אדם יכול לאהוב אנשים בגלל מעלותיהם, אני אוהב את פלוני בגלל שהוא מצחיק, אוהב את אלמוני במצד שהוא חכם וכהנה וכהנה..

אלו דוגמאות לאהבה שבאה בעקבות תועלת כלשהי. אדם מסויים מעורר בי משהו טוב, בין אם זה ברגש בין אם זה במישורים אחרים (עוזר לי טכנית או מעורר מחשבה).

אמנם יש אהבה יותר עמוקה, כמו אהבה לאבא ולאמא. גם אם יש לאדם מסויים הורים שהם לא הכי וואו ולא דמויות להשראה כבירה, הוא אוהב אותם כי הם ההורים שלו.

כי גם האהבה העצמית, טבע של האדם לאהוב את עצמו, לא בגלל מעלה כזו או אחרת. לאדם הכי אכפת מעצמו וזה הגיוני כי הוא הבנאדם שהכי קרוב אליו (כן, הוא עצמו).

עד כאן - "אדם שאוהב את עצמו".

אדם ששמח או מעריך את עצמו זה לא אותו דבר. אדם שמח או מערך את חייו ואת אישיותו בעזרת הסיפור שמספר לעצמו על עצמו.

אדם מספר לעצמו סיפור ביחס לחייו. ספור זה יכול להיות מורכב מהפסדים ונצחונות, כשלונות והצלחות, חסרונות ומעלות, והשאלה מה המינון שהאדם בוחר לספר לעצמו ביחס לכל המכלול של הסיפור שלו עצמו. אגב, הסיפור לא חייב להתמצות בעבר ובהווה, הסיפור גם מורכב מהעתיד והאדם צריך לראות מה היחס בין שלושת החלקים האלה בחייו. יהיו אנשים שיספרו את הסיפור ביחס לעבר, יהיו אנשים שיסתכלו קדימה לעתיד (בסוף הכל עניין של מינונים, זה לא דיכוטמי).

הדבר הכי חשוב בעניין הזה שאדם מספר לעצמו סיפור - הידיעה שהסיפור הוא סובייקטיבי. אדם לא צריך לשבור את הראש ולבחור את הסיפור הכי אובייקטיבי שיכול להיות. ראוי שהאדם יבחר לעצמו סיפור שהכי יעצים אותו. זה הכי חשוב. סיפור שיקח אותו קדימה, שלא חלילה, ישאיר אותו תקוע בעבר או חסר אמון בגלל מקרים שקרו לו. סיפור שיתן לו תקווה ומוטיבציה לפעול, להתפלל ולקוות.

ענווה, על פי הרב חרל"פ, היא הכרת האמת. מהי האמת, היא רצון ה'. אם אדם מרגיש מעצמו משהו בגלל מעלה כזו או אחרת הוא יכול להגיע לכפירה בכך שה' הוא מקור השפע. האדם הוא לא יישות שעומדת בפני עצמה, הוא תלוי בה' יתברך שמשפיע עליו את כל מהותו. 

במקום להשתמש בגאווה וענווה בהקשר הזה, נראה לי שכדאי להשתמש במילה "מודעות". אדם שמודע לעצמו מודע לחולשות וליתרונות שלו בצורה שווה, וגם הוא יודע שהוא לא המקור אלא הכל מתנת שמיים. והכל משמש למטרה.

אדם מכיר את עצמו ויודע מתי הוא צריך עידוד. מתי הוא צריך יותר להדגיש את היתרונות. 

חוסר הבטחון עצמי הוא לא פחות גאווה מבטחון עצמי מופרז. עצם הציפייה של אדם להיות בעל כבוד שלא מגיע לו היא הגאווה. זה פחות משנה אם הוא זוכה בגאווה הזאת או לא מבחינת עניין הגאווה.

ניסיתי לפרט כמה שניתן. מקווה שנתן נקודות למחשבה.

הבנה שיש בי מכלול

וגם החסרונות שלי בונים אותי

באופן אישי, יהיה לי קשה להתחבר למישהו שהוא רק עף על עצמו...

אהבה כוללת את היותי אדם גם את החלקים החסרים שבי, החלקים שמבקשים יחס, תשומת לב, תיקון..

גם החלקים הטובים וגם הפחות מבקשים לנוע קדימה, בקצב ובתהליך..

ויותר מזה, לכל מידה גם 'טובה' וגם ל'לא טובה' יש צורך באיזון ובהשתלמות, לכן קשה לדעתי להפריד בתוכנו...יש תיקון המידות - אז לכן אולי אין מה לדאוג מאדישות...

אני חושבת שהרבה מזה, זה לא להיות באשמה כלפי המקום שאני נמצא בו, גם אני כרגע לא אוהב את עצמי כמו שהייתי רוצה וכדומה. להיות בחמלה וביכולת התבוננות על זה מאפשרת לאדם להיות בשמחה..ושמחה זה אומר שמח בחלקי..

ואם אדם חושב שהוא 'מושלם', לרוב זה מתנפץ בכל מיני סיטואציות, ואז אדישות לא תהיה וגם לא שלמות.. לכן נראלי יותר המקום של אני מחובר לאינסוף, לבורא עולם, אך מוגבל בגופי, בשכלי וכדומה...

ולא אין לי מושג מה ניסיתי לומר פה

מחשבות שעלו בי בעניין ממקום שמבקש לדייק לעצמו, ואולי הדברים יתיישבו גם אצלך.

הזכרת שם את הביטוי ללא תנאי, אהבה ללא תנאי נובעת ונוגעת בנקודת האמת שאומרת: ''אני ראוי, וקיימת אהבה עבורי בעולם מעצם היותי. נקודה.''.

זה לא תלוי במה יש או אין בי, זה לא תלוי במקום שאליו הגעתי ואיפה גדלתי, לא תלוי במה השגתי או לא וכדו'... זה לא תלוי בכלום. ולכן הביטוי האמיתי לסוג האהבה הזה, הוא עמוק ופנימי יותר והרבה מעבר לעבודה הנדרשת מאיתנו בעולם כחלק מההתפתחות, הגדילה וההשתלמות שלנו פה. וזו גם הסיבה שהוא לא נמדד במונחים של חסרונות ויתרונות.

ברגע שזו נקודת המוצא ממנה יוצאים לעולם ולעבודה פה בעולם הזה, הרגשת ה''אני אהוב ללא תנאי וראוי לאהבה מעצם היותי", יש לנו אדמה יציבה, בריאה ובסיס אמיתי, שיש בה כח לגדל כל מה שנכניס לתוכה. ואדמה, כמו אדמה, תגדל מה שזורעים בה וזה תלוי בהשקעה, בטיפול ובטיפוח של הקיים מתוך אמונה בתהליך ובקצב שלו. כי דברים לא קורים ברגע.

ואני חושבת שזה קצת העניין עם נקודת המבט על יתרונות חסרונות ומה שביניהם. כי בסופו של דבר אנחנו כל הזמן בתהליך גדילה, התפתחות והשתלמות, בינינו לבין עצמנו וביחס למי שפוגשים. וכמו שראיתי שכתבו פה מודעות, כנות עצמית וענווה הם מפתחות להגיע להערכה עצמית ולאהבה עצמית גם מתוך הדרך עצמה. להצליח לראות את הדברים כמו שהם באמת, כדי ללמוד ולגדול גם מהטעויות, גם מהדברים שעדיין לא שלמים ומבקשים להשתלם, מהחסרונות שמבקשים להתמלא... ולהסכים להיות את הדרך הזו.

במובן הזה החסרונות הם כמו סימני דרך, והיתרונות סוג של כלים לצלוח את הדרך בטוב ובבטחה.

ואיך לא מגיעים למקום שלילי?

נזכרתי במשהו שלמדתי פעם ובחסד ה' מצאתי מקור. בספר דברים (ח' י''ז-י''ח) כתוב: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.''

כך כותב הר''ן בדרשותיו (דרוש י' על דברים):

''ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי וגו' וזכרת את ' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, רצה בזה כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, עם כל זה עם היות שהכח ההוא נטוע בך זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו בך ומאין בא, והוא אומרו וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח וגו'. לא אמר וזכרת כי ה' אלהיך נותן לך חיל, שא"כ היה מרחיק שהכח הנטוע באדם לא יהיה סבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה תזכור נותן הכח ההוא ית'.''

האיזון הנכון הוא מצד אחד לדעת לומר שה' נתן בי כוחות, כדי לא להתרשל בעבודה, ומצד שני לזכור מי נתן לי את הכוחות האלו ואת היכולת לפעול עימם.

הלוואי ונזכה להיות בענווה מול ה' ומאליו מול אחרים, מתוך הבנה שכולנו בדרך הזו, ולכולנו יש מה ללמוד מעצמנו, על עצמנו, מאחרים ועל אחרים.

לדעתי לא - אתה אוהב אותם כי הם המשפחה שלך, וברור שהם לא מושלמים*.

וסתם ככה בעולם, הרבה פעמים אנחנו מעדיפים דבר שמוכר וידוע לנו, על כל הדברים הדפוקים שיש בו, על פני משהו חדש ובלתי מוכר. (נגיד זכור לי ימים של מבחנים במתמטיקה, שבהם כל אחת העדיפה להשתמש בדגם שהיא מכירה, אפילו על פני שימוש בדגם מתקדם ומשוכלל יותר).

אתה כאילו מציב כאן משוואה -

אם אני אוהב את עצמי, מעריך את עצמי ללא תנאי = אין בי חסרונות, אני מושלם.

וזה פשוט משוואה שגויה, לדעתי.

אין אדם שאין לו חסרונות. אין אדם מושלם.

 ובכלל, מושלמות יוצרת אצלי סוג של אנטגוניזם. קודם כל, כי אין דבר כזה מושלם. דבר שני, כתבתי על זה פעם (ואוכל לקשר לשם אם תרצה) - אני לא הייתי מוכנה לשחק כדורסל מול לברון ג'יימס. אני לא בליגה שלו, אין לי מה לחפש שם. אני מחפשת לשחק עם מישהו בליגה שלי, מישהו שלפעמים אני אנצח ולפעמים אפסיד. אחרת אין בזה טעם, לדעתי. אם מישהו משווק את עצמו כלברון ג'יימס ומתייחס אלי כאל ליגה ת' בארץ - זה לא קשר שארצה להיות בו.

אני אוהבת אנשים לא כי הם מושלמים. אני אוהבת אנשים בגלל מי שהם. לפעמים דווקא החסרון שלהם הוא מה שמוצא חן בעיני, ומשלים איזושהי נקודה אצלי, כך שבממוצע שלנו נוצר משהו סביר.

זה שאני עפה על עצמי - מכירה ביתרונות שלי - מגיע מתוך מקום שבו אני מודעת גם לחסרונות שלי. הכרה בערך עצמי לא אומר שאני גאוותנית.

האם רוב העולם מאוהב בעצמו ולא רואה בעצמו חסרונות? אני שולחת אותך לבצע סקר מהיר: תשאל כל אדם בסביבתך אם הוא אוהב את עצמו כמו שהוא עכשיו, או חושב שהוא יאהב יותר את עצמו כשהוא X ק"ג פחות (וזה יכול להיות גם 2 ק"ג...)

בהשערה שלי, רוב האנשים היו מסכימים לזה שהם היו מעדיפים להיות 2 ק"ג פחות, על כל המשתמע מכך (מספיק כח רצון\חוסר תיאבון לאכול שטויות), אבל ליישם את זה בפועל זה לא קל. אם חוסר שביעות רצון מהמשקל אמורה למנוע זוגיות, כי אני לא מרוצה מאיך שאני - אני חושבת שהרבה אנשים לא היו נשואים בכלל...

לפעמים החסרונות שאני רואה אצל אחרים, הם השתקפויות של החסרונות שלי. ויותר מזה: יש זמנים בחיים שבהם אני ביקורתית כלפי עצמי, מדגישה דווקא את החסרונות. במצבים אחרים, כשטוב לי וסבבה, אז גם הרבה יותר קל לעגל פינות ביחס שלי לעצמי. ואני חושבת שזה גם ככה בקשר זוגי. כשאנחנו בתודעה של אהבה - "על כל פשעים תכסה אהבה" - וכשאנחנו בתודעה ההפוכה, הכל חסרון. כשאכפת לי ממישהו, אני רוצה לעגל פינות בשבילו. אני רוצה להקל עליו. אני רוצה לעזור לו לשאת את הנטל. אני רוצה לפנק אותו. אני רוצה שיהיה לו טוב. 

ואני רוצה גם שישאף להיות אדם טוב יותר, שלא ישאר מקובע בככה אני, אלו היתרונות והחסרונות שלי, אלא מישהו שעובד על עצמו, צעד אחר צעד, ואני אנסה לעודד ולסייע לו בדרך הזו. וכמובן, כל זה נכון גם הפוך. לדעתי, צריך לשתחרר מהמקום האגוצנטרי - שבו אני במרכז הקשר, ולשים את הקשר עצמו במרכז - כך שני הצדדים מצהירים שהם רוצים לעשות צעדים לכיוון האחר.

אני חושבת שקריטי להכיר בחסרונות של מי שאתה יוצא איתה, וקריטי שהיא תכיר בחסרונותיך.

א' צריך להגדיר מה זה אהבה? חשק? רצון להעניק? רצון להיות עם מישהו? לשמוח בחברת מישהו? תלוי איך תגדיר תקבל תוצאה שונה

ב' צריך לחשוב מה זה אומר חוסר אהבה עצמית

ג' מה ש"ידוע ומפורסם" => אותי לא לימדו לכן מבחינתי דרוש מקור

דבר ראשון צריך להגדיר אהבה שזה כנראה מה שאנחנו מחפשים, אפשר לומר שזה חשק ותאווה (רמה בסיסית־בהמית), או רצון להיות עם מישהו, השמחה בחברת מישהו (רמה רגשית), או רצון להעניק, לתמוך, לדאוג ולחשוב על מישהו (רמה נפשית יותר גבוהה), ברית ובניין משותף (רמה רוחנית)

OK עכשיו איך שנאה עצמית מהווה לנו חסם? שנאה עצמית זה שאני חושב שאני דפוק ומלא בחסרונות ומי יאהב אותי כו'. טוב, דבר ראשון יש בזה בעיה שזה אולי פחות מושך, כי אנשים אוהבים אנשים חיוביים שלא מתבכיינים כל הזמן. אבל זה יותר כמו "אחרים לא יאהבו אותך עד שלא תאהב את עצמך". וגם זה לא מוכרח, אתה יודע, הכרתי פעם בחורה שממש שנאה את עצמה, חשבה שהיא כישלון, מכוערת, ביטחון עצמי נמוך, מה שבא לך, אבל מה, היא הייתה שרופה עליי חבל על הזמן לא יכלה להרפות ממני. היו אמנם כל־מיני בעיות אבל אפשר לומר שברמה בסיסית כלשהי היא רצתה להעניק ולתמוך בי אז לא שם הבעיה. וגם על עצמי אני יכול להעיד שבצעירותי לא אהבתי את עצמי בלשון המעטה אבל היו בנות שאהבתי לפי כל ההגדרות הנ"ל.

אני חושב שנכון יותר לדבר על הבעיות שיכולות לצוץ מתוך זה. למשל תלותיות, תלותיות באישורים של האחר, או מערכת יחסים שמבוססת על רגשות נחיתות (כמו המאמין השבור והרצוץ שכורע בפני הפסל העצום והעוצמתי והמושלם), או זה שכל שליליות מקרינה החוצה וזה יוצר אווירת נכאים מבאסת כי זה באמת מעצבן לשמוע אנשים שמתבכיינים כל היום כמה רע להם.

עכשיו "אהבה עצמית", מה זה אומר בדיוק? ברור שזה רעיון טוב להסיר את הרגשות השליליים (שנאה עצמית) כמו שכל רגש שלילי הוא בעייתי אבל ברמה החיובית לא ברור מה זה בדיוק אומר. זה בערך כמו שמחה. מה זה שמחה? תחושת אופוריה? מושג יותר מוחשי ויותר "בר־קיימא" הוא שלווה, איזון. כך גם כאן, אני לא חושב שאנחנו צריכים לקום בבוקר ולחשוב שאנחנו נורא יפים ומוצלחים ולחייך לעצמנו במראה. לא ברור במה זה עוזר, וגם ברור שזה לא תמיד כזה נכון. יש לנו חסרונות ומגרעות ומגבלות, שאנחנו צריכים להיות מודעים אליהם. עכשיו, חיבור אל "האני הפנימי", לאהוב את ה"עצמי" שלנו... סורי יותר מדי ערטילאי וניו-אייג'י בשבילי אני באמת פשוט לא כזה מבין מה זה אומר.

תרבות האהבה העצמית מלאה בהרבה בעיות, זה עיסוק בעצמי במקום באחרים, "קבלה עצמית" עד אין קץ במקום רגשות טבעיים ונחוצים כמו בושה (התכונה המבדילה בינינו לבין בהמה), "מגיע לי", ואדרבה אני חושב שכל שאנחנו אוהבים את עצמנו יותר, ככה קשה לנו לאהוב אחרים, כמו בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, העולם נהיה מרוכז יותר ויותר סביב עצמנו

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!