אדם יכול לאהוב אנשים בגלל מעלותיהם, אני אוהב את פלוני בגלל שהוא מצחיק, אוהב את אלמוני במצד שהוא חכם וכהנה וכהנה..

אלו דוגמאות לאהבה שבאה בעקבות תועלת כלשהי. אדם מסויים מעורר בי משהו טוב, בין אם זה ברגש בין אם זה במישורים אחרים (עוזר לי טכנית או מעורר מחשבה).

אמנם יש אהבה יותר עמוקה, כמו אהבה לאבא ולאמא. גם אם יש לאדם מסויים הורים שהם לא הכי וואו ולא דמויות להשראה כבירה, הוא אוהב אותם כי הם ההורים שלו.

כי גם האהבה העצמית, טבע של האדם לאהוב את עצמו, לא בגלל מעלה כזו או אחרת. לאדם הכי אכפת מעצמו וזה הגיוני כי הוא הבנאדם שהכי קרוב אליו (כן, הוא עצמו).

עד כאן - "אדם שאוהב את עצמו".

אדם ששמח או מעריך את עצמו זה לא אותו דבר. אדם שמח או מערך את חייו ואת אישיותו בעזרת הסיפור שמספר לעצמו על עצמו.

אדם מספר לעצמו סיפור ביחס לחייו. ספור זה יכול להיות מורכב מהפסדים ונצחונות, כשלונות והצלחות, חסרונות ומעלות, והשאלה מה המינון שהאדם בוחר לספר לעצמו ביחס לכל המכלול של הסיפור שלו עצמו. אגב, הסיפור לא חייב להתמצות בעבר ובהווה, הסיפור גם מורכב מהעתיד והאדם צריך לראות מה היחס בין שלושת החלקים האלה בחייו. יהיו אנשים שיספרו את הסיפור ביחס לעבר, יהיו אנשים שיסתכלו קדימה לעתיד (בסוף הכל עניין של מינונים, זה לא דיכוטמי).

הדבר הכי חשוב בעניין הזה שאדם מספר לעצמו סיפור - הידיעה שהסיפור הוא סובייקטיבי. אדם לא צריך לשבור את הראש ולבחור את הסיפור הכי אובייקטיבי שיכול להיות. ראוי שהאדם יבחר לעצמו סיפור שהכי יעצים אותו. זה הכי חשוב. סיפור שיקח אותו קדימה, שלא חלילה, ישאיר אותו תקוע בעבר או חסר אמון בגלל מקרים שקרו לו. סיפור שיתן לו תקווה ומוטיבציה לפעול, להתפלל ולקוות.

ענווה, על פי הרב חרל"פ, היא הכרת האמת. מהי האמת, היא רצון ה'. אם אדם מרגיש מעצמו משהו בגלל מעלה כזו או אחרת הוא יכול להגיע לכפירה בכך שה' הוא מקור השפע. האדם הוא לא יישות שעומדת בפני עצמה, הוא תלוי בה' יתברך שמשפיע עליו את כל מהותו. 

במקום להשתמש בגאווה וענווה בהקשר הזה, נראה לי שכדאי להשתמש במילה "מודעות". אדם שמודע לעצמו מודע לחולשות וליתרונות שלו בצורה שווה, וגם הוא יודע שהוא לא המקור אלא הכל מתנת שמיים. והכל משמש למטרה.

אדם מכיר את עצמו ויודע מתי הוא צריך עידוד. מתי הוא צריך יותר להדגיש את היתרונות. 

חוסר הבטחון עצמי הוא לא פחות גאווה מבטחון עצמי מופרז. עצם הציפייה של אדם להיות בעל כבוד שלא מגיע לו היא הגאווה. זה פחות משנה אם הוא זוכה בגאווה הזאת או לא מבחינת עניין הגאווה.

ניסיתי לפרט כמה שניתן. מקווה שנתן נקודות למחשבה.

הבנה שיש בי מכלול

וגם החסרונות שלי בונים אותי

באופן אישי, יהיה לי קשה להתחבר למישהו שהוא רק עף על עצמו...

אהבה כוללת את היותי אדם גם את החלקים החסרים שבי, החלקים שמבקשים יחס, תשומת לב, תיקון..

גם החלקים הטובים וגם הפחות מבקשים לנוע קדימה, בקצב ובתהליך..

ויותר מזה, לכל מידה גם 'טובה' וגם ל'לא טובה' יש צורך באיזון ובהשתלמות, לכן קשה לדעתי להפריד בתוכנו...יש תיקון המידות - אז לכן אולי אין מה לדאוג מאדישות...

אני חושבת שהרבה מזה, זה לא להיות באשמה כלפי המקום שאני נמצא בו, גם אני כרגע לא אוהב את עצמי כמו שהייתי רוצה וכדומה. להיות בחמלה וביכולת התבוננות על זה מאפשרת לאדם להיות בשמחה..ושמחה זה אומר שמח בחלקי..

ואם אדם חושב שהוא 'מושלם', לרוב זה מתנפץ בכל מיני סיטואציות, ואז אדישות לא תהיה וגם לא שלמות.. לכן נראלי יותר המקום של אני מחובר לאינסוף, לבורא עולם, אך מוגבל בגופי, בשכלי וכדומה...

ולא אין לי מושג מה ניסיתי לומר פה

מחשבות שעלו בי בעניין ממקום שמבקש לדייק לעצמו, ואולי הדברים יתיישבו גם אצלך.

הזכרת שם את הביטוי ללא תנאי, אהבה ללא תנאי נובעת ונוגעת בנקודת האמת שאומרת: ''אני ראוי, וקיימת אהבה עבורי בעולם מעצם היותי. נקודה.''.

זה לא תלוי במה יש או אין בי, זה לא תלוי במקום שאליו הגעתי ואיפה גדלתי, לא תלוי במה השגתי או לא וכדו'... זה לא תלוי בכלום. ולכן הביטוי האמיתי לסוג האהבה הזה, הוא עמוק ופנימי יותר והרבה מעבר לעבודה הנדרשת מאיתנו בעולם כחלק מההתפתחות, הגדילה וההשתלמות שלנו פה. וזו גם הסיבה שהוא לא נמדד במונחים של חסרונות ויתרונות.

ברגע שזו נקודת המוצא ממנה יוצאים לעולם ולעבודה פה בעולם הזה, הרגשת ה''אני אהוב ללא תנאי וראוי לאהבה מעצם היותי", יש לנו אדמה יציבה, בריאה ובסיס אמיתי, שיש בה כח לגדל כל מה שנכניס לתוכה. ואדמה, כמו אדמה, תגדל מה שזורעים בה וזה תלוי בהשקעה, בטיפול ובטיפוח של הקיים מתוך אמונה בתהליך ובקצב שלו. כי דברים לא קורים ברגע.

ואני חושבת שזה קצת העניין עם נקודת המבט על יתרונות חסרונות ומה שביניהם. כי בסופו של דבר אנחנו כל הזמן בתהליך גדילה, התפתחות והשתלמות, בינינו לבין עצמנו וביחס למי שפוגשים. וכמו שראיתי שכתבו פה מודעות, כנות עצמית וענווה הם מפתחות להגיע להערכה עצמית ולאהבה עצמית גם מתוך הדרך עצמה. להצליח לראות את הדברים כמו שהם באמת, כדי ללמוד ולגדול גם מהטעויות, גם מהדברים שעדיין לא שלמים ומבקשים להשתלם, מהחסרונות שמבקשים להתמלא... ולהסכים להיות את הדרך הזו.

במובן הזה החסרונות הם כמו סימני דרך, והיתרונות סוג של כלים לצלוח את הדרך בטוב ובבטחה.

ואיך לא מגיעים למקום שלילי?

נזכרתי במשהו שלמדתי פעם ובחסד ה' מצאתי מקור. בספר דברים (ח' י''ז-י''ח) כתוב: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.''

כך כותב הר''ן בדרשותיו (דרוש י' על דברים):

''ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי וגו' וזכרת את ' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, רצה בזה כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, עם כל זה עם היות שהכח ההוא נטוע בך זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו בך ומאין בא, והוא אומרו וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח וגו'. לא אמר וזכרת כי ה' אלהיך נותן לך חיל, שא"כ היה מרחיק שהכח הנטוע באדם לא יהיה סבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה תזכור נותן הכח ההוא ית'.''

האיזון הנכון הוא מצד אחד לדעת לומר שה' נתן בי כוחות, כדי לא להתרשל בעבודה, ומצד שני לזכור מי נתן לי את הכוחות האלו ואת היכולת לפעול עימם.

הלוואי ונזכה להיות בענווה מול ה' ומאליו מול אחרים, מתוך הבנה שכולנו בדרך הזו, ולכולנו יש מה ללמוד מעצמנו, על עצמנו, מאחרים ועל אחרים.

לדעתי לא - אתה אוהב אותם כי הם המשפחה שלך, וברור שהם לא מושלמים*.

וסתם ככה בעולם, הרבה פעמים אנחנו מעדיפים דבר שמוכר וידוע לנו, על כל הדברים הדפוקים שיש בו, על פני משהו חדש ובלתי מוכר. (נגיד זכור לי ימים של מבחנים במתמטיקה, שבהם כל אחת העדיפה להשתמש בדגם שהיא מכירה, אפילו על פני שימוש בדגם מתקדם ומשוכלל יותר).

אתה כאילו מציב כאן משוואה -

אם אני אוהב את עצמי, מעריך את עצמי ללא תנאי = אין בי חסרונות, אני מושלם.

וזה פשוט משוואה שגויה, לדעתי.

אין אדם שאין לו חסרונות. אין אדם מושלם.

 ובכלל, מושלמות יוצרת אצלי סוג של אנטגוניזם. קודם כל, כי אין דבר כזה מושלם. דבר שני, כתבתי על זה פעם (ואוכל לקשר לשם אם תרצה) - אני לא הייתי מוכנה לשחק כדורסל מול לברון ג'יימס. אני לא בליגה שלו, אין לי מה לחפש שם. אני מחפשת לשחק עם מישהו בליגה שלי, מישהו שלפעמים אני אנצח ולפעמים אפסיד. אחרת אין בזה טעם, לדעתי. אם מישהו משווק את עצמו כלברון ג'יימס ומתייחס אלי כאל ליגה ת' בארץ - זה לא קשר שארצה להיות בו.

אני אוהבת אנשים לא כי הם מושלמים. אני אוהבת אנשים בגלל מי שהם. לפעמים דווקא החסרון שלהם הוא מה שמוצא חן בעיני, ומשלים איזושהי נקודה אצלי, כך שבממוצע שלנו נוצר משהו סביר.

זה שאני עפה על עצמי - מכירה ביתרונות שלי - מגיע מתוך מקום שבו אני מודעת גם לחסרונות שלי. הכרה בערך עצמי לא אומר שאני גאוותנית.

האם רוב העולם מאוהב בעצמו ולא רואה בעצמו חסרונות? אני שולחת אותך לבצע סקר מהיר: תשאל כל אדם בסביבתך אם הוא אוהב את עצמו כמו שהוא עכשיו, או חושב שהוא יאהב יותר את עצמו כשהוא X ק"ג פחות (וזה יכול להיות גם 2 ק"ג...)

בהשערה שלי, רוב האנשים היו מסכימים לזה שהם היו מעדיפים להיות 2 ק"ג פחות, על כל המשתמע מכך (מספיק כח רצון\חוסר תיאבון לאכול שטויות), אבל ליישם את זה בפועל זה לא קל. אם חוסר שביעות רצון מהמשקל אמורה למנוע זוגיות, כי אני לא מרוצה מאיך שאני - אני חושבת שהרבה אנשים לא היו נשואים בכלל...

לפעמים החסרונות שאני רואה אצל אחרים, הם השתקפויות של החסרונות שלי. ויותר מזה: יש זמנים בחיים שבהם אני ביקורתית כלפי עצמי, מדגישה דווקא את החסרונות. במצבים אחרים, כשטוב לי וסבבה, אז גם הרבה יותר קל לעגל פינות ביחס שלי לעצמי. ואני חושבת שזה גם ככה בקשר זוגי. כשאנחנו בתודעה של אהבה - "על כל פשעים תכסה אהבה" - וכשאנחנו בתודעה ההפוכה, הכל חסרון. כשאכפת לי ממישהו, אני רוצה לעגל פינות בשבילו. אני רוצה להקל עליו. אני רוצה לעזור לו לשאת את הנטל. אני רוצה לפנק אותו. אני רוצה שיהיה לו טוב. 

ואני רוצה גם שישאף להיות אדם טוב יותר, שלא ישאר מקובע בככה אני, אלו היתרונות והחסרונות שלי, אלא מישהו שעובד על עצמו, צעד אחר צעד, ואני אנסה לעודד ולסייע לו בדרך הזו. וכמובן, כל זה נכון גם הפוך. לדעתי, צריך לשתחרר מהמקום האגוצנטרי - שבו אני במרכז הקשר, ולשים את הקשר עצמו במרכז - כך שני הצדדים מצהירים שהם רוצים לעשות צעדים לכיוון האחר.

אני חושבת שקריטי להכיר בחסרונות של מי שאתה יוצא איתה, וקריטי שהיא תכיר בחסרונותיך.

א' צריך להגדיר מה זה אהבה? חשק? רצון להעניק? רצון להיות עם מישהו? לשמוח בחברת מישהו? תלוי איך תגדיר תקבל תוצאה שונה

ב' צריך לחשוב מה זה אומר חוסר אהבה עצמית

ג' מה ש"ידוע ומפורסם" => אותי לא לימדו לכן מבחינתי דרוש מקור

דבר ראשון צריך להגדיר אהבה שזה כנראה מה שאנחנו מחפשים, אפשר לומר שזה חשק ותאווה (רמה בסיסית־בהמית), או רצון להיות עם מישהו, השמחה בחברת מישהו (רמה רגשית), או רצון להעניק, לתמוך, לדאוג ולחשוב על מישהו (רמה נפשית יותר גבוהה), ברית ובניין משותף (רמה רוחנית)

OK עכשיו איך שנאה עצמית מהווה לנו חסם? שנאה עצמית זה שאני חושב שאני דפוק ומלא בחסרונות ומי יאהב אותי כו'. טוב, דבר ראשון יש בזה בעיה שזה אולי פחות מושך, כי אנשים אוהבים אנשים חיוביים שלא מתבכיינים כל הזמן. אבל זה יותר כמו "אחרים לא יאהבו אותך עד שלא תאהב את עצמך". וגם זה לא מוכרח, אתה יודע, הכרתי פעם בחורה שממש שנאה את עצמה, חשבה שהיא כישלון, מכוערת, ביטחון עצמי נמוך, מה שבא לך, אבל מה, היא הייתה שרופה עליי חבל על הזמן לא יכלה להרפות ממני. היו אמנם כל־מיני בעיות אבל אפשר לומר שברמה בסיסית כלשהי היא רצתה להעניק ולתמוך בי אז לא שם הבעיה. וגם על עצמי אני יכול להעיד שבצעירותי לא אהבתי את עצמי בלשון המעטה אבל היו בנות שאהבתי לפי כל ההגדרות הנ"ל.

אני חושב שנכון יותר לדבר על הבעיות שיכולות לצוץ מתוך זה. למשל תלותיות, תלותיות באישורים של האחר, או מערכת יחסים שמבוססת על רגשות נחיתות (כמו המאמין השבור והרצוץ שכורע בפני הפסל העצום והעוצמתי והמושלם), או זה שכל שליליות מקרינה החוצה וזה יוצר אווירת נכאים מבאסת כי זה באמת מעצבן לשמוע אנשים שמתבכיינים כל היום כמה רע להם.

עכשיו "אהבה עצמית", מה זה אומר בדיוק? ברור שזה רעיון טוב להסיר את הרגשות השליליים (שנאה עצמית) כמו שכל רגש שלילי הוא בעייתי אבל ברמה החיובית לא ברור מה זה בדיוק אומר. זה בערך כמו שמחה. מה זה שמחה? תחושת אופוריה? מושג יותר מוחשי ויותר "בר־קיימא" הוא שלווה, איזון. כך גם כאן, אני לא חושב שאנחנו צריכים לקום בבוקר ולחשוב שאנחנו נורא יפים ומוצלחים ולחייך לעצמנו במראה. לא ברור במה זה עוזר, וגם ברור שזה לא תמיד כזה נכון. יש לנו חסרונות ומגרעות ומגבלות, שאנחנו צריכים להיות מודעים אליהם. עכשיו, חיבור אל "האני הפנימי", לאהוב את ה"עצמי" שלנו... סורי יותר מדי ערטילאי וניו-אייג'י בשבילי אני באמת פשוט לא כזה מבין מה זה אומר.

תרבות האהבה העצמית מלאה בהרבה בעיות, זה עיסוק בעצמי במקום באחרים, "קבלה עצמית" עד אין קץ במקום רגשות טבעיים ונחוצים כמו בושה (התכונה המבדילה בינינו לבין בהמה), "מגיע לי", ואדרבה אני חושב שכל שאנחנו אוהבים את עצמנו יותר, ככה קשה לנו לאהוב אחרים, כמו בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, העולם נהיה מרוכז יותר ויותר סביב עצמנו

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).