קודם כל זה פחות משנה מה אמהות אחרות, אף אחת לא תגדל את הילדים במקומך.

אין פה סוד, יש פה גם יכולות (יש נשים עם יותר אנרגיות, באופן עובדתי) וגם בחירה לוותר על דברים אחרים וגם חלום וגם אידאל וגם רצון גדול וגם הבנה שאי אפשר הכל וגם הרבה ויתורים וגם הרבה שמחה.

יש לך תינוק קטן, לי תמיד זה הגיל הכי מאתגר ששובר אותי, כי הם עדיין תלויים בי מאוד אבל כבר דורשים את שלהם, וגם לא משתלבים עם הילדים הגדולים בבית

זה סופר הגיוני שכרגע את מרגישה שזה גדול עליך.

דרך אגב גם אם היה לך ילד אחד יש מצב שהיית מרגישה שזה גדול עליך

אני מציעה לך לנסות לפרק את זה ולהבין מה נקודת השבירה,

האם שהם תלויים בך? (מבחינתי אני מקבלת את זה כעסקת חבילה שיש תקופות בגידול הילדים שהם תלויים בי ולכן יותר מורכב לי, אלה כל אשה והרצונות והיכולות שלה)

האם חוסר היכולת לגשר בין שניהם? (הם יגדלו וזה יתאזן, וגם דווקא הפער בניהם גורם לזה)

שאין לך זמן לעצמך?

שעמוס בחיים?

לא יודעת, תשאלי את עצמך את זה ותנסי להבין האם הקושי הוא נקודתי הוא משהו מתמשך יותר, האם אפשר לנסות ללמוד או לשפר דברים מסויימים? האם החלום הוא באמת חלום שווה להשקיע בשבילו? (אני בעד! אבל זה צריך לבוא מבחירה ולא מכח האינרציה כי אין סיכוי להצליח לעמוד בזה ככה), גם עם כן כמה את מסוגלת להשקיע בלי להתמוטט?

לגבי הפוריות זה בעקרון משתנה מאשה לאשה,

באופן כללי הפוריות מתחילה לרדת סביב גיל 35

זה לא אומר שאי אפשר אח''כ להכנס להריון טבעי, הרבה נכנסות, אבל גם הרבה לא.

כי פתאום ההורים כאילו צריכים להתחלק ליותר מחלק אחד - האהבה שלהם לא מרוכזת רק בילד אחד, תשומת הלב שלהם לא שייכת רק לילד אחד וכן הלאה.

לוקח זמן ללמוד לתמרן בין הצרכים של שני ילדים שונים.

אבל בדרך כלל בהמשך זה נהיה קל יותר, כי כבר מכירים את ה"טריק", וכבר יודעים שהלב יכול להתרחב ולהכיל אהבה אינסופית, ולומדים איך לנהל את תשומת הלב כך שכל ילד יקבל את מה שהוא זקוק, ובעיקר - לומדים איך לא להיבהל כששני ילדים או יותר דורשים ביחד משהו, מבינים שזה בסדר שילד לא יקבל מיד מענה, ורואים בחוש איך הילדים עצמם מרוויחים מזה שיש להם אחים.

אז כרגע הקטן שלך עדיין קטן, וכנראה יעבור עוד קצת זמן עד שתראי את הברכה שבשני ילדים (ועד שהם יוכלו ליהנות זה מזה). ולכן כרגע אין טעם שתחשבי מה יהיה בעתיד, כשיהיו עוד ילדים.

בעוד חצי שנה תעשי שוב חושבים, ותראי אם את מרגישה שהגעת לאיזון כלשהו ומסוגלת לחשוב על הילד הבא.

ובקשר לגיל - 29 זו עוד די צעיר. רוב הנשים יכולות ללדת עד גיל 40 או יותר. כמובן, זה תלוי איזה גודל של משפחה את רוצה. שישה ילדים - לדעתי ובעזרת ה' אפשר עוד להספיק ובנחת. עשרה ילדים - כנראה לא...

אבל החלום של משפחה גדולה צריך לבוא בהתאמה ליכולות שלך. לא קורעים את הכוחות למען הגשמת חלום, איזה שיהיה... ולכן כרגע אל תעסיקי את עצמך בזה, כי נשמע שעוד אין לך את הכוחות ❤️

בהצלחה ובהנאה בגידול המתוקים שלך!

גיל 29 הוא ממש צעיר

בעולם הניידות את נחשבת צעירה עד 40...

אני לא רואה בשאיפה למשפחה גדולה איזשהי אידיאל גדול...

אני כן רואה אידיאל במשפחה מאושרת עם אמא מתפקדת וילדים מאושרים

הכלל שלי הוא n+1

N הוא המצב הקים

+1 הוא היחד הבא

לא חושבים על מה יהיה בסוף שנות היחודה, מתמודדים עם הכאן ועכשיו

האם במצב שלי, עם הנתונים שלי, ילד נוסף- כן או לא?

ונכון שכל 'דחיה' עלולה לדחוק את הילד האחרון מחוץ שנות הפוריות- אבל זה העתיד הרחוק שאולי ואם- ולא יכול כרגע להיות חלק ממכלול השיקולים

לעצם הענין שלך- תינוק בן 9 חודשים הוא תינוק!

ברור שעמוס לך

אם לא בוער בך הרצון והיכולת עכשיו- תחכי

הוא יגדל ודברים יכולים להשתנות

אני רואה את השינוי הגדול מגיל שנתיים והלאה שרק אז הבית מתאושש ומתאזן מהתוספת החדשה האחרונה (ואז עולות המחשבות של - הבית מאוזן, כל אחד מצא את מקומו, אין תינוקות- למה להכניס עוד תינוק עכשיו????)

היום יש לי 4, 3 הבאתי בלי התחשבות בעצמי, לפני הרביעי ידעתי שיהיו כמה שנים קשות יותר, אבל ידעתי שזה זמני ורציתי.

לא חושבת שיש סוד לגלות, אני חושבת שיש הרבה נשים שהאמהות גדולה עליהם, רק מעט מהן מוכנות להודות בזה.

לגבי גיל להריון, נכנסתי בגיל 36 בקלות להריון אבל זה גיל שיכול להיות יותר קשה.

וכשכולם קטנים זה שלב מאוד תובעני

ובכל שלב של המשפחה ברגע שיש תינוק עד גיל שנה זה מאוד אינטנסיבי

ככל שהם יגדלו הם יהפכו לעצמאיים יותר וזה מקל

(מנגד כשהם גדולים יש התמודדויות אחרות)

ולגבי השאלה איך עושים את זה-

תמיד הייתי עונה זה נס, זה ה'

היום אני עדיין עונה ככה

כי זה נס וה' פשוט מחזיק אותנו על כנפיו

אבל באותה נשימה אני אומרת- אנחנו עובדים *מאוד* קשה. מאוד. (8 ילדים, הגדול בן 17.5 והקטן חצי שנה)

ביום שנולד לנו תינוק עדיין אין לנו את כל המיומנות ההורית הנדרשת,

כל יום שעובר ואנחנו מתמודדים אנחנו נבנים מזה גם להמשך, אנחנו מרחיבים את סל הכלים שלנו.

הכל בסדר איתך, זה תהליך ממש טבעי בשלב הזה להרגיש שההורות היא "מעמסה"

הרבה מאוד הורים מרגישים את זה, בהמשך זה משתפר ואח"כ מגיע הרצון לעוד ילד.

עם שני ילדים בני שנה וחמש בערך זה שלב ששניהם מאוד צריכים אותך כל הזמן.

הגדול למשל עדיין לא יכול לצאת מהבית לבד, זה לא רק הטכני זה גם הנפשי שהוא עדיין מאוד מאוד זקוק לך ולהגנה שלך, והקטן בכלל זקוק לך כל צעד ושעל,

לקראת גיל 8 זה משתחרר והם מצליחים להיות יותר עצמאיים (גם נפשית, לא רק פיזית) וזה פחות כובל.

לגבי שעון ביולוגי יש לך עוד המון זמן,

שזה לא יטריד אותך כרגע.

תרשי לעצמך לחיות את ההווה ולהשקיע את הכוחות בהתמודדות הזאת ותראי שזה יעזור גם לעתיד

בהצלחה!

אולי כדי לגבש החלטה כדאי לך לברר את מצב ה רזרבה השחלתית שלך. זו בדיקת דם פשוטה שתתן לך אינדיקציה מה מצב הפוריות שלך והאם כדאי לדחות את הילודה (במידה ואת רוצה עוד כמובן)

כי זה שיש נשים שיולדות בגיל מאוחר זה לא משהו שאםשר לסמוך עליו.

כל אחת יש משהו אחר ששם נקודת הקושי שלה וברגע שיוקל לה אז הכל יהיה לה אפשרי יותר.

בכל מקרה, 9 חודשים זה עוד קטן. חכי🙂

אין סוד, יש כאלה שמסוגלות ליותר ויש לפחות, העיקר שהנפש תהיה שמחה עם הבחירות שלך.

בקשר לגיל, בעיני את ממש לא צריכה לחשוב על זה כרגע..

שני ילדים זה הכי קשה...כי שניהם קטנים ואת כל הזמן צריכה להיות איתם ולטפל בכל ענין קטן.

ברגע שיש עוד ילדים, ויש כבר גדולים בבית ( אפילו בני 7-8, קל וחומר בני 13-14) זה כבר הרבה הרבה יותר קל. יש מי שמעסיק את הקטנים, יש ממי לבקש עזרה, יש מי שיכול להכין ארוחת ערב או צהריים ויש מי שיוכל אפילו להביא לך את הטלפון או לענות במקומך ואפילו (כך אצלי והן רק מחכות לזה) יש מי שיכול לקחת תינוק במנשא ולהרגיע אותו בטיול בחוץ (או סתם בעגלה).

אז נכון שיש יותר בישולים ויותר כביסות ויותר נקיונות ויותר פרטים לטפל בהם כשיש יותר ילדים, אבל הקושי הזה שאני מניחה שאת חווה עכשיו הוא קושי אחר- שקיים במינונים הרבה הרבה יותר נמוכים במשפחה עם הרבה ילדים. 

בכלל, התנהלות של משפחה גדולה עם ילדים גדולים וקטנים זו פשוט התנהלות אחרת, שגדלים לתוכה. אני עובדת במקום שבו לרוב הצוות יש 2-3 ילדים והם לא מצליחים להבין איך אני מתמודדת עם הריון שביעי, ברמה שאפילו שאלו אותי אם אני באמת אוהבת את כל הילדים שלי... פשוט כי ההתנהלות היא אחרת לגמרי. 

ואפשר באופן טבעי ללדת עד גיל 45 אפילו. מכירה כמה כאלו. 

מה שכן, אני מציעה לך לעבור שלב שלב. לשבת עם עצמך ולמפות את הקושי- מתי הכי קשה, מה גורם לקושי הזה ולחשוב על פתרון יצירתי שיעזור לך עם הקושי (זה יכול להיות סדר יום אחר, עזרה של בייביסיטר או עזרה בנקיון, או שינוי גישה כלפי זמן מסוים ביום וכו') . ואם תצליחי בזה, יהיה לך יותר קל וממילא תקבלי כלים טובים גם להתמודד עם משפחה גדולה יותר. 

אל תחשבי איך אנחנו עושות את זה כי אנחנו לא נהיה שם לגדל לך את הילדים

אני עם 3 צמודים והרבה פעמים שואלים אותי וואו איך את עושה את זה ורןאים שאת אוהבת ונהנת אז אני תמיד מציגה את הצד האמיתי שיש ימים גם שממש לא קל ושמח לי..

לכולנו יש קשיים והשאלה היא מה מתאים לך

לגדל צמודים/ לרווח

ובלי קשר הקטן שלך קטן עדיין והמעבר ל2 באמת קשה (בעיני המעבר ל3 הוא הכי קל)

ברגע שיגיע לאיזור גיל שנתיים תראי בע"ה ממש הקלה..

אני חושבת שמה שבעיקר קשה לי זה העול, זה לדאוג לכ"כ הרבה דברים בתוך השיגרה

לדוגמה, הקטן שלי צריך פיזיותרפיה והגדול רופא שיניים, וביחד עם זה לעבור את היומיום ולדאוג לכל הדברים הקטנים והגדולים ולהתארגן לחגים

שפתאום קלטנו שעוד לא קבענו תור לרופא שיניים, ואתמול הבן שלי בכה שכואב לו השן ובכיתי איתו

ואז הלכתי לקבוע תור לרופא שיניים ואני רואה שצריך גם בדיקת ראיה לפני כיתה א' ואת הקטן בנוסף אני צריכה לקחת לבדיקת שמיעה 

והבן רוצה ללכת לחברים או להביא חברים הביתה וזה דברים מאוד סטנדרטיים שילדים צריכים ואני פשוט נאבדת.

נאבדת עם הצרכים שלהם ונאבדת עם הצרכים שלי והזוגיות

וטובעת...

וזה רק שניים וקטנים. 

ואני עוד מרגישה שבעלי ואני שותפים בצורה טובה בגידול של הילדים 

ותדעו לכן שאני רואה ברחוב ובגינה אמהות מדהימות למשפחות ברוכות ובלב מצדיעה לכל אחת ואחת

זה נראה לי נשים על טבעיות.

אז מנצלת את הבמה להצדיע לכן.

אני לא מאמינה לעצמי, חלמתי על משפחה עם 6-7 ילדים וזה נראה לי כ"כ רחוק מהיכולות שלי

סליחה מהאמהות הברוכות, כן? גמני מעריכה מאוד וחושבת שהן סופרוומניות וגדלתי במשפחה כזו, אבל זה לא מדד.זה רק רגע מהיום

לכל האמהות יש קשיים כאלה ואחרים.ואת נשמעת אמא מדהימה לא פחות אגב. וזו בחירה. בחירה ללכת עם הקושי ולהתמודד איתו בגלל האידאל. והשם נותן כח

ולא לכולן זה מתאים. וזה בסדר

,אל תהיי כזו קשה עם עצמך ❤️

חחח

ותודה, אני מקווה שאני מדהימה

בנתיים לא מוצאת את עצמי 

טרללה

לפעמים אני חושבת שהורים צריכים להחזיק מזכירה רק בשביל לקבוע את כל התורים שהילדים צריכים... (ואני האמת מוותרת על התורים שלא נצרכים לגמרי נגיד - בדיקות ראייה ושמיעה הילדים עושים רק אם יש חשד. וזה מספיק ב"ה. לא פספסנו ככה משהו חשוב... במיוחד שבבית הספר יש בדיקות סקר שגם עולות על דברים חשודים)

גם לזה לוקח זמן להתרגל... וזה בסדר "לטבוע" בתוך זה ולהרגיש שזה מעל היכולות שלך. גם הזמנת חברים, אגב - גם לי זה ממש קשה. עושה את זה פעמים בודדות, כשהילדים כבר ממש מבקשים... מעדיפה שהם יבלו במסגרת הבית והאחים... (בשביל זה כדאי שיהיו הרבה אחים )

ולגבי הנשים שנראות מושלמות מבחוץ - אשתף אותך במקרה קטן שהיה לי היום:

יצאתי עם ששת ה"קטנים" (כלומר - בלי שני הגדולים) לקניית סנדלים.

בחנות הייתה אישה צעירה עם תינוק, והיא הביטה בנו בהתפעלות ואמרה: "וואו, כל אלה שלך? איזו צפיפות, בלי עין הרע... כמה כוחות..."

עכשיו - האישה הזו לא יודעת כמה קשיים השארנו בבית לפני שיצאנו... והיא גם לא יודעת כמה כעסתי על חלק מהילדים כשהתעכבו מאחור כדי לדבר עם חברים למרות שקראתי להם כמה פעמים... והיא לא יודעת עם איזו עייפות יצאתי מהבית בזכות הילדים שקמו בלילה או הילדים שלא קמו בבוקר... וכן הלאה.

היא פשוט ראתה אותי ברגע של נחת יחסית, כשהילדים היו מאושרים מהסנדלים החדשים שלהם ולכן היו במצב רוח טוב והתנהגו יפה - אז זה מה שהיא חשבה עליי. (מה גם שהילדים שלי לא כאלה צפופים... זה פשוט נראה ככה, כשהם בחבורה)

אז באמת - אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, לא מה שנראה מבחוץ הוא שיקוף של מה שמתרחש מבפנים. בחוץ אנשים מתאמצים להציג תדמית טובה ונעימה, אבל בבית לפעמים קורה אחרת...

וגם אם באמת מה שאת רואה בחוץ משקף את הפנים - זה לא אומר שום דבר עלייך. אלה הן, ואת צריכה להתמקד במה ששלך. ושוב, להתקדם צעד-צעד, ולא לחשוב כרגע על העתיד הרחוק ועל החלום הישן, אלא לבדוק מתי מתאים לך הילד הבא, וזהו.

מקווה שתמצאי במהרה את מקומך הנכון לך ❤️

היא מקפיצה אותו כל שנה מחדש וזה מדהים אותי כל פעם.

היא מספרת שאחרי הלידה האחרונה שלה, באחד הבקרים אחרי לילה בלי שינה, היא ניסתה להשלים קצת שינה כשהגדולים התארגנו אבל הם הרעישו ממש. בשלב מסוים היא איבדה עשתונות, פרצה מהחדר וצרחה על הבת שלה, ברמה שבעלה הפריד ביניהן.

כדי להירגע, היא ראתה שאחת הבנות האחרות מאורגנת, לקחה את העגלה עם התינוקת ויצאה איתה לגן.

בערב אחת השכנות אמרה לה- איזה מדהימה את, ככה שניה אחרי לידה מספיקה לקחת בנחת את הבת שלך לגן...

כל פעם הסיפור הזה מחזק אותי. כמה אי אפשר לדעת מבחוץ מה באמת קורה אצל כל אחת.

בדיקת שמיעה לתינוק אני צריכה לעשות, אבל הבדיקת ראיה לילד אם אפשר לוותר- אני אוותר עליה בשמחה 

גם ככה כל רופא זה אומר שאני צריכה לנסוע לעיר מהישוב ואין לי רכב וזה בלאגן

"מקווה שתמצאי במהרה את מקומך הנכון לך ❤️"

אמן!

ושום הורות היא לא ברת השוואה,

לא בין משפחות, לא בין אחים, ואפילו לאותו ילד לא בין תקופות.

יש שלב שהכל מסורבל ונראה כמו לופ שלא נגמר.

זה בסדר וטבעי.

מצד שני, אני חושבת שכן יש משהו שיכול לעזור,

כי נשמע שאת קצת סובלת מהמציאות כרגע וכן רוצה שינוי עכשיו ולא עוד כמה שנים כשהם יגדלו.

אז לדעתי מאוד יכול לעזור לך שינוי הסתכלות.

למצוא ולהעצים נקודות חוזק אצלך.

להשקיע בעצמך ומתוך כך להשפיע טוב על שאר המשפחה.

ככה קצת מהצד ממה שאת כותבת, נשמע שאת מחפשת את החותמת של אמא טובה ע"י גורמים סביבתיים,

למשל אם כתוב שילד צריך בדיקה כזאת וכזאת אז את תקחי אותו לבדיקה כדי להרגיש אמא טובה, ולא בהכרח כי זה מה שדחוף כרגע בסדרי העדיפויות שלכם כמשפחה.

אולי אני טועה. וזה בכלל לא זה,

אבל אם כן, אז האושר והסיפוק מההורות לא יגיעו ע"י הספקים חיצוניים. תמיד יהיו עוד דברים לעשות ועוד דברים לקנות (במיוחד כשהגדול יעלה לא' ובמיוחד כשהוא ייכנס לתנועת נוער, המעקב אחרי האירועים הוא בקצב כמעט בלתי אפשרי לאחיזה)

האושר יגיע מתוך התבוננות ואמונה פנימית שאת האמא הכי טובה לילדייך, גם אם לא הספקת לקחת אותו בזמן לרופא שיניים.

אני כל יום אומרת לעצמי, אני לא צריכה להיות משה רבנו, אני צריכה ושואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. יש הורים שמצליחים לתקתק עשרה ילדים, שיהיה להם לבריאות. מפרגנת באמת מכל הלב.

אני לא שם, ולא מנסה להיות שם.

זה לא הסיפור שלי.

אני מסתכלת על עצמי ועל היכולות שלי, ומתוך ההסתכלות הזאת נגזרות השאיפות שלי.

זה בסדר לבכות איתו כשכואבת לן השן, את מזדהה ואיתו בכאב, רק בלי שק האשמה.

לא הספקת לקבוע לו תור בזמן, אבל הספקת 100 דברים אחרים הרבה יותר משמעותיים.

תרשמי לעצמך מה כן הצלחת איתו ותהיי גאה בזה.

בד"כ זה לא יהיה הטכני, אלא המקום הנפשי ממנו את עושה את הדברים.

ארוחת ערב יכולה להיות עשירה ומפוארת שמגיע ממקום נפשי של: תראו איזה אמא משקיעה יש לכם

ויכולה להיות פשוטה ויומיומית שמוגשת ממקום נפשי של אהבה ודאגה לאוכל יחד עם עוד צרכים נוספים כמו תשומת לב, הקשבה ועוד.

אני חושבת שכדאי לשים סימן שאלה על מה שמוגדר היום "צרכים שלהם" להפריד בין צורך בסיסי אמיתי, לבין צורך שנחמד אם יהיה אבל לא קריטי בשלב הזה.

וכן לשים לב לצרכים שלך ולזוגיות כי זה מקור הכוח שלכם להשקיע בילדים.

וגם אני לא יודעת איך נראים הלילות שלך, אבל כשמתחילים לישון נורמלי, כל העולם נראה מחייך וסלחני יותר.

אז אם את לא ישנה טוב, זה לבד סיבה מספיקה למה את מרגישה חנק.

זה לא את ולא היכולות שלך, זה באמת תקופה מאתגרת והיא תעבור.

תאמיני בך וביכולות שלך, תשקיעי בעצמך, ותראי איך הדברים מתחילים להסתדר לאט לאט.

אין גיל מסוים לכולן, כל אחת והגוף שלה. בגדול הפוריות בשיאה פחות או יותר עד גיל 35 ואחרי זה יש ירידה מסויימת. אחרי גיל 40 כבר ירידה משמעותית. עדיין יש נשים שגם בגיל 40+ נכנסות להריון בקלות. בגיל 45 כבר כמעט לא רואים הריונות ספונטניים. ומהצד השני יש נשים שיכולת הפוריות שלהן יורדת בגיל יותר מוקדם, מנופאוזה מוקדמת, זה גם לא שכיח.

לגבי מספר ילדים- באמת אין לי תשובה, כשרוצים עוד ילד אז יחד איתו מגיעים הכוחות כנראה.. 

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏