יחסים על כל ההתלהבות

זה דבר שנשכח.

את חושבת שמישהו זוכר בדיוק יחסים מלפני שנה.

עכשיו. אם הוא מתחתן איתך. הגרושה ממילא מחוקה

כי כמעט אי אפשר לשאת 2 נשים בדורנו. מקרים נדירים ביותר בלבד.

ככה שמזה לא הייתי דואג

מעבר לכך, ואני אומר באמת את הדעה שלי בכנות

לא בגלל שאני גרוש,

הוא בא מן הסתם מוכן. ואת תרוויחי מכך.

כי יש לו את הנסיון והוא כבר ידע איך לשמח אשה

ולא תצטרכו לספוג כל מיני פערים וחוסר ידע.

אני חושב שאפשר בדיעבד להסתכל על זה גם כיתרון

כי הנסיון בכללי יש לו.

והחוויות הם נשכחות.. אני אומר לך תראי איך זוגות נפרדים מתגרשים, ולצערנו גם מתאלמנים, על ימין ועל שמאל. וממשיכים מתחתנים, והכל עובד.

המשיכה לאשה זה חוק טבע, והוא לא מתכנן לעצור בשנים הקרובות.

ובמשיכה יש כלל שמה שלא רואים ולא נפגשים איתו לא מושך "אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות"

ככה שבאופן טבעי המשיכה שלו תהיה אלייך

וגם ייתכן שאת באמת יותר טובה מבחינתו מהראשונה

אולי את יותר יפה בעיניו.

ואז ממה יש לך לפחוד, שהייתה לו פעם אשה מכוערת ומאכזבת, מה הסיכוי שהוא יתגעגע אליה.

לפי דעתי זה ממש סיכון נמוך.

זה האם הוא עשה את העבודה הפנימית שלו בקשר לזה.

גרוש זה אומר שהוא עשה עוד משהו במסע החיים שלו. השאלה האם הוא למד מזה? הוא טוב יותר? הוא יודע איפה לא ידע מה לעשות או איפה טעה? (או איפה עשה את המסלול שלו, אפשר לנסח אחרת).

אם שניכם במסע חיים, זה יכול לעבוד לכם נפלא ולא משנה מה היה לפני כן. אם הוא הולך לחזור על אותה טעות איתך ולא למד דבר, חבל.

(והאמור נכון גם עבורך)

בעלי לשעבר התחתן ממש מהר נשוי כבר 5שנים או6 ,אני לצערי עוד לא, והוא חוזר על כל הטעויות שעשה איתי .

ממש ממליצה לך לפני שתחששי מהשוואות וכו' תוודאי שעשה עבודה עם עצמו בעזרת גורם חיצוני מוסמך.. אדם שעבר כברת דרך לא קלה ולמד מזה לא ישווה אותך

לגרושתו.

אני הייתי נזהרת ממי שמדבר במילים לא מכבדות על גרושתו, או על נשים (זה נכון גם ההיפך על אשה שמדברת בצורה לא מכבדת על גברים), יש סיכוי גדול שיום אחד הוא ידבר ככה גם אליך.

ונזהרת מגאוותן, אחד שבטוח שהוא הכי חכם והכי צודק ויודע הכל. זה מתכון ליחס משפיל.   

מה שחשוב במהות זה לב טוב, עין טובה, מקשיב, מדבר. 

אם זה כל מה שמפריע לך בעבר שלו, הייתי מניחה לזה. בטח כשתעברו את התקופה בה הם היו נשואים ותצחקי על זה

שיצא לי לצאת גם עם גרושים וגם עם רווקים, וגם רואה בגרוש שלי, מסכימה פה עם התגובות שהרבה יותר חשוב לבדוק ולברר איזה דרך עשה מאז הגירושין

בעיני בלתי אפשרי לעבור דבר כזה ולהמשיך הלאה כאילו כלום. צריך לעשות טיפול כלשהו ועבודה פנימית מאד עמוקה, אם לא זה מוביל בוודאות לנישואים עם אותם דפוסים ואותן בעיות גם אם הן מתבטאות בצורה שונה כי מדובר באשה אחרת.

קריטי ממש בעיני.

רטצה לכתוב משהו

ברור שהחשש מובן

אבל בתוך חיים של זוגיות וקשר ואהבה. זה ככ לא משמעותי

מה שמשמעותי זה הקשר בינכם והחיבור בינכם

ובאופן טבעי כשאתה בתוך קשר הקשרים מהעבר ממש נשכחים...

בסוף (כמו שכבר ניחשתם) החלטתי שכן, בעיקר כי ראיתי שכל שאר התגובות היו בדיוק הפוכות ממה שאני רוצה להגיד...

אז כן, יכול להיות מצב של השוואות.

יכול גם להיות מצב של געגוע. לפעמים אפילו געגוע עז.

יכול להיות שיהיו דברים שבהם את "תנצחי" את ההשוואות האלה, ויהיו נושאים אחרים שבהם דווקא ידה של הגרושה תהיה על העליונה. 

אלא ש... היד של הגרושה רחוקה. רחוקה מאוד. מה נשאר ממנה במציאות? כנראה כלום. אולי כעסים, מתחים שלא נפתרו, אכזבה...

 אבל אולי, רק אולי, יש גם געגוע.

אם באמת קיים געגוע או השוואות וכו' אז זה לא סוף העולם, השאלה היא בעיקר איך בוחרים להתמודד עם זה. האם זה מפיל או בונה, מרחיק או מקרב.

story of my life...

געגוע שאתה חש לגרושה אחרי הרבה זמן?

או שטרם חלפו נניח שלוש שנים מהגירושים

במקרה שלי מדובר על געגוע לקשר שהיה לפני החתונה (לפני למעלה מעשור),

אבל אני מניח שאני סתם אנקדוטה בהקשר הזה ובאותה מידה זה יכול להתקיים גם אצל אנשים אחרים שהיה להם קשר משמעותי לפני החתונה או גירושים או אלמנוּת או אפילו געגוע לאהובה שאף פעם לא החזירה אהבה (ע''ע אהבה נכזבת). כל אחד והתיק שלו.

אני לא אומר שזה חייב להתקיים, ברור שלא וגם בתגובות כאן רואים שאני בדעת מיעוט.

רק אומר שזה קיים.

זה לא "סוף העולם"

הגעגוע, הוא חלק מהבן אדם שאיתו התחתנת.

אז. לחצי שניה הוא התגעגע לאשה שהיא לא את. מה היא לא חלק מהעבר שלו?

ואם היית לאה אימנו,

ואת יודעת שיעקב מן הסתם מתגעגע גם לרחל?

(אז מה?, או so what)
 

מאיפה הרעיון הזה, שהבנתי שנכנס לכן הנשים

שהאיש שלי הוא רק שלי, ואני אגיד לו מה לעשות, ועל מה לחשוב בכל רגע נתון.

האם יכול להיות שהוא בן אדם בפני עצמו?

ולא רק פונקציה שנועדה שתהיו מרוצות?

שלא יבואו אלי בטענה.

"איך ראית את ההתדרדרות, ולא אמרת שום מילה לחזק את הדור ולגדור את פרצות עם ישראל"

ואשריך פשוט, ואני כותב ברצינות

שאתה לא מודע ולא מבין על מה אני מדבר

זכית לחיים טובים עם אשה טובה כנראה

אני חש את זה גם בעדינות שנובעת מהכתיבה שלך.

אשריך, ואשרינו שזכינו בך בפורום

לא יודע אם זכיתי בחיים טובים, אבל אני בהחלט זכיתי באשה טובה 🙂

אבל אין שום קשר בין קשר שלא מומש בזוגיות שכוללת מחויבות, וכוללת יומיום יחד על תסכוליו ועצבונו, ושסופה מחלוקות וגירושים - לבין קשר זוגי שלא מומש באופן הזה. הרי הגעגוע שתיארת קיים בדיוק בגלל שיש שם משהו ש*לא* מומש, תסלח לי.

המימוש הוא שמאפשר את הסרת הלוט ואת התחושה העמוקה שזה לא יכול היה להסתיים אחרת ושטוב שנפטרנו זה מזו.

רק ליטול קורה מבין עיני בנות ישראל שאולי קוראות וחושבות שזה משקף...

א. גם בגירושין לא תמיד שני הצדדים שמחים מכך שהקשר הגיע לסיומו. לפעמים אחד הצדדים דווקא מאוד רצה להישאר ביחד.

ב. גם אם שני הצדדים רצו להתגרש, זה לא אומר שכל היבט בחיי הנישואין היה רע.

אדם מסוים יכול לשמוח מכך שהוא התגרש מאשתו שצורחת בלי סוף, אבל להתגעגע לשיחות הנפש איתה באמצע הלילה כי היא הבינה אותו הכי טוב בעולם.

אשה יכולה לשמוח מכך שהיא נפטרה מהבעל הקמצן שאף פעם לא חשב עליה, אבל להתגעגע לשעות המתוקות בהן ישב עם הילדים ולימד אותם פרשת שבוע או גמרא.

אלה כמובן רק דוגמאות, יכולות להיות לזה בלי סוף וריאציות.

ג. אני לא גרוש אבל כן הייתי בזוגיות רצינית לפני זמן רב. כולל מגורים ביחד וכיוצ''ב.

לכן שאלתי האם עברו שנתיים שלוש. *מהגירושין*.

כי אפילו כשמתגרשים בידידות, עצם הבלבלה וההתבחבשות והקלחת והויכוחים והדיונים איתו ועם המשפחה שלו ועם המשפחה שלך ועם הגורמים השלישיים ועם בית הדין וכתיבת הסכם הפרידה המשותף בתיווך הגורם השלישי, משאירים להכל טעם של "טוב שנגמר". הדוגמאות שלך נחמדות ולא רלבנטיות. אה, ואין מצב שזוג עם ילדים משאיר געגוע, שם הויכוחים עוד יותר גדולים... מישהו שמתגעגע במובן הפשוט של המילה ולא נצבע אצלו הכל מיד בצבעים של הקושי וההקלה על כך שהסתיים (זה לא סותר הודיה על הטוב שהיה, אבל הודיה ולא געגוע) פשוט לא הבין מה עובר עליו, או לא נכח שם, או לא עיבד... כך או כך הוא לא בשל לנישואין שניים. וייתכן שאנחנו מפרשים באופן שונה את המילים געגוע לרגע מסויים. זה שמישהי תחפש מישהו שילמד עם הילדים כי גם הגרוש למד - זה בגלל שזה חשוב לה, ולא מגעגוע לגרוש.

אני הייתי נשוי 7 שנים

עם 3 ילדים

הבנתי את מה שקרה

ואני לא צובע את כל השנים האלה בשחור..

ואומר ש"היה עדיף שלא היה כלום"

מבין שהחיים מורכבים.

והיו גם רגעים מיוחדים ויפים בקשר ההוא.

לא בגלל זה אני לא מחפש עכשיו קשר חדש.

בדיוק כמו שפשוט אמר.

ורואה את הגרוש בשחור

אז פחות שייך אצלו געגוע

אבל מי שרואה איכשהו את הטוב בגרושה

גם כשהוא יודע שהרע התגבר.

בהתנהגות של הגרושה אליו.

ואין לה תקווה לשנות את דרכה,

כי היא מאלו שרוצים לצבוע את הכל בשחור

ולהגיד שהכל היה רע.

שזה השקר הכי גדול.

(כמו אצלי)

אז מה הבעיה שיצוץ לו איזה געגוע לרגע,

הרי יודעים בראש שזה לא אמיתי ולא בר ישום

זה כמו סתם מחשבת סרק, מטעה,

שלא צריך לתור אחריה

כמו שמישהי תתאהב פתאום בבן אדם נשוי.

אז מזיזים את המחשבה וממשיכים הלאה.

זה עניות דעתי, ממתי אנחנו מתרגשים מכל מחשבה ומכל געגוע.

ואם מישהו התחתן עם אלמנה, האם לא היינו מגלים חמלה כלפי געגוע שיש לה לבעל נעוריה

א. כן, לפעמים יש געגוע ולא רק בגלל ה"סוד" אלא לדברים מסוימים שהיו.

ב. גם אם אין געגוע, בוודאי שיכולות להיות השוואות.

הקודם היה פחות עצלן ועשה את מטלות הבית יותר בשמחה, הקודם היה יותר משקיע במתנות והפתעות, הקודם היה יותר רגיש לצרכים שלי, ועוד כהנה וכהנה (זה לא המצב אצלי, אפילו לא קרוב. רק מתאר סיצואציות שיכולות לקרות, שגם כאשר אין געגוע יש השוואות וכל דבר נמדד ביחס להוא).

לא בהכרח שזה יקרה, אבל אני לא מבין איך אפשר להיות כל כך נחרץ ולקבוע חד משמעית שזה לא יכול לקרות.

אתה לא חייב לענות אבל זכור לי משהו שכתבת על הסיפור שלך וזה לא היה שונה ממה שמתואר כאן כי היה קשר ללא מחויבות ומימוש לא עם אישה?

אני חושבת שזה שונה ממה שהפותחת תיארה וכדאי שהיא תדע את זה. געגוע לקשר לפני חתונה שהשותף לא אישה זה לא כמו געגוע ממי שגרוש.. אפילו אם היה קשר בלי חתונה עם אישה זה לא אותו דבר ועוד יותר אם לא.. אתה לא חושב?

אני סתם אנקדוטה לא חשובה בסיפור הזה.

השאלה האם אותו גרוש שאיתו יוצאת הפותחת, מתגעגע לגרושתו או ישווה אותה אליה וכיוצ"ב - כלל לא קשורה אלי. העבר שלי, הניסיון שלי, העובדה האקראית לחלוטין שאני והיא חברים באותו הפורום ולכן במקרה יצא שראיתי את השאלה ובמקרה יצא ובחרתי לענות... לא משנה את האפשרות שהוא יתגעגע או לא יתגעגע לאשתו הראשונה.

נניח מישהי תשאל בפורום "האם קרה לכם שאופטלגין גרם לכם לתופעות לוואי?"

יכול להיות ש-20 עונים מתוך 20 יגידו שלא, כי באמת לרוב האנשים אין תופעות לוואי מאופטלגין.

העובדה שהעונה ה-21 שבמקרה ראה את השאלה, ענה שהוא דווקא כן חווה תופעות לוואי, משנה במשהו את הסיכוי של השואלת לחוות תופעות לוואי בעצמה?

לא.

אלא שעכשיו היא יודעת שזה דווקא כן אפשרי.

אז נכון, במחקר אמיתי היא תצטרך לשאול כמות עצומה של אנשים ולא רק בפורום. היא גם תצטרך קבוצת ביקורת שקיבלה פלצבו.

היא תצטרך לבדוק מה הנתונים של כל הנבדקים (גובה, מין, משקל, גיל, מחלות רקע ועוד).

אבל אם היא לא רוצה לעשות מחקר אלא להסתמך על הפורום, אז בהחלט יש מקום לשמוע מגוון של דעות - כל עוד זוכרים שבסוף זה לא מדגם מייצג של כלום ושום דבר. 

התשובה לשאלה האם יכול להיות שהוא יתגעגע, היא כן. זה יכול להיות. אנחנו לא מכירים אותו, לא מכירים אותה, לא יודעים מה הייתה חוויית הגירושים שלו, לא יודעים למה הוא התגרש.

בעצם נשאלנו האם אדם אקראי כלשהו שאיננו מכירים יכול להתגעגע למישהי אקראית כלשהי שאיננו מכירים, כאשר אנחנו יודעים רק שני דברים: הם היו נשואים, היום הם לא.

העובדה שאני או מישהו אחר מתגעגע או לא מתגעגע לא אומרת כלום, מלבד שזה פשוט אפשרי.

--

אחרי שאמרתי את כל זה, וכדי שלא תחשבי שזאת הייתה פשוט התחמקות מהשאלה שלך, אכתוב שבאמת לא היה מדובר בקשר עם אשה. 

ועדיין, זה לא משנה במאומה את מה שכתבתי כבר בהתחלה - הדיון הוא לא עלי, הוא על אדם זר שאיננו מכירים, והאנקדוטה שלי לא משנה את הסיכויים לכאן או לכאן.

ב"ה נשואה באושר,

יכולה מאד להבין את הדילמה וההתלבטות.

השוואות תמיד קיימות גם בין מדוייטים שונים,

על אחת כמה וכמה שמדובר במי שכבר היה נשוי.

ובפרט שהשאלה שלך גם נוגעת להשוואות בעניין האישות.

יש לי חברה טובה מאד שבעלה נרצח בפיגוע טרור והתחתנה בשנית, 

היא מאד מאד חששה מהעניין הפיזי וההשוואתי, היא פחדה שגם היא תשווה...

הם נשואים לא מעט שנים באושר גדול ובשיחת נשים די גחויה היא אמרה לי

שגם אם בפועל היא לא משווה.. יש דברים שהגוף זוכר...

אבל בפועל טוב לה מאד.

אני חושבת שכדאי לך להעלות את הנקודה של ההשוואתיות אם הקשר נוטה לכיוון הרציני - לא בהקשר האישותי..

אלא בהקשר הכללי.

אז אני לא חריג כמו שאולי היה אפשר להבין מהשרשור עד עכשיו...

מה הקשר בכלל?

זאת לא שאלה מדעית, זאת שאלה על רגש.

אם את מרגישה משהו מסוים, או לא מרגישה משהו מסוים,

למה כל-כך חשוב לך להוכיח שזאת הדרך היחידה להרגיש? שאנשים אחרים לא מרגישים אחרת ממך?

הרי זה ניסיון שנועד לכישלון, כי הטענה כאילו 100% מהגרושים דומים לך ומרגישים בדיוק כמוך - לא יכולה להיות נכונה (כמו שבכל נושא אחר את וגם אני לא מייצגים 100% מהאנשים).

שימי לב שדווקא אותה בחורה לא דיברה על רגש אלא על מה ש"הגוף זוכר". כלומר היה לה מאוד נעים ביחסי האישות עם בעלה הראשון. אם הייתה מתגרשת, אז פתאום זה לא היה נעים? הנעימות הייתה מתבטלת רטרואקטיבית?

אולי אצל אנשים מסוימים כן, אבל מניין הביטחון שאצל 100% מהאנשים?

ובכלל, לא תמיד יש הבדל כ"כ גדול בין אלמנים לגרושים.

לא כולם יוצאים מהרבנות בחגיגות שמחה, יש כאלה שממש מתאבלים על מה שהיה ואינו עוד. על החלום שהיה להם ועכשיו התנפץ.

מצטער אבל זו לא סטטיסטיקה...

לפי הסטטיסטיקה של חבריי הטובים, סמוטריץ' היה צריך לסיים את הבחירות עם פלוס מינוס 115 מנדטים. 

מה זה מייצג במציאות?

לא הרבה...

לא טענתי שיש לי סטטיסטיקה,

רק אמרתי שמשהו קיים.

את, שטוענת שהמצב השני לא קיים כלל, לא יכולה לעשות זאת על סמך כמה חברות שאת מכירה.

זה כמו ההבדל בין טענה כללית ש"יש אנשים שאוהבים לאכול גלידה בטעם ענבים" (טענה שהיא כנראה נכונה גם אם אני לא מכיר אישית אנשים כאלה), לבין הטענה אף בן אדם בעולם לא אוהב גלידה בטעם ענבים - שהרי זוהי טענה שאי אפשר לקבוע בלי לעשות מחקר רציני.

אבל מרגע שהבנתי שאת לא מנסה רק לבטל את החוויה האישית שלי (כי אני לא הייתי נשוי), את החוויה ש"נפש חפצה" שיתפה (כי חברתה התאלמנה ולא התגרשה), את החוויה ש"אדם פרו+" שיתף (למרות שהוא דווקא כן גרוש...) אלא ממש לטעון שזה לא קיים ולא יכול להיות קיים, ואז אמרת שהידע שלך מגיע מהחברות שלך...

זה היה המקום הנכון מבחינתי לבדוק הכצעקתה, ולראות שיש ברשת מחקרים רבים שנעשו על הנושא הזה, שלא בדיוק תומכים בגישה האבסולוטית שלך לפיה חוויה שאת לא מכירה לא יכולה להיות קיימת.

ולך - לא ברור למה אתה מתעקש לעוות... העדתי גם על עצמי אז מה הקשר לכתוב בפשטות "חברות"?

אלא לציין שכתבת רק לפי הידע מהסביבה הקרובה שלך.

ההבדל בין "חברות" לבין "חברות ואני" הוא... עוד אדם אחד בלבד. כך שזה כלל לא משנה את הטיעון שלי, לפיו את כותבת רק לפי מספר מועט של אנשים.

לא בכוונה לא ציינתי זאת.

נכתבו בהודעות הקודמות. לא לכולם התייחסת.

הכל טוב.

אני לגמרי מסכים שמבחינתך,

בגלל שהגירושים מעידים על רצון להיפרד, בגלל שהאדם עובר תהליך עם עצמו, בגלל הזמן שעבר וכו' - את לא מרגישה געגוע.

אין בטיעונים האלה שום דבר רע, יש בהם הרבה טעם ומי אני בכלל שאחלוק עליהם.

הבעיה היחידה שלי היא שאת בטוחה שזאת החוויה של כולם.

אין לי את הזמן לבדוק מתי הם מדברים על גירושים ומתי על פרידות ללא חתונה,

מתי מדברים על השנה הראשונה ומתי על השנה השמינית,

אבל אפשר בקלות למצוא מידע רב בעזרת האינטרנט.

למשל:

6 Degrees of Yearning for an Ex

Longing for Ex-Partners out of Fear of Being Single - PubMed

https://kuscholarworks.ku.edu/bitstream/handle/1808/31383/Ai_ku_0099M_16930_DATA_1.pdf?sequence=1&isAllowed=y

Dear old love: Effects of reflecting on nostalgic memories about ex‐partners on current romantic relationship

אז כן, זה מצב אפשרי ומסתבר שלא מאוד נדיר, גם אם את לא מכירה אותו אישית

יש מחקרים כ"כ רבים על הנושא של "רגשות לאקסים", ואין לי זמן או רצון לעבור עליהם.

ממש לא שלחתי אותך לעשות כך, אלא רק הבהרתי שאם נעשו על הנושא כ"כ הרבה מחקרים - סימן שהנושא קיים, מציק, מטריד, פוגם באיכות החיים, ומצדיק עריכת מחקרים בתחום הפסיכולוגיה.

במחקר הזה למשל:

https://kuscholarworks.ku.edu/bitstream/handle/1808/31383/Ai_ku_0099M_16930_DATA_1.pdf?sequence=1&isAllowed=y

מציינים שכל המשתתפים במחקר סיימו מערכת יחסים, וטווח הזמנים הוא חודש עד 47 שנים. 

אפשר להניח שלפחות חלק משמעותי מאותם אנשים שהיו במערכות יחסים עשרות שנים, גם היו נשואים?

או לחילופין להניח שזה כלל לא משנה, כי אם הם היו בקשר רומנטי 28 שנים אז הם כנראה ניהלו חיים משותפים ביחד גם אם לא הלכו לעירייה להירשם כנשואים?

"הגוף זוכר". והזיכרון הזה חזק יותר מזיכרון ההתחלה.

זה עוד יותר חזק אם בהמשך התקיימו יחסי אישות כשכבר המערכת הזוכית היתה מעורערת דיה. הכל מעורבב והניסיון לבודד כל רכיב לא מתאים כאן. הוא מתאים למערכת שמנתחים אותה שוב ושוב, קרי, לרוב - מערכת שלא מומשה בסוף...

ושים לב שדיברתי על שנתיים שלוש מהגירושים. כמובן בהנחה שבשנים האלו כמו גרוש נורמטיבי כן יוצאים לדייטים וכן יוצרים קשרים, או לחילופין כן עוברים עיבוד של מה שהיה או מטפלים בדפוסים בעיתיים.

ומודה לה' שב"ה למזלי אני מנצחת בכל החזיתות (סתם)

אבל ברור שהיה לי קשה והייתי אוכלת סרטים אם היה לו איזה געגוע כלפיה באיזשהו היבט של הנישואין.

כי אישה רוצה להרגיש שהיא הכי הכי. שהיא באמת עולה על כולנה מבחינתו. 

ואם היא נופלת בהשוואה, ואפילו בנושאים "מטומטמים" אז זה יושב עליה.

בדבר הזה באמת חושבת שגרוש עדיף על אלמן. כי באלמנות תמיד הנפטר\ת יהיו נאדרים, בבחינת "אחרי מות קדושים אמור". כאילו לעולם לא תצליחי להיכנס לנעליה\ לעולם יהיה בליבו כאב וגעגוע על מה שהיה ואיננו עוד.

ובעיניי זה ממש קשה עד בלתי אפשרי לחיות תחת צל של מישהי אחרת, שהיא ללא פגמים כלל.

זו בעיניי הזדמנות מצויינת לשיחה כנה.

תדברו על זה ביניכם. 

אם אתם מאורסים- אז כן. גם בהיבט של יחסי האישות. 

לתאר לו את הפחד שלך, איפה את מרגישה פחות בטוחה בקשר, מה היית רוצה להרגיש ומה היית רוצה שיהיה.

בקיצור,

ככל שמדברים על דברים ככה גם מרגישים יותר קרוב וגם פחות אוכלים סרטים.

הכי טוב... 

גרושים יש להם הרבה יותר חוכמת חיים בגלל מה שהם עברו.

נכון, הם נושאים איתם כאב גדול על הבית שהיה ונחרב להם, ובמקרה שלי גם מזונות לילדים וכאב על דמות האב שחסרה להם,

אבל יכולת ההכלה הרבה יותר גבוהה. גם יכולת ההקשבה. ההבנה של מה זו אישה. 

יחסי אישות זה משהו נרכש. כרגע אולי זה אישיו רציני, אבל את תראי שזו שפה כמו שאר השפות שקיימות בין בני זוג.

זו שפה שלומדים אותה.

מה שיותר חשוב זה איך התקשורת ביניכם. אם כיף לכם. אם מעניין לכם. אם יש המור משותף. מטרות משותפות.

על זה הייתי שמה את הדגש..

הרגשתי שהבנת אותי..תודה רבה לך ולאחרים שהגיבו.

באמת הרחבתם לי ומקדתם אותי,ידעתי מה לשאול וקיבלתי תשובות.

לא היו "חיים" מהבחינה שחששתי ולכן הגירושין.

יצא לי טוב. בינתיים

כל מקרה לגמרי לגופו.

גרוש בטראומה

יותר רגיש מרווק

יש בזה משהו

וגם יש לו נסיון.

נסיון זה טוב

הוא יוכל להבין הרבה מצבים

תוכלי להיות רגועה

אם משהו לא פועל הוא ישר ידע

מה עלולה להיות הבעיה.

זה לטובת הבית.

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ואם הם עשו משהו לא בסדר שמצדיק כעס?

אגב כעס זה לא בהכרח רגש שלילי.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אני חשבתי שהאפשרות השנייה היתה

שהחיילת תהיה היחידה שתישן בחוץ

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

תמיד כדאי לשאול אותם הפוך-

האם הייתם כועסים אם האשה שלכם היתה במילואים

והיתה ישנה עם חייל ?

זהו

קל

פשוט

שאשה תישן עם חייל

אין מצב שתגיבו אותו דבר

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב