נשמעת סיטואציה לא נעימה.

זה לא משנה אם אתם עושים בסדר או לא, כשזה נוגע לעבודת ד' זה עניין שלך ושל ארוסך, ולא של מישהו אחר.

יש אנשים בלי טאקט, בטח תיתקלי בעוד המון, ותחווי גם מהם תסכול...

איזה כיף שהתארסת! מזל טוב!

זה לא חוסר טאקט.

זה התפקיד שלה לאמר בלי שיפוטיות את מה שההלכה אומרת. 

לכן צריך לקבל בהבנה את התגובה של מדריכת הכלות שאליה הגעת - והגעת אליה כי היא כנראה מתאימה לאורח החיים וההשקפה הדתית שבה גדלת והתחנכת.  

אפשר להנהן בהסכמה, ולבסוף לעשות מה שאת רוצה. 

לא להכנס לויכוחים אידיאולוגיים עם מדריכת הכלות.  

ואפשר למצוא מישהי אחרת שלא נכנסת לשיקולים האישיים והזוגיים של בני הזוג - אך שוב, יש כאן סוג של סתירה בין ההצהרה על אורח החיים (דוסים) ובין קבלת ההלכה כפי שהיא.   

מניעת הריון – שיקולים דתיים ובריאותיים

אני אומרת שההלכה הפשוטה היא שצריך לשאול רב. בטח אם אין עדיין בן ובת .

כי אני בהחלט מבין שזה לא היה נעים ויתכן שבמצב הזה (אין לי מושג מה השיקולים שלכם) היה עדיף שלא תראי לה.

אבל, אחרי שמבינים את זה ואחרי שכל דבר אפשר וצריך להגיד בצורה נעימה יותר -

ההנחה הפשוטה שתפקידה של המדריכה, לתת הדרכה הלכתית בענייני נישואין.

ההנחה הפשוטה שבחורה 'דוסית' (כהגדרתך), שמאורסת לבחור 'דוס' (כנ"ל) מעוניינת לשמור על ההלכה.

ההנחה האולי פחות פשוטה, אבל קיימת - שבשונה מנושאים אחרים שגדלנו איתם, נושאים שבצניעות פחות רואים, פחות יודעים, בוודאי שפחות יודעים מה ההורים נהגו כזוג צעיר.

ממילא, כמו שתפקידה של המדריכה ללמד אותך הלכות והדרכות אחרות סביב עניינים שהם בד"כ אישיים, גם בנושא הזה היא כנראה רואה את תפקידה בללמד אותך מה ההלכה אומרת.

נכון שאני דוסית 

אבל ספציפית את הדבר הזה אני לא מבינה. נולדתי עם רחם

זוכותי להחליט מתי להביא ילדים , ואם אני רוצה לא להכנס להריון אז אני לא אכנס להריון .

להביא ילד לעולם רק כי רב / הלכה לא מאשרים למנוע הריון בעייני זה נורא.

מעבר לזה שאני אישית חושבת שלהביא ילד ישר אחרי החתונה לא מתאים לכולם

זה נכון. זה שלך. לגמרי שלך.

רק שכחת פרט מאוד קטן, כל הגוף הזה הקב"ה נתן לך ובתוכו גם את הרחם. זה שלו יותר מאשר שלך.

דרך הרב את יכולה לנסות להבין מה רצון ה ממך כרגע.

ואם לא מתאים לי הריון?

אם אני צעירה בת 20 שלא באלי הריון כרגע, והרב אומר שזו השליחות שלי בעולם, אז אני חייבת להכנס להריון?

(אולי) יש איסור למנוע היריון.

מי שההלכה חשובה בעיניו,

מתייעץ עם אנשי הלכה (רבנים)

כדי לדעת מה ההלכה אומרת במקרה מסוים.

מי שההלכה אינה חשובה בעיניו,

יעשה הטוב והישר בעיניו.

אשה אינה מחויבת במצוות פריה ורביה,

אך האיש מחויב.

האיסור, אם קיים, למנוע היריון -

מגיע מצד חיוב האיש.

אולי יש איסור גם על האישה

מצד השחתה,

וזה תלוי באמצעים השונים של המניעה.

ממליץ להתייעץ עם מכון פועה,

מצד אחד - נאמנים להלכה,

ויחד עם זאת, קשובים ורגישים מאוד לצרכי בני הזוג.

02-6515050

בהצלחה!

מודה, שאני לא מבין את הטענה שלך. לא נעים לי להכנס לדיון על הרחם, אבל יכול להגיד על עצמי שנולדתי עם פה וההלכה בהחלט מדריכה אותי (ולפעמים זה מאוד מגביל) מה להכניס לפה ומה להוציא. מתי לאכול ומה לאכול, גם אם לא נח לאכול מצה בפסח או להתענות בתעניות (או לא לאכול לפני התפילה). גם מה להוציא - אני חייב ללמוד תורה ולהתפלל ואסור לדבר לשון הרע או סתם לפטפט בזמן חזרת הש"ץ.

בכל הדוגמאות שהבאתי, יש 'דוסים' שמחפפים? נכון, זה לא הופך את זה לבסדר ולא גורם שאם רב יעיר על זה אוכל 'לצאת עליו' שלמה הוא נכנס לי לקיבה...

מניעת הריון, היא שאלה הלכתית. יש בזה עיכוב במצווה הגדולה של פריה ורביה וחלק מאמצעי המניעה, גם מעוררים שאלה הוצאת זרע לבטלה ושאלה של עיקור. בנוסף השיבוש ההורמונלי (באמצעים הורמונליים) או הגופני (בהתקנים לסוגיהם), יכול גם לגרום ליותר שאלות והסתבכות עם הלכות נידה.

בכותרת שאלת האם אני אומר שאסור לך, התשובה היא שאיני יודע, כיוון שאיני יודע את הפרטים הספציפיים שלכם. בגדול, ההדרכה המקובלת אצל רוב גדולי התורה ששמעתי מהם או בשמם (מאנשים נאמנים), היא שלפני ילד ראשון - אפשר להתיר רק עם צורך רפואי ספציפי. כשצריך להתאושש אחרי לידות, הרבה יותר נוטים להתיר (ולפעמים אף להמליץ לרווח).

כל מה שאמרתי בתגובה הראשונה, שיתכן שהדברים לא נאמרו ברגישות המתאימה וזה לא היה מוצלח - אבל, בהחלט תפקידה של המדריכה, להדריך אותך במכלול הנושאים ההלכתיים והרעיוניים סביב הקמת בית נאמן בישראל.

היא הדריכה אותך, כמו שהרבנים אליהם את פונה פוסקים. זה התפקיד שלה.

נ.ב. לא הייתי שם, אז איני יודע באיזה טון ובאלו מילים הדברים נאמרו. יתכן שיש מקום לעבוד על הטאקט. אבל לגופם של דברים - זה בהחלט התפקיד שלה.

ראשית חושבת שמדריכת כלות היא לא פוסקת הלכה..
היא יכולה לומר מה ההלכה אומרת אבל לא לפסוק וזה שונה.

ללא קשר, יש באמת בעייה מסויימת למנוע הריו גם אם זה באופן עקיף כמו גלולות

ולכן צריך לשאול רב.

הרבנים מסתכלים על כלל השיקולים כשהם פוסקים.

מעירה המון רבנים דוסים ממש הנחשבים לא כמקילים גדולים,

שהתירו לחברותיי למנוע. השאלה מה את אומרת לרב ומה הנימוק שלך.

לבעלי יש חבר שלמד בישיבת הסדר ששם ראש הישיבה מתיר לכולם למנוע בשנה הראשונה לנישואין.

ואגב, "צאו לי מהרחם" לא מתאים פה לדעתי , כי אם זה נכון,

אפשר לוותר בכלל על כל הלכות טהרת המשפחה, לכאורה.

בהצלחה

החלק הראשון ברור לי , לגבי הקיבה

אבל הרחם שלי הוא איבר פרטי שלי שמגדיר אותי כאישה ונותן לי את היכולת להוליד ילדים

ויש לי זכות כאישה לבחור מתי להכנס להריון , כמה ילדים אני רוצה ואם בכלל באלי להכנס להריון? אולי לא באלי?

שנותן לך את היכולת לאכול.

ואם לא בא לך לאכול מצה? ואם לא בא לך לברור אוכל מתולעים וכן בא לך לאכול ציזבורגר?

שמהריון לא רצוי מגיע בסוף ילד.

ילד לא אמור להגיע בדיעבד.

הוא צריך להגיע להורים שרוצים בו ומוכנים אליו נפשית.

יש מספיק רבנים אחרים עם כתפיים רחבות שמתירים.

זוגיות היא דבר יפה אבל זוג שלא מצליח להביא ילדים עשר שנים אמור להתגרש.

או אפילו זוג שלא מצליח לקיים יחסים בצורה תיקנית אמור להתגרש עוד לפני.

אז אין ממש עניין להתחתן בלי הרצון להביא ילדים (מכיוון הההלכה היבשה הכוונה.)

יכול להיות שיהיו רבנים שיתירו במקרים ספציפיים כן לדחות אבל היא כבר אמרה שהיא לא מצאה

מבחינה הלכתית אישה לא צריכה להתחתן.

גבר מצווה בפרו ורבו וצריך להתחתן ולכן ההלכות שציינתי בהודעה שלי.

חכמים אומרים שגם גבר שלא יכול להביא ילדים כן יתחתן כי טוב לו לאדם שיש לו אישה.

וכמובן שיש מקרים ספציפיים שבהם כל מקרה לגופו וראוי לשאול פוסק.

בד"כ בנישואין בגיל מבוגר, סומכים על כך שכבר אין לו אפשרות לשאת אשה שראויה ללדת וככה מתירים לשאת אישה שלא יכולה.

יש חיוב על אדם לעסוק בפריה ורביה. לכן לגבר שיכול לעסוק בפריה ורביה, מותר ומצווה להתחתן רק עם אישה שיכולה להוליד.

לפי חז"ל ופשוט בפוסקים - שאם אדם שהה עם אשתו עשר שנים ולא נולדו ילדים - צריך לשאת אישה אחרת. בדורות קדמונים, יכל לשאת אותה כאשה שניה (וכנראה לכן אלקנה נשא את פנינה. על אף שהיה מותר, לא מצוי בתנ"ך שתי נשים אצל מי שאינו מלך/מנהיג אלא במקום עקרות). ובדורות שלא נושאים בהם אישה שניה - בפשטות צריך לגרש את אשתו ולשאת אחרת.

בפועל, מופיע בפוסקים כבר ברמ"א ואחרים, שלא נוהגים כך וגם כמה וכמה מגדולי ישראל שלא היו להם ילדים, נשארו עם נשותיהם עד פטירתם.

אבל, העובדה שבדיעבד נשארים ביחד, לא הופכת את המציאות הזאת ללכתחילא. לכתחילא אדם שהולך לפי התורה:

"חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל" (שולחן ערוך, אבן העזר סימן א', סעיף א'. כל הלכות אישות, הן פירוט של הכלל הזה)

ההלכה תשלוט בשימוש שלי בקיבה או בפה אבל לא תשלוט בשימוש שלי ברחם.

כל רמ''ח אבריך הם מתנה מהבורא והתור היא הדרך המנחה אותנו להשתמש בכל אחד ואחד מהם.

בפועל אף אדם לא יכול להכריח אותך לעשות כלום לא אנחנו, לא המדריכה ולא הרב.

אם את בוחרת בדרך של הלכה אז יש הלכה ויש את פוסקיה.

אני גם הייתי בדעה שלך לפני החתונה, רציתי למנוע. לא הרגשתי שאני מוכן לילדים רציתי עוד להכיר את אשתי וליצור איתה חוויות כזוג.

הלכנו לרב שמוסכם על שנינו ולא קיבלנו את הפטור וזה היה לי קשה אבל הלכנו עם הפסיקה.

הכנו את עצמנו.

לא התננו את החתונה במניעה כי ידענו שאנחנו קודם כל זוג.

אספנו חוויות זוגיות בזמן שהיינו לפני ההריון וגם במהלך ההריון העובדה תשעה חודשים מותרים עזרו ליצור חוויות.

וניסינו ללמוד ולהתכונן ללהיות הורים.

בפועל באמת זה לא תפס כזה נפח גדול מהחיים שלנו. שי פעלנו מתוך אמונה.

אבל לא נראה לי שזה מצב העניינים.

הדרכת כלות לפי מה שאני מבין אמור להיות הרגעת הכלה מפני ליל הכלולות שמלחיץ מאוד כלות דוסיות בדרך כלל לא? אני חושב שהדרכת כלות מוכוונת הלכה זה רק הדרכה עם אג'נדה וקו מאוד ספציפי של הסתכלות. חרדית בעיקר.

עיקר ההדרכה היא על העולם החדש שנכנסים אליו, ההלכות והפרקטיקה של טהרת המשפחה.

ליל הכלולות הוא חלק חשוב בהדרכה, אך בכלל לא העיקר.

מדריכת כלות לא אמרה לי מילה על מניעה.

רק הדרכה על טהרת המשפחה וליל כלולות.

בנושא שהזכרת בדרך כלל עוסקים רק בפגישה(/ות) האחרונה.

ומקווה שלא ככה הגבת לה.

אם את דוסית אז כנראה שקצת מעניינת אותך ההלכה ולכן היא שאלה על עניין השאלת רב כי ככה זה, לפני שמונעים היריון צריך להתייעץ עם רב.

וכן, חלק מתפקידה של מדריכת כלות היא ללמד אותך הלכות.

את רוצה לקחת? בבקשה.

לא רוצה? לא חייבת. אבל היא עושה את תפקידה.

(בלי קשר לתגובה כאן, כולם מתחרטים על זה בשלב זה או אחר...)

לי כל החשיפה לעולם ההלכתי הזה ובטח החיים בתחילת הנישואים זכורים עם משבר גדול של חדירה לפרטיות, למרות שמעשית כן שאלתי, גם לגבי מניעה וגם לגבי טהרה, עדיין היתה לי הרבה פעמים תרעומת גדולה וקושי באמת גדול לקבל את זה.

וגם הצורה שציטטת אותה אם באמת דיברה ככה וזה לא סיכום שלך של מהות הדברים, נשמעת ממש מעצבנת. כאילו אין פה שום מורכבות.

אבל אני חושבת שלטובתך כדאי לך לשבת ולהבין שכלית מה קורה פה ולא שהרגש ישתלט עלייך, כי זה ילווה אותך עוד המון המון, לא רק בהקשר של מניעה אלא גם בהקשר של טהרה.

לדעתי, להשתמש במילים כמו צאו לי מהרחם יפגע רק בך. הם נושאות מטען של מלחמה בין אישה לבין הגברים או לבין העולם. כשבאמת במצב פה זה אנחנו מול הקב"ה מנסים לברר מה רצונו מאיתנו עכשיו, בכוחותינו עכשיו, ביכולותינו עכשיו, בעזרת הרב וההלכה.

הרחם באמת רק שלך, וההחלטה על מניעה או לא היא באמת רק שלך ושל בעלך.

כמו כל המצוות וההלכות, הבחירה אצלכם. במובן הכי פשוט, אפשר פשוט לא להקשיב לרב ולא לבדוק מה ההלכה.

השאלה מה את רוצה

השאלה מה גישת החיים שלכם

נשמע ממך שבדרך החיים שלך ההלכה נוגעת לכל פרטי החיים.

גם אדם חס וחלילה עם אדם קרוב מחובר למכשירים צריך פסק הלכה אם לנתק או לא. הוא יכול לא לשאול כמובן, זה לא אומר שלהלכה אין מה להגיד על זה. להלכה יש מה להגיד על הכל כי רצון השם ממנו מגיע עד הפרט האחרון.

אפשר לתקן את המבט, שהרב לא מחטט ולא נכנס לך לרחם, אלא נשאל שאלה הלכתית ש*מישהו בחר לשאול*, ופוסק על פי ההלכה

כמובן שבתוך כל העולם ההלכתי יש הרבה טווח של מחמירים ומקלים, אבל השאלה שלך היא איפה את עומדת, מה הגישה שלך.

ועוד דבר

ב"ה כבר אחרי כמה הריונות וכמה מניעות, תמיד הצורך לשאול רב מקפיץ לי את הקושי הזה.

אבל אני חושבת שכדאי ללמוד להכיר בעוד צדדים של המציאות חוץ מהרגש הבסיסי שעולה לי, לעמת אותו מולם, לעמת אותו מול דרך החיים שבחרתי ואני מאמינה בה. לבדוק מה בו שייך לתפיסות שאני לא רוצה לאמץ לחיי, כמו מלחמת הגברים בנשים. ובסוף להחליט יחד מה עושים.

זה לא כפייה

אגב, בלי קשר , טוב מדי פעם לשמוע דברים נוקבים

שיהיה במזל טוב 

לא קיבלנו אישור למנוע

היינו אצל כמה רבנים

אמרנו שאם לא נקבל אישור למנוע אז נפרד ..

ולא הסכימו לנו אפילו לחודש

שהרבנים והדרכה הם לא ברמה הדתית המתאימה לכם.

בכל מקרה היא חסרת טאקט.

יש דרך להגיד דברים.

להגיד שיש רק 20% סיכוי בכל פעם זה כל כך חסר אחריות מצידה.

@הסטורי, הם עושים הדרכת כלות?

בשאלה אישית.

כמדיניות כללית, הם בהחלט לוחמים על כך שאין היתר ומנסיונם לא כדאי למנוע לפני שיש ילד אחד לפחות, אלא אם כן יש סיבה רפואית ספציפית.

נ.ב.

חשוב להדגיש, בעבר כמעט לא היתה מודעות אצל האברכים ללגיטימציה לרווח. מי שהלך וסיפר לאברכים שלגיטימי וכשצריך רצוי שאישה תיתן לעצמה להתאושש בין הלידות, זה הרב בורשטין.

אישית כשהייתי אברך צעיר והגעתי עם שאלה אחרי לידה לאחד הרבנים שם, הוא ווידא איתי שאני מודע לזה שהמצב מצדיק ומצריך מניעה.

כאשר הרב סתיו פרסם כהדרכה כללית לסטונדטים וכד' שעדיף להתחתן ולמנוע הריון מלמשוך זמן ברווקות על כלל ההשפעות של העניין.

מכון פוע"ה יצאו נגד הפרסום הזה בחריפות.

אז אם כבר 'מחפשים את הרב' שיפסוק את מה שרוצים, נראה לי שמכון פועה פחות הכתובת.

המדריכה אומרת את ההלכה הפשוטה כפי שגם את אומרת שאמרו לך כל הרבנים ששאלתם. וזה חלק מתפקידה. להגיד כמובן ברגישות. לפי מה שכתבת, היא לא אמרה בצורה פוגעת... ואם את מחליטה לא לשמוע, זה כמובן החלטה שלך. אבל ללכת כנגד הפסק של כל הרבנים ששאלת זו בחירה שלך ולא אשמה של מדריכת הכלות.. מה לעשות, שההלכה מדריכה אותנו בכל מצבי החיים וגם בדברים אישיים? וכל אחד בוחר איך לנהוג בעצמו. 

רק כי ההלכה אמרה?

מה ההלכה- יפסקו הרבנים. וכפי שכתבו לך, יש פוסקים שונים וגישות שונות. יכול להיות שתמצאי מי שיתיר. אם זה חשוב לך, תעשי ברור.

לפעמים אנחנו עושים דברים כי זו ההלכה למרות שהם לא הבחירה הראשונית שלנו.

וגם, לפעמים הולכים על פי ההלכה, ומגלים למפרע שדווקא הרווחנו מזה, לא רק בעולם הבא אלא באמת לא ראינו משהו אז, וכעת אנחנו מבינים אחרת.

סורי.

בחתונה חתמתם חוזה עם ה' שתקיימו פריה ורביה

אם היית מתחתנת

ולא יכולה להביא ילדים 10 שנים

לפי ההלכה חובה להתגרש

הרב אליעזר מלמד:

"היו נשואים עשר שנים ולא ילדו, שיערו חכמים שמסתבר שכבר לא יזכו להוליד יחד, ועל כן קבעו שחובה על האיש לגרש את אשתו ולשלם לה את כתובתה, ולשאת אשה אחרת, כדי לקיים את חובת מצוות פרו ורבו. ואף שהגירושין כמוהם כחורבן, ואמרו חכמים (גיטין צ, ב): "כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות", חובת המצווה קודמת, שעל ידה זרעו של האדם נמשך אחריו, ובדרך כלל, הצער העכשווי על הגירושין קטן מהצער לטווח הארוך מחסרון הילדים."

מה "הרחם שלי והרחם שלי"

זה קשקוש. לפי ההלכה אם הרחם שלך לא פעיל

את נשארת איתו בלבד ללא הבעל..

זה כל כך קשקוש מה שאת אומרת

שקשה אפילו להתייחס לזה

את כותבת כאילו אין בורא עולם שאומר לך מה לעשות עם הרחם שלך..

כל מצוות עשה אפשר להגיד את אותו קשקוש

מי יחייב אותי לברך עם הפה שלי, וליטול לולב

"סליחה זה היידים שלי, מי יגיד לי מה לעשות איתם"

ולהניח תפילין, "סליחה אני אקשור את עצמי כל בוקר

עם הידיים שלי, סורי, אני בהלם"

בקיצור לא קיבלת על עצמך מצוות עשה

אולי רק לאוים ואת לא דתייה,

כי את לא מכירה ביכולת של הקב"ה לצוות עלייך מצוות.

נכון שה שנתן לי את הרחם

אבל מה הבעיה למנוע הריון אפילו ליום אחד אחרי החתונה?

למה ישר אחרי חתונה הריון?

ואם הכלה לא רוצה להיות אמא בשלב זה של החיים?

או שהיא בלימודים תובעניים או מתמודדת עם בעיה רפואית?

ככל שאני מכיר - כל רב יתיר למנוע לפחות זמנית עד שהעניין יסתדר. (אם זו בעיה קבועה, מסובך להתיר לגבר להתחתן על דעת כן). כמו ש(כמעט) כל רב מתיר לאשה שצריכה להתאושש מהריון, אפילו שעדיין אין בן ובת, כלומר לא קיימו פריה ורביה.

לגבי 'לא רוצה', זו בעיה. הקב"ה ברא אותנו ע"מ שנפרה ונרבה. גם אם מבחינת 'גדר הדין' דאורייתא, אישה לא מצווה, היא כן מצווה בגדר "לא תוהו בראה לשבת יצרה" - שזה העניין הכללי להרבות את העולם, מעבר לחובת פריה ורביה.

מציע שוב את מה שהארכתי אתמול:

הזדמנות להעמיק - נשואים טריים

אבל מה הבעיה שאני אוכל חזיר???

למה כל החיים רק כשר?

זה אותו דבר בדיוק.

רק מצווה יותר קשה.

כי יותר קל לשמור כשרות מלהביא ילדים.

אבל העיקרון אותו עיקרון.

אנחנו כאן כדי לעבוד אותו.

לא כדי להחליט לעצמנו על החיים. יש הלכה ואנחנו מחויבים לה.

מי שלא מרגיש מחויב זה כבר משהו אחר

אבל להגיד אני מחויב להלכה אבל מתנגד לה זה קצת סותר...

בעיה זוגית - גם מקבלת היתר

אבל לא בלי היתר.

את לא נהיית אימא ביום אחד.

יקח בערך 9 חודשים.

אין דבר כזה לא רוצה להיות אימא

אם נולד לך ילד, את נהפכת מיידית לאימא

רוצה או לא רוצה, את נהיית אימא

'ואם לא בא לי לשמור כשרות'

'ואם לא בא לי לשמור שבת'

'ואם לא בא לי להינשא בחופה כדת משה וישראל'

ועוד ועוד ועוד

בפשטות, אם את מעוניינת לשמור את ההלכה כפי שהרבנים מורים אותה, ואת לא יודעת מה ההלכה מורה, את צריכה לשאול רב.

אם לא בא לך להכנס להריון, אז אל תכנסי להריון, מה עוד אפשר לומר לך?

יש לך שפע של בחירות אפשריות כאן, אבל מה לעשות שלא כל בחירה שתבחרי, לגבי כל דבר בחיים, היא בהכרח במסגרת ההלכה?

ייתכן שמפאת גילך הצעיר זו הפעם הראשונה שאת מגלה שרצון חזק מאוד שלך לא אפשרי למימוש במסגרת גבולות ההלכה ( יש למשל בנות ש'מגלות' את זה כשהן רוצות לעלות לרמות גבוהות של תחרויות אתלטיות ולא יכולות בגלל צניעות, שהיו רוצות לפתח קריירה כשחקניות או זמרות וכנ"ל).

בכך שה 'לא בא לי' שלך הוא לאו דווקא במסגרת ההלכה, אין שום חידוש.

לגופן של עניין אני מודה, שאני מתפלאת שכתבת שהלכתם לעשרה רבנים שונים וכולם נתנו לכם אותה תשובה.

התרשמתי ( לא מנסיון) שיש שמתירים.

אם יש דברים שאת חושבת שאת צריכה להחליט בעצמך, ללא אישור של רב, אני בוודאי האחרונה שתשפוט אותך.

אבל להתפלא מכך שההלכה עצמה לא מתאימה את עצמה דווקא לרצונות שלך, נשמע לי קצת מוזר מבחורה שמגדירה את עצמה 'דוסית'. 

קודם כל, אם זה כ"כ קריטי לך היית יכולה לעשות התרת נדרים ולשמור פחות, יש מספיק פוסקים שתומכים בכך.

אבל הנקודה העיקרית שלעניין זה יש השלכה מאוד נקודתית, לעומת עניין המניעה.

שם זה לא ההשלכה של לקיחת הגלולה למשל כל ערב, אלא העובדה שיכולים להיכנס להריון ויוולד ילד.

זה בכלל לא בר השוואה.

אולי אם כבר תשווי את זה למצווה לגור בארץ ישראל...

ולפותחת, עניתי לך בפורום השני

אם היא סיפרה את האמת / הגזימה / היא טרול.

זה נושא רציני, שאני בטוחה שיש עוד נשים צעירות שמתלבטות לגביו.

את לא היחידה בשרשור שהתייחסה לדברים קצת שחור לבן, ולכן היה חשוב לי לחדד את הנקודה הזו.

להלכה יש מה לומר לגבי כל דבר ועניין, מעניינים פעוטים דוגמת קשירת שרוכים, ועד עניינים כבדי משקל ביותר דוגמת סוגיות של חיים ומוות לכל דבר ועניין.

ההלכה מורה חייו של מי קודמים למי , מתי מותר לסיים את החיים ומתי יש להמשיך לשאתם גם אם הם מסתכמים בסבל בל יתואר.

לפעמים ההשלכות, למשל, לא עלינו, שיש לסיים את חייו של עובר כי הוא מסכן את אימו.

כל אלה הם עניינים שההלכה מקיפה, ויש לה אמירה לגביהן, למרות שההשלכות של ציות להלכה רציניות מאוד.

אז כן, להלכה יש מה לומר גם לגבי עניינים של תחילת החיים והולדה.

לא חייבים לאהוב את זה, אבל זה המצב, גם אם ההשלכות של המצב הוא שנכנסים להריון ויש ילד.

אני אישית, כנראה בשונה מחלק מהמגיבות  כאן, חושבת שיש מקום גם להפעיל שיקול דעת. וכמו שכתבתי אני לגמרי לגמרי האחרונה שתחשוב שמישהי היא לא בסדר בגלל שהחליטה למנוע על דעת עצמה.

אבל אני פחות מבינה את ה'צורך' הזה שההלכה תסכים איתי בכל מה שאני חושבת... 

זו לא הייתה הנקודה.

העלו פה להשוואה דברים שונים לגמרי.

איך אפשר להשוות החלטה נקודתית של לחכות כמה שעות בין בשר וחלב, לבין הבאת ילד לעולם שמשפיעה עד 120 ומשנה את כל החיים?

לכן אמרתי שזה פשטני.

גם לא מדובר פה על אל-הורות, אלא על מניעה לזמן מסויים. יש פה הרבה אפור והרבה אנשים השרשור הזה התייחסו לזה כאל ברור מאליו שאסור. וזה לא דומה

ו'שלא בא לי' זה לא ממש טיעון הגיוני כשמדובר באדם שאמור להיות מחויב להלכה. 

הפשטניות למדי, באו בתגובה לטיעון הפשטני 'אבל לא בא לי'.

אבל לא עקבתי במדויק אחרי כל השרשור, לא יודעת... 

לא מקיימים הכל. מנסים ושואפים אבל עדיין.

את לא רואה את כל יהודי חו"ל עולים לארץ, נכון? או שכל מחוייבי ההלכה לא מרכלים, ועוד דברים דומים.

אז הטיעון אכן ילדותי, אבל אני בהחלט יכולה לראות בחורה בת 20 עם בן זוג, שרוצים להתחתן ולממש את הזוגיות בקדושה, אבל כרגע לא מתאים להם תינוק. מהרבה סיבות - חוסר בשלות, רצון לבניית זוגיות, מניעים כלכליים וכדומה.

והרבה פה התייחסו לעניין בשחור ולבן, כאל ברור מאליו שחתונה אומר ישר נסיון להרות, ואת זה באתי לחדד.

אמרו רק שמבחינה הלכתית צריך לקבל היתר מרב בשביל זה ולא להחליט לבד.

ויש אחרת.

אם נמשיך עם הדוגמא הקודמת, האם כל יהודי חו"ל מבקשים אישור מרב לא לעלות לארץ?

שוב, יש הבדל לדעתי בדברים שיגרמו שינוי רציני בחיים. אלו היו 2 נקודות - האם בכלל לשאול רב, וההשוואה בין הולדת ילדים לכל מצווה אחרת. בשרשור בפורום הזה התמקדתי בנושא השני.

הבאת ילדים זה עניין רציני, וההשוואות למצוות אחרות שהביאו לא היו רציניות לדעתי מספיק להבנת עומק ההתלבטות.

אף אחד לא חושב שהקושי לשמור בשר וחלב דומה לקושי במניעת הריון, הדימוי היחיד הוא שבשניהם מי שמחוייב להלכה צריך לברר מה ההלכה אומרת בנושא ולא לעשות מה שבא לו.    יש הלכות שאפשר לפתוח ספר ולראות מה ההלכה אומרת, ויש נושאים יותר מורכבים שבהם צריך דווקא לשאול רבנים.

איזה נושא מחייב אישור מרב ואיזה לא.

מסכימה בהחלט שצריך לברר את ההלכה, בין אם לבד או ע"י רב, אבל בנושא זה למשל לדעתי ההחלטה צריכה להעשות ע"י בני הזוג (מניעה לתקופה, לא אל -הורות או משהו בלתי הפיך).

מה שהפריע לי בשרשור אלו דעות שמשוות את הבאת הילדים לכל מצווה אחרת, והעניין של לא להתחתן אם מתכוונים למנוע..

שההשוואה היא לא על גודל האיסור או ההיתר (בשר וחלב, הבאת ילד) אלא תגובה על האמירות ש"הרחם הוא שלי" "מי יגיד לי מה לעשות" "לא באלי".

בשני הנושאים, גם בשר וחלב וגם הבאת ילד, אין מקום  לטענות האלה.

יש הלכה ואותה מקיימים גם אם לא בא וגם אם הפה הוא שלי ואני רוצה להחליט בעצמי מה לאכול ומתי.

וכן, אם היא הולכת למדריכת כלות אז למדריכה יש תפקיד לספר לה שדבר כזה שואלים רב גם אם היא פחות אוהבת את הרעיון.

ואם היא שואלת רב אז בדכ זה כדי לשמוע וללכת לפי דעת תורה ולא לפי חשקים.

אז נכון, היא יכולה לבחור לא לשאול רב או לא להקשיב לרב.

אבל התגובות פה הן בהתאם למה שהיא הציגה (שהיא שואלת רבנים ושהיא דוסית)

אבל אני לא מסתכלת על ביטויים ספציפיים של "צאו לי מהרחם", אלא על השאלה הכללית:

צעירה בת 20 שמתחתנת ומעוניינת כרגע למנוע מסיבות שונות שהן לא רפואיות.

בהחלט יש להלכה מה להגיד, יש דעות שהן לשאול רב וכו'.

מסכימה שהדרך שבה היא כתבה לא מתאימה, אם כי ייחסתי את זה יותר להלם של כל העניין. אבל השאלה במקומה עומדת, וכמו שכתבתי, יש שוני בנושאים כאלו לדעתי לעומת הרבה מצוות אחרות.

אני אעצור פה, כי נראה לי הסברתי את דעתי ואני דיי חוזרת על עצמי

אלא בין ההקשבה להלכה במקרה הזה למקרה אחר.

אם למישהי חשובה ההלכה אז לרצון שלה יש מקום במסגרת ההלכה, ואם זה סותר אז שואלים רב ולפי זה הולכים.

וזה נכון גם לגבי בשר וחלב וגם לגבי מניעה.

מה הרעיון לשאול רב אם בסוף במילא אעשה מה שבאלי?

גם להלכה יש גוונים, ומזה התעלמו ורידדו את הבעיה. היא לא מדברת על לא להביא ילדים בכלל, אלא קצת לדחות את זה. ובגיל 20 יש גם הרבה סיבות לכך. והבאתי דוגמא למשל לעליה לארץ שאנשים לא תמיד הולכים לפי ההלכה בדברים כאלו, גם בלי אישור מרב...

כמו שעניתי בפורום השני, היא באמת צריכה להחליט אם ללכת לרב רק בעניינים טכניים יותר כמו מראות, כשר/טרף וכדומה כשהיא לא יודעת את ההלכה, או גם בעניינים שהייתי קוראת להם יותר השקפתיים, דרך חיים.

ובמקרה שהיא הולכת אז שתנסח את השאלה כיאות ובפירוט, ותיקח בחשבון שהתשובה לא תהיה דווקא מה שהיא רוצה 🤷‍♀️

כל הדוגמאות שאנשים כאן הביאו, לא היו בשביל להתפס לדוגמא, אלא להסביר את העקרון כשיש חיוב הלכתי "לא בא לי", זו לא טענה. נקודה.

אני מבינה שהכוונה ל "אני לא מרגישה בשלה ומוכנה עכשיו לתינוק". ומבחינתי זה הגיוני מאוד, ותינוק מביאים מרצון ולא מהכרח.

וכן, זה שונה מ- אכלתי סטייק ולא בא לי לחכות עכשיו 6 שעות לקפה בחלב

זה לא שלא רוצים תינוק בכלל, רק לא עכשיו.

ובימינו מאוד לא פשוט למצוא זוגיות, ובלי להיכנס בכלל לנפילות בענייני נגיעה ושז"ל. 

למה זה כזה מוחלט בעינייך?

אפשר להישאר ביחד ולדחות חתונה.

זה פתרון ברמה ההלכתית.

וחשוב לזכור שתינוק לא מגיע ברגע, לוקח לו בעז"ה תשעה חודשים 

אם לא מתכוונים בזמן הקרוב להתחתן ולהוליד ילדים

זה מאוד בעייתי להגיד את זה. אפשר להיות מוכנים לחתונה ולא לילדים.

לאו דווקא מבחינת בשלות, זה יכול להיות מאוד סיבות (רצון להעמקת הזוגיות, סיבות כלכליות וכדומה)

אבל כאן אנחנו לא מדברים על רווקות מאוחרת..

וכבר החליט להתחתן.

לדעתי, אם כבר מוצאים בן זוג (גם אם הגיל צעיר) חבל לחכות.

נשאר חלוקים לגבי האם צריך לשאול רב או שאפשר לפסוק לעצמנו

אני מניח שאם היא תביא חוו"ד פסיכולוגית, שהיא לא מסוגלת להרות כרגע, כנראה כל רב יתיר למנוע לזמן מסויים.

"לא בא לי", הוא לא שיקול שמצדיק למנוע קיום מצוות.

ואני בהחלט לא חושבת שצריך סיבה רפואית או פסיכולוגית לדחייה.

נצטרך להסכים שלא להסכים. אני לא רואה עניין בלהמשיך את הדיון. כל אחד מאיתנו הביע את עמדתו בנושא.

להבהיר: אני נגד כפיה דתית. מי שיגיד לי שאינו שואל רב, לא מתערב לו. מי שלא רוצה הדרכה הלכתית לחתונה, חבל מאוד, אבל אין לי איך להועיל.

מה שמשגע אותי כאן, זה שהשרשור התחיל מפריקה על מדריכת הכלות שרח"ל העזה ללמד הלכה והפך להתגוללות על רבנים שעונים לפי התורה שהם למדו.

בפורום השני כתבתי יותר, ובאמת כצבתי לה שאם היא מתכננת לשאול רב בשאלות של השקפה ודרך חיים, לא רק מראות, כשרות וכדומה שתדע לנסח את השאלות בפירוט ולהבין שלפעמים התשובה לא תהיה כרצונה.

אז לא, אין לי בעיה עם רבנים שפוסקים הלכה כזו, וגם לא עם זה שהמדריכה מפרטת את ההלכה, אם כי בגלל שיש מגוון פסקים, החמרות וכו' על המדריכה להדגיש מה זה מה, ומן הסתם גם לדבר בדרך שמתיישבת יותר על הלב.

אני אישית לא אלך לרב בשאלות מסוג זה. בהחלט אקפיד ללמוד את העניין לעומק כדי לדעת את ההלכה, אבל לדעתי אלו דברים שעל הזוג להחליט בעצמו. אולי אם אין הסכמה בינהם, או למשל במניעה אם הם לא יודעים את הבעיתיות באמצעים השונים למשל ואינם יכולים ללמוד בעצמם אז בהחלט שילכו לרב ללמוד ולהבין.

לא רציתי להיכנס לכל זה פה, נכנסתי בפורום השני, אבל הרבה דעות פה לא לקחו לעומק לדעתי את ההשלכות של תינוק לחיים, בניגוד למצוות אחרות. לכן היה לי חשוב להדגיש את זה כי זה רידד את הדיון לדעתי.

מקסימום מכיר כאלו שאומרים שעדיף לא למרוח את הרווקות, גם אם ימנעו בלי היתר.

אבל נראה לי שהבהרתי את כוונתי.

כמו שאמרתי, לדעתי תינוק צריך לבוא מרצון. אם היא תלך לרב והפסיקה שלו תגרום לה לא למנוע וכו' בשמחה, אז נהדר.

אבל אם בגלל הפסיקה היא תוליד תינוק בלי רצון ומרמור אז תהיה פה בעיה קשה. ובסופו של דבר הזוג מגדל את התינוק ולא הרב.

אז יש דברים שזה לא משנה - למשל גם אם יחכו לקפה עם החלב בבאסה, לא יקרה כלום.

תינוק, ודברים משני חיים כאלה זה משהו אחר.

ונראה לי שאעצור פה

בין בשר לחלב. ילד זה לכל החיים ואם אישה לא בשלה עדיין אז היא לא... למה לדחות חתונה אז ששנה ימנעו ויחיו בכיף ואז יביאו ילדים מה הסיפור הגדול לא הבנתי

מה עדיף שלא יתחתנו?! או שיביאו ילד לכל החיים בלי מוכנות?! לא נשמע לי

העיקרון הוא, שלא כשיח המערבי המקובל שהשתקף ב"שלא יכנסו ל..." של הפותחת, שהתורה מדריכה אותנו בכל חיינו. לתורה יש מה להגיד ויש זכות להגיד.

מה עדיף?

עדיף שיתחתנו וישמחו בזכות הגדולה להביא חיים לעולם, להיות שותפים של הקב"ה בבריאה.

אותי למה את מתכוונת?

ניסיתי לחשוב על דוגמא של של שיח מערבי מקובל שמקורו בתורה ולא עולה לי כלום 🤔

הלאומית שחוותה כלל אירופה במאות ה-18 וה-19, התעוררויות לאומיות שבתורן השפיעו גם על דתיים וגם על חילונים מהסוג של אמצע המאה ה-19... גם הרב קלישר, כמו יתר גדולי האומה שידעו לזהות תנודות בזמן, הושפע מכך, וזה נהדר בעיני

בכל מקרה תגובתך מתייחסת לדוגמה מדבריי, שענו לשאלת קופצת לרגע, ואני לא מבינה למה בכלל לסטות מהדיון -  בסך הכל ציינתי דוגמאות לכך שאין סיבה לבטל את דברי הפותחת, גם אם היא טרול, רק במחי הטענה "זה שיח מערבי". אמרתי שאם זה כל ההנמקה אז חבל. אז עד כמה שמצליחה להבין, כי לא התייחסת לכך מעבר להערה על הציונות כאן, עליה עניתי - אני מבינה שזו אכן כל ההנמקה.

להיכנס להריון

השאלה אם את מעוניינת להקשיב למה שההלכה אומרת או לא.

סיפוק הצרכים והיצר הטבעי הקיים בכל בן ובת אנוש, מתאפשר, הלכתית, רק לזוג נשוי.

מעניין שלכל אורך השרשור, שהלך והתתפתח, אין בכלל התייחסות שהנישואין זו הדרך היחידה ההלכתית להגיע לאפשרות לסיפוק היצרים שבורא עולם יצר בגופינו ובנפש שלנו.  

קצת היתממות להתעלם מהמשיכה הטבעית שיש בין המינים, והרצון והתשוקה לממש את הצרכים המיניים באופן טהור וקדוש.  

מתוך פניני הלכה:

האדם השלם הוא אדם שחי באהבה ובשמחה במסגרת נישואין, שאין האיש שלם בלא אשתו, ואין האשה שלימה בלא בעלה. ועיקר האיחוד שביניהם בא לידי ביטוי במצוות עונה, שעל ידה הם מתאחדים לגמרי, מבחינה רוחנית וגשמית כאחד, ועל ידי כך הנישואין שלהם שלמים. מצווה זו צריכה להתקיים בתשוקה ושמחה יתירה, כשהאיש רוצה לענג ולשמח את אשתו ככל היותר, והאשה רוצה לענג ולשמח את בעלה ככל היותר (להלן ב, א-ה). ועל כן נקרא שמה של מצווה זו 'שמחת עונה', שאין שמחה גדולה ממנה בעולם הזה, והיא מעין שמחת עולם הבא (להלן ז-ח).

במסגרת הנישואין אדם יכול לקיים בשלימות את מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" (ספרא שם). מפני שרק בין בני הזוג האהבה מתקיימת בשלימות בכל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים. נמצא שעל ידי שבני הזוג חיים יחד באהבה, כשכל אחד מהם אוהב את בן זוגו לא פחות ממה שהוא אוהב את עצמו, ורוצה לשמח אותו לא פחות ממה שהוא רוצה לשמוח בעצמו, הם מקיימים באופן תמציתי את כל התורה (האר"י ספר הליקוטים עקב).

גדולה מצווה זו שעל ידה השכינה שורה ביניהם, כפי שדרש רבי עקיבא (סוטה יז, א): "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתם". בשם איש מופיעה האות 'י', ובשם אשה מופיעה האות 'ה', יחד שם י-ה.

ולא זו בלבד, אלא שמתוך מצווה קדושה זו זוכים לקיים את מצוות פרו ורבו, ועל ידי כך זוכים להיות שותפים עם הקב"ה בהולדת נשמה חדשה..

פרו ורבו בא בהמשך,  כתולדה וכתוצאה של המצווה הקדושה.  

לא רק לשאלה הספציפית הזאת, אלא באופן כללי.

בכל אופן זה ממש לא שחור ולבן. אל תקשיבי לחכמי הפורום פה, תתייעצי במציאות עם אנשים שאת סומכת עליהם.

לא הבנתי...

אולי אם רק אלה שתי האופציות ואין משהו באמצע תחשבו באמת מחדש...

אני אגיד לך מהחוויה האישית שלי- בעלי אמר לי שהוא בדק עם הרב שלו וידע מראש שחודש אפשר למנוע בלי בעיה, ומעל חודש צריך כבר לשאול ולבקש היתר.

אני בעצמי לא בדקתי את הנושא.

רופאת הנשים שלי בכלל אמרה שכדאי למנוע כל התקופה של המלחמה בגלל המילואים... והיא דתייה.

בעלי רצה שנמנע תקופה כי הוא הרגיש לא מוכן. דיברנו על זה המון, התווכחנו גם. ובסוף אמרתי לו שבכל מקרה לוקח תשעה חודשים לפחות,  ועד אז נהיה בסדר. הוא התרגל לרעיון, ומאז גם התפתח הרצון והכמיהה להביא חיים לעולם..

לא יודעת לאן זה ייקח אתכם. לא יודעת גם איזה רבנים שאלתם, אבל זה מעניין כי בעלי דוס וממנו הבנתי שזה בסדר חודש לפחות.

היא אומרת שהם מעדיפים להפרד מאשר אולי להכנס להריון, אז מה יקרה אם אחרי חודש היא עדיין תרגיש צעירה מידי?

ובאופן כללי אני לא רואה איך אפשר להתיר כאן, זה לא שהיא אומרת שהם רוצים קודם לבנות את הזוגיות שלהם ואז להביא ילדים, היא פשוט מרגישה צעירה מידי לילדים.

אני כתבתי שאיך שאני מכירה את הדברים זה לא כזה מוחלט.

מה יקרה? לא יודעת. רק היא יודעת. ואני לא מתירה כי אני לא פוסקת הלכה...

(וואי, וואי, כמה מניעות. פעם חמישית שאני כותב את התגובה הזאת מהצהריים, כל פעם לא מתאפשר לי לסיים)

להעמיק.

כלומר, נראה לי שברמה הפרטית ענו כאן את מה שאפשר לענות. מעבר לזה אולי זו הזדמנות להעמיק במעמד הגדול שאתם עומדים לקראתו.

באחת התגובות הגבת לי, שבעצם את הלכות כשרות את מבינה, למרות שאדם מבחוץ עלול לטעון שהוא לא מבין למה הרבנים מתערבים לו בצלחת (או בקיבה).

כדאי להתרגל, שכלל ההלכות, הן הדרך להשרות עלינו שכינה. גם אם לא תמיד אנחנו מבינים את זה. השאלה מה אנחנו אוכלים, היא סעיף מעשי של העקרון הזה. ההלכה גם מתערבת לי בשאלה באיזו שעה אני קם, מה ומתי אני אוכל, מה אני אומר ומה לא ואיזו נעל אני נועל קודם.

כמובן שיש מדרג, יש דאוריתא ויש דרבנן, יש מנהג ויש הנהגה ראויה. יש לכתחילא ויש בדיעבד, יש פסיקות כלליות ויש פסיקות במקום צורך או חולי.

במקרה פרטי -שואלים פוסק.

בגדול, הבית היהודי, הוא מקום השכינה בקטן.

הדרשה ששולחנו של אדם דומה למזבח, אינה סתם 'וורט', כשאנחנו אוכלים את מה שמותר ובאופן שמותר ובזמן המתאים ומאכיל עניים על שולחנו (או נותן צדקה) ודואג שהדיבור על יד השולחן יהיה בדברי תורה ודברים טובים (ולא ברכילות ודברים זולים...) - אז השולחן הוא באמת מעין מזבח.

אותו דבר והרבה יותר עמוק, לגבי החיים הזוגיים. כשמחביאים את יואש התינוק, מפני סבתו עתליה שהורגת את כל נכדיה, בני בנה אחזיהו מלך יהודה - מופיע שמחביאים אותו 'בחדר המיטות' והוא נמצא בבית ד'. חז"ל מבינים שם ש'חדר המיטות' הוא כינוי לקודש הקודשים. לא סתם הכרובים הם בתבנית איש ואשתו וכשישראל עושים רצונו של מקום, פניהם איש אל אחיו.

וכמו במזבח - בא ללמד ונמצא למד "איש ואשה שזכו - שכינה בניהם" אומרת הגמרא. אם זוג זוכה, אז היחוד שלהם - הוא מעין קודש הקודשים הפרטי שלהם.

כן, זה דורש, בדיוק כמו שבשולחן אנחנו מתנהלים על פי התורה, למרות שזה לא תמיד מסתדר עם שיח הזכויות המערבי, כך גם ביחוד. רק שלזה התרגלתם מגיל אפס ועל קדושת הבית לא דברו.

אז, בהנחה שאתם (שונא את ההגדרות הללו, אבל את הגדרת) זוג 'דוסים' - אתם כנראה רוצים שהבית שלכם יהיה מעון לשכינה. זה כולל הרבה טוב ואהבה ואחווה ושלום ורעות וזה גם כולל שלתורה יש מה להדריך, בתחומי הלכות הבית.

יש גדרים למצוות פריה ורביה, יש גדרים למצוות עונה, יש הלכות נידה, שכמה שהן צנועות ומקודשות בין אשה לבעלה - לפעמים יש שאלות הלכתיות וכמו ששואלים בהלכות שבת ומביאים לרב את הלולב לבדוק (ועד התיעוש של המשחטות, ממש כשהסבים שלנו כבר היו מבוגרים  היו גם רצים לרב עם מחט שמצאו בקורבן או בקיבה של העוף) - ככה גם לפעמים צריך להביא לרב עדי בדיקה או לבנים, לא כי זה מעניין את הרב, אלא כי צריך הכרעה הלכתית.

חלק מלהתחתן, זה גם לעלות קומה בייחס שנותנים לקב"ה בחיים.

מזל טוב גדול ובהצלחה רבה מאוד

זה שאם רוצים למנוע, צריך לקבל היתר הלכתי.

לרוב מקבלים אותו.

מעבר לזה אין לה זכות להיכנס לשיקולים שלך, היא הרי לא הרב שלך.
 

התחושה שלך מובנת, היא קצת הפליגה וחטאה לתפקידה.

מאחר והיא לא רב פוסק, וכל שכן שלא שלך, מעבר למה שכתבתי בהתחלה, אין לה שום זכות לומר.
 

וגם מה שהיא אמרה לך לגבי "אז גם ככה עד שתיכנסי להריון..." שטויות. ובסוף את צריכה לעשות דברים איך וכשמתאים לך.

ובכל אופן היא לא הדמות להתייעץ איתה לגבי זה.

אף אחד לא ברחם שלך נשמה...

תבדקי למה זה מפעיל אותך כל כך.

אנשים בוגרים מבינים שכשעושים שאלת רב צריכים להיות מוכנים לקבל גם תשובה שפחות נעימה לנו.

מה האיש שלך חושב על כל זה?

לפני שמדברים מניעה, כדאי לכם לברר אם את והאיש באותו ראש מבחינה דתית הלכתית, איזה בית אתם מתכוונים להקים ביחד, אם את מוכנה לקבל את הסמכות של בעלך עליך, ואת הכיוון ההלכתי דתי שלו.

למה נבהלת?  

לפחות סמכות הלכתית

נשואים כבר כמה שנים עם 2 ילדים, בחלק מהזמן מנענו (קיבלנו היתר מרב)

ובה כל דבר הגיע בעתו וזמנו.

אני חושב שהחישבות כל מצוות פרו ורבו אל מול הסיטואציה שאנשים מביאים ילד לעולם שהם לא רוצים בו/ קורסים כלכלית/ קורסים זוגית צריך לעשוץ איזונים נכונים ובריאים

ותמצאו את הרב המתאים שיתן לכם את האישור למנוע כדי רגע לבנות את הזוגיות ולהתבסס בחיים לפני שאתם נכנסים למירוץ, זה הכי הגיוני שיש!

לצערי יש רבנים שבשם ההלכה גורמים בדיוק ההפך, ואני חושב שזה תוצאה של תורה עם תפיסה גלותית.

יש היום את כל האמצעים, ויש גם את כל ההיתרים וצריך לדעת להתאים לכל זוג את מה שנכון לו!

לכו עם הלב ועם האמונה שמה שאתם מרגישים וחושבים הוא הנכון!

ותמצאו את הדמות התורנית שתוביל אתכם לשם!

וואי התגובות פה קשוחות ממש.

אמנם עבר זמן מאז שפתחת את השרשור, ואני לא יודעת איפה את עומדת ביחס לזה היום, ובכל זאת בא לי לתת לך חיבוק וירטואלי ענק♥️

אני ממש מבינה לליבך, ולמרות שאני דוסית גם לי עלו תחושות דומות לפני שהתחתנתי. והיה לי ממש קשה לקרוא את התגובה הפולשנית של המדריכת כלות שלך.

וגם רוב התגובות כאן לא היו קלות..

אז רק בא לי לתת לך חיבוק מבין, ולומר שכל תחושה ופחד היא לגיטימית♥️

את בקושי יודעת מה זה אומר חיי נישואין וכבר זה מרגיש "שמפילים" עלייך עוד תיק כבד שמרגיש שבכלל אין לך זכות בחירה בו. והוא נראה מלחיץ, ומשנה חיים. ו-אימלא, שניה, אני עוד לומדת מה זה בכלל זוגיות ומה זה משק בית, תנו לי לעשות את הדברים בקצב שלי!

וכולם פה מדברים על התדר השכלי ובעיני התדר פה הוא לגמרי אחר.

והתדר השכלי הזה מבטל כל רגש שצף, וזו ממש טעות איומה בעיני. ככה אי אפשר לבנות חיי תורה בריאים ושמחים.

קיצור אם בא לך לפטפט קצת בפרטי בנושא את מוזמנת באהבה ממש♥️

על כמה וכמה פניות שדורשות זהירות רבה.

מתזכרים שוב - להיזהר מאוד מאוד משיחות בפרטי ומכל מה שמרגיש לכם לא תקין.