בקרוב אצלי

אני כל-כך רוצה להיות מסוגלת פשוט לזרוק

ולא מצליחה!!!!!!!!!

אבל וואו כמה שזה עוזר ומשחרר

הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי. ואין זמן טוב כמו לפני פסח כדי להתחיל (עבורי לפחות..)

נמאס לי מעצמי כבר חח

אבל אין לך את החשש הזה, שאת זורקת

ואולי עוד שנה תרצי את מה שזרקת?

מה שגורם לי לזרוק לתוך המחסן שקיות מלאות שלוקחות מלא מקום

נגיד בגד חמוד ממש שהיה לבן שלי הגדול, רוצה לשמור לילד הבא

אני יודעת שבילד הבא אני ארצה סטים, או לפחות משהו שממש תואם

לא מבינה למה אני אוגרת את כל אלה

מילא הייתי שומרת את מה שבאמת טוב

נגיד שמרתי גם אוברול שנקרע קצת, אמרתי לילד הבא נתקן נתפור נגזור נעשה

כאילו -למה??????? באלי לשחרר!!!!!!!!

ככה יש ערימות בגדים לא שימושיים במחסן.. המחסן מתמלא עולה על גדותיו משטויות 😔

שפוחדת לשחרר בהתחלה... ומה יקרה אם אני אצטרך יום אחד וכו וכו

אבל אחרי שעשיתי את זה כמה פעמים - אני כאן כדי להגיד ששוכחים...

וגם אם רואים בסוף שחסר משהו - אפשר לקנות. מעדיפה להוציא קצת כסף על פני באלגן בבית ובראש

חשבתי אני המטומטמת היחידה פה בעולם

ממש שמחה לראות שלא

תודה על התגובה שלך

בעלי כל הזמן אומר לי, תחשבי שעל כל מטר על משלמת אלפים במשכנתא (הוא גם אחת לשנה מחשב כמה בלטות כבר שייכות לנו ולא לבנק 😆)

בקיצור, כן חייבת לפנות

נגיד מסרתי לחברה שמממש הייתה נזקקת את הבגדים של הגדול של החצי שנה הראשונה

עכשיו אני מזה מתבאסת, לא חשבתי שנהיה בהריון כל-כך מהר - תודה לה'!!!!!!)

כאמא להרבה  ולצפופים ...

לגמרי היתי צריכה את מה ששמרתי

זה חסך לי מאות או אלפי שקלים

זה קל להגיד לקנות חדש

אבל תעשי הכל מהכל חדש .כל מידה..כל עונה..כפול 7...

זה מגיע לסכומימענק

ומדברת על הכי בסיסי שיש..לא במחירים גבוהים או בהפרזה

אני כן בעד לשמור

אבל

במידה

ורק מה שנשאר במצב מצוין

מה שבלוי מוכתם קרוע..מה שלא אהבת או לא היה דימושי -אז לא

אני כן מסננת המון

כדי לפנות כמה ישותר מקום בבית

אבל לא יכולה להרשות לעצמי למסור הכל

כאמא ל2 צפופים לא מאותו מין שכבר גדלו ולא רואה את עצמה בהריון בקרוב ככ, אין לי סיבה לשמור את זה אצלי.

ואגב לא הכל קניתי בעצמי, חלק גם קיבלתי ונשאר במצב ממש טוב. נכון שזה כסף, אבל בית מלא חפצים שאינני צריכה לא עושה לי טוב

אני כל הזמן מדייקת את עצמי ודברים משתנים גם.

את הסגנון של המטפחות שיניתי כבר כמה פעמים נגיד , ולא אשמור הכל.  אין לזה סוף כי זה כמויות גדולות של דברים שלא בשימוש

ובתכלס גם אני היתתי מתה להעיף הכל

לא רק פרקטית

הז מנקה לי משהו גם נפשית

משחרר מעודפים

וגם מפנה מלא עןמס ריהוט מהבית

אני בעד

רק שחושבת שיש הגיון בלשמור

וזה לא כזה חכם אט קל ואפשרי לקנות לכל ילד חדש אחד אחרי השני..

אם היה לי מרווח גדול יותר חושבת שהיתי מפנה הרבה יותר 

בגלל שאני מאוד קיצונית בלאגור אז לא הצגתי את הצד השני בהודעה שלי...

אבל חד משמעית שאני שומרת, ואפילו עדיין יותר מידי...

וגם גיליתי שתינוקות בכלל לא צריכים מיליארד בגדים, אני לגמרי מסתדרת עם 4-5 אוברלים חמים לחורף שלם ולא צריך אינסוף בגדים.

לדוג׳ אצל הגדולה קיבלתי מלא חולצות של 0-3, וזה כמעט לא שימושי אצלי... אני אוהבת לשים גופיות או אברלים... ועדיין שמרתי בגדים שאני אפילו לא הלבשתי פעם אחת

גם בתכלס כמעט לא יוצא שאני מוציאה כסף על בגדים, קונה את המינימום ומחפשת יד 2 במצב טוב... אמרתי שבמידה וצריך משהו ספציפי אפשר לקנות בגד אחד לא יקר או משהו כזה

אני נהנית ממממש מלזרוק והלוואי ויכלתי לזרוק הכל

אבל כשראיתי כמה זה חסך לי אז כן שומרת

אבל

בשביל הכיף גם קונה לכל לידה בגד אחד מתוק ויפה בשביל הכיף שלי😉

והאמת שלקטני שלי בגלל שהגיע אחרי הרבה בנות

קניתי מלא דברים 🫢 אין על עלי ושיין שב100 שח קניתי מלא אוברולים מתוקיםם

אני עובדת על עצמי ממש בקטע הזה

היום נגיד שיחררתי בגדים של הילדים מאז שהיו תינוקות. מסרתי כמובן. כמות עצומה של 8 שקיות וואקום גדולות שתפסו מקום הכרחי

@מתואמת- אחרי ששמרתי כמה פעמים ונתקעתי, כבר לא. מוציאה מהבית מייד ושמה ליד הפח או שבאותו רגע מעבירה אם יש למי

גם בשביל החפצים, שהם טובים בסך הכול, וגם בשביל האנשים שיבואו לקחת את זה...

אבל אולי זו רק אני 🤷‍♀️

אבל מצד שני מה עדיף? לשמור בבית עד שיהיה כח וזמן למסור נורמאלי, ולחפש בנרות מי צריך? ותכלס זה נשאר מלאא זמן בבית/במחסן

בסוף זה באמת מה שעשיתי, שמתי בארגז טוב ואטום, מסודר יפה - ומי שצריך אני מאמינה שיקח

ככה אני עושה גם חסד עם אחרים וגם עם עצמי...

וזה תמיד גורם לי לחלחלה... (אנשים מניחים ארגזים על ספסלים ברחוב. אז אמנם זה לא ליד הפח, אבל זה אפילו גרוע יותר - כי זה מלכלך עוד מקומות בשכונה...)

אז לא מסוגלת לעשות את זה בעצמי

את זה ללוז, מחילה מכל מי שקשה לה עם זה

את הבגדים של הילדים אגב מסרתי למי שדואגת

זה גוזל ממני המון זמן ואנרגיה

שנים קודמות ניסיתי וזה סחט ממני הרבה

יש דברים שאני שומרת במיוחד לחברה שתצטרך ולא אוכל להביא לה היום, ברור

גם להורים שלי נגיד או חמתי

אבל מעבר - לא מסוגלת להתעסק בזה

וגם, העפתי חצי בית זה גם דברים לא במצב של שימוש כן? מגבות ישנות, כלים שאבד עליהם הקלח ועוד

אני לא בעשירון העליון 😅

גם לי אין תמיד כח להתעסקות וללשמור וכו

אז לדברים פושטים כן מפנה ליד הפח

אבל אם יש משהו גדול ושווה

או שק שלם של בגדים ממש שווים אז כן משקיעה

כי תכלס גם אני נהנתי ממסירות שוות

אז שמחה גם לפרגן בחזרה

אפילו בקבוצה של הקהילה-חברות  לפרסם?

אנחנו מעבירות מלא מאחת לשניה

ודוקא זה כיף כי את יודעת שזה במצב טוב ואיכותי ולא הגיע משומקום

השאר לא אמורות לדעת מי אמרה קודם

פשוט ההודעה הראשונה שפתחת- תכתבי לה שמור לך שמה לך מחוץ לדלת.

(אני כבר כמה פעמים לקחת דברים מנשים, והן שמו לי מחוץ לדלת. ככה לא צריך להתעסק עם מתי היא באה וכו')

אם תוך כמה ימים לא לקחה, פשוט תפרסמי שוב, אל תפני לבאה בתור. 

בפעם הראשונה כתבתי רשימה של מה שאני מוסרת והודעתי שזה מונח מחוץ לדלת ומי שרוצה לבוא שתיקח בלי לשאול אותי קודם אם עדיין זה נשאר - וקצת כעסו עליי ואמרו שזה לא הולך ככה לפי הכללים של הקבוצה...

אז מעדיפה לפרסם בקבוצות רגילות של השכונה, אבל אז לא תמיד נלקחים דברים...

אסור לומר מי שבא ראשון לוקח, כי אז נשים סתם יטרחו לבוא ויגלו שכבר איחרו.

אבל לתאם עם מישהי שתיקח, זה נראה לי בסדר, גם אם היא לא הראשונה שכתבה לך בפרטי

ומי שתופס תופס

אבל נשים מגיבות לך בפרטי, נכון?

אז בין הנשים אין לאף אחת דרך לדעת מי הראשונה שכתבה לך..

פשוט ההודעה הראשונה שראית- תכתבי לה שזה שלה.

אחרי ששמרת לה, את יכולה לשים מחוץ לדלת והיא תבוא מתי שנוח לה. את לא צריכה להתעסק עם תיאום מתי היא תגיע.

את כן יכולה להגיד לה מראש שאם היא חא תגיע עד x זמן (נניח 3-4 ימים) את תעברי למישהי אחרת.

אם היא לא הגיעה, תפרסמי שוב בקבוצה שחזר להיות רלוונטי

ועוד אופציה אם זה רלוונטי לך, לתת לגדולה שלך להתעבק עם זה?!

אני מרגישה לא הוגן לא לתת לראשונה שכתבה שהיא רוצה... וזה מבלבל הרבה פעמים, כי את רוב הנשים שם אני לא מכירה (והן לא נמצאות באנשי הקשר שלי), אז זה לעקוב אחרי מספרים ולא שמות...

(ולא אתן לבת הגדולה שלי להתעסק עם זה, גם כי היא בעצמה עסוקה לא פחות ואף יותר ממני, וגם כי עקרונית לא אמורה להיות לה גישה לווטסאפ...)

מדברת מנסיון אישי

אבל זה באמת קבוצות כ"כ מהירות ואינטנסיביות לפעמים שההבדל בין הראשונה לרביעית יכול להיות הבדל של כמה שניות..

אז אין מה להתעכב על זה בעיני

אולי מי שכתבה שלישית היא זאת שהכי חסר לה?

למה מי שכותבת הכי מהר זה הכי מגיע לה? 🤔

מכירה את אלו שתמיד כותבות שהן ישמחו לקבל דברים? למדתי שבאמת לפעמים הן צריכות, אבל הרבה פעמים זה יושב ומחכה אצלן בבית עד שהילד יגיע לגיל המתאים או לא יודעת עד מתי.. (וכן מדובר גם על חפצים. יכולת כלכלית, כמה מאותו סוג כבר יש לה אם בכלל וכו'..)

וגם אם מישהי כותבת שרוצה ולא באה לקחת זה לא הוגן כלפייך.. נכון?

בגלל שאין דרך לדעת מי הפונה וכמה היא צריכה ואם תגיע בהקדם - למדתי לשחרר את העניין של ההוגנות פה. כי זה חשבונות שאני לא יכולה להיכנס אליהם.

אני גרה ביישוב ולרוב יודעת מי הפונה.. אבל צורך ומתח תבוא לקחת לא יודעת. ולכן אם שתי נשים כותבות לי, אחת שכנה שלי והשניה מהקצה השני של היישוב - אגיד לרחוקה שמצטערת זה כבר נתפס. ואקח את זה בעצמי (או אשלח עם ילד) לשכנה וככה אפטר מהחפץ כמה שיותר מהר.

פעם מישהי ביקשה ממני כמה חפצים שמסרתי. זה ישב אצלי כמה ימים עד שנמאס לי ולקחתי את זה אליה, הנחתי ליד הדלת. בהמשך אותו יום החלטתי למסור חפץ נוי שהציק לי פה, משהו מושקע שאני הכנתי.. רציתי שיעריכו אותו 🫣

אותה אישה ביקשה אותו. כבר לא חיכיתי לה.. גיסתי הייתה אצלי יומיים אחר כך ונתתי לה אותו בשמחה רבה. אפילו לא עידכנתי את מי שביקשה שזה . החברה ההיא לא פנתה אלי מאז...

כשאנחנו מוסרות חפצים לנו הם מפריעים כי הם בבית שלנו ואנחנו רוצית להוציא אותם. מי שביקשה - לרוב תסתדר בלעדיהם או בדרך אחרת. ב"ה אנחנו בחברה של שפע...

לכן האינטרס שלנו הוא להעיף כמה שיותר מהר ובהתאם לזה אני פועלת. באמת הרבה פעמים אני הולכת בעצמי לחלק דברים שמוסרת.. אם מסתדר לי מבחינת זמן וכוח.

שהחסד העיקרי נעשה עם המוסר ולא עם המקבל... תודה לך על זה!

(רק שאני לא בטוחה שלי יש כוח להביא בעצמי את הדברים שאני מוסרת 🙈)

זאת נראה לי הנקודה העיקרית

מבחינתי כשזה בזרימה (נגיד גם ככה אפגוש אותה בגן כשניקח את הילדים) אז למה לא..

מה את עושה עם כל מה שהעפת? מוסרת או זורקת?

כי אצלי העניין של המסירה הוא מה שתוקע אותי. פשוט אין לי כוח להתעסק עם המסירה של כל הדברים... אז גם אם הכנתי מלא חפצים למסירה - הם פשוט נתקעים פה מלא זמן...

מראש חודש אדר לא מקבלים, אז שמה ליד הפח עם פתק a4 גדול ופירוט מה יש בפנים

או מוסרת לאנשים מסוימים שמבקשים, או מציעה

יש פעמים שממש ממש ממש מתלהבים ומבקשים בהמשך שוב

ולשנע את הבגדים אליהם - אני צריכה את בכלי בדרך כלל...

אבל הרבה מהדברים הם בכלל לא בגדים, אלא ספרים וכדומה...

ויש אצלנו קבוצת ווטסאפ של אימהות לא אוגרות, אבל חייבים להחזיק ראש עם זה (מי תפסה ראשונה, מתי היא תבוא להגיע, לשמור לה... משגע אותי מדי )

ויש גם הרבה דברים שאנשים כנראה פשוט לא מעוניינים בהם, אז הם נתקעים פה לאורך זמן 🤷‍♀️

בקיצור, נראה מה נעשה...

ואז הוא מחלק את הדברים למשפחות נזקקות.

אני לא מכירה אותו אישית אבל אמא שלי מביאה לו שנים.

משאירה מחוץ לדלת וזהו

אם מעניין אותך זה באיזור ירושלים

אבל הוא לא אוסף הכול... נגיד ספרי קודש הוא לא לקח, אז אנחנו תקועים עם כמה...

אבל אולי בכל זאת נתקשר אליו גם השנה, אם נצליח לאגור דברים נוספים למסירה.

היום סידרתי ארונות שיש בהם מלא שקיות של בגדים וגיליתי שחצי מהם אלה בגדים שתיכננתי למסור ושמנו אותם בארון עד שנמסור ונשארו שם נצח.

עכשיו או שאמצא איפה למסור (בינתיים לא מוצאת) או ששמה הכל ליד הפח.

בעז"ה ביום ראשון אסיים את השקיות האחרונות ונעיף מהבית.

אבל דווקא אני אחת שזורקת כל דבר, לא אוהבת לשמור ונראה לי שאפילו עושה לי טוב לזרוק 🤭

ולא מתחרטת, אין לי בבית דברים ששווים מיליונים אז מעדיפה לזרוק ובמקרה הצורך לקנות מאשר לאגור ולאגור ובסוף כבר אין מושג מה יש ומה אין ובכל מקרה קונים חדש

איך אני אוהבת לשחרר חפצים

בקרוב אצלי;)

לא קראתי הכל

איזה כייף לך

אני צריכה לעשות את מה שעשית, יש לי המון, המון, המון בגדים של כל בני הבית שצריך להגיד להם שלום ולא להתראות.

תגלי את הסוד ,איך עשית זאת.

עוד משהו, שיחכה כבר לאחרים פסח, איך עושים סדר בקרטונים של מסמכים שהצטברו אחרי הרבה שנות נישואין....

כל שנה זה נדחה לאחר הפסח וחוזר חלילה .

צריך להיכנס בעובי הקורה. למיין, ולשים בשקיות את מה שלא צריך ולהיפרד מזה. כנל לגבי מסמכים. אין בזה באמת אף קסם חוץ מלהשקיע בזה זמן 

שמאז החתונה ואפילו לפני אף אחד לא פתח 🙈

מלא גמרות למשל. של בעלי. ספרי קודש שקיבלתי מתנה בעבר ולא פתחתי אולי פעם/פעמיים. מלא משניות מכל הסוגים ועוד...

נניח גגמרות אני לא אאזרוק.. אבל גם לא נראה לי מכובד לשים בארגז בבמחסן ..

זה אמור להיות בארון כל החיים בע"ה?

אני מקווה שיום יבוא והילדים ילמדו עם בעלי או בעצמם

אבל אם מדובר בספרים חדישם אז אפשר לתרום אותם לישיבה או משהו

במצב טוב, ישמחו לקבל בהרבה ישיבות / בתי כנסת..

ויש כל פעם ספרים חדשים שנוספים ויש לנו ספריה קטנה שהייתה כבר עמוסה. אז עשיתי סדר וספרים שפחות משתמש שמתי על מדף בארון בחדר אחר. וספריה עכשיו מסודרת ומרווחת. לדעתי הוא בכלל לא שם לב לשינוי חחח

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)