. זאת לא המצאה.

את כבר יודעת, אני לא הכי מחבב דתות. באמת שלא. אולי עדיין נותרה בי אהבה לדת היהודית כי אני בא משם, אבל הפרוגרסיבים הקימו ממש דת חדשה. זה עונה על כל ההגדרות של דת פר-אקסלנס ואני שונא את זה כי הם מכחישי מדע.

בהיבטים של התנועות , הטירלולים נבלתי נגמרים - מסכים עם כל מילה שלך.  

אבל אחרי ה 7.10 אני פשוט שונא את התנועה הזאת מעומק ליבי לאור התמיכה שלהם בחמאס. אני כל כך שונא אותם שאני אפילו לא מסוגל לשמוע דיעות שאני כן מסכים איתן לגבי התנועה הזאת. לא אופייני לי לשנוא כל כך ובכל זאת, אני פשוט שונא אותם.

לשנוא זה לא תמיד רע. לפעמים זה טוב מאוד, כמו במקרה הזה.

דברים רעים צריך לשנוא. אין מה לא לדעת 

הפגנתי נגד ההתנתקות וחטפתי מכות משוטרים וחיילים בגין זה.

ואני עדיין ליברל. ליברל לא = פרוגרסיבי. פרוגרסיבים הם הדבר שהכי רחוק מליברלים. הם חבורת דיקטטורים שהקימו דת חדשה ורודנית ואני לא מחבב דתות באופן כללי.

במגוון נסיבות וקשרים, בנים וגם בנות, ומבינים שהם לא בחרו בנטיה.

זה באמת משהו הכי טבעי (ומולד) מבחינתם, והם חיים את חייהם באופן שונה מאיתנו, ״הרגילים והנורמליים ״, לא מתוך בחירה בין צד כזה לצד אחר, אלא כי ככה הם.  זה הגוף שלהם והנשמה שלהם והרגשות שלהם, זו הנטיה הטבעית שלהם.

כמו שהחיים שלנו טבעיים מבחינתנו,  ואנו לא מבינים איך אפשר אחרת - הטבעיות שלהם שונה מהטבעיות שלנו.  הם רוצים להיות מאושרים, אוהבים, לחיות בזוגיות, להקים משפחות, רק שהגורל והגנים שלהם סוללים את מסלול חייהם הרגשיים, המשיכה המינית שלהם, אחרת מאיתנו.  

אף אחד ואף אחת לא עושה זאת בשביל לעצבן או להכעיס.  

אותי אישית זה מאוד מביך.. כי מצד אחד זה מאוד לא איך אגיד את זה .. "רגיל" ומצד שני זה לא נעים לפגוע בבן אדם.. שזה ה"תורה שלו"..

זה פשט לזרום איתו לפי דעתי.. אבל כמובן מבחינת צניעות וכל זה.. יש להגדיר "גבולות ברורים" ולומר חד משמעי ש"אני שומרת נגיעה".. ומה שנקרא לעשות חשבון לבורא עולם ולא לאנשים..

נ.ב - אני מאוד קשה לי ואני הייתי די מגחחת בסיטואציה כזאת.. עד שהיה קטע מצחיק ואז פשוט הייתי צוחקת חחחח

שמאז ה7 באוקטובר הוא יותר מאמין וזה. וגם בעקבות זה הוא כבר לא שמאלני

פעם היה אתאיסט.

אני מעריכה את זה

שאלתי בגלל שיש הבדל בין מישהו שעושה לתומו לבין מישהו שיודע שזה בעייתי.. הגישה שונה

מה השאלה בכלל.

ממתי לכבד מישהו הפך להסכמה איתו?

לפגוע ולצער מישהו זה מותר מהתורה?

אפשר לכבד אבל אולי שגם הוא יכבד?

אם אין ברירה אז משנים מהאמת מפני השלום אבל אין מה לבטל את השאלה שלה, זאת סיטואציה מביכה.

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך ז' באדר ב׳ תשפ"ד 15:48

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך ז' באדר ב׳ תשפ"ד 15:47

ותמיד גם מצפים מהצד הבריא והדתי לכבד.

נכון. זה מביך ולא טבעי וזה דורש ממני הרבה והוא הלא בסדר לא אני.

להסתיר את הנטיות שלה כדי שלפותחת יהיה נעים יותר בשיעורי נהיגה?

זה הגוף שלה, בחירה שלה, בקשה שלה.

לכבד את זה לא אומר שאת מסכימה עם הדרך והגישה שלה.

בחורה שקוראים לה מריה.

לקרוא לה בשמה מסמל שאת מאמינה שמריה הרתה מרוח הקודש וילדה את המשיח?

ואני לא קונה את הסיפור של אכפתיות.

אם אכפת לך, לכי להתנדב.

יכול לכאוב לך על מישהו אחר שעושה טעות. לגיטימי.

אבל אם אכפתיות יוצאת בצורת לא מכבדת (גם לפתוח דיון בשיעורי נהיגה על האיסור בלי להבין כמה זה מורכב, זה לא מכבד) זאת לא אכפתיות.

זאת מבוכה / טרנספוביה/ חוסר קבלה של משהו שונה.

שקיים גם אצל חילונים שנתקלים במקרה כזה

(זה קרה לי בעבר בעבודה, החרדית היחידה שהכילה סיטואציה דומה מול כל מיני קולגות חילונים שהחליפו צבעים ונקרעו מצחוק בשנייה שהאדם יצא)

ומסכימה עם שרוט על התנועה הכללית שיצאה מפרופורציות.

אף אחד לא דיבר על לפתוח דיון על זה בשיעור נהיגה וקל וחומר על לצחוק וללגלג בפרצוף שלו. אני דיברתי על זה שיש כאן בחור שהחליט שהוא בחורה, הוא יכול גם לכבד את זה שיש אנשים שרוצים לפנות אליו בלשון זכר. זה בדיוק הדיון, איך לא לפגוע ובכל זאת לא להסכים עם משהו לא נכון. אתם בטוחים שזה לא מהותי איך יפנו לבן אדם, ומה אכפת לי, אבל עובדה, זה מהותי. מנסים להתחמק מלפנות אליו בצורה שיהיה הכרח להגיד נקבה או זכר אבל אם זה מהותי לצד אחד זה גם מהותי לצד השני. ושוב, זה שצריך לכבד בפועל אין בעיה, אבל את תמהה על השאלה שלה כאילו אין פה שום בעיה.

אני אתן לך דוגמא אחרת. אם אני מחליטה שאני רוצה שמהיום כולם יקראו לי "יוניקורן" וכולם יודעים שקוראים לי "רננה" אני אוכל לדרוש מכולם להתחיל לקרוא לי יוניקורן? זה מגוחך... אז כולם יהיו חייבים לכבד את זה כי זהו רצוני? 

נכון וגם בגלל שהוא עושה פה משהו חריג אז הוא זה שצריך לכבד את האחרים ולא לכפות על אחרים את הרצונות החריגים שלו.

זה גם נקודה שצריך לזכור אותה.

שלא נעים לך בעין?

חרדי שמסתובב לבוש כחרדי בשכונה חילונית, זאת כפייה?

ליוניקורן.

את חד משמעית יכולה לדרוש מהסביבה שלך לקרוא לך כך.

וכן, אם זה חשוב לך, הם חייבים לכבד את זה.

זאת לא כפייה. שיגחכו בלב.

למה שהיא תיתן שיפנו אליה בלשון זכר אם זה פוגע בה?

כי זה טיפשי וזה פתח לדברים יותר טיפשיים ואפילו חולניים.

כול אחד יכול לצעוק פוגע בי שאתה קורא לי אתה ולא אתם. ועוד דברים בסגנון.

לא צריך לתת יד לדבר הטיפשי הזה.

באמת.

יש אנשים שטוענים שהסטטוס המגדרי תלוי במה שהוא מרגיש, ויש אנשים שטוענים שהסטטוס המגדרי תלוי בשאלה עם איזה גנים הוא נולד.

אם הוא היה אומר - אני בן, אבל ממש עושה לי רע לשמוע שפונים אליי בלשון זכר, אז בבקשה תפנו בלשון נקבה, אז אולי היה מקום למה שאת טוענת. 

אבל זה לא המציאות. המציאות היא שהציפיה לפניה בלשון נקבה, נובעת מציפיה חברתית שנקבל את זה שהסטטוס המגדרי תלוי בשאלה מה האדם מרגיש/בוחר ולא בשאלה עם איזה גנים הוא נולד, למרות שזה נוגד את תפיסת העולם שלנו.

למרות כל זה, אני חושב שלא צריך לעשות מזה ענין ומריבה, ועדיף לקרוא לו איך שהוא רוצה שיקראו לו. אבל כן, יש כאן צד של כפיה.

זה כמו למשל שהחברה תכריח (בלחץ חברתי וכדו', כמו כאן) את החילונים להגיד "בעזרת ה' " על דברים.

תכבדי גם אחרים בבחירות שלהם.

גם אם זה לא נוח לך בעין או בלשון.

אני צריכה לכבד כל בחירה של אנשים?

חוץ מזה שיש עכשיו בתי כלא מלאים באנשים שהחוק החליט שהוא לא מכבד את הבחירה שלהם.

צריך להפעיל הגיון ושכל.

וכן, גם לי יש בחירות שאני שמחה כשלא מכבדים אותן בגלל שהן לא נכונות/מוסריות. 

אז זה לא נכון שתמיד צריך לכבד. 

לא כל בחירה אני אכבד.

ויש הבדל בין בחירה שנוגעת לאדם הפרטי בלבד לבין בחירה שדורשת שינוי גם מצד הסביבה. אנשים לא יכולים לכפות על אנשים כל מיני התנהגויות כי ככה הם בחרו ו"תכבדו אותי" וזהו.

מהסביבה.

לאו דווקא את, אבל לדוג' מישהו דתי.

רוב הזמן הוא מצפה שיכבדו את עצם היותו דתי.

אחרת הוא נפגע (או נפגע לכבודו של ה')

ולא פחות מזה, אם אני אתיישר לפי מה שהוא רוצה, כשזה הדבר שאני הכי מתנגדת אליו..  כאילו אני מתנגדת לזה ממש ואני רוצה שידעו את זה, שלא כל העולם משוגע, ויש אנשים שמתנגדים לזה.. אז מה כשזה יגיע לסיטואציה חברתית אני אשחק אותה שזה סבבה? לא, יש לי את האמונה שלי, והערכים שלי ואני לא נותנת יד לטירוף שמתפשט בדור הזה..

לא לדבר בשמות פועל כלל (תקח/י, תביא/י) אלא בשם פעולה (להביא, לקחת)

והעלתם טיעונים טובים בעייני.

בכל זאת, נוטה לדעה שלפנות אליו כבת עדיף .

דהיינו, גם זכר ביולוגי, וגם נקבה ביולוגית.

וכאן, לא זה המקרה.

דעתי היא להתייחס באופן שמבקשים כדי לא לפגוע, אבל לא להסתחבק

למה צריך לדבר איתו?

את מסיימת שיעור

יורדת

או עוברת אחורה

ושהיא הוא ינהג תנהג עם תפילין בלי תפילין מה שבאלה לא מתערבת לאנשים.

הוא בנדם

אם קשה לך, כואב לך, עליו, על העולם שנהיה, תתפללי.

בלב. 

ולא לשוחח איתו 

(ובטח שלא בצורה שהוא מבקש.)

משום

"ובמושב ליצים לא ישב"

הזילזול בבחירה האלוקית

שאומר שבורא עולם התבלבל

וחתול נברא בגוף של כלב

ואיש הוא אשה

הוא ליצנות

וזרימה עם הליצן

והשתתפות איתו במינוחים שבדה מליבו

הינה "מושב ליצים"

בחמלה הראויה, משל היה אותו יפני שהפך לכלב

נרשמתי לשיעורי אנגלית מקוונים - שם אני יכולה לבחור את המורה שילמד אותי.

היה לי חשוב לבחור מורה נקבה ובחרתי שם שהיה נשמע כמו של בת. 

כשהתחברתי לשיעור חשכו עיני כשהבנתי שהמורה קוראת לעצמה בת אבל באמת היא גבר

כל השיעור הלכתי להקיא מכך שהייתי צריכה לשוחח עם יצור כזה

גועל נפששששששש

זה נכון שמצד האמת ההחלטה להאדיר את השינויים המגדריים זה חטא לכל דבר ועיוות הבחירה האלוקית.

ומאידך גיסא, יש פה אנשים מאחורי הסיפורים האלה, וצריך לזכור שהם לא בחרו להיוולד ככה עם בקונפליקט הזה, והציבור שלנו צריך למצוא פיתרון לתופעה הזו ולא להיות זרז לתהליכי התאבדות שכבר עכשיו לא נתפסים בקרב האנשים האלה!

נכון שזה לא סביר ולא הגיוני כל עניין השינוי המגדרי הזה. כולנו מסכימים.

אבל מכאן ועד לעשות "חרם" על בנאדם? הגזמתם.

כן לדבר וכן לצחוק וכן לפנות!

הוא זכר בעינייך? תפני אליו בלשון זכר.

הוא כבר יעשה את ההחלטות שלו איך להתנהג. 

אבל להתעלם ולא לדבר עם בנאדם?! מה יש לכם..

(עד כמה שאני מבין) זה לא בגלל שהוא בחר לעשות שינוי מגדרי, אלא מטעמי צניעות.

כמו שאם היה מדובר בסתם בחור צעיר אז הנהגות הצניעות הן לשמור על איזשהו דיסטנס,

ככה גם אם מדובר בגבר שלבוש כמו בת, חושב שהוא בת, וקורא לעצמו בלשון נקבה - עדין חלות עליו ההלכות הרלוונטיות לגבר.

לא נראה לי שמישהו פה התכוון לחרם.

איפה כתוב שצריך ללכת, לעמוד ולשבת

עם כל אחד?

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים

ובדרך חטאים לא עמד

ובמושב ליצים לא ישב"

רק כשמדובר על חוטא, אז ההלכה אומרת שיש להתרחק ממנו (גם כאן, יש רשעים שיש לקרב אותם, עם הדחייה שלהם, הרב קוק כך נהג וקירב הרבה אנשים לחיק היהדות). בסתם אדם, שייכת ההלכה שיש להקדים שלום לכל אדם (לא חייב לדבר איתו, אבל להקדים שלום כן). כאן ספיציפית העניין לא שייך, כיוון שיש כאן את עניין הצניעות, משום שהוא בן, אבל בכללי, הדבר נכון, שאין להימנע מלומר שלום ליהודי, אם איננו  חוטא (שאז כתוב: "אין שלום לרשעים אמר ה'". אמנם, מדובר רק במקרים קיצוניים, וכאן כמעט בוודאות שלא מדובר בחוטא להכעיס, אלא במישהו מבולבל, תינוק שנשבה).

כמו שאספר שהעלתי טרמפיסטית, לחצתי על הכפתור שהופך את האוטו לרובוטריק מעופף בשביל לדלג על הפקק במחסום חיזמא, טסנו מעל ירושלים רבתי ונחתנו בכותל ובירכנו הגומל בסידור אדום בנוסח רפורמי.

צבע הסידור שונה על מנת למנוע זיהוי. ככה אין מצב שהיא תזהה אותי.

אני לא יודע אם אתה בכוונה צוחק🙈

אבל

הוא לא רוצה שיהיה זיהוי שלו או של המוחמד הזה

לא של הטרמפיסטית

ובלי השם שלו - לא תוכלו לחפש אותו בגוגל...

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.