טוב אני אנסה לעזור

יכול להיות שאת צודקת ואולי זה פחות מתאים וכדאי לחתוך ומצד שני יכול להיות שזה רק בעיה של דמות שבנית לעצמך צריך להשתחרר מזה ולהמשיך.

איך תבדקי את זה?

תחשבי ותכתבי לעצמך מה הדברים שחשובים לך, מה הצרכים שלך שחשוב לך שיתמלאו ומה צריך כדי שזה יתמלא . אח"כ תבדקי את זה נמצא בבחור. אם זה נמצא ואת פשוט רק מסונוורת מהדמות שבנית לעצמך אז כדאי מאוד להתחיל לשחרר.

איך משתחררים מהדמות הזאת?

מזכירים לעצמנו מה הדברים שחשובים לנו ושמים עליהם את הדגש.

המון בהצלחה!

מה יכול לעורר את הרגש לדעתך?

לא?

גם בדברים אינטואטיבים אפשר להגיע לתובנות מסויימות, לא ככה?

א. "טיפוס שלא דמיינת שתצאי איתו "-

 מבחינת מה?

לפעמים זה דברים קריטיים של סגנון שחשוב לך, ונכונים לך , ולפעמים זה דברים שאדם מאוד רוצה, אבל אין להם בסיס, אלא, דמיון שלא אחוז, ויותר חלומות (לדוג שתהיה דוברת אנגלית / שתהיה מטר מסויים / שיער חלק )

ב." אין שום רגש ואין התרגשות ,לפני או בין לבין" - בהמשך רשמת שטוב לך איתו,איך זה לא סותר שטוב לך איתו(:?

 שאלות שיותר יכולה לדייק אותך ,: מה התחושה שעולה לך שאת איתו ? 

איך את הולכת לישון שמחה? רגועה? את מרגישה איתו בבית? ביטחון פנימי?

 מרגישה הבנה שאת במקום המדויק לך ?

 שיש תקשורת בונה? של קרבה? זה הדדי?

ג. לגבי "מפחדת לפגוע בו", כל עוד את משתדלת לרצות קשר איתו , ומבררת מה את מרגישה מול עצמך וכן ושיקפת לו  / השיקוף בקשר קריטי! הכל בסדר ..

בנות נוטות לקחת על עצמם את הרגש של השני ,

תתעסקי קודם במה את מרגישה 

ובמקביל תכבדי את הצד השני  האדם השני צריך שיקוף .

ד לגבי להיות עם מישהו ולחשוב אני רוצה משהו אחר בכלל זה בהחלט מעלה נורה אדומה , אבל צריך לברר את זה לפי הסעיפים הראשונים שכתבתי לך ..

כאילו פרטים טכניים שאמרתי שאני לא אפסול על דבר כזה

וטוב לי איתו כי יש לנו שיח טוב והוא מכבד וחמוד ואני חוזרת במחשבה שהיה לי טוב אבל לא כזה עם פרפרים או התרגשות, וככל שעובר זמן מהדייט אז בכלל הראש שלי עובד שעות נוספות על זה שאין רגש 

יכולה לתת דוגמא למה למשל כן חיפשת? וננסה לראות על מה זה יושב , אולי באמת על משהו שחשוב לך?

"מהדייט אז בכלל הראש שלי עובד שעות נוספות על זה שאין רגש "- זה בחור ראשון? איך זה היה בדייטים אחרים , עם אדם אחר?

אני כן חושבת שלא נכון להתעלם מזה שאין רגש כי בסוף זה מוליד חוסר נוחות או נעימות של הצד שלך ואז את עלולה להרגיש שאת הורסת את הקשר וזה תחושה קשה כלפי עצמך .

כמה פעמים יצאת ? כי לפעמים באמת קשר זה דבר שנבנה , לא דומה פעם 8 לפעם 3.

חיפשתי יותר בטכני נגיד מעדה מסוימת קרבי קווניק וכו דברים טכניים שעליהם אני לא אפסול באמת

ויצאנו כבר 7 פעמים..

יצאתי חודשיים עם מישהו שהיה לי נורא נחמד וכיף לדבר איתו. והיינו מדברים שעות.

אבל לא היה לי שום רגש בתמונה. שום כלום.

וזה ממש בלבל אותי, כי מצד אחד כיף לי לדבר איתו, מצד שני אני רוצה להתרחק ממנו?

יכולה להגיד לך שבסוף החלטתי לסיים את הקשר. והגעתי למסקנה שהוא פשוט יכל להיות "חבר" שלי ולא "בנזוג". יעני הוא בכיף יכל להיות מהחברות שלי. אבל לא יכולתי לראות אותו בתור הבנזוג שלי.

אני לא יודעת אם אצלך זה אותו דבר.

אבל לדעתי אם אין עדיין רגש זה בסדר, וזה יכול לקחת זמן לפעמים.

הבעיה היא כשאת מתחילה להרגיש דחייה. כשאת מרגישה שאת רוצה להתרחק, כשאת לא מרגישה שבא לך להשאר עוד בקשר

כי בגלל שכיף אז טוב לי איתו, אבל באמת הרגש לא קיים.

איך הבנת בסוף שהרגש לא יוכל להתפתח גם?

זאת אומרת, לא היה רגש, אבל גם לא ציפיתי שיגיע ככ מהר ולכן נשארתי בקשר, כי היה לי טוב, כי היה לנו אחלה דיבור, היה כיף לשבת איתו, אבל שוב- בלי שום רגש.

אז פשוט נתתי לקשר להמשיך וחיכיתי לראות מתי הוא (הרגש) יבוא.

הקטע שהוא פשוט לא בא...

והבנתי שהוא (הרגש) לא יוכל לבוא כשכבר התחלתי להרגיש מועקה בלקבוע דייטים. שאין לי כוח לקבוע- למרות שבפגישות עצמן נהנתי, כשהרגשתי שאני רוצה להתרחק פיזית מהבנאדם. כלומר כיף לי לדבר איתו על ככ הרבה דברים, אבל כל מה שקשור קרבה פיזית פשוט לא רציתי.

אני פשוט יודעת על עצמי, שאם אני אפילו לא ארצה לתת יד לבחור אחרי חודשיים (וזה הרבה זמן יחסית!) או אפילו להתקע בו בקטנה בטעות- אז יש לי נורה אדומה.

זה לא "טמא" לרצות מגע וקירבה, השאלה פשוט איך מתייחסים לזה ומה עושים עם זה. ואני ידעתי על עצמי, שבתור אחת שאוהבת קירבה- אם אחרי חודשיים עם בחור, שככ כיף לי איתו אני לא מצליחה להגיע לרצון הכי קטן אפילו- משהו פה מוזר.

לכן אני יכולה להיות חברה שלו, אבל לא בת זוג שלו.

משיכה היא חלק בלתי נפרד מזוגיות.

לא צריך שיהיו זיקוקים וניצוצות מטורפים כדי לדעת שיש משיכה, אבל אם אין אפילו זרעים קטנים, איך יגדל להיות עץ?

משמע, אם אין לך אפילו הרצון הקטן הקטן הזה לקרבה, איך את יכולה להתחתן ככה?

מגיע לבחור שאת יוצאת איתו שאישתו תרצה בקרבות, שאשתו תרגיש אליו משהו.

ומה נעשה, לפעמים זה קורה שיש אחלה שיח, וכיף לדבר, ומרגישים שתכלס "מה רע לי בקשר? הכל מרגיש אחלה", אבל בכל זאת לא מצליח להתפתח רגש, ובתכלס יכולנו להיות חברים ולא בני זוג.

זאת כמובן דעתי ;)

תני לזה עוד קצת זמן ותתנהלי כמו שאמרו לפני..

אוסיף שלדעתי אם עד חודש וחצי גג חדשיים לא מתעורר כלום חבל על הזמן שלך ושלו...

א. זה לא הסגנון והטיפוס שדמיינת; (אבל למה הסכמת לצאת איתו?)

ב. כיף לך וטוב לך, אבל את לא מתרגשת; (האם את בנאדם בכללי שמתרגש מדברים?)

ג. מפחדת להימרח ולפגוע בו;

ד. האם "זה" דבר שיכול להיבנות;

ה. מחשבות על אחרים שיותר בסגנון שאני לא יוצאת איתם.

קחי בחשבון שאנחנו לא מכירים אותך. אני מתרשמת גם שאת יחסית צעירה. אולי כדי למצוא דמות שאת מעריכה עם ניסיון חיים שמכיר אותך בחיים האמיתיים, ולדבר על הדברים הללו.

א. שמעתי על אנשים רבים שהתחתנו עם אנשים שזה לא הסגנון והטיפוס שהם דמיינו. יש אנשים שמחפשים דווקא את מי ששונה מהם, שהשונות הזאת תעשיר אותם. אם הסכמת לצאת איתו, אני מניחה שהיה בו משהו שמצא חן בעינייך. האם זה עדיין מוצא חן בעינייך? האם זה עולה על פני זה שהוא בסגנון שונה? האם הדבר הזה מפריע לזוגיות, או אולי דווקא תורם?

האם הדימיון שלך זה משהו אמיתי, או שזה פנטזיות נעורים? האם דמיינת דמות מושלמת, משהו שלא קיים?

ב. זה שכיף לך וטוב לך זה מצויין. האם הצלחתם ליצור אינטימיות בשיחה? האם עשיתם דברים מעבר ללשבת ולדבר? האם את מתרגשת מדברים אחרים בחייך? בן אדם שהוא לא חווה את העולם בצורה מסוימת, שבד"כ אין לו פרפרים בבטן - מאיפה יצוצו לו פרפרים פתאום?

ג. בכל קשר יש שני צדדים. וזה נורא מבאס כשצד אחד רוצה להמשיך בקשר והשני לא. אבל מה לעשות, אלו החיים. וכשאנחנו נפרדים כשהצד השני רוצה להמשיך, זה כואב וזה קשה. לכן חשוב בעיני לדבר על הקשר. לשקף את הקשיים ואת ההתלבטויות. כדי שהצד השני לא ימשיך לדמיין, ופתאום הכל יקרוס עליו. בהנחה שהוא מעוניין להמשיך ואת לא, ברור שזה יפגע בו, ברור שזה יכאב, ברור שזה יבאס. אבל לא לפי זה אנחנו מקבלים את ההחלטות בקשר. לדעתי, כל עוד יש פוטנציאל חתונה - זה ראוי להיות בקשר איתו. ברגע שהחלטת שאין מצב בעולם שאת מתחתנת איתו - אז צריך להיפרד.

ד. רק באגדות הם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה אחרי שמבטיהם הצטלבו. בעולם האמיתי, זוגיות דורשת השקעה. מאמץ. השתדלות. וזה לא מסע שנגמר באירוסין. גם לא בחתונה. זה דבר שדורש עבודה יום יומית כדי לבנות אותו. האם את מרכישה שפגישה #5 היתה שונה מפגישה #2?

ה. תמיד יהיו אנשים אחרים בעולם. כשאנחנו מקבלים החלטה להתחתן, אנחנו מחליטים שכל שאר האנשים בעולם לא רלוונטיים לנו מבחינה זוגית. יש אנשים רבים שהם פוטנציאליים, שאפשר להקים איתם זוגיות ומשפחה טובים ומאושרים. והשפע הזה מבלבל. במיוחד כשמתמודדים עם קשיים, כי אפשר לחשוב על ההוא שאיתו זה לא היה קורה, וההוא שהיה יודע לפתור את העניין וההוא שהיה תומך בי יותר, וההוא....

כשאני יוצאת עם מישהו, שאר העולם לא קיים. אני צריכה לקבל החלטה ספציפית לגביו, האם זה מישהו שאני רוצה אותו כשותף למסע, או לא. יכול להיות שיש אחרים שנראים יותר ממנו בדברים מסוימים, אבל אם אני אעשה אודישינים לכל הגברים בעולם, לא יהיה לי מספיק זמן בעולם הזה כדי לעשות את זה.

אם אין משהו ממשי שהפריע ושגרם לך להוריד את ההצעה מלכתחילה מעלה את הסיכוי שזה אכן יצר הרע ולהתרכז בקשר הנוכחי כאילו אין אחרים

רק אז לדעתי משהו יכול להבנות בתוכך.

היא כותבת שהיא חוזרת הביתה ומלקה את עצמה שאין רגש .

כלומר היא רוצה להגיש אבל זה עדיין לא

אין עניין לריב עם רגש שלנו , יש עניין לברר אותו

לא אמרתי לא לברר מה היא מרגישה

הצעתי ליצר תנאים אידאליים כדי שהרגש יוכל להתפתח,

היא כותבת שטוב וכיף לה איתו(לא ברור מאליו)

אבל הוא לא הדגם שהיא כנראה דמיינה,מוסיפה ואומרת שתוך כדי הקשר איתו היא מתבאסת שהיא לא יוצאת עם זה זה וזה..

כלומר היא איתו אבל לא איתו באמת

איך אפשר ליצר רגש ככה?

אם היא תפתח להכיר אותו ותהיה איתו באמת ותניח להשוואות לאחרים יש סיכוי שהרגש יתעורר

ב. רגש יכול להיבנות מהר יכול לאט יכול להיות שזה משהו שלוקח שנים. יש גישות שונות מה בדיוק צריך שיקרה אבל איך לומר את זה, מה שחסידים מתחתנים אחרי 4 פגישות, לא נראה לי שלכולם חיים אומללים, או שהיו טובים יותר אם היו מפתחים רגשות מופלאים, וכן להפך, אפשר לפתח רגשות אבל בסוף זה סתם דמיון. ואפשר גם שלא.

אני חושב שצריך לשאול א' כמה חשוב לך להרגיש את הרגש בשלב הזה, והאם את לא יכולה בלי זה, כי הרי ברור שבעוד כמה שנים לא יהיו שום פרפרים, מה שיהיה זה כביסה וילדים ולהסביר לו בפעם החמישית מה ההבדל בין פפריקה מתוקה למעושנת. שזה גם יכול להיות כיף ומצוין פשוט לא כזה קשור לרגשות שמרגישים בהתחלה.

ב' האם זה מעיד על סלידה או בעיה כלשהי, נסתרת או גלויה, בתקשורת / כימיה בסיסית

לגבי לפגוע בו כל־עוד את פתוחה לגבי ההתלבטויות שלך ולא מסבנת אותו עשית את שלך, הרגשות שלו הם באחריותו בלבד

את אומרת שבדרך־כלל קל לך לפתוח את הרגש,

מה לדעתך חוסם לך את הצ'קרות הפעם? את יכולה להצביע על משהו קונקרטי? זה יכול להיות בו - נניח מראה, או סגנון דיבור, או משהו כללי כמו תקופה של מצב רוח ירוד / לחץ, את חושבת שאם תתעמקי תוכלי להצביע על משהו כזה? גם אם זה משהו טיפשי, או שלא נעים לומר לו אותו ישירות.

תשאלי את זה ואז תנתחי בשכל אם זה משהו שאת רוצה לעבוד עליו 

או שלא ניתן לעבוד עליו או שאת יכולה לבחור להמשיך איתו

זה לא באמת יהיה שינוי מ0 ל100 כי כבר עכשיו טוב לכם. הגיוני שעם הזמן והפעולות הרגש יותר ייפתח. במיוחד אם באים בפתיחות מול השם ואומרים לו שאנחנו מוכנים להפתעות בנושא הזוגיות

לא שזה טוב כן ?

גם זה יכול להיות בעייתי.

אבל מה לעשות, אם בן אדם עושה לי טוב,

אז אני אוהב אותו.

מספיק לי שמכינים לי נס קפה ו 2 עוגיות בצד, בלי שביקשתי ואני כזה ״אוקי, הנה הצוואה של ההורים שלי, תחתמי כאן ו 50% שלך״.

מה שכן, בפנים בפנים בפנים,

אני יודע להפריד בין ״זאת מתאימה לי להקמת משפחה״

 לבין ״מעדיף שהיא לא תתקרב לילדים שלי אם וכאשר, לא בקטע רע״.

עכשיו אני אגיד לך את דעתי, לא צריך להסכים כמובן, 

כי רק את קובעת.

בלי לזלזל בחשיבות של רגש, שצריך להיות מתישהו...
 

אם כיף לך איתו.

את צריכה

לשאול את עצמך מספר שאלות -חשובות- להקמת משפחה שלדעתי הרבההההההההה יותר חשובות מכמות הפרפרים שהוא עושה לך כרגע. (אבל שום, הרגש צריך להיות מתישהו) :

א. האם את סומכת עליו ?  סומכת לא בקטע של ״קבענו ב 20:00 והוא יופיע ב 20:00, אלא , לדוגמא, קורה אירוע מסויים ואת מבקשת ממנו שיבוא או שיסיע אותך,

או שיעשה משהו הרבה מעבר לאיזור הנוחות. הוא יעשה -בכיף- ? את תרגישי שמדובר בבן אדם -טוב- שלא עושה הצגה וזה באמת מישהו שפשר לסמוך עליו ?

ב. האם יש לו עבודה מסודרת ? האם זה איש עבודה ? אחד כמו חתול, שלא משנה איפה תזרקי אותו, הוא ימצא עבודה ויסתדר. לא כולם כאלה. וזה חשוב.

אם את מרגיש שיש לך סימן חזק ב 2 הדברים האלה, אז אני לא אומר שזהו, מצאת חתן. ממש לא.

אני כן אומר, שהוא -שווה- שתתייעצי לגביו עם מישהו אובייקטיבי. יועצת זוגיות. היא תדע -מהר מאוד- אם שווה לך להשאר ולנסות או לחתוך. 

בהצלחה.

אני חייב להגיד שיש לך תגובות שוות

כאילו לא יצאתי לפני אבל אני כזאת שהדלקת ישר על אנשים ויכולה לפתח רגש מהר, אז מוזר לי שזה דווקא לא קורה לי איתו.

ואני לא יודעת אם אפשר לסמוך עליו, מרגיש לי שכן אבל לא נתקלתי עדיין בסיטואציות שיכלתי לבחון את זה.

ומבחינת עבודה וזה חד משמעית הוא במצב טוב אבל לפי זה ללכת מרגיש לי מוזר..

ויועצת זוגיות שלא מכירה את שנינו יכולה לעזור?

את יכולה בתור התחלה לנסות לפנות למנהלת הפורום ברוקולי.
 

זה בסדר גם אם תחליטי לבד ותגיד ״אוקי, לא מתאים״. הכל טוב.

אבל רק -שתדעי-,

שיש מלאאאאאאא מקרים בחיים,

שהבחורה  לא רק שלא היה לה כיף בהתחלה, היא פשוט -לא רצתה- את הבחור.

אבל הבחור התעקש (או הסביבה) ואז לאט לאט נבנה משהו ומתפתחת זוגיות -מדהימה-

ואח״כ הם צוחקים על זה, שהיא לא רצתה או ששניהם לא רצו. יש מלאאאאאאאא מקרים כאלה.

זאת אומרת, מה שאת מתארת זה קורה למלא בחורות. אצלכם הרגש זה דבר מורכב יותר.

ולכן את צריכה לבדוק -אם זה המקרה-.
את יכולה לבדוק עם עצמך לבד. לתת עוד צ׳אנס וזהו.

ואת יכולה להתייעץ.

כל דרך שתבחרי זה בסדר גמור.

גם את צריכה למשל לקחת בחשבון,

אם את יכולה להכיר מישהו אחר בכיוון שאת מחפשת, בעוד שבועיים זה דבר אחד ...

אבל אם גם ככה עד שאת נפגשת ומשקיעה אנרגיות עם הצד השני, זה פעם בחצי שנה, זה דבר אחר.

תעשי את השיקולים שלך. בלי לחץ.

את פשוט צריכה ״לחקור״ מה בעצם קורה כאן. ברגע שתהיה לך תמונה ברורה לכאן או לכאן, אז תקחי החלטה.

ושאת לוקחת, תהיי שלמה עם עצמך. הכל טוב.

אני חד משמעית חושבת שיש סיכוי שיקרה משהו אחרי כמה זמן השאלה כמה…

והלוואי שנצחק על זה אחר כך כי באמת יכול לצאת משהו טוב לדעתי 

לפעמים כשאנחנו מול משהו לא מחייב אז הרגש קופץ, וזה נראה ורוד,  ודוקא מול דברים יותר רציניים אז משהו מתבשל לאט ויש לזה ערך..

דוקא חושבת שיש בזה משהו בריא שהקשר נבנה בהדרגה ומתבסס על תקשורת ושיח והיכרות ואחר כך לאט לאט מגיעים שאר הדברים...

כמובן אם לא באלך לראות אותו זה משהו אחד.. ואת תמיד יכולה להיפרד..

אבל נשמע שאת לא ממהרת לפסול אותו וזה מעניין.. ואם זה מפריע לך בקטע של אמון מולו, אז אני לא חושבת שאת צריכה לדאוג את לא יכולה וצריכה להכריח את עצמך להרגיש שמשהו שהוא לא, ומצד שני זאת זכותך להמשיך ולהיפגש..ולראות אם משהו מגיע,

זה לא אומר שום דבר מספר פגישות ..

בסופו של דבר התשובה תגיע... אל תרגישי מחוייבת לתת תשובות למישהו מבחוץ,

אאכ זה מטריד אותך..אז בהחלט שווה ללכת לקבל חיזוק ובירור עם מישהו חיצוני

בהצלחה

זה בטח מסובךך.. ה' יאיר דרכך, אשרייך על אורך הדרך. 

אצלנו במשך כחודש וחצי היה מאד מאד בינוני.

מצד אחד לא היה רגש והקשר לא התקדם לשום מקום,

ומצד שני היה נחמד ביחד ולשנינו לא הייתה סיבה מספיק טובה להפסיק את הקשר.

אם בנקודת הזמן הזאת היית שואלת אותי או את אשתי מה הסיכוי שנתחתן,

מכיוון ששנינו כבר היינו למודי ניסיון של עשרות קשרים במעל עשור של חיפושים,

התשובה הייתה כנראה פחות מ-10%.

בכ"ז, החלטנו לנסות ללכת לסדנה זוגית.

הסדנה הייתה עמוסה מאד רגשית,

אבל היא עזרה לנו מאד לכוון את הקשר למקומות הנכונים.

שבועיים וחצי אח"כ התארסנו.

זו סדנה מובנית שלה (של בערך 6 שעות),

שמיועדת לזוגות שהקשר שלהם תקוע (ולרוב הם בעצמם לא תמיד מבינים למה).

יש שלושה שלבים:

בשלב הראשון - היכרות ובניית ציפיות.

בשלב השני - איתור החסמים הכרה שלהם ודרכי התמודדות

בשלב השלישי - משימות לעתיד וסיכום

תוך כדי הסדנה היא מנסה להבין היכן הזוג נמצא, ומתאימה להם את התכנים.

היא נותנת קרקע לפתוח נושאים ורובד של שיח שלהרבה זוגות קשה לפתוח במהלך הדייטים.

לרוב, אחרי הסדנה, יהיה הרבה יותר ברור לאן הקשר הולך.

הייתי אצלה פעמיים,

עם הראשונה שהייתי הבנו שבסוף זה לא,

ועם השנייה יצאנו עם תחושה שאנחנו עולים על הדרך לכיוון חתונה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה