קודם כל זה פחות משנה מה אמהות אחרות, אף אחת לא תגדל את הילדים במקומך.

אין פה סוד, יש פה גם יכולות (יש נשים עם יותר אנרגיות, באופן עובדתי) וגם בחירה לוותר על דברים אחרים וגם חלום וגם אידאל וגם רצון גדול וגם הבנה שאי אפשר הכל וגם הרבה ויתורים וגם הרבה שמחה.

יש לך תינוק קטן, לי תמיד זה הגיל הכי מאתגר ששובר אותי, כי הם עדיין תלויים בי מאוד אבל כבר דורשים את שלהם, וגם לא משתלבים עם הילדים הגדולים בבית

זה סופר הגיוני שכרגע את מרגישה שזה גדול עליך.

דרך אגב גם אם היה לך ילד אחד יש מצב שהיית מרגישה שזה גדול עליך

אני מציעה לך לנסות לפרק את זה ולהבין מה נקודת השבירה,

האם שהם תלויים בך? (מבחינתי אני מקבלת את זה כעסקת חבילה שיש תקופות בגידול הילדים שהם תלויים בי ולכן יותר מורכב לי, אלה כל אשה והרצונות והיכולות שלה)

האם חוסר היכולת לגשר בין שניהם? (הם יגדלו וזה יתאזן, וגם דווקא הפער בניהם גורם לזה)

שאין לך זמן לעצמך?

שעמוס בחיים?

לא יודעת, תשאלי את עצמך את זה ותנסי להבין האם הקושי הוא נקודתי הוא משהו מתמשך יותר, האם אפשר לנסות ללמוד או לשפר דברים מסויימים? האם החלום הוא באמת חלום שווה להשקיע בשבילו? (אני בעד! אבל זה צריך לבוא מבחירה ולא מכח האינרציה כי אין סיכוי להצליח לעמוד בזה ככה), גם עם כן כמה את מסוגלת להשקיע בלי להתמוטט?

לגבי הפוריות זה בעקרון משתנה מאשה לאשה,

באופן כללי הפוריות מתחילה לרדת סביב גיל 35

זה לא אומר שאי אפשר אח''כ להכנס להריון טבעי, הרבה נכנסות, אבל גם הרבה לא.

כי פתאום ההורים כאילו צריכים להתחלק ליותר מחלק אחד - האהבה שלהם לא מרוכזת רק בילד אחד, תשומת הלב שלהם לא שייכת רק לילד אחד וכן הלאה.

לוקח זמן ללמוד לתמרן בין הצרכים של שני ילדים שונים.

אבל בדרך כלל בהמשך זה נהיה קל יותר, כי כבר מכירים את ה"טריק", וכבר יודעים שהלב יכול להתרחב ולהכיל אהבה אינסופית, ולומדים איך לנהל את תשומת הלב כך שכל ילד יקבל את מה שהוא זקוק, ובעיקר - לומדים איך לא להיבהל כששני ילדים או יותר דורשים ביחד משהו, מבינים שזה בסדר שילד לא יקבל מיד מענה, ורואים בחוש איך הילדים עצמם מרוויחים מזה שיש להם אחים.

אז כרגע הקטן שלך עדיין קטן, וכנראה יעבור עוד קצת זמן עד שתראי את הברכה שבשני ילדים (ועד שהם יוכלו ליהנות זה מזה). ולכן כרגע אין טעם שתחשבי מה יהיה בעתיד, כשיהיו עוד ילדים.

בעוד חצי שנה תעשי שוב חושבים, ותראי אם את מרגישה שהגעת לאיזון כלשהו ומסוגלת לחשוב על הילד הבא.

ובקשר לגיל - 29 זו עוד די צעיר. רוב הנשים יכולות ללדת עד גיל 40 או יותר. כמובן, זה תלוי איזה גודל של משפחה את רוצה. שישה ילדים - לדעתי ובעזרת ה' אפשר עוד להספיק ובנחת. עשרה ילדים - כנראה לא...

אבל החלום של משפחה גדולה צריך לבוא בהתאמה ליכולות שלך. לא קורעים את הכוחות למען הגשמת חלום, איזה שיהיה... ולכן כרגע אל תעסיקי את עצמך בזה, כי נשמע שעוד אין לך את הכוחות ❤️

בהצלחה ובהנאה בגידול המתוקים שלך!

גיל 29 הוא ממש צעיר

בעולם הניידות את נחשבת צעירה עד 40...

אני לא רואה בשאיפה למשפחה גדולה איזשהי אידיאל גדול...

אני כן רואה אידיאל במשפחה מאושרת עם אמא מתפקדת וילדים מאושרים

הכלל שלי הוא n+1

N הוא המצב הקים

+1 הוא היחד הבא

לא חושבים על מה יהיה בסוף שנות היחודה, מתמודדים עם הכאן ועכשיו

האם במצב שלי, עם הנתונים שלי, ילד נוסף- כן או לא?

ונכון שכל 'דחיה' עלולה לדחוק את הילד האחרון מחוץ שנות הפוריות- אבל זה העתיד הרחוק שאולי ואם- ולא יכול כרגע להיות חלק ממכלול השיקולים

לעצם הענין שלך- תינוק בן 9 חודשים הוא תינוק!

ברור שעמוס לך

אם לא בוער בך הרצון והיכולת עכשיו- תחכי

הוא יגדל ודברים יכולים להשתנות

אני רואה את השינוי הגדול מגיל שנתיים והלאה שרק אז הבית מתאושש ומתאזן מהתוספת החדשה האחרונה (ואז עולות המחשבות של - הבית מאוזן, כל אחד מצא את מקומו, אין תינוקות- למה להכניס עוד תינוק עכשיו????)

היום יש לי 4, 3 הבאתי בלי התחשבות בעצמי, לפני הרביעי ידעתי שיהיו כמה שנים קשות יותר, אבל ידעתי שזה זמני ורציתי.

לא חושבת שיש סוד לגלות, אני חושבת שיש הרבה נשים שהאמהות גדולה עליהם, רק מעט מהן מוכנות להודות בזה.

לגבי גיל להריון, נכנסתי בגיל 36 בקלות להריון אבל זה גיל שיכול להיות יותר קשה.

וכשכולם קטנים זה שלב מאוד תובעני

ובכל שלב של המשפחה ברגע שיש תינוק עד גיל שנה זה מאוד אינטנסיבי

ככל שהם יגדלו הם יהפכו לעצמאיים יותר וזה מקל

(מנגד כשהם גדולים יש התמודדויות אחרות)

ולגבי השאלה איך עושים את זה-

תמיד הייתי עונה זה נס, זה ה'

היום אני עדיין עונה ככה

כי זה נס וה' פשוט מחזיק אותנו על כנפיו

אבל באותה נשימה אני אומרת- אנחנו עובדים *מאוד* קשה. מאוד. (8 ילדים, הגדול בן 17.5 והקטן חצי שנה)

ביום שנולד לנו תינוק עדיין אין לנו את כל המיומנות ההורית הנדרשת,

כל יום שעובר ואנחנו מתמודדים אנחנו נבנים מזה גם להמשך, אנחנו מרחיבים את סל הכלים שלנו.

הכל בסדר איתך, זה תהליך ממש טבעי בשלב הזה להרגיש שההורות היא "מעמסה"

הרבה מאוד הורים מרגישים את זה, בהמשך זה משתפר ואח"כ מגיע הרצון לעוד ילד.

עם שני ילדים בני שנה וחמש בערך זה שלב ששניהם מאוד צריכים אותך כל הזמן.

הגדול למשל עדיין לא יכול לצאת מהבית לבד, זה לא רק הטכני זה גם הנפשי שהוא עדיין מאוד מאוד זקוק לך ולהגנה שלך, והקטן בכלל זקוק לך כל צעד ושעל,

לקראת גיל 8 זה משתחרר והם מצליחים להיות יותר עצמאיים (גם נפשית, לא רק פיזית) וזה פחות כובל.

לגבי שעון ביולוגי יש לך עוד המון זמן,

שזה לא יטריד אותך כרגע.

תרשי לעצמך לחיות את ההווה ולהשקיע את הכוחות בהתמודדות הזאת ותראי שזה יעזור גם לעתיד

בהצלחה!

אולי כדי לגבש החלטה כדאי לך לברר את מצב ה רזרבה השחלתית שלך. זו בדיקת דם פשוטה שתתן לך אינדיקציה מה מצב הפוריות שלך והאם כדאי לדחות את הילודה (במידה ואת רוצה עוד כמובן)

כי זה שיש נשים שיולדות בגיל מאוחר זה לא משהו שאםשר לסמוך עליו.

כל אחת יש משהו אחר ששם נקודת הקושי שלה וברגע שיוקל לה אז הכל יהיה לה אפשרי יותר.

בכל מקרה, 9 חודשים זה עוד קטן. חכי🙂

אין סוד, יש כאלה שמסוגלות ליותר ויש לפחות, העיקר שהנפש תהיה שמחה עם הבחירות שלך.

בקשר לגיל, בעיני את ממש לא צריכה לחשוב על זה כרגע..

שני ילדים זה הכי קשה...כי שניהם קטנים ואת כל הזמן צריכה להיות איתם ולטפל בכל ענין קטן.

ברגע שיש עוד ילדים, ויש כבר גדולים בבית ( אפילו בני 7-8, קל וחומר בני 13-14) זה כבר הרבה הרבה יותר קל. יש מי שמעסיק את הקטנים, יש ממי לבקש עזרה, יש מי שיכול להכין ארוחת ערב או צהריים ויש מי שיוכל אפילו להביא לך את הטלפון או לענות במקומך ואפילו (כך אצלי והן רק מחכות לזה) יש מי שיכול לקחת תינוק במנשא ולהרגיע אותו בטיול בחוץ (או סתם בעגלה).

אז נכון שיש יותר בישולים ויותר כביסות ויותר נקיונות ויותר פרטים לטפל בהם כשיש יותר ילדים, אבל הקושי הזה שאני מניחה שאת חווה עכשיו הוא קושי אחר- שקיים במינונים הרבה הרבה יותר נמוכים במשפחה עם הרבה ילדים. 

בכלל, התנהלות של משפחה גדולה עם ילדים גדולים וקטנים זו פשוט התנהלות אחרת, שגדלים לתוכה. אני עובדת במקום שבו לרוב הצוות יש 2-3 ילדים והם לא מצליחים להבין איך אני מתמודדת עם הריון שביעי, ברמה שאפילו שאלו אותי אם אני באמת אוהבת את כל הילדים שלי... פשוט כי ההתנהלות היא אחרת לגמרי. 

ואפשר באופן טבעי ללדת עד גיל 45 אפילו. מכירה כמה כאלו. 

מה שכן, אני מציעה לך לעבור שלב שלב. לשבת עם עצמך ולמפות את הקושי- מתי הכי קשה, מה גורם לקושי הזה ולחשוב על פתרון יצירתי שיעזור לך עם הקושי (זה יכול להיות סדר יום אחר, עזרה של בייביסיטר או עזרה בנקיון, או שינוי גישה כלפי זמן מסוים ביום וכו') . ואם תצליחי בזה, יהיה לך יותר קל וממילא תקבלי כלים טובים גם להתמודד עם משפחה גדולה יותר. 

אל תחשבי איך אנחנו עושות את זה כי אנחנו לא נהיה שם לגדל לך את הילדים

אני עם 3 צמודים והרבה פעמים שואלים אותי וואו איך את עושה את זה ורןאים שאת אוהבת ונהנת אז אני תמיד מציגה את הצד האמיתי שיש ימים גם שממש לא קל ושמח לי..

לכולנו יש קשיים והשאלה היא מה מתאים לך

לגדל צמודים/ לרווח

ובלי קשר הקטן שלך קטן עדיין והמעבר ל2 באמת קשה (בעיני המעבר ל3 הוא הכי קל)

ברגע שיגיע לאיזור גיל שנתיים תראי בע"ה ממש הקלה..

אני חושבת שמה שבעיקר קשה לי זה העול, זה לדאוג לכ"כ הרבה דברים בתוך השיגרה

לדוגמה, הקטן שלי צריך פיזיותרפיה והגדול רופא שיניים, וביחד עם זה לעבור את היומיום ולדאוג לכל הדברים הקטנים והגדולים ולהתארגן לחגים

שפתאום קלטנו שעוד לא קבענו תור לרופא שיניים, ואתמול הבן שלי בכה שכואב לו השן ובכיתי איתו

ואז הלכתי לקבוע תור לרופא שיניים ואני רואה שצריך גם בדיקת ראיה לפני כיתה א' ואת הקטן בנוסף אני צריכה לקחת לבדיקת שמיעה 

והבן רוצה ללכת לחברים או להביא חברים הביתה וזה דברים מאוד סטנדרטיים שילדים צריכים ואני פשוט נאבדת.

נאבדת עם הצרכים שלהם ונאבדת עם הצרכים שלי והזוגיות

וטובעת...

וזה רק שניים וקטנים. 

ואני עוד מרגישה שבעלי ואני שותפים בצורה טובה בגידול של הילדים 

ותדעו לכן שאני רואה ברחוב ובגינה אמהות מדהימות למשפחות ברוכות ובלב מצדיעה לכל אחת ואחת

זה נראה לי נשים על טבעיות.

אז מנצלת את הבמה להצדיע לכן.

אני לא מאמינה לעצמי, חלמתי על משפחה עם 6-7 ילדים וזה נראה לי כ"כ רחוק מהיכולות שלי

סליחה מהאמהות הברוכות, כן? גמני מעריכה מאוד וחושבת שהן סופרוומניות וגדלתי במשפחה כזו, אבל זה לא מדד.זה רק רגע מהיום

לכל האמהות יש קשיים כאלה ואחרים.ואת נשמעת אמא מדהימה לא פחות אגב. וזו בחירה. בחירה ללכת עם הקושי ולהתמודד איתו בגלל האידאל. והשם נותן כח

ולא לכולן זה מתאים. וזה בסדר

,אל תהיי כזו קשה עם עצמך ❤️

חחח

ותודה, אני מקווה שאני מדהימה

בנתיים לא מוצאת את עצמי 

טרללה

לפעמים אני חושבת שהורים צריכים להחזיק מזכירה רק בשביל לקבוע את כל התורים שהילדים צריכים... (ואני האמת מוותרת על התורים שלא נצרכים לגמרי נגיד - בדיקות ראייה ושמיעה הילדים עושים רק אם יש חשד. וזה מספיק ב"ה. לא פספסנו ככה משהו חשוב... במיוחד שבבית הספר יש בדיקות סקר שגם עולות על דברים חשודים)

גם לזה לוקח זמן להתרגל... וזה בסדר "לטבוע" בתוך זה ולהרגיש שזה מעל היכולות שלך. גם הזמנת חברים, אגב - גם לי זה ממש קשה. עושה את זה פעמים בודדות, כשהילדים כבר ממש מבקשים... מעדיפה שהם יבלו במסגרת הבית והאחים... (בשביל זה כדאי שיהיו הרבה אחים )

ולגבי הנשים שנראות מושלמות מבחוץ - אשתף אותך במקרה קטן שהיה לי היום:

יצאתי עם ששת ה"קטנים" (כלומר - בלי שני הגדולים) לקניית סנדלים.

בחנות הייתה אישה צעירה עם תינוק, והיא הביטה בנו בהתפעלות ואמרה: "וואו, כל אלה שלך? איזו צפיפות, בלי עין הרע... כמה כוחות..."

עכשיו - האישה הזו לא יודעת כמה קשיים השארנו בבית לפני שיצאנו... והיא גם לא יודעת כמה כעסתי על חלק מהילדים כשהתעכבו מאחור כדי לדבר עם חברים למרות שקראתי להם כמה פעמים... והיא לא יודעת עם איזו עייפות יצאתי מהבית בזכות הילדים שקמו בלילה או הילדים שלא קמו בבוקר... וכן הלאה.

היא פשוט ראתה אותי ברגע של נחת יחסית, כשהילדים היו מאושרים מהסנדלים החדשים שלהם ולכן היו במצב רוח טוב והתנהגו יפה - אז זה מה שהיא חשבה עליי. (מה גם שהילדים שלי לא כאלה צפופים... זה פשוט נראה ככה, כשהם בחבורה)

אז באמת - אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, לא מה שנראה מבחוץ הוא שיקוף של מה שמתרחש מבפנים. בחוץ אנשים מתאמצים להציג תדמית טובה ונעימה, אבל בבית לפעמים קורה אחרת...

וגם אם באמת מה שאת רואה בחוץ משקף את הפנים - זה לא אומר שום דבר עלייך. אלה הן, ואת צריכה להתמקד במה ששלך. ושוב, להתקדם צעד-צעד, ולא לחשוב כרגע על העתיד הרחוק ועל החלום הישן, אלא לבדוק מתי מתאים לך הילד הבא, וזהו.

מקווה שתמצאי במהרה את מקומך הנכון לך ❤️

היא מקפיצה אותו כל שנה מחדש וזה מדהים אותי כל פעם.

היא מספרת שאחרי הלידה האחרונה שלה, באחד הבקרים אחרי לילה בלי שינה, היא ניסתה להשלים קצת שינה כשהגדולים התארגנו אבל הם הרעישו ממש. בשלב מסוים היא איבדה עשתונות, פרצה מהחדר וצרחה על הבת שלה, ברמה שבעלה הפריד ביניהן.

כדי להירגע, היא ראתה שאחת הבנות האחרות מאורגנת, לקחה את העגלה עם התינוקת ויצאה איתה לגן.

בערב אחת השכנות אמרה לה- איזה מדהימה את, ככה שניה אחרי לידה מספיקה לקחת בנחת את הבת שלך לגן...

כל פעם הסיפור הזה מחזק אותי. כמה אי אפשר לדעת מבחוץ מה באמת קורה אצל כל אחת.

בדיקת שמיעה לתינוק אני צריכה לעשות, אבל הבדיקת ראיה לילד אם אפשר לוותר- אני אוותר עליה בשמחה 

גם ככה כל רופא זה אומר שאני צריכה לנסוע לעיר מהישוב ואין לי רכב וזה בלאגן

"מקווה שתמצאי במהרה את מקומך הנכון לך ❤️"

אמן!

ושום הורות היא לא ברת השוואה,

לא בין משפחות, לא בין אחים, ואפילו לאותו ילד לא בין תקופות.

יש שלב שהכל מסורבל ונראה כמו לופ שלא נגמר.

זה בסדר וטבעי.

מצד שני, אני חושבת שכן יש משהו שיכול לעזור,

כי נשמע שאת קצת סובלת מהמציאות כרגע וכן רוצה שינוי עכשיו ולא עוד כמה שנים כשהם יגדלו.

אז לדעתי מאוד יכול לעזור לך שינוי הסתכלות.

למצוא ולהעצים נקודות חוזק אצלך.

להשקיע בעצמך ומתוך כך להשפיע טוב על שאר המשפחה.

ככה קצת מהצד ממה שאת כותבת, נשמע שאת מחפשת את החותמת של אמא טובה ע"י גורמים סביבתיים,

למשל אם כתוב שילד צריך בדיקה כזאת וכזאת אז את תקחי אותו לבדיקה כדי להרגיש אמא טובה, ולא בהכרח כי זה מה שדחוף כרגע בסדרי העדיפויות שלכם כמשפחה.

אולי אני טועה. וזה בכלל לא זה,

אבל אם כן, אז האושר והסיפוק מההורות לא יגיעו ע"י הספקים חיצוניים. תמיד יהיו עוד דברים לעשות ועוד דברים לקנות (במיוחד כשהגדול יעלה לא' ובמיוחד כשהוא ייכנס לתנועת נוער, המעקב אחרי האירועים הוא בקצב כמעט בלתי אפשרי לאחיזה)

האושר יגיע מתוך התבוננות ואמונה פנימית שאת האמא הכי טובה לילדייך, גם אם לא הספקת לקחת אותו בזמן לרופא שיניים.

אני כל יום אומרת לעצמי, אני לא צריכה להיות משה רבנו, אני צריכה ושואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. יש הורים שמצליחים לתקתק עשרה ילדים, שיהיה להם לבריאות. מפרגנת באמת מכל הלב.

אני לא שם, ולא מנסה להיות שם.

זה לא הסיפור שלי.

אני מסתכלת על עצמי ועל היכולות שלי, ומתוך ההסתכלות הזאת נגזרות השאיפות שלי.

זה בסדר לבכות איתו כשכואבת לן השן, את מזדהה ואיתו בכאב, רק בלי שק האשמה.

לא הספקת לקבוע לו תור בזמן, אבל הספקת 100 דברים אחרים הרבה יותר משמעותיים.

תרשמי לעצמך מה כן הצלחת איתו ותהיי גאה בזה.

בד"כ זה לא יהיה הטכני, אלא המקום הנפשי ממנו את עושה את הדברים.

ארוחת ערב יכולה להיות עשירה ומפוארת שמגיע ממקום נפשי של: תראו איזה אמא משקיעה יש לכם

ויכולה להיות פשוטה ויומיומית שמוגשת ממקום נפשי של אהבה ודאגה לאוכל יחד עם עוד צרכים נוספים כמו תשומת לב, הקשבה ועוד.

אני חושבת שכדאי לשים סימן שאלה על מה שמוגדר היום "צרכים שלהם" להפריד בין צורך בסיסי אמיתי, לבין צורך שנחמד אם יהיה אבל לא קריטי בשלב הזה.

וכן לשים לב לצרכים שלך ולזוגיות כי זה מקור הכוח שלכם להשקיע בילדים.

וגם אני לא יודעת איך נראים הלילות שלך, אבל כשמתחילים לישון נורמלי, כל העולם נראה מחייך וסלחני יותר.

אז אם את לא ישנה טוב, זה לבד סיבה מספיקה למה את מרגישה חנק.

זה לא את ולא היכולות שלך, זה באמת תקופה מאתגרת והיא תעבור.

תאמיני בך וביכולות שלך, תשקיעי בעצמך, ותראי איך הדברים מתחילים להסתדר לאט לאט.

אין גיל מסוים לכולן, כל אחת והגוף שלה. בגדול הפוריות בשיאה פחות או יותר עד גיל 35 ואחרי זה יש ירידה מסויימת. אחרי גיל 40 כבר ירידה משמעותית. עדיין יש נשים שגם בגיל 40+ נכנסות להריון בקלות. בגיל 45 כבר כמעט לא רואים הריונות ספונטניים. ומהצד השני יש נשים שיכולת הפוריות שלהן יורדת בגיל יותר מוקדם, מנופאוזה מוקדמת, זה גם לא שכיח.

לגבי מספר ילדים- באמת אין לי תשובה, כשרוצים עוד ילד אז יחד איתו מגיעים הכוחות כנראה.. 

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

ככה הבדיקות לא יכאבו

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

דולה שתדבר עם הצוות בשבילך

לי ממש ממש עזר

ממליצה על מוריה אלישע במרכז

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....

אין קסם. זה באמת קשוח

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣