בס"ד
לפני כמה ימים הלכתי בבוקר לבית כנסת, וכשהגעתי למקום הגבוה שממנו אני רואה את כל האזור לפתע נגלה לעיני או יותר נכון נחסם לעיני הרבה מהנוף. ערפל כיסה את כל ההרים שהיכרתי כאילו הם כבר לא שם ! נעלמו לחלוטין,
למרות שאני יודע שהם שם אני פשוט באותו רגע לא רואה אותם בכלל.
דור דעה הוא דור המדבר, הדור הראשון שלנו כעם, קיבלנו את התורה במעמד הר סיני ראינו את השם עין בעין, אינספור ניסים בצורה בלתי פוסקת עד שהגענו לישראל וההנהגה השתנתה מעט, נאלצנו לעשות יותר דברים בכוחות עצמנו והניסים-כבר לא היו מתחת לכפות רגלינו ומעל ראשנו . וככה ככל שעברו הדורות הניסים הלכו ופחתו או יותר נכון, שינו צורה. הם התמזגו בטבע וכבר לא כל אחד יכול לומר בפה מלא "זהו נס" אלא צריך משקפיים רוחניות מסוימות כדי לזהות אותם.
"ותחזנה עיננו בשובך לציון" צריך אשכרה להתפלל על זה, כי לא כל אחד מסוגל לחזות בחזרת השכינה לציון. 2000 שנות גלות חלפו ובאמת חזרנו לארץ כמו שתמיד הבטיח, אבל.. דממה.. הוא כבר לא מדבר איתנו דרך סיפורי צדיקים כמו שהיו לתנאים
ובטח שלא דרך נביאים שכבר שכחנו מה הם. זה נדמה שרק אנחנו נשארנו, זיכרון קלוש ומטושטש,מכל ההיסטוריה המפוארת הזאת של התגלות השם בעולם שיצרה גלים בתודעה האנושית לעולמי עד.
נשאר עם אחד דיי מבולבל אבל עקשן. שכאילו מעצם קיומו מעביר חלחלה וספק
בכל אותם שונאים רשעים האומרים בליבם "אין אלוהים, אין עושה טוב, אין גם אחד" ואילו המציאות שלנו מורה אחרת, גוי אחד הינו בארץ...
חז"ל מסבירים על פי הפסוק "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי.. ונתתי מטר ארצכם בעתו" שבזמן שעם ישראל עושים רצון קונם -נתתי גשמיכם בעתם, אבל כשאנחנו לא, אזי ההשגחה הטבעית היא זאת השולטת בנו, השגחה שקשה לראות את השם בעולם.
עברו 3000 שנה ולפי הכלל הידוע של ירידת הדורות איך זה הגיוני שדווקא עכשיו הכי קשה לזהות את השם? זה לא פייר, השם לא מעמיד אדם בנסיון שלא יכול לעמוד בו, למה דור המדבר שנחשב הכי צדיק וגדול קיבל הנהגה אלוקית ברורה ומושגחת כמו ילד קטן
שמתחיל ללמוד ללכת, ולמה אנחנו שכיבכול קטנים במדרגה הרוחנית מקבלים הנהגה שקשה מאד לזהות ולראות את השם במציאות? לכאורה ההפך אמור להיות הנכון. עוד עניין, הרי בסופו של דבר במציאות מתקדמת לגאולה השלימה, כלומר אמורה להיות מעין
מגמה של השתלמות, השתפרות, איך הגיוני שדווקא דור ירוד הוא זה שיביא את הגאולה השלימה? הגיוני שמשקל כל הדורות הקודמים יהיו על גבי ננס קטן?
לכן חייבים לומר שדווקא מכורח המציאות שלנו היום, שיש שקט, והסתר פנים, זה דווקא מוכיח את מעלת הדור הכל כך נשגבה שלנו. יש ערפל, שום דבר לא נהיר, אנחנו לא רואים דברים למרות שאנחנו יודעים שהם שם. אבל קשה לנו לראות, ואף על פי כן אנו
עקשנים ומאמינים. כל השתלשלות הדורות הזאת היא בכדי שנגיע לתקופה הזאת, תקופה שכיבכול המציאות צועקת כפירה. אין השגחה גלויה. ודווקא בדור כזה להיות עם אמונה גדולה, להצליח ללכת מבלי שהשם מחזיק אותנו ביד, בכלל מבלי שאנחנו רואים אותו.
זו המעלה האמיתית שלה הוא ציפה כל ההיסטוריה, שנגלה אותו מעצמנו, ללא ניסים גלויים, רק מכורח המציאות שלנו. עלינו להיות בקשב לעצמנו להקשיב לקול הדממה הדקה ודרך שם לזהות את האלוקות. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"
עם ישראל מעצם היותו יקרין את האלוהות בעולם כמו הספיר שבוהק. ודווקא היום כשיש ערפל והסתרה כל כך חזקה, דווקא שם השם שוכן. "אז אמר שלמה השם אמר לשכן בערפל"
אע"פ שעדיין לא יום שישי התחשק לי לשלוח
