נראה בשאלה שלך שאת יוצאת מנקודת הנחה שכדי לאמן - היית חייב לחוות את זה בעצמך.

אני חולקת על נקודת המוצא הזו.

אונקולוג לא חייב לחוות סרטן, פקידת סעד לא חייבת להיות מאומצת, מאמן כושר לא צריך להחזיק בשיא אולימפי.

אין סיכוי בעולם שמישהו יבין אותי, במובן הכי עמוק ופנימי של המשפט הזה. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה.

אבל קיימים בעולם כלים ושיטות שיכולים לעזור לנו לגבש את העמדות והתפיסות שלנו לגבי כל מיני דברים. ומי שמלמד אותם את הכלים והשיטות האלה, לא חייב לעבור בעיני בדיוק את אותו מסלול כמו שלי (קצת כמו "עין תחת עין", שאין דבר כזה באמת). בהרבה מובנים, הדברים האלה נכונים לא רק לרווקים, אלא גם לתחומים נוספים של יחסי אנוש.

אני מאמינה שכל אדם חווה משברים וקשיים, בתחומים שונים. אין אדם שאין לו משא.

אם היית אומרת לי שאת מתלבטת בין מאמנת בת 18 לבין מאמנת בת 35, הייתי אומרת לך ללכת לזאת בת 35 - כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא חוותה יותר דברים בחיים שלה, יש לה ניסיון חיים יותר עשיר, יותר שנים ללמוד, יותר בגרות ובשלות נפשית, שלרוב האנשים אין בגיל 18.

מצד שני,

נניח שיש שתי מאמנות בנות 40. אחת התחתנה בגיל 20, והשנייה בגיל 35. אני מניחה שרוב המאמנות עוסקות בזה כנשואות, ולכן לראשונה יש יותר ניסיון באימון - לא דומה רופא שעשה ניתוח אחד לזה שעשה מאה, לזה שעשה אלף. במילים אחרות: זה שמישהי חוותה את חווית הרווקות, לא אומר שום דבר על יכולות האימון שלה.

אז לדעתי, לא צריך להתייחס לגיל - אלא יותר לניסיון החיים ולניסיון כמאמנת. לכל מאמן יש גישה שונה, וצריך למצוא שידוך טוב גם לזה, מישהי שמדברת את השפה הפנימית שלך. אפשר אולי לדבר עם בנות אחרות שהתאמנו אצלה.

גם שלא דומה מישהי שהתחתנה בגיל 28 לדוגמא אחרי משברים וקשיים והמון ניסיונות לשפר את עצמה והבנה עמוקה של איפה היא טעתה ואיפה היא שיפרה ומה תיקנה בסדר ומה לא תיקנה בסדר והפכה למאמנת זוגית מיד אחרי החתונה..לעומת ילדה שהתחתנה בגיל 18 בלי הרבה מאמץ וצורך לשנות משהו אם בכלל והפכה למאמנת זוגית. 

במקרה הנ"ל שתיהן עם אותו ניסיון מבחינת המקצוע..רק שלבת 28 יש הרבה יותר מה להציע מהחוויה האישית שלה, לא בגלל שהיא עם יותר ניסיון בעיסוק הזה. ועל זה אני חושב שהיא מדברת.

שגם אז לבחורה בת 28 לדעתי יהיה הרבה יותר מה להציע אבל לא ככלל, אלא כסברה בעלמא.

נניח שיש שחקן כדורגל ששיחק כשוער. 15 שנה התמקצע בתפקיד, עד שפרש.

לעומתו, יש אדם אחר שכלל לא היה שחקן, אבל ב-15 השנים האחרונות היה עוזר מאמן.

אם אני עכשיו רוצה למנות מאמן לקבוצה, את מי הייתי שוכרת?

יכול להיות שמישהי הייתה רווקה הרבה שנים בגלל משהו מאוד ספציפי. זה לא אומר שום דבר על היכולת שלה להכיל ולהתמודד איתי.

כשאני הולכת לאיש מקצוע, אני רוצה לקבל ממנו כלים. ולכן השאלה הרלוונטית מבחינתי, זה איך נראה ארגז הכלים של איש המקצוע. אם יש לו בארגז כלים רק את הקלף של הייתי רווקה עד גיל 28, זה לא מספיק בשבילי. וגם הפוך - אם הקלף היחיד הוא ניסיון של 10 שנות נישואין, זה גם לא מספיק בעיני. כלומר, אני לא מחפשת שהמאמנת תגיד לי איזה חיים קשים היא חוותה, שתדע לחבק אותי ולתת לי אמפטיה - יש לי מספיק אנשים אחרים בחיי שעושים לי את זה. מהמאמנת אני רוצה לקבל כלים להתמודד עם המצב.

ליטול עצה מהזקנים זה חשוב. אני לא מזלזלת בניסיון חיים. יש לזה ערך עצום בעיני - אבל זה עדיין לא גובר על זה שיש כאן עניין של מקצועיות. ואנשי מקצוע לא חייבים לחוות בעצמם את הדבר שעליו הם מייעצים. 

בסוף כתבת כאן הרבה דברים שהם בגדר הנחות, אבל לא בטוח שמי שהתחתנה בגיל 28 בהכרח עברה משברים, קשיים, המון נסיונות לשפר את עצמה וכו'.

אגב, בוא נגיד שהיא אכן עברה את הדברים האלו. לא בטוח שזה בהכרח מה שיעיד על היכולות המקצועיות שלה.

למשל-

אם תבוא אליה מישהי שעברה התמודדויות שונות לגמרי משלה שהובילו אותה לרווקות מאוחרת? לכאורה, פתאום כל הניסיון נעשה לא רלוונטי (מעבר לגבולות האמפתיה).

ומנגד, אם תבוא מישהי עם אותן ההתמודדויות, ואותה המאמנת תראה את עצמה במטופלת ותכוון אותה באופן שנכון לה (המאמנת) ובהסתמך על הניסיון שלה, ולא באופן שנכון לאותה הבחורה (בפסיכולוגיה זה נקרא העברה נגדית אם אני לא טועה, וכשמדובר במאמנת שככל הנראה עברה קורס אימון כלשהו במקרה הטוב, וקורס ליווי לרווקות במקרה הרע, ולא בטוח שיש לה היכרות מקצועית עם עולם הנפש, לא מן הנמנע שדבר כזה יקרה)? לכאורה, כל הניסיון נעשה לרועץ.

אני יכולה להגיד על עצמי, שכשקראתי את השאלה גם היה לי איזשהו אנטי אוטומטי למאמנת שהתחתנה מהר כי היא לא עברה את החוויה והיא לא תבין וכו'. אבל בסוף כולנו יכולים להיות אמפתיים גם מבלי להכיר את כל החוויות מקרוב. אז חשבתי על זה עוד קצת ונראה לי שזה היה קשה לי כי זה סוג של מנכיח לי איפה אני כבר לא אהיה, ואולי זה גם מרגיש קצת כמו 'ויקומו המלפפונים וכו' או פתגמים אחרים מהסגנון.

ונראה לי שזה זמן טוב לשאול למה אני אמורה לדעת מתי הבנאדם שמייעץ לי/מטפל בי/ענארף התחתן?..

להרים גבה ולשאול מה ילד בן 18 מבין בזוגיות שהוא יכול לייעץ לי? כנ"ל לגבי ילדה אבל שוב אמרתי את זה כסברה לא ככלל.

יכול להיות מישהו בן 18 שמבין הרבה יותר מגבר בן 35 עם ניסיון עשיר כי הבורא נטע בילד תכונות והבנה עמוקה בנושא. אבל שוב זה כמו שאמרת רק הנחות אבל כן דבר שיכול להיות במציאות.

אבל למה לא "מזה ומזה אל תנח ידך"?

ייעוץ מקצועי אינו תחליף לייעוץ מחברים, בני משפחה, הורים, אנשים עם ניסיון, אנשים שסתם מבינים, זאת פשוט זווית נוספת

תראה אני אדם שמשהו כמו מעולם לא חווה חרדה. אבל יצא לי ללמוד על חרדה, לשמוע פסיכולוגים בנושא, וכמה פעמים כשהייתי ליד אנשים שעברו התקף חרדה רציני ביותר, הצלחתי לעזור להם יפה מאוד. כמו הנדסאי שלמד על מכונות ויודע לתקן מכונות.

ניסיון אישי בהחלט יכול להיות ערך מוסף אם כי לפעמים אני חושב שדווקא מבט נייטרלי ומנותק יכול להועיל, לתת עצות טכניות במקום "להיות באותה ביצה". עכ"פ גם אם יש לה ניסיון מרתק, הניסיון הזה בנוי על החיים שלה, על פילוסופיות החיים שהיו לה, על הרגשות שהיא חוותה, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר כמו הבחורה שמולה. ומהבחינה הזאת, היא יכולה גם להשליך מעצמה דברים שהם לא בהכרח רלוונטיים, ואולי במקום להיכנס לחוויה הייחודית שלה, זה יותר כמו "הייתי שם אני מבינה סמכי עליי"

לכל שאלה תשובה, זה לא משנה אם אחרי 20 שנה של התמודדות עם חרדה, גילית טכניקות נשימה וקירקוע והירגעות, או שקראת את זה בספר ואתה פשוט מתאר את מה שקראת. כנ"ל כאן

בהקשר הנידון. אם מדברים על היחס בין פסיכולוג למאמן באופן כללי זה דיון אחר.

יש מאמנות שמכשירות מאמנות אחרות כמו מיכל וולשטיין שמכשירה מעצמה.

יש מכונים שונים שמכשירים.

יש בתי ספר שמלמדים קורס של אימון אישי של שנתיים.

יש לימודי תואר שני בטיפול(שרוב הקורסים הם חרטוט אחד ענק )

יש לימודי טיפול רגשי באקדמיה, מקומות פרטיים שמלמדים, מכללות דתיות או כלליות, ההיצע רחב ונרחב ממש.

המושג מתודיקה שייך יותר לתחומי החינוך וההדרכה.

ממה שידוע לי, בתחום של טיפול משתמשים יותר בהתערבויות/טכניקות ובמודלים.

מתודיקה משמשת על-פי רוב להעברת מסרים, והמטרות של שימוש בהתערבות הן קצת רחבות יותר. כן יכול להיות מצב שטכניקה מסוימת תשמש לצורך העברת מסר, אבל נראה לי שההבדל כאן הוא שאין מסר אחיד..

בנוסף, מתודה היא מתוכננת על-פי רוב, וטכניקה נעה על התפר שבין פחות מתוכננת ללא מתוכננת בכלל.

והאמת גם לא מתכנן..אבל יש משהו במה שאת אומרת שמעלה שאלה בהתחלה (במיוחד המקרה הראשון) אבל אני חושב שבסוף, זה מאוד תלוי בה או בו.

הם יכולים להיות מאוד בוגרים לגילם ועם הבנה עמוקה שהבורא חנן אותם בה(שגרמה להם להימשך לנושא), שלא קשורה בכלל לגיל שבו הם התחתנו. אבל לזכור שעם כל זה, עדיין צריך לברר ולשאול אחרים שכבר היו אצלם איך הם חוו את זה והאם זה באמת תרם להם..לא אחד שניים, אלא כמות כדי לקבל באמת תמונת מצב כוללת.

הייתי מייעץ לך מה שהייתי מייעץ לאחותי, אם מרגיש לך מאוד מוזר ובאופן אישי *לך* זה נשמע לא טוב, אז אולי מראש עדיף לא ללכת אליה או אליו ספציפית, כי זה יכול להביא למצב שאת באה בקטע של "בחינה" לראות מה יש לה להציע ואז חבל כי יכול להיות שבאמת יש לה ואת סתם מפסידה..ואם זה המצב אז אולי מראש עדיף ללכת למישהו עם ניסיון רב יותר ועם שם קצת יותר מוכר ששמעת עליו.

אם יש כמה מומלצות אעדיף ללכת למישהי שחוותה מה שאני ..ויש משהו במה שאת אומרת !

אבל אם מישהי צעירה גם ממש מומלצת והשניה פחות אז אלך לצעירה ..

אז לא יודעת זה מבלבל אותי 

אבל מבינה את התחושה הזו. איך מי שלא חווה את זה יכול להבין אותי?

אבל כמו שכתבו קודם, גם פסיכולוג לא חווה כל הפרעה נפשית או כל משבר ועדיין יש לו יכולת להבין (או לפחות לנסות להבין) ולעזור לאנשים במשברים וקשיים. הוא לא עובד רק מתוך ההזדהות שלו וההבנה של ״וואי חוויתי אותו דבר אני יודע איך אתה מרגיש״ אלא מתוך ידע, מקצועיות וניסיון.

לכן, גם אם המאמנת עצמה לא מכירה מעצמה את החוויה הזו- יש משהו שכן משך אותה לשם, כנראה התנסות מסוימת. ואם היא בעלת ניסיון ומומלצת, אז זה אומר שהיא ראתה המון ומכירה המון רווקים ורווקות ויש לה ידע והבנה, שאמנם הם לא ממקור ראשון אבל זה אפילו יותר טוב, כי הם יותר ״רחבים״  -  ראתה  מגוון של קשיים והתמודדויות והכירה אותם לעומק.

לפעול רק מתוך החוויה האישית שלך בתור מאמן זה בעייתי יותר, אתה מכיר רק מקרה אחד. ואף פעם לא תהיה בדיוק בדיוק חוויה זהה. ואז אפשר להתבלבל ולחשוב שכולם חווים את מה שאתה חווית. דווקא המרחק הזה הוא חשוב. להבין שאתה לא בהכרח מבין, ולהיות פתוח לשמוע.

מקווה שזה מובן כי כתבתי מהר😅

אם אין אינדיקציה, הגיוני לחשוש ממקום כזה

אבל אם היא מצליחה לעזור לאנשים,

מה זה משנה אם עברה את זה או לא? עובדה שהיא מצליחה!

מצד האמת, מי שהיא מספיק רצינית ומקצועית ויודעת להתייעץ עם אחרות כשצריך- זה מספיק.

מצד ההרגשה שלך- חשוב שתלכי למישהי שאת מרגישה שתבין אותך. אז אם היא התחתנה בגיל 18 ואת מעל גיל 30 אולי זה קצת יותר קשה לה להזדהות איתך. אבל הייתי פוסל רק על פער מאד משמעותי כמו שהזכרתי. וגם זה, מצד ההרגשה שלך. בעיקרון אם היא מקצועית ומתייעצת אין בעיה.

כנ"ל לגברים. העיקר שהוא יודע לקלוט את העולם של הרווק שמולו ולעשות התאמות לגיל ולמצב.

ואני רוצה להגיד כמה מילים על אימון.

אני עברתי פעם אימון, לא קשור לרווקות. והדברים שעבדתי עליהם באימון הם דברים שהמאמנת לא חוותה, אבל זה לא באמת שינה. באימון היא לא נותנת לי עצות. היא מעבירה אותי תהליך שקשור אלי, היא שואלת אותי שאלות, והתשובות הן שלי, לא שלה. אבל על ידי השאלות שלה אני מגיעה להרבה דברים שלבד לא הייתי מגיעה, הרבה הבנות שמאפשרות לי לשנות דברים ולהגיע למקומות שלא הייתי חושבת שאני יכולה להגיע אליהם.

בקיצור, אני לא חושבת שהזמן שלקח למאמנ/ת להתחתן רלוונטי פה. התהליך הוא של ה'מתאמן', ואת התשובות הוא מגלה מתוכו ולא מתוך הניסיון של המאמנ/ת.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).