בתוכך, מותר ואפשר לצחוק על הגיכוך שבדבר.  

אבל אתם לא חברים ואין ביניכם שום קשר, מאשר עניין מזדמן בשיעורי הנהיגה.  

אז למה לא לזרום עם הרצונות המוזרים של הבן אדם?

זה מסוג הדברים של כבוד הבריות.

גם אם האדם לא מכבד את עצמו, ועושה מעצמו צחוק בהגדרתו את מגדרו בת, כשאר מינו הביולוגי בן - במפגש אקראי ומזדמן, תזרמי עם מה שיש.

מה יש לשאול פה שאלת רב?

ואם רב - איזה רב? הרי סביר שלרבנים שונים דעות שונות. כמו כמעט כל דבר בהנהגות התלויות באורח חיים והשקפות. 

מגורים נפרדים, מקלחות נפרדות.  אפשר לומר, כמעט חדר פרטי ומקלחת פרטית - בניגוד לשאר, חיילות וחיילים, שצריכים להסתדר במגורים משותפים עם בני/בנות מינם ומקלחות משותפות, לפי המין.  

הטרנסים, מקבלים תנאי דה-לוקס… חדר נפרד, מקלחת נפרדת.  

לא יצא לי

אולי שלום וזהו

כי נפתחים דיונים תוך כדי נסיעה ושואלים שאלות וכו'

והמורה שלי גם אוהבת שהתלמידים שלה מתידדים..

בוודאי שיש איסור גמור לנהוג קלות ראש איתו או לגעת בו.

נראה לי לזרום. לא רואה סיבה לעשות מזה מריבה, תועלת זה לא יביא ככל הנראה לאף אחד. גם אם היה מקובל להתייחס לאנשים שלובשים כובע אפור כאילו הם פילים, אז הייתי מתייחס אליהם כאילו הם פילים. אין מצווה להגיד שהמלך עירום, לא בסיטואציה הזו. 

מבחינת דיני צניעות - להתייחס כאילו מדובר בבן, ואם יש מקרים שהוא נוגע אז להבהיר לו שזה אסור.

הלכות צניעות תלויות במין ולא ב'מגדר'.

למה לא? מה זה יתן להתייחס אליה כבן?

מבחינת מרחק כאילו לגעת וכזה צריך לשמור. כן.

אבל בסדר, היא מרגישה בת וזו זכותה🤷‍♀️

כל אחד עם ההרגשות שלו. 

שצריך לפנות באופן שלא יעליב אותו/ה

כשזה קרה לי אמרתי במגדר שהוא רוצה אבל בלב שלי ביטלתי את זה מבחינתי הוא עדיין מה שהוא נולד

אם הוא מרגיש ככה, מה אכפת לך? זה לא שתהפוך אותו לכמוך אם תפנה אליו אחרת. אז יש לו איזושהי בעיה. סבבה. אבל רצונו של אדם הוא כבודו🤷‍♀️

@אני))) אולי בשיעורי נהיגה אפשר לומר שאת מתרגלת את האנגלית שלך לקראת איזה מבחן ולדבר רק באנגלית 🤷🏻‍♀️

אז יום אחרי זה היינו ביחד בשיעור וכו' וכו' ולא הצלחתי להיות עניינית ואז בחזור הביתה נסענו יחד באוטובוס ויצא לנו לדבר על הנושאים שהכי לא רציתי כמו מגזרים טרנסים ודת וזה גרם לי לחשוב הרבה על נכון שהוא בן אדם נחמד אבל זה שהוא נחמד אומר שמה שהוא עושה זה בסדר? אני צריכה לקבל את זה?

ואז יום אחרי זה פגשתי אותו באוטובוס והוא כבר חושב שאני חברה שלו ורוצה שנתאם ביחד טסט.

ה' יעזור..

מנהסתם הבחורה ההיא יודעת שזה נגד התורה וש @אני))) לא תומכת בזה ואף מתנגדת.

סה"כ מדובר על לדבר עם מישהי. גם אני עושה הרבה דברים שאחרים לא יאהבו. אז מה? לא צריך לצאת נגד.

חוצמזה, תחשבו שהיא *באמת* מרגישה ככה. מנהסתם היא לא משחקת. וכן, יש לה בעיה. וכן, היא אפילו מסכנה קצת. ואולי צריך לרחם עליה.

אבל לצאת נגד או לקרוא לה כבן, יעזור זה בטוח לא.

הוא חושב שזה ענין של פרשנות של התורה ושזה לא חטא. (הוא לפחות רוצה להאמין ככה)

את אומרת שלא צריך לצאת נגד זה אבל יש מצוות תוכחה מהתורה.

לא דיברתי על המקרה הספציפי שלי אלא בכללי.

האמת הוא מודע לאיסור רק שחושב שיש אנשים שמפרשים לא נכון את התורה (זה כמובן לא נכון אבל יש משהו יפה בזה שהוא רוצה להיות טוב לפי התורה)

"אין איסור לפנות לבן בלשון נקבה"

אני לא בטוחה. במקרה הספציפי הזה כנראה שיש פה עניין של לכבד את האדם ולא ליצור התנגדות אבל בכללי לדעתי זה לא טוב גם בגלל שזה יכולה להיות בגדר ליצנות וגם בגלל שזה נותן כוח להתנהגות כזאת(שבן מתנהג כמו בת והפוך).

( המורה כבר פנתה אליו בלשון נקבה ואמרה לי תכירי את x (שם של בת) וגם הכינה אותי לפני לזה שאוספים תלמידה)

לא הבנתי, יש לו פירוש אחר בהבנת הפסוק בתורה: "לא ילבש גבר שמלת אשה"? מה אפשר להבין אחרת פה?

האיסור היחיד שאפשר לחשוב עליו שיהיה פה, הוא סיוע לדבר עבירה. אבל סיוע לדבר עבירה הוא כשהאדם בפועל תורם לקיום העבירה. במקרה הזה שהתנהגות האדם לא תשפיע על עובר העבירה, וניתן לומר שאפילו תגרום לתוצאה הפוכה (שדווקא אם תהיה התנגדות זה יגרום יותר לקיום העבירה), במקרה כזה לא נקרא שאת מסייעת. יש שיטת יחיד שלימוד עברית זו מצווה, אבל גם אם כן, זו מצווה קיומית שלא שייך בה ביטול עשה וכדו', מלבד שזו שיטת יחיד, ועוד, שגם אם היה שייך בזה ביטול מצוות עשה, זה היה אם האדם לא היה לומד עברית ולא היה יודע. כאן כשיודעים אבל מדברים אחרת מידיעה, אין בכך בעיה. בקיצור, לא רואה כאן אף בעיה הלכתית. בעניין ליצנות, לא את הליצנית, אלא הוא הליצן, וכמו שאמרתי, אין כאן סיוע לדבר עבירה של הליצנות, כיוון שאת לא משנה כלום בהתנהגותך. כמו שאמרתי, זה לא נותן כוח, כיוון שהוא יעשה את זה בכל מקרה, כל מה שיש לעשות זה או לדבר איתו, אם את חושבת שזה יעזור, או פשוט להתפלל עליו ולהוות דוגמא אישית לאדם נורמלי. כמובן, כשהדברים נוגעים אלייך, כמו שיחה איתו, נגיעה וכדו', את יכולה להעיר ולהשמיע את דעתך, בצורה שיבין שכמו שיש לו את הזכות לחשוב מה שהוא רוצה, גם לך יש את הזכות לחשוב מה שאת רוצה (תלכי לשיטתו, מה שנקרא). כמובן, כדאי במקרה הזה לשאול רב אם יש בעיות הלכתיות אחרות שיכולות להוות בעיה, אבל אני אישית לא חושב שיש כאן בעיה. מחילה על האריכות.

כמובן שזה משולל כל היגיון אבל לפעמים אדם מנסה לעוות את המציאות כדי להצדיק את הדרך שלו.(שזה רע אבל גם קצת טוב כי רואים כאן בעומק רצון כן להיות ישר וטוב)

אני לא חושבת שזה קל ככה להוריד את האפשרות שיש בזה סיוע לדבר עבירה שהרי מדוע נגיד יש/היו כאלה שהם מה שנקרא 'בארון'? כמובן שזה החשש מהסביבה. יש חשיבות לאיך הסביבה רואה את זה.

ורואים שהיום יש ילדים ונערים שממהרים להגדיר את עצמם כבעלי נטיה x y x או הכל ביחד וכל זה מגיע מהשדר שיש בסביבה שזה מקובל ונורמלי ואפילו חושבים שזה 'מגניב'.

אז מכאן שבהכרח יש משמעות והשפעה באם אני אקבל ואשתף פעולה עם זה או עם שטות אחרת.

לגבי הליצנות שאמרתי זה היה בהקשר למה שאמרת שאין שום איסור לקרוא לבן בלשון נקבה. כתבתי את זה בלי קשר למקרה הספציפי שכתבתי עליו אלא על אפילו נגיד בתוך משפחה עם האחים והאחיות. לא ראוי לקרוא לבן בלשון נקבה, ככה נראה לעניות דעתי. במיוחד לאור המצב בדורנו שזה ישר יכול להיקשר לדברים האלה ,גם כשזה בצחוק לדעתי זה לא ראוי.

אז אכתוב מחדש:

בסופו של דבר, כנראה שאת לא זאת שתשפיעי עליה. הסיוע לדבר עבירה נקרא סיוע במצב שבו את אכן מסייעת, ובזכותך (בין היתר) הדבר נעשה. אם לא, לא. אם מדובר על אחד מהמגזר החילוני, ברור שלא את זאת שמשפיעה עליו. יש כבר נורמה בציבור החילוני שמעודדת את הדבר הזה, ואת, כדתייה, לא מעניינת אותו. ואם הוא מהציבור הדתי והוא לא מתבייש, הוא מוכיח שאפילו שהנורמה בציבור הדתי נגד הדברים האלו (לפחות ברובו המוחלט), לא אכפת לו מהנורמה. אם הוא מהציבור הדתי וכן מתבייש (כמו שאמרת, לא יצא מהארון), רק כאן שייך העניין הזה, אך זהו לא המצב. החשש מהסביבה הוא חשש שכולל הרבה אנשים, והוא רלוונטי רק לזמן שבו האדם לא חשף את עצמו, אלא מנסה לקרוא את החברה ולהבין מה היא חושבת עליו. לכן, הפתרון הוא לעשות שינוי עומק בתפיסת הערכים של החברה, עד שהנורמה הכללית תשתנה. אבל אם מדובר שהמציאות היא כבר שהנורמה היא כזאת, דעתך לא תשנה את האירוע, וממילא אין כאן סיוע לדבר עבירה.

לגבי ליצנות, מסכים שלא ראוי לעשות ככה, אבל כיוון שיש כאן עוד שיקולים, של חשש לתוצאה הפוכה, והדבר לא אסור, כפי שאמרתי, לכן כאן אין ללכת ע"פ מה שראוי (עייני מסילת ישרים פרק כ'- "משקל החסידות")....שכוייח

שזה נגד התורה. אנשים שאינם דתיים כנראה לומדים על היהדות ממה שמצטייר מהתקשורת ומהתנהגות שיוצא להם להיתקל בה. אפשר לקבל רושם שיש דתיים "חשוכים" ויש דתיים ליברלים. והנה, עובדה שיש דתיים שזורמים המקבלים אותי, אז כנראה שיש גישות ביהדות שדווקא מקבלות את ההתנהגות הזו.

גם אני עושה הרבה דברים שהם לא בסדר, אבל זה שסתם מדברים אתי לא מכשיר את ההתנהגויות הללו ולא קשור אליהן. וגם כאן אנחנו לא דנים אם לדבר אתו או לא, אלא רק לגבי הפנייה בלשון נקבה שקשורה ישירות לעניין. אם אפשר לדבר ולהימנע מפניה בגוף נוכח הבעיה נפתרת.

לבסוף, לא הצעתי לפנות בלשון זכר כי ודאי שזה לא יעזור וכנראה רק יגרום צער.

אבל אני כן חושבת שראוי להתחמק וכזו היתה גם ההצעה שלי.

@פ.א. גם

חחח אבל צודקת

מה זאת אומרת "זכותו להרגיש כך"?

אם זכותו ככה אז גם לי יש זכות לא לשתף פעולה עם דבר שמביך אותי ונגד מה שאני מאמינה בו.

כל הסיפור של הזכותו וזכותי זה לדעתי דבר שקשור לדמוקרטיה והנאורות כביכול וזה לפעמים סותר את דרך התורה.

אין דבר כזה שבן אדם עושה משהו רק כי בא לו כי ככה היא מרגיש. כי זכותו. צריך להפעיל קצת שכל.

כל הזכותי וזכותי הזה הורס ומכשיר הרבה דברים משוגעים.

המקור נמצא בתלמוד הירושלמי, בלשון נקבה, כאשר מסופר על אמו של רבי ישמעאל, שמרוב יראת כבוד שרחשה לבנהּ על היותו מגדולי הדור, רצתה לשתות מים עכורים שבהם רחצה רגליו של בנה, ורבי ישמעאל סרב משום שהדבר מבזה את כבודה של אמו, ואמרו לו חכמים שאדרבה, מכיוון שכך רצונה, זהו כבודה:

אפשר שאין רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו? אמרו לה: מה עשה לך? אמרה: בשעה שיוצא מבית הועידה אני רוצה לרחוץ את רגליו ולשתות את אותם מים, והוא לא מניח לי. אמרו לו: הואיל והוא רצונה - הוא כבודה

— תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א'

וזה לא מתאים לכל מקרה.

אי אפשר לדחוף אותו לכל סיטואציה זה לא נכון וזה לדעתי מעוות את המשפט.

ואם רצונו של האדם זהו כבודו במקרה הזה מה עם הרצון שלי הוא לא רלוונטי? אם אני לא מעוניינת לשתף פעולה עם הדבר הזה גם יכבדו אותי? או שהמשפט הזה תקף רק על התנהגויות שהן נגד התורה?

זה מסוג הפעמים שצריך מאד להיזהר לא לעקם את התורה רק בגלל שכתוב x y z

צריך לקחת דברים בפרופורציות

נטו איך להתייחס לבחורה שנולדה גבר.

אז יש אנשים שרוטים/מסכנים. עניין שלהם. למה להתערב להם? מה זה יתן? 

אחרי הכל הם לא בחרו בזה! הם באמת מרגישים ככה ומספיק מתמודדים. למה סתם להקשות עליהם?

(מדברת על הרוב)

לא יעזור להם אם ננרמל את הדבר הזה.הפוך, זה יגרום להם להישאר שם.

את רוצה שישארו ככה?

חוצמזה, שיישארו. מה אכפת לי?

זה לא שזה פוגע בי אישית. סורי אם יוצאת אגואיסטית.

אבל *לך* באמת אין מה להשפיע. תאמיני שמי שמרגיש ככה, מה שתגידי לו לא ישנה לו את ההרגשה. בדיוק כמו שאם מישהי תפנה אלייך בלשון גבר, זה לא יגרום לך להרגיש ככה. אז אצלם זה הפוך.

והם גם בני אדם!

והדיבור על זה מוסיף כמובן.

אבל ללא ספק, יש אנשים שבאמת הם כאלו.

ואדם בוגר שלא מרגיש כמו המין שהוא נולד, או שנמשך לבני מינו, זכותו להרגיש כך. ומאד יכול להיות שזה אמיתי לחלוטין. אדם לא מרוויח כלום מלהיות כזה. 

אז שחררי

היא לא תושפע מהדעה שלך גם כך.

אנחנו מדברות ברמה התיאורטית בלבד.

בפועל אני משתדלת לכבד אותו בתור בן אדם.

זה כאילו להגיד: "ה', טעית..."

לא שאני יכולה להבין את הניסיון שלהם אבל קודם כל להבין שיש פה ניסיון ולא הכל סבבה וכל אחד מה שהוא מרגיש...

ולא נכון שזה עניין שלהם. יש לנו אחריות כחברה.

https://www.kamoha.org.il/wp-content/uploads/2016/07/%D7%99%D7%97%D7%A1-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA.doc

(יחס היהדות לבעלי נטיות הפוכות / הרב עזריאל זילבר)
 

סקירה היסטורית, עד ימינו אנו, והשוואה בין שיטות וגישות שונות.  

קראתי את הסיכום רק

אשמח אם תכוון למשהו ספציפי כי לא ראיתי דעה יוצאת דופן שם...

 לדעתי, בהיתקלות אקראית עם מי שסובלים מנטיות הפוכות - אין מה לעשות חשבונות שמים במפגש המזדמן.  

לזרום עם הבקשה והציפייה שלו/שלה, איך להתייחס אליהם, ולעבור הלאה.

בפרט שבחז״ל, במשך דורות, היחס למשכב זכר אינו שונה מהיחס לכל עבירה אחרת, והדבר בא לידי ביטוי בולט בספרי המוסר המדברים על משכב זכר בהבלעה עם איסורים אחרים הקשורים בפריצות מינית, כניאוף, גילוי עריות, ועוד. בהמשך לכך אין כל עדות המצביעה על כך שחכמי ישראל התייחסו אל החוטא במשכב זכר כאל אדם בעל זהות מינית חריגה, או כמי ששייך לקבוצה של סוטים הפועלים בניגוד לטבע האנושי. 

"יחסים חד-מיניים אכן היו קיימים בעם ישראל לדורותיו. אף שרבים נוטים לחשוב שהומוסקסואל דתי לא היה ולא נברא עד לתקופה המודרנית, אין הדבר כך, ואמנם נדרשו חכמי הדורות לנושא זה, ולא נרתעו מלעסוק בו לפי צורכי הזמן והמקום.

השאלה באיזו מידה מצוי משכב זכר בקרב יהודים ועד כמה יש לחשוש לו, העסיקה פוסקים במרוצת הדורות, וכך התעוררה שוב ושוב השאלה, מתקופת התנאים ועד ימינו, בדבר שינה או שהייה משותפת של שני רווקים יחדיו בתנאי ייחוד. בעל השולחן ערוך כותב: "ובדורות הללו שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר", ונושאי כליו פירשו ש"המחבר כתב כן לפי מדינתו שהיו פרוצים בעבירה זו".

התופעה של קיום יחסים חד-מיניים הייתה מצויה לאורך ההיסטוריה, במיוחד ביחסים בין מבוגר היוזם אותם ובין ילד או נער שממלא תפקיד פסיבי באקט המיני, ונאלץ או נעתר לשמש אובייקט לסיפוקו של המבוגר. חכמים חששו במיוחד מפני גויים העלולים לכפות או לפתות ילדים למשכב זכר, ולכן קבעו ש"אין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות" (ע"ז, טו, ב). עם זאת, יחסים חד-מיניים של מבוגרים עם ילדים היו קיימים גם בקרב החברה היהודית עצמה, ויש על כך עדויות בספרות השו"ת, כשבמקרים רבים נסב הדיון על מלמד תינוקות שנכשל בעבירה זו. ואולם, התופעה הייתה קיימת גם בין בחורים שקיימו יחסים אלה עם אלה. עדויות ברורות על כך מספקים לנו ספרי מוסר של חכמים המתריעים מפני התופעה, ומתוך הספרות ההלכתית יודעים אנו שגם מבוגרים נשואים הואשמו לא אחת במשכב זכר, והדבר מצא את ביטויו בתביעות בענייני אישות ובעניינים שבין אדם לחברו.

העיון בתופעת היחסים החד-מיניים בקרב עם ישראל לדורותיו מלמד שלמרות האיסור המפורש שהיה, התקיימה התופעה במידות שונות ומשתנות של שכיחות. הומוסקסואל יהודי היה ונברא, וחכמים ישבו על מדוכתו. מה שחשוב עוד להסיק מעיון זה הוא שהיחס למשכב זכר לא היה שונה מהיחס לכל עבירה אחרת, והדבר בא לידי ביטוי בולט בספרי המוסר המדברים על משכב זכר בהבלעה עם איסורים אחרים הקשורים בפריצות מינית, כניאוף, גילוי עריות, ועוד. בהמשך לכך אין כל עדות המצביעה על כך שחכמי ישראל התייחסו אל החוטא במשכב זכר כאל אדם בעל זהות מינית חריגה, או כמי ששייך לקבוצה של סוטים הפועלים בניגוד לטבע האנושי. אכן, כזו הייתה גם התפיסה הרווחת בחברה הכללית, במשך כל השנים ועד לתקופה המודרנית, לגבי המקיימים יחסים חד-מיניים.

כזה שלא תמיד היה לאישה בחירה חופשית עם מי להתחתן.  

אורח חיים מאוד פטריארכלי.

ההורים, בפרט האבא, קבעו לה.  

לכן ברור שהיו גם מקרים אומללים של נישואין של אישה עם גבר בעל נטיות הפוכות.  

זה תלוי מאוד בהסתכלות על זה.

האם זה שכרגע הבן אדם עם נטיה לבני מינו אומר שזה מוחלט ולא ניתן לשינוי או שכן.

אם אנשים בזמנם הצליחו להתחתן ולהקים בתים אולי זה מוכיח שזה אפשרי .

בסוף אדם הוא לא רובוט יש לנו כוח בחירה ואנחנו יכולים לעבוד על מחשבות ונטיות.

(בהמשך לדיון על נשמות נקביות וזכריות)

אולי זה לא מעורב והנשמות שלנו מאותו סוג

<צ>

אני די מסכימה מבחינת בפועל. אבל מבחינת מה לחשוב ולהרגיש זה לדעתי לא נכון לשדר שהכל סבבה. 

צריך להפריד בין האדם למעשים שלו. לכבד והכל אבל לדעת שזה לא טוב. 

וגם היום זה נהיה בצורה של גאווה ממש...לא עבירה בשושו...

כשגבר הופך להראות כמו אשה זה לא עניין פרטי... 

וזה מעבר לעבירה יש גם ויכוח רעיוני על כל התרבות, על הגישה למה זה זהות. וזה עניין שאפשר להשפיע על הגישה עליו. לפחות ללמוד אותו לעומק.

התורה מכנה במפורש את איסור משכב זכור כ"תועבה", מה שהיא לא מצמידה לכל איסור. כותב המאמר כתב מצד אחד שהאיסור חמור כמו כל שאר האיסורים, אך הביא דוגמא מזה שספרי המוסר הצמידו את איסור משכב זכור לגילוי עריות ולניאוף. למעשה, גם גילוי עריות זהו דבר שהוא נגד הטבע (לפחות הבסיס של גילוי עריות, שזה הקרובים הבסיסיים). וגם ניאוף זהו איסור מאוד חמור שנכתב בעשרת הדיברות, והוא אכן לא כמו כל שאר האיסורים. לכן, מתאים מאוד שיצמידו את איסורים חמורים אלו לאיסור משכב זכור.

ניתן לראות גם בפשטות מהתבוננות בתורה ובדברי חז"ל שהאיסור הזה חמור מאוד. התורה אומרת: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו". חז"ל מפרשים שהכוונה היא למה שדרכם הייתה לישא זכר (עיין לדוגמא ספרא אחרי מות פרשה ח פרק יג אות ח). והמדרשים גם אומרים שהמצרים התעיבו במעשיהם יותר מכולם. ורואים שהכנענים כיוון שהיו כ"כ רשעים, שהתורה (לפי הסבר חז"ל) מצביעה שחטאם העיקרי היה זה, התחייבו כליה כולם, ויש בהם דין מיוחד של: "לא תחיה כל נשמה", כדי שעם ישראל לא ילמד מהם: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי...". גם המצרים, בסופו של דבר, צבא מצרים כולו הושמד, והתרבות המצרית הוכחדה. גם דור המבול וסדום, שלפי חז"ל חטאו בעניין זה, התחייבו כליה והושמדו. אז בבירור רואים שהחטא הזה הוא חמור מאוד (ולפי הרב שרקי, עיין בהסכתים שלו על בראשית, זו גם הסיבה שלוט הציע את בנותיו, כי רצה להציל את סדום מחטא זה, שהוא כנגד הטבע, וממילא להציל אותם מכליה), ואינו "כמו כל שאר האיסורים".

גם הטבע מעיד שהדבר הזה הוא סטייה, זכר וזכר לא יכולים ביולוגית להביא ילדים. גם אם מי שיש לו את הסטייה הזאת (וזו לא הסטייה המולדת היחידה), לא אשם בכך (אגב, הרבה פעמים זו תוצאה של התפתחות ולא דבר שנולדים איתו, וברוב המקרים זה בר שינוי), בסופו של דבר זה נגד הטבע וזו סטייה. מקור לדוגמא: "ת"ר ובחקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקי תועבותיהם. ומה היו עושין האיש נושא לאיש ואשה נושאת אשה והאשה נישאת לשנים. והאיש נושא אשה ובתה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף נ עמוד ב).

וזה המקום גם להדגיש למי שחושב(ומסתבר שהרבה) שהאיסור החמור הוא רק עם איש ואיש ואצל נשים זה קל שזה לא נכון.

"כמעשה ארץ מצרים לא תעשון" זה כולל את המעשים שעשו גם הגברים וגם הנשים במצרים ואסור לנו להידמות להם.

ואוסיף, שאלה/נקודה. שנכון שזאת עבירה חמורה ביותר וזה נגד ההיגיון האנושי וכו' אבל בעיקרון עיקר האיסור הוא מול בורא עולם, ומול בורא עולם מה שמשנה זה לא גודל המצווה/עבירה אלא גודל מי שציווה עליה (ז"א הכל חמור וגם מצווה שנראית כביכול קטנה לא מסתכלים על הגודל של המצווה )אז נראלי לכן סוג של מובן למה יש כאלה שאומרים שלא נכון להגיד שזה יותר חמור משאר המצוות הרי בעיני ה' זה אסור וזה אסור.

ובאמת,אנחנו לא יודעים בבירור מה יותר חמור, וזה קשור גם לתוקף היצר שהיה לאדם ועד כמה היה לו בחירה וכו'.

וגם מנגד יש נגיד את מצוות השבת שהיא מאוד חמורה ועליה לא כ"כ מוחים כואבים כמו בעניין הנדון. זה גם מעלה שאלה למה? אולי כי התרגלנו? או שבאמת זה יותר חמור?

גם שמירת שבת כתובה בעשרת הדיברות ומי שמחלל שבת דינו כגוי וכו'

שאלה.

באמת חשבתי להוסיף את הנקודה שבסופו של דבר גם מצוות שהן פחות חמורות לכאורה, הן חמורות בדיוק כמו שאר המצוות. אמנם, מה שכתבת זה לא כזה פשוט, בעקרון זו סתירה בין המקורות, יש מקורות שנראה מהם שכל המצוות אותו דבר, ויש מקורות שנראה מהם שיש דרגות. האמת היא שיש הבדל בין השכר של המצוות, לבין חומרת המצוות. אכן, יש מצוות שיש עליהן יותר שכר (ועל זה המדרש והגמרא מביאים שהקב"ה העלים שכר המצוות, בכך שעשה שגם מצווה קלה כמו שילוח הקן יש עליה שכר של אריכות ימים כמו כיבוד הורים, שזו מצווה חמורה, ובמדרש מובא שזה כדי שלא ירוצו לעשות מצוות אחרות ואת השאר יזניחו. מקווה שאני מדייק בדבריי כאן בסוגריים), אבל מצד החומרה של המצוות, שהן עשיית רצון ה' ולהיפך חלילה לעבור על רצון ה', בזה כל המצוות שוות, שגם במצווה הקלה אתה עושה את רצון המלך, כמו במצווה החמורה. ובביטול שתיהן עברת על רצון המלך. זה מימד כפול שיש בכל המצוות. לפי זה מוסבר שמה שבעל התניא מסביר שבביטול מצוות עשה יש חומרה יותר גדולה (הוא מסביר שנראה מהגמרא שמדברת על ארבעה חילוקי כפרה שלא תעשה יותר חמור, לא תעשה חמור יותר מצד הכפרה שלו, שצריך יותר דברים לכפר ולהעביר את החטא מן העולם, אך מצד החומרה, הפגם בביטול עשה יותר חמור, עיי"ש), הכוונה היא לא מצד הפגם של חוסר עשיית רצון ה', אלא מצד השכר של המצווה (אולי ההגדרה של שכר מצווה היא לא מדוייקת לגמרי, אולי אפשר לומר המצווה לכשעצמה, והשייכות שלה לכלל התורה, לעצם עשיית רצון ה' שמתבטא בפרט זה או אחר).

לגבי מצוות השבת, שוב, מזכיר את העניין של דברים הנשמעים. ולצערינו, עניין שבת זה פחות דבר הנשמע היום מאשר מצוות אחרות (באופן כללי, כל מקרה לגופו מתי יש למחות ומתי אין למחות). לעניין הכאב, את צודקת. לגבי דינו כגוי, היום הדין הזה לא נכון, מהסיבה שפעם שמירת השבת היא הדבר שבעיני העם סימל מי יהודי ומי לא, כיוון שזו הברית בינינו לבין הקב"ה. היום המצב הוא לא כזה, ולכן אם אדם מבטל מצוות שבת, הוא לא מבטא בכך אקט של הוצאת עצמו מכלל ישראל (דבר זה שמעתי בשם כמה אחרונים, לא זוכר בדיוק מי אומר את זה, אבל זה מבוסס עד כמה שידוע לי).

לגבי הפסקה האחרונה.

יש כאלה שאומרים כך ויש כאלה שלא בדיוק.

ובמציאות משתדלים לדוג' להיזהר מיין נסך.

נכון, שכחתי מהנקודה הזאת....

את ממשיכה עם ההיא. הוא לא היא. הוא רוצה להיות היא אבל הוא לא.

חוץ מזה לא אמרנו שאנחנו בעד מריבות ולא דיברנו על הרגשות דיברנו על המעשים.

אני לא הגבתי האם להכנס איתה למריבות או לא, זה ודאי שלא לריב בלי הכרח, אני אפילו לא הגבתי להודעה הפותחת מרוב שזה מורכב בעיניי ותלוי סיטואציה. 

למה זה אכפת לי? משני כיוונים. מהכיוון האישי ומהכיוון המוסרי. מהכיוון האישי- מפריע לי לראות עיוות כזה, כמו לראות מישהו גונב. אם תראי יהודי אוכל בשר עם חלב זה לא יפריע לך בעין? את לא תרגישי שקשה לך לסבול את זה? או... כשאת רואה שמאלנים שמשלמים כסף לערבים ובעצם פועלים נגדנו את לא תתקוממי? לאנשים נורמלים יש חשק להרביץ להם. להחזיר על מה שהם עושים. להפסיק את הנזק הזה.

גם כאן כשאני רואה משהו לא בסדר זה מפריע לי! כמו שבדוגמא של השמאלנים אנחנו רואים איך הם פוגעים במציאות בפועל, ככה גם מי שעושה עבירות קל וחומר בפרהסיה הוא פוגע בעמ"י מבחינה רוחנית. כל ישראל ערבים זה לזה! אני חלק ממנו והוא חלק ממני! אנחנו תלויים אחד בשני לטוב ולרע ומשפיעים אחד על השני. כל אחד יכול להעלות או להוריד את המצב של עמ"י.

ומהכיוון המוסרי- יש מצוה מהתורה לאהוב כל אחד מישראל ולרצות את הטוב בשבילו אבל גם יש מצוות תוכחה וחייב לפחות למחות בלב. אגב מצוות תוכחה למרות שהיא נשמעת קשה היא צריכה להיעשות ע"י אהבה. וזה לא פשוט. ואם אני יודעת שיש לי אפשרות להשפיע אפילו קצת חובה עליי לעשות את זה. (וגם זכות).

ברמה מסויימת זה נקרא קנאה לה'.

ויש הבדל בין ההתייחסות בפועל לבין היחס בלב. בפועל- יכול להיות שצריך להתעלם, להתייחס בצורה מכובדת וזהו, ורק אם שייך או ששואלים אותי במפורש להגיד ולהסביר.

אבל בלב- אין ספק שזה צריך להפריע לי. ומעבר לזה, חשוב לי לשדר אי הסכמה עם זה ספציפית, עם הכבוד שאני ארחש לאותו אדם.

ואני חושבת שיש דברים שיותר רגילים אליהם ודברים שפחות, והדברים שעוד לא התרגלו אליהם זה בעיקר חובתינו להגיב כדי שלא יתרגלו... כי הנושא הזה הוא עדיין נפיץ ועדיין לא מקובל לגמרי ואם אותו אחד ישאל את @אני))) בטעות מה דעתה לגבי זה היא צריכה שתהיה לה יכולת להאיר את עיניו. לא בדרך מתנשאת אלא בדרך התורה, בדרכי נועם...

ואני אוסיף משהו באופן אישי- מבולבלת אחותי יש לך לב יהודי רחמן אבל צריך להבין שבחיים לא הכל יסתדר רק עם לב.

אני גם הייתי ככה עד שהגעתי לחינוך, וראיתי במוחש שאם נחמדים לילדים ומאפשרים להם הם לומדים שאין שום עקרונות והם יגדלו בלי גבולות. צריך להשתמש גם בכובעים שפחות טבעי לנו ללבוש, לפעמים לעמוד על שלנו (וזה לא שאני מתנשאת מעליהם זה שאני באמת מעליהם) 

לפעמים לתת עונשים לפעמים לתפוס ילד בכוח. אי אפשר להשאר ב"שיעשה מה שהוא מרגיש העיקר שהוא לא פוגע באף אחד". חייב לחנך מה נכון ומה לא עושים.

מכירה את "מבחן ההורים הגדול"?

אני ממש ממליצה לראות את זה...

יש שם כמה גישות של הורים, וזה ממש ממחיש את סוגי החינוך.

יש הורים שהם באמת כאלה מכילים לילדים שלהם ולא מתערבים להם כי 'זכותם להרגיש מה שהם מרגישים' אפילו אם יש להם דחפים כמו לשפוך את המלח ואז ללקק את הצלחת באמצע המסעדה, או לקנות ממתקים לארוחת ערב ובעצם אין להם סמכות הורית, כי ההורים לא חושבים שיש להם זכות להגיד לילדים שלהם משהו שיסתור את הרגשות שלהם. ורואים שפשוט הילדים שלהם יוצאים... לא נעים לומר לומר אבל... פרא.

ואנחנו לא רוצים שהחברה שלנו תהיה פרא. אז נכון, אני לא באה לחנך אנשים ברחוב. אבל העיקרון שיש דרך נכונה ויש דרך שהיא הפוך, זה מאוד מאוד חשוב שיהיה ברור בתור עם ובתור אנשים פרטיים. 

אני באמת חושבת כך

להן יש בעיה וזה עניין אחר. מה אנחנו כציבור וכפרטים עושים עם זה? מה יהיה הטוב ביותר שנוכל לעשות?

זה מתחיל מהגישה. המעשים משתנים בהתאם למציאות.

אגב יש לי שם טעות.. קוראים לזה "אתגר ההורים הגדול" לא "מבחן..."

רק שתדעו

אם יש תיקונים/ הערות/ הוספות באמת אשמח לשמוע...

מסע הנשמות ההפוכות – הרהורי תשובה

מאמר מרתק

כמובן (כמו שגם מבואר ומודגש במאמר הנ"ל), זה לא מצדיק שום התנהגות נגד ההלכה. 

מי שברא אותנו כך, הוא גם זה שנתן לנו את התורה ואמר לנו איך לחיות בעולם הזה.

תודה רבה על הסיכום!!

עברתי על זה גם קצת, מעניין.

עברתי על זה ובאמת מעניין (רק הפריע לי שלא היה מקורות)

וואי משהו מדהים שקרה לי עכשיו אני בחיים עד היום לא שמעתי על זה שיצחק אבינו היה נשמת נקבה בהתחלה, אוקיי? ובדיוק לפני שעה ומשהו הלכתי לסיים הרצאה שהתחלתי לראות מזמן של הרב יצחק פנגר, והופה-

דקה 39:48

מגיד מישרים (ספר) – ויקיפדיה

על סיפורי התגלות - הרב מיכאל אברהם

האמת התכוונתי למקורות לגבי אברהם ושרה, ויהודה ותמר

או שזה כתוב שם?

היא פשוט כרגע @מבולבלת מאדדדד אבל אני יעזור לה (:

ואתה פשוט @די שרוט אז...

ברמת הפרט באופן פרטי וברמת הקבוצה/תנועה.

אם הנושא הזה היה בעיה של אנשים פרטים, לא הייתה לי שום בעיה.

הבעיה שלי היא ברמת הקבוצה. הנושא הזה יצא מכלל שליטה ונוצרה דת, במלוא מובן המילה, חדשה.

הפרוגרסיבים מארה"ב וחלקים מאירופה הם קבוצה של מכחישי מדע. אני לא יכול להכיל הכחשת מדע כשזה נכנס כחומר לימודי בפקולטות מדעיות.

ובלי קשר, הנושא הזה כבר חצה את כל גבול הטעם הטוב מכל הרבה סיבות. תחרויות ספורט למשל. מגיע שחיין זכרי, שבתחרויות עם גברים כמוהו נתן ביצועים פושרים ביותר. הלה החליט להפוך לאישה והחל להתחרות עם שחייניות והפלא ופלא, הוא קוטף בתור אישה תחרות אחר תחרות את המקומות הראשונים. יש לו יתרון מובנה במבנה הגוף שלו לשחיה. עייני ערך Lia Thomas.

מלכות יופי. עוד תחרות שאני באופן אישי לא מעניינת אותי כהוא זה, אתה רואה בנות צעירות בארה"ב שהשקיעו את כל חייהן בטיפוח וגלמור. אבל ממש התאמצו, נשמו את כל הנושא הזה, הרעיבו את עצמן, קישטו את עצמן וממש כל אחת מהן מהממת ביופיה במושגי התחתרות הזאת. ואז הגיע גבר שהפך לאישה, שמן רצח, מכוער כמו הפרצוף שלי אחרי שהיה ממושכת בתא לחץ לריפוי טחורים, גידל קצת שיער, שם שמלה אדומה וזכה במקום הראשון בתחרות מלכת היופי. וכתבות שער מהדהדות, ראיונות בטלויזיה "אישה מעוררת השראה!", עמודי שער בכל העיתונים "תראו איזה יופי! מיס יוניברס טרנסג'נדרית! איזו אישה מדהימה!". זאת גניבה בעיני. מסכנות הילדות שהיו חייבות לחייך "ולפרגן" כשכל המצלמות מופנות אליהן לאישה הזאת שזכתה ויעני לשמוח בשמחתה כשברור לכל בר דעת שכיעור כזה זאת הונאה אחת גדולה.

ושלא נדבר על זה שגברים שהורשעו באונס, עשו שינוי מין ועכשיו הם נשים ושמו אותם בכלא נשים ובכלא הנשים הם תוקפים מינית נשים בכלא.

ושלא נדבר על זה שגברים ביולוגים נכנסים לשירותים ציבוריים עם נערות בנות 13.

וממשיך בזה שפסיכיאטרים ופסיכולוגים שלא מיישרים קו עם טיפולי המרת מין ורוצים לעשות עבודה מקצועית ללוא משוא פנים נמצאים תחת איום מתמיד של שלילת הרישיון שלהם.

וממשיך בזה שהפרוגרסיבים האלה טוענים שאין דבר כזה "מין ביולוגי". כל האוניברסיטאות מוצפות בהם, זה לא קומץ סהרורי. יש ממש תרבות ביטול של כל מתנגדי האינדוקטרינציה הזאת בבתי ספר של ילדים.

והטרלול שהבאתי זה עוד כלום. הורים לילדים מכניסים לראש של הילדים שלהם שאין דבר כזה מין ביולוגי ו"הילדים יחליטו בעצמם" כשיגיעו לגיל 3 או מתי שהם רוצים מה הם. או הורים שקונים לבנים שלהם שמלות ורודות כי הם "תפסו" את הילד שלהם בן ה 3 לובש את נעלי העקב של האמא.

והורים לוקחים את הילדים שלהם בני פאקינג 6! למופעי דראג קווינס בערום כמעט מלא עם טוורקינג כי זה "מופע אומנותי".

ובתי ספר שמייצרים "מרחב מוגן" לילדים שמזגהים כחתולים וחיות ומורים חייבים לפנות אליהם כאלה חיות. כן כן זה אמיתי. זאת לא המצאה.

את כבר יודעת, אני לא הכי מחבב דתות. באמת שלא. אולי עדיין נותרה בי אהבה לדת היהודית כי אני בא משם, אבל הפרוגרסיבים הקימו ממש דת חדשה. זה עונה על כל ההגדרות של דת פר-אקסלנס ואני שונא את זה כי הם מכחישי מדע.

בהיבטים של התנועות , הטירלולים נבלתי נגמרים - מסכים עם כל מילה שלך.  

אבל אחרי ה 7.10 אני פשוט שונא את התנועה הזאת מעומק ליבי לאור התמיכה שלהם בחמאס. אני כל כך שונא אותם שאני אפילו לא מסוגל לשמוע דיעות שאני כן מסכים איתן לגבי התנועה הזאת. לא אופייני לי לשנוא כל כך ובכל זאת, אני פשוט שונא אותם.

לשנוא זה לא תמיד רע. לפעמים זה טוב מאוד, כמו במקרה הזה.

דברים רעים צריך לשנוא. אין מה לא לדעת 

הפגנתי נגד ההתנתקות וחטפתי מכות משוטרים וחיילים בגין זה.

ואני עדיין ליברל. ליברל לא = פרוגרסיבי. פרוגרסיבים הם הדבר שהכי רחוק מליברלים. הם חבורת דיקטטורים שהקימו דת חדשה ורודנית ואני לא מחבב דתות באופן כללי.

במגוון נסיבות וקשרים, בנים וגם בנות, ומבינים שהם לא בחרו בנטיה.

זה באמת משהו הכי טבעי (ומולד) מבחינתם, והם חיים את חייהם באופן שונה מאיתנו, ״הרגילים והנורמליים ״, לא מתוך בחירה בין צד כזה לצד אחר, אלא כי ככה הם.  זה הגוף שלהם והנשמה שלהם והרגשות שלהם, זו הנטיה הטבעית שלהם.

כמו שהחיים שלנו טבעיים מבחינתנו,  ואנו לא מבינים איך אפשר אחרת - הטבעיות שלהם שונה מהטבעיות שלנו.  הם רוצים להיות מאושרים, אוהבים, לחיות בזוגיות, להקים משפחות, רק שהגורל והגנים שלהם סוללים את מסלול חייהם הרגשיים, המשיכה המינית שלהם, אחרת מאיתנו.  

אף אחד ואף אחת לא עושה זאת בשביל לעצבן או להכעיס.  

אותי אישית זה מאוד מביך.. כי מצד אחד זה מאוד לא איך אגיד את זה .. "רגיל" ומצד שני זה לא נעים לפגוע בבן אדם.. שזה ה"תורה שלו"..

זה פשט לזרום איתו לפי דעתי.. אבל כמובן מבחינת צניעות וכל זה.. יש להגדיר "גבולות ברורים" ולומר חד משמעי ש"אני שומרת נגיעה".. ומה שנקרא לעשות חשבון לבורא עולם ולא לאנשים..

נ.ב - אני מאוד קשה לי ואני הייתי די מגחחת בסיטואציה כזאת.. עד שהיה קטע מצחיק ואז פשוט הייתי צוחקת חחחח

שמאז ה7 באוקטובר הוא יותר מאמין וזה. וגם בעקבות זה הוא כבר לא שמאלני

פעם היה אתאיסט.

אני מעריכה את זה

שאלתי בגלל שיש הבדל בין מישהו שעושה לתומו לבין מישהו שיודע שזה בעייתי.. הגישה שונה

מה השאלה בכלל.

ממתי לכבד מישהו הפך להסכמה איתו?

לפגוע ולצער מישהו זה מותר מהתורה?

אפשר לכבד אבל אולי שגם הוא יכבד?

אם אין ברירה אז משנים מהאמת מפני השלום אבל אין מה לבטל את השאלה שלה, זאת סיטואציה מביכה.

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך ז' באדר ב׳ תשפ"ד 15:48

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך ז' באדר ב׳ תשפ"ד 15:47

ותמיד גם מצפים מהצד הבריא והדתי לכבד.

נכון. זה מביך ולא טבעי וזה דורש ממני הרבה והוא הלא בסדר לא אני.

להסתיר את הנטיות שלה כדי שלפותחת יהיה נעים יותר בשיעורי נהיגה?

זה הגוף שלה, בחירה שלה, בקשה שלה.

לכבד את זה לא אומר שאת מסכימה עם הדרך והגישה שלה.

בחורה שקוראים לה מריה.

לקרוא לה בשמה מסמל שאת מאמינה שמריה הרתה מרוח הקודש וילדה את המשיח?

ואני לא קונה את הסיפור של אכפתיות.

אם אכפת לך, לכי להתנדב.

יכול לכאוב לך על מישהו אחר שעושה טעות. לגיטימי.

אבל אם אכפתיות יוצאת בצורת לא מכבדת (גם לפתוח דיון בשיעורי נהיגה על האיסור בלי להבין כמה זה מורכב, זה לא מכבד) זאת לא אכפתיות.

זאת מבוכה / טרנספוביה/ חוסר קבלה של משהו שונה.

שקיים גם אצל חילונים שנתקלים במקרה כזה

(זה קרה לי בעבר בעבודה, החרדית היחידה שהכילה סיטואציה דומה מול כל מיני קולגות חילונים שהחליפו צבעים ונקרעו מצחוק בשנייה שהאדם יצא)

ומסכימה עם שרוט על התנועה הכללית שיצאה מפרופורציות.

אף אחד לא דיבר על לפתוח דיון על זה בשיעור נהיגה וקל וחומר על לצחוק וללגלג בפרצוף שלו. אני דיברתי על זה שיש כאן בחור שהחליט שהוא בחורה, הוא יכול גם לכבד את זה שיש אנשים שרוצים לפנות אליו בלשון זכר. זה בדיוק הדיון, איך לא לפגוע ובכל זאת לא להסכים עם משהו לא נכון. אתם בטוחים שזה לא מהותי איך יפנו לבן אדם, ומה אכפת לי, אבל עובדה, זה מהותי. מנסים להתחמק מלפנות אליו בצורה שיהיה הכרח להגיד נקבה או זכר אבל אם זה מהותי לצד אחד זה גם מהותי לצד השני. ושוב, זה שצריך לכבד בפועל אין בעיה, אבל את תמהה על השאלה שלה כאילו אין פה שום בעיה.

אני אתן לך דוגמא אחרת. אם אני מחליטה שאני רוצה שמהיום כולם יקראו לי "יוניקורן" וכולם יודעים שקוראים לי "רננה" אני אוכל לדרוש מכולם להתחיל לקרוא לי יוניקורן? זה מגוחך... אז כולם יהיו חייבים לכבד את זה כי זהו רצוני? 

נכון וגם בגלל שהוא עושה פה משהו חריג אז הוא זה שצריך לכבד את האחרים ולא לכפות על אחרים את הרצונות החריגים שלו.

זה גם נקודה שצריך לזכור אותה.

שלא נעים לך בעין?

חרדי שמסתובב לבוש כחרדי בשכונה חילונית, זאת כפייה?

ליוניקורן.

את חד משמעית יכולה לדרוש מהסביבה שלך לקרוא לך כך.

וכן, אם זה חשוב לך, הם חייבים לכבד את זה.

זאת לא כפייה. שיגחכו בלב.

למה שהיא תיתן שיפנו אליה בלשון זכר אם זה פוגע בה?

כי זה טיפשי וזה פתח לדברים יותר טיפשיים ואפילו חולניים.

כול אחד יכול לצעוק פוגע בי שאתה קורא לי אתה ולא אתם. ועוד דברים בסגנון.

לא צריך לתת יד לדבר הטיפשי הזה.

באמת.

יש אנשים שטוענים שהסטטוס המגדרי תלוי במה שהוא מרגיש, ויש אנשים שטוענים שהסטטוס המגדרי תלוי בשאלה עם איזה גנים הוא נולד.

אם הוא היה אומר - אני בן, אבל ממש עושה לי רע לשמוע שפונים אליי בלשון זכר, אז בבקשה תפנו בלשון נקבה, אז אולי היה מקום למה שאת טוענת. 

אבל זה לא המציאות. המציאות היא שהציפיה לפניה בלשון נקבה, נובעת מציפיה חברתית שנקבל את זה שהסטטוס המגדרי תלוי בשאלה מה האדם מרגיש/בוחר ולא בשאלה עם איזה גנים הוא נולד, למרות שזה נוגד את תפיסת העולם שלנו.

למרות כל זה, אני חושב שלא צריך לעשות מזה ענין ומריבה, ועדיף לקרוא לו איך שהוא רוצה שיקראו לו. אבל כן, יש כאן צד של כפיה.

זה כמו למשל שהחברה תכריח (בלחץ חברתי וכדו', כמו כאן) את החילונים להגיד "בעזרת ה' " על דברים.

תכבדי גם אחרים בבחירות שלהם.

גם אם זה לא נוח לך בעין או בלשון.

אני צריכה לכבד כל בחירה של אנשים?

חוץ מזה שיש עכשיו בתי כלא מלאים באנשים שהחוק החליט שהוא לא מכבד את הבחירה שלהם.

צריך להפעיל הגיון ושכל.

וכן, גם לי יש בחירות שאני שמחה כשלא מכבדים אותן בגלל שהן לא נכונות/מוסריות. 

אז זה לא נכון שתמיד צריך לכבד. 

לא כל בחירה אני אכבד.

ויש הבדל בין בחירה שנוגעת לאדם הפרטי בלבד לבין בחירה שדורשת שינוי גם מצד הסביבה. אנשים לא יכולים לכפות על אנשים כל מיני התנהגויות כי ככה הם בחרו ו"תכבדו אותי" וזהו.

מהסביבה.

לאו דווקא את, אבל לדוג' מישהו דתי.

רוב הזמן הוא מצפה שיכבדו את עצם היותו דתי.

אחרת הוא נפגע (או נפגע לכבודו של ה')

ולא פחות מזה, אם אני אתיישר לפי מה שהוא רוצה, כשזה הדבר שאני הכי מתנגדת אליו..  כאילו אני מתנגדת לזה ממש ואני רוצה שידעו את זה, שלא כל העולם משוגע, ויש אנשים שמתנגדים לזה.. אז מה כשזה יגיע לסיטואציה חברתית אני אשחק אותה שזה סבבה? לא, יש לי את האמונה שלי, והערכים שלי ואני לא נותנת יד לטירוף שמתפשט בדור הזה..

לא לדבר בשמות פועל כלל (תקח/י, תביא/י) אלא בשם פעולה (להביא, לקחת)

והעלתם טיעונים טובים בעייני.

בכל זאת, נוטה לדעה שלפנות אליו כבת עדיף .

דהיינו, גם זכר ביולוגי, וגם נקבה ביולוגית.

וכאן, לא זה המקרה.

דעתי היא להתייחס באופן שמבקשים כדי לא לפגוע, אבל לא להסתחבק

למה צריך לדבר איתו?

את מסיימת שיעור

יורדת

או עוברת אחורה

ושהיא הוא ינהג תנהג עם תפילין בלי תפילין מה שבאלה לא מתערבת לאנשים.

הוא בנדם

אם קשה לך, כואב לך, עליו, על העולם שנהיה, תתפללי.

בלב. 

ולא לשוחח איתו 

(ובטח שלא בצורה שהוא מבקש.)

משום

"ובמושב ליצים לא ישב"

הזילזול בבחירה האלוקית

שאומר שבורא עולם התבלבל

וחתול נברא בגוף של כלב

ואיש הוא אשה

הוא ליצנות

וזרימה עם הליצן

והשתתפות איתו במינוחים שבדה מליבו

הינה "מושב ליצים"

בחמלה הראויה, משל היה אותו יפני שהפך לכלב

נרשמתי לשיעורי אנגלית מקוונים - שם אני יכולה לבחור את המורה שילמד אותי.

היה לי חשוב לבחור מורה נקבה ובחרתי שם שהיה נשמע כמו של בת. 

כשהתחברתי לשיעור חשכו עיני כשהבנתי שהמורה קוראת לעצמה בת אבל באמת היא גבר

כל השיעור הלכתי להקיא מכך שהייתי צריכה לשוחח עם יצור כזה

גועל נפששששששש

זה נכון שמצד האמת ההחלטה להאדיר את השינויים המגדריים זה חטא לכל דבר ועיוות הבחירה האלוקית.

ומאידך גיסא, יש פה אנשים מאחורי הסיפורים האלה, וצריך לזכור שהם לא בחרו להיוולד ככה עם בקונפליקט הזה, והציבור שלנו צריך למצוא פיתרון לתופעה הזו ולא להיות זרז לתהליכי התאבדות שכבר עכשיו לא נתפסים בקרב האנשים האלה!

נכון שזה לא סביר ולא הגיוני כל עניין השינוי המגדרי הזה. כולנו מסכימים.

אבל מכאן ועד לעשות "חרם" על בנאדם? הגזמתם.

כן לדבר וכן לצחוק וכן לפנות!

הוא זכר בעינייך? תפני אליו בלשון זכר.

הוא כבר יעשה את ההחלטות שלו איך להתנהג. 

אבל להתעלם ולא לדבר עם בנאדם?! מה יש לכם..

(עד כמה שאני מבין) זה לא בגלל שהוא בחר לעשות שינוי מגדרי, אלא מטעמי צניעות.

כמו שאם היה מדובר בסתם בחור צעיר אז הנהגות הצניעות הן לשמור על איזשהו דיסטנס,

ככה גם אם מדובר בגבר שלבוש כמו בת, חושב שהוא בת, וקורא לעצמו בלשון נקבה - עדין חלות עליו ההלכות הרלוונטיות לגבר.

לא נראה לי שמישהו פה התכוון לחרם.

איפה כתוב שצריך ללכת, לעמוד ולשבת

עם כל אחד?

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים

ובדרך חטאים לא עמד

ובמושב ליצים לא ישב"

רק כשמדובר על חוטא, אז ההלכה אומרת שיש להתרחק ממנו (גם כאן, יש רשעים שיש לקרב אותם, עם הדחייה שלהם, הרב קוק כך נהג וקירב הרבה אנשים לחיק היהדות). בסתם אדם, שייכת ההלכה שיש להקדים שלום לכל אדם (לא חייב לדבר איתו, אבל להקדים שלום כן). כאן ספיציפית העניין לא שייך, כיוון שיש כאן את עניין הצניעות, משום שהוא בן, אבל בכללי, הדבר נכון, שאין להימנע מלומר שלום ליהודי, אם איננו  חוטא (שאז כתוב: "אין שלום לרשעים אמר ה'". אמנם, מדובר רק במקרים קיצוניים, וכאן כמעט בוודאות שלא מדובר בחוטא להכעיס, אלא במישהו מבולבל, תינוק שנשבה).

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.