הרב דיבר על מות נדב ואביהו, ואמר שבחז"ל יש דעות שונות לגבי החטא שלהם.
אחד מהם זה שהם לא התחתנו, כי הם היו גאוותנים ואף אחת לא ראויה להם.
והנה לשון המדרש: "ר' לוי אמר שחצים היו, הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם, מה היו אומרים, אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול ואנו שני סגני כהונה, אי זו אשה הוגנת לנו?"
והרב אמר שהוא חושב שזה חלק ממשבר הרווקות בדורינו, שאנשים חושבים שאין מי שראוי להם.
ניסיתי לחשוב איפה זה פוגש אותי, האם באיזשהו מקום אני מרגישה ככה - ונזכרתי בנקודה שני רוצה לשתף אתכם.
עד לפני כמה שנים, ישבתי וחיכיתי שיציעו לי הצעות. חשבתי שזה לא לכבודי לפנות לשדכנים, שאתרים לא מתאימים לי, שלא מתאים לי להיות מוצר על המדף. וב"ה היו הצעות. אבל אז עם הזמן זה נהיה פחות ופחות. ואז נפגשתי עם חברה. היא התחתנה עם מישהו שהיא פגשה באתר, מרקע די שונה משלה, והיא נורא התלבטה לאורך הקשר, התלבטה עם מאמנת, והיום הם נשואים פלוס כמה. היא שאלה אותי אם ניסיתי להכיר דרך אתרים, ואמרתי לה שלא. היא שאלה אותי למה לא, ופירקה איתי את הסיבות השונות. במבט לאחור, אני חושבת שהרבה מהם נבעו מתוך איזושהי סטיגמה: אתרים הם לא בשביל אנשים כמוני. אנשים שאני מחפשת לא יהיו שם. זה לא לכבודי. לא רוצה שכל העולם יוכל לקרוא את קורות חיי ולהסתכל בתמונות שלי.
אז נכון, אתרים הם עדיין לא הדרך האידיאלית בעיני להכיר, אבל נרשמתי. החלטתי שזה עוד דרך שאני יכולה להכיר (ואכן הכרתי). והרגשתי שניצחתי קצת את הגאוותנות שלי. זה לא שאני חושבת שאני אדם גאוותן, אבל כן יש דברים שחשבתי פעם שהם לא לכבודי לעשות אותם, והיום אני רואה את זה אחרת.



שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
