תשוקות ומאווים.

ובא לי. כל יום יכולים להתחלף.

ואז מה?

לכן מתיישרים לפי רצון ה'

שהוא בוודאי רוצה שכל אחד ואחד יהיה בחיים משותפים

שלחן ערוך אבן העזר א.

וכתוב שם חייב כל אדם לישא אשה,

שנאמר "ואתם פרו ורבו, ולא טוב האדם לבדו"

ולא יעבור גיל 20 ללא אשה

ואסור לישב בלי אשה, שכל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא שכינה וכו'

עכשיו לכאורה ברור שרצון ה' שכל אחד ואחד יקים בית

ואפילו בן עזאי, מודע לרצון ה' הזה ממנו אלא שבמקרה הנדיר שלו הוא מבין שהחשק שלו לתורה.

יכול לגבור על החיוב שלו לחתונה.

אממממממממממההה...

עכשיו יבואו כל מלעיזי הפורום

ויגידו היי, מה אתה תורני,

מה הפלת עלינו שלחן ערוך על הבוקר

כאילו שההלכה לא נכתבה לפני 400 שנה

והגמרא לא כתובה כבר 1000 שנה

והתורה לא ניתנה לפני 3000 שנה

והם יגידו איך, וחייבים להתחשב ברצון כל איש ואיש

כי אם הרצון לא ינבע מהרצון הפשוט שלו

ורק מאיזה חיוב אז הבית לא יחזיק

אז כבר נענה לאותם מלעיזים,

מאחר וגודלנו כבר נטוי על גבי מקלדת האנדרואיד

הוירטואלית, שעל מסך הטאצ.

הרצון האלוקי הקבוע, אפשר להסתמך עליו לפי דעתי,

בעניין הקמת הבית,

כי הוא יציב יותר מהרצון האנושי.

*ובתנאי* שקיים אצל האדם הרצון האנושי אע"פ

שאינו קבוע, כי לפעמים הוא רוצה

,כגון כשרואה זוג שחווים חיים משותפים

ומרגיש שגם הוא מוכן לזה ומתעניין בזה

אלא שבא לו שבא לו להמשיך חיי רווקות

כי מבין שנישואים מחייבים אותו, ולא יוכל להתנהל כפי שהתנהל עד כה

(ובפרט שלשכמותכם, שעדיין לא זכיתם לחיים משותפים

ואינכם מודעים לימים הטובים והשלווים שרבים הם בזוגיות)

בקיצור אם יש בכם רצון אלוקי

זה כנראה הנשמה שבכם שרוצה לעשות את דבר ה'

בהלכה

אלא שמידי פעם בא איזה אינטרס אנושי

למה בא לי או לא בא לי

הריני מתיר לכם, לפי עניות דעתי, להתחתן

כדת משה וישראל, עם אשה/איש הדומים לכם

ומפנימים שחוץ מבא לי / לא בא לי.

יש את רצון ה' הקבוע והיציב שהעולם ישמר ויתפתח ויתקדם בתחום זה

ומי שנשאר במה בא לי / ולא בא לי.

מוזמן לעשות מה בא לו,

רק שידע שיהיו לכך השלכות..

בעולם הזה: מחד: בדידות / ומאידך: לבבות שבורים.

ובעולם הבא: שלא הגשים את שליחותו..

השאלה התעוררה אחרי התבוננות בזוגיות של חסידויות מסוימות, שבקושי מכירים אחד את השני קודם החתונה, שאף אחד לא שואל אותם מה הם רוצים, שיש ביניהם מלא הנהגות מרחיקות לכת שמצמצמות את החיים הזוגיים לכמעט אפס.

ועוד סוג קצת שונה- של להט"בים ששואפים לבנות משפחה של אבא ואמא, שהזוגיות שלהם מן הסתם לא כמו של איש ואשתו שהחליטו להקים בית על בסיס משיכה טבעית (ולא מדובר על מי שסולדים אחד מהשני.)

ופתאום האיר לי שזה פחות או יותר סוג הזוגיות שהיה עד הדור האחרון.

ואני משער שגם בדורות בהם לא היה קשר של ממש לפני החתונה, והיחס לנושא השידוכים היה הרבה יותר טכני, בסופו של דבר, אצל חלק ניכר מהזוגות התפתח משהו שהוא יחודי לקשר של איש ואישה. לאו דווקא באותו סגנון שמקובל בתרבות שלנו, ושל מה שמקובל בתרבות שסביבנו.

נראה לי גם, שברוב גדול של החסידויות אין כוונה לצמצם את החיים הזוגיים לכמעט אפס, ולמי שגדל בתרבות כזו, וזכה להורים פקחים שכאשר הם דואגים לו לשידוך הם רגישים לצרכים הנפשיים שלו, יש סיכוי טוב לפתח קשר רגשי משמעותי אחרי החתונה. [העובדה שהנישואין בחוגים כאלה הם בד"כ בגיל צעיר שבו הרגשות האלה מתעוררים ביתר קלות, והאופי של האדם קצת יותר גמיש, גם משמעותית בהקשר הזה].

[לא באתי לנקוט עמדה מעשית לגבי השאלות שעלו כאן בשרשור ונוגעות למעשה].

אם אין לאדם שום בדל רצון לזוגיות נפשית וגופנית

אז לפי דעתי, גם אין עליו חיוב.

כי הוא סוג של "בעל מום" בקטע הזה.

אדם שאין לו שום בדל של עניין בחיים עם בן/בת זוג
 

אז כמו ששוטה פטור מן המצוות,

או קטן, כי חסר לו משהו מהותי.

וקרוב לוודאי שלא ישיג את המטרה.
 

אז אין עניין שכביכול יתמודד.

ככה גם עם אדם כזה.

והדבר דומה, לכלי רכב ללא דלק,

שאין עניין שיכנס לכביש ויתמודד במרוץ

כי הוא בעצם לא נחשב כלי רכב.

(אלא: סתם נכס.)

בעיניי זה אישי. אני לא חושבת שיש חובה להשתוקק לזוגיות, כלומר, לחוש רצון כל-כך עז, כאילו מוכרחים וחייבים ובלי זה חווים כאב וחוסר מאוד גדולים (כמו שהרבה אנשים כן חווים וזה כמובן גם בסדר). אבל כן צריך לרצות ולשמוח בקרבת בן\בת הזוג ולרצות ולשמוח להעניק לו ולהיות מחויב אליו וכו'.

בעיניי לגיטימי לגמרי במצב כזה להתקדם לחתונה בעיקר כי רוצים להקים משפחה, ובאופן כללי לעשות מה שטוב ונכון. לא כל אחד חווה רגשות באותו אופן ולא אצל כולם הרגשות עזים באותם הקשרים.

ילדים

יציבות

דחף מהסביבה

קיום מצוות

אם להתייחס ליחס לשידוכים ולזוגיות כפי שהיה בשנים קודמות-

אני משערת שאנשים כן השתוקקו, או לפחות חיכו וקיוו לזוגות, אבל התפיסה שלהם את 'מהי זוגיות' הייתה שונה. לא נכנסת לטוב/רע, נכון/לא נכון, אבל נראה לי שאלו דברים שהיו נכונים ומתאימים לזמנם, והיום הדברים קצת שונים.

בהסתמך על שיעור ששמעתי פעם מהרב מאיר נאמן, יכול להיות שיש כאן הבדל בין זוגיות גלותית לזוגיות גאולית. למרות שאולי היום זה קצת הולך לקיצון השני..

אם להתייחס ליחס לשידוכים באותן חסידויות מסוימות-

אני מכירה את ההרחקות הקיצוניות רק בחסידות אחת, וממה שידוע לי, נשים רבות מאותה החסידות לא מסכימות להתחתן עם בחורים מתוך החסידות בדיוק בגלל אותן ההרחקות.

אז לפי השיטה הזאת- זה לא עובד.

לגבי חסידויות באופן כללי וכל עניין ההיכרות לפני החתונה- לא בטוחה שזה נובע מתוך תפיסה שלא צריך רצון לזוגיות על כל גווניו.. יותר מתוך מחשבה שאם עורכים לפני את הבירורים המתאימים, הדברים האלו יגיעו לאחר החתונה וההיכרות המשמעותית יותר. ואגב, מהיכרות- הרצון לגמרי נמצא שם ברובד מסוים גם לפני החתונה..

ובכ''מ, בוודאי שההורים בודקים לפני. זה לא סתם להדביק גבר ואישה יחד בגלל השוני המגדרי..(;

כתוב שיצחק אהב את רבקה. שיעקב אהב את רחל ולאה.

היהדות מחייבת לקדש רק ברצון האישה.

גם בחסידויות הנ"ל, אפשר להגיד לא. לא חייבים להסכים לאדם הראשון שפוגשים.

מה המשמעות של משפחה בעיניך, ללא קשר נפשי (=זוגיות)?

אני חושבת שאנחנו, האנשים המודרנים, יש לנו יותר מודעות, זמן, כלים להשקיע בעולם הפנימי שלנו בגלל המודרנה - אבל זה ממש לא אומר שזה לא היה קיים בדורות קודמים. אולי לא ידעו להמשיג את זה כמו היום, אבל בוודאי שזה היה קיים. (זכור לי לדוגמה מה שלמדתי על הרב סולוביצ'יק, איך פטירת אשתו השפיעה עליו, וזה נראה לי משהו כמו 2-3 דורות אחורה.).

הילדים גדלים לאור הקשר בין ההורים שלהם.

ההנחת יסוד של השאלה מתייחסת שאין קשר בין ערכי המשפחה (חינוך הילדים) לבין הקשר הזוגי. אך זה ממש לא נכון!

הקשר הזה הוא המודל של הילדים, איך ליצור קשר עם הסביבה שלהם על כל המרכיבים (בנחת, שפה נקייה, סבלנות, הקשבה וכולי).

בעצם, הקשר של ההורים הוא גם היסוד של כל האווירה בבית. בבית שבו להורים אין כל כך קשר אז זה ישפיע גם על הקשר בין ההורים לילדים ובינם לבין עצמם, ובינם לבין שאר הסביבה.

בסוף כל אחד לומד ערכים מדוגמא אישית שבאה ע"י מעשים. ערך הרעות, אהבת אדם, אהבת ישראל, בא לידי מימוש בקשר בין איש לאשתו בצורה החזקה ביותר. בכך, ההשפעה על חינוך הילדים היא משמעותית מאוד בעניין הזה. על ידי האהבה של ההורים זה לזו וזו לזה הם בעצם מלמדים את הילדים לאהוב.

אפשר להקים בית ללא אהבה? אולי, לא יודע מה יהיו התוצאות ומה זה יחזיק.

וגם פעם היה אהבה בין בני זוג, היא באה לידי ביטוי בפחות מישורים בגלל מלחמת הקיום אבל היא אכן היתה משמעותית מאוד גם אז.

הדברים נכונים ללא קשר איך בני הזוג הכירו או החליטו להנשא, אלא לאיך הם מנהלים את הזוגיות שלהם.

חשובה ובסיסית.

כי יכולה להיות זוגיות אוהבת מאוד גם אם ניגשו אליה מתוך הרצון להקים משפחה. יש הרבה בחורות חרדיות צעירות שפונות לנישואין בתור שלב מהותי והכרחי בחייהן כמתבקש דתית וחברתית ומתוך מטרה להקים משפחה - שזה כולל גם זוגיות וגם ילדים. ולא מתוך רצון בוער ומשתוקק דווקא לזוגיות באופן בלעדי. חלק מוצאות אושר בדרך הזו ובונות זוגיות אוהבת, עמוקה, חזקה ומיטיבה. וחלק לא. וזה קורה (ה"הצלחה" הזוגית החלקית) גם אצל מי שהתחתנו מלכתחילה מתוך תשוקה גדולה.

כך שאם מדברים על המניע בעיניי המניע של רצון להקים משפחה הוא לגמרי לגיטימי. בעיניי אם יש רצון בסיסי, מוכנות לעבודה והבנה של נישואין ורצון ושמחה בבן הזוג הספציפי זה בסדר גם אם ה"דרייב" לחתונה היה סתם כך "הליכה בתלם".

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.