בס"ד
תקציר פרשת צו - הפרשה שלנו מדברת על עולה וזבחים, כהנים ומשיחתם ובקיצור ענייני קורבנות.
ושימו לב למשהו מצחיק ואירוני ההפטרה בירמיהו מתחילה ככה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.
כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציאי אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח "
הוו באמת?? נראה כשהנביא אמר את זה הוא לא קרא את התקציר שלי למעלה, לכן צריך עיון וננסה להבין בע"ה יסוד חשוב מאד שקשור לקורבנות שמופיע בפרשה:
"וּכְלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל-בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם-בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם " הפשט של הפסוק הוא בהקשר לדיני טומאות כלים, יש לזה גם קצת נפקא מינה לחג פסח שקרב ובא, כלי חרס לא יכול להיטהר כי הוא בולע, אלא רק ע"י נתיצה. ואילו כלי נחושת נטהר ע"י מים .
מסביר בעל הכלי יקר שיש כאן רמז עמוק לעבודת השם שלנו. אתמצת את דבריו, הוא מסביר שיש דמיון רב בין סוגי הכלים ונקיונם לבין חטאים של אנשים ודרך התשובה שלהם. כלומר, כמו שיש כלים מסוימים שבולעים הרבה מהאיסור ולא יכולים להתנקות ע"י שטיפה אלא רק בשבירה, והסוג השני של כלי שלא בולע הרבה ויש לו תקנה בשטיפה, כך כנ"ל יש לך אדם שחוטא שכבר כביכול "בלע" הרבה מהאיסור עד כדי שקשה לו לעזוב את ההרגל ואין לו תקנה כי אם בשבירת ליבו! כי הלב הוא כביכול הכלי שנתבשל בו האיסור(כמו שחז"ל אומרים שזה המשכן ליצר הטוב וליצר הרע) ולעומת זאת יש לך אדם שלא "בלע" הרבה חטאים ולכן הדרך שלו לנקיון, ותשובה היא יותר נוחה. הכלי יקר מביא שם שהסוג הראשון הוא רוב האנשים הפשוטים שאצלם התקנה היא במידות וכו, ואילו הסוג השני הוא בתלמידי חכמים צדיקים ששם התקנה הוא בתלמוד תורה. כי התלמיד החכם הוא בבחינת כלי הנחושת שמתמרק במים, ואין מים אלא תורה. ועם הארץ הוא בבחינת כלי חרס שנטהר בשבירה, ובמובן הזה שבירת המידות המגונות.
זה היה אחד מהחטאים העיקרים של עם ישראל בבית ראשון, הקריבו קורבנות בהר הבית אבל כמצוות אנשים מלומדה, רק כדי "לחתום כרטיס" והנה עכשיו הם כביכול נקיים.. אבל זה ממש לא עובד ככה!
לכן הנביא צורח ואומר לא ציויתי אתכם רק על קורבנות ! המהות העיקרית של הקורבן היא כוונת הלב, תשובה, מידות וטוהר המעשים שמשתקפים כלפי חוץ .
"כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה"
וכן הנביא שמואל בתוכחתו לשאול אומר : "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים? כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' ?! הִנֵּה שְׁמֹעַ- מִזֶּבַח טוֹב ! לְהַקְשִׁיב -מֵחֵלֶב אֵילִים!"
כאן הנביא אומר בצורה ברורה וחד משמעית שהעיקר האמיתי של הקורבנות הוא העבודת השם של הלב, לשמע בקול השם.
ויש לזה מסר גדול לדורנו כי לעיתים שאנו קוראים את הפרשיות האלו של הקורבנות אנחנו נוטים להשתעמם, מה לנו ולזה? אז התורה מלמדת אותנו שגם בדורנו כשאין בית מקדש עומד, עדיין עבודה הלב עומדת. וזה על ידי תפילות, תיקון המידות, מעשים טובים וכו שנזכה בע"ה תמיד לעלות מחיל אל חיל ולעשות את רצון השם שבת שלום
