התחלתי היום באופן רשמי לסנן ולהעיף דברים

התחלתי מחדר הילדים כי הם קיבלו גם מלא מתנות ומשחקים. השם יעזור! 

פחות לנקות… חחח

הכל יעבור בשלום!!!

חושבת המון על נשות המילואים/קבע… בתקופה מטורפת כזאת שהכל לבד

וגם פסח

ואי ה׳.

איזה כיף זה פסח~ יאללה בלגן!

בהצלחה!

לא יודעת איזה פסח הולך להיות פה השנה

אמצע שמיני- בואכה תשיעי

ובעל שיהיה במילואים לשבועיים (חוזר שבוע לפני הפסח)

בהצלחה לכולנו

בשמירה

בואי נגיד שנקי לא ככ היה

אבל היה כשר לגמרי

ותקשיבי, זה הערבי פסחים הכי כיפיים

כי את צריכה לעשות רק את המינימום

והכי כיף זה למצוא תירוץ טוב לעשות את המינימום

אחרת זה נשמע רק עצלות

וגם אין לי פינות/ ארונות שמחכות לפסח, אני מנקה ומסדרת בשוטף.

ואני לא מרגישה עצלנית לפני פסח, אלא מלכה שלא מנקה.

לק"י

לא מדברת על ארונות בגדים.

אלא על מקרר למשל...... שהוא בשימוש בפסח וצריך להיות ממש נקי (נניח בתנור אנחנו לא משתמשים בפסח, אז לא נירא אם יש קצת פירורים).

מניחה שגבר מבוגר יודע להבחין אם נקי או מלוכלך

ואפשר גם לעזור בבקרה ולהראות לו אם נשאר לכלוך

או שחושבים שזה לא נורא אם נשארו קצת לכלוכים🙊

אבל נקיון, זה פחות.

נניח אם אני אתן לבעלי לנקות

זה בוודאות לא יהיה נקי.

יש גברים שמנקים טוב, אבל זה משהו יותר נשי.

בכל מקרה, אצלינו יותר מסתדר שבעלי לוקח 100 אחוז חסות על הילדים ואני מטפלת בנקיון והכשרה. 

ככה הוא ואין לי דרך לשנות את המציאות, אלא לקבל אותה.

במידה מסויימת אני בהחלט מעדיפה את זה ככה.

והוא גם מממן לי מנקה שעוזרת לי. 

והוא גם באמת הרבה יותר יסודי וטוב בזה ממני. אמיתי.

יש לי ראייה סלקטיבית, רק כשממש ממש קיצוני אני רואה את הבלאגן/לכלוך, ואז בהתאמה אני לא יודעת איך להתמודד עם זה ויש לי הצפה חושית ואני מתפרקת....

(הצצה לתוך המוח של מופרעת קשב)

אז טוב שיש מי שמאזן.

למה את אומרת שהוא מממן לך מנקה אם שניכם עובדים?

לא חייבת לענות אם לא מתאים לך.. 

לוותר על המנקה

אבל הוא מעדיף לעבוד ולשלם למנקה, מאשר לנקות בעצמו.

וזה כן סוג של הוא מממן

כי אני מאמינה ששני בני הזוג אחראים על תחזוק הבית ונקיונו

אז אם הוא לא עושה את זה בעצמו ואני מביאה בגלל זה מנקה זה נקרא שהוא מממן את זה. 

מסכימה עם כך ששני בני הזוג אחראים על ניקיון הבית, אבל בגלל זה שניהם מממנים לא?

בכל מקרה, מבינה את צורת המחשבה... 

בכלל החשבון שלנו משותף

ואני בכלל לא יודעת מה קורה שם ביום יום

אבל הוא מפרגן לי בכיף מנקה

ולא אומר לי רק להסתדר בעצמי..

יהיה פה את המינימום שבמינימום- זה כבר ברור לי

רק מקווה שאת זה נצליח לעשות

(והמפקד הפעור שלו עוד הגדיל לעשות ואמר שאם הוא רוצה לברוח בשבוע שלפני פסח מהבית - אז אפשר לסדר את זה... אמרתי לו שבקצב הזה לא יהיה לו בית לחזור אליו...)

גם שממש מקווה שאפילו את המינימום נצליח פה..

החלק הכי קשה זה הימים האלו שממש לפני החג, הילדים בבית ואני בעבודה 😵

חוזרת, הם מותשים משעמום

ואני צריכה להתקדם משהו לחג..

לא צריכה שתעשי פסח, מספיק לי ניקיון רגיל של שבת אצלך

אסור להזכיר את המילה הזו

זה גורם ללחץ הורמונלי!

חח סתם

בכנות, לא יודעת איך נעשה פה פסח. אבל יודעת שזה בסוף יקרה, יהיו מריבות ויהיה לילה לבן אחד או שניים

אבל יהיה פה כשר בסוף. הלוואי שיהיה גם נקי.

וזהו. משתדלים מאוד

ועושים כל מה שצריך

אבל לא עושים נקיון אביב ומיונים אינסופיים. זה מידי פעם קורה לא בפסח.....  לקראת פסח מנקים חמץ. זהו.

ולרוב אנחנו לא מתחילים לפני ר"ח ניסן...

הבא נתכחשה לו!!

😂

ולהגיד שחודש זה 30 ימים

ושאפשר להגיע לפסח גם בלי שכל הבית נקי

ואפשר למכור את כל המשחקים של הילדים במכירת חמץ וככה לא לנקות אותם בכלל

ואפשר לקנות תנור של פסח ולמכור את התנור הרגיל ולא לנקות אותו

ואפשר להפעיל היטב את הילדים הגדולים בבית

נכון שזה ברור שאני צריכה ללדת בע"ה בשבועיים הקרובים?????

אני ככה כל שנה...

אבל השנה במיוחד...

בשעה טובה!!

לפני שבועיים בערך הקדשתי יומיים לחדר משחקים, אני אעבור בקטנה ממש רק לראות שלא נכנס משהו לסלסלאות במדפים התחתונים, ושטיפה יסודית.

מטבח גם עשיתי סדר יסודי בכל הארונות ונקיון קליל על הארונות מיקרוגל ומקרר, אז לא יהיה בלאגן ולכלוך עמוק.

חדרי שינה בעיקרון לא מכניסים חמץ- אבל זה שעתיים שלוש גג כל חדר-למיין ארונות, לשאוב מיטות ונקיון.

חדר כביסה ומחסן גם עשיתי בשבועות האחרונים..

הלוואי שנצליח לטייל יומיים בערב פסח, זה הזרז שלי🙃

לא ממש לפסח (אין הרבה סיכויים שיגיע חמץ למגירות ולארונות באמבטיה של יחידת ההורים שלנו...) אבל עדיין אני יכולה לסמן וי על "התחלתי"! בתקווה שזה ייתן לי מרץ להמשך...

וגם הילדים (שבימות השנה מתחמקים מכל מטלה ששם סדר או ניקיון כרוך בה) התחילו קצת - בסדר במגירות שלהם. וזה בהחלט נצרך...

יהי רצון שנעשה ונצליח ביחד, ושבעלי יהיה כאן בבית בשביל הניקיונות הקשים... (אמנם הוא ג'ובניק, אבל מלחמה כנראה כוונתה תהיה מילואים גם בשבילו...)

[אגב, בקשר לתת-דיון שנוצר פה: אצלנו בניקיונות פסח בעלי הוא לגמרי העיקר, יותר ממני. גם כי הוא יותר פרפקציוניסט ומחמיר ממני, וגם כי יש לו יכולות שאין לי - צחצוח של כתמים קשים במטבח וכדומה, להעלות דברים לארונות העליונים, לבדוק שלא הגיע חמץ איכשהו למעל ארונות הספרים וכן הלאה...]

אני לא ממש התחלתי..

אני בשלבים של התאוששות מכל התקופה..

בסדר, בסוף יהיה נקי. נראה לי…

לפני זה זה לא מתאים לנתוני חיים שלנו

מהארונות הכי גבוהים ומשאירה את החלק התחתון לשבוע האחרון, ביחד עם המקרר והגז

ובימי שישי שבין פורים לפסח משתלטת על שאר הבית.

במיוחד השנה כשאני עם קטנטן על הידיים כל הזמן

ומספיקה אולי איזה כמה מדפים בקטנההה בבוקר שלם

ואצלי החדרים מהפכה ויםםםם כזית חמץ

אז אין ברירה

אחרת לא מספיקה בכלללל

השנה אני מרגישה שזה קשה יותר משנה שעברה, כי בת השנתיים שלנו שובבה גדולה ומסתובבת בכל הבית עם אוכל... ונעלבת נורא כשאומרים לה להתרחק

(טוב, אבל אם עברנו את זה עם תאומים שובבים שהיו חודרים לכל מקום בבית בגיל הזה - אז הכול כבר קטן עלינו... מה גם שהתאומים הנ"ל ב"ה כבר בעצמם עוזרים ומנקים )

מי שיש לה מיטה עם ארגז מצעים מתחת אפשר לשים מתחת למזרון שמיכה דקה או בד וזה שומר שלא יפלו פרורים פנימה אחרי שכבר ניקית.. מוציאה את הבד ביום שאין חמץ כבר בבית.

מגירות שהילדים מגיעים אליהם מנקה מראש אבל עוברת עליהם שוב קרוב יותר. שבוע לפני משתדלת כבר שהקטנים שמסתוהים עם אוכל יאכלו עוגיות ונשנושים כשלפ..

האמת שאני בספק אם זה יעזור אצלנו, עם כל הבלגן שהם יוצרים במיטות שלהם במשך השבוע 🙈

הפתרון שלנו הוא לנעול את החדרים שכבר נקיים לפסח, ולהיכנס אליהם רק אחרי שמתנערים. אבל זה לא כיף לעשות את זה יותר מדי זמן לפני פסח...

משאירה רק מינימום הכרחי

וזה גם מצמצם בלאגן לתקופה הקרובה

גם ארונות בגדים מסדרת

כן משתדלת שלא יאכלו בחדרים בתקופה זו

אבל בכל מקרה בבדיקת חמץ בעלי עובר על ה-כ-ל..

ובאמת יצא לנו למצוא במקומות יצירתיים למדי..ה' ישמור..

המיטות הרצפה באמת לא כשרים..בשטיפה האחרונה רק.. כשכבר אין חמץ בבית

(אולי נפתח שרשור "תחרות" על זה? )

אצלנו המשחקים נמצאים בסלון, אז לא ממש אפשר לסגור אותם... והאמת שזה דווקא משהו שגם ילדים קטנים יכולים לנקות, והם נהנים מזה. וזו גם הזדמנות למיין אותם נורמלי 🤭

כמה זמן לוקח לבעלך לעשות בדיקת חמץ? אצלנו זה לוקח כמעט חצי לילה לפעמים, ואני מנסה לחסוך גם בזה ככל האפשר... (זה עוד רעיון לשרשור "תחרות" - כמה זמן לוקחת בדיקת חמץ אצל כל אחת)

הז פשוט נס נס שנגיע לפסח בלי חמץ

שנה שעברה בפסח אחרי חצות יום מצאנו פתאם בגג שבקושי בשימוש בתוך איזה ארגז כתר כזה שמממש לא בשימוש ילדים וסגור כל הזמן תמיד

לחמניה!!

רק ה' יודע איך הגיעה

ואיך דוקא אז נזכרנו לפתוח אותו למשהו..זה בקושי קורה

קיצר כל פעם סיפור אחר

ואני לא מצליחה לנהל בית שהחדרים מתוקתקים

לא מצליחה

זה גדול עלי

הם חבורה שלמה ויצירתית וחמודה

ואני רק אחת

ותינוק על הידיים או בעל מגוייס או הריון עם סימפליוזיס

איך אפשר לאכוף פה

ואגב

סדר של החלל הנראה לעין כן עושים בושטף..וגם מתחת לספות

אבל מדברת על המתחת למיטות(זה מיטת שלישיה כזה.. זה דורש ממש להרים ולהנדס כדי להזיז ולנקות מתחת וברווח מאחורי הארון או בין ארון לקיר או מתחת לשידה וכדומה

גם אצלנו אחורי המיטות זה אוצר בלתי נגמר של דברים שכוחים וזבל... (שתי מיטות קומותיים שבאמת קשה להזיז, עוד שתי מיטות יחידות שיש דברים לידן אז אי אפשר להזיז, ומיטת מעבר ומיטת תינוק שדווקא כן קל להזיז אבל לרוב אני מתעצלת ואין לי זמן...)

לאחרונה אחד הבנים שלי התלונן שיש לו ג'וקים במיטה, אז הזזנו את מיטת הקומותיים שבה הוא ישן והוא ניקה קצת. אמרתי שזו הכנה טובה לפסח כבר...

ועוברים ארון ארון...ומתחת..ועל פינה..וכל ארון מטבח וכל מוצר במזווה..

אז זה לוקח זמן ..

אצלינו בדר''כ שעה וחצי-שעתיים

וכי הוא בודק לבד (הילדים עוזרים לו בהתחלה)

וכי ב"ה יש לנו בית גדול של חמישה חדרים (לפחות השנה אין לנו אוטו... גם אם נספיק לקנות חדש - כבר נשמור על נקי)

וגם כי הוא בודק חלק מהבניין שלנו, במקומות שאנחנו מגיעים אליהם...

כבר למדתי לא לחכות לו עד שיסיים 🤷‍♀️ (נשארת ערה רק מספיק זמן כדי לעזור לו לבדוק מתחת למיטות שלנו).

אבל בעלי סובר שעם ילדים קטנים אי אפשר לדעת...

אולי כשלא יהיו לנו יותר ילדים קטנים הוא באמת ירפה קצת 🤷‍♀️ (אם כי אז בע"ה מן הסתם יגיעו הנכדים )

ישלי גם קטנים

ואין מצב שיכנסו עם עוגיה לחדר. הם יודעים מגיל לידה בערך…

זה פשוט לא הולך... אולי כי לא קבעתי את הכלל הזה מההתחלה? אם כי הקטנה בהחלט גדלה לתוך הכלל הזה - והיא ממש לא מבינה כשאני אומרת לה לא להיכנס עם אוכל לחדרים...

בכל אופן, עכשיו עם פסח באופק הגדולים כן ישתפו פעולה עם הכלל הזה, אבל הקטנה... ותמיד אני זוכרת לרעה את הימים המלחיצים האלה שלפני פסח, כשאנחנו מנערים את הילדים מכל מיני פירורים כשהם עוברים מאזור החמץ לאזור הנקי, וגורמים להם ללחץ... לא בא לי על זה יותר

אם אני זוכרת נכון, הילדים שלך יחסית גדולים, לא כולם אמנם אבל חלק מהם בגיל שהם יכולים להבין שאם אמא ואבא עבדו קשה לקראת פסח, הם צריכים להתחשב ולא להכנס עם אוכל לחדרים נקיים מחמץ.

אני הייתי עושה להם שיחה מקדימה ואומרת שזה מצופה מהם.

וגם כמובן תלוי כמה זמן לפני החג את מנקה שלא יהיה טו מאץ' בשבילם אם הם רגילים להסתובב עם אוכל

אני כן חושבת שאם כבר נמשיך מהנקודה שכתבת, הם צריכים לקחת אחריות על החדר שלהם. לפחות במובן של לא להשאיר צלחות או עטיפות.(לא ארחיק לכת ואגיד שיסדרו ארונות בגדים או לא יודעת מה, אבל הם כן צריכים להיות אחראיים על נראות המרחב הפרטי שלהם, וגם הציבורי, ברמה מסוימת)

אפשר לדאוג שיהיה להם פח שהם יפנו כל יומיים שלושה.

זה ליצור הרגל חדש אבל זה לגמרי יכול להקל עלייך. אני לא מתארת לעצמי כמה עבודה זה.. זה נורא מכביד כשזה כפול 8 בלי עין רעה

זה כן מצריך ממך לדאוג לתזכר וכו, אבל סופו של דבר, לדעתי - ילדים נהנים מחדר מסודר. או לפחות ממיטה שאין בה אריזות של אוכל וצלחות.. זה יותר לפתח מודעות ולהכניס את זה לשגרה

זה תהליך שאני צריכה לעבוד עליו...

אולי פסח זו ההזדמנות, כי לפסח הם אוהבים לנקות, והשנה חלקם באמת מספיק גדולים בשביל לנקות ממש בעצמם דברים שלמים. ואז אם אשבח אותם מאוד ואדגיש בפניהם כמה זה כיף ונעים להיות בבית/חדר מסודר - זה יעודד אותם להמשיך עם זה גם לימות השנה...

לק"י

אני צריכה משהו שיגרום לי להתעקש ולא לוותר גם כשאין כח.....

האמת שהמחיר של אי ההתעקשות והדחינות הוא זה שהכי מדרבן

זה ורא קשה להיות על הכל לבד. ולמה בעצם..?

מצאתי את עצמי ככ הרבה פעמים מתוסכלת מעוד יום שישי שאני נופלת מהרגליים מרוב עבודה, או אפילו סתם באמצע השבוע כשהבית נראה רע. ויש פה ידיים עובדות! כח אדם חינמי; וזה חינוכי גם! 😅

זה win win בעיניי

מאשר לסדר בעצמי...

זה לא שהם לא מסדרים בכלל (על סידור המשחקים שלהם ביום שישי אני עומדת - וזה דורש ממני מלא אנרגיה), ולפעמים גם מבקשת דברים נקודתיים במהלך השבוע (ולפעמים מישהו מהם נתקף בפרץ "הילד הטוב" ומארגן פה חצי סלון) - אבל לרוב מעדיפה שתהיה פה אווירה נעימה ולא של ויכוחים בלתי נגמרים ועצבנויות, אז לא מתעקשת איתם שיסדרו וישמרו על סדר...

לא יודעת אם אני צודקת בגישה הזו 🤷‍♀️

להתמודד עם זה..?

יכול להיותת..?

באופן כללי אני אישה שוחרת שלום 😅

אבל עם הילדים - מרגישה שיש כל כך הרבה דברים שצריך להתעקש איתם (אוכל, מקלחות, שינה, קימה), שאני באמת מנסה לצמצם עימותים ככל האפשר... (וגם ככה לפעמים חלקם מתלוננים שאנחנו כועסים עליהם יותר מדי)

אסרטיביות ולא אגרסיביות

ואם הם מתלוננים אז לא לקחת קשה.

כששלי מתלוננים אני פשוט מסבירה שמי שלא רוצה אמא שוטרת, ואני ממילא לא אוהבת להיות שוטרת, שישתף פעולה ויהיה לכולנו נעים כי הם חלק מהבית והוא משרת את כולנו וזה ממש לא מובן מאליו בעיניי לעשות הכל ושהם ישבו על כסא מלכותם

יש לי רק מילה אחת להגיד. שתיים בעצם.

ה' יעזור.

כמה אפשר לתזכר, להגיד, להגדיר, לתאם, להתעצבן.

די. מספיק.

מי שבוחרת לחיות בחיריה, שתהנה. רק שלא תצפה שאכנס לחדר שלה. 

שהלחץ הזה חיובי 😅

הוא טוען שכל יהודי טוב גדל על אמא לחוצה לפני פסח וזה נחרט בתודעה (באופן חיובי)

לכן פסח זה משהו שהרבה מקפידים עליו ולא נשארים אדישים

חייבת לציין שהפרשנות הזאת שימחה את ליבי ומאז אני בכלל לא מנסה להעלים את הלחץ מהבית, לא לפני חגים ולא לפני שבת.

לחץ זו תכונת חיים חיובית, זה חיוניות

למרות שזה מאוד לא אופנתי להגיד את זה בימינו

חייבת לציין שזה שיחרר אותי מאוד הפרשנות הזאת

אם עד אז הייתי מנסה גם לנהל את האירוע המלחיץ וגם לדאוג שאף אחד לא יחווה אותו כמלחיץ (כמה פרדקוסלי זה) , הגישה הזאת אומרת: שימי את הלחץ על השולחן כחלק מהאירוע. רק לשנות את הפרשנות. לעשות לו ריפריימינג. לחץ זה חלק מהחיים ויש לו גם השפעות חיוביות, במהותו הוא לא שלילי. 

הלחץ הלא טוב

זה זה שגורם לנו להיות כועסים, לא קשובים לסביבה ורק מה שמעניין זה נקיון (של דברים שנחמד לנקות אבל לא חייבים) בישולים ( יש לבשל את מה שצריך ויש לעמוד שעות ולבשל מנות על גבי מנות לליל הסדר למשל, שבקושי אפשר להכניס אוכל לבטן אחרי כל המצוות 😅) וכו

אצלינו בבית הילדים חווים את הלחץ הרגיל של הכנות לחג ושלא יהיה חמץ, אבל הכל במידה. לא בהיסטריה.

ב"ה תמיד הגענו לחג הזה באווירה טובה

זה איזונים מאוד דקים שרק הניסיון לשמור עליהם גורם לעוד יותר לחץ (לפחות אצלי)

ברגע ששיחררתי את המטלה הנוספת הזאת ("שלא תהיה להם טראומה", "שתהיה אווירה של נחת ורוגע") הפכתי להרבה יותר שמחה ופחות לחוצה.

או שנשארתי באותה רמה של לחץ אבל זה כבר לא מפריע לי יותר 😂

אצלנו הרב אומר לא נורא טראומה מפסח זה טוב וזה הופך את החיים לזורמים יותר. המסר הזה גם עובר לילדים. אנחנו לא מנסים להימנע מהלחץ. הוא חלק מהחיים וזה מעולה.

כאילו היה לך לחץ שלא יהיה לחץ

בעלי הגיע מבית אמו עם חוויה שלילית מאוד לפני פסח.

כל שנה היא הופכת להם את כל הבית ברמה שאי אפשר לדרוך ברצפה שבועות.

עד שהיא זורקת מה שהיא רוצה - הכל בכל מקום נאגר

היא בקושי מבשלת והיא גם לא הכי טובה בזמנים והכל אצלה ברגע האחרון ובלחץ

אשריה כאילו, אבל זה מוגזם

היא נרגעה מאז ב"ה

אבל אצלנו למשל המטבח כשר לפסח בערך יומיים לפני החג, ואין את התחושה הרעה הזו

ב'ה שנזכה גם בשנה

אני חושבת שכולנו יש תחומים שצריכים עוד עבודה

לעשות הפרדה בין עיקר לטפל

לעמוד יותר בזמנים

לנהל לוז הגיוני

להימנע מדחיינות

ועוד..

אנחנו לא מושלמים, ואז הגישה הזאת אומרת, לקבל את המצב כמו שהוא. לזרום איתו. עם הלחץ שהוא מביא, עם הכשלונות, עם החלקים החסרים שלנו. זה מסר שמביא איתו שמחה. ומוריד הרבה מהכתפיים.

אולי אם אמא שלו היתה בדיוק אותו הדבר כמו שהיא, אבל מקבלת את עצמה ואת המצב בשמחה, אז אפילו שהמצב הטכני היה בול אותו הדבר, ברמה הרגשית זה היה נחווה אחרת אצל בעלך. סתם מעלה אופציה.

הוא שלא נשארים רעבים

ושרואים רצפה בסוף היום

לא חושבת שזה היה תופס אצלה כי באופי שלה היא חייבת להיות בשליטה על הכל ולהספיק כל מה שהיא רוצה, גם אם יש לזה מחיר. אז לשמוח בכשלונות זה פחות, כי אין כאלה 😅

אבל כאמור היא השתנתה מאז ב"ה. הכרתי אותה ככה והיא באמת עברה שינוי

ובעלי גר איתי עכשיו . והיא מזמינה טייק אוואי גם לו בצהריים לפני פסח אז הכל טוב חחח

אני בכללי לא מסוגלת לעבוד רעבה

וגם לא מסוגלת להיות רעבה בלי קשר ללעבוד

ככה שזה חלק ממה שממש נותן כח

שיהיה אוכל! סופר חשוב.

והכלל השני - מסכימה בהחלט!

זה מאפשר בהירות ואנרגיה טובה.

זה בסיס טוב לעבודה. 

כי באמת למרבה הפלא לפסח הם אוהבים לנקות (שאר השנה - ממש לא), ובשנים האחרונות כבר בעצמם למדו להתנער ממעבר מאזור חמץ לאזןר פסח (ולפעמים אפילו לחוצים יותר מאיתנו...)

אקח זאת לתשומת לבי...

הוא לא הסיפור עצמו

הוא סיפור כיסוי

אנשים לא חוזרים בשאלה בגלל לחץ אלא בגלל מה שיש מתחתיו. אלימות, כוחונות, היעדר נפרדות, שתלטנות, בושה,  אשמה, השפלה, חרדות ועוד

לחץ לכשעצמו הוא לא שלילי והוא חלק מהחיים

אבל הוא סיפור כיסוי שקל לספר אותו

לפעמים מאוד קשה לנתק בין חווית הכאב הקשה לבין המצוות, ואז זורקים את התינוק עם המים (לפחות בשלב הראשון, בתקווה שעושים אחכ תהליך)

גם אצלנו יש כזה כלל,

אבל ילדים קטנים לא תמיד עומדים בכלל,למרות שהם יודעים אותו,וזה הגיוני,

הם ילדים😊

פעם הייתי תמימה וחשבתי שאם אעמוד על הכלל הוא חייב להתקיים במאה אחוז,

במשך השנים ראיתי שלפעמים ילד לא מקיים את הכלל למרות שהוא יודע לדקלם אותו,וזה כי הוא פשוט ילד.

וכמובן, היום על הבוקר היה לי תור עם אחד הילדים - וכצפוי זה גמר לי את כל הכוחות... בקושי הצלחתי לעבוד היום, אז על פסח בכלל לא חשבתי... (הבעיה שיש לנו יותר מדי תורים בתקופה הקרובה )

אבל הילדים נכנסו לעניין במרץ, וניקו היום את כל המרפסת 💪

מותר לך.

רפואה שלמה בע״ה 

בעיקרון אני די חולת ניקיון ככה שאין מצב שלא אנקה אני פשוט כל כך טרודה .. אבל אם לא אנקה זה יציק לי כי אני פשוט צריכה את הניקיון הזה לנפש..

ולא לסקול אותי עם כל הקושי שעובדים קשה וכו אני כל כך נהנת מזה ומתחושת ההתחדשות והסיפוק שהכל מסודר ומאורגן ומחודש..

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.