נראה בשאלה שלך שאת יוצאת מנקודת הנחה שכדי לאמן - היית חייב לחוות את זה בעצמך.

אני חולקת על נקודת המוצא הזו.

אונקולוג לא חייב לחוות סרטן, פקידת סעד לא חייבת להיות מאומצת, מאמן כושר לא צריך להחזיק בשיא אולימפי.

אין סיכוי בעולם שמישהו יבין אותי, במובן הכי עמוק ופנימי של המשפט הזה. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה.

אבל קיימים בעולם כלים ושיטות שיכולים לעזור לנו לגבש את העמדות והתפיסות שלנו לגבי כל מיני דברים. ומי שמלמד אותם את הכלים והשיטות האלה, לא חייב לעבור בעיני בדיוק את אותו מסלול כמו שלי (קצת כמו "עין תחת עין", שאין דבר כזה באמת). בהרבה מובנים, הדברים האלה נכונים לא רק לרווקים, אלא גם לתחומים נוספים של יחסי אנוש.

אני מאמינה שכל אדם חווה משברים וקשיים, בתחומים שונים. אין אדם שאין לו משא.

אם היית אומרת לי שאת מתלבטת בין מאמנת בת 18 לבין מאמנת בת 35, הייתי אומרת לך ללכת לזאת בת 35 - כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא חוותה יותר דברים בחיים שלה, יש לה ניסיון חיים יותר עשיר, יותר שנים ללמוד, יותר בגרות ובשלות נפשית, שלרוב האנשים אין בגיל 18.

מצד שני,

נניח שיש שתי מאמנות בנות 40. אחת התחתנה בגיל 20, והשנייה בגיל 35. אני מניחה שרוב המאמנות עוסקות בזה כנשואות, ולכן לראשונה יש יותר ניסיון באימון - לא דומה רופא שעשה ניתוח אחד לזה שעשה מאה, לזה שעשה אלף. במילים אחרות: זה שמישהי חוותה את חווית הרווקות, לא אומר שום דבר על יכולות האימון שלה.

אז לדעתי, לא צריך להתייחס לגיל - אלא יותר לניסיון החיים ולניסיון כמאמנת. לכל מאמן יש גישה שונה, וצריך למצוא שידוך טוב גם לזה, מישהי שמדברת את השפה הפנימית שלך. אפשר אולי לדבר עם בנות אחרות שהתאמנו אצלה.

גם שלא דומה מישהי שהתחתנה בגיל 28 לדוגמא אחרי משברים וקשיים והמון ניסיונות לשפר את עצמה והבנה עמוקה של איפה היא טעתה ואיפה היא שיפרה ומה תיקנה בסדר ומה לא תיקנה בסדר והפכה למאמנת זוגית מיד אחרי החתונה..לעומת ילדה שהתחתנה בגיל 18 בלי הרבה מאמץ וצורך לשנות משהו אם בכלל והפכה למאמנת זוגית. 

במקרה הנ"ל שתיהן עם אותו ניסיון מבחינת המקצוע..רק שלבת 28 יש הרבה יותר מה להציע מהחוויה האישית שלה, לא בגלל שהיא עם יותר ניסיון בעיסוק הזה. ועל זה אני חושב שהיא מדברת.

שגם אז לבחורה בת 28 לדעתי יהיה הרבה יותר מה להציע אבל לא ככלל, אלא כסברה בעלמא.

נניח שיש שחקן כדורגל ששיחק כשוער. 15 שנה התמקצע בתפקיד, עד שפרש.

לעומתו, יש אדם אחר שכלל לא היה שחקן, אבל ב-15 השנים האחרונות היה עוזר מאמן.

אם אני עכשיו רוצה למנות מאמן לקבוצה, את מי הייתי שוכרת?

יכול להיות שמישהי הייתה רווקה הרבה שנים בגלל משהו מאוד ספציפי. זה לא אומר שום דבר על היכולת שלה להכיל ולהתמודד איתי.

כשאני הולכת לאיש מקצוע, אני רוצה לקבל ממנו כלים. ולכן השאלה הרלוונטית מבחינתי, זה איך נראה ארגז הכלים של איש המקצוע. אם יש לו בארגז כלים רק את הקלף של הייתי רווקה עד גיל 28, זה לא מספיק בשבילי. וגם הפוך - אם הקלף היחיד הוא ניסיון של 10 שנות נישואין, זה גם לא מספיק בעיני. כלומר, אני לא מחפשת שהמאמנת תגיד לי איזה חיים קשים היא חוותה, שתדע לחבק אותי ולתת לי אמפטיה - יש לי מספיק אנשים אחרים בחיי שעושים לי את זה. מהמאמנת אני רוצה לקבל כלים להתמודד עם המצב.

ליטול עצה מהזקנים זה חשוב. אני לא מזלזלת בניסיון חיים. יש לזה ערך עצום בעיני - אבל זה עדיין לא גובר על זה שיש כאן עניין של מקצועיות. ואנשי מקצוע לא חייבים לחוות בעצמם את הדבר שעליו הם מייעצים. 

בסוף כתבת כאן הרבה דברים שהם בגדר הנחות, אבל לא בטוח שמי שהתחתנה בגיל 28 בהכרח עברה משברים, קשיים, המון נסיונות לשפר את עצמה וכו'.

אגב, בוא נגיד שהיא אכן עברה את הדברים האלו. לא בטוח שזה בהכרח מה שיעיד על היכולות המקצועיות שלה.

למשל-

אם תבוא אליה מישהי שעברה התמודדויות שונות לגמרי משלה שהובילו אותה לרווקות מאוחרת? לכאורה, פתאום כל הניסיון נעשה לא רלוונטי (מעבר לגבולות האמפתיה).

ומנגד, אם תבוא מישהי עם אותן ההתמודדויות, ואותה המאמנת תראה את עצמה במטופלת ותכוון אותה באופן שנכון לה (המאמנת) ובהסתמך על הניסיון שלה, ולא באופן שנכון לאותה הבחורה (בפסיכולוגיה זה נקרא העברה נגדית אם אני לא טועה, וכשמדובר במאמנת שככל הנראה עברה קורס אימון כלשהו במקרה הטוב, וקורס ליווי לרווקות במקרה הרע, ולא בטוח שיש לה היכרות מקצועית עם עולם הנפש, לא מן הנמנע שדבר כזה יקרה)? לכאורה, כל הניסיון נעשה לרועץ.

אני יכולה להגיד על עצמי, שכשקראתי את השאלה גם היה לי איזשהו אנטי אוטומטי למאמנת שהתחתנה מהר כי היא לא עברה את החוויה והיא לא תבין וכו'. אבל בסוף כולנו יכולים להיות אמפתיים גם מבלי להכיר את כל החוויות מקרוב. אז חשבתי על זה עוד קצת ונראה לי שזה היה קשה לי כי זה סוג של מנכיח לי איפה אני כבר לא אהיה, ואולי זה גם מרגיש קצת כמו 'ויקומו המלפפונים וכו' או פתגמים אחרים מהסגנון.

ונראה לי שזה זמן טוב לשאול למה אני אמורה לדעת מתי הבנאדם שמייעץ לי/מטפל בי/ענארף התחתן?..

להרים גבה ולשאול מה ילד בן 18 מבין בזוגיות שהוא יכול לייעץ לי? כנ"ל לגבי ילדה אבל שוב אמרתי את זה כסברה לא ככלל.

יכול להיות מישהו בן 18 שמבין הרבה יותר מגבר בן 35 עם ניסיון עשיר כי הבורא נטע בילד תכונות והבנה עמוקה בנושא. אבל שוב זה כמו שאמרת רק הנחות אבל כן דבר שיכול להיות במציאות.

אבל למה לא "מזה ומזה אל תנח ידך"?

ייעוץ מקצועי אינו תחליף לייעוץ מחברים, בני משפחה, הורים, אנשים עם ניסיון, אנשים שסתם מבינים, זאת פשוט זווית נוספת

תראה אני אדם שמשהו כמו מעולם לא חווה חרדה. אבל יצא לי ללמוד על חרדה, לשמוע פסיכולוגים בנושא, וכמה פעמים כשהייתי ליד אנשים שעברו התקף חרדה רציני ביותר, הצלחתי לעזור להם יפה מאוד. כמו הנדסאי שלמד על מכונות ויודע לתקן מכונות.

ניסיון אישי בהחלט יכול להיות ערך מוסף אם כי לפעמים אני חושב שדווקא מבט נייטרלי ומנותק יכול להועיל, לתת עצות טכניות במקום "להיות באותה ביצה". עכ"פ גם אם יש לה ניסיון מרתק, הניסיון הזה בנוי על החיים שלה, על פילוסופיות החיים שהיו לה, על הרגשות שהיא חוותה, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר כמו הבחורה שמולה. ומהבחינה הזאת, היא יכולה גם להשליך מעצמה דברים שהם לא בהכרח רלוונטיים, ואולי במקום להיכנס לחוויה הייחודית שלה, זה יותר כמו "הייתי שם אני מבינה סמכי עליי"

לכל שאלה תשובה, זה לא משנה אם אחרי 20 שנה של התמודדות עם חרדה, גילית טכניקות נשימה וקירקוע והירגעות, או שקראת את זה בספר ואתה פשוט מתאר את מה שקראת. כנ"ל כאן

בהקשר הנידון. אם מדברים על היחס בין פסיכולוג למאמן באופן כללי זה דיון אחר.

יש מאמנות שמכשירות מאמנות אחרות כמו מיכל וולשטיין שמכשירה מעצמה.

יש מכונים שונים שמכשירים.

יש בתי ספר שמלמדים קורס של אימון אישי של שנתיים.

יש לימודי תואר שני בטיפול(שרוב הקורסים הם חרטוט אחד ענק )

יש לימודי טיפול רגשי באקדמיה, מקומות פרטיים שמלמדים, מכללות דתיות או כלליות, ההיצע רחב ונרחב ממש.

המושג מתודיקה שייך יותר לתחומי החינוך וההדרכה.

ממה שידוע לי, בתחום של טיפול משתמשים יותר בהתערבויות/טכניקות ובמודלים.

מתודיקה משמשת על-פי רוב להעברת מסרים, והמטרות של שימוש בהתערבות הן קצת רחבות יותר. כן יכול להיות מצב שטכניקה מסוימת תשמש לצורך העברת מסר, אבל נראה לי שההבדל כאן הוא שאין מסר אחיד..

בנוסף, מתודה היא מתוכננת על-פי רוב, וטכניקה נעה על התפר שבין פחות מתוכננת ללא מתוכננת בכלל.

והאמת גם לא מתכנן..אבל יש משהו במה שאת אומרת שמעלה שאלה בהתחלה (במיוחד המקרה הראשון) אבל אני חושב שבסוף, זה מאוד תלוי בה או בו.

הם יכולים להיות מאוד בוגרים לגילם ועם הבנה עמוקה שהבורא חנן אותם בה(שגרמה להם להימשך לנושא), שלא קשורה בכלל לגיל שבו הם התחתנו. אבל לזכור שעם כל זה, עדיין צריך לברר ולשאול אחרים שכבר היו אצלם איך הם חוו את זה והאם זה באמת תרם להם..לא אחד שניים, אלא כמות כדי לקבל באמת תמונת מצב כוללת.

הייתי מייעץ לך מה שהייתי מייעץ לאחותי, אם מרגיש לך מאוד מוזר ובאופן אישי *לך* זה נשמע לא טוב, אז אולי מראש עדיף לא ללכת אליה או אליו ספציפית, כי זה יכול להביא למצב שאת באה בקטע של "בחינה" לראות מה יש לה להציע ואז חבל כי יכול להיות שבאמת יש לה ואת סתם מפסידה..ואם זה המצב אז אולי מראש עדיף ללכת למישהו עם ניסיון רב יותר ועם שם קצת יותר מוכר ששמעת עליו.

אם יש כמה מומלצות אעדיף ללכת למישהי שחוותה מה שאני ..ויש משהו במה שאת אומרת !

אבל אם מישהי צעירה גם ממש מומלצת והשניה פחות אז אלך לצעירה ..

אז לא יודעת זה מבלבל אותי 

אבל מבינה את התחושה הזו. איך מי שלא חווה את זה יכול להבין אותי?

אבל כמו שכתבו קודם, גם פסיכולוג לא חווה כל הפרעה נפשית או כל משבר ועדיין יש לו יכולת להבין (או לפחות לנסות להבין) ולעזור לאנשים במשברים וקשיים. הוא לא עובד רק מתוך ההזדהות שלו וההבנה של ״וואי חוויתי אותו דבר אני יודע איך אתה מרגיש״ אלא מתוך ידע, מקצועיות וניסיון.

לכן, גם אם המאמנת עצמה לא מכירה מעצמה את החוויה הזו- יש משהו שכן משך אותה לשם, כנראה התנסות מסוימת. ואם היא בעלת ניסיון ומומלצת, אז זה אומר שהיא ראתה המון ומכירה המון רווקים ורווקות ויש לה ידע והבנה, שאמנם הם לא ממקור ראשון אבל זה אפילו יותר טוב, כי הם יותר ״רחבים״  -  ראתה  מגוון של קשיים והתמודדויות והכירה אותם לעומק.

לפעול רק מתוך החוויה האישית שלך בתור מאמן זה בעייתי יותר, אתה מכיר רק מקרה אחד. ואף פעם לא תהיה בדיוק בדיוק חוויה זהה. ואז אפשר להתבלבל ולחשוב שכולם חווים את מה שאתה חווית. דווקא המרחק הזה הוא חשוב. להבין שאתה לא בהכרח מבין, ולהיות פתוח לשמוע.

מקווה שזה מובן כי כתבתי מהר😅

אם אין אינדיקציה, הגיוני לחשוש ממקום כזה

אבל אם היא מצליחה לעזור לאנשים,

מה זה משנה אם עברה את זה או לא? עובדה שהיא מצליחה!

מצד האמת, מי שהיא מספיק רצינית ומקצועית ויודעת להתייעץ עם אחרות כשצריך- זה מספיק.

מצד ההרגשה שלך- חשוב שתלכי למישהי שאת מרגישה שתבין אותך. אז אם היא התחתנה בגיל 18 ואת מעל גיל 30 אולי זה קצת יותר קשה לה להזדהות איתך. אבל הייתי פוסל רק על פער מאד משמעותי כמו שהזכרתי. וגם זה, מצד ההרגשה שלך. בעיקרון אם היא מקצועית ומתייעצת אין בעיה.

כנ"ל לגברים. העיקר שהוא יודע לקלוט את העולם של הרווק שמולו ולעשות התאמות לגיל ולמצב.

ואני רוצה להגיד כמה מילים על אימון.

אני עברתי פעם אימון, לא קשור לרווקות. והדברים שעבדתי עליהם באימון הם דברים שהמאמנת לא חוותה, אבל זה לא באמת שינה. באימון היא לא נותנת לי עצות. היא מעבירה אותי תהליך שקשור אלי, היא שואלת אותי שאלות, והתשובות הן שלי, לא שלה. אבל על ידי השאלות שלה אני מגיעה להרבה דברים שלבד לא הייתי מגיעה, הרבה הבנות שמאפשרות לי לשנות דברים ולהגיע למקומות שלא הייתי חושבת שאני יכולה להגיע אליהם.

בקיצור, אני לא חושבת שהזמן שלקח למאמנ/ת להתחתן רלוונטי פה. התהליך הוא של ה'מתאמן', ואת התשובות הוא מגלה מתוכו ולא מתוך הניסיון של המאמנ/ת.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

זה פשוט נשמע כמו צורך נשי בסיסי לא איזו גחמה של מישהי ספציפית

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ריגשת ועודדת אותי מאוד

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

פתחתי את כל נושא הרגישות והיא אכן הגיבה כפי שחששתי...

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.