יחסים על כל ההתלהבות

זה דבר שנשכח.

את חושבת שמישהו זוכר בדיוק יחסים מלפני שנה.

עכשיו. אם הוא מתחתן איתך. הגרושה ממילא מחוקה

כי כמעט אי אפשר לשאת 2 נשים בדורנו. מקרים נדירים ביותר בלבד.

ככה שמזה לא הייתי דואג

מעבר לכך, ואני אומר באמת את הדעה שלי בכנות

לא בגלל שאני גרוש,

הוא בא מן הסתם מוכן. ואת תרוויחי מכך.

כי יש לו את הנסיון והוא כבר ידע איך לשמח אשה

ולא תצטרכו לספוג כל מיני פערים וחוסר ידע.

אני חושב שאפשר בדיעבד להסתכל על זה גם כיתרון

כי הנסיון בכללי יש לו.

והחוויות הם נשכחות.. אני אומר לך תראי איך זוגות נפרדים מתגרשים, ולצערנו גם מתאלמנים, על ימין ועל שמאל. וממשיכים מתחתנים, והכל עובד.

המשיכה לאשה זה חוק טבע, והוא לא מתכנן לעצור בשנים הקרובות.

ובמשיכה יש כלל שמה שלא רואים ולא נפגשים איתו לא מושך "אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות"

ככה שבאופן טבעי המשיכה שלו תהיה אלייך

וגם ייתכן שאת באמת יותר טובה מבחינתו מהראשונה

אולי את יותר יפה בעיניו.

ואז ממה יש לך לפחוד, שהייתה לו פעם אשה מכוערת ומאכזבת, מה הסיכוי שהוא יתגעגע אליה.

לפי דעתי זה ממש סיכון נמוך.

זה האם הוא עשה את העבודה הפנימית שלו בקשר לזה.

גרוש זה אומר שהוא עשה עוד משהו במסע החיים שלו. השאלה האם הוא למד מזה? הוא טוב יותר? הוא יודע איפה לא ידע מה לעשות או איפה טעה? (או איפה עשה את המסלול שלו, אפשר לנסח אחרת).

אם שניכם במסע חיים, זה יכול לעבוד לכם נפלא ולא משנה מה היה לפני כן. אם הוא הולך לחזור על אותה טעות איתך ולא למד דבר, חבל.

(והאמור נכון גם עבורך)

בעלי לשעבר התחתן ממש מהר נשוי כבר 5שנים או6 ,אני לצערי עוד לא, והוא חוזר על כל הטעויות שעשה איתי .

ממש ממליצה לך לפני שתחששי מהשוואות וכו' תוודאי שעשה עבודה עם עצמו בעזרת גורם חיצוני מוסמך.. אדם שעבר כברת דרך לא קלה ולמד מזה לא ישווה אותך

לגרושתו.

אני הייתי נזהרת ממי שמדבר במילים לא מכבדות על גרושתו, או על נשים (זה נכון גם ההיפך על אשה שמדברת בצורה לא מכבדת על גברים), יש סיכוי גדול שיום אחד הוא ידבר ככה גם אליך.

ונזהרת מגאוותן, אחד שבטוח שהוא הכי חכם והכי צודק ויודע הכל. זה מתכון ליחס משפיל.   

מה שחשוב במהות זה לב טוב, עין טובה, מקשיב, מדבר. 

אם זה כל מה שמפריע לך בעבר שלו, הייתי מניחה לזה. בטח כשתעברו את התקופה בה הם היו נשואים ותצחקי על זה

שיצא לי לצאת גם עם גרושים וגם עם רווקים, וגם רואה בגרוש שלי, מסכימה פה עם התגובות שהרבה יותר חשוב לבדוק ולברר איזה דרך עשה מאז הגירושין

בעיני בלתי אפשרי לעבור דבר כזה ולהמשיך הלאה כאילו כלום. צריך לעשות טיפול כלשהו ועבודה פנימית מאד עמוקה, אם לא זה מוביל בוודאות לנישואים עם אותם דפוסים ואותן בעיות גם אם הן מתבטאות בצורה שונה כי מדובר באשה אחרת.

קריטי ממש בעיני.

רטצה לכתוב משהו

ברור שהחשש מובן

אבל בתוך חיים של זוגיות וקשר ואהבה. זה ככ לא משמעותי

מה שמשמעותי זה הקשר בינכם והחיבור בינכם

ובאופן טבעי כשאתה בתוך קשר הקשרים מהעבר ממש נשכחים...

בסוף (כמו שכבר ניחשתם) החלטתי שכן, בעיקר כי ראיתי שכל שאר התגובות היו בדיוק הפוכות ממה שאני רוצה להגיד...

אז כן, יכול להיות מצב של השוואות.

יכול גם להיות מצב של געגוע. לפעמים אפילו געגוע עז.

יכול להיות שיהיו דברים שבהם את "תנצחי" את ההשוואות האלה, ויהיו נושאים אחרים שבהם דווקא ידה של הגרושה תהיה על העליונה. 

אלא ש... היד של הגרושה רחוקה. רחוקה מאוד. מה נשאר ממנה במציאות? כנראה כלום. אולי כעסים, מתחים שלא נפתרו, אכזבה...

 אבל אולי, רק אולי, יש גם געגוע.

אם באמת קיים געגוע או השוואות וכו' אז זה לא סוף העולם, השאלה היא בעיקר איך בוחרים להתמודד עם זה. האם זה מפיל או בונה, מרחיק או מקרב.

story of my life...

געגוע שאתה חש לגרושה אחרי הרבה זמן?

או שטרם חלפו נניח שלוש שנים מהגירושים

במקרה שלי מדובר על געגוע לקשר שהיה לפני החתונה (לפני למעלה מעשור),

אבל אני מניח שאני סתם אנקדוטה בהקשר הזה ובאותה מידה זה יכול להתקיים גם אצל אנשים אחרים שהיה להם קשר משמעותי לפני החתונה או גירושים או אלמנוּת או אפילו געגוע לאהובה שאף פעם לא החזירה אהבה (ע''ע אהבה נכזבת). כל אחד והתיק שלו.

אני לא אומר שזה חייב להתקיים, ברור שלא וגם בתגובות כאן רואים שאני בדעת מיעוט.

רק אומר שזה קיים.

זה לא "סוף העולם"

הגעגוע, הוא חלק מהבן אדם שאיתו התחתנת.

אז. לחצי שניה הוא התגעגע לאשה שהיא לא את. מה היא לא חלק מהעבר שלו?

ואם היית לאה אימנו,

ואת יודעת שיעקב מן הסתם מתגעגע גם לרחל?

(אז מה?, או so what)
 

מאיפה הרעיון הזה, שהבנתי שנכנס לכן הנשים

שהאיש שלי הוא רק שלי, ואני אגיד לו מה לעשות, ועל מה לחשוב בכל רגע נתון.

האם יכול להיות שהוא בן אדם בפני עצמו?

ולא רק פונקציה שנועדה שתהיו מרוצות?

שלא יבואו אלי בטענה.

"איך ראית את ההתדרדרות, ולא אמרת שום מילה לחזק את הדור ולגדור את פרצות עם ישראל"

ואשריך פשוט, ואני כותב ברצינות

שאתה לא מודע ולא מבין על מה אני מדבר

זכית לחיים טובים עם אשה טובה כנראה

אני חש את זה גם בעדינות שנובעת מהכתיבה שלך.

אשריך, ואשרינו שזכינו בך בפורום

לא יודע אם זכיתי בחיים טובים, אבל אני בהחלט זכיתי באשה טובה 🙂

אבל אין שום קשר בין קשר שלא מומש בזוגיות שכוללת מחויבות, וכוללת יומיום יחד על תסכוליו ועצבונו, ושסופה מחלוקות וגירושים - לבין קשר זוגי שלא מומש באופן הזה. הרי הגעגוע שתיארת קיים בדיוק בגלל שיש שם משהו ש*לא* מומש, תסלח לי.

המימוש הוא שמאפשר את הסרת הלוט ואת התחושה העמוקה שזה לא יכול היה להסתיים אחרת ושטוב שנפטרנו זה מזו.

רק ליטול קורה מבין עיני בנות ישראל שאולי קוראות וחושבות שזה משקף...

א. גם בגירושין לא תמיד שני הצדדים שמחים מכך שהקשר הגיע לסיומו. לפעמים אחד הצדדים דווקא מאוד רצה להישאר ביחד.

ב. גם אם שני הצדדים רצו להתגרש, זה לא אומר שכל היבט בחיי הנישואין היה רע.

אדם מסוים יכול לשמוח מכך שהוא התגרש מאשתו שצורחת בלי סוף, אבל להתגעגע לשיחות הנפש איתה באמצע הלילה כי היא הבינה אותו הכי טוב בעולם.

אשה יכולה לשמוח מכך שהיא נפטרה מהבעל הקמצן שאף פעם לא חשב עליה, אבל להתגעגע לשעות המתוקות בהן ישב עם הילדים ולימד אותם פרשת שבוע או גמרא.

אלה כמובן רק דוגמאות, יכולות להיות לזה בלי סוף וריאציות.

ג. אני לא גרוש אבל כן הייתי בזוגיות רצינית לפני זמן רב. כולל מגורים ביחד וכיוצ''ב.

לכן שאלתי האם עברו שנתיים שלוש. *מהגירושין*.

כי אפילו כשמתגרשים בידידות, עצם הבלבלה וההתבחבשות והקלחת והויכוחים והדיונים איתו ועם המשפחה שלו ועם המשפחה שלך ועם הגורמים השלישיים ועם בית הדין וכתיבת הסכם הפרידה המשותף בתיווך הגורם השלישי, משאירים להכל טעם של "טוב שנגמר". הדוגמאות שלך נחמדות ולא רלבנטיות. אה, ואין מצב שזוג עם ילדים משאיר געגוע, שם הויכוחים עוד יותר גדולים... מישהו שמתגעגע במובן הפשוט של המילה ולא נצבע אצלו הכל מיד בצבעים של הקושי וההקלה על כך שהסתיים (זה לא סותר הודיה על הטוב שהיה, אבל הודיה ולא געגוע) פשוט לא הבין מה עובר עליו, או לא נכח שם, או לא עיבד... כך או כך הוא לא בשל לנישואין שניים. וייתכן שאנחנו מפרשים באופן שונה את המילים געגוע לרגע מסויים. זה שמישהי תחפש מישהו שילמד עם הילדים כי גם הגרוש למד - זה בגלל שזה חשוב לה, ולא מגעגוע לגרוש.

אני הייתי נשוי 7 שנים

עם 3 ילדים

הבנתי את מה שקרה

ואני לא צובע את כל השנים האלה בשחור..

ואומר ש"היה עדיף שלא היה כלום"

מבין שהחיים מורכבים.

והיו גם רגעים מיוחדים ויפים בקשר ההוא.

לא בגלל זה אני לא מחפש עכשיו קשר חדש.

בדיוק כמו שפשוט אמר.

ורואה את הגרוש בשחור

אז פחות שייך אצלו געגוע

אבל מי שרואה איכשהו את הטוב בגרושה

גם כשהוא יודע שהרע התגבר.

בהתנהגות של הגרושה אליו.

ואין לה תקווה לשנות את דרכה,

כי היא מאלו שרוצים לצבוע את הכל בשחור

ולהגיד שהכל היה רע.

שזה השקר הכי גדול.

(כמו אצלי)

אז מה הבעיה שיצוץ לו איזה געגוע לרגע,

הרי יודעים בראש שזה לא אמיתי ולא בר ישום

זה כמו סתם מחשבת סרק, מטעה,

שלא צריך לתור אחריה

כמו שמישהי תתאהב פתאום בבן אדם נשוי.

אז מזיזים את המחשבה וממשיכים הלאה.

זה עניות דעתי, ממתי אנחנו מתרגשים מכל מחשבה ומכל געגוע.

ואם מישהו התחתן עם אלמנה, האם לא היינו מגלים חמלה כלפי געגוע שיש לה לבעל נעוריה

א. כן, לפעמים יש געגוע ולא רק בגלל ה"סוד" אלא לדברים מסוימים שהיו.

ב. גם אם אין געגוע, בוודאי שיכולות להיות השוואות.

הקודם היה פחות עצלן ועשה את מטלות הבית יותר בשמחה, הקודם היה יותר משקיע במתנות והפתעות, הקודם היה יותר רגיש לצרכים שלי, ועוד כהנה וכהנה (זה לא המצב אצלי, אפילו לא קרוב. רק מתאר סיצואציות שיכולות לקרות, שגם כאשר אין געגוע יש השוואות וכל דבר נמדד ביחס להוא).

לא בהכרח שזה יקרה, אבל אני לא מבין איך אפשר להיות כל כך נחרץ ולקבוע חד משמעית שזה לא יכול לקרות.

אתה לא חייב לענות אבל זכור לי משהו שכתבת על הסיפור שלך וזה לא היה שונה ממה שמתואר כאן כי היה קשר ללא מחויבות ומימוש לא עם אישה?

אני חושבת שזה שונה ממה שהפותחת תיארה וכדאי שהיא תדע את זה. געגוע לקשר לפני חתונה שהשותף לא אישה זה לא כמו געגוע ממי שגרוש.. אפילו אם היה קשר בלי חתונה עם אישה זה לא אותו דבר ועוד יותר אם לא.. אתה לא חושב?

אני סתם אנקדוטה לא חשובה בסיפור הזה.

השאלה האם אותו גרוש שאיתו יוצאת הפותחת, מתגעגע לגרושתו או ישווה אותה אליה וכיוצ"ב - כלל לא קשורה אלי. העבר שלי, הניסיון שלי, העובדה האקראית לחלוטין שאני והיא חברים באותו הפורום ולכן במקרה יצא שראיתי את השאלה ובמקרה יצא ובחרתי לענות... לא משנה את האפשרות שהוא יתגעגע או לא יתגעגע לאשתו הראשונה.

נניח מישהי תשאל בפורום "האם קרה לכם שאופטלגין גרם לכם לתופעות לוואי?"

יכול להיות ש-20 עונים מתוך 20 יגידו שלא, כי באמת לרוב האנשים אין תופעות לוואי מאופטלגין.

העובדה שהעונה ה-21 שבמקרה ראה את השאלה, ענה שהוא דווקא כן חווה תופעות לוואי, משנה במשהו את הסיכוי של השואלת לחוות תופעות לוואי בעצמה?

לא.

אלא שעכשיו היא יודעת שזה דווקא כן אפשרי.

אז נכון, במחקר אמיתי היא תצטרך לשאול כמות עצומה של אנשים ולא רק בפורום. היא גם תצטרך קבוצת ביקורת שקיבלה פלצבו.

היא תצטרך לבדוק מה הנתונים של כל הנבדקים (גובה, מין, משקל, גיל, מחלות רקע ועוד).

אבל אם היא לא רוצה לעשות מחקר אלא להסתמך על הפורום, אז בהחלט יש מקום לשמוע מגוון של דעות - כל עוד זוכרים שבסוף זה לא מדגם מייצג של כלום ושום דבר. 

התשובה לשאלה האם יכול להיות שהוא יתגעגע, היא כן. זה יכול להיות. אנחנו לא מכירים אותו, לא מכירים אותה, לא יודעים מה הייתה חוויית הגירושים שלו, לא יודעים למה הוא התגרש.

בעצם נשאלנו האם אדם אקראי כלשהו שאיננו מכירים יכול להתגעגע למישהי אקראית כלשהי שאיננו מכירים, כאשר אנחנו יודעים רק שני דברים: הם היו נשואים, היום הם לא.

העובדה שאני או מישהו אחר מתגעגע או לא מתגעגע לא אומרת כלום, מלבד שזה פשוט אפשרי.

--

אחרי שאמרתי את כל זה, וכדי שלא תחשבי שזאת הייתה פשוט התחמקות מהשאלה שלך, אכתוב שבאמת לא היה מדובר בקשר עם אשה. 

ועדיין, זה לא משנה במאומה את מה שכתבתי כבר בהתחלה - הדיון הוא לא עלי, הוא על אדם זר שאיננו מכירים, והאנקדוטה שלי לא משנה את הסיכויים לכאן או לכאן.

ב"ה נשואה באושר,

יכולה מאד להבין את הדילמה וההתלבטות.

השוואות תמיד קיימות גם בין מדוייטים שונים,

על אחת כמה וכמה שמדובר במי שכבר היה נשוי.

ובפרט שהשאלה שלך גם נוגעת להשוואות בעניין האישות.

יש לי חברה טובה מאד שבעלה נרצח בפיגוע טרור והתחתנה בשנית, 

היא מאד מאד חששה מהעניין הפיזי וההשוואתי, היא פחדה שגם היא תשווה...

הם נשואים לא מעט שנים באושר גדול ובשיחת נשים די גחויה היא אמרה לי

שגם אם בפועל היא לא משווה.. יש דברים שהגוף זוכר...

אבל בפועל טוב לה מאד.

אני חושבת שכדאי לך להעלות את הנקודה של ההשוואתיות אם הקשר נוטה לכיוון הרציני - לא בהקשר האישותי..

אלא בהקשר הכללי.

אז אני לא חריג כמו שאולי היה אפשר להבין מהשרשור עד עכשיו...

מה הקשר בכלל?

זאת לא שאלה מדעית, זאת שאלה על רגש.

אם את מרגישה משהו מסוים, או לא מרגישה משהו מסוים,

למה כל-כך חשוב לך להוכיח שזאת הדרך היחידה להרגיש? שאנשים אחרים לא מרגישים אחרת ממך?

הרי זה ניסיון שנועד לכישלון, כי הטענה כאילו 100% מהגרושים דומים לך ומרגישים בדיוק כמוך - לא יכולה להיות נכונה (כמו שבכל נושא אחר את וגם אני לא מייצגים 100% מהאנשים).

שימי לב שדווקא אותה בחורה לא דיברה על רגש אלא על מה ש"הגוף זוכר". כלומר היה לה מאוד נעים ביחסי האישות עם בעלה הראשון. אם הייתה מתגרשת, אז פתאום זה לא היה נעים? הנעימות הייתה מתבטלת רטרואקטיבית?

אולי אצל אנשים מסוימים כן, אבל מניין הביטחון שאצל 100% מהאנשים?

ובכלל, לא תמיד יש הבדל כ"כ גדול בין אלמנים לגרושים.

לא כולם יוצאים מהרבנות בחגיגות שמחה, יש כאלה שממש מתאבלים על מה שהיה ואינו עוד. על החלום שהיה להם ועכשיו התנפץ.

מצטער אבל זו לא סטטיסטיקה...

לפי הסטטיסטיקה של חבריי הטובים, סמוטריץ' היה צריך לסיים את הבחירות עם פלוס מינוס 115 מנדטים. 

מה זה מייצג במציאות?

לא הרבה...

לא טענתי שיש לי סטטיסטיקה,

רק אמרתי שמשהו קיים.

את, שטוענת שהמצב השני לא קיים כלל, לא יכולה לעשות זאת על סמך כמה חברות שאת מכירה.

זה כמו ההבדל בין טענה כללית ש"יש אנשים שאוהבים לאכול גלידה בטעם ענבים" (טענה שהיא כנראה נכונה גם אם אני לא מכיר אישית אנשים כאלה), לבין הטענה אף בן אדם בעולם לא אוהב גלידה בטעם ענבים - שהרי זוהי טענה שאי אפשר לקבוע בלי לעשות מחקר רציני.

אבל מרגע שהבנתי שאת לא מנסה רק לבטל את החוויה האישית שלי (כי אני לא הייתי נשוי), את החוויה ש"נפש חפצה" שיתפה (כי חברתה התאלמנה ולא התגרשה), את החוויה ש"אדם פרו+" שיתף (למרות שהוא דווקא כן גרוש...) אלא ממש לטעון שזה לא קיים ולא יכול להיות קיים, ואז אמרת שהידע שלך מגיע מהחברות שלך...

זה היה המקום הנכון מבחינתי לבדוק הכצעקתה, ולראות שיש ברשת מחקרים רבים שנעשו על הנושא הזה, שלא בדיוק תומכים בגישה האבסולוטית שלך לפיה חוויה שאת לא מכירה לא יכולה להיות קיימת.

ולך - לא ברור למה אתה מתעקש לעוות... העדתי גם על עצמי אז מה הקשר לכתוב בפשטות "חברות"?

אלא לציין שכתבת רק לפי הידע מהסביבה הקרובה שלך.

ההבדל בין "חברות" לבין "חברות ואני" הוא... עוד אדם אחד בלבד. כך שזה כלל לא משנה את הטיעון שלי, לפיו את כותבת רק לפי מספר מועט של אנשים.

לא בכוונה לא ציינתי זאת.

נכתבו בהודעות הקודמות. לא לכולם התייחסת.

הכל טוב.

אני לגמרי מסכים שמבחינתך,

בגלל שהגירושים מעידים על רצון להיפרד, בגלל שהאדם עובר תהליך עם עצמו, בגלל הזמן שעבר וכו' - את לא מרגישה געגוע.

אין בטיעונים האלה שום דבר רע, יש בהם הרבה טעם ומי אני בכלל שאחלוק עליהם.

הבעיה היחידה שלי היא שאת בטוחה שזאת החוויה של כולם.

אין לי את הזמן לבדוק מתי הם מדברים על גירושים ומתי על פרידות ללא חתונה,

מתי מדברים על השנה הראשונה ומתי על השנה השמינית,

אבל אפשר בקלות למצוא מידע רב בעזרת האינטרנט.

למשל:

6 Degrees of Yearning for an Ex

Longing for Ex-Partners out of Fear of Being Single - PubMed

https://kuscholarworks.ku.edu/bitstream/handle/1808/31383/Ai_ku_0099M_16930_DATA_1.pdf?sequence=1&isAllowed=y

Dear old love: Effects of reflecting on nostalgic memories about ex‐partners on current romantic relationship

אז כן, זה מצב אפשרי ומסתבר שלא מאוד נדיר, גם אם את לא מכירה אותו אישית

יש מחקרים כ"כ רבים על הנושא של "רגשות לאקסים", ואין לי זמן או רצון לעבור עליהם.

ממש לא שלחתי אותך לעשות כך, אלא רק הבהרתי שאם נעשו על הנושא כ"כ הרבה מחקרים - סימן שהנושא קיים, מציק, מטריד, פוגם באיכות החיים, ומצדיק עריכת מחקרים בתחום הפסיכולוגיה.

במחקר הזה למשל:

https://kuscholarworks.ku.edu/bitstream/handle/1808/31383/Ai_ku_0099M_16930_DATA_1.pdf?sequence=1&isAllowed=y

מציינים שכל המשתתפים במחקר סיימו מערכת יחסים, וטווח הזמנים הוא חודש עד 47 שנים. 

אפשר להניח שלפחות חלק משמעותי מאותם אנשים שהיו במערכות יחסים עשרות שנים, גם היו נשואים?

או לחילופין להניח שזה כלל לא משנה, כי אם הם היו בקשר רומנטי 28 שנים אז הם כנראה ניהלו חיים משותפים ביחד גם אם לא הלכו לעירייה להירשם כנשואים?

"הגוף זוכר". והזיכרון הזה חזק יותר מזיכרון ההתחלה.

זה עוד יותר חזק אם בהמשך התקיימו יחסי אישות כשכבר המערכת הזוכית היתה מעורערת דיה. הכל מעורבב והניסיון לבודד כל רכיב לא מתאים כאן. הוא מתאים למערכת שמנתחים אותה שוב ושוב, קרי, לרוב - מערכת שלא מומשה בסוף...

ושים לב שדיברתי על שנתיים שלוש מהגירושים. כמובן בהנחה שבשנים האלו כמו גרוש נורמטיבי כן יוצאים לדייטים וכן יוצרים קשרים, או לחילופין כן עוברים עיבוד של מה שהיה או מטפלים בדפוסים בעיתיים.

ומודה לה' שב"ה למזלי אני מנצחת בכל החזיתות (סתם)

אבל ברור שהיה לי קשה והייתי אוכלת סרטים אם היה לו איזה געגוע כלפיה באיזשהו היבט של הנישואין.

כי אישה רוצה להרגיש שהיא הכי הכי. שהיא באמת עולה על כולנה מבחינתו. 

ואם היא נופלת בהשוואה, ואפילו בנושאים "מטומטמים" אז זה יושב עליה.

בדבר הזה באמת חושבת שגרוש עדיף על אלמן. כי באלמנות תמיד הנפטר\ת יהיו נאדרים, בבחינת "אחרי מות קדושים אמור". כאילו לעולם לא תצליחי להיכנס לנעליה\ לעולם יהיה בליבו כאב וגעגוע על מה שהיה ואיננו עוד.

ובעיניי זה ממש קשה עד בלתי אפשרי לחיות תחת צל של מישהי אחרת, שהיא ללא פגמים כלל.

זו בעיניי הזדמנות מצויינת לשיחה כנה.

תדברו על זה ביניכם. 

אם אתם מאורסים- אז כן. גם בהיבט של יחסי האישות. 

לתאר לו את הפחד שלך, איפה את מרגישה פחות בטוחה בקשר, מה היית רוצה להרגיש ומה היית רוצה שיהיה.

בקיצור,

ככל שמדברים על דברים ככה גם מרגישים יותר קרוב וגם פחות אוכלים סרטים.

הכי טוב... 

גרושים יש להם הרבה יותר חוכמת חיים בגלל מה שהם עברו.

נכון, הם נושאים איתם כאב גדול על הבית שהיה ונחרב להם, ובמקרה שלי גם מזונות לילדים וכאב על דמות האב שחסרה להם,

אבל יכולת ההכלה הרבה יותר גבוהה. גם יכולת ההקשבה. ההבנה של מה זו אישה. 

יחסי אישות זה משהו נרכש. כרגע אולי זה אישיו רציני, אבל את תראי שזו שפה כמו שאר השפות שקיימות בין בני זוג.

זו שפה שלומדים אותה.

מה שיותר חשוב זה איך התקשורת ביניכם. אם כיף לכם. אם מעניין לכם. אם יש המור משותף. מטרות משותפות.

על זה הייתי שמה את הדגש..

הרגשתי שהבנת אותי..תודה רבה לך ולאחרים שהגיבו.

באמת הרחבתם לי ומקדתם אותי,ידעתי מה לשאול וקיבלתי תשובות.

לא היו "חיים" מהבחינה שחששתי ולכן הגירושין.

יצא לי טוב. בינתיים

כל מקרה לגמרי לגופו.

גרוש בטראומה

יותר רגיש מרווק

יש בזה משהו

וגם יש לו נסיון.

נסיון זה טוב

הוא יוכל להבין הרבה מצבים

תוכלי להיות רגועה

אם משהו לא פועל הוא ישר ידע

מה עלולה להיות הבעיה.

זה לטובת הבית.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…