נראה בשאלה שלך שאת יוצאת מנקודת הנחה שכדי לאמן - היית חייב לחוות את זה בעצמך.

אני חולקת על נקודת המוצא הזו.

אונקולוג לא חייב לחוות סרטן, פקידת סעד לא חייבת להיות מאומצת, מאמן כושר לא צריך להחזיק בשיא אולימפי.

אין סיכוי בעולם שמישהו יבין אותי, במובן הכי עמוק ופנימי של המשפט הזה. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה.

אבל קיימים בעולם כלים ושיטות שיכולים לעזור לנו לגבש את העמדות והתפיסות שלנו לגבי כל מיני דברים. ומי שמלמד אותם את הכלים והשיטות האלה, לא חייב לעבור בעיני בדיוק את אותו מסלול כמו שלי (קצת כמו "עין תחת עין", שאין דבר כזה באמת). בהרבה מובנים, הדברים האלה נכונים לא רק לרווקים, אלא גם לתחומים נוספים של יחסי אנוש.

אני מאמינה שכל אדם חווה משברים וקשיים, בתחומים שונים. אין אדם שאין לו משא.

אם היית אומרת לי שאת מתלבטת בין מאמנת בת 18 לבין מאמנת בת 35, הייתי אומרת לך ללכת לזאת בת 35 - כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא חוותה יותר דברים בחיים שלה, יש לה ניסיון חיים יותר עשיר, יותר שנים ללמוד, יותר בגרות ובשלות נפשית, שלרוב האנשים אין בגיל 18.

מצד שני,

נניח שיש שתי מאמנות בנות 40. אחת התחתנה בגיל 20, והשנייה בגיל 35. אני מניחה שרוב המאמנות עוסקות בזה כנשואות, ולכן לראשונה יש יותר ניסיון באימון - לא דומה רופא שעשה ניתוח אחד לזה שעשה מאה, לזה שעשה אלף. במילים אחרות: זה שמישהי חוותה את חווית הרווקות, לא אומר שום דבר על יכולות האימון שלה.

אז לדעתי, לא צריך להתייחס לגיל - אלא יותר לניסיון החיים ולניסיון כמאמנת. לכל מאמן יש גישה שונה, וצריך למצוא שידוך טוב גם לזה, מישהי שמדברת את השפה הפנימית שלך. אפשר אולי לדבר עם בנות אחרות שהתאמנו אצלה.

גם שלא דומה מישהי שהתחתנה בגיל 28 לדוגמא אחרי משברים וקשיים והמון ניסיונות לשפר את עצמה והבנה עמוקה של איפה היא טעתה ואיפה היא שיפרה ומה תיקנה בסדר ומה לא תיקנה בסדר והפכה למאמנת זוגית מיד אחרי החתונה..לעומת ילדה שהתחתנה בגיל 18 בלי הרבה מאמץ וצורך לשנות משהו אם בכלל והפכה למאמנת זוגית. 

במקרה הנ"ל שתיהן עם אותו ניסיון מבחינת המקצוע..רק שלבת 28 יש הרבה יותר מה להציע מהחוויה האישית שלה, לא בגלל שהיא עם יותר ניסיון בעיסוק הזה. ועל זה אני חושב שהיא מדברת.

שגם אז לבחורה בת 28 לדעתי יהיה הרבה יותר מה להציע אבל לא ככלל, אלא כסברה בעלמא.

נניח שיש שחקן כדורגל ששיחק כשוער. 15 שנה התמקצע בתפקיד, עד שפרש.

לעומתו, יש אדם אחר שכלל לא היה שחקן, אבל ב-15 השנים האחרונות היה עוזר מאמן.

אם אני עכשיו רוצה למנות מאמן לקבוצה, את מי הייתי שוכרת?

יכול להיות שמישהי הייתה רווקה הרבה שנים בגלל משהו מאוד ספציפי. זה לא אומר שום דבר על היכולת שלה להכיל ולהתמודד איתי.

כשאני הולכת לאיש מקצוע, אני רוצה לקבל ממנו כלים. ולכן השאלה הרלוונטית מבחינתי, זה איך נראה ארגז הכלים של איש המקצוע. אם יש לו בארגז כלים רק את הקלף של הייתי רווקה עד גיל 28, זה לא מספיק בשבילי. וגם הפוך - אם הקלף היחיד הוא ניסיון של 10 שנות נישואין, זה גם לא מספיק בעיני. כלומר, אני לא מחפשת שהמאמנת תגיד לי איזה חיים קשים היא חוותה, שתדע לחבק אותי ולתת לי אמפטיה - יש לי מספיק אנשים אחרים בחיי שעושים לי את זה. מהמאמנת אני רוצה לקבל כלים להתמודד עם המצב.

ליטול עצה מהזקנים זה חשוב. אני לא מזלזלת בניסיון חיים. יש לזה ערך עצום בעיני - אבל זה עדיין לא גובר על זה שיש כאן עניין של מקצועיות. ואנשי מקצוע לא חייבים לחוות בעצמם את הדבר שעליו הם מייעצים. 

בסוף כתבת כאן הרבה דברים שהם בגדר הנחות, אבל לא בטוח שמי שהתחתנה בגיל 28 בהכרח עברה משברים, קשיים, המון נסיונות לשפר את עצמה וכו'.

אגב, בוא נגיד שהיא אכן עברה את הדברים האלו. לא בטוח שזה בהכרח מה שיעיד על היכולות המקצועיות שלה.

למשל-

אם תבוא אליה מישהי שעברה התמודדויות שונות לגמרי משלה שהובילו אותה לרווקות מאוחרת? לכאורה, פתאום כל הניסיון נעשה לא רלוונטי (מעבר לגבולות האמפתיה).

ומנגד, אם תבוא מישהי עם אותן ההתמודדויות, ואותה המאמנת תראה את עצמה במטופלת ותכוון אותה באופן שנכון לה (המאמנת) ובהסתמך על הניסיון שלה, ולא באופן שנכון לאותה הבחורה (בפסיכולוגיה זה נקרא העברה נגדית אם אני לא טועה, וכשמדובר במאמנת שככל הנראה עברה קורס אימון כלשהו במקרה הטוב, וקורס ליווי לרווקות במקרה הרע, ולא בטוח שיש לה היכרות מקצועית עם עולם הנפש, לא מן הנמנע שדבר כזה יקרה)? לכאורה, כל הניסיון נעשה לרועץ.

אני יכולה להגיד על עצמי, שכשקראתי את השאלה גם היה לי איזשהו אנטי אוטומטי למאמנת שהתחתנה מהר כי היא לא עברה את החוויה והיא לא תבין וכו'. אבל בסוף כולנו יכולים להיות אמפתיים גם מבלי להכיר את כל החוויות מקרוב. אז חשבתי על זה עוד קצת ונראה לי שזה היה קשה לי כי זה סוג של מנכיח לי איפה אני כבר לא אהיה, ואולי זה גם מרגיש קצת כמו 'ויקומו המלפפונים וכו' או פתגמים אחרים מהסגנון.

ונראה לי שזה זמן טוב לשאול למה אני אמורה לדעת מתי הבנאדם שמייעץ לי/מטפל בי/ענארף התחתן?..

להרים גבה ולשאול מה ילד בן 18 מבין בזוגיות שהוא יכול לייעץ לי? כנ"ל לגבי ילדה אבל שוב אמרתי את זה כסברה לא ככלל.

יכול להיות מישהו בן 18 שמבין הרבה יותר מגבר בן 35 עם ניסיון עשיר כי הבורא נטע בילד תכונות והבנה עמוקה בנושא. אבל שוב זה כמו שאמרת רק הנחות אבל כן דבר שיכול להיות במציאות.

אבל למה לא "מזה ומזה אל תנח ידך"?

ייעוץ מקצועי אינו תחליף לייעוץ מחברים, בני משפחה, הורים, אנשים עם ניסיון, אנשים שסתם מבינים, זאת פשוט זווית נוספת

תראה אני אדם שמשהו כמו מעולם לא חווה חרדה. אבל יצא לי ללמוד על חרדה, לשמוע פסיכולוגים בנושא, וכמה פעמים כשהייתי ליד אנשים שעברו התקף חרדה רציני ביותר, הצלחתי לעזור להם יפה מאוד. כמו הנדסאי שלמד על מכונות ויודע לתקן מכונות.

ניסיון אישי בהחלט יכול להיות ערך מוסף אם כי לפעמים אני חושב שדווקא מבט נייטרלי ומנותק יכול להועיל, לתת עצות טכניות במקום "להיות באותה ביצה". עכ"פ גם אם יש לה ניסיון מרתק, הניסיון הזה בנוי על החיים שלה, על פילוסופיות החיים שהיו לה, על הרגשות שהיא חוותה, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר כמו הבחורה שמולה. ומהבחינה הזאת, היא יכולה גם להשליך מעצמה דברים שהם לא בהכרח רלוונטיים, ואולי במקום להיכנס לחוויה הייחודית שלה, זה יותר כמו "הייתי שם אני מבינה סמכי עליי"

לכל שאלה תשובה, זה לא משנה אם אחרי 20 שנה של התמודדות עם חרדה, גילית טכניקות נשימה וקירקוע והירגעות, או שקראת את זה בספר ואתה פשוט מתאר את מה שקראת. כנ"ל כאן

בהקשר הנידון. אם מדברים על היחס בין פסיכולוג למאמן באופן כללי זה דיון אחר.

יש מאמנות שמכשירות מאמנות אחרות כמו מיכל וולשטיין שמכשירה מעצמה.

יש מכונים שונים שמכשירים.

יש בתי ספר שמלמדים קורס של אימון אישי של שנתיים.

יש לימודי תואר שני בטיפול(שרוב הקורסים הם חרטוט אחד ענק )

יש לימודי טיפול רגשי באקדמיה, מקומות פרטיים שמלמדים, מכללות דתיות או כלליות, ההיצע רחב ונרחב ממש.

המושג מתודיקה שייך יותר לתחומי החינוך וההדרכה.

ממה שידוע לי, בתחום של טיפול משתמשים יותר בהתערבויות/טכניקות ובמודלים.

מתודיקה משמשת על-פי רוב להעברת מסרים, והמטרות של שימוש בהתערבות הן קצת רחבות יותר. כן יכול להיות מצב שטכניקה מסוימת תשמש לצורך העברת מסר, אבל נראה לי שההבדל כאן הוא שאין מסר אחיד..

בנוסף, מתודה היא מתוכננת על-פי רוב, וטכניקה נעה על התפר שבין פחות מתוכננת ללא מתוכננת בכלל.

והאמת גם לא מתכנן..אבל יש משהו במה שאת אומרת שמעלה שאלה בהתחלה (במיוחד המקרה הראשון) אבל אני חושב שבסוף, זה מאוד תלוי בה או בו.

הם יכולים להיות מאוד בוגרים לגילם ועם הבנה עמוקה שהבורא חנן אותם בה(שגרמה להם להימשך לנושא), שלא קשורה בכלל לגיל שבו הם התחתנו. אבל לזכור שעם כל זה, עדיין צריך לברר ולשאול אחרים שכבר היו אצלם איך הם חוו את זה והאם זה באמת תרם להם..לא אחד שניים, אלא כמות כדי לקבל באמת תמונת מצב כוללת.

הייתי מייעץ לך מה שהייתי מייעץ לאחותי, אם מרגיש לך מאוד מוזר ובאופן אישי *לך* זה נשמע לא טוב, אז אולי מראש עדיף לא ללכת אליה או אליו ספציפית, כי זה יכול להביא למצב שאת באה בקטע של "בחינה" לראות מה יש לה להציע ואז חבל כי יכול להיות שבאמת יש לה ואת סתם מפסידה..ואם זה המצב אז אולי מראש עדיף ללכת למישהו עם ניסיון רב יותר ועם שם קצת יותר מוכר ששמעת עליו.

אם יש כמה מומלצות אעדיף ללכת למישהי שחוותה מה שאני ..ויש משהו במה שאת אומרת !

אבל אם מישהי צעירה גם ממש מומלצת והשניה פחות אז אלך לצעירה ..

אז לא יודעת זה מבלבל אותי 

אבל מבינה את התחושה הזו. איך מי שלא חווה את זה יכול להבין אותי?

אבל כמו שכתבו קודם, גם פסיכולוג לא חווה כל הפרעה נפשית או כל משבר ועדיין יש לו יכולת להבין (או לפחות לנסות להבין) ולעזור לאנשים במשברים וקשיים. הוא לא עובד רק מתוך ההזדהות שלו וההבנה של ״וואי חוויתי אותו דבר אני יודע איך אתה מרגיש״ אלא מתוך ידע, מקצועיות וניסיון.

לכן, גם אם המאמנת עצמה לא מכירה מעצמה את החוויה הזו- יש משהו שכן משך אותה לשם, כנראה התנסות מסוימת. ואם היא בעלת ניסיון ומומלצת, אז זה אומר שהיא ראתה המון ומכירה המון רווקים ורווקות ויש לה ידע והבנה, שאמנם הם לא ממקור ראשון אבל זה אפילו יותר טוב, כי הם יותר ״רחבים״  -  ראתה  מגוון של קשיים והתמודדויות והכירה אותם לעומק.

לפעול רק מתוך החוויה האישית שלך בתור מאמן זה בעייתי יותר, אתה מכיר רק מקרה אחד. ואף פעם לא תהיה בדיוק בדיוק חוויה זהה. ואז אפשר להתבלבל ולחשוב שכולם חווים את מה שאתה חווית. דווקא המרחק הזה הוא חשוב. להבין שאתה לא בהכרח מבין, ולהיות פתוח לשמוע.

מקווה שזה מובן כי כתבתי מהר😅

אם אין אינדיקציה, הגיוני לחשוש ממקום כזה

אבל אם היא מצליחה לעזור לאנשים,

מה זה משנה אם עברה את זה או לא? עובדה שהיא מצליחה!

מצד האמת, מי שהיא מספיק רצינית ומקצועית ויודעת להתייעץ עם אחרות כשצריך- זה מספיק.

מצד ההרגשה שלך- חשוב שתלכי למישהי שאת מרגישה שתבין אותך. אז אם היא התחתנה בגיל 18 ואת מעל גיל 30 אולי זה קצת יותר קשה לה להזדהות איתך. אבל הייתי פוסל רק על פער מאד משמעותי כמו שהזכרתי. וגם זה, מצד ההרגשה שלך. בעיקרון אם היא מקצועית ומתייעצת אין בעיה.

כנ"ל לגברים. העיקר שהוא יודע לקלוט את העולם של הרווק שמולו ולעשות התאמות לגיל ולמצב.

ואני רוצה להגיד כמה מילים על אימון.

אני עברתי פעם אימון, לא קשור לרווקות. והדברים שעבדתי עליהם באימון הם דברים שהמאמנת לא חוותה, אבל זה לא באמת שינה. באימון היא לא נותנת לי עצות. היא מעבירה אותי תהליך שקשור אלי, היא שואלת אותי שאלות, והתשובות הן שלי, לא שלה. אבל על ידי השאלות שלה אני מגיעה להרבה דברים שלבד לא הייתי מגיעה, הרבה הבנות שמאפשרות לי לשנות דברים ולהגיע למקומות שלא הייתי חושבת שאני יכולה להגיע אליהם.

בקיצור, אני לא חושבת שהזמן שלקח למאמנ/ת להתחתן רלוונטי פה. התהליך הוא של ה'מתאמן', ואת התשובות הוא מגלה מתוכו ולא מתוך הניסיון של המאמנ/ת.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.