אצלי יש מרווחים של כמה שנים טובות בין הילדים בגלל שילוב בין מניעה והמתנה ארוכה, והיום הילדים ביחסים מעולים ב"ה וכנראה שיותר התאים לי בדיעבד.

כל ילד מגיע בזמן שלו...

תסמכי על ה', אני יודעת שקשה לשחרר אבל תעשי מה שאת יכולה כדי להפנים שמתי שיהיה הזמן הנכון זה יגיע בע"ה.

זה משהו שאת רוצה ומצפה לו, לא חושבת שאפשר לשחרר את הציפייה התקווה והאכזבה.

מה שכן, אולי אפשר ללמוד איך לא להרגיש שזה מנהל אותך.

לתת לרגש להיות. לקבל אותו.אבל שלא ישלוט בכל היום שלך.

תחשבי מה מעודד אותך. מה עושה לך טוב. ואחרי שתתני לעצמך להרגיש גם כאב אכזבה פחד וכו'..

תוכלי להתגבר על זה...

איזה סוג מניעה לקחת?

בגדול עד שנה אין סיבה לבירור אז ממליצה לך להחליט על תאריך שאם בו עוד לא נכנסת להריון את הולכת לבדוק ועד אז לתכנן את זה שיש ווסת

מקסימום תופתעי ותגלי שאת בהריון  

כשמתכוננים מראש לווסת אז הציפיה נשארת פרופורציונאלית.

רק החום בחוץ יכול לסכן גם אנשים בלי המטומה

להסתובב מלא ממקום למקום

להכניס את כולם לרכב

להיות באווירה נעימה בנסיעה (אותי מתח ועצבים ברכב משגעים אותי ומתישים פיזית)

אבל תעשי מה שמרגיש לך נכון לגוף שלך

למשל אם קרובת משפחה שלוקחת אחריות מלאה

גם על הילדים שלך ואז אפשר לצאת בעצם לכל מקום ולשבת בכניסה.

אולי אם יש לה תינוק תשמרי על התינוקות כשהם ישנים ולקרוא לה כשהתינוק שלה מתעורר זה יכול גם לעזור לה.

לא הייתי לוקחת בייביסיטר (אלא אם מישהי שמבינה את גודל האחריות)

כדי שלא ייוצר מצב שהילדים רוצים דווקא אותך ואז את תקועה וחייבת לטפל בהם.

היינו בבאר שבע במוזיאון לילדים כשהייתי בהריון בסיכון עם המטומה והיה מוצלח מאוד. אבל לא הייתי לבד. היו עוד מבוגרים שהשגיחו על הילדים שלי, ובכל זאת חוויתי איתם את החוויה.

איך את מסתדרת בבית אם בעלך במילואים? יש לך עזרה בשוטף?

לא קל להם בכלל אבל אנחנו מצ'פרים אותם מדי פעם

מספיק גדולים כדי להסתובב בסאפרי למשל עם טלפון נייד?

אם כן זה ממש פותח לך אופציות, כי אם את נשארת עם התינוק ליד הכניסה, במזגן, עם קפה וזה,

והילדים מסתובבים עם נייד בתוך המתחם

אפשר גם לתת להם סמארטפון/ קידיווטש שממש תראי איפה הם נמצאים כל הזמן

ואז הם חוזרים אלייך,

זה יכול להיות שילוב טוב לכולם.

יש מלא מוזיאונים שיכולים להתאים לכם בקונספט הזה.

החלקה על הקרח

טרמפולינות אייגאמפ

נינגה

סרט בקולנוע

משחקיות

באולינג

כל אלה את נכנסת איתם, הם הולכים לאטרקציה, ואת משגיחה מקצה האתר בלי להיות צמודה אבל כן זמינה במרחק עשר דקות אם הם צריכים אותך.

אפשר גם לצאת לאכול.

יש גם אטרקציות מתנפחים שמביאים בעיריות וזה אולי יש בית קפה ממול שאפשר לחכות להם שם.

אם הם קטנים יותר אז באמת מקומות כמו הלונדע זה מרחק 2 דקות מחדר לחדר, זה אפילו לא 10 דקות.

האייגאמפ את רואה אותם כל הזמן לא גורעת את העיניים.

אפשר למשל ללכת לעזריאלי ואז לשבת לאכול בקניון.

אבל כן גדולים בשביל לשחק ולחזור אלי לספסל

גיל יסודי

והבאת לי באמת כמה אפשרות תודה רבה💞🙏

את יכולה לשבת על ספסל והם יקחו אותם למתקנים.

כדאי בשעות אח''צ ערב שלא חם מדי...

להזמין מתנפחים לבית/לחצר,

לקנות ערכות יצירה שוות ולהכין ביחד,

אולי אפשר לשכור ארנבות ממישהו שיש לו ואז לעשות מעין פינת חי בבית,

ערב סרט,

ערב שירה בבית,

וכו'...

אולי ייתנו לך עוד רעיונות פה...

פעם בשבוע

ואז איזה אופציות זה פותח לי

אולי באמת מוזיאונים ופעלטונים /פאנקי מאנקי סגורים כאלה

לגבי מתנפחים ויצירות ותעסוקה בבית- בהריון הקודם עשינו את זה הרבה כי לבעלי היה קשה לצאת איתם לבד כל הזמן. וכבר נמאס להם ממש. מחפשים משהו חדש

אם לא, אז לדעתי לא נורא אם פעם בשנתיים-שלוש יוצא חופש שפחות עושים בו דברים... (הם יודעים על ההיריון? אם כן, זה יכול לעזור להם לשאת את הוויתור...)

אולי אפשר לצוות אותם למשפחות של חברים אן בני משפחה שלכם, שיצטרפו אליהם לטיול פה ושם? (ואם זו אורקציה בתשלום אז כמובן שאתם תשלמו)

והילדים לא יודעיפ על ההריון, הוא ממש התחלתי

והמשפחה רחוקה, 50 דקות נסיעה מאיתנו ובחופש הגדול יש מצב שאפילו יותר.

אני באמת מנסה להזכר מה עשינו שנה שעברה יש מצב שלא עשינו כי התינוק היה ממש קטן

זה באמת מצב מאתגר... מקווה שתמצאו משהו שיהיה לך טוב ולילדים ושהם ירגישו שנהנו בחופש!

שממש לא מאמצים אותך.

אני (אשת מילואימניק אז גם יציאות בקטנה) לקחתי את הילדים למדשאה גדולה עם גן שעשועים בעיר ליד, זה כבר שינוי, הבאנו כדורים, קניתי להם ארטיקים שווים. זה מספיק אטרקציה מגניבה. משהו ריק בלי לעמוד בתור ורק בשעות הערב. חם פצצות.

ערב זה רעיון

וממש מקובל שהריוניות באות עם כסא גלגלים בד"כ בסוף אבל לא רק

בהתחלה קצת פגיחה אבל אחכ זה סבבה

ואז אפשר ללכת לים נגיש

למעיינות נגישים

אפילו מסלול עגלות

שוקלת מאשר כלום

כי לי היתה המטומה קטנה ללא דימומים, ואמרו לי לא לעשות ספורט אינטנסיבי או יחסים אבל ממש לא לא לזוז. והתנהלתי בתכלס די רגיל חוץ משני הדברים האלה.

יש לי הסטוריה מורכבת

של לידה שקטה והפלה מאוחרת בעקבות המטומה

אז יותר קשוחים איתי הרופאים

בהריון הזה אני ממש בהתחלה ולא ראו המטומה, אבל גם בקודמים לא ראו המטומה למרות שהיו לי כאבים ורק עם התקדמות ההריון אז ההמטומה גדלה ואז ראו באו"ס והתחילו לטפל

עכשיו אני בעלת ניסיון עם כאבים שיש לי המטומה בטוח למרות שלא ראו, אבל החלק שכבר לא הטיל בי ספק היה שביום שישי היה לי דימום נוזלי חום (שעדיין לא עבר אגב) ואז הבנתי שעם כל ההכחשות יש לי המטומה שוב בוודאות אז אני מחמירה

לא יודעת אם הייתי יוצאת עם חבורת קטנים במצב הזה.

אולי לשלם לנערה לאוורר אותם בחוץ, לקנות ארטיקים במכולת, בריכה במרפסת או בחצר, יצירות. יותר בכיוונים האלה...

חיבוקקקק

ההמלצה שלי על פארק גן לאומי אשקלון.

יש שם חניון לילה מקסים.

לא עמוס בכלל.

שירותים נקיים

מקלחות עם מים חמים.

לא חם כמו בכינרת. בלילה ממש נעים

לא יקר.

יש אפשרות למזרונים.

יש תחבורה ציבורית זמינה עכשיו בחופש לחוף הנפרד מהרבה ערים חרדיות.

אז רגילים למזג אוויר טוב יחסית...)

ביום חם מאוד ומזיעים.

בלילה ובערב נעים.

יש חוף ים קרוב מרחק הליכה.

האמת שחוף ים קרוב זה מינוס מבחינתי🙈

אבל נחשוב על זה...

לק"י

אנחנו בדיוק באזור. ואתמול בלילה היה די חם.

פעם ראשונה שאנחנו נוסעים לשם.

מאמינה שיש מידע באינטרנט🩷

זה בירושלים

אם אתם נוסעים לפנינו אז אולי תוכלו לתת לנו חוות דעת...

ב19.8

היא סגורה ממש עם שער וגדר

הסתכלתי קצת באתר - לפי התמונות לא נראה שאפשר לתפוס שם פינה פרטית... וגם צריך להזמין מקום מראש.

או שלא הבנתי נכון?

באשקלון כשהיינו לא היה אף אוהל צמוד אלינו. אבל כן הכל קרוב. בסוף אתה באתר שמשרת עוד אנשים.

ולא הבנתי למה ירדתם מעוז וגאון, היה נשמע שזה הכי עונה לדרישןת שלכם. אולי אם תפרטי זה יעזור לכוון אתכם.

ולגבי הים באשקלון שכתבת שזה חסרון תפרטי גם למה. כי אם זה מבחינת צניעות, אז א.לא רואים כלום בכלל אם את לא יורדת לחוף. כי המתחם לינה מעל החוף. ב.כשהיינו שם וירדנו לחוף בבוקר היו בו רק משפחות דוסיות. לא רק שלא היה בקיני, אלא גם הבנות היו לבושות כולל הילדות עם בגדי ים של חצאית ושרוול 3/4 ובמרחק אחד מהשני יחסית.

ליד הסטף

בחניון הר איתן. אין שם אור או שרותים לפי מה שהיה נראה

מאד לא פשוט.

אנחנו בעבודה איתו מאד קשה.

בעיקר צריך גבולות מאד ברורים

אבל מה הוא רוצה? בעומק שלו, הכוונה, לא מעל פני השטח - שזה לכאורה ממתקים ותכנים טיפשיים לצפייה.

נשמע ששווה לעשות פה עבודה מעמיקה של זיהוי הצרכים שלו. כנראה שמדריכת הורים תדע להנחות אתכם איך לעשות את זה.

בכל אופן, זה ממש מעורר השראה, המחשבות שלך של "מה הוא מאותת לי ומה אני צריכה לעבוד על עצמי"! זה גם כיוון טוב לעבוד עליו...

וכן, ילדים כאלה יכולים ממש לאתגר...❤️

ולגיטימי שהוא לא ירצה מה שאת רוצה, ושקשה לו לדחות סיפוקים

ככה זה ילדים בדיוק בשביל זה אנחנו ההורים שלהם כדי להגדיר גבולות גזרה

לדעתי את לא מספיק גמישה ולא מצליחה להוביל

הוא רוצה ממתק ואת לא מרשה עכשיו? תחליטי שלא גם אם יתפוצץ העולם. זה חשוב לילד, גבולות.

תלוי במה אבל.

מתי כן תרשי?

אם את לא מרשה,למה זה בבית? זה שאלות שילד שואל את עצמו גם אם הוא ילד

מנסיוני כדי שילד ירצה לשבת לתרגל, צריך מניע חזק. במיוחד בחופש. אני הצלחתי לשווק להם את זה כזמן עם אמא בזמנו,עכשיו כבר לא. ואני לא יכולה לבוא בטענות לדעתי

כי א. אני לא מסבירה את הערך של זה

ב. לא יצרתי מניע/ רצון.

ג. הם בחופש ובחופש לא בא להם לתרגל

אגב, לדעתי ההשוואות האלה שאת עושה בינו לבין אח שלו ו- הלוואי שהיית יותר רגוע.. קצת מתחבר לי לשרשור הקודם שפתחת על אמא. לא נעים לקבל ביקורת ולהרגיש כאילו את לא מספיק טובה. למה לילד זה טוב? אנחנו עוד מבוגרים שמבינים דברים ויכולים להסיק מסקנות, לילד בן 6 זה ממש הרסני כי אין לו כלים להתמודד עם מה שאת אומרת וזה יכול לפגוע מאוד בדימוי העצמי שלו ואף לחזק התנהגות כזו. לא אומרת כדי להוריד אותך, חלילה, זה מעין שיקוף של "העברה בין דורית" שאני רואה פה.

פנית להדרכת הורים נוספת? ייעוץ? את צריכה שיישבו איתך וישקפו לך את ההתנהלות שלך מעיניים של ילד לדעתי, וגם - איך ההתנהלות שלך כמבוגר נראית בעיניו ומשפיעה עליו וגם עלייך.

ממש תהליך שלם שתוכלי להתחבר אליו ולהתמסר אליו לאורך טווח במקום לנהל מלחמות.

ממליצה בנוסף על הספר של הרב יעקבסון. לי הוא ממש מאיר עיניים

אני מקווה שתצליחי לעלות על דרך המלך

סליחה אם זה לא במקום

עם ילדים (ועם אנשים בכללי) עובדת הפוך ממה שנראה

ככל שננסה יותר לשלוט במה שהם יעשו

ככל שנלחם על דעתנו

הם עלולים להתנגד יותר

ככל שמשחררים את הילד לבחור

נותנים לו דוגמא אישית

ושמים רק גבולות נצרכים ביותר

באסרטיביות וברוגע

ככה הילד ישתף יותר פעולה

זה מצריך אמונה בשחרור

לרכוש מיומנות

ליישם ולהתמיד

זו תשובה לשאלה מה לעבוד עם עצמך

לעשות חוברות ולקרא ספרים ומעדיפים שוקולד על גבינה.

הוא נשמע בהחלט ילד מאתגר אני לא שוללת את מה שאת אומרת, ויכול להיות שיש לו רגישות יתר, קשיי תחושה או הפרעת קשב או משהו. אבל הציפיות צריכות להיות מותאמות גם סתם ביחס לגיל.

ספציפית לגבי ממתקים אני ממש רואה שיש ילדים שיש להם יותר משיכה לזה. האמת בעיני זה לא דבר שצריך להיות בבית באופן קבוע. יש לנו שוקולד הכי פשוט שלרוב אופים איתו ולפעמים לוקחים קוביה וזהו. כשיש טיולים ועניינים הולכים לקנות ולפעמים גם קונים בחוץ, עוגיות וכד' מכינים לשבת. אבל אין חטיפים ומתוקים נוספים בשגרה. אפשר בקיץ לקנות שלוקים או להכין שלגונים. שיהיה משהו קר וקצת מתוק כשנכנסים מהחום. ואח''כ לחתוך פירות קרים. זה עניין של הרגל...

ממש מתנצלת על ההערה אבל בגלל ששאלת מה לשנות אצלך... אני חושבת שהדבר הכי הכי דחוף, זה להפסיק בחדות את האמירות שמשוות אותו לאחיו. זה ממש הרסני, לשניהם אגב. זה מקבע כל אחד מהם תחת איזו תווית שאין לו איך לצאת ממנה, להתנסות, להעז ולהתפתח. ולגדול בהרגשה שלא משנה כמה יתאמץ הוא לא יגיע לרוגע של אחיו ואולי הוא בכלל לא מסוגל, זה רק ייאש אותו בסוף מלנסות, וזה באמת מזיק. זה נכון גם סתם לאחים ולא רק לתאומים, מניחה שאצל תאומים זה אפילו יותר. כי כל החיים הם בסוג של השוואה.

חוץ מזה, הייתי מנסה קצת על דרך החיוב. כל פעם שהוא מתאפק או רגוע ממש משבחת, עם מיקוד בתכונה ובמעשה. למשל- וואו ראיתי שרצית לחטוף את הכדור והתאפקת. איזה ילד מאופק ובוגר.

אגב, נועלת את הטלפון עם טביעת אצבע.

ובודקת כיוון של ריפוי בעיסוק לעבודה על וויסות ועל תפקודים ניהוליים (התארגנות, עיכוב תגובה, תכנון, בקרה).

מצד שני אני לא קונה שוקולד

אחד מסתדר עם טחינה

השני עם פיתה רייקה או טוסט

יש גבולות שאני מסכימה למשל שיקח פיתה כל יום ולא לחם מלא שאני קונה.

יש גבולות שלא מסכימה כמו לאכול ממתקים. כן יצא שלקחו ממתקים בלי רשות. נדיר אבל.

אני קובעת שעה לממתק ועד אז יש או פרי או פיתה וכדומה

יש שעון על הקיר והם מבינים איך לקרוא כי אני מסבירה

ממליצה לך לשמוע תכנים על גבולותוכאלה מעינת נתן ,חינם בספוטיפי,או מדריכת הורים אחרת

מקווה שמשהו ממה שכתבתי יעזור

שמתי לב שכשיש גבולות שאני בעצמי מתלבטת לגביהם, הילדים ינדנדו בלי סוף עד שאתייאש.

למשל יש מגירת חטיפים, והילד כמובן רוצה את זה, ועכשיו הרגע. אם אני עונה, זה לאחר כך / לא לעכשיו / עכשיו אוכלים ארוחה / אין סיבה לאכול חטיף או משהו כזה - הוא לא יירגע.

אני צריכה להחליט עם עצמי מתי אני כן מאפשרת חטיף, ולחזור על העיקרון הזה, ולא לזוז ממנו. אני מרשה חטיף רק בשעה 16 / רק בשבת / רק ביום הולדת/ בכלל לא מרשה לילדים / בכלל אין חטיפים בבית.

ילדים לא מבינים מה הכוונה בריא ועדיף וטוב יותר, והם בכלל לא פועלים לפי מה עדיף בשכל. מתחשק לו עכשיו וזהו.

אני חושבת שכדאי לך לחשוב עם עצמך מה באמת חשוב לך ואיפה הגבולות שלך. למשל 'אני לא מרשה בכלל לראות כדורגל' או 'אני מרשה לראות כדורגל רק אחרי xyz' או אני מרשה סרטונים מטופשים רק חצי שעה ביום או מה שתחליטי. ואז יהיה לך משפט מוכן שעליו תחזרי בהקשר של מסך וחטיף.

אחרת, מבחינתו יש משהו שהוא מאוד מאוד רוצה ואוהב. והדרך לקבל את זה היא לנדנד לאמא. ואם הוא ידע ברור איך / מתי הוא יקבל, יתנטרלו חלק מהנדנודים.

האמת שלי נמאס מהנדנודים, וגם נמאס לי לנהל את 'החנות' של מתי מקבלים חטיף ואיזה ואם נשאר לי זכות מאתמול. אז אין לנו חטיפים בבית וזהו. יש איגלואים, ואני מרשה פעמיים ביום וזהו.

ומותר לכם.. אפשר לומר בשבת הזאת אנחנו לא יכולים. בלי הסברים. עובדה.

תשאל-תגידו מסיבות שלנו. שתבין מה שתבין.

אני אישית עם השנים הבנתי שטבילה לא יכולה תמיד לצאת בתזמון מושלם...ולא תמיד אפשרי ערב זוגי ושהכל יסתדר

וכשיש משהו ממש חשוב שלא מסתדר ביחד עם טבילה.. אז אני דוחה את ההפסק ביום. אגב- שאלנו רב והוא אמר שזה בסדר גמור

אבל שבת משפחתית זה באמת לא משהו שבשום אופן אי אפשר לשלב עם טבילה..אז זה בחירה שלכם

אם ללכת ולטבול למרותהסרבול או להשאר

ולהתעלם מהביקורת..או לספר .אבל לא בטוחה שזה לגמרי יפתור כי כאמור לא כולם רואים בטבילה סיבה לא להגיע

אם לא בא לכם בכלל על השבת בלי קשר לטבילה אז זה משהו אחר (ובכל זאת אם חשןב להורים את הביחד של כולם חושבת שכדאי להתגבר)

בעיני יש מספיק דרכים להתמודד עם הטבילה במצב שכזה

החל מלדחות בלילה אחד

ועד לספר למישהו מהמשפחה ולתמרן טבילה במקום הארוח

לילות טבילה זה חלק מחיי הנישואין שלנו במשך עשרות שנים וצריך ללמוד להתמודד עם זה גם במצבים יותר מורכבים

נשמח בכל שבת אחרת

יכולים להגיע כי בעלך לא מרגיש טוב..?

(ושהוא יגיד ויתמודד עם הריקושטים)

בדרכ לא מאשרים שבת כזו יום לפני. יחסוך כמה ימים של תירוצים וייראה כאילו באמת רציתם להגיע

אני לא בעד לשקר אבל דיי פסלת כל אופציה אחרת

ואם זה בנפשכם

ואין מצב להגיד שהשבת הזו פחות נוחה לכם

אז זו נראית לי הדרך היחידה להתחמק..

גם ככה שבת משפחתית היא עומס על כולם,

אם זה באמת ברמת פעם בשנה הייתי משנה את סדרי העדיפויות שלי לטובת המשפחה המורחבת בהקשר הזה.

בעיני קשר משפחתי הוא לא רק כשנוח וזורם, ואני בהחלט יכולה להבין את הציפייה שכולם יתגמשו.

הרבה פעמים יש ילדים בגיל צבא או ישיבה ששם קשה יותר להתגמש מבחינת שכפופים למערכת אחרת מהמשפחה ועכשיו בחופש יש חלון הזדמנויות ולא תמיד יזרום לכולם..

אנחנו גם לפני חודש הצטרפנו לשבת משפחתית בתיזמון גרוע בדיוק אחרי סבב מילואים ארוך ועוד איזה בלאגן שסיבך את הכל, וכמה ימים לפני השבת ממש התפללתי שיהיה לנו עוד טיפה אדים רק לעבור את השבת בשלום,

קו אדום מבחינתי היה אם אני חושבת שנשלם על זה מחיר נפשי כבד מדי בין אם בחיים האישיים, בין אם בפן הזוגי ובין מול הילדים בעקבות הקושי הנוסף.

מעבר לזה היה סופר לא מתאים, אבל לא משהו ברמה של נזק לטווח ארוך,

וב"ה עבר בשלום, אמנם לקח עוד שבועיים של היפוך עד שהצלחנו לנוח קצת ולסדר את החיים אבל בסוף גם זה קרה.

כשהילדים שלי יהיו נשואים, ולכל אחד יהיה את עולם הערכים שלו, אני מאוד מאוד מקווה שהם ידעו להתגמש על מנת לשמר את הביחד, ולא שכל אחד ידבוק בערכים שלו באופן שלא יאפשר קשרי משפחה פוריים.

אצל האחד זה פדנטיות

השני הקפדה על הלכה

השלישי אולי צמחונות

הרביעי לא יוצא מהארץ.. סתם דוגמאות.

אבל הערכים בפני עצמם טובים ונכונים, וחיים איתם בשלום בבית הפרטי שלהם, אבל בביחד אפשר לוותר גם על מה שחשוב לך באופן אישי כדי לאפשר את המפגש עצמו.

אם מה שקשה זה הלילה שכולם יחד אז כדאי לחפש דירה נפרדת בתשלום.

להבא,לתזמן ההפסק ליום אחרי

ויצא לנו לדחות ליל טבילה בגלל סיבות כאלה ודומות.

ליל טבילה זה משהו חשוב מאוד, ולכן אני משתדלת לפנות בשבילו את היום בנחת, אבל אם יוצא משהו חשוב אחר באותו יום - אני מעדיפה לדחות.

שבת משפחתית שקורית פעם בהרבה זמן, ושמן הסתם קשה לקבוע אותה כשכולם יכולים להגיע, זה משהו ששווה להקריב בשבילו די הרבה. במיוחד שבטווח הרחוק לא בטוח שהחמות תוכל לארגן שבתות כאלה... אז צריך לנצל את השנים שכן.

זו דעתי

בכל אופן, טוב שיש לפותחת כאן את שני סוגי הדעות, כדי שתבחר את מה שמתאים לה❤️

רק בהסתייגות קטנה על הדוגמאות שנתת.

אני מסכימה שהערך של משפחה הוא משמעותי מאוד, ושווה להקריב בשבילו גם אם זה דורש חוסר נוחות משמעותי לפעמים.

אני לא חושבת שבהכרח נכון לצפות לוותר על ערכים שמאמינים בהם בשביל המשפחה.

אם הערך של המשפחה באמת חשוב לכולם, אפשר למצוא דרך להיות יחד באופן שלא יפגעו בערכים של אף אחד.

(לצורך העניין - במשפחה שלנו יש צמחוני, ויש רמות שונות של הקפדה על הלכה, ויש שלא יוצאים מהארץ, ויש פדנטים, ועשינו הרבה מפגשים בלי לוותר על הערכים של אף אחד. כמובן שיש התגמשות, כל אחד מהכיוון שלו במה שהוא יכול. למשל - כן עשינו גם ערב של על האש בשרי, ולא שינינו את כל התפריט עבור הצמחוני שבמשפחה. אבל גם לא ציפינו ממנו לאכול את האוכל שלנו ולוותר על הערכים שלו, אלא היה לו אוכל שכן התאים לו לאכול, וחלק מהדברים היו פרווה כדי שגם הוא יוכל לקחת).

פותחת כתבה שלא מתאים להם זוגית. כך שכנראה גם לבעלה שבת לא קריטית .

לגבי להתגמש ולהשתדל בשביל אנשים אחרים הגעתי לתובנה שעדיף לא לעשות את זה.

קודם כל אף אחד לא מעריך את זה . שנית, אני סתם סובלת משהו שלא מתאים לי והחיים הם קצרים. אז במקום לחיות בנחת אנחנו סובלים כדי להיות במקום שלא טוב לנו עם אנשים שלא תמיד כיף לנו.

שלישית , גם אם אני משתדלת ומתגמשת , זה לא מבטיח שהצד שני יבוא לקראתי כשאני אצטרך את זה.

הוא תמיד יכול לאמר שכל ההשתדלות שלי היא בעצם בחירה שלי ולא בעיה שלו. אם לא התאים לי , הייתי צריכה להגיד ולעמוד על שלי.

ולא הייתי נוסעת לשום מקום אם הייתי יודעת שאצטרך לאסוף את עצמי שבועיים אחרי דבר הזה. אולי במקרה של פיקוח נפש.

קשר לא נמדד בשבת משפחתית אלא באיכות הקשר. יכולת להיפגש, להתקשר , לדבר , לשפוך , לקבל עזרה , לתת עזרה , להקשיב .

לתקשר, לקבל עזרה או להקשיב פחות מתפתחת

א. אנחנו לא מתגמישם כדי לקבל הערכה לעצמינו. אלא כדי לפעול באופן טוב ונכון ערכית לנו ולסובבים אותנו.

ב. הל

חיים קצרים ולא באנו לפה רק לדאוג לנוחות והקלות של עצמינו. אלא כדי לעשות טוב בעולם ולתקן את המידות שלנו. זה לא צריך להעשות באופן אשנחנו נסבול. אבל לא להתגמש כי החיים קצרים אז למה שאעשה משהו שלא נח לי הז בעיני תפיסה ממש אנוכית.

ג.אנחנו לא מתגמישם ועושים טוב כדי שהצד השני יחזיר לנו ..שוב גם כאן העיסוק הוא אך ורק ביצבעצמי ובהערכה,בנוחות או במה שאני אקבל.

המנוע הפני י בעיני אמור להיותהרצון להיות אדם טוב ,לעצמו ולזולת.אנחנו לא חיים לבד.

להשקיע במפשחה זה דבר חשוב ומלא משמעות ערכית ורג'ית.

וכל הנ''ל ממ שלא אומר כלום על שאלת הפותחת כי זכותם לבחור לא ללכת לשבת. זכותם לא להתגמש במקרה הזה. גם אם אני במקומם כן היתי מתגמשת ומגיעה בשמחה כי חשוב לי להיות חלק מהמשפחה גם אם אשלם על זה מחיר או אותר על משהו. ומותר יש

לא הגבתי להיו גבולות ולכל אחד גבולות אחרים ולכן מכבדת כל בחירה.

אבל מה שכתבת זה יותר השקפת עולם כללית

שסליחה אבל הרגישה לי עסוקה רק בעצמי האישי.

בטח שלא כדי שבעתיד זה ישתלם לי ויחזור אלי בצורה אחרת

משתדלים ומתפשרים כי רואים ערך בלהיות ביחד

בלהפגש עם המשפחה

בלשמח את סבא וסבתא ולהסב להם נחת

וזה הדרך בנסיבות הקיימות להפוך את זה לאפשרי

ומי שלא רואה ערך בכל אלה

אז שלא...

איכות של קשר לא נמדד ביכולת להיפגש, להתקשר , לדבר , לשפוך , לקבל עזרה , לתת עזרה , להקשיב ... זה רק הביטוי שלו

איכות של קשר נמדד במה אני מוכן לעשות כדי שיתקיים הקשר הזה

אז באמת כנראה לא צריך לעשות את המאמץ הזה, לפחות לא להיפגש בשבת (שזה קשה יותר).

אבל אם מדובר ביחסים סבירים - אז כן, המאמץ שווה ונכון.

(אני אישית לא מחבבת שבתות מחוץ לבית, אבל עושה את המאמץ הזה פעם בחצי שנה בערך, בשביל המשפחה...)

חוץ מזה שזה קשור לטבילה

טבילה במועדה היא לא עוד ערך

בעיני היא ערך עליןן (ואני נשואה כמעט 20 שנה(

התגמשות וערכים הכל נכון

טבילה היט עולם אחר

היא מעל ומעבר לזה

בעיני

וככה אני נוהגת

וככה מקווה שבנותי וכלותי ינהגו

וגם שאלנו רב ישוב מוכר ודוס וזה כמובן חשוב וככה ראוי אבל ממ שלא ערך עליון ואם יש בן ובת הז לא בעיה לדחות ביום את ההפסק כשיש כמובן סיבה אמיתית וחשובה ולא מזלזול חלילה.

באמת ניסיתי למצוא לזה מקור ולא מצאתי

ובאמת גם לא מרגישה שזה תמיד נכון כי בסוף עלול להשניא את המצווה אם גורמת לקושי גדול מדי

ואני לא רואה בטבילה בזמנה ערך אבסולוטי עליון.

הערך מבחינתי הוא זוגיות טובה וקרובה והרבה פעמים חלק מזה זה השקעה בשביל טבילה.

אבל אני חושבת שיש פעמים (יחסית נדירות) שבשביל הערך של זוגיות טובה וקרובה עדיף לדחות טבילה ביום אחד.

זה דברים מאוד עדינים שכל זוג צריך לחוש

זה לא בלתי אפשרי

ולא צריך לשקר

להגיד לא מסתדר. זה מספיק

הם לא חייבים לאהוב .

אם מאד חשוב לכם להיות אפשר לדחות ולא להתאמץ מידי

הזדמנות ללמד גבולות את הסביבה

שמספיק להגיד זה לא זמן שמתאים וזהו

שילמדו לכבד

וגם לימוד עצמי

לא לחיות דרך העיניים של אחרים

או להחליט לדחות טבילה ולהשתתף אם זה מתאים לכם

שאם זה עניין של פעם בשנה בערך הייתי טובלת שם.

אישית זה כבר שווה לי את החיבוק והמגע גם אם אין מעבר. לא דוחה ליל טבילה, שונאת את הריחוק. יצא לי לטבול בכל מיני סיטואציות מעניינות בחיים. וגם לשתף אשה נוספת אם היה צורך. לא מראה לכולם מה עשיתי. אבל גם לא נלחצת אם מישהו יחשוב, שיהיה לו בכיף. כמו תחילת הריון. אני לא אצעק את זה, ראיתם? תשמרו לעצמכם.

אם זה שבת שכן קוראת עכשיו פעם בחודשיים שלושה זה משהו אחר. כמה חודשים עד שנה שכתבת זה די הבדל גדול, כלומר שבת של פעם בשנה יותר שווה מאמץ מאשר שבת של פעם בחודשיים. תחליטו אתם איפה טווח המאמץ.

ואפשר פשוט לדחות את הערב הזוגי…

לי אישית מפריע לקדש ככה את ליל הטבילה, וזה אפילו יכול להרגיז אותי לבטל תוכניות רצינויות בגלל זה

אבל כנראה שזה לא דחוף לכם

ואם זה באמת המצב אז לכו על זה

נ.ב

אם זה כל כך חד פעמי וכל כך חשוב לאמא שלו, בהחלט הייתי עושה השתדלות ומגיעה גם אם זה לא ברשימת סדרי העדיפויות שלי, תחשבי אם היית האמא איזה מאכזב זה שהבן שלך לא שש לבוא

האמת לא הייתי מסבירה את הסיבה האמיתות, כי אז כמו שאמרת יכולים להיכנס לך אם זאת סיבה מספיק טובה או לא וזה יכול להיות ממש לא נעים. לדעתי אם כבר עדיף להמציא סיבה אחרת.

אומרת אנחנו לא יכולים.

למה?

ככה.

מי שמבין מבין מי שלא לא וזה חוסך חיכוכים...

לא פותחת את זה לשיח.

לי ברור שחמותי לא תבין למה איי לא רוצה לטבול אצלה

וברטר לי גם שאני לא גוחה טבילה, לא הלכתית. נפשית וזוגית.

בעיני, טבילה במועד זה ערך עליון.

אני אישית כנראה הייתי טובלת בשבת המשפחתית כדי לא לוותר לא על זה ולא על זה.

משפחה זה ערך עליון, אבל הזוגיות זה הגרעין של המשפחה. אני נשואה מעל עשור וב"ה לא דחיתי טבילה אף פעם. אני מאמינה שנפגשים עם המשפחה עוד פעמים, זה לא עכשיו אירוע משפחתי או משפחה בנתק...

ורק אנקדוטה קטנה, ניסינו להכנס להריון תקופה ולא צלח, אחרי כמה הריונות שבאו בקלות, בעלי היה במילואים בקצה השני של הארץ והוא הגיע במיוחד לליל טבילה לערב אחד וחזר למחרת בבוקר מוקדם, נסיעה של -4 - 3 שעות לכל כיוון. למען האמת אני אמרתי לו שאני לגמרי סולחת אם הוא לא יבוא כי זה באמת היה לוגיסטיקה משגעת, אבל ב"ה הוא הצליח להגיע וב"ה נכנסתי להריון, אם הייתי דוחה ביומיים(שאז הוא היה אמור להשתחרר) זה כנראה היה מאוחר מדי

אז באופן אישי לא הייתי דוחה את הטבילה בשום צורה, וגם בעלי אם היה לו אילוץ כלשהו אני מאמינה שהיה עושה הכל כדי להיות איתי

כי אני יודעת שבסוף החודש כשאני אקבל מחזור במקום הריון הכאב יהיה מידי חזק

וזאת החלטה משותפת לנו כזוג.

אבל במצבים אחרים שיש פה ויתור על דברים אחרים שגם חשובים לנו כמו משפתחיות אז הייתי עושה הכל כדי שיסתדר להשתתף עם המשפחה (סביר להניח שהייתי טובלת במקום הארוח אבל גם לדחות בלילה תהיה אופציה)

ואמא שלי לא ביקורתית, אבל כשהיא אמרה לי "את צריכה עוזרת", זה אמר הכל

גם לי יש מלא מקומות באימהות שאני מרגישה "לא מספיק", אבל אני לוקחת את זה כחלק מתהליך הלימוד.

אולי החופש שאת נותנת להם, זו גם מתנה?

ואל תשכחי שמול סבתא הם מתנהגים אחרת, לא כמו מול אמא.

זה תמיד ככה. יש לה יתרון רק מעצם זה שהיא באה פעם ב...

גם אצלי המקום מול אמא הוא רגיש, ואני חושבת שאם את תפרגני לה, היא תפרגן לך בחזרה.

וכל השיפוטיות הזאת מייצרת כדור שלג שלא מאפשר להיות הורה נוכח ויציב.

מילא עם ביקורת קשה להתמודד אבל אפשרי כשאתה מאמין בדרך

אבל עצם זה שאת מאמינה לסיפור שאתם הורים חלשים והילדים רוכבים עליכם

ואת לא מוצלחת כמו שאת וצריכה להבריק את הבית והכל,

איך ילד אמור לישון בביטחון בחדר שלו אם ההורה חסר ביטחון?

הילדים לא "לא מתנהגים יפה"

הילדים מתנהגים כמו ילדים, לפעמים מותחים גבולות, לפעמים לא מווסתים, לפעמים משתוללים,

כי הם ילדים

וכשהורה חסר ביטחון זה מעגל שמזין את עצמו.

ביטחון לא בונים אם אמא שלך רק פוגעת בביטחון שלך

הבעיה היא לא רק מה שהיא אומרת הבעיה היא שאת חושבת בעומק שהיא צודקת.

וזה כבר משהו שדורש טיפול אחר.

עד היום חיפשת הדרכת הורים ש"תתקן" את הילדים,

את צריכה לחפש הדרכת הורים שתבנה אמון בהיררכיה המשפחתית וביכולת שלך להוביל בבטחה ובקשב לצרכי הילדים ולא בהתנגדות ומאבקי כח מי מחליט על מי.

זה לא זירת אגרוף זה משפחה. תלמדי איך משיגים שיתוף פעולה, תתחילי בקטן, תצברי ביטחון ותגיעי לאתגרים הרציניים יותר.

ומה שלא מוצא חן בעיני אמא שלך, היא תתמודד..

תזכרי שמה שקובע זה מה שאת חושבת על עצמך, ולא מה היא חושבת עלייך, וזה גם הילדים קולטים ומגיבים בהתאם.

שמתוך זה שההורה מאמין ובטוח בעצמו ובתםקודו כהורה, הוא משדר את זה גם לילד את הסמכות הטבעית הזאת. חשוב לציין שאין לי ניסיון עם השיטה בכלל, סתם מילה פה מחשבה תוך כדי הקריאה....

אפשר להתכתב איתך איכשהו?

אצלה

זה משהו בתוכך שאומר אם אני לא עושה כמו שצריך אמא שלי חושבת שאני כישלון

זה מתבסס על התחושות האלו ויוצרות בך רגשות של חוסר נוחות וביטחון לידה

והנפלא הוא שאת בעצמך מזהה שזה בתוך המחשבות שלך ואמא שלך כנראה לא באמת חושבת את זה עלייך-החיים הם מה שאת מספרת לעצמך!

איך היו היחסים איתה בילדות בנערות? הרגשת שאת צריכה להוכיח את עצמך מולה?

זו עבודה לעשות סוויטצ ולשנות גישה כלפיה לחשוב עליה דברים טובים

איך את כמורה?

יש משמעת בכיתה או בלאגן אטומי?

את מצליחה לגרום לילדים לעשות מה שאת מבקשת מהם או ששמים פס?

לא, אני לא משווה לגמרי הורות והוראה.

הילדיפ שלנו מפעילים אותנו אחרת מתלמידים, הקשר הרגשי הוא שונה וכו' וכו'..

אבל יש איזשהם ממשקים. בסוף זה חינוך. וכשאת מתארת את העבודה שלך את נשמעת מורה סופר משקיעה, יוזמת, וכנראה שגם מאד מוצלחת.

אז למה ההבדל?

אם את מצליחה להחזיק כיתה של 30 ילדים, יש בך את היכולות גם להיות אמא מדהימה.

אם את מאמינה בעצמך כמורה וחושבת שאת טובה במה שאת עושה, תאמיני בעצמך שאת גם יכולה להיות אמא מדהימה.

ושוב, ברור שהוראה והורות הן לא בדיוק אותו דבר.

אבל אם יש לך את היכולות האלה, אין לי ספק שיש לך גפ יכולות להיות האמא שאת רוצה להיות.

באמת מתוך דאגה

כל הדברים שאת כותבת שאמא שלך מעירה לך הם ממה שזכור לי שכתבת בעבר שקשים עבורך.

אז בהחלט יכול להיות שיש איזו ביקורת שאמא שלך מביאה, אבל גם יכול להיות שאת שומעת באוזניים שלך דברים שהם לא בהכרח ביקורת אלא דברי דאגה, אכפתיות, חיבוק או אפילו כן ביקורת אבל לא מאוד משמעותית, אבל באוזניים שלך הם נשמעים הביקורת קשה שאת לא יכולה לשאת כי בחוויה שלך הדברים הם כ''כ קשים ואז הכובד שלהם עבורך הם כ''כ גדולים.

אני לא יודעת אם זה הכיוון, אבל נראה לי שזה יכול להיות כיוון

מניחה שאין הרבה הבדלים.

אם זו פעם ראשונה שאת מזריקהללעצמך, ממליצה ללכת לאחות לוודא שאת מזריקה נכון.

ממליצה גם לא לזהזריק כל פעם הכל, אלא להזריק ממש מעט ולעלות קצת כל פעם, כדי להפחית תופעות לוואי.

יש טבלאות שמסתובבות בקבוצות פייסבוק שמפרטות כמה מ"ג מוזרק לפי ספירת קליקים.

לא לאכול הרבה, לעצור לפני שמתמלאים! להימנע ממטוגן וממשקאות מוגזים!

מוזמנת לשאול עוד

ולמה לא מוגז?

אהבת חיי קולה זירוווו

ואחרי חודש להעלות

לא חייבים להעלות אחרי חודש, לדעתי מומלץ להישאר על אותו מינון עד שמרגישים שהוא פחות משפיע.

תנסי, יכול להיות שלא יעשה לך כלום. יש כאלה שעושה להם ממש תחושה רעה..

שימי לב שאת שואלת על מונג'רו, והרבה ענו לך כאן על ויגובי. אלה תרופות שונות, תופעות לוואי שונות, סיכויי הצלחה שונים.

זה ששתי התרופות מיועדות לאותה מטרה, לא אומר שהן זהות.

אגב, בשורה התחתונה, מונג'רו היא תרופה יותר יעילה.

לדברי הרופאה שלי

מונג'רו מחקה 2 הורמונים שונים הגוף, וויגובי רק 1.

זה משפיע על הרבה דברים, לטוב ולרע.

עם מונג'רו יש ירידה גבוהה יותר במשקל בממוצע, שליטה טובה יותר ברמות הסוכר, בתנגודת אינסולין... להגיד שההבדל הוא רק תופעות לוואי זה ממש רשלנות.

כמו להשוות בין אקמול לאופטלגין, לא בין אקמול לדקסמול.

שהירידה במשקל במונג'רו יותר איטית כי יש פחות תופעות לוואי.

מאיפה הידע? אני אשמח לקרוא גם.

נכון שהקאות ושלשולים מזרזים ירידה במשקל, אבל זאת לא המטרה של התרופות האלה...

לא דיברתי על מהירות אלא על ירידה כוללת.

לא יודעת מה קצב הירידה, אבל במונג'רו אנשים הורידו אחוז גבוה יותר ממשקל גופם ביחס לויגובי. אבל זה גם יותר יקר. גם עם ההנחה של הקופה זה יכול להתקרב ל-1000 שח בחודש ביחס לויגובי שבערך חצי מזה

בדקתי בבית מרקחת

בכל מקרה כסף פחות מטריד אותי

אני מאד חוששת מתופעות לוואי ומההשפעה של זה על השגרה שלי.

תופעות הלוואי ברובן המוחלט קשורות למערכת העיכול, בחילות וגיהוקים ושלשולים וכל הכיף הזה. אלה תופעות לא מסוכנות אבל בהחלט מטרידות. ברוב מוחלט של המקרים, הן חולפות אחרי מספר שבועות של שימוש, ואפשר להפחית אותן על ידי כדורים אלה ואחרים (נניח יש למישהו שלשולים בגלל התרופה, אז הוא יכול לקחת תרופה נגד שלשולים. זה לא מאט את היכולת של הגוף להתרגל לטיפול ולא גורם לכך שתופעות הלוואי ימשיכו מעבר לרגיל).

אם זה בלתי נסבל וכדורים לא עוזרים, תמיד אפשר להוריד מינון או להפסיק לגמרי את הטיפול. זו לא חתונה קתולית...

מהצד השני גם להשמנה יש תופעות לוואי, חלקן מפריעות ביום יום (התנשפות, חוסר כוח לקום, בגדים לא נוחים) וחלקן ממש מסוכנות (עלייה בסיכון לאלף מצבים רפואיים קטלניים, כגון סוגי סרטן שונים ודום לב ובעיות לחץ דם ושבץ ועוד ועוד).

אם אני הייתי צריך לבחור בין 2 האפשרויות האלה, ובהנחה שדיאטות רגילות כבר ניסית, אז לדעתי שווה לפחות לנסות את הטיפול התרופתי. במקרה הכי גרוע, מפסיקים.

אם כבר, לדעתי הבעיה בתרופות האלה היא אחרת: כמעט בלתי אפשרי לשמור על המשקל אחרי הפסקת השימוש, אז צריך לדעת את זה מראש כדי לא להשקיע אלפי שקלים ועשרות דקירות רק בשביל לחזור בעוד שנתיים או עשור לנקודת ההתחלה.

וכבר הבהירו לי שזה טיפול לכל החיים.

אני כבר עם טרום סכרת. תוך כמה שנים אם לא יהיה שינוי משמעותי אני אהפוך לסכרתית. וכבר עייפתי מדיאטות שונות שאני יורדת 6-7 קילו ועולה חזרה ברגע של שחיקה.

זה לפחות שווה ניסיון...

ותהיי מוכנה מראש לאפשרות של תופעות לוואי, ואם באמת יהיו לך אז אל תהיי גיבורה אלא תקני תרופות שיעזרו להתמודד בקלות

אז הטרום סוכרת משחק לטובתך,

כלומר סיכוי סביר שחברת הביטוח תאשר לך את התרופה הזאת כי זה מקרה מובהק של צורך רפואי ולא רק אסתטי. ואז לא תשלמי 400 ש''ח אלא רק השתתפות עצמית.

אם יש לך ביטוח בריאות פרטי קולקטיבי אז בדרך כלל מחריגים שם תרופות לירידה במשקל.

תודה🙏

1. יכול להיות סתם וירוס/בגלל הנסיעות/התייבשות בגלל החום

2. יכול להיות תחילת הריון אם את בלי מניעה

3. ויכול להיות תופעת לוואי של פרימולוט על אף שפחות נתקלתי בה, אבל תופעת לוואי הגיונית בשל עלייה בפרוגסטרון

ד"א התחלת איתם קצת מאוחר למיטב ידיעתי, זה קצת סיכון להתחיל 4 ימים לפני שאמורים לקבל.

חיבוק גדול והרבה הצלחה והנאה בטיול

מונעת עם דיאפרגמה, לא מאמינה שנכנסתי להריון אני מונעת איתה שנים ולא נכנסת איתה להריון...

מוזר, הרופאה אמרה לי שלושה ימים לפני ואני 'החמרתי' ועשיתי ארבעה

נכון היינו המון בשמש, טיולים ונסיעות, גם אני חשבתי שזה אולי התייבשות אבל הרגיש לי שלמרות ששתיתי המון זה לא השתפר

אז כבר נלחצתי שזה הפרימולט (הצ'אט טוען בתוקף שזה תופעת לוואי ידועה ונפוצה 🤣)

אמרה לך....

התייבשות נשמעת לי הכי הגיונית במצב הזה

במקרה של התייבשות, לוקח הרבה זמן להחזיר את הגוף למצב תקין, לפעמים שתייה לא מספקת וצריך נוזלים לוריד.

ולעניין הדיאפגרמה, הכל יכול להיות.... אחוזי המניעה שלה לא מושלמים....

הווסת יכולה לחזור?

יש בזה כללים / סטטיסטיקה?

אם באמת אחליט להפסיק...