רצה הגורל, והעוזרת היא מוסלמית אוזבקיסטנית. מוסלמית אדוקה.
מסתבר שאצל המוסלמים במולדתה, הדת נראית לגמרי אחרת מאיך שאנחנו מכירים את האסלאם (טוב, היהודים הבוכרים הגיעו משם ולכן הם דווקא מכירים היטב).
דת שבה מכבדים את כולם, דת שבה יש חילונים ודתיים שחיים ביחד באחווה (כולל בתוך אותן המשפחות), אין דבר כזה ג'יאהד או רצח על כבוד המשפחה או רצח בכלל.
אין אפילו ערך אחד משותף לתושבי אוזבקיסטן ולתושבי עזה. הם אפילו לא מאמינים באותו האל. האל של האוזבקים הוא טוב ורחום, ולא אל שרוצה לראות את חסידיו רוצחים אנשים חפים מפשע.
למעשה, רוב המוסלמים בעולם אינם ערבים. אז נכון שיש גם הרבה מוסלמים לא ערבים שהם רשעים גמורים (אהמממ פרס), אבל באופן כללי יש הבדל גדול בין האיסלם הערבי לבין האיסלם של עמים אחרים.
אז מיד בצאת השבת ולפני ההליכה לבית הכנסת, עמדתי מול הגריל והכנתי למטפלת המסורה קבבים, נקניקיות מרכז, פרגיות, וביחד עם חלה וחומוס - הגשתי לה את סעודת האפטאר הראשונה בחיים שלי.
הלוואי שזה היה יותר נורמלי. הלוואי שהיינו בעולם שבו יהודי שמכין סעודת סוף צום למוסלמי זה דבר נורמלי, והמוסלמי יכבד ויעריך את הדת של שכניו ולא יעלה בדעתו לפגוע בהם.
אולי זה עוד יקרה. לא בדור שלנו, אבל יקרה. הרי לאורך ההיסטוריה הנוצרים היו הרבה יותר גרועים מהמוסלמים, והנה היום חסדי ה' גם הנוצרים הכי אדוקים לא מעלים בדעתם לרצוח עמים שלמים באשמת כפירה. כמו שזה היה נראה מופרך למי שחי באירופה לפני 500 שנה, כך גם לנו נראה מופרך שהאיסלאם ישנה פניו.
הלוואי שזה עוד יקרה.
פורים שמח!
