התנדבות למילואים של הבעלקרן אור אביב

שלום וברכה לכולן, לא ידעתי באיזה פורום לכתוב את זה אך כיוון שילדתי לפני חצי שנה נראה לי שאולי זה מתאים לפה.

 

בעלי קיבל אחרי השירות הסדיר שלו פטור ממילואים בעקבות פציעה בכתף. בעקבות המלחמה הוא ניסה להתנדב למילואים אך ללא הצלחה. לפני כחודש וחצי הגדוד שלו השתחרר מפעילות בעזה והוא בדיוק הצליח להתנדב. לבינתיים סיפחו אותו לשמירה היישובית (הגמ"ר) עד שהגדוד המקורי שלו יחזור לפעילות. הוא עושה משמרות, נמצא בכוננות הרבה.

שנינו מסכימים שזה מאוד חשוב, התנאים של השירות הזה יחסית כאלה שיכולים לאפשר לו גם להיות בבית  יחסית ולעזור לי עם הילדים (יש לי 3 ילדים קטנים, מתחת לגיל 4 ברוך השם).

בעלי מאוד רוצה לחזור לפעילות של הגדוד שלו  בעזה או בצפון, הבעיה היחידה היא ש...אני מפחדת. אני פחדנית לגמרי. לצערי האמונה שלי בהשגחה פרטית וכו' חלשה. מתה מפחד שיקרה לו חס ושלום משהו. אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה שהוא יפצע או יותר גרוע חס ושלום, זה פשוט חרדה יומיומית. מצד שני אני כל כך מבינה את הרצון שלו לתרום ולהיות חלק מהדבר הגדול שקורה עכשיו. אם הוא היה מקבל צו 8 ב 7/10 לא הייתי אומרת כלום. הייתי מתפללת לטוב ומתמודדת עם הלחץ. אבל להציע לו להתנדב לזה זה פשוט מפחיד אותי יותר. יש לי תחושת בטן לא טובה, או שזה אולי לחץ וחרדה, בכל פעם שהוא מדבר על לחזור לפעילות בעזה. 

מה אומרות?

יש למישהי רעיון/עצה שיכולה לעזור?

 

 

אני מבינה אותך ..במצב דומה אך קצת שונהבן בא לנו

דומה כי גם לנו יש פטור וגם לי הזמהחרדה הכי נוראית יש שלי..מוכנה אני למות..חו'' ש..ולא להשאר לבד חלילה

וגם הלהיות לבד ..ועוד לבד עם כולםם לתקופה..זה סיוט עבורי נפשית. וגם פיזית ומעשית

וגם אצלי בעלי זה מממש מממש חשוב ומשמעותי לו

ובעצם זה כ''כ חשוב לו שסוג שאין לי ברירה אלא להסכים אבל בלי לדעת איך אתמודד עם זה


הטיפה שונה זה שאצלי הוא גוייס בשמחת תורה ושירת 3 חודשים רצוף+

אבל לא בעזה

וזה היה לי סיוט וטראומה ממש

אז עוד יותר קשה לי להסכים


אבל אין לי ברירה

אז בעיקר מתפללת שיקרה נס

ועד הפעם הבאה


או שאמצא דרך להיות מסוגלת ולדמיין מסוגלות שפויה יותר


או שהרצון שלו יחלש


או שיבא המשיח

וגם לשאלתךבן בא לנו

חושבת שבאמת להתנדב יותר קשה


אני מנסה לשכוח שזה בעצם התנדבות והוא לא חייב

כי זה באמת יותר קשה לי להתמודד עם הלנדב למצב כזה


ובזמן אמת יש כוחות מלמעלה ויש אין ברירה כזה שאיכשהו מגלה בנו כוחות שלא ידענו על קיומם


וסליחה שאין לי הרבה עצות


אני הסתדרתי רק מהאין ברירה


ועכשיו זה שוב מרגיש לי משימה מעל הטבע


בעיקר מבינה אותך..

אני בוחרת להסתכל על זהמקרמה

כמשהו שלא תלוי בי

בעלי מעל 40... כבר פטור ממילואים

בנוסף- התברר לי שבמהלך המלחמה, מקום עבודה שעבד בו בעבר שהוא תעשיה בטחונית- רצה למשוך אותו למילואים אצלו- שזה אומר יומיות במשרד

והוא סרב


 

זה שלו...

ואני יכולה להבין את הצורך הזה שלו

(גבר בDNA שלו מתוכנת להגן ולשמור... כמו שאנחנו בDNA שלנו מתוכנתות לדאוג...)


 

השתחרר אחרי 120 יום- חלקם בעזה...

ואנחנו לפני סבב נוסף

(ואני בשמיני)


 

וזו המציאות שלנו-

אולי הייתי נאבקת בה אם זה היה לחץ וחרדות ברמה שמפריעות לתפקוד

כרגע- בוחרת להשלים עאיתה


 

 

 

אבל איך את עושה את זה?בן בא לנו

ומצחיק שגם אני עשיתי את זה 90 יום  ועדיין אני שואלת


איך?

זה רק אני שהרגישה כ-ל הזמן בלי חיות ושמחה מכלום?

כל יום הוא רק עוד משימה לצלוח

בודדה מממש נפשית

ועם אחריות 24 שעות על כולם והכל תמיד עלי (ולא.בייביסיטר לא הקלה על התחושות)


אני מרגישה שזה משימה לא עבירה מבחינתי

ומצד שני

כבר התייאשתי מלמצוא מוצא חלופי..הוא לא בעניין של שום דבר אחר

הוא מתחשב ורגיש וטוב אבל יודעת שזה ויתור שכרגע לא בכלים שלו


אני מנסה להבין מה תכלס מאפשר לחוות את זה יותר שפוי


וכן מתחברת ללהתייחס לזה כעובדה למרות שרשמית זאת התנדבות

אין לי באמת מתכון לזהמקרמה

יש משפט שאומר

שההכרח הוא אבי ההמצאה

אז במילואים האלו- נאלצתי להמציא את עצמי מחדש (ולמצוא את עצמי על הדרך...)


אני סוליסטית

חוץ מאחרי מי שפיר- שהייתי חייבת לנוח

לא שחררתי את הילדים לביביסיטר בכלל...

רק לבדיקות הריון - וגם זה קבעתי רק לערבים

והם ישנו- ובכלל לא ידעו שהלכתי.


שבוע ראשון היה על הפנים

לא תפקדתי בכלל

יצאתי מהבית להתארח אצל משפחה

ואז פשוט נפל לי האסימון שאין לי ברירה- ואני חייבת למצוא את הכח

אן יותר נכון- להמציא כוחות מאפס


(יש לי משפחה מהממת שעטפה ועוטפת אותי מכל כיוון... אני יכולה להפיל את כל הכדורים ויודעת שיש מי שיתפוס אותם... זו אני שלא מסוגלת לשחרר. חייבת שליטה על החיים שלי ועל הילדים שלי בקטע קיצוני, אני חושבת שמפה נבע גם הקושי הגדול בשבוע הראשון..

ורגע של אאוטינג...

יש לי גם שני ילדים כתומי שיער וכמות ההודעות שקיבלתי במהלך החג ובמוצאי החג מאנשים שהכרתי בעבר - אם אנחנו בסדר- לגמרי ערערה אותי

ההבנה שאין לי שליטה על הכל...)


חזרתי הביתה

החלטתי שאין יותר מסך

אני אמא במשרה מלאה בתפקוד גבוהה

ואני הופכת להיות האמא שאני רוצה להיות

ממש עברתי שינוי

שטפתי את הבית במלחמה הזו יותר משטפתי אותו כל השנה

בישלתי מלא

כל היום הייתי פרודוקטיבית

הייתי אקטיבית ממש

ברמה - שכשבעלי חזר הביתה הוא היה בהלם מהשינוי שהבית עבר- ואני, הילדים- הכל


בדיעבד-

הזמן הזה לבד,

הוא מתנה גדולה עבורי

גיליתי כוחות שלא ידעתי שיש בי בכלל


אבל אני אחת כזו שחיה ממצבי קיצון

הקפיצות הכי גדולות בחיים שלי הגיעו ממשברים


(ואם מישהי במקרה זיהתה... תגלו לי)

מהממת. ממש.המקורית
לגמרי מהממת. מדהימה. וכשכתבת 'אין יותר מסך'קופצת רגע
התכוונת לעצמך? לילדים? לכולם?


זה שינוי גדול מאיך שהיה אצלכם קודם? 

בעיקר לילדיםמקרמה

היה מסך מידי פעם במהלך בשבוע לפני המלחמה- בעיקר כשהייתי צריכה זמן לעצמי


ב3 ימים הראשונים למלחמה- היה כל יום כל היום, גם להם, גם לי


שנאתי את זה...

אבל לא הצלחתי לתפקד בכלל


ואז היינו יומיים אצל גיסתי (איחדנו כוחות... אחי גם היה מגויס)

וגיליתי שאפשר אחרת

הכל אצלה היה אסוף ובשליטה.

והיא תפקדה ברמה מעוררת השראה

וראיתי כמה הילדים זקוקים לזה


ואמרתי לעצמי שאם היא יכולה- אין סיבה בעולם שאני לא

אז החלטתי שאני עושה שינוי


אז המסך באמצע שבוע נעלם לגמרי


אבל עדין מאפשרת

ביום שישי- לזמן קצוב כשחוזרים מהגן ורק אחרי מקלחות

וכשגוזרים ציפורניים (בפלאפון שלי)

ומחוץ לבית- כשנוסעים לסבא וסבתא


והם כבר לא מבקשים

למדו להעסיק את עצמם בדברים אחרים


(זה כן דורש ממני לוודא שיש חלופות תעסוקה

קנינו חוברות עבודה וטושים

משחקים חדשים. יוצאים יותר לגימבורי או לגינה)

כל הכבוד לך! ממש מדהימה, נותנת השראה!קופצת רגע
מדהימה. ושאלה או אולי פריקה…לידה בימים אלה

גם אצלנו בעלי התנדב, הוא כרגע בהגמ״ר מחוץ לבית ואני לבד חוץ מהזמן שהוא חוזר ליציאות. שמחים מאד על האפשרות לשרת. אין פחד קיומי לשלומו כמו אצל מי שבעלה לוחם בפועל. אבל הבית בהישרדות. מאז שהוא יצא וכל יום בעצם אני מחליטה את ההחלטה שהחלטת, שאני אמא בתפקוד גבוה, האמא שאני חולמת להיות. אבל אני פשוט. לא. מצליחה. יש תינוק קטן שקם המון ואני מחוסרת שינה ברמות. הטיפול בו גם לוקח את כל הזמן שפעם היה מתחלק בין שאר הילדים, כך מה שנשאר לי עבורם זה הרבה פעמים רק פירורים של תשומת לב אמיתית או זמן ביחד. כואב לי הראש כי אני לא ישנה. אנחנו מאחרים בבקרים למסגרות… אני עם פחות סבלנות. (המסך אצלי פחות אישו. זה שמור לזמנים שאני מניקה או משכיבה את התינוק ואני שלמה עם זה. אבל להיות אמא נינוחה, אמא נוכחת וכו׳, אני פשוט לא מצליחה כרגע. ועצוב לי 😭). יכול להיות שזה לא מספיק פשוט להחליט? שזה גם פונקציה של מה הנתונים? חולמת ממש לחיות כמו מה שאת מתארת. מתפללת

על זה ממש… (גם בשגרה, שם אני מצליחה חלק מהזמן ב״ה, אבל בוודאי עכשיו. ואצלי יש גם תסבוך כי בגלל שהתנדבנו לזה, אני מרגישה שהמחירים שהילדים משלמים הם ״בגללנו״. הגעגועים לאבא, הדאגה, חוסר הפניות שלי, מה שהם נדרשים לעשות בבית מעבר לרגיל… הם גם גאים (בעיקר הגדולים) וצומחים לי מול העיניים. ויש רגעים טובים ומיוחדים ב״ה. אבל עדיין עם כל מיני תהיות ותסכול. אולי יש לך מה לכתוב לי על כל זה?

כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה לימקרמה

אז מאמלקת...

ברור שזה ענין גם של נתונים


אבל אני גם חושבת שחוץ מהנתון של השינה

הרוב זה בעיקר הסתכלות


יש לי נתונים מעולים!

ממש

אני חושבת שהחיים שלי מדהימים ויש בהם הרבה ברכה

יש לי 'רק' שני ילדים

והם ילדים טובים

ובהריון עובר ב"ה בטוב

ויש לי עבודה עם אנשים טובים ובוס מבין

וסביבה תומכת (שאני פחות נעזרת ב"ה אבל יודעת שהם גיבוי למקרה הצורך)

וזוגיות שהיא פשוט ברכה גדולה משמיים


אבל ככה אני רואה את הדברים

כי זו גם בחירה איך לראות את החיים ומה שלא מוצא חן- לעבוד קשה כדי לשנות


אבל אולי במשקפיים אחרות אפשר להסתכל על הדברים אחרת


(יש לי 'רק' שני ילדים - כי עברתי גם 3 הפלות בשנה וחצי האחרונות...

ואחותי עם השבעה שלה תמיד אומרת לי  שהרבה יותר קל לה - כי הגדולים עוזרים...


והם ילדים טובים- כי עבדנו על זה קשה, התחלנו את השנה עם התפרצויות זעם וויסות חושי בעייתי...


ובהריון עובר ב"ה בטוב- כי הוא ברכה גדולה אחרי 3 הפלות ואני מקבלת הכל באהבה... אבל כם היו אתגרים ועד אמצע חודש שישי ריחפה מעלינו האופציה של הפסקת הריון בגלל איזשהו סיפור רפואי הזוי


ויש לי עבודה עם אנשים טובים ובוס מבין

- שהיא גם מאוד דורשת ומלאת אחריות

ולפעמים עם בוס מבין יש את הצורך להיות איתו הכי בסדר שבעולם ולהתאמץ במקסימום


וזוגיות שהיא פשוט ברכה גדולה משמיים- שלקח לי הרבה זמן למצוא..   התחתנו מעל גיל 30 אחרי הרבה שנות רווקות מאוחרת)


בקיצור-

אני באמת מאמינה שחוץ מעניין השינה

שבלי זה באמת שאי אפשר לתפקד וזה מצריך טיפול אובייקטיבי


רוב הדברים הם סוביקטיבים


והכי חשוב- בלי ביקורת עצמית!

תעיפי את המילה 'בגללינו'

שום דבר לא בגללכם

יש בו מציאות פסיכית

וכל המלחמה הזו היא לזכותינו

לזכות הילדים שלנו

שיגדלו לעולם טוב יותר

ובטוח יותר

ואוו אהבתי כל כך את התגובהאישהואימא

גוזרת ושומרת לעצמי!!

(וגם מזדהה עם הרבה מהדברים.... סיפורים שונים אבל הרבה קווי ממשק)

מקרמה את ממש השראהאמאשוני

הצבת לנו רף עידן עמדי 🤭

תודה שכתבת

התחברתי לחלק מהדברים (אני השלמתי שהבית מטונף והילדים ראו יחסית הרבה מסך למצב רגיל וגם יותר אוכל ג'אנק כמו קרונפלקס ומעדנים)


אבל אהבתי ולקחתי לי לקחת אחריות על מה שאפשר ולא ליפול למקום של חוסר תפקוד

אצלי האתגר היה בעיקר להירדם בלילה, אחרי שסוף סוף כולם ישהו חיכיתי כ"כ לרגע הזה כל ערב מחדש, ואז זה הגיע. ההרפיה הביאה איתה את מבול המחשבות והכאבים פיזית בכל הגוף.

יותר קל להגיד קשה לי להירדם, הכל עולה לי בלילה מאשר לפעול אקטיבית להרגיע את המחשבות ולאפשר להיכנס לשינה טובה.

ב"ה שהצלחתי עם הזמן להיכנס לשינה טובה יותר ויותר מהר.

אני חושבת שזה חלק מהענין.מקרמה

להגיע למצב שלם

להשלים אם מה שאין בכוחי

ולעבוד על מה שאני לא מצליחה להשלים איתו


ואז גם הכל מצטייר כמשהו שלם


אני די בטוחה שחלק מהתמונה שאני מציירת נראת 'מושלמת' כי היא שחמה עבורי

ויש מצב גדול שלמישהי אחרת היא תהיה חסרה

אבל החוסר הזה לא בא לידי ביטוי פה בהודעות כי אני כבר לא רואה אותו


שנים התהלכתי בחוסר ביטחון וטונות של ביקורת עצמית

(בעיקר בשנות הרווקות)

זה חרסם אותי מבפנים


לאחרונה- אני מרגישה שלמדתי לעוף על עצמי

להרים לעצמי

ולראות את עצמי במשקפיים הרבה פחות ביקורטיות


אז אולי זה מצטייר שאני מושלמת

אבל זה ככל הנראה רק מצטייר

המציאות יותר מורכבת

איזה מהממת אתבאורות
למדתי הרבה💗
מקרמה יקרה, חוזרת אלייך אחרי הרבה ימיםלידה בימים אלה

לא הצלחתי להתחבר לניק הזה מהפלאפון שלי והמחשב פחות היה לי נגיש. וגם התקשתי למצוא זמן. ויכול להיות גם שהייתי זקוקה לזמן כדי לחשוב על הדברים שכתבת. 

קודם כל ממש תודה שלקחת מזמנך וכתבת לי ככה באריכות, ועוד פעמיים, אחרי שהתגובה הראשונה נמחקה לך.

חיבוק על הדברים המאד לא פשוטים שעברת. נשמע שהם הצמיחו אותך בצורה מדהימה. את ענקית.

עם המון דברים אני יכולה להזדהות ממש. אני גם רואה את החיים שלי ושלנו כמדהימים ומודה לה' עליהם יום יום. וכולם הגיעו, כמוך, ביזע דם ודמעות. עברנו הרבה.

לא התכוונתי לרגע להגיד שהחיים שלי או שלנו לא טובים. ואני לא בטוחה אם יצא לך לקרוא עוד שרשורים שפתחתי במלחמה אבל אם יצא לך אז תוכלי להבין עד כמה אני רואה את עצם שרות המילואים שלנו כזכות עצומה ואפילו כנס וכמה אני בהודיה לגביהם. 

הנקודה שלי הייתה על קושי נורא ענייני. שבאמת אני לא מצליחה כמו שאני רוצה. לא שהחיים שלי לא טובים. אלא שיש כאן מציאות נקודתית (ההורות שלי במילואים בחלק יותר מדי גדול מהזמן בשבילי) שאני לא מצליחה לפצח אותה כדי להצליח אותה כמו שאני רוצה. וככל שאני חושבת על זה, אני מגיעה למסקנה, ואני עונה לעצמי (אחרי שבוע של התבוננות על הדברים שכתבת), שהנתונים היבשים כן! עושים את כל או את רוב ההבדל. אם זה תינוק קטן ואם זה מספר הילדים (כשהיו לי שני ילדים, הרגשתי שהורות זה דבר קל יחסית. היום אומנם יש לי יותר ניסיון ובשלות מצד אחד, וגם כמה 'גדולים' שעוזרים קצת, אבל מספר הילדים הגדול יותר גם מאד מאתגר אותי). כי שאיפות, אידיאלים, הודיה ותחושה שאני מבורכת, יש לי בשפע ב''ה. אבל ברמה הטכנית, אני טרם מצאתי את הנוסחה שמתאימה לנו כדי שאצליח להיות בנשימה ובפניות עם הילדים ועם עצמי כשיש לי כל-כך הרבה מה לנהל לבד. ואולי גם אין נוסחה כזאת, ולפעמים פשוט קשה. כמו כשיש חום. קשה, אוביקטיבית. אני עונה לעצמי שבאמת לא לישון, זה כן עושה את כל ההבדל. אין: אדם לא יכול לתפקד ברמה הכי גבוהה כשהוא על 5 שעות שינה שגם הן מחולקות ל-2 או-3 חלקים למשך כל-כך הרבה זמן, ואז הוא צריך לנהל את הכלללל לבד. זה משפיע לא קצת, אלא המון.  וכשיש תינוק בבית, זה 'אוכל' הרבה הרבה מהזמן שהיה יכול להגיע לילדים האחרים. כל ההרדמות הארוכות, כל הלהחזיק אותו, וכולי. זאת פשוט מציאות. 

ואני גם עונה לעצמי, מנסה לפחות, שזה בסדר שיש זמנים שאני לא מצליחה לעוף על עצמי. באמת במלחמה אני מרגישה פחות חזקה מבחינת הביטחון העצמי שלי. אבל זה בסדר שיש תודות כאלה, נראה לי.

תודה שהיית איתי בבירור הזה ושאיפשרת לי לענות לעצמי

ואת לגמרי מהממת.

לגמרי תלוי גם בנתונים וגם בהתאמת ציפיותבן בא לנו

אני גם ניסיתי להיות הכל.. וגם היו לי סןג של כוחות מיוחדים משמיים לסיטואציה הזאת


אבל לא יכולה לתאר לך חוויה חיובית


תפקודית דווקא תפקדתי ממש טוב אפילו יותר מהשגרה

תיקתקתי את הסלון כל ערב ..ויחסית שמרתי שלא יתבלגן מדי

ברור שזה דרש כוחות אבל הסתדרתי


אמהית- דוקא מרגישה שמצד אחד בפועל היתי אמא ממש טובה יחסית לסיטואציה..

עם הרבה סבלנות וכוחות

מצד שני..כן היו המון אתגרים ורגעים קשוחיםם מאוד

וגם האחריות התמידית על הכל ממש העיקה עלי כל הזמן

מה שעזר לי זה דבר ראשון להוריד רף..

גם בטכני -חד פעמי, אוכל פשוט..מינימום מקלחות ...

סדר יום קבוע יחסית

קניתי מהסטוק מלא ערכות יצירה בשקל..וכל יום כשרציתי טיפה לנוח קצת הבאתי להם..


ובזכות זה הסתדרתי יחסית.. איכשהו


אבל אני כן הרגשתי ממש במצוקה נפשית כל הזמן


דבר ראשון ברגע שהחיים הפכו להיות נטו הישרדותיים לא הרגשתי בעצם כלום ביום יום. ריקנות עמימות ממש דכאון וחוסר חשק להכל. כלום לא שימח אותי.


גם נפשית בדידות..

ותחושה שאין מי לשתף

ובכלל לחיות רק בסביבת ילדים כל היום..ובלי הזמן הזוגי באף ערב

ובלי איזונים

ובלי חברות במצב דומה

ובלי משפחה או אף עזרה

או עבודה מספקת


לי לא היה קל בכלללל בחוויה

היה סיוט וטראומה עבורי

אפילו שעל פני השטח נראה שהצלחתי והתמודדתי מעולה

חיבוק גדול♥️אישהואימא
תודה שהגבת ועל השיתוף. מחבקת אותך חזק על החוויהלידה בימים אלה

הקשה. נשמע שעשית מעל ומעבר בכזאת גבורה. אבל היית נתונה במציאות ממש ממש קשה. בעלך היה באיזור לחימה? זה גם מוסיף ברמות לתחושת הקושי אני מתארת לעצמי. אני מקווה שתצליחי להתאושש וכמה שיותר בקרוב ולהירפא מתחושת הטראומה המובנת מאד. ותודה רבה על כל מה שנרמלת לי, אני ממש מעריכה.

אז אני פה רק כדי להגיד לך שזה ממש בסדר❤שמן קוקוס

בעלי במילואים כבר כמה חודשים וברוך השם הטוב הספקתי ללדת מאז ולעבור כל מיני זמנים טובים ופחות טובים.

הבית שלי נקי כי זה מה שעושה לי טוב אבל זה לא עיקר הקושי שלי בכלל.

הקושי שלי הוא לא בהתארגנות או בזמן מסך אלא פשוט בזה שאני צריכה את בעלי כאן לידי.

זה משהו בנפש, זה לא משהו שבייביסיטר או עזרה מהקהילה יכול לפתור.

זה תחושה של לבד בשבתות גם כשיש אנשים איתי, פשוט כי בעלי במילואים.


אז אני כאן כדי להגיד לך שזה ממש נורמלי וממש תקין ובסדר ועוד מילים כגון.

זה לא מצב פשוט ואת לא חייבת להיות חזקה.

חיבוק 💜

תודה על זה. בדיוק התחושה שליבן בא לנו
והרגשתי שאני היחידה שזה העניין העיקרי וזה הקושי הגדול


טוב לדעת שאני לא לבד בתחושה 

תודה רבה רבה על התשובה שלך! מזל טוב על הבייבילידה בימים אלה

והמון כוחות להמשך. איזו גיבורה.

גם לך יקרה💜💜שמן קוקוס
❤️לידה בימים אלהאחרונה
דיברתם על זה?הכל לטובה

הגמ"ר זה שירות לא חשוב פחות. יש ישובים בדרום שכיתות הכוננות הצילו את הישוב...

לדעתי תדברו ותראו איך מאזנים בין צרכי הבית לצרכי הבעל ולצרכים שלך.

אני חושבת שהגמ"ר מתאים לכם בשלב הזה של החיים, ובעיני הוא תפקיד לא פחות חשוב

אני אומרת שזה לא משנה אם הוא מקבל צו 8אמאשוני

או שהוא יוצא על דעת עצמו.

ברגע שהוא יוצא ההתמודדות שלך היא עם הבית.

המחשבה שאולי היה אפשר אחרת כי הוא לא חייב,

היא מחשבה מתעתעת כי אין לך באמת ברירה, והיא מחשבה מחלישה.

את בעצמך אומרת שאם היה מקבל צו 8 היית מתמודדת אחרת.

מקרמה הסבירה את יפה את ההתעקשות הלא רציונלית הזאת לצאת להילחם בכל מחיר ובכל מצב.

זה לא שהוא לא אוהב אותך, או לא רואה את הקושי שלך, זאת באמת מלחמת אין ברירה והוא יוצא להילחם מתוך ראיית הכלל ולא מתוך זלזול בבית.


אמנם בעלי גויס בצו 8 אז אני לא התמודדתי עם התחושות האלו ב7 באוקטובר,

אבל אחרי שהוא נפצע (כמעט נהרג)

הוא יצא הביתה למנוחה 3 ימים ורצה לחזור מיד להילחם ואני הייתי צריכה לטבול ולא הבנתי את ההיסטריה לחזור כ"כ מהר, וכן האמת גם נפגעתי קצת אישית על ההתעקשות הזאת אחרי שגם טבילה קודמת השתבש אז כאילו מה הלחץ הוא כבר בבית שיישאר עוד יומיים אני אטבול ואז יחזור. גם עדיין הייתי בטראומה מהאירוע רציתי אותו עוד טיפה בבית

בסוף המפקד שלו (בלי קשר אלי) ממש שכנע אותו להישאר עוד יומיים ולחזור יותר בריא לפעילות.

אבל אחרי היומיים האלו הוא יצא בכזאת הסתערות כאילו נעלנו אותו בבית חודשיים.

כולה 5 ימים היה בבית, והוא לא הצליח להכיל את זה,

אז קצת כן מבינה איך זה מרגיש וההתמודדות שלי הייתה לקבל שככה זה וזהו ולא להתחיל לשאול אם אפשר אחרת, כי פרקטית אין אפשרות אחרת כשהוא נעול להילחם וזה לא משנה אם זה לפי חוק או לפי מוסר כליות פנימי.

הייתי מנסהפליונקה

לשכנע להישאר בשמירה יישובית. במיוחד עכשיו החודש ראמדאן , אם אתם ביו''ש, אז הוא לגמרי תורם , כל הזמן יש ניסיונות לפגוע ביישובים או בכבישים.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !