זנב הלטאה

<צ>

כן.. גם אני .. חח 😅

בפורום יש מגוון רחב של אנשים מכל גווני החברה.

כל אחד הגיב מהמקום שלו.

וזה כבר ידוע שהדמוקרטיה הכניסה לאנשים לראש כל מיני ערכים שלא תמיד מתיישבים עם התורה.

זה אחד מהאסונות.

מה שניתן לעשות כנגד זה לפי דעתי זה קודם כל לומר את הדעה הנכונה.לא לתת לזה מקום.

אנשים אפילו לא שמים לב כי נראה שזה לא פוגע באף אחד. 

זה גם מאוד דומה לערכי התורה של ואהבת לרעך כמוך וכבוד הזולת ושלא לצער... אבל שוכחים שיש צד שני. (לא לשקר, לא לסייע לדבר עבירה ועוד עניינים שגם אני לצערי לא יודעת לעומק. זה בשביל שנעשה בירור בכל הנושא הזה...)

דבר תורה ששמעתי היום (חסדי בטוח מכיר אבל בכ"ז)

רוב היהודים כן השתחוו כי מותר להשתחוות למלך, שר

ואז המן אמר ליהודים שיגידו למרדכי ש- "זקנו השתחווה לזקני"- יעקב השתחווה לעשיו

אבל הוא לא ידע שמרדכי הוא "איש ימיני"- משבט בנימין ובאותו זמן בנימין לא נולד...

ולכן כתוב בלשון עתיד "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" כי הוא משבט בנימין השבט שבחלקו יהיה קודש הקודשים והוא רוצה לבנות את בית המקדש (הוא גלה כמה פעמים) ולכן הוא לא מתכופף בפני אף אחד אחר בעיקר לא בפני מי שמנסה לעשות ההפך.

ודבר נוסף יש הבדל בין המן לבין אחשוורוש, אחשוורוש סתם בהמי נהנתן ומכור לחומר למרות שהוא גם רשע ולא הסכים לבנות את בית המקדש וכו' וכו' 

אבל הקטע של המן זה הפירוד הוא האנתיתזה של עמ"י שהם מסמלים את האיחוד בעולם. 

בפורים עמ"י קיבלו את התורה מחדש מרצון, ובשביל לקבל את התורה צריך שיהיה "ויחן שם ישראל' כאיש אחד בלב אחד"- צריך אחדות! 

ועד ימינו אנחנו רואים שרק כשבאים להרוג אותנו חס ושלום אנחנו מתאחדים...

אז צריך לזכור שעם כל החילוקי דעות צריך להתאחד כל עמ"י, כולנו הבנים של ה' והכי אכפת לו איך הילדים שלו אחד עם השני.

בקיצור שתהיה לנו גאווה יהודית בשפע ושנזכה לשמוח בפורים ולכאוב על החטופים והפצועים ובזכות זה שנהיה איתם ביחד בלב ונתפלל עליהם ויהיה לנו אכפת יקרו רק דברים טובים, אמן.

המן שעשה עצמו עבודה זרה (גמרא) או תלה עבודה זרה (מדרש) ומרדכי לא הסכים להשתחוות.

שיטת תוספות שגם במצב של מישאל, חנניה ועזריה הם יכלו להתחמק כי זה הייתה דמות דיוקנו של המלך ולא ממש עבודה זרה, אבל הם מסרו את הנפש.

יותר מחריד יוצא לפי תוספות על פי רשב"י שכל גזירת המן היתה אז שיהודים השתחוו לצלם בזמן מחו"ע שבכלל לא היה עבודה זרה רק דיוקנו של מלך!!!

מרדכי בא וכיפר על העוול הזה עם "ויגבה לבו בדרכי ה' " והוא הגביה את העם איתו!

הם היו גאים בגאות ה'. בגאות ששם ה' חל על עם ישראל ולא הסכימו להשפיל את כבוד ה' וישראל.

התרבות מסביבו מכתיבה לנו כל מיני ערכים אבל אנחנו חייבים להיות גאים ולעמוד על הערכים האלוהיים שלנו.

"את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו. ו-ה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו"

רש"י: "ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה הבדלתי לך מאלהי עובדי כוכבים להיות לך לאלהים והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און".

מה זה מחו"ע...?

שזה שמרדכי לא השתחוה להמן, זה גרם לביטול היצר הרע לעבודת אלילים, שאחרי זה כנסת הגדולה ביטלו לגמרי. זה מסר עצום שאדם שעומד על העקרונות שלו יכול להביא לגמרי לביטול שלם של דבר רע בעולם.

הוא מביא רמז: " 'ל' העביר 'ג'לולים 'מ'ן 'ה'ארץ אותיות 'מגלה' ".

דבר ראשון אני לא רוצה להתרצות בפני אנשים ולרוב מעדיף שהם כלל לא ידברו איתי כ"ש שאני לא צריך "חברים" מהסוג הזה.

לגבי מצוות תוכחה יש גדרים וסייגים כשם שיש מצווה לומר דבר שנשמע כך יש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע כו' היכן שאני מרגיש שיש בידיי לשנות משהו אני משתדל לעשות והיכן שזה סתם מריבה לשם מריבה אני מושך ידיי שב ואל תעשה עדיף.

לגופו של עניין,

"בית שמאי אומרים, כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים, כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל, הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה 'מדבר שקר תרחק'. אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו."

גם כאן בעצם רואים מאבק בין שני ערכים, מצד אחד התעקשות על האמת, ומצד שני "דרך העולם", בעוד בית שמאי מביאים ראייה מפסוק, הרי שהטענה של בית הלל אינה הלכתית במהותה, אלא "איך בני אדם רגילים נוהגים".

אז במקרה שלנו, דבר ראשון השקר אינו ביחס לעובדה נייטרלית חסרת משמעות מוסרית (יפה או לא יפה) אלא לכאורה היפך התורה, ב' יש כאן חנופה לרשעים / חיזוק ידי עוברי עבירה, ואין לי בעיה לקבל את זה שתיאורטית עדיף להיות לעומתי, אבל מה אני אגיד לך, אם נצטרך לקיים את מצוות מחיית זכר עמלק אני מעדיף להשאיר את הרג הנשים והטף לאנשים אחרים.

מבחינה מעשית:

- נניח אתה עובד עם לקוחות, ונניח שמדובר בעבודה שהיא קריירה ועסקים רציניים ולא סתם טלמרקטינג, ומגיע אליך לקוח כנ"ל, והבוס שלך אומר שלך שאם אתה הולך להתחצף ולהפסיד לו את הלקוח הזה, אתה עף על טיל. אי נמי, הסיפור המופרך הזה. תעלא בעידניה סגיד ליה

- מהיכרותי האישית, אני לא יודע כמה מתוך התופעה זה "עוברי עבירה כופרים אפיקורסים" או אנשים מאוד מסכנים ומבולבלים עם נטיות אובדניות. אז כמו הנוהל עם סכיזופרניה - לא לתמוך, לא לסתור. יצא לי לנהל שיחות נפש במחלקה פסיכיאטרית, שבהן מטופל אחד הסביר לי שהוא המלאך הגדול מיכאל, ואחד אחר סיפר לי שהוא עמד על פתח גיהנם וראה שם את ישו נלחם בשטן... מה אתה רוצה שאני אגיד להם? שהם טועים ומטעים? לסתור את דבריהם בשם האמת הצרופה? מה שעשיתי, זה פשוט להקשיב, לתת להם לשפוך את הלב, לנסות להבין מה הם אומרים מבלי להצטרף גם כן, והם הרגישו הרבה יותר טוב והעריכו אותי מאוד על הידידותיות שלי, מי יודע אולי היה בזה גם קידוש ה'. אז במקרה שלנו מדובר לרוב באנשים מאוד פגיעים עם בעיות נפשיות ואני לא פשוט לא רואה מה הטעם בלהיות לעומתי, תתחיל לריב איתם עוד יתחילו לחרף ולגדף. מזכיר לי את השאלה הזאת.

לכן:

=> כל שאפשר להתרחק מעוברי עבירה עדיף, ביחס לאותו סיפור של בית המרקחת, מה שהרוקח היה צריך לעשות, זה פשוט לשאול "יש כרטיס?" "עוד משהו חוץ מהתרופות שבמרשם?" "הוראת קבע?" "שבת שלום"

=> קירוב לבבות כו' שכל אחד ישאל את רבו מה עדיף לעשות

=> עכ"פ אין עניין לעשות רעש וצלצולים

ואין כמו הסיפור הזה מאבות דרבי נתן (מ"א)

מעשה ברבי שמעון בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים, ואומר גידופין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו, ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. אמר לו, הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר, יפה עשה לי הקדוש ברוך הוא שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים.

הגהות יעב"ץ

והייתי מתעסק בדברים בטלים. נ״ב שעבר על מ״ש באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך ואומר אל תוכה לץ וא״ח אל תנחם חברך בשעה שמתו מוטל לפניו ואת״ל בשעת קלקלתו ואמרו [עי' עירובין מא:] היסורין מעבירין כו׳ ועד״ק ואמרו אין אדם נתפס על צערו וראיה מאיוב. לכן היו דברי תוכחתו לעני הדעת המתגולל בדמי ייסוריו נחשבים דברים בטלים ודאי:

יפה מאוד... הסיכום מהמם

רק לא הבנתי שני דברים

לא הבנתי למה להשוות למחיית עמלק גם מבחינת הקיצוניות שבמעשה, וגם, מובן למה רצוי להשאיר את המלאכה לאחרים, אבל ההנחה במקרה הזה היא שאתה היחיד בסיטואציה ואין לך איך להתחמק מלהגיב בדרך כלשהי...

דבר שני לא אהבתי את הקישור כי מה זה בא להוכיח כולנו יודעים מה דעת בית המשפט... ושוב, זה לא המקרה המדובר. כי לא דיברנו על להתחיל לחנך את האדם, ולא להתחיל לריב איתו. אבל לא להסכים עם המציאות הזאת כל כך בקלות. לא לפנות אליו חופשי בלשון נקבה רק אם אין ברירה... זה כבר משדר כשהוא רואה שהאדם מתחמק מלהגיד בלשון נקבה. וזה גם מכבד וגם לא מתחנף בעיניי.

לגבי עמלק => להתחיל לריב עם אנשים / באופן מודע לומר דברים שיפגעו בהם, זה לא האופי שלי ולא משהו שאני בנוי אליו, גם אם במקרה כזה עדיף, בהסתכלות יבשה, לבוא בגישה לעומתית, זה לא משהו שאני בנוי לעשות. יש כאלה שכן וזה לא אכפת להם, כל הכבוד להם על הקנאות ואשריהם מי יתן חלקי ביניהם.

אם אני אקלע למצב שבו אני היחיד בסיטואציה עם ילדה עמלקית, ומוטלת עליי מצווה מן התורה לדפוק לה כדור בראש, הסבירות שמה שאני אעשה זה אתן לה סוכריה או תפוח

לכן גם עם כל החשיבות של המלחמה בפרוגרס כו' אם עומד מולי בן־אדם עם אותן הפרעות נפשיות כו' אני לא הולך להתחיל לריב איתו

מה שהבאתי עם המקרה של בית המשפט זאת סתם דוגמה למצב שבו אין הרבה ברירה אלא "כל גל שעובר עליי אני מנענע את ראשי"

אם יש אפשרות להתחמק, אפשר ואף מומלץ להתחמק, יש הרבה סיטואציות שאפשר להתחמק בקלות, או לשחק אותה ראש קטן כו'

אבל יש סיטואציות שבהן אין מה לעשות, כמו הסיטואציה עם הלקוח, או נניח תארי לעצמך שאת עובדת סוציאלית או מרפאת בעיסוק ומגיע אלייך טרנסג'נדרית (בת במקור) שמבקשת ממך לכבד אותה ולפנות אליה בלשון זכר... מה את מציעה לעשות? כל פעם שמגיעים לגוף שני להפוך לאֶה בֶּה ציגלע מֶה? לומר שאת לא מוכנה לזרום איתה (=היא מאבדת את האמון בך ונוצר מזה נזק טיפולי)? ואין בעיה אפשר להביע פליאה ולהרים גבה בצורה שתהיה מצד אחד מנומסת ומצד שני משדרת שאת לא לגמרי בקטע של זה

החכם עיניו בראשו אבל אני חושב שתמיד צריך לזכור שלרוב מדובר באנשים מבולבלים שסובלים מאוד ולא נציגים של מלחמת הפרוגרס או משהו

טוב

ההתחלה זה משהו אישי

השאר אנחנו מסכימים רק מדגישים צדדים שונים של אותו מטבע

רק הערתי שאנשים כאלו גם לא יוכיחו במקרים שצריך.

אם אתה מסכים שהם כן.

הם נופלים תחת הקטגוריה של בצדק תשפוט עמיתך

פה אני לא מכיר אנשים. יכול להיות שהם יראי ה' או לא. נראה לי שרובם כשרים.

לעצם הענין, פשוט טענתי שמי שנכנע לחוטא וקורא לו בשם מגדר ומין שמורה על חטא (לא תלבש ואף חמור מכך), גם לא יהיה לו יהיה לו אומץ להוכיח חוטא מתי שחייבים, כי זה מעשה יותר קשה ואקטיבי.

לא הסקתי מזה על כל האישיות שלהם. יכול להיות שהם יראי שמים, ורק נכשלים פה.

מה כל השליליות? 

"הם אותם אנשים שיהיו מוכנים לשנות כל דבר רק כדי להתרצות לאנשים." (אבל מבלי להסיק על כל האישיות שלהם) "בוודאי שהם לא יוכיחו מתי שצריך"

אתה מבין למה לא כיף בדיונים האלה?

סבבה לדעתך זה לא רעיון טוב, בבקשה, אתה מוזמן להעלות את הנושא, להגיד שאתה חושב שזה לא בסדר, לנמק את דעתך, כו', אבל משום־מה כל דיון הופך לגעוואלד אפוקליפטי עם השלכות אישיות על בעל המימרא (ההוא ככה, ההוא ככה, אם הוא אמר את זה סימן שהוא ככה)

על מה מדובר?

שאינה מתאימה כמובן לכרומוזומים שלו(ה)

האם לזרום או להתעקש

הצבת גבולות היא דבר חשוב, אבל יש דברים שקודמים לכך.

אני לא סותרת את דבריך

אבל זה הזכיר לי את הסיפור עם הצדיק שפגש ברחוב איש אחד שהיה עושה מעשים רעים אותו איש אמר לו שלום (ונראלי הרב לא ענה) ואז כששאל האיש למה הוא לא עונה לו בשלום אז הרב אמר שאין שלום אמר ה' לרשעים.ככה פחות או יותר זכור לי.

"שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ישעיה)

שהרב לא בקיא בנביא

בפירוש שאסור לומר שלום לרשעים.

אני לא מדבר למעשה שיש בזה כמה פרטים.

קשה לך לקלוט ציניות כאילו?

מה גם שהדברים שאמרת זה בכלל לא ההלכה אז חאלס

1. עצם אמירת השלום לרשעים. 2. אם זה המילה 'שלום', אתה גורם לו להגיד שם ה' ללא כיסוי ראש.

שכל אחד ישאל את הרב שלו הלכה למעשה.

קודם כל, יש אחרונים שאומרים שאסור לשקר ממש, אלא רק לשנות ושיהיה לזה ביסוס באמת. נאמרו כמה סברות בכיוון, הכלל העולה מהם שאסור לשקר ממש, ופה זה שקר, כי הוא גבר ולא אשה.

חוץ מזה, שזה חיזוק עוברי עבירה שנלמד מהמשנה בשביעית (ד, ג) וגיטין (ה, ט) שאסור להגיד מילה שמאשרת את העבירה.

אפשר להתחמק מעימות, במיעוט דיבור שזה חובה על בת עם גבר, ואם כבר צריכים אז מתחמקים מלהשתמש במילים שמופנות אליו.

אני לא אומר שזה פשוט, ולי היה ויש נסיון קטן יותר וקל מהמצב של השרשור המקורי, אבל בהחלט אפשר לעמוד בזה.

כמו בן לגמריי, כאילו למה בגלל שהוא "מאמין" (אם אפשר לקרוא לזה ככה) במשהו, אני צריכה לשנות את הגישה שלי ולהתיישר לפי הערכים שלו??? 

בכל תחום הם ידעו לכבד אותי, שיש לי גבולות מסויימים מאד ברור, אם זה נושאי שיחה, ואם זה קללות, ואם זה לגעת, וכן בנושא הזה הם ידעו בדיוק מה אני חושבת על זה כולל הוא. והם מאדד אהבו אותי והעריכו אותי... אני חושבת (בטוחה) שזה מאד מוערך בעיני אנשים, שיש אנשים שמציבים גבולות מאד מאד ברורים, ושהערכים שלהם נטועים בהם עמוק , ועם זאת הם אנשים נחמדים ולא נושכים..

את ממש מעוררת השראה בעיני!!

שאני חזקה בו.. יש כאלה שזה יהיה להם ממש קשה, אבל אצלי אף פעם בשום תחום לא היה לי תקטע הזה של לחץ חברתי/  מה יחשבו/ מה יגידו (רק כשמדובר בדיעות שלי..אם זה למשל על בגד ואומרים לי שהוא מכוער זה ממש מערער אותי בעניין הזה😂) קיצר נקודתית זה ב"ה משו שחזק בחינוך אצלינו..

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

אנחנו בני אדם ולא מלאכים

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד