תשוקות ומאווים.

ובא לי. כל יום יכולים להתחלף.

ואז מה?

לכן מתיישרים לפי רצון ה'

שהוא בוודאי רוצה שכל אחד ואחד יהיה בחיים משותפים

שלחן ערוך אבן העזר א.

וכתוב שם חייב כל אדם לישא אשה,

שנאמר "ואתם פרו ורבו, ולא טוב האדם לבדו"

ולא יעבור גיל 20 ללא אשה

ואסור לישב בלי אשה, שכל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא שכינה וכו'

עכשיו לכאורה ברור שרצון ה' שכל אחד ואחד יקים בית

ואפילו בן עזאי, מודע לרצון ה' הזה ממנו אלא שבמקרה הנדיר שלו הוא מבין שהחשק שלו לתורה.

יכול לגבור על החיוב שלו לחתונה.

אממממממממממההה...

עכשיו יבואו כל מלעיזי הפורום

ויגידו היי, מה אתה תורני,

מה הפלת עלינו שלחן ערוך על הבוקר

כאילו שההלכה לא נכתבה לפני 400 שנה

והגמרא לא כתובה כבר 1000 שנה

והתורה לא ניתנה לפני 3000 שנה

והם יגידו איך, וחייבים להתחשב ברצון כל איש ואיש

כי אם הרצון לא ינבע מהרצון הפשוט שלו

ורק מאיזה חיוב אז הבית לא יחזיק

אז כבר נענה לאותם מלעיזים,

מאחר וגודלנו כבר נטוי על גבי מקלדת האנדרואיד

הוירטואלית, שעל מסך הטאצ.

הרצון האלוקי הקבוע, אפשר להסתמך עליו לפי דעתי,

בעניין הקמת הבית,

כי הוא יציב יותר מהרצון האנושי.

*ובתנאי* שקיים אצל האדם הרצון האנושי אע"פ

שאינו קבוע, כי לפעמים הוא רוצה

,כגון כשרואה זוג שחווים חיים משותפים

ומרגיש שגם הוא מוכן לזה ומתעניין בזה

אלא שבא לו שבא לו להמשיך חיי רווקות

כי מבין שנישואים מחייבים אותו, ולא יוכל להתנהל כפי שהתנהל עד כה

(ובפרט שלשכמותכם, שעדיין לא זכיתם לחיים משותפים

ואינכם מודעים לימים הטובים והשלווים שרבים הם בזוגיות)

בקיצור אם יש בכם רצון אלוקי

זה כנראה הנשמה שבכם שרוצה לעשות את דבר ה'

בהלכה

אלא שמידי פעם בא איזה אינטרס אנושי

למה בא לי או לא בא לי

הריני מתיר לכם, לפי עניות דעתי, להתחתן

כדת משה וישראל, עם אשה/איש הדומים לכם

ומפנימים שחוץ מבא לי / לא בא לי.

יש את רצון ה' הקבוע והיציב שהעולם ישמר ויתפתח ויתקדם בתחום זה

ומי שנשאר במה בא לי / ולא בא לי.

מוזמן לעשות מה בא לו,

רק שידע שיהיו לכך השלכות..

בעולם הזה: מחד: בדידות / ומאידך: לבבות שבורים.

ובעולם הבא: שלא הגשים את שליחותו..

השאלה התעוררה אחרי התבוננות בזוגיות של חסידויות מסוימות, שבקושי מכירים אחד את השני קודם החתונה, שאף אחד לא שואל אותם מה הם רוצים, שיש ביניהם מלא הנהגות מרחיקות לכת שמצמצמות את החיים הזוגיים לכמעט אפס.

ועוד סוג קצת שונה- של להט"בים ששואפים לבנות משפחה של אבא ואמא, שהזוגיות שלהם מן הסתם לא כמו של איש ואשתו שהחליטו להקים בית על בסיס משיכה טבעית (ולא מדובר על מי שסולדים אחד מהשני.)

ופתאום האיר לי שזה פחות או יותר סוג הזוגיות שהיה עד הדור האחרון.

ואני משער שגם בדורות בהם לא היה קשר של ממש לפני החתונה, והיחס לנושא השידוכים היה הרבה יותר טכני, בסופו של דבר, אצל חלק ניכר מהזוגות התפתח משהו שהוא יחודי לקשר של איש ואישה. לאו דווקא באותו סגנון שמקובל בתרבות שלנו, ושל מה שמקובל בתרבות שסביבנו.

נראה לי גם, שברוב גדול של החסידויות אין כוונה לצמצם את החיים הזוגיים לכמעט אפס, ולמי שגדל בתרבות כזו, וזכה להורים פקחים שכאשר הם דואגים לו לשידוך הם רגישים לצרכים הנפשיים שלו, יש סיכוי טוב לפתח קשר רגשי משמעותי אחרי החתונה. [העובדה שהנישואין בחוגים כאלה הם בד"כ בגיל צעיר שבו הרגשות האלה מתעוררים ביתר קלות, והאופי של האדם קצת יותר גמיש, גם משמעותית בהקשר הזה].

[לא באתי לנקוט עמדה מעשית לגבי השאלות שעלו כאן בשרשור ונוגעות למעשה].

אם אין לאדם שום בדל רצון לזוגיות נפשית וגופנית

אז לפי דעתי, גם אין עליו חיוב.

כי הוא סוג של "בעל מום" בקטע הזה.

אדם שאין לו שום בדל של עניין בחיים עם בן/בת זוג
 

אז כמו ששוטה פטור מן המצוות,

או קטן, כי חסר לו משהו מהותי.

וקרוב לוודאי שלא ישיג את המטרה.
 

אז אין עניין שכביכול יתמודד.

ככה גם עם אדם כזה.

והדבר דומה, לכלי רכב ללא דלק,

שאין עניין שיכנס לכביש ויתמודד במרוץ

כי הוא בעצם לא נחשב כלי רכב.

(אלא: סתם נכס.)

בעיניי זה אישי. אני לא חושבת שיש חובה להשתוקק לזוגיות, כלומר, לחוש רצון כל-כך עז, כאילו מוכרחים וחייבים ובלי זה חווים כאב וחוסר מאוד גדולים (כמו שהרבה אנשים כן חווים וזה כמובן גם בסדר). אבל כן צריך לרצות ולשמוח בקרבת בן\בת הזוג ולרצות ולשמוח להעניק לו ולהיות מחויב אליו וכו'.

בעיניי לגיטימי לגמרי במצב כזה להתקדם לחתונה בעיקר כי רוצים להקים משפחה, ובאופן כללי לעשות מה שטוב ונכון. לא כל אחד חווה רגשות באותו אופן ולא אצל כולם הרגשות עזים באותם הקשרים.

ילדים

יציבות

דחף מהסביבה

קיום מצוות

אם להתייחס ליחס לשידוכים ולזוגיות כפי שהיה בשנים קודמות-

אני משערת שאנשים כן השתוקקו, או לפחות חיכו וקיוו לזוגות, אבל התפיסה שלהם את 'מהי זוגיות' הייתה שונה. לא נכנסת לטוב/רע, נכון/לא נכון, אבל נראה לי שאלו דברים שהיו נכונים ומתאימים לזמנם, והיום הדברים קצת שונים.

בהסתמך על שיעור ששמעתי פעם מהרב מאיר נאמן, יכול להיות שיש כאן הבדל בין זוגיות גלותית לזוגיות גאולית. למרות שאולי היום זה קצת הולך לקיצון השני..

אם להתייחס ליחס לשידוכים באותן חסידויות מסוימות-

אני מכירה את ההרחקות הקיצוניות רק בחסידות אחת, וממה שידוע לי, נשים רבות מאותה החסידות לא מסכימות להתחתן עם בחורים מתוך החסידות בדיוק בגלל אותן ההרחקות.

אז לפי השיטה הזאת- זה לא עובד.

לגבי חסידויות באופן כללי וכל עניין ההיכרות לפני החתונה- לא בטוחה שזה נובע מתוך תפיסה שלא צריך רצון לזוגיות על כל גווניו.. יותר מתוך מחשבה שאם עורכים לפני את הבירורים המתאימים, הדברים האלו יגיעו לאחר החתונה וההיכרות המשמעותית יותר. ואגב, מהיכרות- הרצון לגמרי נמצא שם ברובד מסוים גם לפני החתונה..

ובכ''מ, בוודאי שההורים בודקים לפני. זה לא סתם להדביק גבר ואישה יחד בגלל השוני המגדרי..(;

כתוב שיצחק אהב את רבקה. שיעקב אהב את רחל ולאה.

היהדות מחייבת לקדש רק ברצון האישה.

גם בחסידויות הנ"ל, אפשר להגיד לא. לא חייבים להסכים לאדם הראשון שפוגשים.

מה המשמעות של משפחה בעיניך, ללא קשר נפשי (=זוגיות)?

אני חושבת שאנחנו, האנשים המודרנים, יש לנו יותר מודעות, זמן, כלים להשקיע בעולם הפנימי שלנו בגלל המודרנה - אבל זה ממש לא אומר שזה לא היה קיים בדורות קודמים. אולי לא ידעו להמשיג את זה כמו היום, אבל בוודאי שזה היה קיים. (זכור לי לדוגמה מה שלמדתי על הרב סולוביצ'יק, איך פטירת אשתו השפיעה עליו, וזה נראה לי משהו כמו 2-3 דורות אחורה.).

הילדים גדלים לאור הקשר בין ההורים שלהם.

ההנחת יסוד של השאלה מתייחסת שאין קשר בין ערכי המשפחה (חינוך הילדים) לבין הקשר הזוגי. אך זה ממש לא נכון!

הקשר הזה הוא המודל של הילדים, איך ליצור קשר עם הסביבה שלהם על כל המרכיבים (בנחת, שפה נקייה, סבלנות, הקשבה וכולי).

בעצם, הקשר של ההורים הוא גם היסוד של כל האווירה בבית. בבית שבו להורים אין כל כך קשר אז זה ישפיע גם על הקשר בין ההורים לילדים ובינם לבין עצמם, ובינם לבין שאר הסביבה.

בסוף כל אחד לומד ערכים מדוגמא אישית שבאה ע"י מעשים. ערך הרעות, אהבת אדם, אהבת ישראל, בא לידי מימוש בקשר בין איש לאשתו בצורה החזקה ביותר. בכך, ההשפעה על חינוך הילדים היא משמעותית מאוד בעניין הזה. על ידי האהבה של ההורים זה לזו וזו לזה הם בעצם מלמדים את הילדים לאהוב.

אפשר להקים בית ללא אהבה? אולי, לא יודע מה יהיו התוצאות ומה זה יחזיק.

וגם פעם היה אהבה בין בני זוג, היא באה לידי ביטוי בפחות מישורים בגלל מלחמת הקיום אבל היא אכן היתה משמעותית מאוד גם אז.

הדברים נכונים ללא קשר איך בני הזוג הכירו או החליטו להנשא, אלא לאיך הם מנהלים את הזוגיות שלהם.

חשובה ובסיסית.

כי יכולה להיות זוגיות אוהבת מאוד גם אם ניגשו אליה מתוך הרצון להקים משפחה. יש הרבה בחורות חרדיות צעירות שפונות לנישואין בתור שלב מהותי והכרחי בחייהן כמתבקש דתית וחברתית ומתוך מטרה להקים משפחה - שזה כולל גם זוגיות וגם ילדים. ולא מתוך רצון בוער ומשתוקק דווקא לזוגיות באופן בלעדי. חלק מוצאות אושר בדרך הזו ובונות זוגיות אוהבת, עמוקה, חזקה ומיטיבה. וחלק לא. וזה קורה (ה"הצלחה" הזוגית החלקית) גם אצל מי שהתחתנו מלכתחילה מתוך תשוקה גדולה.

כך שאם מדברים על המניע בעיניי המניע של רצון להקים משפחה הוא לגמרי לגיטימי. בעיניי אם יש רצון בסיסי, מוכנות לעבודה והבנה של נישואין ורצון ושמחה בבן הזוג הספציפי זה בסדר גם אם ה"דרייב" לחתונה היה סתם כך "הליכה בתלם".

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).