אין לי כוח לעשות כלום.
וגם אם באלי לעשות משהו, אני מיד מתחרטת כי אין לי כוחות לעשות את כל המסביב.
לא רואה טעם להתלבש, כי זה מאמץ מיותר.
הרי ממילא זה רק אני והתינוק כל היום בבית.
בעלי נורא רוצה שאני אקנה בגד חדש לחג, וזה מעצבן אותי נורא כי אין בגדים למידה שלי ולהנקה.
והוא לא ירד ממני עד שיהיה לי בגד, וזה חונק אותי.
למרות שאני אשמח אם יהיה לי בגד חדש.
אני מתעצבנת עליו על מיליון דברים.
אינטימיות אפס מאז הלידה (שלושה חודשים)
תוהה לעצמי אם זה מהגלולות.
או שזה דיכאון אחרי לידה.
או שילוב של גם וגם.
ומה אפשר לעשות.
ופשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
רע לי.
ומזל שהתינוקי מתוק, ויש לי כוחות לטפל בו.
אבל חוץ מזה אני אוכלת ונחה על הספה
(סתם אני גם מבשלת כשצריך, מתקדמת עם כביסות.. לפעמים מתקדמת עם פסח. אבל בקצב איטי מאוד)
עכשיו נגיד קמתי להאכיל,
חום אימים בחדר שלנו, ושכחתי להדליק את המנורת לילה במיטה, וביקשתי מבעלי עזרה הוא לא הבין מה אני רוצה עד סוף ההנקה וזה הרתיח אותי ברמות. וואו.
